יסוד הפורים - כח האחדות - חלק א

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת עווד בן סאלח,

זכריה,

תהיה עדן,

יזכה שכל יוצאי חלציו עד סוף כל הדורות ילכו בדרך השם יתברך

וירבו נחת לאביהם שבשמיים, אמן.

אמן.

יסוד הפורים, כוח האחדות

הגאון

רבי חיים פרידלנדר, זכר צדיק וברכה,

כותב כל מצוות התורה שנצטווינו לקיימן,

עיקר המטרה בהן

שעל ידם נקבל

השפעות רוחניות.

זאת אומרת, מכל מצווה שאנחנו מקיימים,

אנחנו מקבלים השפעה רוחנית.

זה גם ביאור נוסח הברכה של המצוות,

אשר קידשנו במצוותיו.

כל מצווה שנעשית כהלקתה פועלת קדושה בנפשנו.

אבל יש מצוות

שהן יתרות עליהן,

זה המצוות הזמניות, אלה שבאות מזמן לזמן.

לבד מהקדושה שיש בעצם מעשה המצווה כמו בכל המצוות,

יש בהן שפע נוסף של קדושה.

כי המצוות של כל חג ומועד

הן לא רק בגדר זכר לאותם מאורעות שקרו בימים ההם,

אלא שבאותו מועד

החג משפיע שפע ממרום

באמצעות קיום המצוות המיוחדות לאותו מועד,

והן מכילות בתוכן השפעות מיוחדות

בכל תאריך.

כמו שזכינו בימים ההם

לאותן השפעות,

גם בזמן הזה זוכים לאותן השפעות.

וכל מועד

עם העניינים המיוחדים לו.

נבאר,

מה שתיקנו לנו מצוות חכמים זיכרונם לברכה על ימי הפורים.

מצינו מצוות מיוחדות שלא מצינו בשום מועד אחר.

כמו שהעירו המהרל הקדוש בשפת אמת,

זכר צדיקים לברכה.

וכך ייפתח לנו צוהר להשכיל מה המעלות הרוחניות שלנו.

אוכל לרכוש ולקבל

בימים הללו.

וקודם נעיר כמה הערות.

השבת,

פרשת תרומה,

זה הפטרת שקלים.

אז קודם ראש חודש אדר,

פרשת שקלים,

הפרשה הראשונה מבין ארבע פרשיות.

מה השייכות בין קריאה זו לחג הפורים?

יש להתפלא,

לכאורה אין קשר בין פרשת שקלים לחג פורים,

כי איסוף מחצית השקל

היה מיועד לקנות קורבנות ציבור

שמקריבים אותם מראש חודש ניסן

מהתרומה החדשה,

ככתוב במשנה במסכת שקלים,

באחד באדר משמיעין על השקלים.

אבל מה הקשר בין זה לחג הפורים?

עוד שאלה.

מה הטעם של מצוות משלוח מנות איש לריחהו,

שלא מצינו בשום חג אחר?

אפשר היה לומר שימי הפורים הם ימי שמחה,

לכן כדי להרבות בשמחה,

אז להשתמש בכל האמצעים להגביר אהבה ואחווה בין הבריות.

אם זה נכון,

אז ראוי לתקן את זה גם כן בכל המועדים,

זמן שמחתנו.

אם המטרה להרבות שמחה, אחווה,

אז למה לא בכל המועדים?

עוד שאלה.

בגמרא במגילת אבזן, אביי בר אבין

דרבי חנינא בר אבין

מחליפי סעודותיהו להדאדה.

היו מחליפים את הסעודות, איך הם היו מקיימים משלוח מנות?

זה נותן לו את הסעודה שלו, וזה נותן לו את הסעודה שלו, ובזה מקיימים משלוח מנות.

רוב הראשונים,

רמב״ם ורן

פירשו כל אחד היה שונה על חברו את סעודתו,

ובכך קיימו מצוות משלוח מנות.

זכר צדיק וברכה פרש,

זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו,

ובשנייה סועד עם חברו עימו.

לא מחליפים באותו פורים,

פורים אחד, הוא מזמין אותו,

הוא אוכל אצלו, פורים השני, הפוך.

בקשה על זה הבח.

באורח חיים סימן תרצה.

אם כן נמצא שם ארח יצא ידי חובת משלוח מנות

כי הוא נתן לחברו לאכול,

אבל האורח בשנה זו לא נתן לרעהו מאומה, איך הוא יצא ידי חובת

מצוות משלוח מנות?

טעון באור.

עוד מצווה ייחודית ליום הפורים,

מתנות לאביונים.

למה זה רק בפורים?

גם בשאר ימים טובים צריך לתת מעות לאביונים לצורכי החג. מי שלא נותן

לאביונים בחגים,

הקדוש ברוך הוא אומר, וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם.

אתם עושים חגים לכם רק, אתם לא דאגים לאחרים.

אז צריך לתת בכל מועד.

מהרמב״ם, בלקות יום טוב, פרק ו', הלכה יח'.

וכשהוא אוכל ושותה, חייב

להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים.

אבל מי שנועל דלתות חצרו

ואוכל ושותה הוא בנה באשתו,

ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרא נפש,

אין זו שמחת מצווה, אלא שמחת קרסו.

ועל אלו נאמר, זבחיהם

כלחם אונים להם,

כל אוכליו יטמעו כי לחמם לנפשם.

ושמחה כזו קלוני להם,

שנאמר,

וזריתי פרש על פניכם,

פרש חגיכם.

מפרטי המצווה הזו

נראה להוכיח כי שונה היא מהגדרים הרגילים של מצוות הצדקה.

שהרי בשאר נתינות,

על הנותן מוטלת הבדיקה אם העני ראוי לנתינה,

או שמא מדובר בעני שאינו הגון.

אבל במתנות לאביוני,

נפסק בשולחן ערוך תרצד,

אין מדקדקים במעות פורים,

אלא כל מי שפושט ידו ליטול, נותנים לו.

כלומר,

ביום פורים אין צורך

לבדוק

אם ראוי המבקש לקבל כספי צדקה,

אלא כל הפושט יד נותנים לו.

וזה מופיע בירושלמי, מגילה פרק א' הלכה ד'.

וצריך להסביר את העניין.

מובא בגמרא בשבת פח,

והתייצבו בתחתית ההר.

אמר רב עבדימי בר חמה,

מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית,

ואמר להם,

אם אתם מקבלים את התורה מוטב,

ואם לאו,

שם תהיה קבורתכם.

וואי וואי וואי.

אמר רב אחא, בר יעקב,

מכאן מודעה רבה לאורייתא,

אמר רבה,

אף על פי כן,

הדור קיבלוה בימי אחשוורוש.

דכתיב,

קיימו וקיבלוה היהודים,

קיימו מה שקיבלו כבר.

ופה יש לתמוה בתארטה.

אגב,

מה מכוון בדברי רבה אף על פי כן?

הדור קיבלוה ברצון.

זאת אומרת,

אף על פי כן,

עזרו וקיבלו אותה ברצון.

מה שייך לומר שבני ישראל קיבלו שוב את התורה מרצונם,

אחרי שקיבלו אותה במעמד הר סיני בעל כורחם,

באונס.

כי אם לא שם תהיה קבורתכם.

מתאים היה יותר לכתוב שאחר כך בני ישראל התרצו והסכימו לקבל את התורה שקיבלו כבר.

מה זה חזרו וקיבלו מחדש?

משל למה הדבר דומה? אדם שקיבל מרעהו מתנה בעל כורחו,

האם לאחר זמן הוא יכול שוב לקבל את אותה מתנה מרצון?

הוא כבר קיבל אותה.

לכאורה לא שייכת קבלה מחודשת

בשעה שהמתנה כבר ברשותו.

ומה זה הלשון שאמר להם הקדוש ברוך הוא, שם

תהיה קבורתכם? מה זה השם?

לכאורה נכון היה לומר,

כאן תהיה קבורתכם.

והתייצבו בתחתית ההר,

ההר מעליהם,

הם נמצאים בתחתית של ההר,

זה היה צריך להגיד להם, כאן

תהיה קבורתכם, לא שם, איפה שם.

כדי לתרץ את כל זה,

נדגיש יסוד מהותי

מן הגורמים לנס של ההצלה של כל היהודים בימי הפורים.

ואז יתבאר לנו הכל דבר דבור על אופניו.

הגמרא במגילה יג'

אמר רבא

לי גד ידע לי ישנה בישה כהמן.

המן הרשע לא היה טיפש,

הוא ידע לקטרג על כלל ישראל ולמצוא את הנקודות של החולשה,

ועל ידי כך להשמיד אותם.

הוא ידע לך בין מה עיתוי ההיסטוריה מתאים למטרה הזו.

ולכן הוא אמר לאחשוורוש,

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים.

הרבה מן המפרשים פירשו,

כוונתו לומר לאחשוורוש,

כעת הם מפוזרים ומופרדים זה מזה,

ולא שוררת ביניהם אחדות.

אין זמן מתאים וראוי יותר לכלותם על פני האדמה.

זה סנוואר בגלגול של המן.

הוא חיכה לפירוט שהיה בעם ישראל לפני 7 באוקטובר,

כל השמאלנים והאחרים,

כל המחלוקת שהייתה סביב התורה וקיומה,

ובכלל,

ימין ושמאל,

רק חול וחול,

והוא ידע שזה הזמן,

והוא חיכה, הוא ראה את הטלוויזיה ושמע בדיוק מה הם אומרים,

ואיך הם מסוכסכים,

ושיש סרבנות, ולא מתכוונים להתגייס, ולא מתכוונים.

הוא אמר, אין זמן יותר טוב מזה,

כמו המן שהמתין ואמר,

מתי שהעם מפוזר ומפורד,

זה הזמן.

וזה חוזר, כל פעם זה חוזר.

כתב בספר מנות הלוי,

בשם אביו,

עתה מצא המן שהם מפוזרים ומופרדים בדעותיהם,

וזה להם רעה חולה,

כי אחדות תמיד

הייתה שומרת אותם,

ולכן אמר,

עתה העת לעשות מה שלא יוכל עליהם בשעה שיהיו בהסכמה אחת.

זה גם מה שגרם,

שמה שהם עשו בשמירים באוקטובר חיבר יותר את העם, ולכן עכשיו הם כבר לא יכולים.

הדברים מתפרשים כפשוטם.

בשעה שכלל ישראל נמצאים באחדות הלבבות,

אין אומה יכולה לשלוט עליהם אפילו בציפורן קטנה.

אבל אם יש פירוד ביניהם,

כולם יכולים להרע ולעצר להם.

עתה יאשמו.

חבור עצבים, אפרים, אנחנו אפילו עובדים עבודה זרה ומחוברים ביחד,

כמו בוני המגדל,

שפה אחת ודברים אחדים,

ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות.

זאת אומרת, בשעה שאפילו הולכים להרע, אבל כשיש חיבור,

אי אפשר לגעת.

ובאמת ההבנה הזו

ירש אותה המן בן עמדתה מאבותיו העמלקים.

כשבא עמלק להילחם עם ישראל,

עשה זאת באמצעות פירוד הלבבות בתוכה.

הוא ידע שרק אז יוכל לנצח.

כמו שפירש

הכלי יקר

את הפסוק, ויבוא עמלק ויילחם עם ישראל ברפידים.

מה המילה הזו רפידים?

לשון פירוד.

והפסוק מרמז בזה,

עמלק ישתדל לגרום פירוד בתוך ישראל,

וכך יוכל לנצח.

זה מה שהם עשו, החמאסניקים. הם מומחים גדולים, עמלקים.

כל פעם עושים סכסוך, מראים חטוף חי,

מראים ככה, אומרים ככה, נותנים לכולם לצעוק בהפגנות, עכשיו שחררים את הכול,

ואלה אומרים, רגע, ויוצרים כל הזמן סכסוכים,

כמה שהם יכולים יותר למתוח,

הם יודעים שהפירוד גורם להם להצלחה.

גם בזוהר הקדוש מפורש

רפידים דעבידי פירודה,

שעשו פירוד.

ובירושלמי בפאה,

פרק א' הלכה א',

כוחם של ישראל לנצח במלחמה נובע מהשלום

השורר בתוכם.

אמר רבי אבא בר כהנא, דורו של דוד כולם צדיקים היו,

ועל ידי שהיה להם דילטורין מספרי לשון

היו יוצאים במלחמה והיו נופלים אבל דורו של החג

עובדי עבודה זרה היו ועל ידי שלא היו להם דלתורים היו יורדים למלחמה ונוצחים

שהרי עובדיה החביא מאה

נביאים

והיה לוקח אוכל ומזון

ואף אחד לא מלשין במשך שנים

אף אחד לא מלשין היו יכולים לקבל פרס מאחיו הוא רודף את כל הנביאים להרוג אותם ואיזבל

והיו יכולים לקבל הרבה כסף אם היו מסגירים את הדבר הזה

אף אחד לא דיבר

בשביל זה היו נצחים במלחמות

הנציב בשו״ת משיב דבר סימן מ״ד כותב דברים נפלאים

ומכל שכן

בשעה שאנו כבושים בגולה

בשה פזורה ישראל בין אומות העולם

ואנו נמשלים בגולה כעפר הארץ

כמו שאמר הקדוש ברוך הוא יעקב אבינו

מה היה זרעך כעפר הארץ

אומות העולם נמשלו למים רבים שוטפים

תקווה לגוש עפר בשטף מים רבים

אם לא שנעשה מן העפר

אבן מוצק

אז אפילו נהר שוטף עליו

אינו מגלגלו אלא ממקום למקום

אבל לא מאבד אותו לגמרי או לגמרי

כך ישראל מאמין

אין להם תקנה אלא להיות אבן ישראל

מחוברים באגודה אחת

אז אין אומה ולשון יכולים לאבדם

אתם ניצבים היום כולכם מתי אתם ניצבים כשאתם כולכם גם אחרי כל הקללות

על פי המהלך הזה

מובא בספרים הסבר

מה שאמרו בשבת פח

אמר להם הקדוש ברוך הוא ואם אין אתם מקבלים את התורה שם שם שם תהה קבורתכם

למה לא כאן?

כוונת הדברים

כאן

במעמד הר סיני כלל ישראל עמדו ביחד

באיחוד הלבבות ויחן שם ישראל רשי אומר כי איש אחד בלב אחד

אם תקבלו את התורה ותקיימו אותה יחד מוטב

אבל אם לאו,

אם תהיו יחידים שיפרשו מן הכלל ויהיה פירוט ופיזור,

וכל אחד ילך למקום אחר

כדי לא להיות יחד,

אז שם במקום של הפיזור והפירוט יהיה קבורת חלק.

מדהים.

כאשר שוררת אחדות בתוך כלל ישראל,

שום אומה ולשון לא מסוגלים לשלוט בהם, להרע או להזיק להם.

והדברים מוכחים בתורה.

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו אדוני אלוהיך בידיך.

לכאורה יש לה עיר.

מה שגשה הגאון רבי משה על שייח'

בספרות תורת משה.

למה פתח בלשון יחיד כי תצא,

סיים בלשון רבים, אויביך.

לפי מה שנתבאר,

לשון המקרא מובנת מאוד,

וכך פירש שם האלשך הקדוש,

שישנה אחדות בכלל ישראל,

רובצת מעליהם שמירה מיוחדת,

ואף אחד אינו יכול להרע להם.

לכן, כשיוצאים למלחמה באחדות,

היא תצא, כאיש אחד בלב אחד,

אז הוא נתנו, אדוני אלוהיך בידיך.

נוצחים במלחמה.

ויש בנותן טעם להביא את דברי הגאון רבי חיים מבולוז'ין, זכר צדיק וברכה, לקיסר הצרפתי נפוליאון.

מסופר בספר אבי הישיבות, עמוד 388. בעיצומה של מלחמת נפוליאון, הקיסר הצרפתי עם המעצמה הרוסית,

בשעת לילה מוקדמת, כשהגיעו חיילי הצבא הצרפתי לחניית לילה סמוך לוולוז'ין,

השוכנת על הצטלבות דרכים ראשיות,

והיא לא עיר מבצר,

בנוחה להיכבש.

רוב תושביה ברחו מאימת המלחמה,

או התחבאו

מאחורי תריסים מוגפים.

אחד משרי הצבא נכנס לעיר,

ולא מצא רק בתים חשוכים, שוממים ללא נפש חיה.

אבל הוא הבחין בקרני אור מבית אחד,

זה היה בית המדרש של וולוז'ין.

ניגש למקום,

נעמד בכניסה,

מחזה נדיר לפניו.

בקצה האולם

שב איש זקן,

וידו נר דולק וספר פתוח לפניו.

היה זה הגאון,

רבי חיים מוולוג'ין,

זכר צדיק לברכה.

בית המדרש שימש לו דירת קבע,

בין בשעת שלום,

בין בשעת מלחמה.

כל כך היה שקוע בלימודיו,

שלא הבחין בקצין הנכנס.

אך משהשמיע הקצין קולו הרועם,

קם רבי חיים ממקומו.

שאל אותו הגנרל,

אולי תגיד לי,

היכן גר הרבינר שלכם,

חיים שמו,

שידוע שהוא עושה נפלאות ויודע צפונות?

ענה לו רבי חיים, האיש המבוקש נמצא כאן בבית המדרש,

אבל השמועה עליו איננה נכונה.

הבין הקצין,

שזה הרב המבוקש,

והפטיר

הקיסר נפוליאון בונפרטה בכבודו,

מפץ להיפגש עם כבודו,

ועליו להמתין כאן עד שיבואו לקחתו.

כעבור זמן קטן,

קצר,

הגיעה מרכבה מלאה בחיילים,

והסיעו אותו אל האוהל המהודר של נפוליאון שהיה במרכז מחנה הצבא.

בראות נפוליאון

את בני הגאון מקרינים אצילות תורנית טהורה,

סתמך לקראתו,

פתח פיו ואמר,

שמעתי עליך שאתה איש חכם ופיקח.

מה דעתך על עתיד המלחמה?

האם היא תסתיים בניצחון כביר כקודמות,

או שמא אני עומד בפני כישלון מהדהד?

אסוף את מחשבותיך בגלוי לפניי

וללא מורא,

אמר נפוליאון.

פתח רבי חיים, במשל.

בן מלך עשה פעם את דרכו על מרכבה מלכותית.

רתומה לארבעה סוסים משובחים

מטובי היחס והאיכות

שרחש במדינות רחוקות,

מצרים,

מערב, צרפת,

איטליה.

בדרכו

נכנס ליער אבות,

רגלי אחד הסוסים מעדו לביצה

עד שמשך אחריו

את שלושת הסוסים.

התהפכה ברכבה על צידה,

ניסו לחלץ אותה לשם.

כעבור שעות

התקרבה עגלה רעועה,

רתומה לשלושה סוסים כחושים דלי בשר ושקעו בביצה.

יצא מתוכה עגלון,

שלף את השוט

והצליף בסוסים.

עזרו שארית כוחם,

נעו וזעו אנה ואנה,

עד שיצאו מהביצה.

ויהי הדבר לפלא בעיני השר, הנסיך ומלוויו.

איך שלושה סוסים צלומים ודקים נחלצו תוך רגעים ספורים מן הבוץ,

וארבעת הסוסים האבירים

שוקעים ושוקעים להם,

ללא עצה להימלט מהצרה?

את השאלה הציע הנסיך

בפני העגלון, המייבין.

איך אתה, עגלון פשוט,

מצליח

להזיז את הסוסים שלך כחושים ודלים,

ואני הנסיך,

שיש לי סוסים הכי אבירים,

לא מצליח.

השיב לו העיקר,

אין כאן שום סוד וחוכמה.

הסוסים שלך, אדוני הנסיך,

הם מיוחסים,

טהורי גזע.

זה בא ממצרים, זה בא מהמערב, זה מצרפת, זה מאיטליה.

אלה הטובים והמובחרים בכל מדינה.

לכן,

כשאתה מצליף על גבם,

שיחלצו את המרכבה,

כל סוס מושך לרוח אחרת.

הם לא מצליחים

להתאחד לאותה מטרה.

זה מושך לכיוון מצרים, זה לכיוון צרפת.

וכשהאחד מוכה,

אז השני מבסוט.

הסוס המצרי מבסוט שהצרפתי מקבל מכות, וכן הלאה.

מה שאין כן, הסוסים הדלים והכחושים,

הם כולם משפחה אחת.

אמא, משני בנים.

לכן, כשאני מכה אחד, כולם עוזרים לשלום.

עם האחרים ונחלצים וככה מוציאים את העגלה מן הבוץ.

סיים הגאון רבי חיים מוולוג'ין את הפרשנות על עתיד המלחמה.

כבוד הקיסר נפוליאון,

לרשותך עומד צבא אדיר מחומש היטב,

אבל דע עקא,

הוא מורכב מצבאות של אוסטריה,

רוסיה,

ספרד ואיטליה שהם הצטרפו לצבא הצרפתי.

כל אחד מתאמץ לרכוש לעצמו את הילת הניצחון.

לא כן הצבא של הרוסים.

אפילו שהוא דל באמצעים,

אבל הם עם אחד

שלוחם למטרה בלעדית הגנת ארצו.

כל אחד ואחד מהחיילים

חש בסכנה משותפת,

ולזאת כולם יתאמצו וייטו שכם להצלחת הקרב.

לכן, לדעתי,

ניצחונך בקרב מפוקפק.

זה בדיוק מה שקרה פה ב-7 באוקטובר.

זה לא העיר את זה, זה לא אמר לי את זה, מה פתאום שהוא ידע? אני קובע, אני מבין, אני מחליט, אני זה, כל אחד זה וזה וזה.

ואני אומר לכם שזה לא קרה במקרה, כן? כבר הסברתי את זה.

טוב, למותר לציין

שדברי הגאון התקיימו במלואם.

נפוליאון ספג במלחמה עם הרוסים מפלה צורבת.

בכוח האחדות מנצחים,

ובפירוד נכשלים.

המשך יבוא ביום ראשון.

ישמחו במלאכותך שומרי שבת וקורא עונג שבת.

תשמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת עם.

מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי יושבי שבת עם מקדשי מקדשי מקדשי יושבי שבת.

שיהיה לנו שבת שלום עם כל ישראל, אמן.

אמן.

הרי אני מכוון כאביצור חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גובל נפשי יש חסד דאורייתא כבד את אביך ואת אמך דאורייתא לעשות נחת רועה לקדוש ברוך הוא לעשות נחת רועה לקדוש

שיהיו שפתותיו דובבות בקבר רבי חנוני המשה אומר.