בנתיבות החיים - סז - גשר של אהבה – כוח השיחה וגבולות הדרישה | הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 30.07.2024]

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה מנצח אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות החיים

לשלום בית תמידי ומוצלח.

אין לדרוש מהזולת דבר בלתי סביר.

שיחה פירושו קשר או גשר.

שיחה אמורה לקשר או לגשר בין בני אדם.

כל אחד מהם נמצא בעולם בפני עצמו.

באמצעות השיחה שהאדם משוחח הוא יוצר קשר עם עולם שהוא מחוצה לו.

וכשם שהשיחה בכוחה לגשר בין בני העולמות,

כך היא מסוגלת אף להרחיק

בין עולמות.

ככל שתהיה השיחה קרובה אל עולמו של הזולת,

כך היא תשמש כגשר בין העולמות.

אולם כאשר השיחה היא מרוחקת מעולמו

של הזולת, היא עלולה להביא לתוצאה ההפוכה של פירוד ואף ניתוק.

חמור מכך,

לו היה האדם נדרש לשאלה מיהם האנשים העלולים להגיע לשנאה הגדולה ביותר,

סבורני, כותב הרב,

שבמבט שטחי

רבים יענו האויבים.

הם אלו שיכולים להגיע לשנאה הגדולה ביותר ביניהם.

אולם במבט עמוק יותר

ניווכח כי דווקא האוהבים הם אלו שעלולים לדרדר את יחסיהם עד כדי שנאה תהומית.

כי כגודל האהבה כך החשש לשנאה הרבה יותר.

דוגמה לכך,

ניתן לראות ממעשה של אמנון ותמר.

על אמנון ותמר נאמר שהוא אהב אותה מאוד, את תמר אחותו, עד כדי כך שהיה חולה מרוב אהבתו אותה.

אולם

אחר מעשה הכיעור שעשה,

כפי שנאמר בשמואל ב' פרק יג',

וישנאה האמנון שנאה גדולה מאוד.

כי גדולה השנאה אשר שנאה

מאהבה אשר אהבה.

וצריך להבין את היסוד הגדול בעניין הזה.

ללא שהאדם יעבוד על עצמו מתוך יראת שמיים טהורה וזכה,

ויהיה זה אפילו רב גדול ביותר או חסיד מפורסם,

אם יגיע חס ושלום לשנאה ומחלוקת עם אשתו,

הוא עלול להתנאה כמו חיית אדם הצמאה לדם.

ואם לא ישים מעצורים לדחפיו,

ופיו השנאה יכולה להטריף את דעתו ולהביאו למעשים שהם נגד כל היגיון המתקבל על הדעת.

הדבר אף נוגע לשיחה שמנהלים עם הזולת.

כוחו של הדיבור הוא מעלה

גדולה ועצומה המיוחדת הניתנה לאדם,

והוא כלי השימוש הגדול ביותר לאדם במהלך חייו,

במטרה ליצור קשר עם הזולת.

אולם דווקא אמצעי זה הוא הדבר

המסוכן ביותר

עלול להרוס מערכות יחסים בין בני אדם,

ולא בכדי, אמר שלמה המלך,

מוות וחיים ביד הלשון.

כי בכוח הדיבור

האדם מסוגל לשכנע את הזולת ולהביאו למצבים שהם ההפך מאישיותו והפנימיות והרצון.

ואם אכן נעשה דבר שכזה ללא חשיבה מעמיקה מצד האדם,

התוצאה עלולה להיות הרסנית ביותר

ולהשיג מטרה הפוכה ממנה הוא שאף.

נניח

כאשר בני זוג הגיעו

למסקנה שלצורך שלום הבית שלהם אסור לאישה להגיע לבית הוריה,

דבר גרוע ביותר.

אף לכאורה, שהטענה היא

אולי צודקת,

אסור לבעל לדרוש את הדרישה הזו במפורש,

כי האישה מטבעה קשורה בקשר רגשי להוריה.

כל ההתנתקות מבית הוריה היא כפיות טובה ובלתי סבירה,

והוא עלול להביא לכך

הבעל על עצמו תוצאות הפוכות מכיוונים שונים ובלתי צפויים.

הוא צא ולמד מיעקב אבינו

שכאשר היה מוכרח לצאת מבית לבן,

והקדוש ברוך הוא אומר לו,

לא הוא עצמו,

הקדוש ברוך הוא אומר לו, שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך,

ובכל זאת הוא לא כופה את דעתו על נשיו,

לא על רחל ולא על לאה,

לא על זלפה ולא על בלהה,

אלא וישלח יעקב, אומרת התורה, ויקרא לרחל וללאה שדה אל צאנו.

יעקב אבינו אינו מתייעץ עם נשיו בבית,

בשדה הוא מתייעץ איתן,

במקום שהן משוחררות מכל לחץ סביבתי.

רק הם ועצמן בלבד נמצאים שם.

ולכן הם עונים לו, כל אשר אמר אלוקים אליך עשה.

מיד יעקב קם ובורח מבית לבן, יוצא אפוא.

כשמנהלים שיחה

וצד אחד הצליח לשכנע את הצד השני,

עליו להיזהר שלא לכפות עליו את דעתו בנושאים שאינם מקובלים,

אלא עליו לשקול בדעתו, האם באמת הדרישות שאני מציב לזולתי הן ניתנות לו ליישום?

דוגמה נוספת

ניתן למצוא גם ממעשיהם של הבל וקין,

אחר שרצח קין את הבל,

הקדוש ברוך הוא שואל אותו, אה הבל אחיך?

עונה קין לבורא עולם לא ידעתי,

השומר אחי אנוכי?

והדברים תמוהים.

כיצד זה עלה על דעתו של קין לשקר לבורא עולם?

הרי הוא בוחן ליבות וכליות.

אחרי הכל מדובר בבנו של אדם הראשון.

הוא זכה להשגות רוחניות וגבוהות,

עד כדי כך שהקדוש ברוך הוא לא ידע.

אורכי הוא מדבר איתו,

כדבר איש אל רעהו.

ואם כן, מהי תשובתו של קין?

לא ידעתי השומר אחי אנוכי,

אלא ההסבר הוא כך,

קין עונה לבורא עולם, אתה שואל אותי הבל אחיך?

הלא אדמה בלעה את הבל

ואת דמו.

וכעת אחר שיצא נשמתו של הבל,

כבר לא ניתן לדעת איפה היא.

וכי עליה לדעת לדרוש ממני,

טוען קין בפני הקדוש ברוך הוא,

דבר שהוא לא הגיוני?

השומר אחי אנוכי?

כלומר, וכי יש לי את היכולת

לשמור את הנשמה של אח שלי?

הרי בידך ולא בידי, ריבונו של עולם,

וזוהי תשובתו של קין.

במילים פשוטות יותר, קין עונה לבורא עולם,

לא ידעתי היכן נשמתו של הבל,

וגם לא ניתן ממני לדרוש אותה או לדעת דבר שכזה,

שהרי הדבר לא נתון הוא בשליטתי ואיני מסוגל לשמור עליו.

כך גם בשיחה שמנהלי עם הזולת יש להיזהר שלא להעמידם במצבים מביכים

ובלתי

סבירים והגיוניים, ומאידך,

דברים שמדברים המתיישבים על הלב,

לא רק שהם מתקבלים על הדעת,

אלא הם אף נשארים חקוקים במוחו ובלבו של הזולת.

הזולת.

על מלאכי השרת נהוג לומר בתפילה

כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה קדוש קדוש קדוש

אדוני צבאות מלוא כל הארץ כבודו.

ושתי בחינות יש בדבר.

יש מצב שבו האדם נדרש לענות לזולת,

במקרה כזה נאמר לענות באימה.

האימה משרישה באדם רצינות ואף כובד ראש.

כשמדברים באימה ומשדרים לזולת מסר

שהדברים אמנם נוגעים ללבנו,

אך לדעתנו הדברים הם אחרת.

וכשפונים לזולת מתוך כובד ראש,

משיגים בכך שני דברים.

האחד,

משאירים את ליבו של השומע פתוח לשמוע דעה נוספת.

והדבר השני, הדברים ייכנסו לליבו ואף יתקבלו.

ובחינה נוספת היא כאשר לא מגיב לטענות.

או כשרוצים לסיים את השיחה באופן שתשאיר רושם חזק

וחד משמעי במקרה כזה אומרים ביראה.

כשחלילה פורצת שרפה בבית יש צורך להאיר את האדם מתרדמתו.

ומשתמשים כמעט בכל האמצעים האפשריים כדי להבהילו לצאת מהבית.

קום, אש!

לא מבזבזים הרבה זמן.

הדבר אף נכון כשמנהלים שיחה.

לעיתים שיחה נעימה בנחת לא מנערת את האדם מתרדמתו.

האדם ימשיך להיות רדוק וישר.

ואף יותר

וכשמרגישים שהדברים אינם חודרים עמוק ללב, אין ברירה.

יש נחיצות,

יכולים במינון מסוים גם לדבר באופן תקיף כדי שהזולת יתעורר על מצבו.

אך

יש להיזהר מאוד שהדברים יהיו בשליטה

מוחלטת ואף שיקול דעת,

כדי שלא יגררו תגובה זהה מהזולת,

כי חכם עיניו בראשו יכול לפקח על הדברים ולעשותם

במטרה להגיע אל האמת ולא כדי לנצח את הזולת.

ויתרה מזו,

כאשר לעיתים מתחוללת שרפה ויש צורך לעורר את הזולת תכף ומייד בלית ברירה, ניתן להשתמש בדרך

מהירה יותר הנקראת גערה.

אדם מסוגל לשמוע את חרפתו,

לקבל תוכחת מהזולת,

והדבר מלמד על חוכמה של האדם,

שנאמר במשליות ג' בן אדם מוסר אב,

בן חכם מוסר אב,

ולץ

לא שמע גערה.

אולם לא כל בני האדם שווים,

ולא לכולם יש את הכוח לסבול דברי תוכחה.

ועל כן המוכיח צריך לדעת לגעור במינון הנכון ובמקום הנכון,

ועליו להיות חכם דיו כדי להבין את נפשם של הזולת,

שלא לגעור בהם,

אלא כפי מה שהם מסוגלים להכיל ולקבל.

וזהו,

ביעקב אבינו מצינו,

שרצה לעורר את יוסף על חלומותיו,

הוא אומר לו,

אומרת התורה, ויגער בו אביו,

ויאמר לו, מה החלום הזה אשר חלמת?

מטרת הגערה הייתה לעורר את יוסף מחלומותיו.

איך נשאו בלבו בכלל לחלום

את החלום הזה?

אין זה כי אם גובה לב ונערות

שיעלו דברים כאלו על ליבו, כך כותב הרמב״ן הקדוש.

וברם,

כדי לחדור ולהגיע אל האדם עצמו ואל הנשמה שבו,

היה צורך לדבר בשפה המתאימה

לנשמה והיא שפת האהבה.

ולכן, בכל מקרה של צורך

צריך לנהל שיחה קשה,

אבל יש לשדר בה

בד בבד חום ואהבה לזולת.

שלמה המלך אומר בשיר השירים, ודגלו עליי אהבה.

מספרים

על שני בני אדם שעולמותיהם היו נפרדים.

האחד היה בן של מלך, והאחר היה

רועה צאן.

הם היו אמורים להיות השונאים הגדולים ביותר זה לזה.

לעולם לא יכולים להיות מחוברים,

אך נפשם

נקשרה זה בזה,

ואפילו המוות לא הצליח להפרידם.

היו אלה דוד ויהונתן.

הם היו עולמות נפרדים, יונתן ה...

בנו של שאול,

ואילו דוד היה רועה צאן.

קנאת המלוכה האמורה הייתה להפריד ביניהם,

אך

למרות הכל נפשם נקשרה זה בזה.

רבותינו בתנחומא

על פרשת ועשב יט דרשו על הפסוק כי עזה חמוות אהבה,

זוהי אהבת דוד ויהונתן.

וגם אחרי מות יהונתן המשיך דוד ושמר אמונים לזרעו של יהונתן.

ומה היה אפוא הקשר

המיוחד והנדיר בין השניים.

קשר שסימל לנו לכל הדורות

מיוחדות

עד כדי כך שהכתוב מעיד ויכרות יהונתן ודוד

ברית באהבתו אותו כנפשו. פסוק בשמואל,

פרק יח, שמואל א'.

הגורם

של הקשר היה האהבה שלא הייתה תלויה בדבר.

היא זו שהצליחה לחבר בין שני עולמות שונים וגישרה ביניהם.

אדם עשוי מחומר קשה, במבט מבחוץ,

נראה שכמעט ולא ניתן לחדור לתוכו,

אך המתבונן יבחין כי החומר הזה הוא נמס

לחום

הקרוי אהבה.

אולם יש להבין

כיצד מסוגל היה יונתן לאהוב את דוד כנפשו,

היאך הגיע לרמה כזו של אהבה שנפשו של דוד כיהן כנפשו שלו.

אחר שדוד שב מהכותו את גוליית, לקחו אבנר,

והביאו לפני שאול כשראשו של גוליית בידו.

שאול שואל אותו,

בן מי אתה הנער?

דוד עונה, בן עבדך ישי בית הלחמי,

ובאותו מעמד היה נוכח לו גם יונתן.

שמע את השיחה שהתנהלה בין אביו לבין דוד,

והיה ככלותו לדבר אל נפשו ונפש יונתן נקשרה בנפש דוד,

ויהווהו יונתן כנפשו.

ומה גרם לכל הדבר הזה לעשות רושם כל כך גדול על יונתן,

שנפשו נקשרה בנפשו של דוד?

הכתוב מדגיש שהסיבה לכך הייתה הדיבור.

נתאר לעצמנו את דוד רועה צאן.

כילד שאפילו בעיני אביו הוא היה מאוס,

כפי שכותב המדרש.

תארו לכם את המעמד בו עומד הפלישתי מחרף ומגדף את מערכות ישראל,

ואין אחד מכל עם ישראל שפוצה פה ומעז להילחם בו.

והנה, מתוך כל המבוכה הזאת,

שהיו ישראל שרויים בה באותה העת, קם לו איזה רועה צאן פספוס,

ונלחם בגבורה ובאומץ לב נגד אותו פלישתי,

ומנצח אותו,

ואף כורת את ראשו.

ועתה, אותו פספוס קטן,

עומד מול שאול המלך, כשראש גוליית בידו.

סביר להניח שלו אדם אחר היה עומד במעמד המרומם הזה,

היה מדבר גדולות ונצורות.

על עצמו.

אולם דוד נשאר קטן בעיני רוחו.

אותו דוד,

כל גדלותו בכלל לא תלויה בו, אלא תלויה באביו.

כששואל אותו מי הוא,

עונה הוא בן עבדך ישי בית הלחמי.

אני בנו של פלוני, מצד עצמי אני שום דבר, אני כלום.

אדם הרוצה שנפשו תהיה קשורה בנפש הזולת,

צריך לנהוג על פי הכללים שהנפש מעריצה, והם פשטות

לצד הענווה.

כשאדם מדבר עם הזולת מלמעלה,

מתוך גבהות וגסות רוח,

הוא אינו מסוגל להגיע למדרגה הנשגבה של אהבה.

יש לחזור ולשנן,

שגם כשמדברים באופן נחרץ, יש לשדר פשטות וענווה.

אך יותר מכל,

כשאדם מעוניין להעביר מסר נחרץ לזולת, הוא צריך לשדר שדבריו נובעים

מתוך כוונה טהורה ללא נגיעות אישיות כלל וכלל.

וכמו שרמזו רבותינו באבות ה',

כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה,

ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם.

איזוהי אהבה התלויה בדבר?

זו אהבת אמנון ותמר,

ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן.

כשאהבה היא ללא נגיעות אישיות ואינה תלויה בדבר,

זוכים שהיא חודרת לנפש

וקושרת את הזולת כלפי חברו.

קשר כזה גם מוות לא יכול להפריד אותו.

האדם עובר לו שינויים בחייו.

בתחילה הוא זוחל על ארבע, כפוף,

כמי שמנסה להגיע אל מבוקשו בעורמה.

לפתע הוא מבחין שדרכו מאירה לו פנים.

בת אחת הוא מתרומם, מתחיל ללכת על שתיים.

הוא בטוח בדרכו, חוזר ועיקש.

הוא רואה את עצמו כגדול האומה,

שאמור לתקן אף את כל העולם כולו.

הוא מרשה לעצמו לדבר עם הזולות גדולות ונחרצות,

עד שלפתע הוא נוחה לו כישלון,

כישלון אחר כישלון.

אכזבה אחרי אכזבה.

לבסוף הוא הולך לו על שלוש עם הקל.

אך הוא עדיין עומד בשלו.

גאוותו לא מאפשרת לו להיכנע, והוא מסרב ליפול על ארבע.

וכך הוא הולך על שלוש עם הקל לסבא עד ליום מותו.

עקשנותו של האדם מביאה לו הישגים גדולים, אך משאירה אותו אטום וסגור.

קר ועוין לסביבתו.

כולם חשודים בעיניו.

כולם רוצים לגנוב ולגזול אותו.

כדי לשחרר את האדם מהתדמית השלילית הזאת,

יש לו לשדר לסובבים אותו הרבה חום ואהבה.

אדם נולד להיות בן חורין.

על כן הוא חושש מלהיות נשלט.

כל תחושה של עליונות מצד הזולת מתפרשת בעיניו ככפייה

ואף כהשגת גבול.

אולם יש תקווה.

אמנם נכון הוא שחומה זו עשויה מחומר קשה,

אך חומר הזה נמס אם יפעל בתוכו

חומר נוסף הקרוי אהבה.

ידועים דברי רבי יהודה הלוי שאמר אני במערב,

ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב.

במשפט הזה הוא ביטא את אחד הרגשות הגדולים ביותר שקיימים באדם,

והוא רגש האהבה.

לאהבה אין גבולות ואין מחסומים.

אדם מסוגל להיות במערב,

אך בכוח אהבתו נפשו יכולה להימצא במזרח.

האהבה היא כה עזה עד שהיא

מסוגלת לשבור כל לב עיקש ואטום. ראו את ילדיכם,

מה נותן להם את הכוחות האדירים לחוש גדולים,

להתמודד עם כל מיני קשיים בחיים,

להתרומם במעלות התורה הקדושה והיראה.

הווה אומר זאת האהבה.

החום של האימא והאבא שמעניקים, של הסבא והסבתא,

העדות של הרבה,

של המפקח בתלמוד תורה,

שמחת החיים של החברים.

כל אלו הם מרכיבים

שבונים את הפנימיות של הילדים.

ילדים החיים בסביבה עוינת וקרירה הם ילדים שמאבדים את החוסן הפנימי של חייהם.

לעתים הם אף ילדים

הקרויים כלי שבור.

גם המבוגרים עצמם זקוקים לחום ואהבה.

כשקריר בחדר הם מתכסים בשמחה.

אין בכוחה כל כך לחמם.

אז מתכסים בשמחה יותר אהבה.

אך כשחם בחדר פושטים את כל הכיסויים המיותרים.

הדבר אף נוגע גם למערכת היחסים בין האדם לזולת.

יש לנו ליצור בביתנו אווירה שתגרום לזולת, לסובבים אותנו,

להיפתח ולהסיר מעליהם את כל הכיסויים,

לשמוע את דעתם של האחרים.

כל מטרת השיחה היא למסור מסר,

אף על פי שהלב אטום וסגור,

כי רק כך ניתן לחדור אליו,

רק דרך האהבה.

אמנם,

נכון שהפחד והמורא יש גם בהם כוח להחדיר

ללב האטום של הזולת מסר,

אולם ההבדל הוא מהותי

הקיים בין המורא לבין האהבה,

הוא שאדם שירא מהזולת יפתח את ליבו רק כאשר יהיה נוכח בקרבתו או תחת השפעתו,

אבל כאשר הוא יהיה הרחק מזולתו,

הוא יפרוק את עולו מעליו

ויחזור בחזרה לסורו.

כי כשהלב נפתח

לזולת מאהבה,

גם אם האדם יהיה מעבר לגבול,

הרחק מעבר לים, תמיד ליבו יישאר פתוח.

וזוהי מעלתה העצומה של האהבה,

כפי

שביערו וכתבו לנו רבותינו הגדולים.

ברוכים תהיו להשם.