בנתיבות החיים - עה - דבקות והתבטלות לגדולי הדור - הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח היום נעסוק בספר בנתיבות חיים ערך דבקות התבטלות לגדולי הדור אדם מחנך את עצמו להיכנה לדעותיהם של גדולי הדור גדולי ישראל הרי הוא מחנך את עצמו ליראת שמיים בית שמחנך את ילדיו לישמה לחכמי הדור הרי הוא בית שמשדר קשר הקבוע עם קודשבריך הוא קשר למנהיגה של הבירה מנהיגו של עולם דבקו קות בחמים מקורה ושורשה בענווה אדם גאוותן אינו יכול להידבק בחכמים בעיניו אין גדול ממנו רק אם דעותיו יהיו דומות לשל החכמים אשר ישמע בכולם אם דעותיו יהיו שונות מדעותיהם יעמוד על שלו ולא ינסה למצוא שום פתח איתם הוא ינסה למצוא התרים ותירוצים ממקורות אחרים ובלבד שדעתו היא זאת שתהה מכרעת אדם שנוהג כך אינו אלא גאבותן וגס רוח. התבטלות מוחלטת לדעת גדולים יכולה להביא את האדם להיות דבק בהם. חז"ל מספרים בגמרא בראש שנה כה הייתה מחלוקת בין רבן גמליאל לבין רבי יהושע על עדות קידוש החודש. לפי חשבונו של רבי יהושע היה צריך לחול יום הכיפורים ביום אחר מחשבונו של רבן גמליאל. שלח לו רבן גמליאל עם מברק ואמר לו גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שכל להיות בחשבונך כביכול תחלל את יום הכיפורים ותגיע אליי נטל רבי יהושע את מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו מיד עמד רבן גמליאל ונשקו על על ראשו ואמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחוכמה ותלמידי שקיבלת את דבריי חז"ל רוצים ללמד אותנו שכדי לקבל דעת תורה צריך התבטלות מצד האדם התבטלות שהינה מוחלטת לגדולי ישראל אמיתיים ואפילו במחיר שהוא נוגד לגמרי את האמת לפי השקפתו של האדם אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שלום בית הנו הסכמה בין בני הזוק לקבל דעה אחת משותפת האיש יש לו דעה משלו בא מבית עם השקפות משלו ולאישה יש דעות משלה והשקפות מביתה פשרה בין הדעות נקראת שלום בית פשרה הזו היא הסכמה לקבל דעה משותפת יחדיו יש פער עצום בין הדורות הם הבדלי שנים יוצרים הבדלים בדעות ובהתנהגויות. לא אחת הילדים רואים חיים בצורה שונה לגמרי ממה שההורים ראו בעבר. ילדים של היום זה לא ילדים של העבר. מבוגרים של היום זה לא מבוגרים של העבר. פער זה יוצר חוסר תקשורת, חוסר הבנה בין הדורות. ההורים בעיני הילדים שייכים לדור הפלגה. אינם שייכים לעולם של הילדים. ככל שהילדים גודלים, כך הולך וגדל לו הפער בין הדורות. חוסר התקשורת קיים לעתים גם בין בני זוג. האיש מגיע מרקע אחר מבית יהודי שונה מזה שהגיעה אשתו. ההבדלים יוצרים ביניהם פער בין בני הזוג. פער זה גורם לזעזוע בשלום הבית. איך ניתן לגשר בין הפערים? רק על ידי דעת תורה. דעת תורה אמיתית היא אחת הדרכים המפשרות בין הדעות בכוכה להוביל את בני הזוג לדרך משותפת לא ניתן להגיע לכך אלא בתנאי אחד והוא תנאי חשוב ביותר התבטלות מוחלטת לגדול גדולי ישראל האמיתיים במדרש מובא אמר רבי אבא הכהן בר פפא כשהייתי רואה שיעה של בני אדם הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהן, שלא יהיו רואין אותי ועומדים לפניי. וכשאמרתי דברים לפני רבי יוסי בן זווידה, אמר לי, אתה צריך לעבור לפניהם ויהיו רואין אותך ועומדים לפניך ובכך אתה מביאן לידי יראת שמיים. שנאמר, מפני סבה תקום ויראת מאלוקיך. מפה אנחנו לומדים יסוד גדול חשוב. יראת שמיים נקנת על ידי כבוד שרוכשים לגדול. לגדולי ישראל. במשנה בפאה מובא בשם חז"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן כיבוד אבהם וגמילות חסדים וביקור חולים והכנסת אורחים והבואת שלום בין אדם לחברו והשכמת הכנסת והבואת שלום בין אדם לחברו ואין איש לאשתו ותלמוד תורה כנגד כולם מבואר במשנה הזאת מסכת פאה פרק א' משנה א' שתלמוד תורה הוא דבר נעלה ביותר שקיים ולמרות זאת ישנו דבר אחד העולה על תלמוד תורה והוא נקרא כבוד התורה אדם שיושב ועוסק בתורה הוא צולה לעומקה של הסוגיה ולפטע נכנס רבו לבית המדרש מיד הוא חייב להפסיק ולעמוד לכבוד רבו כי כבוד התורה גדול יותר מתלמוד תורה לא ניתן לקבל דעת תורה אם אין כבוד לתורה. אדם שמזלזל בכבודו של תלמיד חכם, לעולם לא יוכל לקבל דעתו. בסוף מסכת אוריות מובא מעשה תמו. זה היה בתקופה שרבן שמעון בן גמליאל היה נשיא. רבי מאיר חכם ורבי נתן אב בית דין. כאשר היה נכנס לבית המדרש רבן שמעון בן גמליאל, כולם היו עומדים לכבודו ואחרי כן היו נכנסים רבי מאיר ורבי נתן וגם אז כל העם היה קם לכבודם. אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא צריך לעשות הקר ביני וביניהם. מה עשה? תיקן שיעמדו רק לו. וכשנכנסו למחורת רבי מאיר ורבי נתן לבית המדרש, ראו שעם לא עומדים לכבודם. וכשהתברר להם מה הסיבה לכך החליטו לעשות תחבולה כדי להעביר את רבן שמעון בן גמליאל מנשיאותו. וכשמע זאת רבן שמעון בן גמליאל ציווה להוציא אותה מיד מבית המדרש והיו קוראים לרבי מאיר בשם אחרים ולרבי נתן בשם יש אומרים. לימים לימד רבי יהודה הנשיא את בנו רבן שמעון משנה והזכיר לו את רבי מאיר בשם אחרים. שאל אותו בנו מי הם הללו שמם ממהם אנחנו שותים ושמותם אין מזכירים ענה לו אביו בני אדם שביקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך והדברים תמוים מדובר על גדולי עולם כל בניין עם ישראל עומד על כתפיהם האם הכבוד הוא אשר מנתב את דרכם האם זו דרך אמיתית של תורה אלא מור מורי ורבותיי, יש פה מוסר גדול ועצום. חז"ל הקדושים רצו ללמד אותנו שבלי כבוד לתורה לא ניתן לקבל דעת תורה. בלי שיהיה הקר מיוחד לנשיא אי אפשר לקבל ממנו מרות. וכך אף חשבו רבי מאיר ורבי נתן. אלא שלשיטתם אם לא יעמדו גם להם לא יקבלו דעת תורה מהם. וממילא לא ניתן להיות חכם ולא ניתן להיות אב בית דין בלי שהעם רוחש כבוד לתורה שבהם ולא נוהג כלפיהם ביטוי של התבטלות. אדם שמסתכל על גדולי ישראל בגובה של עיניו לא יוכל לקבל מהם מוסר. הכנאה וכבוד התורה יכולים רק הם לבנות אצל האדם את הכלי המתאים שלתוכו יהיה ניצוק התוכן הרוחני. בחינוך יש כלל חנוך לנער על פי דרכו. כלל זה קובע שבחינוך אין מסמרות. יסודות קבועים להם מראש. אין שולחן ערוך לחינוך. הלכות שבשולחן ערוך מלמדות אותנו מה ללמד אבל לא איך ללמד. וגם באותו מקומות שכבר גילו לנו רבותינו מעט מנסתרות החינוך הם כתפו באופן מאוד כללי ששייך לכלל. ביחס לחינוך ששייך לפרט ליחיד על ההורים עצמם מוטל את החובה למצוא נתיבות חוכמה המתאימים לילדיהם לכל ילד ישנו את הדרך המתאימה לו על פי תכונותיו כישרונותיו ואף נטיות ליבו וכדי לחנך ילד לקבל דעש דעה של גדולים יש להכיר תחילה את נפשו של הילד לכל ילד ילד ישנם דמעות דמויות משפיעות דמויות אלו משפיעות עליו בצורה שונה מחברו יש ילדים שנמשכים אחר מראה עיניהם כשההורים לוקחים את ילדיהם לגדולי ישראל לקבל מהם ברכות או עצות או לכינוס שמשתתפים בו מרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור ומנהיגיו מראה זה משפיע על הילד מעין רבות לא רק עליו אלא על נפשו ולא רק עליהם אלא גם על המבוגרים הנוכחים שמה וכפי שהגמרא מספרת לגנ על אותם הגויים מבני העיר מחסיה כשהם ראו את כבוד התורה שתי פעמים בשנה בשעה שהיו מתכנסים באדר ובהלול ששהו שם אלפי אנשים ללמוד תורה ולא היו מבני אותה העיר מי שהתגייר מהם מר ברכות יז רואים מכאן שכאשר מגיעים לכינוסים של בני תורה הדבר אמור להשפיע לא רק על החיצוניות של האדם אלא גם על הפנימיות שלו אפילו על פנימיות של גוי. כל שכן וכל שכן שמדובר על פנימיות של יהודי. ועל אחת כמה וכמה שמדובר על פנימיות של ילדי ישראל קדושים וטהורים שהם בבחינת דיו הכתוב על נייר חדש. ישנם ילדים המושפעים מסיפורי צדיקים. מעשיהם, הנהגותיהם, מידותיהם הנעלות של הצדיקים. הם אלו שמקנים להם רגשות של הזדהות והערכה וככל שישמעו יותר הם יזדהו יותר עם מעשיהם של הצדיקים עד כדי כך שזה יבוא אצלהם לידי ביטוי כך השפעתם גדולה יותר כמו כן ישנם ילדים שמושפעים יותר מסיפורים של מעשים אמיתיים על דמויות מוכרות מהם או מפורסמות הקרובות לעולמם הדבר הוא גם נכון למבוגרים לדוגמה ישנה תופעה מעניינת אצל עמי הארצות שכאשר הם שומעים על שמו של אחד הדמויות מהדורות האחרונים כגון החפץ חיים הבן איש חי וכדומה הם מיד התבטאו מיד בביטוי של כבוד לכבודם על ידי קימה או על אחד או לא יהיה כן אם הם ישמעו את שמו של משה רבנו שהם יקומו על אחד מהנביאים או שמו של אחד מהתנאים והאמוראים ומדוע כי דמויות אלו שהם שמעו החפץ חיים והבן איש חי הם דמויות שהם חיו בשנותיהם. הם דמויות מפורסמות וקרובות יותר לעולמם ועל כן הם גורמים להם ליותר רושם גדול וחזק. ועל כן סיפורי מעשיות של דמויות מוכרות וידועות יכולים להשפיע רבות על נפשו של הילד, גם על ההוריו. ובכוכ אף להביא את הבית היהודי לידי קבלת דעת תורה אמיתית. הכנאה, התבטלות והכל לצדיקי וגדולי הדור. וזאת עוד הקדוש ברוך הוא הטביע הטבע באדם שהוא יצר הסקרנות, מידת סקרנות. הסקרנות מגרה את האדם להתעניין. התעניינות מעוררת לאדם משיכה. אדם היסטורי הוא אדם מעניין. מגרה אותנו לרצות, לטהות על קנקנו. מה הוא, מי הוא, מה הוא עושה? מה מעשיו בסתר כבגלוי. ועל כן כשמספרים על מעשיהם של צדיקים יש להותיר אצל הילד נקודות נסתרות שהוא יחפש יעוררו אצלו את הרצון להמשיך ולהתעניין על הדמות המדוברת בבחינת מגלה טפח ומכסה טפחיים על הגאון רבי שלום מרדכי הכהן מברז'ן בעל ספר דעת תורה מסופר בהיותו כבן שבע לקח אותו אביו אל הצדיק רבי יהודה צבי מסטירטין זצל הוא הציג אותו לפניו ואמר לו בני זה אילוי יברכו הרבי שיצליח בלימודו פנה אליו הרבי ואמר בני אביך אומר שיודע אתה ללמוד אמור לי מה כוונת הגמרא בבבא קמה את השם אלוקיך תראה את לרבות תלמידי חכמים הבין לה שהרבי רוצה לומר לו דבר מה הוא מיד שתק אמר רבי ובכן אפרש לך דבריהם רצונם להזהיר אותנו שגם תלמיד חכם תלמידי חכמים חייבים להירע מהבורא יתברך גם תלמידי חכמים חייבים לירע מהבורא יתברך מי הוא ירא שמיים רבותינו בגמרא בן דרים דף ח אומרת וזרחה לכם יראה שמי שמש צדקה ומרפה בכנפיה אלו בני בני אדם שהם יראין להוציא שם שמיים לבטלה. הקשר בין האדם לבין בוראו הוא קשר של חיים או מוות. אין מושג שנקרא אמצע לעניין זה. אי אפשר להיות קשור לבורא עולם ולא לפחד ממנו. אדם שמעד ונפל ממגדל גבוה ברגע האחרון חברו שהיה בסמוך אליו החסיק אותו בעודו באוויר. הנה עומד בין חיים לבין מוות. אם ירפא חברו ממנו יפול אל התום ויתרסק ואם ימשוך אותו אחורה ינצל כך הוא הקשר בינינו לבין בורא עולם לעתים אנחנו רואים בני אדם מהלכים ונושמים אך בפנימיותם ובשורשם הם נחשבים למתים וכמו שאמרו רבותינו שהרשעים בחייהם קרועים מתים ברכות יח ואמנם נכון הוא שלא רואים בעיניים חומריות כיצד אדם שהתנתק מבורא עולם צוללת בתוך התהום. אך לעתיד כשתגיע העת נבכח עד כמה הדבר היה בגדר של חיים או של מוות. אחת הדרכים העיקריות ללמד את האדם להבין על הקשר הזה הוא על ידי ברכות. הברכות אינם למעשה הדבק שמקשר בינינו לבין בורא עולם. לבני אדם ישנה שפה מיוחדת. בשפה הזו הם מתקשרים בינם לבין עצמם ובינם לבין בורא עולם. גם ליהודי יש שפה מיוחדת עם בורא עולם הנקראת שפת הברכות. השפה הזאת הנה לשון המדוברת בשמיים בטרקליינו של מלך. הברכות מחדירות לאדם. יראת שמיים אמיתית. הקדוש ברוך הוא רואה אותי. הקדוש ברוך הוא שומע אותי. הקדוש ברוך הוא מחייה אותי כל רגע. אם אדם היה מאמין באמונה שלמה שאכן הבורא נמצא ממש לידו, הוא היה רועד מרוב פחד. כיצד התנהגותנו, אילו היה עומד לידינו גדול ישראל או להבדיל נשיא ארצות הברית, כל אחד היה נזהר בדיבורו, משתדל להיראות נחמד ומסודר על אחת קמה וכמה. כשמדובר במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שכל מה שיש לנו תלוי בו ועם כל זאת אין אנו מתרגשים מכך בכל יום אנחנו ישנים מתעוררים כמו שישנו והתעוררנו אתמול ושלשון בכל יום אנו מהלכים בדרך ויושבים בבית בדיוק כמו שעשינו זאת בעבר ובכל יום אנחנו לצערנו מברכים ברכות באותו אופן בו בכנו מאז ומתמיד בלי שינוי המושג גירת שמיים רחוק מההבנה השכלית שלנו. בדורות הקודמים אפילו המארצות התייחסו למציאות של הבורא יתברך כפי שראו את השכן שלהם. האלוקים היה אצלהם דבר מוחשי וחי הנמצא לצידם ומשום כך הם היו פונים אליו כאילו הם פונים לחבר כמו שלחבר פונים בשפה ישירה כך הם פנו לקדוש ברוך הוא ישירות ללא מבטוחים ללא כל אמצעי מקשר ועל כן כשאדם מברך הוא פונה לבורא עולם בגוף ראשון ברוך אתה השם הקדוש ברוך הוא לא נמצא באיזה מקום נידח בשמיים שצריך להת תקשר אליו כדי שהוא יענה לך. אלא הוא נמצא קרוב אל האדם מאוד. כרוב אליו עד שהוא מדבר אליו כאילו מדבר עם חברו הנמצא אצלו. על הפסוק בשמות לח מעט הדנים למעט הכיכר כיכר לעדן. אומר בעל הטורים על פי זה תיקנו 100 ברכות בכל יום. בדבריו רומז בעל התורים שכשם ש100 אדנים הם יסודות שהחזיקו את המשכן, כך 100 ברכות הם יסודות של המשכן הפרטי של כל יהודי. רזה ידע דוד המלך. ולכן כשראה דוד המלך שמלאך המוות הורג בחורי ישראל, תיקן 100 ברכות. אם כן, כאשר אנו רואים שהבית איננו יציב, חס ושלום, עומד להתמוטט על יושביו, יש לנו לחזק לאלתר את יסודותיו. יסודות הבית הם הברכות. בשבוע שעבר ראיתי מעשה מזעזע על עניין הברכות. באיזה מקום חשב יצר הרע לעקור את ההקפדה והדקדוק בעניין הברכות עד שנכנס בדמות של עני ודי עשיר לאיזה בית של עניים שהיו מדקדקים במצוות היו מדקדקים באמירת הברכות בכל רם בתפילות בהכל בלימוד התורה ולאט לאט התחיל לקרר אותם היה דואג להם לכל צורקיהם קונה להם ראיתים חדשים הכל הכל התחבר עם בעל הבית, התחבר עם בני הבית. יום אחד האמא במטבח מתחילה לבכות ואומרת, אני רואה שהבית השתנה לרעה. אני רואה שהבית של הילדים שלנו, הבניין שבנינו אני ובעלי הוא איננו כתמול שלשום. וכל זה נכנס ברגע שאותו עני נכנס, קראה לבעלה לחדר ואמרה לו, "אני מבקשת ממך תסלק את העני הזה, את העשיר הזה מהבית, עם כל הרכוש. תסלק את הזקן הזה. הכסיל הזה שיקח את הכל מוטב שנהיה עניים ונחזור לברך כפי שבירחנו כי אני רואה שמדד היראת שמיים בבית צונח וכך עשה אותו אדם שמק אשתו גירש את העני והעני נטל את כל מה שהביא כדי להקשות עליהם את הניסיון וחזרו וברכו וקידשו שם השם ובסופו של דבר הלכו והתרוממו בסופו של דבר גילו להם על ידי האור החיים הקדוש זה סיפור על האור החיים הקדוש גילו להם גל להם האור החיים הקדוש שכל זה היה ניסיון בעבורם והגיע יצר הרע בכבודו ובעצמו כדי לנסות אותם להפיל אותם מעניין כוח הברכות שהיה עושה רעש גדול בשמיים למה שעשו ממשיך הרב ואומר ומה היא ברכה אדם שיש לו גפן יחידה הוא רוצה לעשות ממנה מספר גפנים מה יעשה לוקח זמורה אחת ענף מהגפן מבלי לטלוש אותה מהשורש הוא מכופף אותה באמצעיתה הוא מכסה אותה בקרקע ממילא העץ יוציא ראש במקום אחר הזמורה תישרש במקום בו חיסוע בעפה עם הזמן יצמחו להם שני עצים של גפנים הגפן האחת הראשונה והשנייה המוברכת פעולה זו נקראת הברכה למעשה מעין פעולה זאת אנחנו עושים כאשר אנחנו מברכים. אנחנו מביאים את בורא עולם לכל מקום. בכל המקום אשר הזכיר את שמי אומרת התורה, אבוא אליך וברכתיך. משמה אנחנו מצמיחים ישועה. ההבדל העיקרי והמשמעותי בין האדם לבין אדם אחר הוא היראת שמיים שלו. ירת השמיים של האדם ניכרת בזהירות בברכות ובהזכרת שם שמיים בדיבורו כשניקש יעקב אבינו לקבל ברכה מיצחק אביו טען יעקב כי הוא עשיו אנוכי עשו בכורך יצחק אבינו לא הרגיש תחילה במרמה עד שמתרחש לו דבר מעולה חשד כלשהו בליבו של יצחק הוא מבקש לבדוק היות והוא סומה בידיו במגע גשנה והמוש שך בני האה זה בני עשו אם לא מה הביא את יצחק לידי חשד עונה רש"י אמר יצחק בליבו אין דרכו של עשו להיות שם שמיים שגור על פיו כאן מגלה לנו התורה הקדושה שם שמיים הנוהודה מזהה של האדם אם הוא שייך למחנה של יעקב בית יעקב או אם הוא שייך חס ושלום למחנה של עשו וכיוצא בזה אנחנו מוצאים בשמשון הגיבור שופטים פרק טז שם מסופר שדלילה ניסתה כמה פעמים לפתות את שמשון לגלות לה מה מקור כוחו העצום בו הוא ניכן בכל פעם היה מהטל בשמשון עד לפעם שסיפר לה כי כוחו בשערות ראשו וכך כתוב ותראה דלילה כי הגיד לה את כל ליבו ותשלח ותקרא לסרני פלשתים סוכנת ומהיכן ידע פעם שהוא דובר אמת הרי כל הפעמים הוא שיקר אמרו רבותינו בגמרא בסותט ט ודעת הייתה אותה הרשעה באותו צדיק שלא היה מוציא שם שמיים לבטלה וכיוון שאמר נזיר אלוקים אני ידעה שהגיד לה באותו רגע את כל אשר על ליבו רבים שמעו על המעשה הנורא שהר לבת יעקב ולדינה בתו עם שכם בן חמור מדוע נאנש יעקב בעונש כוח חמור על של מעשה דינה. רבותינו ענו על כך תשובה מבהילה. בעל השכל טוב בבראשית ל כותב לפי שהוציא יעקב שם שמיים לבטלה. יעקב בחיר האבות נענש על שנדר שלו לצורך. וידר אומרת התורה יעקב נדר לאמורים יהיה אלוקים ממדי. פה הפסדת יעקב אבינו את דינה שהרי הקדוש ברוך הוא הבטיח אותך על כל העניינים הללו ולא היה צריך לנדור נדר ומה נאמר אנו אזובי הקיר רואים אנו מכאן כמה חמור הוא הוצאת שם שמיים לבטלה ועד כמה זה מסכן לנו את בני הבית ועוד אמרו במדרש פסיקתא זותרתא בראשית פרק א' מנין שלא יאמר אדם להשם עולה להשם קורבן מנחה להשם שלמים תלמוד לומר קורבן להשם מכאן שמכו רבותינו ואמרו כל המוציא שם שמיים לבטלה נעקר מן העולם ומה על דבר מצווה אינו רשאי לומר בהמה זו להשם קורבן אלא קורבן להשם לדבר הרשות על אחת כמה וכמה ולכך מזכירה התורה בתחילה את השם אחר בית תיבות. כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם הוא הזכיר את שמו רק אחרי בית תיבות. בראשית ברא אלוקים. ללמדנו כי המתינות היא יסוד חשוב בברכות. לנו למהר להוציא שם שמיים. לנו לחשוב קודם שנוציא את תיבות הברכה מהפה. עלינו לחשוב. ועל כן יעצו הקדמונים לומר את הברכות מתוך הסידור מילה במילה או מתוך הכתוב ומלבד שהוא מועיל להינצל מטעויות הוא אף מעורר את האדם לכוונות וזאת עוד ימים ולילות עושה האדם השתדלויות להשיג פרנסתו ברווח הפחד מפני העוני דוחף בני אדם לעשות לעתים מעשים חריגים ולא בכדי אמרו חז"ל בגמרא בפסחים קיח כשין מזונותיו של אדם כקריאת ים סוף חז"ל הקדושים אמרו דבר מבהיל בכוחו לזעזע את האדם כל אדם שיש בו מעט יראת שמיים רבותינו גילו לנו מה הסיבה שבגינה נגרמת עניות בבית דברים מדברים בעד עצמם וכך הוא לשונם כל מקום שהזכרת השם מצויה שמה עניות מצויה ועניות אומרת הגמרא בן דרים ז' חשיבה כמיתה כמת וכן אמרו אמר בספר בעל הלכות גדולות בסימן מז אין עניות מצויה אלא בבית שמזכירים שם שם שמיים לבטלה ויתרה מזאת כותב התוספות בנדרים שם למדנו זאת מהכתוב בכל המקום אשר הזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך הזכרת שם שמיים במקום של מצווה גורמת לאדם לברכה ולעושר לעומת זאת הזכרת שם שמיים לבטלה בר מינן גורמת לעניות ומעתה יוצא לנו שסגולה טובה ביותר היא לבטל עניות בבית הוא על ידי שלא להוציא שם שמיים לבטלה ומידך סגולה גדולה ועצומה לעשירות הוא לכוון בברכות אם נעשה זאת יהיה לנו בית עם אדני יסוד אמיתיים בית שתשרה בו הברכה השלום בית התמידי ההצלחה, העשירות ועשיעתא דשמיא תמיד. אמן. ברוכים תהיה להשם.