בנתיבות החיים - עה - דבקות והתבטלות לגדולי הדור - הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

היום נעשה ונצליח, היום נעסוק בספר נתיבות חיים

ערך, דבקות, התבטלות לגדולי הדור.

אדם מחנך את עצמו להיכנע לדעותיהם של גדולי הדור,

גדולי ישראל,

הרי הוא מחנך את עצמו ליראת שמיים.

בית שמחנך את ילדיו להישמע לחכמי הדור,

הרי הוא בית שמשדר קשר הקבוע עם קודשא בריחו,

קשר למנהיגה של הבירה, מנהיגו של עולם.

דבקות בחכמים מקורה ושורשה בענווה.

אדם גאוותן אינו יכול להידבק בחכמים.

בעיניו אין גדול ממנו,

רק אם דעותיו יהיו דומות לשל החכמים אשר ישמע בקולם.

אם דעותיו יהיו שונות מדעותיהם,

יעמוד על שלו ולא ינסה למצוא שום פתח איתם.

הוא ינסה למצוא היתרים ותירוצים ממקורות אחרים,

ובלבד שדעתו היא זו שתהא מכרעת.

אדם שנוהג כך אינו אלא גאוותן וגס רוח.

התבטלות מוחלטת, לדעת גדולים,

יכולה להביא את האדם להיות

דבק בהם.

חז״ל מספרים בגמרא בראש שנה כ״ה,

הייתה מחלוקת בין רבן גמליאל לבין רבי יהושע על עדות קידוש החודש.

לפי חשבונו של רבי יהושע היה צריך לחול יום הכיפורים ביום אחר

מחשבונו של רבן גמליאל.

שלח לו רבן גמליאל,

אימרה מברק,

ואמר לו, גוזרני עליך שתבוא אצלי במקהלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך.

כביכול תחלל את יום הכיפורים ותגיע אליי.

נטל רבי יהושע את מקלו ומעותיו בידו,

והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו.

מיד עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו ואמר לו,

בוא בשלום רבי ותלמידי,

רבי בחוכמה ותלמידי שקיבלת את דבריי.

חז״ל רוצים ללמד אותנו שכדי לקבל דעת תורה צריך התבטלות מצד האדם,

התבטלות שהינה מוחלטת לגדולי ישראל האמיתיים ואפילו במחיר

שהוא נוגד לגמרי את האמת לפי השקפתו של האדם.

אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.

שלום בית

הינו הסכמה בין בני הזוג לקבל דעה אחת משותפת.

האיש יש לו דעה משלו,

בא מבית עם השקפות משלו,

ולאישה יש דעות משלה והשקפות מביתה.

פשרה בין הדעות נקראת שלום ביתה.

פשרה זו היא הסכמה לקבל דעה משותפת יחדיו.

יש פער עצום בין הדורות.

הבדלי שנים יוצרים הבדלים בדעות ובהתנהגויות.

לא אחת הילדים רואים חיים בצורה שונה לגמרי ממה שההורים ראו בעבר.

ילדים של היום זה לא ילדים של העבר.

מבוגרים של היום זה לא מבוגרים של העבר.

פער זה יוצר חוסר תקשורת,

חוסר הבנה

בין הדורות.

ההורים בעיני הילדים שייכים לדור הפלגה,

אינם שייכים לעולם של הילדים.

ככל שהילדים גודלים, כך הולך וגדל לו הפער בין הדורות.

חוסר התקשורת קיים לעיתים גם בין בני זוג.

האיש מגיע מרקע אחר מבית יהודי שונה מזה שהגיעה אשתו.

ההבדלים יוצרים ביניהם פער

בין בני הזוג.

פער זה גורם לזעזוע בשלום הבית.

איך ניתן לגשר בין הפערים?

רק על ידי דעת תורה.

דעת תורה אמיתית היא אחת

הדרכים המפשרות בין הדעות.

בכוחה להוביל את בני הזוג לדרך משותפת.

לא ניתן להגיע לכך אלא בתנאי אחד,

והוא תנאי חשוב ביותר, התבטלות

מוחלטת

לגדולי ישראל האמיתיים.

במדרש מובא

אמר רבי אבא הכהן בר פפא, כשהייתי רואה סיעה של בני אדם,

הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם,

שלא יהיו רואין אותי ועומדים לפניי.

וכשאמרתי דברים לפני רבי יוסי בן זבידה,

אמר לי אתה צריך לעבור לפניהם ויהיו רואין אותך ועומדים לפניך,

ובכך אתה מביאן לידי יראת שמיים,

שנאמר מפני שיבה תקום ויראת מאלוקיך.

מפה אנחנו לומדים יסוד גדול,

חשוב, יראת שמיים נקנית על ידי כבוד שרוחשים לגדול,

לגדולי ישראל.

במשנה בפאה מובא בשם חז״ל,

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן כיבוד אביהם

וגמילות חסדים

וביקור חולים והכנסת אורחים והבאת

שלום בין אדם לחברו והשכמת הכנסת והבאת שלום בין אדם לחברו ובן איש לאשתו,

ותלמוד תורה כנגד כולם.

מבואר

במשנה הזאת,

מסכת פאה,

פרק א' פשנה א',

שתלמוד תורה הוא דבר נעלה ביותר שקיים,

ולמרות זאת

ישנו דבר אחד

העולה על תלמוד תורה, והוא נקרא כבוד התורה.

אדם שיושב ועוסק בתורה הוא צולל לעומקה של הסוגיה,

ולפתע נכנס רבו לבית המדרש.

מיד הוא חייב להפסיק

ולעמוד לכבוד רבו,

כי כבוד התורה גדול יותר מתלמוד תורה.

לא ניתן לקבל דעת תורה אם אין כבוד לתורה.

אדם שמזלזל בכבודו של תלמיד חכם,

לעולם לא יוכל לקבל דעתו.

בסוף מסכת הוריות מובא מעשה תמוה.

זה היה בתקופה שרבן שמעון בן גמליאל היה נשיא.

רבי מאיר חכם ורבי נתן אב בית דין.

כאשר היה נכנס לבית המדרש רבן שמעון בן גמליאל,

כולם היו עומדים לכבודו.

ואחרי כן היו נכנסים רבי מאיר ורבי נתן,

וגם אז כל העם היה קם לכבודם.

אמר רבן שמעון בן גמליאל,

לא צריך לעשות היכר ביני וביניהם?

מה עשה?

תיקן שיעמדו רק לו!

וכשנכנסו למחרת רבי מאיר ורבי נתן לבית המדרש,

ראו שהעם לא עומדים לכבודם.

וכשהתברר להם מה הסיבה לכך, החליטו לעשות תחבולה

כדי להעביר את רבן שמעון בן גמליאל מנשיאותו.

וכששמע זאת, רבן שמעון בן גמליאל ציווה להוציא אותם מיד מבית המדרש,

והיו קוראים לרבי מאיר בשם אחרים

ולרבי נתן בשם יש אומרים.

לימים לימד רבי יהודה הנשיא את בנו רבן שמעון

משנה והזכיר לו את רבי מאיר בשם אחרים.

שאל אותו בנו מי הם הללו שממהם אנחנו שותים

ושמותם אין מזכירים.

ענה לו אביו

בני אדם שביקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך.

והדברים תמוהים. מדובר על גדולי עולם.

כל בניין עם ישראל עומד על כתפיהם.

האם הכבוד הוא אשר מנתב את דרכם?

האם זו דרך אמיתית של תורה?

אלא, מוריי ורבותיי, יש פה מוסר

גדול ועצום.

חזי הקדושים רצו ללמד אותנו שבלי כבוד לתורה לא ניתן לקבל דעת תורה.

בלי שיהיה היכר מיוחד לנשיא, אי אפשר לקבל ממנו מרות.

וכך אף חשבו רבי מאיר ורבי נתן.

אלא שלשיטתם,

אם לא יעמדו גם להם, לא יקבלו דעת תורה מהם.

וממילא לא ניתן להיות חכם

ולא ניתן להיות אב בדין בלי שהעם רוחש כבוד.

לתורה שבהם, ולא נוהג כלפיהם ביטוי של התבטלות.

אדם שמסתכל על גדולי ישראל בגובהה

של עיניו,

לא יוכל לקבל מהם מוסר.

הכנעה וכבוד התורה יכולים רק הם לבנות אצל האדם את הכלי המתאים שלתוכו יהיה ניצוק התוכן הרוחני.

בחינוך יש כלל,

חנוך לנער על פי דרכו.

כלל זה קובע שבחינוך אין מסמרות,

יסודות קבועים להם מראש,

אין שולחן ערוך לחינוך.

ההלכות שבשולחן ערוך מלמדות אותנו מה ללמד,

אבל לא איך ללמד.

וגם באותם מקומות שכבר גילו לנו רבותינו מעט מנסתרות החינוך,

הם כתבו באופן מאוד כללי,

ששייך לכלל,

ביחס לחינוך ששייך לפרט, ליחיד,

על ההורים עצמם מוטלת החובה למצוא נתיבות חוכמה המתאימים לילדיהם.

לכל ילד ישנו את הדרך המתאימה לו,

על פי תכונותיו, כישרונותיו ואף נטיות ליבו.

וכדי לחנך ילד לקבל דעה של גדולים, יש להכיר תחילה את נפשו של הילד.

לכל ילד ישנן דמויות משפיעות.

דמויות אלו משפיעות עליו בצורה שונה מחברו.

יש ילדים שנמשכים אחר מראה עיניהם כשההורים לוקחים את ילדיהם לגדולי ישראל לקבל מהם ברכות או עצות,

או לכינוס שמשתתפים בו מרנן ורבנן גדולי ומהורי הדור ומנהיגיו.

מראה זה משפיע על הילד מעין רבות,

לא רק עליו, אלא על נפשו.

ולא רק עליהם, אלא גם על המבוגרים הנוכחים שם.

וכפי שהגמרא מספרת לגנאי על אותם הגויים מבני העיר מחסי,

כשהם ראו את כבוד התורה שתי פעמים בשנה, בשעה שהיו מתכנסים באדר ובאלול,

ששהו שם אלפי אנשים ללמוד תורה, ולא היו מבני אותה העיר מי שהתגייר מהם.

כלומר, ברכות יז.

רואים מכאן שכאשר מגיעים לכינוסים של בני תורה, הדבר אמור להשפיע לא רק על החיצוניות של האדם,

אלא גם על הפנימיות שלו.

אפילו על פנימיות של גוי.

כל שכן וכל שכן שמדובר על פנימיות של יהודי.

ועל אחת כמה וכמה שמדובר על פנימיות של ילדי ישראל קדושים וטהורים,

שהם בבחינת דיו הכתוב על נייר חדש.

ישנם ילדים המושפעים מסיפורי צדיקים,

מעשיהם, הנהגותיהם, מידותיהם הנהגותיהם.

של הצדיקים הם אלו שמקנים להם רגשות של הזדהות והערכה

וככל שישמעו יותר הם יזדהו יותר עם מעשיהם של הצדיקים

עד כדי כך שזה יבוא אצלהם לידי ביטוי

כך השפעתם גדולה יותר

כמו כן ישנם ילדים שמושפעים יותר מסיפורים של מעשים אמיתיים על דמויות מוכרות מהם

או מפורסמות הקרובות לעולמם

הדבר הוא גם נכון למבוגרים

לדוגמה

ישנה תופעה מעניינת אצל עמי ארצות שכאשר הם שומעים על שמו של אחד הדמויות מהדורות האחרונים כגון החפץ חיים

הבן איש חי וכדומה

הם מיד יתבטאו מיד בביטוי של כבוד לכבודם על ידי קימה

או לא יהיה כן אם הם ישמעו את שמו של משה רבנו שהם יקומו או על אחד מהנביאים

או שמו של אחד מהתנאים והאמוראים ומדוע?

כי דמויות אלו שהם שמעו החפץ חיים והבן איש חי

הן דמויות שהם חיו בשנותיהם.

הן דמויות מפורסמות וקרובות יותר לעולמם

ועל כן הם גורמים להם ליותר רושם גדול וחזק.

ועל כן סיפורי מעשיות של דמויות מוכרות וידועות יכולים להשפיע רבות

על נפשו של הילד,

גם על הוריו

ובכוחם אף להביא את הבית היהודי לידי קבלת דעת תורה אמיתית,

הכנעה,

התבטלות,

והכול לצדיקי וגדולי הדור.

וזאת עוד,

הקב'-הטביע הטבע באדם שהוא יצר הסקרנות, מידת סקרנות.

הסקרנות מגרה את האדם להתעניין,

התעניינות מעוררת לאדם משיכה,

אדם היסטורי הוא אדם מעניין,

מגרה אותנו לרצות, לתהות על קנקנו מה הוא, מי הוא, מה הוא עושה, מה מעשיו, בסתר כבגלוי.

ועל כן כשמספרים על מעשיהם של צדיקים

יש להותיר אצל הילד נקודות נסתרות שהוא יחפש.

יעוררו אצלו את הרצון להמשיך ולהתעניין על הדמות המדוברת,

בבחינת מגלה טפח ומכסה טפחיים.

על הגאון רבי שלום מרדכי הכהן מבראז'אן,

בעל ספר דעת תורה מסופר.

בהיותו כבן שבע לקח אותו אביו אל הצדיק רבי יהודה צבי מסטירטין זצל.

זצל הוא הציג אותו לפניו ואמר לו בני זה עילוי

יברכו הרבי שיצליח בלימודו.

פנה אליו הרבי ואמר בני אביך אומר שיודע אתה ללמוד.

אמור לי מה כוונת הגמרא בבבא קמא

את השם אלוקיך תראה

עת לרבו.

תלמידי חכמים הבינה לה שהרבי רוצה לומר לו דבר מה ומייד שתק

אמר הרבי ובכן אפרש לך דבריהם

רצונם להזהיר אותנו

שגם תלמיד חכם

תלמידי חכמים חייבים ליראה מהבורא יתברך

גם תלמידי חכמים חייבים ליראה

מהבורא יתברך

מיהו ירא שמיים

רבותינו בגמרא בנדרים דף ח אומרת וזרחה לכם יראה שמי שמש צדקה ומרפה בכנפיה

אלו בני אדם שהם ירעין להוציא שם שמיים לבטלה

הקשר בין האדם לבין בוראו הוא קשר של חיים או מוות

אין מושג שנקרא אמצע לעניין זה

אי אפשר להיות קשור לבורא עולם ולא לפחד ממנו

אדם שמעד ונפל ממגדל גבוה וברגע האחרון חברו

שהיה בסמוך אליו החזיק אותו בעודו באוויר

הינו עומד בין חיים לבין מוות אם ירפה חברו ממנו ייפול אל התהום ויתרסק

ואם ימשוך אותו אחורה יינצל

כך הוא הקשר בינינו לבין בורא עולם

לעתים אנחנו רואים בני אדם מהלכים ונושמים אך בפנימיותם ובשורשם הם נחשבים למתים

וכמו שאמרו רבותינו

שהרשעים בחייהם קרויים מתים

ואומנם נכון הוא שלא רואים בעיניים חומריות כיצד אדם שהתנתק מבורא עולם צולל לתוך התהום

אך לעתיד כשתגיע העת ניווכח עד כמה הדבר היה בגדר של חיים או של מוות

אחת הדרכים העיקריות

ללמד את האדם להבין על הקשר הזה הוא על ידי ברכות

הברכות

הינם למעשה הדבק שמקשר בינינו לבין בורא עולם

לבני אדם ישנה שפה מיוחדת

בשפה הזו הם מתקשרים בינם לבין עצמם ובינם לבין בורא עולם

גם ליהודי יש שפה

מיוחדת עם בורא עולם הנקראת שפת הברכות

השפה הזאת

הינה לשון המדוברת בשמיים

בתרקלינו של מלך

הברכות מחדירות לאדם

יראת שמיים אמיתית

הקב' הוא רואה אותי,

הקב' ברוך הוא שומע אותי,

הקב' הוא מחייה אותי כל רגע

אם אדם היה מאמין באמונה שלמה שאכן הבורא נמצא ממש לידו,

הוא היה רועד מרוב פחד.

כיצד התנהגותנו,

אילו היה עומד לידינו גדול ישראל,

או להבדיל נשיא ארצות הברית,

כל אחד היה נזהר בדיבורו ומשתדל להיראות נחמד ומסודר?

על אחת כמה וכמה.

כשמדובר במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

שכל מה שיש לנו תלוי בו,

ואם כל זאת אין אנו מתרגשים מכך,

בכל יום אנחנו ישנים,

מתעוררים כמו שישנו והתעוררנו אתמול ושלשום,

בכל יום אנו מהלכים

בדרך ויושבים בבית בדיוק כמו שעשינו זאת בעבר,

ובכל יום אנחנו לצערנו מברכים ברכות,

באותו אופן בו ברכנו מאז ומתמיד בלי שינוי.

המושג ירעת שמיים רחוק מההבנה השכלית שלנו.

בדורות הקודמים אפילו עמי ארצות התייחסו למציאות

של הבורא יתברך,

כפי שראו את השכן שלהם.

האלוקים,

היה אצלם דבר מוחשי וחי הנמצא לצדם,

ומשום כך הם היו פונים אליו, כאילו הם פונים לחבר.

כמו שלחבר פונים בשפה ישירה, כך הם פנו לקדוש ברוך הוא ישירות ללא מדווחים,

ללא כל אמצעים מקשר.

ועל כן,

כשאדם מברך הוא פונה לבורא עולם בגוף ראשון, ברוך אתה השם.

הקדוש ברוך הוא לא נמצא באיזה מקום נידח בשמיים

שצריך להתקשר אליו

כדי שהוא יענה לך, אלא הוא נמצא קרוב אל האדם מאוד,

כה קרוב אליו,

עד שהוא מדבר אליו,

כאילו הוא מדבר עם חברו הנמצא אצלו.

על הפסוק בשמות ל״ח, מעט הדנים למעט הכיכר כיכר לעדן,

אומר בעל הטורים,

על פי זה תיקנו מאה ברכות בכל יום.

בדבריו רומז בעל הטורים שכשם שמאה אדנים הם יסודות

שהחזיקו את המשכן,

כך מאה ברכות הם יסודות של המשכן הפרטי של כל יהודי.

רע זה ידע דוד המלך,

ולכן כשראה דוד המלך שמלך המוות הורג בחורי ישראל,

תיקן מאה ברכות.

אם כן, כאשר אנו רואים שהבית איננו יציב, חס ושלום,

עומד להתמוטט על יושביו,

יש לנו לחזק לאלתר את יסודותיו.

יסודות הבית הם הברכות.

בשבוע שעבר ראיתי מעשה מזעזע על עניין הברכות.

באיזה מקום חשב יצר הרע לעקור

את ההקפדה והדקדוק בעניין הברכות, עד שנכנס

בדמות של יהודי עשיר

לאיזה בית של עניים שהיו מדקדקים במצוות,

היו מדקדקים באמירת הברכות בקול רם, בתפילות, בהכל,

בלימוד התורה.

ולאט לאט

התחיל לקרר אותם, היה דואג להם לכל צורכיהם, קונה להם רהיטים חדשים, הכל.

חבר עם בעל הבית, חבר עם בני הבית.

יום אחד

האימא במטבח מתחילה לבכות ואומרת, אני רואה שהבית השתנה לרעה.

אני רואה שהבית של הילדים שלנו, הבניין שבנינו אני ובעלי, הוא איננו כתמול שלשום.

וכל זה נכנס ברגע שאותו עני נכנס.

קראה לבעלה לחדר ואמרה לו, אני מבקשת ממך,

תסלק את העשיר הזה מהבית.

עם כל הרכוש, תסלק את הזקן הזה,

הכסיל הזה.

שייקח את הכל מוטב שנהיה עניים ונחזור לברך כפי שבירכנו. כי אני רואה שמדד האירת שמיים בבית צונח.

וכך עשה אותו אדם, שמע בקול אשתו.

גירש את העני, והעני נטל את כל מה שהביא

כדי להקשות עליהם את הניסיון, וחזרו ובירכו וקידשו שם השם.

ובסופו של דבר הלכו והתרוממו, ובסופו של דבר גילו להם,

על ידי האור החיים הקדוש, זה סיפור על אור החיים הקדוש,

גילו להם,

גילה להם האור החיים הקדוש,

שכל זה היה ניסיון בעבורם וגי יצר הרע בכבודו ובעצמו כדי לנסות אותם,

להפיל אותם מעניין כוח הברכות שהיה עושה רעש גדול בשמיים

למה שעשו.

וממשיך הרב ואומר, ומהי ברכה?

אדם שיש לו גפן יחידה, הוא רוצה לעשות ממנה מספר גפנים.

מה יעשה? לוקח זמורה אחת, ענף,

מהגפן, מבלי לתלוש אותה מהשורש, ומכופף אותה

באמצעיתה הוא מכסה אותה בקרקע.

ממילא העץ יוציא ראש במקום אחר,

הזמורה תישרש במקום בו כיסוה באפר.

עם הזמן יצמחו להם שני עצים של גפנים,

הגפן האחת הראשונה והשנייה המוברכת.

פעולה זו נקראת הברעך.

למעשה,

מעין פעולה זאת אנחנו עושים כאשר אנחנו מברכים.

אנחנו מביאים את בורא עולם לכל מקום.

בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אומרת התורה, אבוא אליך וברכתיך.

משם אנחנו מצמיחים ישועה.

ההבדל העיקרי והמשמעותי בין האדם

לבין אדם אחר הוא יראת שמיים שלו. יראת השמיים של האדם ניכרת

בזהירות בברכות ובהזכרת שם שמיים בדיבורו.

כשניגש יעקב אבינו לקבל ברכה מיצחק אביו,

טען יעקב כי הוא עשו, אנוכי עשו בכוריך.

יצחק אבינו לא הרגיש תחילה במרמה,

עד שמתרחש לו דבר מעולה,

חשד כלשהו בלבו שלו.

של יצחק.

הוא מבקש לבדוק היות והוא סומא

בידיו במגע.

גשנה והמושכה ביני האטה זה ביני עשו אם לא.

מה הביא את יצחק לידי חשד?

עונה רשי אמר יצחק בלבו אין דרכו של עשו להיות שם שמיים שגור על פיו.

כאן מגלה לנו התורה הקדושה

שם שמיים הינו תהודה מזהה של האדם.

אם הוא שייך למחנהו של יעקב בית יעקב או אם הוא שייך חס ושלום למחנה של עשו.

וכיוצא בזה אנחנו מוצאים משמשון הגיבור שופטים פרק ט״ז שם מסופר שדלילה ניסתה כמה פעמים לפתות את שמשון

לגלות לה מה מקור כוחו העצום בו הוא ניחן.

בכל פעם היה מהתל בה שמשון

עד לפעם שסיפר לה כי כוחו בשערות ראשו.

וכך כתוב, ותרד אלילה כי הגיד לה את כל ליבו ותשלח ותקרא לסרני פלישתים.

סוכנת.

ומהיכן ידע הפעם שהוא דובר אמת? הרי כל הפעמים הוא שיקר.

אמרו רבותינו בגמרא בסוטה ט׳

יודעת הייתה אותה הרשעה באותו צדיק שלא היה מוציא שם שמיים לבטלה.

וכיוון שאמר נזיר אלוקים אני ידעה שהגיד לה באותו רגע את כל אשר על ליבו.

רבים שמעו על המעשה הנורא שאירע לבת יעקב ולדינה ביתו עם שכם בן חמור.

מדוע נענש יעקב בעונש כה חמור של מעשה דינה?

רבותינו ענו על כך תשובה מבהילה.

בעל השכל טוב בפראשית ל' כותב לפי שהוציא יעקב שם שמיים לבטלה.

יעקב,

בחיר האבות,

נענש על שנדר שלא לצורך.

וידר אומר את התורה יעקב נדר לאמור אם יהיה אלוקים עימדי.

פה הפסדת יעקב אבינו את דינה.

שהרי הקדוש ברוך הוא הבטיח אותך על כל העניינים הללו,

ולא היה צריך לנדור נדר.

ומה נאמר אנו אזובי הקיר?

רואים אנו מכאן כמה חמור הוא הוצאת שם שמיים לבטלה,

ועד כמה זה מסכן לנו את בני הבית.

ועוד אמרו במדרש פסיקתא זוטרתא

בראשית פרק א', מניין שלא יאמר אדם לה' עולה,

לה' קורבן מנחה, לה' של עמים.

תלמוד לומר קורבן לה' מכאן סמכו רבותינו ואמרו כל המוציא

שם שמיים לבטלה נעקר מן העולם.

ומה על דבר מצווה אינו רשאי לומר?

בהמה זו להשם קורבן, אלא קורבן להשם

לדבר הרשות על אחת כמה וכמה.

ולכך

מזכירה התורה בתחילה

את השם אחר בית תיבות.

כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, הוא הזכיר את שמו רק אחרי בית תיבות. בראשית ברא אלוקים.

ללמדנו כי המתינות היא יסוד חשוב בברכות

אל לנו למהר להוציא שם שמיים.

אל לנו לחשוב קודם שנוציא את תיבות הברכה מהפה.

עלינו לחשוב.

ועל כן יעצו הקדמונים לומר את הברכות מתוך הסידור מילה במילה

או מתוך הכתוב,

ומלבד שהוא מועיל להינצל מטעויות,

הוא אף מעורר את האדם לכוונות.

וזאת עוד ימים ולילות עושה האדם השתדלויות להשיג פרנסתו ברווח.

הפחד מפני העוני דוחף

בני אדם לעשות לעתים מעשים חריגים,

ולא בכדי אמרו חז״ל בגמרא בפסחים קי״ח,

כשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.

חז״ל הקדושים אמרו דבר מבהיל.

בכוחו לזעזע את האדם,

כל אדם שיש בו מעט יירת שמיים.

רבותינו גילו לנו מה הסיבה שבגינה נגרמת עניות בבית.

דברים מדברים בעד עצמם,

וכך הוא לשונם.

כל מקום שהזכרת השם מצויה, שם עניות מצויה.

ועניות,

אומרת הגמר בנדרים,

ז״ים חשובה כמיתה, כמת.

וכן אמר בספר בעל הלכות גדולות, בסימן מ״ז,

אין עניות מצויה אלא בבית שמזכירים שם שם שמיים לבטלה.

ויתרה מזאת, כותב התוספות בנדרים שם,

למדנו זאת מהכתוב,

בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

הזכרת שם שמיים במקום של מצווה גורמת לאדם לברכה ולעושר.

לעומת זאת, הזכרת שם שמיים לבטלה בר מינן גורמת לעניות.

ומעתה

יוצא לנו שסגולה טובה ביותר היא לבטל עניות בבית,

הוא על ידי שלא להוציא שם שמיים לבטלה.

ומאידך,

סגולה גדולה ועצומה לעשירות הוא לכוון בברכות.

אם נעשה זאת,

יהיה לנו בית עם אדני יסוד אמיתיים,

בית שתשרה בו הברכה,

השלום בית התמידי, ההצלחה,

העשירות ועשיית הדשמיא תמיד אמן.

ברוכים תהיו להשם.