חפץ חיים נדחי ישראל פרק ז גודל מצות תפילין וציצית | הרב אמנון יצחק שליט"א

27-6-12
עכשיו אנחנו בפרק ז' נדחי ישראל החפץ חיים בו יבואר גודל מצות תפילין וציצית.
ועתה נדבר קצת מענין מצות תפלין בגודל מעלתה וחיובה ושהיא מגינה על האדם. כמה גדולה היא מצות תפילין, שיש בה ארבע פרשיות, בין בשל יד ובין בשל ראש, ועל כל פרשה יש בה צווי בפני עצמו. ולכך אמרינן בגמרא מנחות, דכל מי שאינו מניח תפילין עובר בשמונה מצוות עשה, והמניח תפילין, פוסק הרמב"ם, מקיים שמונה מצוות עשה. אבל מי שאינו מניח עובר על שמונה מצוות עשה, וגם מצות תפילין היא לאות שאנחנו עבדי ה' אלהי השמים, כי שם שדי שהוא שמו יתברך חקוק בתפילין. כי ש' חקוק בשל ראש, והדל"ת בקשר של הראש מאחור, והי' בקשר של יד, וגם התפילין נקראת פאר, כמו שנאמר ביחזקאל כ"ד, "פארך חבוש עליך", כי היא לאות ולתפארת עלינו, ואין לך גדול בכל מצוות שבתורה יותר ממנה, שהרי כל התורה כולה הוקשה לתפילין, כמו שנאמר "למען תהיה תורת ה' בפיך" ואמרינן בגמרא שכל המניחן מאריך ימים, שנאמר "ה' עליהם יחיו" כלומר אותן שנושאין עליהם שם ה' יחיו. 
פעם היה מעשה בזמנו של המהר"ל מפראג, היה אריה שהסתובב ברחובות, וכולם היו בורחים והוא ראה אנשים בורחים, שאל מה קרה? אמרו לו יש אריה, אמר איפה ראיתם אותו? אמרו לו שמה, הלך לקראתו, האריה ראה את המהר"ל מפראג - ברח, שאלו אותו איך זה? אמר להם הוא ראה את התפילין, אמרו אבל גם אנחנו היינו עם תפילין הוא לא ברח, רדף אחרינו, אמר להם כתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", אז אמרו לו אבל גם אנחנו היה עלינו תפילין, אמר להם "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" - ששם ה' עליך, פירושו שאתה רואה את הקב"ה כמלך שהוא עליך, ככה אתה חי, ויראו ממך. לא ששמים רק את התפילין, אלא שהוא עליך באמת, שאתה מרגיש שאלקים עליך ואתה תחתיו ואתה עבד שלו, אבל לא היה להם את היראה שה' עליך, אז מי שיש לו יראה מה' שהוא עליו מתייראין ממנו כל הבריות. וכמו אור החיים הקדוש, ששמו אותו גם כן בגוב האריות והאריה לא זז ולא זע. וזה לפני 250 שנה בלבד, לעיני כל התורכים, ואז הוא הפך להיות שר אצל המלך והיטיב לכל היהודים. למה? הוא לא הסכים לעשות מה שהמלך אמר. טוב, זה פשוט דניאל, דניאל נביא. 
ואיתא בשימושא רבא, כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל מובטח לו שהוא בן העולם הבא. כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל מובטח לו שהוא בן העולם הבא. וגם אמר שם, שבזכות תפילין אין גיהנם שולטת בו, וכל עוונותיו נמחלין לו. צריך להיות תפילין מהודר ולהניחן כראוי ולקיים את המצוה בלי להסיח דעת ובגוף נקי עם כל הכללים של זה, מצוה שנעשית כתיקונה תפילין אין גיהינם שולטת בו, וכל עוונותיו נמחלין לו. ואיתא בתקוני זוהר, דכל מאן דאנח תפילין על ראשיה ועל דרעיה קלא סליק בכל יומא לכל חיות ומרכבות ואופנים ושרפים ומלאכים דממנן על צלותין, הבו יקר לדיוקנא דמלכא דאיהו מאן דאנח תפילין, ז"א הזוהר אומר, כל מי שמניח תפילין בראשו וזרועו יוצא בכל יום לכל המלאכים שנקראים חיות ומרכבות ואופנים ושרפים ומלאכים שממונים על התפילות, והכל אומר להם תנו יקר לדיוקנו של המלך, מי זה? מי שמניח תפילין. אבל כמו שאמרנו, זה צריך להיות כמו המהר"ל מפראג, שבאמת ממליך את הקב"ה על ראשו מה שנקרא. וגדול העונש מי שאינו מניחן, גדול העונש שהוא בכלל פושעי ישראל בגופן, ה' נתן לו גוף והוא פושע עם הגוף נגד ה'. הוא בכלל פושעי ישראל בגופן, ודינו נפסק במסכת ר"ה דף י"ז, דאפילו אם הוא איש בינוני דדרכו של הקב"ה להטות את הכף כלפי חסד, אם אדם שקול מצוות ועבירות והוא נקרא בינוני, ותמיד הקב"ה מטה לכף זכות, מטה כלפי חסד, אף על פי שהקב"ה דרכו להטות כף כלפי חסד מכיון שנמצא בתוך עוונותיו שהוא לא הניח תפילין כף חובה מכרעת, והוא מוכרח לירד לגיהינום, אתם שומעים? ואם חס ושלום גם כן עוונותיו מרובים מזכויותיו נידון בגיהינום 12 חודש, ואח"כ גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרת לאפרן תחת כפות רגלי הצדיקים, וכל זה כשלא עשה תשובה. 
וכתב הבית חדש, דאפילו אם אין המצוה בזויה בעיניו חס ושלום, רק הוא מונע עצמו מלהניחם בשביל ביטול מלאכה, אין לו זמן, הוא הולך לעבודה, הוא ממהר, או שאר הפסד ממון, שעי"ז הוא מפסיד ממון כי יש לו עסקה, או מחמת עצלות, סתם עצלן לא בא לו היום להניח, והוא גם כן בכלל פושעי ישראל. אך יש חילוק ביניהם לענין העונש, אז יש אחד שלא מניח בגלל שהמצוה בזויה בעיניו, עזוב אותי אני מה זה... יש אחד לסיבות האלה שמנינו, שניהם פושעי ישראל בגופם רק העונש משתנה, אחד שעובר על המצוות בשאט נפש לא דומה לאחד שמתעצל או משהו כזה, אבל בכל אופן בכלל הפושעים הוא נקרא. יש כאלה שאומרים שאפילו אם פעם אחת לא הניח תפילין הוא נקרא קרקפתא דלא מנח תפיליה, כי זה בזיון שאין כדוגמתו, כמובן שזה מדובר מרצון ולא באונס. דאפילו, אבל אם הוא עשה תשובה מתכפר לו, דאפילו אם מונע את עצמו ממצוה זו רק לפעמים, הוא גם כן בכלל פושעי ישראל. ומשמע בגמרא, שימו לב, דמי שאינו נזהר לקיים מצוה זו בשלמותה כגון שמסיח - מדבר, בין תפילין של יד לשל ראש, קודם כל אם הוא היה בצבא של פעם של הצדיקים, לא כמו היום הצבא של נשים, הצבא של צדיקים, אז אם הוא היה מדבר בין תפילין של יד לראש היו מחזירים אותו הביתה, אתה לא יכול לשרת בצבא. אתה פסול לשרת בצבא. אתה לא ירא שמים, אתה יכול להפיל את כולם בקרב, תלך הביתה, תלך הביתה, שמעתם? כגון שמסיח בין תפילין של יד לשל ראש, מי שלא נזהר לקיים את המצוה בשלמותה וכל שכן אם לפרקים אינו מניחה לגמרי מחמת עצלות, מסתלקת ממנו השמירה העליונה ועלול הוא בעת מלחמה להיות נרדף חס ושלום מפני אויביו, לכן תלך, תלך, אם אתה תשאר במלחמה אתה עלול ליפול ואז ימס לבב החיילים, יראו שנופלים בכלל ישראל, יראו שאין השגחה אז יפחדו שה' עוזב אותם, אז לכן משחררים. אז אם היו אומרים חיילי צה"ל קריאת שמע ומניח תפילין מי יכול עליהם, מי יכול עליהם?! צריכים היו להוציא פקודת מטכ"ל, חובה על כולם, ולבדוק, וכל הקצינים והרמטכ"ל, אתם ראיתם פעם רמטכ"ל בצה"ל עם תפילין? ז"א

ש. חייבים להכניס את הרב לצבא, זה מה שמשגע אותי

הרב: נו בטח מה חשבתם, פוחדים, אוי ואבוי אם אני אהיה בצבא להגיד להם מה שצריך אוי ואבוי, אוי ואבוי ינצחו בקלות, אוי ואבוי זה אסון, מה פתאום, הם צריכים לקלוט שזה לא מה', אלא זה הכל בכח המכונות, המכשירים, סייבר, הכל טכנולוגיה, אתה מבין? מה פתאום להכניס את ה', איך אמר שרון אחרי עופרת יצוקה שנמסה אז כמו שאמרתי מראש, מה הוא אמר, אשרי העם שצה"ל לו. שמעתם? זהו. 
וכל זה אפילו בדורות הראשונים בעת שהיה לנו עם ישראל מלחמה עם אויבינו, ובודאי שגם עתה הוא כן בעת שתזדמן חס ושלום איזה סכנה, ולהיפך אם היה מקיים מצוה זו כראוי היה מקויים בנו, וטרף זרוע אף קדקוד, ובודאי שגם עתה יעזור הקב"ה אותנו בעת צרה בזכות מצוה זו. ויען כי גדול כח המצוה הזאת כאשר בארנו ולהיפך העונש רח"ל גדול מאד, יזהר כל אדם להיות לו תפילין לעצמו ולקיים מצוה זו על גדר השלמות בכל מה שיש בכחו, ולא יחסר לו אפילו יום אחד בימי חייו אם לא מחמת אונס חס ושלום. ואותן אנשים שידם משגת לקנות תפילין לעצמן ואינם קונים כי סומכין על זה שישאלו מאחרים בהשאלה, כתב הבית חדש, דעונשן גדול עבור זה, פעם ראיתי אחד שיש לו תפילין, אדם שיש לו אמצעים, תפילין מקומט, משהו ישן כזה משהו בכלל כבר לא מרובע פסול לחלוטין, אמרתי לו מה זה? אמר אתה יודע מה זה, התפילין של סבא שלי, אתה יודע מי היה סבא שלי? אמרתי לו כן אבל זה פסול, תסתכל איך אתה, עזוב הוא אומר לי, סבא שלי היה מניח אותם, אתה יודע מי זה סבא שלי? אמרתי לו אתה מעריך כל כך את סבא שלך, והנעליים האלה זה של סבא שלך גם כן, למה הנעליים חדשות? נעליים אתה קונה חדש, סבא שלך לא היה צדיק, רק בראש? ברגליים הוא לא היה צדיק? למה אתה לא שם את הנעליים, י'קמצן, סבא שלו, העיקר לא להוציא כסף על מצוות, אם אפשר לקחת איזה מזוזה משומשת או איזה משהו כזה מה זה משנה, למה לוקחים הרבה כסף, מה זה עולה כסף? אבל נעליים בשבע מאות שקל הוא קונה. אייפון בארבעת אלפים הוא קונה, כל דבר הוא קונה, אבל מגיע למצוות לא קונה, ומה, השקעה אחת לכל החיים תפילין, אז כמה זה ליום שימוש? אגורה, שתי אגורות, שלש אגורות, כמה זה? לעשות מצוה גדולה כזו עם זכויות כאלה ושמירה כזאת באגורה, לא שווה? טיפשים, במקום לקנות הכל מהודר ולעשות את המצוות בשלמות וללמוד אותן כתיקונן כיצד עשייתן, אנשים עושים הכל בחפיף דליל, ככה זה נראה, ואין להם את ההגנה, היה יכול להיות כבר כשאתה עושה את המצוה יהיה לך הגנה ושמירה וכל ההבטחות האלה, והוא עושה על הדרך ככה הכל בשביל לגמור, לסיים, כאילו עול, שק מלט עליו הוא צריך לשחרר אותו. 
ואם איש עני הוא וידו אינו משגת לתפילין, עכ"פ מחויב לשאול מאחרים כדי שלא לבטל המצות עשה, זה כשאין לו והוא עני, אבל מהנכון שיבקש עזר מקרוביו ואוהביו שיקנו לו תפילין, כי לסמוך תמיד על שאולין מאחרים קשה מאד לצאת בזה ידי שמים, כי על פי רוב הקשר של ראש של תפילין אחרים מכיון שאינו עשוי בשבילו אינו מצומצם במדיתו כי אם קטן במדו או גדול במדתו ואז הם רפויים על ראשו או לא במקום ואז הוא לא מניח, כי אם זה יורד לו משרשי השערות למטה הוא לא מניח, ואם זה למעלה מידי ולא במקום שמוחו של התינוק רופס אז הוא לא מניח. ואם הקשר מאחורה לא במקום והוא יורד לו לעורף למטה אז הוא לא הניח. אז לכן אם הוא משאיל כל פעם לא כולם יודעים לצמצם את זה בשבילו וגם לא יצמצמו, והוא שם את זה העיקר כאילו לצאת ידי חובה והוא לא הניח, ועוד יותר גרוע, אמר ברכה לבטלה. ואם הם גדולים במדתו נמצא שהם מונחין על מצחו ואין יוצא ידי מצות תפילין וגם הוא מברך ברכה לבטלה. וכתבו הספרים שאין לאדם לצאת אפילו לדרך קרובה בלי תפילין. היה לי חברותא שעד היום כל מקום שהוא נוסע, מבני ברק לרמת גן מפה לשם הוא לוקח איתו את התפילין, כל מקום שהוא הולך הוא לוקח איתו את התפילין, כתבו בספרים שאין לאדם לצאת אפי לו לדרך קרובה בלי תפילין כי פן יזדמן איזה אונס ויהיה מוכרח להשאר בדרך על זמן מה ויתבטל ממצות תפילין. נגיד אחד נתקע והיה באיזשהו מקום ולא יכול לצאת מהמקום, לא משנה מאיזו סיבה, ואם ארע שנאבד לו השל ראש או של יד בדרך, ואין לו ממי לשאול, אעפ"כ יניח אותה התפילין שיש בידו, וקימ"ל דאין מעכבין זה את זה. גם אם יש לו תפילה אחת, תפילה זה נקרא, תפילה של יד ותפילה של ראש, שתיים נקראים תפילין לשון רבים, אז אם יש לו רק אחד מהם, משום מה או נאבד או נפל או נגנב או נפסל וכו', יניח אחת. למה? דהם לא מעכבות זו את זו, ויש נפקא מינא בין של ראש לשל יד לענין הברכה, דאם יש לו רק של יד מברך עליה ברכת להניח לבד, ואם של ראש מברך עליה להניח וגם על מצות, זה לפי הרמ"א, אבל אם של ראש אז על מצות תפילין, וכשיזדמן לו אח"כ באותו היום ממי לשאול תפילין מחויב לשאול ולקיים המצוה בשלמותה ויברך עליהן עוד הפעם, דתפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן אם לא הסיח דעת מהנחה ראשונה. 
והנה שמעתי שיש אנשים בארצות הרחוקות שמבטלין מצות תפילין מפני שנוסעים בכפרים אצל נכרים להשתכר במקומות שאינם דרים שם יהודים, ומכחישים לפניהם כלל שהם יהודים כדי שלא ירחקו אותם מפני שנאתם ליהודים, ועל כן אינם מניחים תפילין כדי שלא יכירו בהם שהם יהודים. 
ואבאר לך חומר האיסורים שעוברים בזה, הנה, עצם אמירתו שהוא אינו יהודי הוא איסור חמור מאד, ומפורש בשו"ע יו"ד סימן קנ"ז, דאפילו בשעת סכנה גמורה אסור לישראל לומר שהוא גוי, שהוא בכלל מודה לדתם וכופר בעיקר, שמחוייב ישראל למסור נפשו על זה, אם לא שאינו אומר זאת להדיא, ורק הגוי בעצמו טועה בו, אז זה מותר בשעת הסכנה, אבל שהוא יגיד בפירוש שהוא גוי זה אסור וצריך למסור את נפשו, אבל אם הגוי טועה בו וחושב שהוא לא יהודי אלא גוי, הוא לא צריך להגיד לו בשעת הסכנה. ועל ביטול מצות תפילין אם היה באמת סכנה בדבר ע"י הנחתו, אפשר דאין עליו עוון, דאפילו שיש לומר דפושע הוא, למה שלא היה לו להכניס עצמו בסכנה, מי אמר לך ללכת לעבוד בין הגויים? מכל מקום אפשר דאין לו עוון כיון שהיה מוכרח מתחילה לעבור שם לבקש טרף לנפשו, ויש לעיין בזה, ועיין בשפתי כהן ובבית חדש שם. אמנם אם אין סכנה בדבר, ורק ירחקו אותו ולא יתנו לו להשתכר עמהם, והוא לא מניח תפילין, בודאי יש בידו עוון על ביטול מצות תפילין, דאין מעצור לה' להושיע ממקום אחר, ולפחות ישתדל להניח תפילין אח"כ בדרך כשיצא מבית העובד גילולים, אפילו שזה כבר אחר זמן תפילה כיון שהוא עדיין יום, וחלילה לא לוותר מצוה לגמרי. 
ובפרט על עצם אמירתו שאינו יהודי הוא, דהרי שהוא כמו אומר שהוא כופר בה' ובתורתו, שמחוייב למסור נפשו אם יכריחוהו לומר זה, וכל שכן מפני הפסד מעט ממון, וגם במה שחושבים אותו לאינו יהודי אז הוא יבוא ממילא גם לאכול מאכלות אסורות, כי יציעו לו אוכל ולא יוכל להמנע, ונבלות וטרפות וחלב ודם, ויש באלה כרת, כי ודאי יבקשו לאכול עמהם לפי דברו שהוא לא יהודי, ועל כן השומר נפשו יזהר מזה, ויבקש מה' שלא יבואו לידי כך, ואף אם יגיע לו מזה הפסד ממון ע"י שידעו שהוא יהודי, ישים בטחונו בה' שהוא יזמין לו פרנסתו הקצובה לו ממקום אחר בהיתר וכי בשביל שמייגע עצמו לשמור דת התורה יקופח פרנסתו? זה לא רק אצל הגויים שאדם הולך, גם אצל היהודים בתל אביב, יש כאלה שמורידים את הכיפה שלא ידעו שהוא דתי, כי זה מפריע לו בקידום בעבודה, ואולי יפטרו אותו. יש נשים שלא הולכות עם כיסוי ראש כי לא נעים להן מהחילוניות וכן הלאה, וכל מיני חשבונות, ומוותרים על היהדות, כל זה בשביל ממון, אז ממילא הקב"ה מסיר השגחתו מהם בעוד שאם היו מוסרים את נפשם לקיים את המצוות ולא ליבוש ולא להכלם מטפשים, ודאי שהיה נותן להם פרנסתם בשופי. והיתכן שהעבד השומר עבודת רבו באמת ובתמים יגרע חוק מזונו? ואדרבא, יוכל לבטוח בה' שהוא אדונו שימציא לו פרנסתו עוד ברווח יותר ובלי פגע, שכל העמל הרב שמוכרחים בני אדם לעמול על פרנסתם זה רק בגלל שהם הרעו את מעשיהם. כמו שאמרו חז"ל בקידושין דף פ"ב, תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנווני, היינו הצבי שהוא קל ברגליו היה ראוי לייבש תאנים בשדה ולהשגיח עליהם, וארי שהוא גיבור היה ראוי לסבול משא על כתפו, ושועל שהוא ערום היה ראוי להיות בעל עסקים חנווני, והם מתפרנסים שלא בצער, לא ראיתי אמר רבי שמעון בן אלעזר, לא צבי קייץ - מייבש תאנים, ולא ארי סבל למרות גופו החזק, ולא ראיתי שועל חנווני למרות פקחותו, והם מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא, שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, שנאמר בירמיה ה', "עוונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם", כל מי שעובד זה בגלל עוונותיו. מי שלא עובד ה' זן ומפרנס,

ש. איך אפשר בלי לעבוד?

הרב: זה קללה, אם אתה רוצה אותה - בכבוד. זה לא חייבים בה. ואם אתה רוצה להתחזק בזה תשמע את שיעורי הבטחון שנתתי על כל רבינו בחיי ותפסיק לעבוד מיד.
מלבד כל זה, בעיקר הענין שחושש שישנאו אותו וירחיקוהו כשישמור דתו ויכירוהו שהוא יהודי באמת יוכל להיות הדבר בהיפך, וכמו שאנו רואים בארצות שבני ישראל מתגוררים שם ושומרים תורתם אינו מתועב כל כך בעיניהם כמו בארצות הרחוקות ההם, ובעת שהיו ישראל שומרים יותר התורה והמצוה היו אהובים ומכובדים בעיניהם, שהכירו אותם שהם עבדי השי"ת, והיינו שבזכות קיום התורה נתן אותנו הקב"ה לחן בעיניהם, ובעוונותינו הרבים כעת אשר ירדנו במצב שמירת התורה נתגברה השנאה והחלו לרחק אותנו ולבזות אותנו, וראינו בחוש שזה עבור שנתרשלנו יותר מקיום התורה נתגברה השנאה עלינו. מה הטענות על דתיים? אתה דתי בכלל? תוריד את הכיפה, תוריד את הכיפה, למה - רואים שהוא עושה משהו שלא על פי הדת אז ישר מנגחים אותו, אבל אם הוא שומר על הכל אומר זה אמיתי, זה אמיתי, כל הכבוד לך, כל הכבוד לך. 
פעם אחת מלכת אנגליה ראתה שעם הכרכרה שם ראתה יהודי הדור בזקנו הולך עם טלית ותפילין לבית הכנסת, פשששששש התפעלה מהמראה שלו, אמרה לשמש שלה, תגיד ליהודי הזה שיבוא ביום פלוני אלי, פשששש ההוא התרגש, היהודי, המלכה הזמינה אותו, עכשיו הוא מתלבט איך הוא יבוא מה ילבש זה פה שם, אמר יו אם אני אבוא ככה עם כל הזקן וזה וזה היא בטח תגעל וזה ופה ושם, איך אני אבוא ככה אני לא יכול לבוא ככה, עמד וגילח את זקנו והכל, הוריד את הפאות, ובא לפני המלכה, אמרו לה היהודי שהזמנת אותו הגיע, והיא ראתה אותו, אמרה זה לא זה שאני הזמנתי, אמר כן כן, גברתי המלכה זה אני, אמרה לו אבל אתה היה לך זקן וזה וזה, אומר כן, אבל אני לא ידעתי, הסתפקתי אם זה לא יגעיל אותך או משהו וזה אז החלטתי להוריד, אמרה לו טיפש, כסיל, רק בשביל זה הזמנתי אותך, כמו שאתה נראה עכשיו יש לי מיליונים גויים, אני הזמנתי אותך בגלל ההדרת פנים שהיתה לך, אתה הלכת הורדת? "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם", מה אתה מקטין את עצמך? מה אתה תלך בהידור? הדרת פנים זקן, אתם יודעים כמה כותב על זה מעלות, החפץ חיים זצ"ל כשהיה עולה אדם שהוא לא עם זקן על ספר תורה, בסוף ימיו הוא לא היה שומע טוב אז הוא היה מתקרב לבימה לשמוע את הקריאה, וכשהיה עולה אחד עם זקן הוא היה הולך הצידה, לא שומע את הקריאה, בלי זקן, לא שומע את הקריאה. למה? "ויאמר לרשע, מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עליך פיך", אתה רשע, אתה מספר את חוקי, מספר תספורת את חוקי ונושא בריתי עליך פיך? ויאמר לרשע, אתה מוריד את הזקן ואתה רוצה לקרוא בתורה? ואיך תקרא "ולא תשחית פאת זקנך" ואתה רוצה לספר חוקי? לכן לא נותנים לאדם שהוא משחית את זקנו להיות ש"צ ולא להחזיק ספר תורה. אז זה לא פשוט, ומי שמגדל זקן חמישים שנה, חמישים שנה זה תשעים אלף מלאכים, לפי החפץ חיים, שנכדו העיד שהוא אומר שגידול הזקן או אי השחתתו זה חמש מצוות עשה כל יום, תכפילו - למעלה מתשעים אלף מלאכים ילוו אותך בזכות זקן. והזוהר מאריך במעלת הזקן, שלא לגעת בו בכלל, ומאן דאחז בדקני אישתבע, מי שרק אוחז בזקן זה שבועה, התימנים היו נוגעים בזקן ואומרים החיה חטאה, ככה. אברהם אבינו תפס בברית של אליעזר להשביעו, למה? זה מצוה, גם זה מצוה, והיו נשבעים בזקן. מאן דאחז בדקני, מי שאוחז בזקן זה נשבע, ז"א שאחד אומר לשני, אני אומר לך שאני ככה וככה אעשה, כשאחז בזקן וזה - נשבע, אתם מבינים מה זה מעלה של זקן, אנשים מבינים? יש ספר הדרת פנים זקן, חבל על הזמן. שמה כתוב שיש כמה סיבות למה אסור להשחית את הזקן, אחד זה בתער, יש כאלה אומרים גם לא בתער, יש שאוסרים גם ברהיטן, גם בסם, ויש שאוסרים בכלל בכל דרך, למה - משום לא ילבש גבר שמלת אשה, שזה תיקון של אשה להוריד את הזקן, ויש שאומרים משום "בחוקות הגויים לא תלכו" שהכמרים לעבודה זרה משחיתים את זקנם, ויש גם משום מראית עין, בקיצור זה לא פשוט בכלל, ומה עוד שאפשר לקבל על זה שכר גדול, והבבא סאלי עד גיל ארבעים לא היה לו זקן בכלל, והוא היה בוכה לפני ה' עד שבגיל ארבעים התחיל לצמוח לו, ולא עוד אלא שהיה גוער אפילו ברבנים מובהקים שהיו משחיתים נוגעים את הזקן, לא מורידים לגמרי, משאירים אותו קצוץ, אתם יודעים כזה אתם יודעים, זקן ש"סניק כזה, זה קוראים לזה זקן דרעי, אז גם היה גוער בהם שלא לגעת בזקן בכלל. אז לכן, מלבד כל זה בעיקר הענין שחושש שישנאו אותו וירחיקוהו כשישמור דתו ויכירוהו שהוא יהודי באמת יוכל להיות הדבר בהיפך, כמו שאנו רואים בארצות שבני ישראל מתגוררים שם ושומרים תורתם אינו מתועב כל כך בעיניהם כמו בארצות ההם, ובעת שהיו ישראל שומרים יותר התורה והמצוה היו אהובים ומכובדים בעיניהם שהכירו אותם שהם עבדי השי"ת, דהיינו בזכות קיום התורה נתן אותנו הקב"ה לחן בעיניהם, אז זה הכל תלוי אם ה' נותן חן, "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים" הוא מחליט אם הוא נותן חן או לא נותן חן. ובעוונותינו הרבים כעת כאשר ירדנו במצב שמירת התורה, נתגברה השנאה, והחלו לרחק אותנו ולבזות אותנו, וראינו בחוש שהוא עבור שנתרשלו י ותר מקיום התורה נתגברה השנאה עלינו. ועל כן כל איש המתנודד בין הגויים אפילו בארצות הרחוקות, אם יתחזק בקיום התורה יוכל לבטוח בה' כי יתנהו לחן, ויכבדוהו וינשאוהו, ואם אם יקרה לו שבאמת ירחיקוהו עבור זה, זה רק לנסיון שמנסה אותו הקב"ה אם ישמור מצוותיו באמת, אבל בסופו של דבר בודאי יתן חינו בעיניהם ויגדלוהו וינשאוהו כשיכירו את החוקים הישרים והצדיקים שמתנהגים בהם ישראל על פי תורתם הנתונה להם מאת ה'. וזה נאמר מפורש בפרשת ואתחנן דברים ד', "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, כי מי גוי גדול" ולהיפך, כשעוברים על התורה אפילו מחמת שכחה, נאמר שם עוד שאז יחשבו א ותם לשוטים, כמו שכתוב "רק השמר לך מאד ושמור את נפשך פן תשכח" ופירש רש"י שם וז"ל, כשלא תשכחו אותם ותעשו אותם על אמיתתם, את המצוות והתורה, תחשבו לחכמים ונבונים, ואם תעוותו אותם מחמת שכחה תחשבו לשוטים. וכעין זה איתא במדרש רבא פרשת תבוא על הפסוקב משלי ב', בני אם תקח אמרי למה הדבר דומה, למלך שאמר לבנו סיימני בתוך המדינה שאני בנך, והיינו ע"י זה יתכבד לעיני הכל וישמר מכל צער ופגע, מאחר שהוא בן של מלך, אמר לו אביו, מבקש אתה שידעו הכל שאתה בני, לבש פורפירא שלי ותן עטרה שלי בראש, וידעו הכל שאתה בני, כך אמר הקב"ה לישראל, מבקשים אתם שתהיו מסומנים שאתם בני, עסקו בתורה והמצוות, והכל רואים שאתם בני, והיינו ש יכבדו אתכם כיאות לבניו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. אז לפי זה, במשל הוא אומר לו תלבש פורפוירא שלי ותן עטרה שלי בראשך, אז זה הבגדים של החרדים והכובע של החרדים, חוץ מהתורה והמצוות שזה ברור, אז הזיהוי שלך יהיה כזה. 
ויום אחד סיפר הרב אלעזר בן דוד שהוא הלך בדרום אמריקה ועבר מולו גוי, ואמר לו תגיד אתה יהודי? אז הוא אמר לו כן, איך אתה יודע? אז הוא אמר אני קראתי עליכם בתורה. הוא אומר מה קראת? הוא אומר כתוב, שאתם בנים לה' אלקיכם, אז הוא אומר לו ומה זה אומר? אמר לו מה זה מה זה אומר? זה פעם ראשונה שאני הולך ברחוב ורואה את הבן של הקב"ה הולך לפני, אז הוא אמר לו נו, אמר לו מה נו? כשאני קראתי את זה ישר עלה לי במחשבה, מה ההבדל ביני לבין הבן של הקב"ה כשאנחנו הולכים ברחוב, לכן אני רוצה לשאול אותך, כשאני הולך ברחוב כגוי, אני יודע על מה אני מסתכל ועל מה אני חושב, מעניין אותי, אתה הבן של הקב"ה, על מה אתה חושב ועל מה אתה מסתכל כשאתה הולך ברחוב. אמר הרב אלעזר בן דוד, הגוי הזה לימד אותי מה זה יהודי. בן של מלך. אנחנו הולכים כמו בן של מלך? חושבים שאנחנו בן של מלך? יש לנו מחשבות של בן של מלך? איפה אנחנו ואיפה מה שזכינו? יש לנו זכיה שאין כדוגמתה ואנחנו לא מחשיבים אותה. 
וכינה התורה בשם עטרה שהיא כתר של הקב"ה והמצוות כינה אותם בשם לבוש, שהם לבוש הנפש כדאיתא בספרים.
וביותר נראה, שמלבד כלל התורה והמצוות כיוון המדרש ביחוד על מצות ציצית ותפילין שהם שקולים ככל המצוות, שבהם מסוימים וניכרים ישראל לעין הכל בעטרה שעיטר להם המלך של עולם בראשיהם ובלבוש מלכות שלובשים על גופם, וזה מה שאמר לבש פורפירא שלי, זה הציצית, ותן עטרה שלי בראשך אלו התפילין, שבהם ניכרים שהם בניו של המקום.
ובאמת, מפורש כן בתורה לענין מצות תפילין, שהנושא אותם מתרומם ומתירא על הבריות מפני שנושא עליו שם ה', כמו שנאמר בפרשת כי תבוא, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ופירשו חז"ל דהיינו בתפילין שבראש, ועל כן האיש המתנודד בדרך בארצות הרחוקות בין הגויים שהוא במקום סכנה ורק ה' הוא השומרו ומצילו, צריך להתחזק ביותר במצות תפילין כתיקונה, שע"י זה יראו אותו וייראו ממנו בשם ה' שעל ראשו וישמר מכל פגע, וחלילה לו להעביר ממנו את העטרה שעטר לו מלך מלכי המלכים הקב"ה להודיע לכל שהוא בנו. וכן יזהר במצות ציצית. 
ואגב, אעתיק לך עוד איזה דינים המצויים לענין תפילין. מקום הנחת תפילין של ראש הוא מתחלת עקרי שיער במצחו ולמעלה, לא איפה שהשערות נופלות, מהשורשים ולמעלה, אם זה יורד טיפה משם לא הניח תפילין וזה כאילו בכיס, וצריך שיהיה כל הבית מונח במקום שיער ולא במצח, ואם מניח אפילו מקצתו על המצח במקום שכלו השערות הוא מדרך הקראים, שהם אומרים בין עיניך ושמים את זה פה, ואע"ג דכתיב בין עיניך, קיבלו חכמים דהיינו למעלה במקום שער נגד העיניים, פה מלמעלה נגד העיניים, והקשר של ראש יהיה מונח מכוון כנגדו בעורף במקום שיער דוקא, ולא בעורף, ואפילו מקצת ממנו לא יהיה מונח במקום שהוא פנוי משיער שאין זה נקרא עורף. מקום הנחת של יד, בזרוע שמאל בבשר הגבוה, זה נקראת קיבורת השריר, ויטה מעט לצד הגוף כשיכוף זרועו למטה, אז זה יהיה כנגד לבו, שנאמר "על ידכה" עם ה', ולא כתיב ידך בלא ה', קבלו חכמים שהכוונה יד כהה, רוצה לומר כמו יד כהה ותש כוחה והיא השמאלית, ולא יניחנו כלפי בית השחי, אלא דווקא בבשר הגבוה דהיינו במקום התופח של השריר, באמצעו, ולא יהיה פחות משתי אצבעות למטה כשהוא מקפל את היד. כל עת שנושא התפילין אסור להסיח דעתו מהם, והיסח הדעת נקרא כשהוא עומד בשחוק וקלות ראש, כי צריך לזכור שנושא שם אלקים עליו, וכל שכן שאסור להפיח בהן, ומחמת זה אסרו חכמים לישון בהם, שמא יבוא אז להפיח בהן. ואף דמצות תפילין להיותן עליו כל היום, אבל מפני שצריכין גוף נקי שלא יפיח בהן ושלא יסיח דעתו מהן, ואין כל אדם יכול ליזהר בזה נהגו שלא להניחם כל היום, ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר שיהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפילה שזהו עיקר קבלת עול מלכות שמים, ובזמן קצר כזה יכול כל אדם ליזהר מהפחה ומהיסח הדעת. ואם לא נזדמן לו אז או שהיה חולה מעיים בשעת מעשה, כי חולה מעיים פטור מתפילין משום שצריך גוף נקי ושלא יפיח, אז כל היום זמנו הוא מחויב להניחן על כל פנים כדי שלא יבטל יום אחד ממצות תפילין.
גם יהיה זהיר בקיום מצות ציצית שהיא שקולה כנגד כל המצוות, כמו שאמרו חז"ל, גם ראית הציצית מביאה לידי זכירת כל המצוות, כמו שמובא במנחות מ"ג, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם גם, ראיה מביאה לידי זכירה וזכירה מביאה לידי מעשה.
ומביאה הגמרא מעשה, שמצוה זו הצילה לאדם מאיסור עריות, כי בפרשה זו כתיב פעמיים "אני ה' אלקיכם", אחד להורות שהוא שהוא נאמן להפרע מהעוברים על התורה, והשני שהוא נאמן לשלם שכר למקיימי התורה. וגם על מצוה זו נתוסף קדושה על האדם, כמו שכתוב בספרי "למען תזכרו והייתם קדושים, רבי אומר זו מצות ציצית, מגיד שהציצית מוסיפה קדושה לישראל, ואיתא במנחות, רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל הזהיר במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה, כמו שכתוב "וראיתם אותו", לכן הגאון היה בוכה טרם פטירתו, מחזיק את ציציות לפניו ובוכה, שאלו אותו על מה? אני עוזב עולם שבשכר פרוטות מועטות אני מקיים מצוה שזוכים בגללה לראות פני שכינה, ועכשיו שהוא יוצא מן העולם הוא עומד לראות פני שכינה בזכות הציצית, שנאמר "וראיתם אותו", אומר רבי שמעון בר יוחאי, בזכות מצות ציצית זוכה לראות פני שכינה ולקבל פני שכינה, שנאמר "וראיתם אותו" וכתוב "את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד" ואמרו חכמים ז"ל, גדול עונש המבטל מצות ציצית ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ, וינערו רשעים ממנה, ע"כ יזהר מאד שיהיה לו ציצית בבגדו, וכתוב אע"פ שמצות ציצית קטן היא לא חובה של האיש, היא חובה על הגגד שיש לו ארבע כנפות, מכל מקום בשעת הדין אדם שלא הניח ציצית תופסים אותו על זה, אז אם יש מלחמה או צרה או משהו ואדם לא היה הולך עם ציצית קטן אפילו שזה לא חובה, תופסים אותו על זה. על כן יזהר בזה מאד. ומכל מקום לענין ברכה, נכון להזהר שלא לברך עליו אם לא שיהיה ארוך על כל פנים שלשת רבעי אמה ויהיה פתוח רובו, דהיינו השיעור של הציצית. אם ישן בו בלילה אין צריך לברך עליו בבוקר, כי יש דעות בין הפוסקים, דהיינו שלא יברך ברכה לבטלה, אז מה עושים? מתכוונים הריני מתכוון לקיים מצות ציצית, כמו שכתוב בתורה "וראיתם אותו וזכרתם" וכו', והריני מתכוון לפטור בברכה זו של הטלית גדול גם טלית קטן, ואז כשהוא מברך על ציצית מתכוון בגדול לפטור גם את הקטן. 
אם כן למדנו הרבה דברים פה ברוך ה', בשתי מצוות עיקריות, בשלש, קריאת שמע, תפילין וציצית אנחנו אמרנו גם כן איזה איזכורים ואשרינו ואשרי חלקנו אם נקיים מה שכתוב, ותראו כמה במצוות הפשוטות של כל יום כמה שכר יש לנו בלי עין הרע.