פרפראות וחדושים לפרשת חקת חלק ג' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

בלחש

לרפואת העיניים, הידיים והרגליים,

שהגוף יחזור להתנהל כבת עשרים,

ויחזור ליישוב הדעת,

בנותיה, חתניה ונכדיה ילכו בדרך השם ודרך האמת,

וכל שאר הדברים יתקיימו, אמן כן יהיה רצון.

אמן.

שלום, בן לינה.

יזכה לזיווג הגון מהרה, ויקים בית נאמן בישראל,

לעבודתו יתברך, אמן.

אמן.

מאיר בן אביגיד.

יזכה לבריאות הנפש והגוף, תשובה שלמה ונחת מיוצאי חלציו.

פרפראות וחידושים לפרשות חוקת, חלק ג', שנת תשפו.

החפץ חיים אומר על הפסוק,

זאת התורה, אדם, כי ימות באוהל.

אין דברי תורה מתקיימים, אלא במי שממית עצמו עליהם.

מצד שני,

כתוב וחי בהם, ולא שימות בהם.

איך זה מסתדר?

אז הוא אומר, משל לסוחר גדול שנהרו מעיירות סמוכות לקנות אצלו,

והיה טרוד מעל לראשו,

ולא היה לו פנאי

להתפלל בציבור.

עברו שנים, הגיע לזקנה, כוחותיו נדלדלו,

הבין שיומו קרב,

וימסור תכף דין וחשבון על מפעליו.

החליט שהגיעה העת לקחת סידה לדרך,

ולמחרת כבר הגיע לבית הכנסת להתפלל בציבור,

ומייד לאחר מכן ישב ללמוד שעתיים בבית המדרש.

כשאחר

לחנות טמאה אשתו,

מה זה?

חנות מלאה סוחרים,

עצים ורצים לדרכם.

מדוע איחרת?

הייתי טרוד, התעכבתי בדרך,

חרטט אותה.

למחרת ראתה שהוא מאחר,

הלכה לחפש אותו בבית הכנסת,

והיא נדהמת, יושב לבד, לומד לו תורה.

עם טלית ותפילים,

וצועקת עליו בקול גדול, תתבייש לך,

יצאת מדעתך, כל הקונים ממתינים.

אתה רוצה שהמתחרים ירוויחו על חשבוננו?

עמלה, תגידי לי,

מה היית עושה אם מלאך המוות היה בא ואומר לי, הגיע זמנך,

בוא,

נתקדם יחדיו.

היית יכולה לומר לו,

מה אתה לוקח אותו עכשיו? הוא צריך לעבוד,

כי החנות מלא הקונים.

אז מה היה קורה אם הייתי מת?

ומה אכפת לכם אחרי שעתיים אני חוזר לתחייה ובא לחנות?

זה מה שכתוב, אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה. בשעה שהוא לומד, מת.

אין חנות, אין קונים, אין שום חשבונות, אין שום דבר.

זהו, אם אתה רוצה לזכות לתורה,

צריך באותן שעות מת.

וזה חי בהן.

בזכות שאתה מת,

באותן שעות אתה חי בהן, ותחיה לחיי העולם הבא.

אחידה הקדוש אומר,

בהקדמה לספר פנים מהירות מובא,

זאת התורה.

מה זה זאת התורה? הוא אומר, זאת מעלת התורה. מה מעלת התורה?

אדם כי ימות.

זו מעלת התורה?

אדם כי ימות?

הוא אומר, כן.

שאחרי שהוא ימות, הוא עדיין באוהל.

עדיין הוא בבית המדרש.

זאת אומרת, הוא הולך מבית המדרש לבית המדרש לישיבה של מעלה.

אה,

זאת מעלת התורה.

שהאדם מת והוא ממשיך להיות באוהל.

יחד עם הצדיקים, מעטרותיהם בראשיהם, וכו' וכו'.

והרמז לכך, כי כל מי שאומרים דבר הלכה בשמו בעולם הזה,

שפתותיו דובבות בקבר. הוא ממשיך בדברי תוירה,

בלי סופר.

רשי, הרמב״ם וכו',

ילכו מחייל אל חייל.

כל יום מזכירים מיליונים אנשים,

הרמב״ם, רשי,

רמב״ם, רשי.

זה תורה שלהם.

זה מעלה אותם עוד ועוד זכויות, עוד ועוד ועוד ועוד.

אז החוכמה, זו המעלה של התורה, שאדם ימות, הוא גם ימשיך להיות באוהל, וממשיך להתעלות ולעלות מעליו.

זה החידה הקדוש.

אחר כך החפץ חיים אומר על הפסוק,

וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא.

אמרנו את זה בהרצאה בכפר סבא.

החפץ חיים אומר שכל מי שמדבר ככל העולה על רוחו ואין לו מחסום לפיו,

ברור שהוא לא נמלט

מלשון הרע ורכילות ונבול הפה.

וזה רומז הכתוב, וכל כלי פתוח שהפה שלו פתוח ומדבר דברים בטלים,

אשר אין צמיד פתיל עליו,

אין מחסום לפיו, טמא הוא!

טמא הוא.

לא צריך לבדוק אם הבן אדם הוא זה, זה, זה. אתה רואה אחד כל הזמן מדבר, מדבר, מדבר, מדבר, מדבר, מדבר, טמא הוא.

למה? אין לו צמיד פתיל.

ודאי שהוא נכשל, כי ברוב דברים לא יחדל פשע.

בהרבה דברים מביא חטא.

כל ימי גודלתי בין החכמים

ולא מצאתי טוב לגוף אלא שתיקה.

זה אמר רבי שמון בן גמליאל,

ומוות וחיים ביד הלשון.

ואל תתן את פיך לחתי את כל בשריך.

ועוד ועוד ועוד.

וזה ראייה אם האדם הוא כשר,

טהור,

קדוש או טמא.

ואמרנו עוד דבר,

שהיהודי הקדוש מפשיסחא,

זכר צדיק ברכה, אמר,

מסכת תמיד,

פרק א', משנה א',

מדבר שם על בטח ש בבית המקדש.

בטח ש בבית המקדש. כתוב שם,

המצאו נעול יודע שיש שם דם.

פתוח,

יודע שאין שם דם.

אז בדרך רמז,

הנועל את פיו ולא מדבר כל מה שהלב חפץ,

וידוע שיש שם דם.

אבל אם הפה פתוח כל הזמן, ולא שם למה הוא

מוציא, אין שם אדם, אין שם כלום,

אלא כ-כ-כבהמו.

אז זאת אומרת,

שירותים סגורים,

ידעים שיש אדם,

פתוחים,

אין שם אדם,

אותו דבר.

אמרנו פעם דרשה,

שאדם זה קול כמו בתכסה.

כל זמן שזה סגור, לא יוצא ריח.

ברגע שזה נפתח.

כשאדם פותח את הפה,

יש כאלה גם לא מצחצחים שיניים, אז בכלל הריח,

בתוספת לארכילות והכל, אתה מבין, זה מגוון כבר,

מגולם בתוך.

מלקחו לטמא מעפר שרפת החטאת.

ריבותינו אמרו, ביקש קהלת להיות כמשה.

ביקש, ביקש, מותר לבקש, למה לא?

אפילו הרמב״ם כותב להלכה,

שכל אדם, אם רוצה,

יכול להיות כמשה רבנו.

ואם הוא רוצה, הוא יכול להיות כמו ירומעם בן נבט.

אדם יכול.

פעם סיפרתי שאני ראיתי את זה, אמרתי שאני רוצה להיות משה רבנו.

ואם אלוהים משה רבנו, הוא עושה אהרון הכהן.

ואם אני לא אוכל להיות אהרון הכהן,

לפחות כמו אחד הנביאים,

אולי ידיעו הנביא.

פעם שאלה אותי אישה בהרצאה,

תגיד את האמת, אתה יודע נביא?

כן, אז אמרתי לה, לא. היא אמרה לה, כאילו,

אני אראה לך תעודת זהות.

בקיצור,

אם לא אליהו הנביא,

אז לפחות רבי שמעון בר יוחאי.

אם לא רבי שמעון בר יוחאי,

לאט לאט ירדתי ככה ואמרתי, ואם לא, אז הגאון בווילנה, ואם לא, אז הבן איש חי, ואם לא, ואם לא, אמנון איש חי. גם טוב,

גם טוב, גם טוב.

אבל השאיפה היא להגיע על משה רבנו, כן? זה אומר הרמב״ם, לא אני אמרתי, לא המצאתי את זה.

הרמב״ם אומר, כל בן אדם צריך לשים מטרה, לאן אתה רוצה להגיע?

אם אתה רוצה להגיע,

אתה יכול להגיע.

כתוב, חייב אדם לומר מתי הגיעו מעשיי למעשה אבותיי, נכון?

לאברהם, יצחק ויעקב, זה יותר.

וחייב!

אז איך זה?

זה ככה, אם אדם שם מטרה.

מטרה?

אמרו, אבל אי אפשר להגיע בדיוק אליהם?

אומרים, אבל כמו שהם מסרו את כל חייהם למטרה

לפרסם את השם,

אז גם אתה, אתה בכלים שלך,

אתה עושה את הכל לפרסם את השם.

כמו שאמר רב זושה,

לא יתבעו אותי למה אני לא משה רבנו,

אבל יתבעו אותי למה הייתי רב זושה, למה לא הייתי רב זושה?

כי רב זושה קיבל מטרה, מה הוא צריך לעשות בעולם?

ואם הוא עשה את זה, אין טענה עליו.

אז כל אחד יכול להוציא את כל הכוחות שלו, כמו שהוציאו אבות הקדושים.

טוב, נגיע לענייננו, ביקש קהלת.

להיות כמשה רבנו,

שנאמר בקהלת יב',

יוד,

ביקש קהלת למצוא דברי חפץ.

יצאה בת קול ואמרה לו, וכתוב יושר.

דברי אמת.

זה פסוק אחד.

כשהוא ביקש קהלת למצוא דברי חפץ, מה הכוונה?

כתוב שלא קם נביא לישראל כמשה.

אז כותב אחידה בשם רבני אשכנז.

שלמה המלך עליו השלום חפץ ומשתוקק להבין

מה הטעם של פרה אדומה.

והוא מצא רמז בפסוק

עליו

בפרה אדומה כתוב

לטמא מעפר שרפת החטאת.

ראשי תיבות, שלמה.

אז הוא אומר, אם אני רמוז,

אם אני רמוז בפסוק הזה, אז אני צריך

לדעת את הסוד.

ולכן הוא אשתוקק מאוד לדעת להיות כמו משה רבנו.

ולהבין טעם של פרה אדומה.

ואז הוא טרח, טרח, טרח,

ובסוף הוא אמר, אמרתי, אחכמה,

תהיי רחוקה ממנו.

אבל ברגע שהוא חשב ככה, יצאה בת קול.

והוא כותב את זה, הוא בעצמו כותב את זה.

שבת קול אמרה לו,

וכתוב יושר דברי אמת.

אתה היטבת לראות שהפסוק הזה רומז

מי ראוי ל...

להשיג טעם של פרה אדומה, אבל טעית, טעית.

שלמה המלך אומרת לה בת קול, טעית.

שינית את סדר המילים

ופרשת את הראשי תיבות, שלמה.

אבל בחתור יושר,

זה הדברי האמת,

לקרוא את ראשי התיבות ביושר.

אם אתה קורא ביושר,

אז זה יוצא למשה,

לא שלמה,

למשה.

כי רק הוא ראוי לדעת טעמה של המצווה.

זה אומר החידה הקדוש.

השתמש בהשפעה.

איי, איי, איי, איי, איי.

ועוד מביא האדמור מקוץ,

זכר צדיק וברכה.

מישהו משער שכבר השיג חוכמה,

בשעה שנדמה לו

שהוא קרוב אליה,

איי, איי, איי, סימן

שהיא החוכמה רחוקה עדיין ממנו.

היום יש משיחים שצצים

כל יום,

והם עוברים עבירות אפילו, בגלל שהרבנים אמרו להם ככה, הם עושים דווקא.

והם אומרים שהם המשיח,

המשיח עושה דווקא לרבנים.

והוא התגלה,

ובינתיים הוא מסתובב בדיסקוטקים,

ומנסה להחזיר את העם בתשובה דרך הדיסקוטק.

לא יודע, זה משיח ככה התפקיד שלו?

אני הבנתי שהמשיח הזה לא כמו שאמר היינו כזה,

וזה דעת כזה, וזה בכל אחד שנותן לו תקווה בפנים, וזה,

זה לא איש.

ואחר כך הוא אומר, אבל בסוף הוא ישלח הקדוש ברוך הוא את האיש.

זה לא איש.

לא יודע מי מהם זה משיח בן דוד, מי זה משיח בן יוסף.

שהעליבו את השם למשפחת משיח, וגמרנו. יש כאלה שקוראים להם משפחת משיח.

איפה איזה שטויות ללכת למועדונים, ללכת לזה, משיח?

ונגד הרבנים?

והוא עושה עבירות דווקא?

מדהים.

מדהים.

אומר הקוצקי רבי,

מישהו משער שהשיג חוכמה

בשעה שנדמה לו,

שהוא כבר קרוב אליה,

סימן שהחוכמה רחוקה.

הרחק הרחק הרחק הרחק הרחק הרחק הרי תכלית הידיעה שלא נדע אמרו.

יש כאלה שאומרים שהם יודעים עשרות פוסקים יש להם ספרים והם יודעים זה והם יודעים זה והם יודעים זה והם יודעים זה והם יודעים זה והם יודעים זה ואת השולחן הרוח עצמו לא יודעים.

לא יאומן כי ספור.

והם כבר הרב עובדיה של הדור זה משיח וזה הרב עובדיה וזה זאב וזה כל אחד

ויש אחד שם באלעד שהוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא

הוא כל יום, כל יום, הקדוש ברוך הוא מדווח לו כל יום מה קורה בעולם, בלי להתבייש, הוא אומר כל יום, אני בקשר ישיר עם כזאת.

כמה מדומיינים יש, זה לא יום מלכי סופה.

אז בא הפסוק הבא ואומר להם,

ולקח עזוב וטבל במים.

מה הטעמים שיש מעל ולקח עזוב? קדמה ואזלה, קדמה ואזלה.

העזוב רומז על ענווה,

ישפיל עצמו כאזוב.

ולמה?

כשאדם מגיע לענווה זה אם הוא זוכר מאין באת ולאן אתה הולך.

וזה הרמז על ה...

ולקח עזוב.

קדמה, מאיפה באת?

ולאן אזלה, לאן אתה הולך?

תזכור את זה, ואז תהיה עניו ואל תתגאה.

כל אחד יש לו גלימה ומסתובב ברחבון.

יש אחד מלא זהב עם כתר, גם כן הולך לכולם.

משהו מצחיק, הדור הזה, משהו.

משהו.

משיחים כעשה בשדה.

בכל עיר יש שניים לפחות.

ונחרתה הנפש ההיא מתוך הקהל.

הפסוק הזה מתייחס לטמא,

שנכנס למקדש.

מי שנכנס למקדש טמא, כתוב, ונחרתה הנפש מתוך הקהל.

וטמא שנכנס למשכן, מה כתוב? ונחרתה הנפש ההיא מישראל.

לא מתוך הקהל, מישראל. מה ההבדל

בין המשכן לבין המקדש?

יש עונש כרת, ונכרתה הנפש.

אדם שהוא זר, והוא נכנס, והוא טמא

למקום שאסור, בין במשכן, בין במקדש,

נכרתת הנפש.

וזה כמו חוטא,

שהוא חוטא מתוך הכלל, אז זה כמו עבר שכורתים אותו מגוף האדם.

במשכן

עדיין לא קיבלו דין ערבות בני ישראל,

עוד לא הגיעו לכניסה לארץ.

בכניסה לארץ הם קיבלו עליהם ערבות,

אבל לפני כן עוד לא קיבלו ערבות.

ולא היו עדיין כלל ישראל גוף אחד.

אבל אחרי שהם עברו את הירדן,

הם נענשו בדין ערבות גם על הנסתרות

מכוח הערבות שהם קיבלו עליהם.

אז הרי הם כגוף אחד.

כי אם אני ערב לך ואתה ערב לי, אנחנו כאילו מחוברים ביחד, אנחנו גוף אחד.

במשכן קודם הערבות כתוב,

ונכרתה נפש ההיא מישראל.

למה מישראל?

כי אתה לא היית שייך לגוף אחד.

אבל במקדש, אחרי שכבר הייתה ערבות,

וכל הקהל היה כגוף אחד, כתוב שנכרתת הנפש מתוך הקהל.

זה ההבדל.

לפני הערבות,

אתה נכרת מישראל, אתה בודד, בדיד,

אתה נכרת.

אבל אם אתה אחרי הערבות,

ועם ישראל יהפכו להיות גוף אחד אחראים זה על זה,

אז זו כבר כריתה מתוך הקהל.

ויבואו בני ישראל כל העדה,

ותמות שם מרים ותיקבר שם.

המדרש אומר, מלמד שכלו מתי מדבר.

זאת אומרת,

כל דור המדבר,

600,000 שהאמינו למרגלים,

נגזרה עליהם גזירה שימותו במדבר.

אז פה אומר המדרש שכבר בזמן הזה שכתוב הפסוק הזה, ויבואו בני ישראל כל העדה,

מלמד כבר שכלו מתי מדבר.

ורש״י אומר על הפסוק כל העדה,

עדה שלמה.

הוא מסביר מה זה כל העדה? עדה שלמה.

הוא אומר שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים.

פרשו לחיים, נשארו בחיים.

כל הקודמים, 600,000 מתו,

וכל העדה זה העדה השלמה שנשארה בחיים.

עכשיו,

ספר פניני קדם מביא מספר דברי החכמים על המדרש.

מה הפשט?

אז הוא אומר בשם המפרשים,

שאמרו חכמים,

כשהיו בני ישראל במדבר,

היו חופרים קברים בכל תשעה באב

ולנים בתוכה.

כיוון שהייתה גזירה שהם ימותו, אז הקב'ה חילק את זה לארבעים שנה.

במדבר הזה ייתמו.

אז כל תשעה באב, 600,000 בשנה ראשונה חפרו קברים,

שכבו בלילה, בתוך הקברים,

בבוקר קמו פחות חמש עשרה פלוס,

אלף.

זהו.

בשנה הבאה הגיעה תשעה באב, נכנסו היתרה

לתוך הקברים, ישנו בלילה, קמו פחות חמש עשרה אלף פלוס.

עד שתמו כולם.

אז מה היה במשך כל ארבעים שנה?

שהקבורה קדמה למיתה.

קודם חפרו קברים, שכבו בפנים, ואחר כך מתו.

מה בדרך כלל קורה? אדם מת,

אחר כך קוברים אותו.

כל המדבר, ככה היה.

אז פה כתוב שמאותו זמן שכבר הייתה עדה שלמה,

מתו כבר כל הקודמים,

ויבואו בני ישראל כל העדה.

אמר רשי, עדה שלמה,

כי כבר מתו מתי המדבר,

ואלה הנותרים פרשו לחיים, פרשו לחיים.

מודיעה התורה, ותעמוד שם מרים ותיקבר שם.

או,

היא מתה קודם ואחר כך קברו אותה. מה מלמד הפסוק? שקודם היה הפוך.

ועכשיו זה היה כסדר.

והיה רבע עם עם משה.

בכל התלונות לא מצינו את הלשון של מריבה,

רק בעסקי המים, פעמיים.

בפרשה ובמסע ומריבה

בשמות י״ז ז״ן.

למה? כי מן המים נבראה מחלוקת.

למה לא נאמר טוב

ביום השני?

כי נבראה מחלוקת.

שנאמר ביהי מבדיל בין מים למים.

וכתוב בפסוק במשלי י״ז י״ד,

פותר מים ראשית מדון.

המים נפתרו ונבדלו זה מזה, וזה היה ראשית מדון.

זה היה התחלה לכל המריבות.

וכך היה גם

במריבת רועי יצחק על אודות המים.

כל זה נמשך

בטבע מהמים הראשונים.

וגם רבו עם משה שהוא נמשע מן המים וידו משלה במים בים סוף ובצור. שנאמר ביקית את הצור לפני המקרה הזה.

ושאלו אותו, למדת? לא מוציא לנו מצור החלמיש גם עכשיו.

אז המריבה הייתה, וירב,

מרימה.

וירב עם משה,

דווקא הלשון הזאת חוזרת בענייני המים.

ותראו מעלה

של עם ישראל.

דרך אגב, זה הכלי יקר, אמר.

על דברי שאול אומר ככה.

אומרים העם למשה רבנו,

ולמה הבאתם את קהל אדוני למדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו.

לא מקום זרע וטענה וגפן ורימון

ומים אין נשתות.

בעין, עין, די, מספיק, ומים אין נשתות.

ולמה הבאתם את קהל השם?

לכאורה ייפלא אם הם אמרו,

הם אמרו למה הבאתם את ה... למות שם,

כן? למה הבאתם את קהל השם אל המדבר הזה למות?

למות.

אז מה אתם מוסיפים ואומרים, וזה לא מקום זרע?

כאילו אכפת לכם למות רק איפה שיש מקום זרע וטעינה וגפן ורימון?

מה, מה הולך פה?

אם אתם לא משוותים למות, מה זה משנה מי שמה?

זרע וטעינה ורימון, מה זה משנה?

ועוד,

למה הוסיפו לומר,

למה בחרו מיתת מגפה לגבוה כאחיהם ולו גבענו?

לא, הם מבקשים לגבוה.

אומרת דברי שאול, הגמרא בסנהדרין ממזן אומרת

שמת כי אורחיה לא המלך כפרה,

ואם מת למ כאורחיה, המלך כפרה.

הגמרא אומרת, אם אדם מת

באורח טבעי,

אז אין לו כפרה בזה.

אבל אם הוא מת לא באורח טבעי,

יש לו כפרה.

לכן הם בחרו במיתת מגפה.

כי מיתת מגפה זה לא דרך טבעית שאנשים מתים.

אנשים מתים מהזקנה וזה.

אז למה הם רצו מגפה?

לגבוה.

למה? כדי שיהיה להם כפרה. אם כבר הבאת אותנו למות במדבר,

אז לפחות שזה יהיה מיתה במגפה.

לכן הם אמרו, ולו גבענו בגבע אחינו בפני השם.

אבל אם אתה תבוא ותגיד

שגם מיתה מצמא,

זה נקרא לאו כי אורחיה, וזה מכפר.

מה, כל האנשים מתים מצמא?

זה לא דבר טבעי

שאנשים מתים מצמא.

אז למה אתם צריכים גביעה ומגפה?

גם זה שאתם תמותו שאין מים,

אז גם כן זה נקרא שיש לכם כפרה, כי זה לא הדרך שאנשים מתים.

כמה אנשים מתים מצמא?

אבל לא, לא,

לא,

לא,

לא, לא. למה?

כי למות,

מצמא,

כדי שזה

יהיה כפרה,

זה אם מתים בצמא ביישוב,

כמו שאומרים ליד הברז,

ויש לך לשתות.

אדם שיש לו לשתות

והוא מת בצמא,

זה לאו אורח.

אבל בן אדם שנמצא במדבר,

זה אורחה שמתים בצמא, הרי איפה מתים בצמא? בדרך כלל במדבר, שאין מים.

אז לכן זה לא טוב, אז הם לא רצו למות בצמא,

כי זה אורחה, זה לא מכפר.

כי מה פתאום, למה שיהיה מים? זה שמרים גלגלה באר,

ונהיה להם מים, זה לא טבעי.

אבל מקום הזה, מקום מדבר, זה מקום שמתים בצמא.

מי שלא יצטייד במים לעבור את כל המדבר,

40 שנה, איך אתה יכול לעבור עם מליאה?

אז זה ברור ששם מתים בצמא.

זה דבר טבעי שם, שמתים בצמא.

זה לא מכפר.

אם זה היה ביישוב, כן מכפר.

אז לכן הם ידעו זאת,

והם ביקשו למות במגפה.

ולכן אמרו, ולמה אליטונו ממצרים?

להביא אותנו למקום הרע הזה.

ומים אין לשתות,

כי מיטה בצמא

זה כאורחה, זה לא מכפר.

אז אם כבר מתים, שיהיה עם כפרה.

פשש.

אתה שומע?

איזה דור.

ועכשיו אתה טמא עוד יותר.

אז קודם כל,

אדם שעומד למות בצמא,

מה הוא מכניס בכלל את הנושא שזה לא מקום זרע ותאנה וגוון מרימון? אכפת לך אם אתה מת כשאין מים, אם היה שם גפנים או לא היה גפנים?

מה זה הדבר הזה?

עכשיו דיברתם לעניין,

שאתם רוצים שנותנים כפרה,

אז מה הכנסתם עכשיו,

את העניינים של הגפן והרימון והתהנים? מה קרה?

מה קרה?

אוי אוי, אומר קהלת יצחק או קהילת יצחק,

אומר ככה

בשם הגאון רבי יהושע זליג מרזנאי,

זכר צדיק וברכה, הם לא אמרו ככה

יש טעמים,

תקרא את הטעמים.

אז כתוב לא מקום זרע, לא, לא כתוב ככה, לא מקום זרע, כתוב לא

מקום זרע ותאנה וגוון מרימון.

יש פסיק,

טעם מפסיק,

פסיק.

אנחנו לא מתלוננים על מקום זרע ותאנה וגבר רימון

זה ודאי לא נמצא במדבר

מה כן אנחנו מתלוננים?

לא על מותרות

אלא שהדבר הבסיסי חסר כאן מים עין לשתות

על זה אנחנו מדברים

ונשאלת שאלה על ידי המשך חוכמה

למה הם אמרו לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון

ומה עם זית שמן ודבש?

למה את זה לא הזכרתם משוועת המינים? למה לא הזכרתם?

אז הוא אומר, המשך חוכמה

את הטעם הזה היה להם בפירות

זית שמן ודבש,

כן?

דבש זה התמרים

ויש לנו גם

שמן

מהזיתים

אז כתוב בפסוק שזה היה להם

במן טעמו כצפיחית בדבש

והיה טעמו כטעם לשד השמן

אז מפני שהטעמים האלה היו לא הוזכרו

וגם המרגלים לא הביאו עימהם זיתים ותמרים מארץ ישראל

רק תאנה וגפן ורימון כי זה היה להם כצפיחית בדבש

וכלשד השמן

אתה הכול יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כאשר

הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש גם

השם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הרי אני מכוון

דאורייתא ובשמחה דאורייתא,

כבד את אביך ובטימכה דאורייתא לעשות נחת ועל הקדוש ברוך הוא.

ולעשות נחת ועל הקדוש ברוך הוא. ולעשות נחת ועל הקדוש,

שיהיו שפתותיו דוברות בקרב.