פרפראות וחדושים לפרשת פנחס תשפ"ו - חלק ב'

- לא מוגה! - 

 נציב יום לזכות קבוצת שערי תשובה נציב יום 98 לעילוי נשמת הנער שנרצח על ידי בני עבלה ימנו זה לקה בן ישבע זכרונו לחיי העולם הבא אמן יהיה רצון שהקדוש ברוך הוא התמלא ברחמים על המשפחה והינוחמו בתוך שאר הבל ציון בירושלים ולא יוסיפו לדאו עוד השם יתברך עם חטא דמעותיהם על פניהם ויזכה לתשובה שלמה לכל הישועות ונחת מכל הילדים מהרה אמן אמן

פרפראות וחידושים לפרשת פנחס חלק ב שנת תשפו

"הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כה, יא-יב)

שני דברים פעל פינחס במעשהו האחד ד הוא מסר נפשו להשיב את חמת השם והשני זה לכפר על בני ישראל והשם שילם לו בשניים מידה כנגד מידה נגד מסירות הנפש למות ובטח לו ברית שלום שלא ימות כלל וכלל וחי לעולם פנחס הוא אליהו וכנגד הכפרה שהוא כפר פר על בני ישראל זכה שלעולם יהיה מכפר על בני ישראל ברית כהונת עולם נתכהן ועמדו ממנו 380 כהנים גדולים לכן אמור הניני נותן לו בריתי שלום בדין הוא שיתול את שכרו אומר המדרש וזה מדרש סתום. תמר רבי יהושע בר מבריסק, בית הליבי בדברי המקרא עצמו. למה כשמספרים את המעשה של פנחס לא מזכירים את המצווה והמעשה שהוא עשה? למה רק מתארים את התועלת מהמעשה? השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאות קינתי בתוכם. היה צריך לכתוב פנחס בן אלעזר כנ את כנאתי. קודם כל להגיד את המעשה. חכמים אומרים בקידוש מהם, מצווה שאדם עושה בקיום של הטוב לשמיים וטוב לבריות, מקבלים פירות כבר בעולם הזה. מצווה שהיא רק לשמיים, יש קרן והיא רק לעולם הבא. עכשיו מעשה הקנאות שהוא עשה זה גלוי מפורסם לעניכ לא צריך לספר למשה רבנו מה הוא עשה פנחס אבל את התוצאה של המעשה צריך לפרסם לעניין התשלום של שכר בעולם הזה לכאורה המעשה הזה הוא טוב לשמיים הוא לא טוב לבריות למה השמיים הוא קינה את קינאת השם אבל הבריות הוא הרג נשיא בישראל מה טוב בזה אבל מפרסם הקדוש ברוך הוא לא כך הוא הציל את כל עם ישראל ודאי שזה טוב לבריות ולכן מגיע גיע לו שכר בעולם הזה. בדין הוא שיטול שכר בעולם הזה. זה לא הריגת אדם, זה הצלה של עם ישראל. כי אם לא בחיליתי בזכותו ולא חיליתי. זה היה כליה על עם שלם והוא הציל אותם. אז לכן בדין הוא שיטול שכרו בעולם הזה. זה היה בשוט בית הליבי דראש א'. ועכשיו בשם רבי חי מבריסק הוא פירש את המדרש בעוד אופן כשאומרים ברית זה במובן של אותי הנני נותן לו את בריתי שלום אות הצטיינות על מה שהוא עשה עכשיו כשמעניקים לבן אדם אותינות אז האות נקראת על המעשה שהוא עשה. נגיד אדם שהוא לוחם גיבור הוא מקבל אות הצטיינות. זה נקרא אות הגבורה. אדם שהוא הצטיין בחוכמה אות החוכמה. ופה מה היינו צריכים להגיד? אות הקנאה שהוא קינה לשם. אז צריך להגיד שזה האות אבל לא כתוב. כתוב אני נותן לו את בריתי שלום אותי על השלום כי הכנאות שלו היא גרמה לשלום בין ישראל ביהם שבשמיים. אם לא כן אויב ואבואל. אז זה בדין הוא שיטול שכרו שהשכין שלום בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. מה הטיב של ברית שלום? אומר עמק דבר הנצים מבולוז'ין. מה הטיב של ברית שלום? בטבע אדם שהורג הוא נהיה גס ואכזר. אז אחרי שהוא דוקר את זמרי וכוסבי ומרים אותם ככה ומוציא אותם לעיני כולם והכל אז יכול להיות שכבר עכשיו א מידת האכזריות יכולה לשלוט כי לפי פעולות שאדם עושה ככה הטבע שלו הופך להיות כן פתולוג בהתחלה מתעלב כשהוא רואה גופה אבל אחרי זה זה כמו תרנגולים אצלו זה כל מרגיש אז הקדוש ברוך הוא מבטיח לו שאפילו אחרי מעשה ההריגה הזה בריתי שלום אתה תהיה במנוחה בשלבה לא אכזר ולא כמו אהרון אוהב שלום ורודב שלום לכן הוא מתייחס לאהרון הכהן וכמו בעיר הנידחת, שבעיר הנידחת שורפים את כל העיר על כל התכולה שבה והאנשים שבה, עיר שכולם עובדי עבודה זרה. אמנם לא היה דבר כזה, אבל זה הדין והקדוש ברוך הוא מבטיח היות ואם עושים כזה דבר, ודאי שאדם הופך להיות גס ואכזר. ונתן לך רחמים וריחמיך. מבטיח השם שיהיה לך מלדת רחמים. בדיוק הפוך ממה שהטבע פועל. אז זה נקרא הניני נותן לו בריתי שלום. זאת אומרת כמו אהרון הכהן אוהב שלום, רודף שלום, לא אכזר. הגאון אומר אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בנייך לימודי אדוני ורב שלום בנייך אל תקרא בנייך אלא אבוניך שלום רב לא עובה תורתך ואין למו מכשול יהי שלום בחלך שלב בארמנותםך למען החי במבר אדברנ שלום בך אדוני עוז לעמו יתן אדוני ך את עמו בשלום הממרה הזאת מסיימת ארבע מסכתות בארבע מסכתות זה מופיע בסיום מסכת ברכות בסיום נזיר בסיום יבמות ובסיום קריטות תיבות שלהם בנייך ברכות נזיר יבמות קריטות ככה זה מסיים אומר הגן איי איי אחרי ידיעת כל התורה והכל תראה מה הוא מוצא זה לא יאומן כסף עכשיו רבי משה פיינשטיין שואל שאלה בשם איש ישראל המוקע בעת החטא לא מזכירים את שמו קוראים לו האיש המווקה למה לא אומרים את השם אחר כך כן אומרים אז למה לא אומרים מהתחלה אז אומר שאם בשעת החטא היו יודעים ישראל מי זה שחוטה ועושה דבר כזה נשיא בישראל וואי וואי וואי זה היו אומרים אומרים א הורטר הורטר זהו אוי ואבוי אסור שידעו דבר כזה אחרי שנפרעו ממנו מן השמיים על ידי פנחס עכשיו מצווה לפרסם את השם שידעו כולם שאפילו נשיא בישראל שיהיה בן 250 ויהיה גאון וצדיק הכל אבל אם הוא עושה מעשה של עבירה צריך לפרסם מה היה דינו. שידעו להיזהר אם בגדולים זה ככה, קלחומר בקטנים. אבל לפני כן לא, זה יכול לקלקל כי עד שיהיה עונש בינתיים אנשים אומרים א הותר הוטרה. אז לכן שותק כתוב לא מפרסם קורא לו איש המוקה. ו אחרי המגפה המגיד רבי בן ציון ידלר זכר צדיק ברכה אומר על זה בפרשה של המגפה שפרצה במדבר אנחנו מוצאים שתי הגדרות למצב של הפסקת המגפה. בתחילה אחר מעשה כוסבי בצור במעשה הקנאה של פנחס נאמר ותעצר המגפה. זה בסוף הפרשה הקודמת. כעבור פרק אחד מוצאים פסוק זה שלכאורה לא קשור להמשך. ויהי אחר המגפה. למה צריך להגיד את זה? מה קרה? מה מביא לשינוי הזה? אומר המגיד רבי בן ציון, בין שתי ההגדרות אלו נמצאת פרשת צרורת המדיינים. במעשה פנחס בתעצר המגפה זה הפסיק את המגפה מתו 24,000 וברגע שהוא הרג את זמרי בן סלו נעצרה מגפה אבל עדיין לא ברור אם החטאים שהם עשו קודם הם ירדו מזה אולי עדיין מקנן בהם הרצון לעשות עבירות מהסוג הזה שעליהם הם נענשו אולי הם ישובו למסלול כי יש דברים שגורמים לירידה ברוחניות ואז הנגף עדיין מרחף, נכון, נעצרה מגפה, אבל הנגף עדיין מרחף, כי אם הם חוזרים למסלול, חוזר בחזרה. לכן מיד ציווה משה רבנו, צרור את המדיינים. עכשיו זה המבחן. האם אתם תחסלו אותם, אתם מחטיאים אתכם או לא? האם אתם מתעבים את הרע שנגרם בעקבותם? האם אתם סולדים מההתבהמות וההפקרות על דבר כוסבי בצור ניסים מדיין שהחתיע? אם לא צרור את המדיינים אז ותעצר המגפה אבל הנגף עדיין מרחף. רק אחרי שבני ישראל התעלו בשנאת הרע והרחקתו, רק אחרי שהם התנערו ממסלול חיים כזה של הפקרות שהיה קודם, כתוב ויהי אחר המגפה. זהו. היא כבר לא תחזור, זה כבר אחר המגפה, כבר לא מרחפת שלום. אם הם ביערו את הרע בצורה כזאת, ודאי שהם לא חוזרים כבר לדבר הזה. טוב, עכשיו יש לנו דיון אשכנזים וספרדים בלי התימנים. בני שכר ולישוב משפחת הישובי בדעת זקנים לבעלי התוספות בפרשת ויצא מביאים שני טעמים להגיעית יסכר בשחת כתוב שתי שינין ואומרים ישכר בשנחת סין. אז דבר ראשון שני השנין שלכר אין אחת. משום ותאמר לאה נתן אלוהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יסכר. והשנייה משום שחור שכרתיך בדוד וני שחור שכרתיך אבל מכיוון שהמקור השני הוא לשון גנאי שכר שכרתיך לפי כך השן השנייה אינה נקראת ככה אומרים בעלי התוספות בפרשת ויצא זה טעם אחד. טעם שני לבנו שלכר קראו יוב כלשונה הכתוב בני שכר תולה עופה ויוב מכיוון שיוב אינו שם הגון כיוון שאחרי זה קראו שם עבודה זרה על השם הזה יוב היה עבודה זרה אחרי זה קראו יוב. בא יוב אל אבי אביו בטענה. מה זה השם שלי? שם של עבודה זרה. אמר לו ישכר, אני מוסיף לך אות אחת מהשם שלי ונקרא שמו ישוב. הוא גם ישב ללמוד תורה. נמצא שישכר ותר על שח משמו. ולכן נוהגים לקרוא יס שכר. אלה שני הטעמים. על פי הדברים האלה אומר האבני זיכרון או מתבאר פה מקור המנהג שמובא בחידה ספרדי. עד פרשת פנחס נהגה ישסכר בשתי שנין כי עוד לא נתן לו את השין ומפרשת פינחס והלך בשין אחת למה שכן שם בנו ישוב מוזכה לראשונה בפרשה הזו בני שכר למשפחותם ישוב משפעת היישוב נמצא שעד הפרשה הזאת לא חסרה ש משמו של יסשסכר ולכן הוא נקרא בשתי שינין ורק מכאן שש אחת עברה לשם של בנו אז הוגים אותו חסר ישכר זה החידה אומר על המנהג לפי עד פרשת פנחס הוגים בקריאת התורה את המילה יססכר בשתי שנין והם מפרשת פנחס קוראין בשחת בלבד כתב בילדותו כתב בילדותו שמע הגאון רבי אלטר שואל פפר זכרך הוא שמע בשם גדול אחד רמז צחות למנהג הזה מהפסוק בתהילים סג יבשכר פידוברי שקר יסכר ר פ מי שקורא שכר בשת לפני פרשת פי פי נחס דובר דוברי שקר שכן עד פי נחס יש להגות בשתי שינין אז הוא מצא רמז בדרך צחות מדהים זה בשוט אבני זיכרון עכשיו יש מנהגים רבים באופן קריאת השם ישכר או ישסכר בתורה בקהילות אשכנז ברובן קוראים ישכר בשין אחת כדברי רבי וולף היידנהים שכבר הרו החכמים המובהקים כי השין השני נכתב ואינו נקרא כלל כמו שמבואר במנחת שי שהוא הדקדקן וכולי. אמנם היו קהילות רבות שנהגו לפי הטעם שהבאנו לעל אודות יוב וישוב שהיסכר נקרא על ידי אמו לאה יסשכר בשני שינין ולאחר מכן שמו ליסכר עם שנחת לכן בתחילה קראו בתורה יסשכר בשני שינין ובהמשך הפרשיות שנחת אז מציאנו שלושה מנהגים שונים. מנהג ראשון, בפעם הראשונה בתורה קוראים יסכר כמו שקראה אותו לאה ומשם בעלך יסכר בשין אחת. זה בתורת משה לחתם סופר מופיע בבי שאול פרשת ויצא טעם שני מנהג שני בספר בראשית קוראים יססכר שהרי בפרשת ויגש עדיין הבן נקרא יוב ומספר שמות וילך קוראיםני שכר זה בשוט תוראבן מופיע במנהג שלישי עד פרשת פינחס קוראים יסשסכר ומשם בעילך שמוזכר הבן ישוב קורין יסכר זה מביא נחלת יעקב קורבן עני ויש להוסיף האור החיים הקדוש אומר למה נקרא בשתי שנין זה בא לרמוז יש שכר לומר שהכר הרי הוא יגע בתורה כן שבת יש שכר אז יש שכר לעמלים בתורה לכן נקרא ישסכר יש שכר בעל התורים כותב שישוב הוא יוב שמוזכר ביורדי מצרים. ולמה קורה אותו ישוב? בשביל שבעלי ישיבה היו. והגאון רבי משה חודש זכר צדיק ברכה אמר ביאור נפלא בחזקוני כתב בתחילה קראו אביו יוב אחר כך בנו עבודה זרה ששמה יוב נתרעם יובן שלי ססכר למה קינה אותו בשם עבודה זרה אמר לו יש סשסכרה בביו יש לי עוד שין מיותרת בשמי ואתן לך אותה לכן כראוי ישוב על שם השביו ומבואר שיסכר נתן ליו אות מתוך השם שלו בעצמו אמר שמכאן רואים שאבא שמתמסר על בניו וקורא את שמותיו מתוך שמו כלומר שהוא שהוא נותן חלק ממנו לבנו, זוכה שנעשה בנו בן ישיבה. אם אבא נותן בקריאת השם של הבן חלק ממנו, הוא זוכה שנעשה בנו לבן ישמה. אתם יודעים היו מנהגים וגם בתימן שהיו קוראים שם של אבא ובן אותו דבר ואמא אמא שלי רומיה בנת רומיה קראו לה כבר בשם של אמא שלה סעלים מבניס עליהם גם היו קוראים אז יש דברים כאלה וזה נותן כוח שיהיה בני ישיבה. ועכשיו בואו תראו דבר מדהים. מדהים מאוד. כתוב אלה בני בנימין. כמה הם היו? 54,600 45,600 45,600 זה בני בנימין ואלה בני דן למשפחותם 64,400 זאת אומרת 64,400 זה הרבה יותר נכון בני בנימין ובני דן כמה בנים היו לבנימין 10ה בנים אחרי זה כתוב שם חמישה וכמה היה לדן אחד חושים בן דן מה רואים מפה ששבט דן מרובה באוכלוסין יותר משבט בנימין. אז תדעו לכם, גם בשטחי החיים, בפרנסה, בנכסים, יש עני שהוא מצליח ושמח בחלקו ויש עשיר שהצלחה ממנו והלאה. מי מנהיג זאת? בעל הבירה הרב שך אמר יש בעל הבירה והוא קובע לא ביבי לא טראמפ לא איזנקוט ולא קונקוט יש אף אחד מי שקובע זה בעל הבירה הכל מכוון למטרה הסופית גאולת עם ישראל זהו ובינתיים בדרך רואים כל מיני זה קשקושים יש תוכנית סדורה מהתחלה נקראת עתיקה. הקדוש ברוך הוא מוליך אותנו בהגה הכללית חוץ מהפרטית כמו שמסביר הרמח"ל הקדוש. אז אנחנו בדרך אנחנו עם קטן לכאורה נכון? קטן חושים בן דן חושים אבל אנחנו הפצנו בעולם את כל מה שעולם משתמש היום בכל התחומים זה היהודים קטן עם קטן והם כל המעצמות וזה וזה וזה חרית ברית כל יסודות הטכנולוגיה שיש היום בעולם ודים בפרסנו ל בעולם על חידושים באמצאות יהודים אז זה לא קובע כמות אתה יכול להיות מעט תמיד נלחמנו מעטים מול רבים אבל לא אנחנו ניצחנו השם ניצח זה אסור לשכוח כששוכחים הוא מזכיר אז כדאי לזכור שהוא נוצח במלחמות והוא עושה אותם. מלחמות אני עשיתי. אומר הקדוש ברוך הוא אדוני יש מלחמה. לא לטלוט את ה יכולת והתחבולה וזה הוא נותן. כי אם הוא רוצה הוא יכול לספלה אחת קטנה והכל מתפוצץ. ויכול להיות הכי גרוע שיכול להיות שאף אחד לא חושב. אז לכן אנחנו רואים שהתורה אומרת לנו לא סתם לא סתם חושים אחד גם חרש היום זאת אומרת בעלמום בעלמום מה זה קשור מה זה קשור מה זה קשור מה אתה מסתכל אתה מבין אל תסתכל בקנקן תראה מה שיש בו תראה איזה כמות מה זה? 56,400 יא חביבי מבן אחד 10ה בנים פחות מ-10,000 על זה נאמר הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה כל להיות דוה כל יש שם חופה כל יום הכל יום אין קדוש קשה הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשה ש הכל יודוך והכל ישב והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשה הרי אני מכמים בעולם דור קבלך דור רבי ب