פרפראות וחדושים לפרשת מטות חלק ב' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

תמר בציפורה

פרנסה טובה זיווג הגון

תזכה היא וכל משפחתה לבריאות ושפע בכל מכל כל אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת מטות חלק ב' שנת תשפו

לא יחל דברו

ככל היוצא מפיו יעשה.

בספר המאור שבתורה מביא בשם בית הלוי

למה נאמר בכפילות

הרי אם לא יחל דברו ממילא ככל היוצא מפיו יעשה.

אם אדם לא

מחל את דברו

אז ממילא כל מה שיוצא מהפה שלו הוא יעשה כי הוא לא מתכוון

להפר את הדברים שהוא אמר, שקיבל על עצמו, שאמר.

כותב בית הלוי

מצינו ברבי יהושע בן לוי

כשהגיע לגן חדן נשבע שלא לצאת משם

ואמר הקדוש ברוך הוא

אם קיבל הטרה בימיו

על איזו שבועה אז גם עכשיו זה שהוא נשבע לא יועיל לו,

יתירו לו את השבועה ויוציאו אותו מגן עדן.

אבל אם לא,

אף פעם הוא לא התיר את השבועה,

לא החל את דברו.

אז נקיים את שבועתו והוא לא יצא מגן עדן,

נשאר שם חי.

בדקו ומצאו שהוא לא התיר שבועה מימיו,

אז קיימו דבריו,

הוא נשאר חי אחד בעשורה שנכנסו לגן עדן בחיים.

אז רואים מפה

שלא יחל דברו הכוונה שהוא לא יתיר את השבועה,

אלא יקיים את מה שהוא אמר.

ואז מה יקרה?

ואז ככל היוצא מפיו יעשה, יתקיימו כל הדברים שלו.

אז זה שני דברים.

זה לא אותו הסבר, אם הוא לא יאחל דברו אז ככל,

זה אומר בית הלוי, לא היה צריך לכתוב, אם הוא לא יאחל דברו אז הוא לא יאחל.

אלא מה,

אם אתה נשאר עומד

במה שאמרת, בין בנדר בין בשבועה,

אתה תמיד מקיים את זה ככה, לא לסטות מן הדבר ולא לחלל את דבריך,

תדע לך שיש לך כוח אחר כך שכל מה שאתה תגיד בפה יתקיים,

כמו שהיה איתו.

רבי יהושע בן לוי, בדקו,

אף פעם הוא לא התיר

נדר ושבועה,

אז אמרו, אי אפשר להתיר לו עכשיו, לשחרר אותו, להוציא אותו, הוא נשבע, והוא מקיים,

מקוים.

זהו, נשאר בפנים.

זה אומר בית הלוי.

והחידה אומר על אותו פסוק,

רומז לנו הכתוב, אם אדם ישמור את לשונו מדברים בטלים,

בדברים אסורים, דיבורים אסורים,

כל מה שהוא יבקש מהקדוש ברוך הוא יתקבל.

כאשר לא יחל דברו,

לא יעשה מהדיבורים שלו חולין ויקדש את הפה שלו,

ככל היוצא מפיו,

הקדוש ברוך הוא יעשה.

כל המעלה של אדם

זה כוח הדיבור. בזה הוא נבדל מכל הבהמות, מכל הברואים, בכל העולם.

שיש לו כוח הדיבור.

והדיבור ניתן בשביל זה.

להגיד דברים שבקדושה ודיברת בם,

דברים שהם דברים של היתר,

כמו שאומר הרמב״ם, חמישה סוגי דיבור יש.

נכון?

איפה זה כתוב, הוא עשה?

פרקי עבוד. פרקי עבוד איפה?

אבל לא מצאתי לגוף טוב משתיקה.

אמר רבי שמעון, לא מצאתי לגוף טוב משתיקה.

כל ימיי גודלתי בין החכמים.

ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.

שמה תראו.

כן,

באופן אחר אומר רבנו חיים ויטל,

בשם רבי שמעון טיראנו.

כל דיבור שאדם מדבר,

הוא פועל למעלה בעולמות העליונים,

בין לטוב בין למוטב.

אם מדבר דברי קדושה,

הוא מעורר למעלה ברוחניות ובקדושה.

אם חס ושלום מדבר לשון הרע ודברים אסורים,

אז הוא פועל בסיטרא אחריו, חס ושלום.

וזה רומז הכתוב, ככל היוצא מפיו יעשה למעלה,

בין לטוב בין למוטב, לכן לא יחל דברו, לא יעשה דבריו חולין,

כי כל ההשפעות שיורדים מלמעלה הן מכוח הדיבורים של בני אדם.

ועכשיו עוברים לפסוק נוסף.

ואם ביום שמוע אישה

יניא אותה,

והפר נדרה.

כתוב תפילה למשה, איש האלוהים.

ואחר כך כתוב בהמשך,

כי אלף שנים בעיניך, כיום אתמול,

כי יעבור.

בילקוט שמעוני, רמז תת-קנא,

אומר משום הכי יקרא משה איש האלוהים.

יקירי.

למה הוא נקרא איש האלוהים משה רבנו?

מה איש מפר נדרי אשתו?

אף משה רבנו עליו השלום היה רוצה להפר את נדרו של הקדוש ברוך הוא.

איזה נדר? במעשה העגל.

כמו שנאמר, ויאמר אדוני, סלחתי כדבריך.

בעיני אש

בכלל זה גם כן שהיה רוצה להפר אותו נדר שאמר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי.

הוא רצה גם להפר את הנדר הזה.

למה?

כי ממילא

יהיה יכול להיכנס לארץ ישראל גם כן.

או אומם מתקו דברי פי חכם

שהביא הגאון בעל כותנות אור

משם זקנו הגאון מהרם כץ,

אביו של השח הקדוש, זכר צדיקים וברכה.

תודה רבה, יונא.

הוא אומר, יש לדקדק מהרם.

שאמר בעניין זה בהמשך המזמור כי אלף שנים בעיניך כי יום אתמול כי יעבור

מה שייך לכאן?

למה ממשיך הפסוק תפילה למשה ההמשך של תפילה למשה היא שאלוקים אחר כך פסוק ד'

כתוב

כי אלף שנים בעיניך כי יום אתמול כי יעבור

הוא אומר יש לומר

מאחר שמשה רבנו עליו השלום ביקש להפר נדרוש לקדוש ברוך הוא

כדין בעל

המפר נדרי אשתו

וקשה

הלא הבעל אינו מפר אלא ביום שומעו בלבד

אבל כבר חלף ועבר לו

וזה אמר כי אלף שנים בעיניך כי יום אתמול כי יעבור

אז לדידך עדיין זה יום שומעו

ואני יכול להתיר לך את הנדב

אצל הקדוש ברוך הוא אלף שנה זה נקרא יום שומעו באותו יום הוא מפר לו

אז לכן יש בהמשך כאלף שנה בעיניך מה זה קשור כאילו

אבל הוא אומר כן אם תרצה להתיר נדר צריך ביום שומעו

אבל זה כבר עבר זמן מאז שהוא אמר הקדוש ברוך הוא זה לא מאותו יום

הוא אומר כן כן אבל אצל הקדוש ברוך הוא יום זה נקרא אלף שנה זה זמן

יכול להפר לו את הנדר

זה מביא חבות יאיר חדש בעל אור חדש

פסוק אחר נקום נקמד בני ישראל מאת המדיינים

אחר תיאסף

אל עמך

אומר רשי

אף על פי

ששמע משה רבנו שהמיתה שלו תלויה בדבר עשה בשמחה ולא איחר אומר רשי

עשה בשמחה ולא איחר

השם אומר לו נקום נקמד בני ישראל מאת המדיינים ואחר

אחר תיאסף אל עמך זאת אומרת אתה מיד אחרי שאתה גומר לטפל במדיינים אתה מת

הוא לא אמר לו מתי הוא צריך לנקום מה לא נקום עוד שנה שנתיים חמש אז זה תלוי בך

ורק אחר אתה תיאסף

אז זה יכול לדחות

הוא מיהר בשמחה

מיד

הגאון הרב שך זכר צדיק ברכה אומר משה רבנו עליו השלום התחנן הרבה

והתפלל הרבה כדי להמשיך לחיות, לחיות, לחיות,

תכתוב תפילות, להיכנס עוד לארץ וזה.

והיה יכול לאחר את הנקמה במדיין ולזכות לחיים

אף על פי כן

מיד לאחר שנצטווה פנה משה לכלל ישראל ואמר להם החלצו מאתכם אנשים לצבא

אפילו שהייתה לו רשות לדחות

כי לא נאמר לו לנקום במדיין מיד

אבל חפצו של משה רבנו להרבות כבוד שמיים

והאני שלו לא תופס מקום במחשבה

והוא יודע שכבוד שמיים יצא ממלחמת מדיין

אז מה לו חיים?

הרי כל החיים המטרה זה להרבות כבוד שמיים

אז אם הוא יכול לזכות לכך באופן אחר

אז הוא עושה את זה

ומצינו שחכמים זיכרונו לברכה אומרים שהייתה תביעה על משה רבנו עליו השלום

כי הוא נצטווה נקום נקמד בני ישראל, נקום זה אתה

ובמקום זה הוא שלח אחרים לנקום

ומה הסיבה?

אומרים חכמים משום הכרת הטוב שהייתה לו על שגדל במדיין

ואמר שזה לא מן הדין שהוא יילחם בהם

שהוא לא

יש לו הכרת הטוב

הוא גדל במדיין

אז מצד אחד משה רבנו לא מחשיב את החיים שלו בכלל מול

כבודו של הקדוש ברוך הוא רוצה להרבות כבוד שמיים

על ידי הנקמה במדיין ומייד

ומוסר נפשו למיתה על ידי שהוא ממהר לצאת למלחמה

מצד שני הוא עצמו לא יוצא להילחם

במי? בעם שהיטיב לו

איזה עם היטיב לו?

היה שם אחד, קוראים לו יתרו, והוא היטיב לו, בסדר

משה היטיב יותר ממה שהוא היטיב לו, אבל בסדר, בוא נגיד שהוא היטיב לו, מה זה קשור לכל מדיין?

מה זה קשור לכל מדיין?

הוא אומר, בגלל מידת דרך ארץ

מידת דרך ארץ

אף על פי שבגללה מתו עשרים וארבע אלף בני ישראל

הוא אומר, אבל לי, לי יש הכרת הטוב למדיין.

תשמע, גדלתי שמה,

כאילו היה שמה 40-60 שנה, יש כמה דעות,

והיה שמה,

ובכל אופן הוא נהנה מהאזור, מהמקום, מהשכנות, מהאנשים,

הכרת הטוב.

רק התורה הקדושה יכולה ללמד המחנות דקות כאלה?

אתה רוצה להחיש

את כבוד השם על ידי

הנקמה במדיינים.

הוא אומר, לא אני,

אני לא,

יש לי הכרת הטוב.

יש אנשים בשביל כבוד השם,

רוצים לשמוע איזו דרשה או משהו,

דוחפים, טעות, רוצים להיכנס, להיכנס.

איפה?

כן, כבוד השם, אבל עם דרך ארץ, עם הכרת הטוב, עם הלא, עם מוסר.

לא, לא לערבב את המין דקויות.

זה אומר הרב שך.

ורבי חיים שמואלביץ, זכר צדיק וברכה, אומר,

אף על פי ששמע שמיטתו תלויה בדבר, עשה בשמחה ולא אחר.

מאיפה יודע רשי שהוא עשה בשמחה ולא אחר?

הוא אומר, מאיר, ויש לך אנשים.

אמרנו שהוא לא יצא למלחמה ושלח את פינכס.

מאמר משה,

אני שגדלתי במדיין אינו דין שאלחם עמהם.

כמו שאמרו,

כמו שאומרים אנשים,

בירא דשתת מנע מיה לא תשדה בקלה.

בעוד ששתית בו מים,

שתית ממנו מים אל תשליך בו אבן.

הבור מרגיש,

אם אתה זריק בו אבן,

כואב לו,

הוא כועס,

אז מה זה אל תשליך בו אבן?

אתה, אתה, שלא תפגום בהכרת הטוב שלך, אפילו כלפי דומם.

שלא תפגום. נהנית?

מה אתה יורק בתוך הצלחת?

נהנית?

תכיר טובה אפילו לדומם.

אז כל שכן לבשר ודם.

כל שכן, כל שכן לקדוש ברוך הוא.

אז רואים מפה אומר הרב שמואלביץ שחיוב הכרת הטוב

מפרש ומבאר את כוונת ציווי השם.

גם אם אתה שומע

ציווי מאת השם,

הכרת הטוב מפרשת איך מקיימים את ציווי השם.

וזה כמו כל מידות שהתורה נדרשת בהן.

לכן כששמע משה רבנו נקום

נקמת בני ישראל

בשביל החיוב של הכרת הטוב שיש לו כלפי מדיין,

הוא מפרש את הציווי

למנות שליח,

ולא שהוא עצמו יצא למלחמה.

מידת הכרת הטוב מפרשת את ציווי השם.

השם אומר לו נקום, לשון ברורה,

אתה נקום.

אבל הוא אומר, רגע, אבל יש דרך ארץ, יש הכרת הטוב.

אז הוא אומר,

דרך המידה הזאת שנקראת הכרת הטוב אני מפרש את הציווי.

זה לא יכול להיות שזה יהיה בסתירה.

הרי הקדוש ברוך הוא בעצמו לימד אותו,

שבדם, צפרדע וקנים הוא לא יכה.

אלא אהרון, למה?

הכרת הטוב

ליאור שהציל אותו בטבע,

ולקרקע לחול, איך שתרצה,

שזה היה כשהוא הרג את המצרים והטמין אותו.

אז צריך להכיר להם טובה ולא להכות בהם.

הם מרגישים?

לא, אבל אינו בדין לעשות כך.

אז זאת אומרת, עם מידת הכרת הטוב אפשר לפרש גם ציווי של הקדוש ברוך הוא מפורש.

תשמעו עד איפה מגיע הכרת הטוב. נתתי סדרה של שיעורים בהכרת הטוב עשרות, עשרות.

כדאי לחזור על זה.

בספר דרך עץ החיים,

עמוד 418,

מובא מעשה עם מרן רבי איסר זלמן מלצר, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא.

מעשה באיש ירושלים,

רבי שלום אייזן,

שהזמין את רבי...

‫הבן הוא לבוא להשתתף בשמחה של מצווה.

‫בבר מצווה של בנו,

‫שתתקיים בשבת בבתי אונגרין ‫במאה שערים,

‫מרחק רב מביתו של הרב איסר זלמן מלצר.

‫מי ששמע על דבר הבר מצווה

‫של הבן של התלמיד שלו,

‫נחרד.

‫והוא אמר, מה?

‫כבר בר מצווה של הבן?

‫כל כך מהר חלף הזמן בעבר?

‫איך השנים רצות וחולפו.

‫וחזר על זה כמה פעמים,

‫מתוך התרגשות רבה.

‫זה היה בשנים האחרונות לחייו,

‫והיה קשה לו ללכת מרחק כזה גדול, גדול.

‫ובשבת בר מצווה

מתפללי בית הכנסת נדהמו ‫כשראו דמותו התמירה ‫שרבנו

נכנס

לבית הכנסת,

‫וכולם חרדו לקראתו.

‫אבי הבר מצווה

‫ניהר לקראת הרב, אמר לו, רבנו,

‫אשרינו שזכינו,

‫מה קרה שכבודו הגיע,

מרחק כזה גדול?

‫אמר לו, קשה לי ללכת מרחק כזה גדול,

‫אבל מתוך הכרת תודה לך,

בעקבות זה שהזמנת אותי לבר מצווה

של הבן,

‫התעוררתי ונחרדתי.

‫כמה זמן עבר במהירות והשנים חלפו?

‫זה עורר אותי להתבונן.

‫וראיתי לנכון לבוא להשתתף,

‫בשמחתך, כהכרת הטוב,

‫שעוררת אותי להתבונן איך חלפו השנים היום.

‫שמעתם על מה הוא מכיר טובה?

‫נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים, ‫אחר תיאסף אל עמך.

‫מי ידבר משה,

‫החלצו מאיתכם לתת נקמת אדוני במדיין.

השם אומר נקום נקמת

בני ישראל,

זאת אומרת הנקמה זה בשביל בני ישראל,

ומשה אומר לתת נקמת השם במדיין,

אומר לעם ישראל היוצאים למלחמה אנחנו הולכים לנקום נקמת השם במדיין.

ואף על פי

שהוא ידע שמיתתו תלויה בדבר עשה בשמחה ולא אחר.

משה מדקדק לומר נקמת השם

למרות שהקדוש ברוך הוא אמר נקמת בני ישראל.

אז בנקמה היו שתי בחינות.

אחת,

הם גרמו

שימותו עשרים וארבע אלף איש

וזה נקמת בני ישראל

על שמתו עשרים וארבע אלף איש.

אבל היה עוד בחינה,

הם החטיאו את בני ישראל

וזה נקמת השם.

על החטאת בני ישראל

זה נקמת השם. אתם מחטיאים את הבנים שלי?

והנה כששמעו בני ישראל את הציווי של הקדוש ברוך הוא לנקום נקמת בני ישראל, סרבו לצאת.

למה?

הם ידעו שמיתתו של משה רבנו תלויה בזה.

ומשה רבנו שקול בעיניהם ככל ישראל.

ולכן כתוב הימסרו.

הם לא רצו לצאת למלחמה בגלל שהמיתה של משה רבנו תלויה בזה ולכן הם יימסרו, כאילו בעל כורחם.

לא רצו לצאת.

על כן אמר להם משה רבנו

כי מאחר שזו נקמת השם

אל לכם להתעכב עבור חיי בשר ודם

אלא יחלצו מאיתכם אנשים.

לפי זה

יש לבאר מה שכתב רשי

שמשה עשה בשמחה.

אף על פי שהוא שמע שהמיתה שלו תלויה בדבר.

מניין לרשי שהוא עשה בשמחה?

מה שאמרנו יש לומר שרש״י מדקדק את זה ממה שאמר משה שזה נקמת השם

ולא נקמת בני ישראל

אז אם זה נקמת השם ודאי שהוא שמח

כי הוא רוצה לראות איך נוקמים את נקמת השם מהמדיינים

עכשיו תשמעו עוד דיוקים לא יאומנו איך התורה מלמד אותנו דרך ארץ ומוסר וזה לא יאומן

רבי חיים זייצ'יק

כתוב על הפסוק וישלח אותם משה אלף למטה

לצבא אותם ואת פינאחס

מפני מה הלך פינאחס ולא הלך אל עזר

אמר הקדוש ברוך הוא מי שהתחיל במצווה

שהרג כוזבי בצור

יגמור

הוא מתחיל במצווה אומרים לו גמור מי התחיל במצווה פינאחס לכן הוא ילך ויגמור

והשפתי החכמים טמא על דברי רש״י

זה רש״י מה שאמרתי

הוא טמא

הרי עיקר המצווה של פינאחס היה להרוג את זמרי

ולא להרוג את כוזבי

אז למה הקדוש ברוך הוא הזכיר

מי שהתחיל במצווה שהרג את כוזבי בצור

כתוב הבועל ארמית

קנאים פוגעים בו המטרה לפגוע בבועל

זה היה זמרי

שלוש פעמים, אז למה

למה כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר מי שהתחיל במצווה שהרג כוזבי בצור יגמור

זו השאלה, טמא השפתי החכמים, למה רש״י אומר ככה?

מפרש בעל הטורים

וישלח אותם משה

והנשיאים לא שלחים מהם

הנשיאים לא הלכו למלחמה

כדי שלא יתבייש שבט שמועו

שנהרג הנשיא שלו

לפי זה מובן לא רצה קדוש

ברוך הוא לא עורר את המעשה של שבט שמעון כדי לא לבייש אותם.

אז התורה מדקדקת בכל מילה,

בכל הנהגה,

במידה ובמשקל.

כדאי לוותר על הנשיאים ועל עזרתם בזמן מלחמה,

ובלבד לא לבייש את שבט שמעון.

ולכן ניזהר הקדוש ברוך הוא מלהזכיר את שמו של זמרי.

והוא אומר את כוסבי בצור,

ולא מזכיר את הנשיא של שבט שמעון,

כדי לא לעורר את מעשה החטא.

איזה דיוקים.

כמו שהקדוש ברוך הוא הרג את האתון.

אחרי שהיא דיברה, הוא הרג אותה.

למה?

משום כבודו של הרשע הזה בלעם.

שלא יגידו, זאת האתון שהוכיחה את בלעם. כל מקום שהיא תגיע, יגידו, זאת האתון הזה, ויהיה לו בושות.

אדם שגונב סה,

משלם ארבעה.

למה? כי הוא נושא אותו,

יש לו בושה מזה,

אז מפחיתים לו.

מה זה הדברים האלה?

וואי וואי וואי.

וואי וואי וואי.

מי יש עוד מי לדבר על זה בלי נדר ביום ראשון?

דברים נפלאים,

ובינתיים אנחנו שמחים.

ישמחו למלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורל,

חוץ שבת.

‫האין נכון למשהו אחד, ‫שום רשום רשום רשום, ‫שבת וקורא אורי שבת.

‫אה מקדושה. מקדושה. מקדושה. מקדושה שמי שבת.

‫מקדשת, מקדשת, מקדשת, מקדשת שמי נשאר לך.

‫הרי אני מכוון כאמצע, ‫הוא לא רואה את המשכון, לא רואה את המשכון.

‫שיהיו שפתותיו דבורנו.