פרפראות וחדושים לפרשת דברים תשפ''ו - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, שילה אוריאל בן שלומית

הקדוש ברוך הוא ברחמיו המרובים יהפוך את ההחלטה ויצא זכאי במשפטו במהרה,

אמן.

בלחש

תזכה לרפואה שלמה, חזרה בתשובה שלמה עם כל יוצאי החלציה,

גאולה שלמה לכל עם ישראל ברחמים מהרה,

אמן.

ישי בן נעמה יתפתח

בצורה תקינה,

ידבר מהרה ויזכה להיות תלמיד חכם,

עבד השם אמיתי אמן.

אמן.

פרפראות

וחידושים לפרשת דברים שנת תשפו.

אלה הדברים

אשר דיבר משה אל כל ישראל,

אומר רשי,

לפי שהם דברי תוכחות.

ספר דברים,

מלא בתוכחות קשות

ובמיוחד בפרשיות, כי תבוא,

בילך,

והאזינו.

והמטרה בהם,

כדי שיזכו לקיים תורה ומצוות כדת וכדין,

ויזכו לברכה,

ואפילו הקללות

יתהפכו לברכה.

והברכה

מרומזת

באופן פלאי בספר.

אלה הדברים.

תיקחו את האות ב'

הדבע.

תספרו משמה תרייג אותיות,

תמצאו את האות ר'.

משם תספרו תרייג אותיות,

תגיעו לאות כ'.

תספרו עוד תרייג,

תגיעו לאות ה'.

קיבלנו את המילה ברכה בהפרש תרי״ג אותיות.

למרות שזה ספר שמלא תוכחות,

אבל זה הברכה.

כשנזהרים ונשמעים ומקיימים תורה ומצוות,

אז מלמדים אותך שכל הברכה תלויה בקיום התרי״ג מצוות.

זה אומר רבי חיים דב מיכאל וייס מנדל,

זכר צדיק וברכה, השם ינקום דמו, אמן.

אמן.

רבי שלמה קלוגר,

זכר צדיק וברכה,

אומר אלה הדברים.

יש לנו כלל.

כשאומרים אלה זה בא למעט,

ואלה בא להוסיף.

מה ביקשה התורה פה למעט כשהיא אמרה אלה הדברים?

ואיך

משה רבנו בעצם כביכול מקטרג על עם ישראל, כי פה בהתחלה בפסוק הראשון הוא רומז להם על המקומות ששם הם הכעיסו את השם.

ואחר כך הוא פותח בהרחבה ומגלה בדיוק מה היה.

מה זה?

הפסוק במשלי כח כג אומר,

מוכיח אדם אחריי,

חן ימצא,

וחכמים זיכרונם לברכה דורשים,

אמר רבי יהודה ברבי סיימון.

מה זה שכתוב אחריי?

אמר הקדוש ברוך הוא,

משה רבנו כביכול מוכיח אותי

אחר ישראל.

הוא גם מוכיח לישראל אחריי.

לישראל הוא אומר, חטאתם?

אתם חטאתם.

לקדוש ברוך הוא אומר,

למה אדוני יחרה אפיך בעמך?

יוצא שמשה רבנו הוכיח והזכיר את החטאים,

אבל רק לפני בני ישראל,

כדי שהוא יוכיח אותם וישתפרו במעשיהם מכאן ולהבא.

אבל...

אבל כשהוא דיבר לקדוש ברוך הוא לא הזכיר מהחטאים כלום, הפוך, לימד עליהם זכות.

להם הוא אמר אתם חטאתם.

אבל לשם הוא אמר למה יחרה הפכה בעמך? כאילו מה?

מה קרה?

איך משה רבנו לימד זכות

על עם ישראל

במעשי העגל?

איך אפשר ללמד זכות

מעשי העגל?

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי, איך הוא יכול ללמד זכות? זה דברים ברורים.

אז הוא אמר לקדוש ברוך הוא,

אתה אמרת לי עשרת הדברות,

דיברת בלשון יחיד, אנוכי השם אלוקיך לא אלוקיכם.

לא יהיה לך, דיברת איתי, לא אמרת להם, לא יהיה לכם.

ככה הוא לימד זכות על עם ישראל.

לא יאומן כי יסופח.

בעתה מובן מה שכתוב בפסוק.

כתוב אלה למעט.

אלה הדברים אשר דיבר משה.

דברי תוכחה

אל כל ישראל.

הדברי תוכחה היו רק לישראל,

לא לשם חס ושלום להגיד לו שהם לא בסדר.

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל.

לא בפני השם יתברך.

ולכן כתוב אלה, למעט שהדברים נאמרו רק להם ולא לפני השם. זה אומר מי שלמה קלוגר.

דבר נוסף,

אומר אור החיים הקדוש.

אלה

מיעט את הקודם.

לפי שאמר,

אשר דיבר משה

אלה דברים שאמר משה מעצמו.

אלה הדברים אשר דיבר משה.

לא וידבר השם אל משה לאמור.

אלה הדברים אשר דיבר משה מעצמו.

ולזה אמר, אלה הדברים. פירוש אלה לבד.

זה הדברים שדיבר משה דברי עצמו.

אבל כל מה שנאמר בארבעת החומשים

בראשית שמות ויקרא במדבר,

לא אמר

אפילו אות אחת מעצמו,

אלא

הדברים שיצאו מפי המצווה כצורתן בלא שום שינוי, אפילו אות אחת יתרה או חסרה.

ועוד ירצה להגיד הכתוב,

שכל ארבעים שנה

שהיה משה רבנו רואה את ישראל במדבר,

הוא לא דיבר אליהם קשות.

רק אלה הדברים שהוא דיבר איתם קשות.

וגם מה שאנחנו נגיד,

אז איך הוא אמר קודם, שמעו נא המורים,

שזה תוכחת ובכעס,

הוא לא אמר את זה לכלל ישראל.

חלק שאמרו לו,

תוציא לנו מהסלע הזה מים,

אז הוא אמר להם באופן

שנכון להם,

וכך גם אמרו בספר הזוהר,

אבל לכל עם ישראל הוא לא דיבר קשות.

זולת אלה, אלה הדברים, אלה.

וזה מה שדקדק לומר אל כל ישראל,

לכולם הוא לא דיבר קשות.

אלא אלה הדברים,

מכאן ולהבא.

אבל לקצתן הוא כן דיבר קשות.

אז לכן כתוב שאלה הדברים, דברים, לשון דיבור זה קשה,

אלה תוכחות.

והוא אמר להם את התוכחות, לכל ישראל.

זה כמו שאומרים פעם ראשונה שהוא פנה לכולם,

ולכן זה בא למעט את הפעמים הקודמות, ששם זה לא היה לכולם אלא לבודדים.

זה אומר אורח חיים הקדוש, פירוש שני שהוא מבין.

ועוד הוא אומר, עוד ירצה

לרמוז את חשבון הימים שהוכיח לעם ישראל,

שזה היה במספר אלה.

36 יום

הוא הוכיח את עם ישראל.

וכך מוכיחים הכתובים

כי הוא החל להוכיחם

באלף לחודש שבט,

ככתוב בעשתיע עשר חודש,

באחד לחודש

זה חודש שלם,

ואחר כך הוא נצפן,

נפטר ונצפן כביכול,

בזן

באדר

אז עוד שישה ימים הרי שלושים ושש כמספר אלה

בכל הימים האלה דיבר דברים של תוכחות

האמורים בעניין.

זה אורח חיים הקדוש אומר.

החידה הקדוש אומר

אלה הדברים אשר דיבר משה על כל ישראל

אלה

זה נוטריקון

אבק לשון הרע

אלה זה אותיות

אבק לשון הרע

ואמרו חכמים בבבא בתרא

כי רוב בגזל

מיעוט בעריות

והכל באבק לשון הרע

זאת אומרת

כל ישראל

רובם נכשלים בגזל

רובם נכשלים בגזל

אנשים לא יודעים בכלל מה זה גזל

יש ספר שלם רק על הגזל יש כמה ספרים אבל ספר שלם

מביא המון דוגמאות

נגיד אתה שם את המזוודה שלך על מזוודה של מישהו בתור בשדה התעופה

גזל אתה יושב על מכונית

של מישהו אחר

יש גזל הוא מקפיד על זה

אתה עושה לו שריטות

וכולי

זה גזל

כל מיני דוגמאות שאדם אפילו לא חושב אחד לקח

חטא ועשה רק חתימה ושם וזה ולא ביקש רשות גזל גברים שאדם לא יודע אז הרוב

נכשלים בגזל

לוקח נייר בלי רשות לוקח זה וזה וזה כאילו זה דברים

אז רובם בגזל במיעוט בעריות זאת אומרת בכלל ישראל יש מיעוט שהם נכשלים בעריות

בעריות זה לאו דווקא לגמרי לגמרי אלא גם ייחוד וגם דברים שהם

שיחות כאלה ואחרות ומגעים כאלה ואחרים בלי להגיע לממש ממש

ועוד כל מיני

בקיצור

והכל כולם נכשלים באבק לשון הרע

אז עכשיו יוצא לפי זה אומר החידה

משה רבנו מסביר לעם ישראל, תיזהרו מאבק לשון הרע, כי הכל נכשלים בזה.

ככה אומרת הגמרא.

ולכן אלה הדברים שדיבר משה אל כל ישראל,

כי כל ישראל נכשלים באבק לשון הרע.

וזה האלה הדברים.

אלה זה אבק לשון הרע הדברים.

אל כל ישראל, זה נוגע לכל כלל ישראל,

לכן צריך להזהיר אותם שייזהרו מאוד מאבק לשון הרע.

וכמובן מי שלומד

את החפץ חיים בעלקות לשון הרע יכול למצוא שם איפה נכשלים.

אלה הדברים

אשר דיבר משה אל כל ישראל. אל כל ישראל,

בדרך כלל,

כתוב שהוא דיבר אל בני ישראל.

מה קרה פה שכתוב אל כל ישראל?

אז זו שאלה ששואל רבי יונתן איילשיץ.

ואז הוא אומר, הרלב״ג

בפרשת חוקת אומר שאהרון מת בחודש החמישי

באחד לחודש.

וזה בראש חודש בת.

הוא אומר כי מונים מתשרי ולא מניסן. למה? אני לא יודע כרגע, אבל

הוא אומר שככה מונים.

ואם כן,

הרי משה רבנו הוא היה אבל על אחיו

בראש חודש שבט.

אם הוא נפטר באותו יום, מאותו יום הוא אבל.

והאבל אסור בדברי תורה.

אז איך הוא יכול היה ללמד את ישראל?

הרי אמרנו שמראש חודש שבט הוא דיבר איתם דברי תוכחות, דברי תורה,

והסביר להם את הכל עד שהוא נפטר.

שלושים ושישה ימים.

ובמדרש ילקוט שמעוני מובא במפורש שמשה רבנו אמר את סדר דברים,

את כל סדר,

ספר דברים, את כל הסדר,

במשך שלושים ואחד ימים,

מראש חודש שבט עד ו' אדר.

ויש לי השם,

מבואר.

במסכת מועד קטן, כא,

שאם רבים צריכים לו, מותר בדברי תורה.

זאת אומרת,

באמת אבל אסור בדברי תורה.

אבל אם הוא אחד שרבים צריכים לו,

מותר לו לומר דברי תורה.

ומי לנו יותר ממשה רבנו שרבים צריכים לו?

אז לכן הוא היה יכול, למרות שהוא אוהב, לומר דברי תורה.

ולכן כתוב במפורש

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל.

זאת אומרת,

זה הסיבה שהותר לו לדבר דברי תורה.

כי זו צריכות של כל ישראל.

כל ישראל צריכים ללמוד את מה שיש לו להגיד לפני שהוא מסתלק מן העולם.

אז לכן היה יכול ולכן מציינת התורה שהדיבור היה אל כל ישראל.

לומר לך,

כולם היו צריכים לו,

וממילא הוא יכול היה לומר דברי תורה בזמן האבילות.

מובא במדרש תנחומה

הפה שאמר

לא איש דברים אנוכי.

הוא אומר אלה הדברים.

לכאורה מה המעליותא בפה שאמר לא איש דברים אנוכי.

שלא נאה ויאה לומר אלה הדברים.

אחד שאומר שלא איש דברים אנוכי,

אין יותר מתאים ממנו לומר אלה הדברים.

מסביר הרן בדרשותיו.

הטעם שמשה רבנו היה ערל שפתיים

בשביל שלא יהיה מקום לבריות לומר

שעם ישראל אמרו נעשה ונשמע זה בגלל שהיה לו מתק שפתיים

והוא שכנע אותם.

ולכן הם הלכו שבי אחר דבריו.

פה מפיק ברגליות.

ויכולים לבוא ולהגיד

עם ישראל לא קיבלו, הוא פשוט פיתה אותם בלשונו בגלל שהוא שוטף בדיבורו והוא כובש.

אדרבא, הוא היה ערל שפתיים.

ואם כן,

מפה מוכח

שמה שישראל אמרו נעשה ונשמע לא בגלל שכנוע,

לא בגלל מתק שפתיים,

אלא בגלל שהבינו שתורתנו אמת ויציב.

טוב,

אז עכשיו לפי זה מובא בחידושי שמואל,

הפשע אמר

לא איש דברים אנוכי,

ועם כל זה

הביא למצב שעל ידו כל בני ישראל אמרו

כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע.

הוא-הוא

שיכול להוכיח אותם

על שהם לא קיימו את דבריהם,

והם חטאו בעברו על מצוות השם שהם קיבלו עליהם,

לא בגלל שהוא שכנע אותם.

אז לכן הוא יכול להגיד להם.

אם הוא היה משכנע,

אומרים, בסדר, שכנעת אותנו, אנחנו היינו בהתלהבות וזה,

לא שמנו לב מה אנחנו עושים.

לא, אתם החלטתם לבד.

אז לכן הוא יכול להגיד להם דברי תוכחות,

כי הוא לא צד בהחלטות שלהם.

ולכן הוא יכול להגיד להם, אלה הדברים, דברי תוכחות.

הכל ידוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו

אין כאן דוש קשה הכל יאמרו הכל יאמרו הכל יאמרו הכל יאמרו אין כאן דוש קשה הכל יאמרו הכל יאמרו הכל יאמרו הכל יאמרו הכל יאמרו הכל יאמרו הכל יאמרו הכל יאמרו הכל יאמרו הכל יאמרו הכל יאמרו אין כאן דוש קשה

והכל ידוך, והכל ישבחוך, והכל, והכל, והכל, והכל יאמרו.

אין קדוש גשם.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, לעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דוברות בקבר.