פרפראות וחדושים לפרשת דברים חלק ג' תשפ''ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

אהוד בן רבקה ורבית בת מרים יזכו לזרע הקודש חי בר קיימא מתוך בריאות

שמחה

ושלום בית מהרה אמן.

חידושים ופרפראות

פרפראות וחידושים

לפרשת דברים חלק ג',

שנת תשפו,

ראה נתתי לפניכם את הארץ.

אור החיים הקדוש אומר,

יש פה לשון יחיד ראה ובהמשך לפניכם לשון רבים.

מדוע?

אומר בגדר הראייה ראה כולם שווים.

כולם רואים אותו דבר.

אבל בהבנה

שונים הם.

איש איש לפי מעלתו.

ולכן נאמר לפניכם בלשון רבים.

לראות,

כולם יכולים לראות אותו דבר, אבל להבין.

אז זה כבר כל אחד לפי הבנתו ומעלתו,

הוא קולט את התמונות ואת כל שאר הדברים.

לכן מדייק הפסוק

לומר באופן זה שנבין,

בראייה אנחנו שווים,

בהבנה ובמעלה זה כבר משהו אחר.

ראה,

נתתי לפניכם את הארץ. בואו, הורשו את הארץ.

נתתי זה מתנה.

הורשו זה ירושה.

שני דברים שונים.

אומר הגאון מווילנה,

עיקר

נתינת הארץ לכלל ישראל זה בזכות ההבטחה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאבותינו הקדושים.

כתוב בפסוק לא בצדקתך,

זה לא בגלל שאתם צדיקים וכולי וכולי,

אלא למען נקים את הדבר אשר נשבע אדוני לאבותיך.

אז כל הזכות של כלל ישראל זה זכותם של האבות.

אז זה אומר שאנחנו יורשים מכוח האבות

שהם קיבלו הבטחה מהקדוש ברוך הוא שהארץ שלהם.

ולכן

זה ירושה ורשו.

אז למה כתוב ראה נתתי לפניכם?

בגלל שראה הקדוש ברוך הוא ש...

שדור דעה,

הם היו חשובים מאוד,

לכן הנתינה הייתה דווקא להם. כמובן שזה הבנים של אלה שמתו במדבר.

ואז הקדוש ברוך הוא נתן להם, יכול היה לדחות את זה ולתת רק בדורות באים.

אבל הוא נתן להם, אז ראה נתתי לפניכם,

זה נתינה, יכולתי לתת בדורות אחרים.

ירושה כן, זו ירושה של עם ישראל, של הבנים של אברהם צמר, אבל למי לתת?

אז החליט הקדוש ברוך הוא לתת לדור דעה שנכנסו לארץ.

יוסף עליכם ככם אלף פעמים.

אומר רשי, אמרו לו,

עם ישראל אמרו לו למשה רבנו,

משה,

אתה נותן קצבה לברכתנו?

למה אתה אומר,

למה אתה אומר, יוסף,

שהקדוש ברוך הוא יוסף עליכם ככם אלף פעמים?

למה אלף?

זאת אומרת, אם אנחנו שש מאות אלף,

אז אלף פעמים אתה רוצה שאנחנו נהיה שש,

שישים,

שש מאות מיליון, זה הכל,

זה הכל אתה רוצה.

למה? הרי הקדוש ברוך הוא אמר לנו,

לאברהם יותר נכון, אמר, אשר אם יוכל איש למנות,

אנחנו אמורים להיות ללא מספר בכלל.

אז למה אתה מצמצם אותנו לפי אנש?

אמר להם, משה, זו משלי,

אבל הוא יברך אתכם כאשר דיבר לכם, אני לא נכנס לחשבון של הקדוש ברוך הוא עם הברכות שלו.

אני מברך אתכם משלי,

פי אלף.

מה זה משלי?

מה הכוונה כשאומר משה רבנו, זו משלי?

אומר בעל האפלואי,

משה רבנו התברך מהקדוש ברוך הוא פעמיים,

בעקבות חטא העגל

ובעקבות מעשי המרגלים.

השם אמר לו,

בעשי אותך לגוי גדול, עצום ורב.

גם עצום וגם רב.

במאמר ריבותינו,

מרובה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות.

אם כן, הוא התברך פעמיים מפי הגבורה.

חמש מאות ועוד חמש מאות זה אלף.

אז כשהוא מברך את ישראל, יוסף

לכם ככם אלף פעמים זו הברכה משלי מה שאני התברכתי באלף אני נותן לכם את הברכה הזאת

איזה נדיבות איזה איזה איזה איזה רועי נאמן

שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק

רבי חיים פלאג'י

והעיד על סבו זכר צדיקים וברכה

שכל מה שהוא עשה וכל מה שהוא לימד לאחרים היה לו מקור בתורה למעשים שלו וללימודים שלו

כמו שאתם עונים שואלים מה נעין לנו?

בכל דבר צריך מקור, צריך מקור

אז הוא סיפר פעם על הסבא שהגיע אליו יהודי וגם גוי להתדיין לפניו

בעניין חוב שהגוי תובע את היהודי שהוא חב לו ולא משלם

ולא משלם

והדיין הסבא

היה לו חוסריח

והוא הבין שהגוי צודק בטענות

ושהוא היהודי לווה ולא משלם

שמע את הטענות, כל אחד אמר מה שאמר

אמר אני יוצא בינתיים לכמה דקות, בינתיים נסו להתארגן ביניכם, להתפשר, לראות מה הוא אומר.

הם חשבו שהוא יוצא לגמרי, הוא עלה לעזרת נשים,

זה היה בבית מדרש,

והוא שומע אותם מדברים ביניהם, אז הגוי אומר לו, אתה לא מתבייש?

אתה יודע שלוויתם ממני,

איך אתה מכחיש את זה, אתה מבין, ולא משלם?

אז היהודי אומר לו, תשמע,

אני יודע שאני לוויתי ממך,

אבל אני מאוד לחוץ עכשיו בפרנסה,

ואין לי אפשרות להשיב,

זהו, זו הסיבה.

נכנס הדיין ופסק בגערות

על היהודי שחובה עליו להשיב את הכסף מיד

לגוי.

מאיפה הוא למד לצאת החוצה ולהקשיב?

מהפסוק, שמעו על בין אחיכם.

תשאיר אותם לבד,

תצא החוצה ותשמע מה קורה, מה הם אומרים,

ואז הושפטתם צדק.

‫הברור בדיוק

מה הם אמרו מפיהם.

‫אז זה מה שהוא למד מהפסוק,

‫וזה אחת הדוגמאות שהביא הרב אלאג'י,

‫שהסבא שלו נהג כל דבר לעשות ‫רק על פי מקור בתורה.

‫כקטון כגדול תשמעון.

‫אומר רשי, שיהיה חביב עליך דין של פרוטה ‫כדין של מאה מנה.

‫שאם קדם ובא לפניך,

‫לא תסלקנו לאחרון.

‫זאת אומרת, דין פרוטה,

‫אם בא לך דין ורוצים לדון על פרוטה, ‫הוא לקח לי פרוטה, לא לקח לי פרוטה, ‫הוא חייב לי פרוטה, ‫הוא הזיק אותי בפרוטה, משהו, באים לדון.

‫אחר כמה דקות פתאום מגיע ‫איזה דין של מאה מנה.

‫לא יגיד הדיין, רגע, רגע, ‫אתם כסף קטן, תחכו בצד, ‫בואו נטפל קודם בזה.

‫אומר, לא,

אתה צריך לדון בדין קדימה, ‫מי שבא ראשון.

מי שבא ראשון.

טוב,

ויש שאלה,

למה לא נבין,

‫קודם כול זה גמרא בסנהדרין חטא, על פי רשי.

‫יש להבין, למה לא נגיד ‫שיש פה דין קדימה,

‫כקטון, כגדול, זאת אומרת, ‫באדם קטן פשוט,

‫אדם הדיוט, מה שקוראים,

‫באדם חשוב שבא?

‫למה לא להקדים? ‫למה לא נלמד שהפסוק בא לדבר ‫על אנשים?

לא על כסף קטן וכסף גדול,

‫אלא על אנשים, אחד קטן ואחד גדול,

‫ולא להקדים

את הגדול הקטן. ‫למה לא נלמד? למה הגמרא הולכת עם זה?

מה?

פשוט היית שואל מישהו, ‫תגיד לי, מה אתה מבין בפסוק? ‫הוא אומר לך.

אלא שזה לא יכול להיות, ‫אומר הרב קנייבסקי, זכר צדיק ברכה, ‫זה לא יכול להיות.

למה לא יכול להיות?

‫הוא אומר פשוט מאוד,

‫משום שבמסכת כתובות כו' כתוב ‫שצריך להקדים ולדון ‫מי שגדול בתורה לפני מי שקטן.

‫למה?

יש כבוד תורה עדיף, זה מצוות עשה.

‫מצוות עשה שכבוד תורה עדיף, ‫וצריך להקדים.

אז לכן נתנו דוגמה שאם אתה במכבי או בכללית או לא משנה

ויש תור ומגיע רב גדול

שהוא רב אמיתי, לא מהמחריטים האלה ששמים מגבעת ומגדלים זקן

והוא מגיע,

צריך להקדים אותו.

צריך להקדים אותו.

לא כמו הטיפשים, תעמוד בתור, אתה בת האחרון.

מצוות עשה.

אז אפילו אם מתנגדים אלה שבזה אתה תגיד אני מוותר על התור שלי בשבילו.

ואפילו אם לא ייתנו לך לעשות ככה,

אתה תעשה מה שאתה תעשה ותקיים מצווה מן התורה, מצוות עשה.

זה אומר הרב קניאבסקי.

לא תכירו פנים במשפט, כקטון, כגדול, תשמעון.

לא תאמר זה עני הוא בחברו עשיר,

מצווה לפרנס את העני.

אז אני אזכה את העני בדין,

ואז הוא יתפרנס בניקיות

זה פירוש אחת שאומר רשי.

אחר כך הוא אומר דבר אחר, עוד פירוש.

שלא תאמר ריח אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר.

יש דין ודברים בין עשיר לבין עני בעניין דינר.

אז מה, אני מבייש את העשיר?

בשביל דינר?

אז אני אפסוק

שהעשיר הוא צודק.

בשביל לא לבייש אותו.

וכשהוא יוצא החוצה אני אומר לו, תן לו, אתה חייב לו, תן לו.

אבל ככה אני לא אבייש אותו.

שני פירושים.

אבל כל אחד הפוך.

פעם אחת הוא דואג כאילו לעני ואומרים אסור.

פעם אומר אני אדאג לעשיר וגם זה אסור.

אז מה הולך פה?

מאיפה לומד בכלל רשי את כל זה שהוא אומר את הדברים האלה ככה וככה?

אומר ביוסף מסלוצק.

רשי לומד את זה מה כתוב כקטון כגדול בכף הדמיון.

דהיינו יהיה בעיניך הקטון כגדול.

והגדול כק קטון.

לא תזכה את העני כדי לפרנס אותו,

אלא תשווה אותו כגדול,

שהוא כמו עשיר.

שניהם שווים בקיצור,

אין פה עני ואין פה עשיר.

אתה לא רואה שום שוני,

כמו שכתוב בדין,

שאם באו אחד עם אצטלית של מאה מנה ואחד בא עם בלעות,

אתה אומר להם, תצאו, תלבשו אותו דבר ותחזרו אליי בחזרה.

מדבר שקר תרחק.

וכן לא תזכה את העשיר מחמת כבודו,

אלא תשווהו לעני.

קק קטון, קק גדול. שניהם אחד והשני דומים בדיוק. אתה לא דן אותם לפי מצבם.

אתה צריך לדון שווים.

לכן, בכף הדמיון, גם הגדול וגם הקטן, קקק,

אותו דבר.

ובעל הטורים אומר,

כשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך,

יהיו בעיניך כרשעים.

זאת אומרת, חשודים, נאשמים, בינתיים כל אחד מאשים את השני, אתה לא יודע מי, הם כרגע עומדים לפניך כרשעים. זה אומר שהוא רשע, לא מקיים, זה אומר.

וכשנפטרים מלפניך,

יהיו בעיניך כזכאין כשקיבלו עליהם את הדין.

זה משנה באבות.

מאיפה לומדים את זה?

כן.

התורה אומרת, מפורש.

הרליקה מיל דה דה לא רמי, זה הכל מה שיש בתורה בעל פה, הכל נמצא בתורה שבכתב.

אז זה רמוס פה בכתוב, כקאטון.

כשהם עומדים לפניך, היו קטנים כמרשעים.

וכשנפטרים מלפניך, היו כגדול צדיקים שהם מקיימים את הדין ועושים את הכול.

על זה רמוס פה.

והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אליי ושמעתיו.

אומר משה רבנו לעם, תשמעו, אם יהיה לכם איזה דבר קשה,

תבואו אליי, אני אשמע ואני אפתור לכם את כל הבעיות.

יש מדרש רבה באיכה.

בשעת גזירות החורבן הלך ירמיהו הנביא נשתטח על קברי האבות לבקש על בני ישראל.

אתם רואים שיש צרות בכל, הולכים אצל קברי האבות, אפילו ירמיה נא.

מה אמרו לו אבות?

אמרו ללכת אצל משה רבנו.

הוא הוציא אותם ממצרים והוא יעמוד בפרץ לבקש ולהתחנן על רוע הגזירה.

וזה רמוז בפסוק פה.

והדבר אשר יגשה מכם

אם יהיה לכם מצב קשה ולא תוכלו לסבול עוד את הגלות

תקריבון אליי ושמעתיב, תבואו אליי ואני אשמע בדיוק מה אתם רוצים

ואני אתפלל עליכם.

אבל מעניין שהוא שולח אותו,

שולחים האבות את ירמיה למשה רבנו,

לאן ללכת?

לאן ללכת?

מה?

לא הבנתי לאן.

נו אז לאן ללכת?

אה אולי לכותל המערבי ששכינה לא זזה משם.

אחינו

המסו את לבבנו.

במעשה המרגלים אמר משה רבנו,

אחינו

המסו את לבבנו.

מה הטעמים שיש מעל זה?

הפעם זה רבי אהרון מקרלין, לא הגאון מבילה.

הוא אומר מעל המילה אחינו יש תלשו שמאל,

או תלשה קטנה מה שנקרא.

ועל התיבות הם מסו את לבבנו קדמה ועזה.

אוזל ווטר.

אומר רבי אהרון מקרלין במתק לשונו.

אחינו,

כשמדובר באהבה ואחווה שצריך שתהיה בין אחים, בין חברים,

אם חלילה ישנה תלשו שמאל,

קרע קטן שמתחיל פירוד קל חלילה,

אז הם מסו את לבבנו קדמה ועז להם.

זה עלול להביא לפירוד לבבות קשה.

לכן צריך להיזהר מאוד.

אם מתחיל אפילו תלשו שמאל,

מיד נשתבות, ניישב בהדורים, לא להמתין, לא לדחות,

לבקש שניחה אחד מהשני,

לקרב את הלבבות מיד ובחזרה.

ועוד דבר ככה שיהיה לכם.

למשך היום.

ואומר עליכם לא תערצון ולא תיראון מהם.

יש עכשיו מלחמות בכמה גזרות.

ואומר עליכם

לא תערצון ולא תיראון מהם.

אומר יהושיע ציון

ולא תיראון מהם

ראשי תיבות מוות.

בסופי תיבות אמן.

מי שמקפיד על עניית אמן לא מפחד ממוות.

אל מלך נאמן,

הוא לא מפחד ממוות.

ומובטח לו שיפתחו לו גם שערי גן עדן.

שומר אמונים, אל תקרא שומר אמונים, אלא שומר אמנים.

אז צריך לענות אמן.

ובאמן צריך להתכוון אל מלך נאמן,

שילוב הבייה אדנות,

ומקיימים מצוות הבו גודל לאלוהינו,

מקיימים מצוות גמילות חסדים,

וגם אנחנו מתכוונים שיאמנו דברי האומר.

אז מי שמקפיד על אמנים לא מפחד ממוות.

וזה רמוס פה בפסוק, ולא תיראון מהם. מה יש לך לראות? אתה אומר אמן?

אתה מחזיק באל מלך נאמן?

לא יקרה לך שום דבר.

הא הא כל יודוך,

והכל ישרוך,

והכל יאמרו, והכל יאמרו,

אין קדוש השם,

הכל יאדוך והכל ישרוך,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש השם.

הכל יאדוך, והכל ישרוך,

והכל מהכל מהכל יאמרו,

אין קדוש כשל הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשל.

הרי אני מכוון כאילו צוחק אמין דאורייתא וסמכה דאורייתא.

רומנו שיש חסד דאורייתא.

כבד את אביך ואת אביך דאורייתא.

לעשות נעת רוח על הקדוש ברוך הוא ולעשות נעת רוח על התנא הקדוש שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.