פרפראות וחידושים לפרשת ואתחנן חלק ו' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום יפית בת מלקמה תזכה לרפואה שלמה, הצלחה בניתוח והעובר יהיה בריא ושלם והיריון תקין, אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת בית חנן חלק ו'

שנת תשפוא.

שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד.

הגמרא בברכות י״ג.

צריך לכוון באחד שממליך לקדוש ברוך הוא למעלה ולמטה ולכל ארבעת רוחות השמיים.

הקשה הגריז מבריסק, רבי יצחק זאב.

למה צריך לכוון כך רק באחד?

למה לא בתיבות אדוני אלוהינו?

למה מחכים עד

השם אחד?

קודם אנחנו רואים השם אלוקינו, אז נמליך אותו בארבע רוחות השמיים,

למעלה ולמטה.

למה?

הוא אומר, מצינו שרבנו הגאון מבינה אמר,

מה שאנו אומרים אדוני אלוהינו

זה כנגד אנוכי אדוני אלוהיך.

בתיבות אדוני אחד הן כנגד לא יהיה לך אלוהים אחרים.

זאת אומרת,

הירושלמי אומר שבקריאת שמע, עיקר קריאת שמע זה בשביל לכוון

את עשרת הדיברות.

וזה פזור על כל הקריאת שמע.

עכשיו, שתי הדיברות הראשונות

הן רמוזות

בפסוק הראשון, שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד.

מה כתוב בדיבר הראשונה?

אנוכי אדוני אלוהיך.

מה אנחנו אומרים? שמע ישראל אדוני אלוהינו.

אני אדוני אלוהיך,

אנחנו אומרים אדוני אלוהינו.

אז אני צריך לכוון שהקדוש ברוך הוא

כנגד הדיברה הראשונה,

שהיא רמוזה פה,

אנוכי אדוני אלוהיך.

אחר כך, כשאני אומר השם אחד,

זאת אומרת אין יותר.

אז זה כנגד הדיברה השנייה, לא יהיה לך אלוהים אחרים.

אני אכיל לך אלוהים אחרים.

עם השם אחד, אז לא יהיה לך להם אחרים, שלום. עד כאן זה הפשוט.

זה אומר הגאון מווילנה, שזה כנגד זה וזה כנגד זה.

עכשיו הוא אומר ככה.

באנוכי אדוני אלוהיך אין לנו מושג בכלל,

אין לנו מושג.

הקדוש ברוך הוא מעל הזמן, מעל המקום.

לכן אנחנו לא מחויבים לכוון לכל רוחות השמיים בארץ בתיבות האלה, אדוני אלוהינו.

אבל

לא יהיה לך אלוהים אחרים, יש לנו השגה.

אלוהים אחרים זה דבר מוגבל במקום.

כן, לא יהיה לך אלוהים אחרים.

מה זה אלוהים אחרים? פסלים.

פסלים, שמים אותם באיזשהו מקום.

אז הם מוגבלים עצם הפסל ועצם המיקום.

לכן,

בזמן שאנחנו מכוונים שהשם אחד ולא יהיה לך אלוהים אחרים,

אז אנחנו יכולים להמליך את הקדוש ברוך הוא על כל רוחות השמיים בארץ, ולא צריך עוד כלום.

כי יותר מארבע רוחות השמיים ולמעלה ולמטה לא יכול להיות אלוהים אחרים.

אם בכל המרחב הזה לא יהיו לך אלוהים אחרים,

אז כשאני אומר השם אחד,

זה כולל את זה שאין בכל ארבעת רוחות השמיים למעלה ולמטה,

אין אלוהים אחרים.

כי אלוהים אחרים יכולים להצטמצם רק איפה שיש ארבע רוחות השמיים למעלה ולמטה.

וכשאנחנו מכוונים אחד שזה אל יחיד ומאוחד כנגד האלף

שולט בשבעה ריקעים בארץ זה החטא, שמונה ובארבע רוחות השמיים זה כנגד הדלף.

אז כבר כללנו שבתוך זה לא יכול להיות לך אלוהים אחרים,

כי אין שם אחד ואין יותר.

אבל לכוון ככה בהשם אלוקינו זה לא מספיק,

כי הוא למעלה ממושגי הבריאה, מעבר לארבע רוחות השמיים הלמעלה והלמטה,

אין סוף.

אז אתה לא יכול לכוון ככה.

שהוא השם אלוקינו בארבע ארוחות השמיים בזה ומה מה וחוצה לזה ומעבר לזה

והוא לא תופס מקום ולא במקום ולא הוא המקום של כל הבריאה כולה והכול

אז אתה לא יכול לכוון בזה

אז לכן מכוונים דווקא באחד ולא בשם אלוקינו

כי בזה אין לנו תפיסה בכלל מה זה השם אלוקינו אחי השם אלוקיך אתה יודע מה זה בדיוק איך זה מה זה אתה לא יכול

אבל איפה מוגבלים, האלוהים האחרים,

זה אנחנו כן יכולים.

יפה מאוד.

זה הגריז מבריסק.

טוב, חוזרים על הפסוק,

ועכשיו חידושי הצלח.

כתוב, ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך.

ובכל מאודיך בכל ממונך.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים לאהוב את השם

בכל לבבך

ובכל נפשך.

אומר רשי, מה זה ובכל נפשך?

אפילו הוא נוטל את נפשך,

ובאותה שעה הוא נוטל את נפשך, אתה צריך לאהוב אותו.

לאהוב את השם,

זה לא רק שאתה חי ואתה רואה ושומע והכול והולך ומדבר והכול.

אתה צריך לאהוב אותו גם בשעה שהוא נוטל את נפשך.

ובכל מאודיך אתה צריך לאהוב אותו בכל ממונך.

זאת אומרת, אל תתקמצן במצוות,

לקנות מצוות, להדר במצוות, בזה.

דברים שאתה רוצה לבית ולזה, אתה רוצה כדי להיכתס כל דבר.

הלו, אתה צריך לאהוב את השם בכל ממונך.

בכל ממונך זה אפילו,

אפילו

לא לעבור על מצוות לא תעשה אחת.

זאת אומרת,

אם אתה תעמוד בניסיון שגוי יגיד לך, אם אתה לא עושה אל הבד והוא מחזיק נשק,

אם אתה לא תעבור את המצווה הזאת,

אני שורף לך את כל הבית.

אסור לך לעבור.

אבל אתה תפסיד כל הממון.

כן, אתה תאהב את השם בכל ממונך. מי שהביא לך אותו, הוא יכול להחזיר לך בכפל כפליים גם, אבל אתה לא עובר.

טוב.

עכשיו יש לדקדק, אומר הצלח,

בדברי רשי.

והם לקוחים את דברי התנא בברכון נ״ד.

לגבי הנפש,

אומר רשי,

אפילו הוא, אפילו הוא, אפילו הוא נוטל את נפשך.

לגבי הממון לא נאמר, אפילו הוא נוטל את ממונך.

לא כתוב.

למה אצל נפשך כתוב הוא?

אצל ממונך לא כתוב הוא.

עוד פעם, וכל נפשך,

אפילו הוא נוטל את נפשך, אתה צריך לאהוב אותו. וכל מאודיך, וכל ממונך, לא כתוב אפילו הוא,

נוטל את ממונך.

למה?

הוא אומר, כיוון שאת הממון, ואפילו כל הממון,

חייב אדם למסור מעצמו.

קודם שיעבור הלא תעשה.

כמו שנפסק ברמו, באורח חיים טרנו.

טרנו זה אותיות ותרן.

ותר על הממון.

אך את הנפש אין אדם רשאי ליטול בעצמו.

כמו שאמר רבי חנינה בן טורדיון,

מוטב שייתלנה מי שנתנה,

ואל יחבל הוא בעצמו.

בשעה ששמו עליו ספוגין,

והדליקו אותו באש ושמו לו ספוגין בשביל שיישרף לאט לאט.

אז היה שם גוי שרצה להוציא לו אותם,

ולהקל עליו, כאילו שהוא יישרף מהר יותר ולא לאט לאט.

אז הוא אמר לו,

מוטב שייתלנה מי שנתנה,

ואל יחבל הוא בעצמו. הוא לא רוצה לקצר את התהליך ולמות יותר מהר. זאת אומרת, הוא יסבול יותר,

אבל הוא לא ייגע בעצמו ליטול את נפשו בעצמו.

זה אסור.

אבל חייב הוא למסור את הנפש

אם יבוא אנס,

להגיד לו, עבוד עבודה זרה, אם לא אני הורג אותך.

יהרג,

בל יעבור. מותר לו למסור את הנפש וחייב.

ועל זה המרתנה.

אפילו הוא נוטל את נפשך.

הוא יכול ליטול נפשך. ממון אתה צריך לתת לבד.

הוא לא צריך לקחת לך.

אתה צריך.

אז בואו זה בגלל שנפש אתה לא יכול ליטול.

עדיף שקדוש ברוך הוא שיביא אותה ייקח אותה.

שלא.

אתה לא יכול לחבל בעצמך אפילו. אפילו אסור לאדם לחבל בעצמו, בגופו.

למה אסור כתובת קעקע?

למה אסור למרוד את הסערות? למה כל מיני דברים כאלה אסור?

אסור לאדם לחבל בעצמו כל שכן ליטול את נפשו. זה היה מאבד נפשו לדעת

וכן הלאה.

אז לכן זה הוא.

בנפש נאמר הוא.

אפילו הוא נוטל את נפשך, כי רק הוא רשאי.

הבנים יאנסו אותך לעבוד עבודה זרה, ייהרג ונעבור. זה השם אמר לך במפורש.

זה אני אומר לך, זה אתה צריך לעשות,

לא אני.

אבל בממון,

אתה לבד צריך להפקיר את כל הממון בשביל לא לעבור על דברי השם.

זה אתה צריך לעבור.

בסימן תרנו,

מטרן,

ארמו.

חידושי הרים אומר,

אפילו הוא נוטל את נפשך,

אם כן,

גם כשאנחנו אומרים בכל לבבך,

הכוונה אפילו נוטל את לבבך.

דהיינו אפילו אין ליבך שלם

איתך לעבודת השם,

מאיזו סיבה שהיא,

אתה לא בן חורין.

להיבטל ממנה.

אפילו נוטל נפשך, זה גם כשאתה צריך לאהוב אותו בכל לבבך,

אפילו נוטל את לבבך.

הלב שלך לא שלם בעבודת השם, לא משנה מאיזו סיבה,

אתה לא בן חורין להיבטל ממנה.

אלא,

כמו שאפילו הוא נוטל את נפשך,

אותו דבר בכל לבבך,

אפילו נוטל את לבבך.

זאת אומרת, אפילו שהלב שלך לא התחש בשלמות,

יש מציאות של נוטל את לבבך מאיזושהי סיבה, נגיד באו צרות וזה, והוא לא מרוכז,

והוא מודאג וזה, והוא לא יכול ללמוד הכל. אין דבר כזה.

אתה לא בן חורין התבטל.

התורה.

אתה צריך לאהוב את השם בכל לבבך גם כשהוא חסר לך.

כי הראש במקום אחר והלב במקום אחר ואתה לא יכול להיבטל.

אז כל שכן אתה לא יכול ללכת לעבודה לפני שאתה לומד את השיעור הקבוע, אתה לא יכול.

אתה צריך בכל לבבך.

יש פה דבר יפה, משהו שהוא ענייני.

מובא מריבי שלמה מקרלין זכר צדיק וברכה, הוא בארץ הכתוב ואהבת את אדוני אלוהיך, פירש רשי, שלא יהיה לבך חלוק על המקום.

אתה צריך לאהוב את השם בכל מצב.

הוא עושה לך טוב, הוא עושה לך לא טוב לפי דעתך, לא משנה. אתה לא יכול להיות חלוק

על המקום. הקב' נקרא מקום,

מקומו של עולם.

אתה לא יכול להיות חלוק

עליו.

כאילו לא יאמר, לא יאמר, כל מיני.

אתה לא יכול.

אבל הוא אומר שיש פה עוד משמעות.

תשמעו.

שלא יאמר,

המקום שבו אני חי מונע ממני לעבוד את הקונה שלי, קוני,

כראוי.

בכל מקום אפשר לעבוד את השם.

אז אל תהיה חלוק על המקום.

אתה אומר, לא, אם הייתי גר שם,

אז הייתי יכול ללמוד וזה.

אבל במקום שאני נמצא, איפה אני נמצא, אתה יודע איפה אני גר,

איך אני יכול ללמוד את זה?

הוא אומר, אל תהיה חלוק על המקום.

אל תעשה חילוקים.

מקום זה כן, מקום זה לא.

אילו היה רבי עקיבא היום, בטח שהייתי לומד כל היום.

אבל היום אני לא יכול, לא יכול.

זה לא רבנים היום, בשביל שאני יכול ללמוד מהם, אני צריך את אחד מהתנאים שיבוא ללמד אותי את זה.

שלא יהיה ליבך חלוק על המקום, ספר סיפורים, מקום וכל מיני שטויות. בכל מקום

אשר אזכיר את שמי,

אבוא אליך וברכתיך אל תפחד, אפילו בכלא.

יש אחד מהעבריינים הגדולים שחזר בתשובה בכלא ולמד שם את כל המשנה ברורה והכל ונבחן והכל.

כן, הפוך, נהיה מקום שם עוד יותר טוב, אין לו עכשיו יריות ואין זה.

הדברים האלה אשר אנו הולכים לצבבך היום

על לבבך.

מה עושה?

ישב רבנו חיים מוולוז'ין עם התלמידים וסיפר להם על גדולתו של אחיו רבי זלמלה.

הוא ציין את הבקיאות העצומה שלו בעל פה בכל חלקי התורה.

ואחרי זה הוא העיר,

שעם כל זה הוא לא הגיע בידיעה לקצה של הידיעה

שרבנו הגאון מוולנא.

אפילו בבקיאות.

וכל שכן בהבנה ובעמקות.

והם התפלאו, מה יכול להיות כבר אם הוא יודע את כל התורה בעל פה והכל?

אז מה?

אז הוא אמר להם ככה.

כל יהודי יודע לומר אשרי יושבי ביתך בעל פה.

אבל אם נשאל אותו מה המילה לפני התיבה הזאת והזאת, לא ידע לומר.

אלא הוא יחזור על הפסוק מראשיתו עד שיגיע לתיבה ויחזור טיפה אחורה כי הוא שמע מה הוא אמר קודם ואז הוא יוכל לדעת.

כי הוא יודע רק להגיד כסדר.

אבל הוא לא יודע להגיד לאחור.

אבא שלי, נוחתו עדין, סיפר לי שבתימון

היו בקיאים, הרי שם ידעו פסוקים, ותנ״ך בעל פה כמעט,

והמשחקים שלהם היו, אתה מבין? זה אומר פסוק, איך שמסתיים הפסוק, באיזה אות מתחיל השני ומי שנתקע הוא עם הארץ, הוא לא יודע כלום.

והילדים ככה היו משחקים, לא ארץ עיר, חי, צומע, דומם.

ו...

הוא אמר ששאלו אחד

מבית כנסת

מה כתוב לפני נפשי סאומתני,

מה כתוב לפני נפשי סאומתני.

ההוא חושב, חושב, חושב, לא עולה בדעתו.

הוא כל יום שישי אומר שיר ושירים עם כולם שנים,

שנים.

נו, אז תגיד, מה כתוב לפני?

הבן אדם, מה זה? הלך הביתה, אמר איזה בושות עשו לי וזה. אומר לי, אשתו, תשמעי, שאלו אותי מה?

מה כתוב לפני?

אמרה לו, מה הבעיה?

נגיד לא ידעתי,

אמר לה הוא אלבוסו, הוא אלבוסו,

לא ידעתי נפשי סומתי.

אז בן אדם יודע את שיר השירים בעל פה,

אבל להגיד שתי מילים לפני,

שתי מילים שאומרים לך אתה לא יודע,

אתה לא יודע.

חמיא המנוח היה שואל תמיד

מה כתוב?

עושה שלום במרומו.

מה כתוב לפני?

התיבות לפני, עושה שלום במרומו.

איפה זה כתוב, עושה שלום במרומו?

באיוב,

עושה שלום במרומו.

ומה כתוב לפניכם?

כולם נתקעים.

המשל הוא הווהד שמה.

איך לא היה אוהב לשאול את זה את האנשים,

היה תוקע אותם ככה.

אז זה, הוא אומר, רבי חיים מבולוז'ין,

הוא אומר שזה,

כולם יודעים להגיד,

והאחים יודע את כל השס, הכל.

הכל הוא יודע בעל פה, בעל פה.

אבל,

הוא אומר, הגאון מבין, הידיעה שלו הייתה כל כך גדולה, שהוא ידע את כל התורה כולה ישר והפוך.

זאת אומרת, אם אני קורא פה, הנה כל יהודי יודע לומר תפילת אשרי יושבי ביתך,

הוא יודע להגיד ביתך יושבי אשרי תפילת לומר יודע יהודי כל הנה.

ישר והפוך.

מעל זה טמא הרב מבריסק.

על המעשה הזה שסיפר בי חיים מבולוז'ין על הרב שלו,

טמא הרב מבריסק.

הוא אומר, מה לי שיודע לקרוא את התורה גם הפוך.

האם הוא מקיים בזה תלמוד תורה יותר?

אלא הוא אמר, ידיעת התורה ישר והפוך,

זה לא עניין לכישרון,

אלא זה השיעור.

איזה ידיעת התורה רגעת?

מצויה

כמו שאמר הכתוב במשלי,

כותבים על לוח ליבך.

התורה צריכה להיות

כאילו כתובה לך בתוך הלב, כל התורה בתוך הלב.

מה זה אומר?

דברי התורה צריכים להיות נהירים,

כאילו הם כתובים הנה פה לפניך על הלוח.

הקריאה לאחור

זה המבחן לכך

הקורא מהזיכרון יתקשה לקרוא אחורה, למפריע,

אבל הקורא מן הכתב,

כמו שאני עשיתי עכשיו, אין לו בעיה לקרוא גם הפוך.

זה המידה שנדרשת בידיעת התורה, שהתורה תהיה חרוטה לנו על הלב,

שנוכל לקרוא גם למפריע.

זה המדרגה של הגאון.

זאת אומרת, היא הייתה לפניו,

ממש כאילו ספר מונח לפניו, וכאילו הוא קורא מתוך הספר.

היא כל כך הייתה חקוקה בו,

שהוא יוכל ללכת ימינה, שמאלה, איך שהוא רוצה.

ומאיפה אנחנו לומדים שזה השיעור שהתורה בעצם רוצה שנגיע אליו?

ממה שאנחנו לומדים עכשיו, והיו הדברים האלה

על לבבך,

על לבבך.

והתרגומה אומר ירושלמי

שהדברי תורה היו כתובים על לוח הלב, כאילו יש לך לוח והכל כתוב על הלוח.

אז שיעור, השיעור, כמה צריך לדעת תורה?

הציווי הוא על לבבך, שיהיו הדברים האלה כתובים על לוח ליבך.

כמו שאומר שלמה המלך, כותביהם על הלוח ליבך.

כיוצא בזה מבואר פסוק מלמעלה.

יישמר לך.

ושמור נפשך מאוד.

פן תשכח

את הדברים אשר ראו עיניך.

ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך.

שני דברים מזהירה התורה.

פן תשכח את הדברים, אסור לך לשכוח את עצם ידיעת התורה.

צריך לדעת את כל התורה.

דבר שני,

ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך.

זאת אומרת, הם צריכים להיות על הלב,

כתובים על לוח ליבך, ושלא יסורו משם.

זו הדרגה שהתורה רוצה שנגיע, והגאון הגיע.

רבי זלמלא,

שכל כך שיבח אותו אחיו על ידיעת התורה ועל הזכירה,

הוא אומר, אבל זה לא הגיע לקצה של הגאון מווילנה,

שאצלו זה כתוב על הלוח של הלב.

הכל אפשרי, הכל, אבל צריך להפקיר את העולם הזה.

אם לא מפקירים את העולם הזה, מפקירים את העולם הבא.

כתוב, ודיברת בם.

מה ששאלת, אם הוא יכול לדבר דברי חול או משהו,

דיברת בם.

אמר רב, הסח שיחת חולין

עובר בעשה,

שנאמר, ודיברת בם.

ודיברת בם ולא בדברים אחרים.

לא שיחת ילדים ולא קלות ראש, אומר רשי.

אז התורה,

מתחילה בראשית באות בית.

התורה שבעל פה מתחילה באות מ',

ממתי קוראים את שמה בערבים?

וזה שאמרו חכמים, זכרונם לברכה, בם

יש לך רשות לדבר.

מהבית

כל התורה,

ומהמ', כל תורה שבעל פה.

בם, בית מ',

בם, אתה יכול לדבר. ודיברת בם.

זה אין בעיה, דבר כמה שאתה רוצה.

וזה שנאמר בתהילים סמיך חי יות חי,

אדוני בם, סיני בקודש. שתי התורות ניתנו למשה רבינו בהר סיני.

אדוני בם,

סיני בקודש.

איפה הוא קיבל את הבם?

הים, יש לאנשים במבה.

שמה נמצא כל החוכמה שלו.

אתה מבין?

וזה אומר גם כן הגאון מבילנה.

בואו תראו מה זה זכירה.

זה לא יאומן כי יסופר. בספר כרם חמד על התורה מובן שסיפר רבי שלמה גולדשטוף החתן של הגאון צ'יבין גאון עולם

כשהיה בקרניץ בקרניץ

הוא נפגש עם הגריז מבריסק

והוא אמר לו אמרה משמו של הרבי

משקוב

מה אמרה?

הוא הקשה על הפסוק

הפסוק אומר ושיננתם לבניך ודיברת בם

היה צריך לכתוב ההפך

קודם אדם ילמד בעצמו ורק אחרי שהוא למד

אז מצווה לשנן לבנים

אם הוא לא יודע ללמוד איך הוא ישנן לבנים

אז איך אתה אומר ושיננתם לבניך?

ואחר כך הוא דיברת בם

קודם תלמד אותו ואחר כך תשנן לבנים

ותירץ על זה הרבי מצורתקוב

רק כאשר מקיים אדם מצוות ושיננתם לבניך

אז הוא יכול להמשיך את הכתוב ודיברת בם בשבטך בביתך ובמלאכתך בדרך

כי יש לו על מה לשוחק

זאת אומרת אם אתה משנן לבן אז הבן יודע דברי תורה ואתה הרי שיננת לו אז ודאי שאתה יודע את מה ששיננת לו

אז יש לכם על מה לדבר בלאכתך בדרך

אז יש לך על מה לדבר איתו בדרך

אבל אם הוא לא משנן לבן שלו דברי תורה

איך הוא יקיים ודיברת בם בלאכתו בדרך

אז לכן צריך להגיד קודם כל ושיננת

ואחר כך גם דיברת בם

כי זה נוגע למה שכתוב בהמשך ובלאכתך בדרך

אז כשהולכים בדרך עם מי תדבר אם לא לימדת אותו אם לימדת אותו יש על מה לדבר אם לא לימדת אותו על מה לדבר

אז לכן צריך להתחיל לשיננתם אז הפסוק בסדר

אין קושייה שצריך קודם ככה וככה

אומר לו הגריז ששומע

אומר לו אפשר ליישב את הפסוק באופן אחר

הגמרא בקידוש אין כט אומרת

הוא ללמוד

ובנו ללמוד

הוא קודם לבנו

ואם היה זריז וממולח בנו קודם

זאת אומרת יש לנו אבא ויש לנו בן

עכשיו

מי קודם ללמוד? נגיד שצריך לשלם כסף עכשיו בשביל ללמוד

ואין לו כסף שלם על שניים

אז עכשיו מי ילמד?

אז כתוב שהאבא קודם לבן

האבא צריך ללמוד

אז הוא קודם

אבל אם היה הבן זריז וממולח

זאת אומרת

יש נפקאיה מינה יותר גדולה שהזריז וממולח ילמד כי הוא יכיל יותר, ידע יותר, יבין יותר

אז הבן קודם לאבא במקרה כזה

זה הדין

עוד מבואר שמה בגמרא

ושיננתם לבניך

שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך

ושיננתם מלשון שנון, שנון זה חד

ושיננתם לבניך עד שהדברי תורה יהיו מחודדין בפיך.

מה בזה מחודדין?

שאם ישאל אותך אדם שאלה אל תגמגם

אלא אמור לו מיד

זאת אומרת כל בן אדם מאיתנו חייב לדעת כל התורה ולענות תשובות מיד

לא לגמגם.

מה זה לגמגם?

הוא אומר אפשר גם ואפשר גם

הגמגום הזה בגלל שהוא לא יודע, הוא לא משונן, הוא לא חד להגיד ישר את התשובה

על גמגם, גם וגם וגם וגם.

אז הוא אומר שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך.

עכשיו, הפסוק מתבאר היטב ואומר לו.

אומר הגריז,

אם לימוד התורה של הבן שלך בדרגה של ושיננתם לבניך,

שהבן שלך מחודד בתורה,

והדרגה של האבא היא בגדר, ודיברת בה, בלי שינון, רק גרסה,

ודיברת בה,

אז הבן קודם לאבא.

ולכן הקדימה התורה, ושיננתם לבניך, ודיברת בה.

כי אם הבן חריף,

והוא משונן,

הוא קודם לאבא לפי הדין.

לפי הדין,

אם הוא זריז, ממולח והכול, אז הוא קודם.

לכן אמרה התורה, את הדין.

היא אמרה, ושיננתם לבניך כי הוא משונן.

ודיברת במה, אבל לא כמו הבן משונן.

הוא רק יודע לדבר, להגיד את זה וזה, ולא להעמיק ולא...

אז התורה עומדת מפורט, זה הדין.

הדין הוא שאם הוא חריף,

אז צריך שהבן יהיה קודם וכולי.

טוב,

מספר הרב שלמה גולדשטוף,

אחרי 12 שנים,

נפגש עם הגריז בארץ ישראל,

והגריז הזכיר לו את השיחה ואמר,

קושייה טובה בפסוק דקריאת שמע הקשתה לי.

12 שנה עברו והוא זוכר שהוא נפגש איתו והקשה לו את הקושייה,

למה כתוב קודם משוננתם לבניך ואחר כך דיברת בם, כי צריך שהאבא ילמד קודם, לפני זה.

הוא הולך,

כמה הוא לומד, הגריז, לומד, לומד, לומד, בלי סוף, בלי סוף, בלי סוף, בלי סוף, נפגש עם אנשים בכל מיני מקומות, מקשים עליו קושיות, מתרץ תירוצים, כותב...

הוא זוכר אחרי 12 שנה,

איזה קושייה הקשה לו היהודי.

כותבים על לוח לבכי, אפילו שיחת חולין, אפילו שיחות זה, אפילו זה כל מה שהם,

הכול אצלהם נחקק.

לא,

זה אמר לי וולקין, לא זוכר מה הוא אמר, לא זוכר מה הוא אמר.

מתי זה היה? לא יודע, אתמול פגשתי אותו בחתונה, לא יודע מה.

דיבר איתי וזה, לא יודע, לא יודע מה הוא אמר.

כן, הוא היה בבורקס, הוא לא היה בזה.

הכל יודוך והכל ישבחך והכל יאמרו והכל יאמרו הקדוש קשה ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

שספתותיו דוממות בקבר ב...