פרפראות וחידושים לפרשת עקב חלק ו' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום אהרון בן אלה, רפואה שלמה בתוך שער חולי עמו ישראל, מהרה, אמן.

עמו מיה אמן.

גוד בן יקטרינה,

הצלחה ופרנסה טובה בכל מעשי ידיו, אמן.

צביה בת ממית ובעלה יזכו לחזרה בתשובה ושלום בית,

מהרה, אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת עקב

חלק ו'

תשפו.

ועתה ישראל,

מה אדוני אלוהיך שואל מעמך?

כי אם ליראה.

בספר של מת תודה,

ברכות עמוד ה' כתב

ובטעם תקנת הברכות כתב הרמב״ם

בראש הלכות ברכות,

הלכה ד',

שזה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו

וכן נראה

מהפסוק

שדורשים שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום.

וזה,

האירי מצד יראת שמיים.

דכתיבה עתה ישראל מה אדוני אלוהיך שואל מעמך? כי אם ליראה את אדוני אלוהיך.

ודרשו חכמים אל תקרם מה אל המאה.

שעל ידי מאה ברכות בא האדם ליראת שמיים.

אז טעם הברכות אומר הרמב״ם לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו וזה רואים מה פסוק מפורש.

שכל המה שזה מאה כי אם ליראה.

אז הברכות מביאות ליראת שמיים.

על פי זה שמעתי אומר המחבר

מהגאון הצדיק רבי זאב אידלמן זכר צדיק וברכה.

לבאר בברכת מעין שבע כתוב לפניו נעבוד ביראה ופחד בנודה לשמוע בכל יום תמיד

מעין הברכות

אם נזכה להגיע על ידי רב הפחד

הוא בזה שנודה לשמוע בכל יום תמיד במאה ברכות

כמו שאמרנו שהברכות מביאות לירות שמיים אז כתוב במפורש שימו לב ללשון

מתי לפניו נעבוד בירב הפחד?

מתי ונודה לשמוע בכל יום תמיד?

מעין הברכות

זאת אומרת, כשאנחנו מברכים

וזוכרים שבעצם כל החיים שלנו תלויים בקדוש ברוך הוא

אתה אוכל, אז אתה צריך לברך ואתה זוכר

אם לא הקדוש ברוך הוא

אין לך מה לאכול, אתה גם לא יכול לאכול ואלמלא שהוא מאפשר לך לאכול

אז אתה תלוי בקדוש ברוך הוא בכל רגע ורגע

אז זה צריך להביא לאדם ליראת שמיים

על פי זה יובן שתיקן דוד המלך לומר מאה ברכות בכל יום נגד מה שמתו כל יום מאה נפשות מישראל.

בעל זה כתוב במשלי יראת אדוני תוסיף ימים.

זאת אומרת

מי שמברך את הברכות הוא מגיע ליראת השם ויראת השם מוסיפה ימים הזוכים לאריכות ימים

בזכות הברכות שמביאות ליראת שמים.

אז כדאי לברך ביראת שמים גם,

לכוון כמו שצריך.

ועתה ישראל,

מה אדוני אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראת?

טניה רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום.

ונראה לבאר את לשון הפסוק

על פי מה שיביא בעטרת ראש בשם מהרם גלנטי

שאסור להרבות בברכות שאינן צריכות כדי להשלים במאה ברכות.

ובמסכת מורה למדים אזהרה למוציא שם שמיים לבטלה מהמקרא את אדוני אלוהיך תירא.

לכך אמר הכתוב ועתה

ישראל מה אדוני אלוהיך שואל מעמך

ומבקש ממך מאה ברכות.

כל יום

כמו שאמר רבי מאיר כי אם לי יראה

רק שתראה את השם

אבל שלא תוציא שם שמיים לבטלה כדי להשלים מאה ברכות

אז אתה אומר את זה ברכות שאינן נצרכות ואתה מצריך את עצמך לברך אותן באופן שזה גורם לזלזול והוצאת שם שמיים לבטלה

וצריך להבין בדיוק מה הסיטואציה

כן אמרנו דוגמה

אם בן אדם עכשיו חסר לו שבע ברכות

אז הוא מברך ברכה יוצא מפתח הדלת

זה הפסק

חוזר ומברך עוד פעם

יוצא עוד פעם זה ברכות לא נצרכות

דוגמה כן יכול להיות דוגמאות אחרות

ועתה ישראל מה השם אלוהיך שואל מעמך כי אם לי יראה את אדוני אלוהיך אומר רבי יהונתן אייבשיץ זכר צדיק וברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן הוא אומר התיבה אם מיותרת

יכולנו לומר מה השם שואל מעמך

ני יראה את השם אלוקיך או כי ליראה את השם אלוקיך למה צריך את המילה אם

מה השם שואל מעמך כי אם ני יראה

הוא מפרש

בהקדם דברי הפסוק מקדים קודם ואומר לנו את הפסוק

אם יש נותנו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה

בידוע דברי החכמים כיוון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא

שום אינו חוטא זה גמרא ביום הל״ח זאת אומרת אם עברו רוב שנותיו מן השמיים כבר שומרים אותו שהוא לא יהיה חטא

אבל הוא לא חטא

רוב שנותיו כמה זה רוב שנותיו?

חצי פלוס קצת

נכון?

שמונים שנה כמה זה חצי?

ארבעים

ועוד קצת זה ארבעים ואחד

כמה זה? אם?

אם?

אז זאת אומרת אם זה רוב שנותיו

זה הכוונה ככה אומר רבי יונתן אייבשיץ הכוונה מה אדוני אלוקיך לשן מעמך כי אם

לי יראה שתהיה ירד

את השם ארבעים ואחת שנה

שזה רוב שנותיו

ואם אתה מתיירא מהשם בארבעים ואחת שנה שזה רוב שנותיו מובטח שלא יחטא יותר

וזה מה שהוא אומר כאן

כי אם לירה, אני מבקש ממך תאים

את ארבעים ואחת שנה לא תחטא בכלל, אני דואג לך להמשך

זאת אומרת כשיצאו רוב שנותיו של האדם והוא לא חטא

אז שומרים עליו שהוא לא יהיה חטא.

כמה זה?

יפה מאוד, כל הכבוד, רבי יונתן.

ועוד על הפסוק הזה,

בהמשך שלו כתוב,

כי אם להירא, ואחר כך כתוב ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד, ולשמור, מאוד, מאוד, מאוד.

במדרש ילקוט שמעוני,

על תהילים במזמור כ' זן,

הפסוק אומר, אחת שאלתי מאת אדוני, אותה אבקש.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד, בהתחלה אתה אומר לי, אחת שאלתי,

ואחר כך אתה שואל כמה שאלות.

שבתי בבית אדוני, ולבקר בהיכלו.

אמרת אחת, תגיד אחת, תעמוד באחת,

אמר לו דוד המלך, אמר שלום, ריבונו של עולם, ממך למדתי כך.

למה, לא יהיה עבד שווה לריבו?

בהתחלה מה אמרת?

ועתה ישראל, מה אדוני שואל מעמקים, נהיראה?

ואחר כך פתחת הרבה מצוות, ללכת בכל דרכיו, ולהבה אותו, ולעבדו בפפם.

לא דיו לעבד שיהיה כריבו.

אז גם אני אומר אחת ושואל, כן.

אחפץ חיים

אומר על הפסוק הזה, כי אם נראה את השם אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולהבה אותו.

יש פה שינויים, שימו לב.

שימו לב, שימו לב.

ככה, יש פרק ח', פסוק ו'.

יש פרק י', פסוק י', ב'.

יש פרק י', פסוק כ', ב'.

מה יש בהם?

בפרק ח', פסוק ו', כתוב, ללכת בדרכיו ולהיראה.

אז רואים שהליכה ללכת בדרכיו זה קודם היראה.

בפרק י' בפסוק י״ב כתוב ועתה ישראל מה השם שואל מהם כי אם לי יראה

את אדוני אלוהיך קודם היראה

אחר כך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו.

כאן משנה התורה.

היא כותבת תהליכה בדרכיו אחרי היראה וקודם אהבה.

ובפרק י״א בפסוק כ״ב כתוב לאהבה את אדוני אלוהיכם

ללכת בכל דרכיו ולדבק בו.

כאן כתוב הליכה בדרכיו

אחרי האהבה וקודם הדבקות.

וצריך ביאור למה יש שינוי.

אז יש ללכת בדרכיו

לפני ליראה.

אחר כך פסוק הבא לא ברצף.

אחר כך כתוב ליראה

ללכת בדרכיו ואחר כך לאהבה.

ואחר כך לאהבה וללכת בדרכיו לדבקה.

אז יש לנו ללכת בדרכיו לפני יראה.

ללכת בדרכיו לפני אהבה.

ללכת בדרכיו לפני דבקה.

לפני דבקות.

אומר החפץ חיים יש שלוש מדרגות בעבודת השם.

אחת זה יראה.

למעלה מזה האהבה.

ולמעלה מזה זה הדבקות בשם.

והתורה מלמדת

שאדם אינו זוכה לשום מדרגה עד שירגיל את נפשו

ללכת מתחילה בדרכי טובו של הקדוש ברוך הוא.

צריך ללכת בדרכיו. פירושו להיות רחום וחנון וגומר חסדים.

ולכן כתב בתחילת הפרשה ללכת בדרכיו.

אומר רשי

הוא רחום ואתה תהיה רחום. הוא גומל חסדים ואתה תהיה גומל חסדים.

אז בהתחלת הפרשה זה ללכת בדרכיו אלה שאמרנו

וליראה אותו.

איך משיגים מדרגת היראה? צריך להקדים את המילים.

עמדות הטובות האלה.

אחר כך מגלה לנו הכתוב בפרק י״ט,

פסוק י״ב,

גם אחרי שהשגת יראת שמיים,

וצריך לעלות למדרגה יותר גבוהה מזה,

להגיע לאהבת השם,

מסתם האדם כזה הוא כבר נבדל מענייני העולם.

זאת אומרת,

אם הוא אוהב את השם, אז ודאי שהוא לא מחובר לחומר.

הוא דבוק בשם, מחובר אליו,

אוהב אותו.

וכתוב שהוא ישגה בו כמו אדם שהוא שוגע אחר אהובת ליבו.

ישגה זה יחשוב,

שיגיונות.

אז הוא,

אחרי היראה,

עדיין צריך ללכת בדרכיו

כדי לעלות לאהבה.

ואפילו שהוא כבר נבדל מענייני עולם,

הוא לא יזכה עדיין למדרגת אהבה עד שיקיים גם כן ללכת בכל דרכיו.

ולכן צריך להקדים עוד פעם תהליכה בדרכי השם

קודם אהבה.

ואחר כך בפרק י״א,

פסוק כ״ב הוסיף הכתוב עוד.

שמי שזכה למדרגת אהבה, בוודאי האיש הזה נבדל לגמרי מענייני העולם הזה.

אז לא יחשוב,

מה, אני כזאת מדרגה שאני אוהב את השם? איך אני יכול לעזוב את השם?

אני לא יכול לעזוב את השם.

ואני צריך רק ללמוד תורה ולהתבונן בגדלות כל הזמן.

כדי שאני אזכה להיות דבק בשם, אסור לי לסור מן הספר.

ואני לא יכול, אין לי זמן, להסתכל מה צריך זולתי ולדאוג ולעשות חסדים.

תלמוד תורה כנגד כולם, אני יושב ואני לומד ואני לא זז.

אומר לה אהבה את השם אלוקיכם, אבל ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, אתה טועה.

אתה חושב שאתה רק תלמד ואין לך רק לימוד ומצוות מעשיות ובינו לבין חסדים.

וכל מה שהקדוש ברוך הוא רחום וחנון וגומל חסדים ואתה פטור?

לא!

וללכת בכל דרכיו בלדובקה בו.

שאפילו אם אתה רוצה לזכות למדרגת דבקות בשם,

צריך שיתחזק עוד במידה טובה זו של הליכה בדרכיו.

דהיינו להיות רחום וחנון וגומל חסדים.

וזה השינוי אומר החפץ חיים,

זה השינוי שאומר למה התורה אמרה ככה,

שלושה פסוקים הם ללכת בדרכיו לפני ירעה, לפני אהבה ולפני דבקות.

אז זאת אומרת כל בן אדם צריך,

פעם השאירו אצל תלמיד חכם

את התינוק, האישה הייתה צריכה ללכת לקניות,

אמרה לו תשים לב, הוא שקוע בספר והתינוק צורח ובוכה והוא לא שומע בכלל.

אבא שלו אדם גדול היה למעלה,

שומע את הצעקות מלמטה,

הוא יותר גדול מהבן שלו שלמטה תלמיד חכם גדול רצו.

אז הוא ירד, מה קרה לך, אתה לא שומע אז?

הוא אומר, לא הייתי שקוע, הוא אומר, אסור, אתה צריך.

גם כשאתה שקוע אתה צריך להתבונן,

אתה מבין, לא יכול להפקיר את עצמך, יש לך ילד באחריות,

מה זה זה?

כן, זה תירוץ יפה, נכון, אני דבוק בשם, אני דבוק בתורה,

אבל זה,

כן, אבל צריך גם לשים לב על הסביבה, יש מצוות מעשיות,

הרוצה להינצל מגוד ומגוג, יעסוק בתורה,

יעסוק,

זה יהיה העסק שלו,

יעסוק בתורה, אבל בגמילות חסדים.

אם לא גומל חסדים, אין לו הגנה בגוג ומגוג.

אז זה צריך להבין.

דבר רשי,

בפרק יא פסוק כבד,

בדיבור המתחיל ללכת,

הוא כותב, הוא רחום,

ואתה תהיה רחום.

הוא גומל חסדים,

ואתה גומל חסדים.

שאלה,

מדוע רשי לא מפרש את זה בפרק ח', בפסוק הראשון שלמדנו ללכת בדרכיו?

למה בפרק ח' או בפרק יא עוד אחרי זה?

למה דווקא בסוף?

עם הדבקות

הוא מביא את הפירוש הזה הוא רחום ואתה תהיה רחום הוא גומל חסדים ואתה גומל חסדים

אבל לפי דברי החפץ חיים לבאר

שדווקא כאן רש״י מדגיש זאת

שאפילו מי שהגיע לדרגת יראה וגם הגיע לדרגת אהבה צריך להתחזק

בלעשות חסדים ולבקר חולים וכדומה כדי להגיע לדבקות בשם.

הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו דואג.

דיין יתומים ואלמנות דואג לבקר חולים הלך לבקר את אברהם אבינו גומל חסדים

ויקבור אותו בגיא ועוד ועוד ועוד.

הקדוש ברוך הוא מתעסק בזה בכל רגע ורגע.

כל העולם אם זה לא חסד ייבנה איך יתקיים העולם.

ועל שלושה עמודים העולם עומד

על התורה על עבודה ועל גמילות חסדים.

היום שאין לנו עבודה קורבנות אז יש לנו גמילות חסדים.

אז נשאר לנו רק תורה וגמילות חסדים.

אז בואו בואו תתבונן.

כן.

ועוד דוגמא.

האם יראה ואהבה הן סותרות זה את זה? כאילו יראה זה כאילו אתה פוחד.

כן. לפניו נעבוד ביראה ופחד.

ואהבה זה בלי פחדים. כאילו אהבה זה אהבה.

אין פחדים. אז איך זה מסתדר שאנחנו אומרים כל הזמן בדחילו ורחימו.

ורחימו דחילו.

ביראה, באהבה, דחילו זה יראה.

רחימו זה אהבה.

אז כתוב לנו שצריך לעבוד את השם בשתי המידות האלה ביחד.

אז בספר הברית הוא מביא ככה.

יש לכם עט?

אם יש עט אני אשמח. תודה רבה.

תודה. אופה, כמה עטים בלעין הרע.

כולם פה כתבנים.

כתוב.

או יראה ואהבה.

אני עושה קו,

יראה,

אהבה.

שתי הראשונות ושתי הראשונות יוצרות יראה,

שתי האחרונות ושתי האחרונות יוצרות אהבה.

זאת אומרת, הן משולבות.

היראה והאהבה משולבים.

ואמרנו להסביר,

יש ילד שפוחד מאבא שלו, אבא שלו רוצה להכותו.

יש לו שתי אפשרויות, או לברוח

או להצמד.

עכשיו הוא פוחד מהמכות.

אז יש כאלה שנדבקים לאבא ואומרים, אבל לא,

אבל לא, אבל לא, אבל לא.

אז זאת אומרת, היראה עם האהבה לאבא נשארות ביחד, והוא נדבק אליו על ידי זה.

נדבק, זה הדבקות. יראה והאהבה מביאים לדבקות.

אבל זה כשיש גם יראה.

כן, אם אין יראה, זה בעיה.

ה... הכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשר.

ה... הכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשר.

אין קדוש טשא ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שם בדיקות

עונג שבת

‫מקדשם, מקדשא שמיעי, שבת.

‫מקדשם, מקדשם, מקדשם, מקדששמי, שבת.

‫הרי אני מכוון גדול שמיעותו דארו, ‫שמיעו נפשו משחוס עד.

‫דארו איתו קבידנו, אם יודעים ככה, דארו איתו.

‫לעשוד נחת רוח לגודש, ברוך הוא ‫לעשוד נחת רוח לתנות גודש,

‫שעושים את זה עוד לא מדובר, לא מדובר.