שפלותם של נביאי השקר | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו עליהם

רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם אדוני ומדוע תתנשאו על קהל אדוני.

טענתו של קורח לא הייתה שמשה ואהרון הם פחותים ממנו במעלה.

לא הייתה לו טענה כזאת.

אלא טען שכולם שווים ללא הבדל.

ומדוע הם מתנשאים?

מדוע הם מתנשאים?

זאת אומרת, אם כולם שווים, מדוע הם מתנשאים?

זה היה עיקר החיסרון שהוא מצא בהם.

מצא חיסרון במשה ובאהרון

שהם לא מרגישים את עצמם שווים לכולם אלא מתנשאים על כולם.

והוא טען שמשה נטל גדולה לעצמו ולא מפי הגבורה אלא מאשר בדה על ליבו.

ומשה עושה זאת מצד גאותו.

השם מעיד על משה שהוא עניו וקורח מצא שהוא גאה.

וקורח עשה עצמו כאילו כל דאקתו לטובת הכלל בלבד

ולא לו עצמו, הוא חולק.

כל המחלוקת שלו זה לטובת הכלל שכולם שווים.

כל העדה כולם קדושים.

ובתוכם השם.

מה מצאתם להתנשא על העם?

והנה בדיוק על המידות שבהן הצטיינו משה ואהרון,

עליהם נתפס קורח באומרו, ומדוע תתנשאו.

זה כבר גאווה סופר דופר.

להגיד על הענבים ביותר שהם בעלי גאווה, אין לך גאווה יותר מזה.

על הפסוק.

וישמע משה ויפול על פניו,

ויפול על פניו, לא כתוב ויפלו.

וישמע משה ויפול על פניו, אומר הרמב״ן, ולא ויפלו.

למה אהרון לא?

למה אהרון לא נפל על פניו?

כי אהרון במוסרו,

הוא היה איש מוסרי,

ובקדושתו לא ענה דבר בכל המחלוקת הזו.

דבר הוא לא ענה.

והיה כמחריש ומודה שמעלת קורח גדולה ממעלתו.

היה מחריש ומודה,

היה כמחריש וכמודה שמעלת קורח גדולה ממעלתו.

אבל הוא עושה כדבר משה ומקיים גזירת מלך.

אז למה החלטת לקבל את התפקיד להיות כהן גדול?

גזירת מלך.

משה הוא מלך, ומלך, שומעים למה שהוא אומר.

והמלך אמר שאני כהן גדול, זאת אומרת, אני מקבל גזירת מלך.

לא שאני סובר שאני כזה, שאני ראוי.

באמת אני חושב שכורח יותר ראוי.

אבל אם המלך גוזר ככה,

מה אני יכול לעשות?

גזירת מלך.

נחזור.

וישמע משה ויפול על פניו.

אומר הרמב״ן,

ולא ויפלו,

כי אהרון במוסרו וקדושתו לא ענה דבר בכל המחלוקת הזו.

ויהי כמחריש וכמודה שמעלת כורח גדולה ממעלתו,

אבל הוא עושה כדבר משה ומקיים גזירת מלך.

הרי דוגמה של הצטיינות של אהרון במידת הענווה.

איך אדם מרגיש כשאחד חולק עליו?

מיד הוא מבליט את עצמו, הרי מה, מה, מה?

מה?

הוא מתנגד למה שטוענים עליו, לא?

והוא לא, שותק.

לא צד בכלל.

מדברים עליו, טוענים עליו, לא צד.

דוגמה

של הצטיינות של אהרון במידת הענווה.

ועל משה רבנו עליו השלום נאמר בפירוש, והאיש משה ענב מאוד.

ובכל זאת טוען כורח נגדם,

ומדוע תתנשאו?

וכל זה למה?

כבר כתב רשי,

ומה ראה קורח לחלוק עם משה?

הוא כבר כתב, וכבר כתב רשי,

ומה ראה קורח לחלוק על משה?

נתקנע על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאן,

וקורח לא הרגיש כלל בנגיעתו,

והוא טוען כי כל העדה כולם קדושים.

וזה בגדר כל הפוסל, במומו פוסל.

ומדוע תתנשאו?

כל הפוסל, במומו פוסל.

ועוד אמרו, וכורח שפיקח היה מרה לשטות זו,

אינו התעתו.

ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל, ששקול כנגד משה ואהרון.

אמר, אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום.

לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה,

שכולם עובדים ואחד נמלט.

אשר יבחר השם,

הוא הקדוש.

תאהב את הלב עצמו.

זאת אומרת,

משה רבנו הודיע שמכל אלה שהשתתפו,

במחלוקת, ויקחו את המחטות,

תוך ה-250 יישאר רק אחד.

אז הוא אמר, ודאי אני.

כורח אמר זה ודאי אני.

תאהב את הלב עצמו, ולא ראה יפה,

לפי שבניו עשו תשובה, ולא הוא.

והם ניצלו, ושמואל יצא מהם.

לומדים אנו מזה עד כמה עלול האדם לטעות.

ואם האדם נוגע עם שוחד, אז אינו מסוגל לראות את האמת.

כי השוחד יעוור עיני חכמים.

שהרי קורח,

אם שהייתה לו רוח הקודש,

אינו התעתו.

קורח,

אם שהייתה לו רוח הקודש,

אינו התעתו.

קורח,

אם שהייתה לו רוח הקודש,

אינו התעתו.

אז אפשר להיות בעל רוח הקודש,

ושיהיה לאדם נגיעה,

שלא יחשבו שמי שיש לו רוח הקודש, אין לו נגיעה.

שהרי כורח היה פיקח, ומדור המדבר, ומדור דעה, במעלה גדולה ביותר, והייתה לו רוח הקודש, ופיקח היה,

והייתה לו נגיעה.

וכיוון שהייתה לו נגיעה, אינו התעטו.

והיה ממש סותר את עצמו מנה ובה.

למה? שהרי מצד אחד כפר בדברי משה,

ומצד שני, הסתמך על דבריו.

תחליט.

אם אתה כופר במשה ובדבריו,

איך אתה מסתמך על דבריו?

מצד אחד היה טוען שאין ממש בדברי משה,

והוא לא אהב לנביאים.

הוא לא אהב לנביאים.

כולם שווים, כל העדה כולם קדושים.

ולפי זה לא היה לו להאמין בדברי משה כלל וכלל.

אולם בשעת המחלוקת, כששמע ממשה שכולם עובדים ואחד נמלט,

לפתע שינת עורו לפתוח בדברי משה, שרק אחד ינצל.

כך שנמצא שבאותו זמן שהוא טוען על משה כאילו הוא מתנשא על קהל ה' כדי לגנותו,

הוא מעמיד עצמו כאילו הוא דורש את טובת הכלל.

אותה עת ממש הוא מסכים שכולם,

אפילו אלה התומכים בו, יעבדו.

זה שטוען לכלל.

מוכן שכולם יעבדו בשביל שהוא יהיה האחד שייבחר.

ורק הוא ינצל ואז ינצח.

כי חושב הוא שהוא ראוי יותר ממשה.

היה לי ניסיון כזה

בזמן הבחירות.

עלתה הצעה שאני אפרוש.

ויהיה קידוש השם.

ויהיה קידוש השם.

ויהיה קידוש השם. אתה קונה את עולמך.

כשם שיש שכר על הדרישה, כך יש שכר על הפרישה.

אתה קונה את עולמך. אני מדבר עכשיו לא על שסניקים.

אנשים שרצו בטובתי.

ובאו ואמרו לי, תשמע,

זה המהלך.

זה המהלך.

אם אתה עושה את זה, אין. אתה קונה את עולמך.

אתה מראה שאתה למעלה מכולם.

זה היה בערך שבוע-שבועיים לפני.

ואני אמרתי, לא.

למה לא?

אמרתי, אתם השתגעתם.

אני הלכתי על המהלך בידיעה ברורה שזה מה שיהיה.

איתי הלכו רבבות ואלפים

של אנשים שמאמינים

שאני מסוגל לעשות שינוי.

והם רוצים בשינוי.

ובשבילם עשיתי.

בסוף אני על הגב שלהם אקנה שם,

ואותם אני אשאיר אחרי כל מה שהם ספגו במשך כל החודשים.

אני אשאיר אותם בצד כאילו הם שובל,

שעליו אני עליתי לגדולה.

אתם נורמליים.

הרב אלחונן וסרמן, השם ימקום דמו, זכר צדיק וברכה,

הגרמנים רצו להציל אותו ולהרוג את כל בני הישיבה.

הוא אמר לו, אני הולך איתם.

הוא היה יכול לנצל,

אבל הוא היה המנהיג שהוביל אותם.

הוא היה ראש ישיבה.

אז הוא אמר, אם הם מתים, אני איתם.

זה מה שהוא עשה.

והוא נתן להם דרשה לפני כיתת היורים.

אמר להם, נבחרנו להיות קורבן.

אבל כמו שבקורבן יכול להיות שמחשבה

לא הגונה פוסלת את הקורבן והוא נהיה פיגול,

אם אתם תתגאו עכשיו שנבחרתם להיות קורבן,

אתם תהיו פיגול.

אז תיקחו בחשבון שלא להתגאות חס ושלום ברגע הזה על זה שנבחרתם להיות קורבן.

וירו בכולם.

זה מנהיגות.

לא לעזוב את הציבור.

וזה מה שהחלטתי.

שיגידו מה שרוצים.

אני יודע מאיזה סיבות אני הלכתי,

ואני יודע מאיזה סיבות לא פרשתי.

מה היה עם קורח? בדיוק הפוך.

הוא הרים את כולם אחריו, אמר שהוא דואג להם,

וברגע האחרון אמר שימותו כולם, העיקר אני אבחר.

זה להיות קורח.

לקנות את עולמך ברגע הזה, זה להיות קורח.

אתם שומעים?

לבוא ולשכנע 250 ראשי סנהדראות, שיש להם נשים,

יש להם ילדים,

יש להם משפחה,

יש להם קרובים,

שימותו.

אבל אם משה אומר שאחד ינצל, זה אני.

מה היה שווה כל המהלך?

אדרבה זה עוד יבליט כמה שאני זה אני.

כי כולם לא ראו אם מתו ורק אני נשארתי.

זה דאגה לעצמו, זו התנשאות שאין כדוגמתה. זה שיא ההתנשאות, זה גאווה שאין כדוגמתה.

וזה אנשים לא מבינים, כי לא רוצים להבין.

קורח בפנים.

בפנימיותו ידע בבירור כי משה אמת ותורתו אמת.

רק מידותיו הטעו אותו לטעון דברים שהוא לא האמין באמיתותן.

הוא לא האמין באמיתותן.

ומעשיו סתרו את דבריו.

ממש כמו בן זמרי, שהסרט עוד מעט יצא.

ולא דאג כלל לטובת הציבור,

אלא רק לכבוד עצמו.

גם בן זמרי לא דאג לכבודו של מרן, רק ביזה אותו.

ולא דאג כלל לטובת הציבור, אלא רק לכבוד עצמו. והיה כדאי לו, כדאי לו,

שיאבד בעד כבודו 250 איש.

ההפך ממשה רבנו שביקש.

מחני נא מספריך למען כלל ישראל.

אם כן, אז אני מוכן להיות הקורבן,

ולא עם ישראל.

אפילו שעם ישראל גורם שבכלל יהיה גזירת קליה.

לא משה גורם שיהיה גזירת קליה על ישראל.

העם גרם.

והשם אומר לו,

הרף ממני ואכלם ואעשך לגוי גדול.

כמו המצב של קרח, כולם יאמרו, טובה תהיה.

מה אמר משה? מה פתאום?

מחני נא מספריך אשר כתבת.

הורגני נהרוג.

לא מוכן.

יאבדו אלף כמשה

ולא תיפול ציפורן מציפורנן של ישראל.

זה מנהיגות.

אז משה ההפך מקורח אומר, מחני לה מספריך למען כלל ישראל.

קורח מצד אחד כפר בתורה ובדברו משה,

מצד שני, סמך על דברי משה.

זה מבהיל.

מבהיל כמה מטמטמת עבירת ליבו של אדם עד שהוא ממשש כסומה שאינו רואה כלום,

ויכול ללכת בטעותו אפילו בחזון של רוח הגודש שניתנת לו,

הוא ממשיך בטעותו בכל שלבי גדלותו עד שנאבד מן העולם.

אותו דבר אנחנו מוצאים

במעשה של נביאי השקר.

צדקיהו בן מעשיה ואחיו בן קוליה.

שני נביאי שקר.

עליהם נאמר בכתוב בירמיה כט, יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם.

נביאים,

נביאים,

נביאים, נואפים את הנשים של חבריהם.

נביאים.

יש כזה דבר היום, שרבנים עושים תיקונים לנשים.

נביאי השקר.

נביאי השקר.

מה יעבוד?

שואלת הגמרא, מה יעבוד? מה הם עשו?

עזו לגבי מרתה את נבוכדנצר.

לא פחות ולא יותר הלכו לבת של נבוכדנצר.

אחד אומר לה, ישמעי לזה, והשני אומר, ישמעי לזה, בשביל ששניהם.

כי עטו לגביי, היא אמרה, תשמעו, זה נראה לי מוזר, אני צריכה להתייעץ עם אבא שלי,

עם נבוכדנצר.

נו, נבוכדנצר שמע את ההצעה שנביאי השקר רוצים להיות עם הבת שלו,

ובנבואה השם אמר להם להיות איתה.

תיקון גדול לעולם,

יעלו אותה לעולם האצילות.

ואמר לה, תשלחי אותם אליי.

הגיעו לנבוכדנצר,

אמר להם, מי אמר לכם לעשות דבר כזה? אמרו לו, הקדוש ברוך הוא.

נביאי השקר, משתמשים בשם השם לניאוף.

הקדוש ברוך הוא.

אמר להם, אבל חננניה, מישאל ועזריה, שאלתי אותם, הם אמרו שאסור.

אמרו לו, אנחנו גם כן נביאים כמותם.

להם הוא לא אמר, לנו הוא אמר.

הם קיבלו נבואה לא לעשות דברים כאלה, אנחנו קיבלנו נבואה כן לעשות דברים כאלה.

נביאי שקר יכול לחרט מה שהוא רוצה?

אמר להם, אתם יודעים מה?

אני רוצה לבדוק אתכם כמו שבדקתי אותם, את חננניה, מישאל ועזריה. אני אזרוק אתכם לכבשן האש,

ונראה אם אתם ממש כמותם.

אמרו לו, תשמע, הם היו שלושה, אנחנו שניים.

אמר, אין בעיה, תבחרו לכם מי שאתם מחשיבים, מי שאתם רוצים,

שיצטרף אליכם לכבשן האש.

אמרו לו,

יהושע הכהן הגדול.

סברי,

לתי יהושע דנפי סכותי ומגינה עלינו?

הם אמרו, תשמע, אם יהושע הגדול,

הזכות שלו תגן עלינו. בטוח, מה זה?

סוף המעשה, זה בסנהדרין צדיקים, סוף המעשה היה שבאמת הכניסו אותם לבפנים,

והם הפכו לכליות,

כמו קוליה,

כמו השם שלו,

הפכו לכליות, נחרחו ונשרפו והיו פחמים,

ויהושע נשאר,

רק נחרחו לו הבגדים.

נחרחו לו הבגדים.

יש שם דיון, מה הוא ענה

לנמוכדנצר, שהוא אמר לו, למה אתה,

נחרחו לך הבגדים, אלחנניה מישאל, לא נחרחו הבגדים.

אז הוא אמר, הם היו שלושה,

כן, צדיקים, אני הייתי לבד,

וכו'.

אז אמרו לו, אז אומר הנמוכדנצר, הוא היה דעתו רב נמוכדנצר, אז הוא אמר לו, תשמע, אבל אברהם גם היה לבד.

אז הוא אמר, נכון, אברהם היה לבד,

אבל לא היו איתו שני רשעים.

למה? כי שני רשעים זה כמו שני עצים יבשים על עץ אחד רטוב.

אז שני עצים יבשים מדליקים את העץ הרטוב.

אז לכן נשרף לו הבגד.

ובאמת למה נשרף לו הבגד? בגלל

שהבנים שלו היו נושאות נשים שאינן הגונות לכהונה.

הוא לא מחה בהן,

אז לכן נשרפו לו הבגדים.

זה מה שנאמר עליו, בגדים צועים.

מכל מקום, מה אנחנו רואים פה מהמעשה הזה?

אנחנו רואים שגם שם,

הגם שהם היו נביאי שקר והם כפרו ולא האמינו בכלום,

בכל זאת ידעו והבינו שיהושע גדול מהם בזכותו יגן גם עליהם.

ובכל זאת חטאו.

כורח ידע שמשה גדול ממנו,

ובכל זאת חטאו, חטא נגדו.

נביאי השקר ידעו שיהושע הכהן הגדול, גדול מהם.

אז איך הם כופרים בקדוש ברוך הוא?

אם אתם יודעים שבן אדם שקרוב לקדוש ברוך הוא, זכותו תגן עליכם,

איך אתם עוברים על הקדוש ברוך הוא ומנאפים?

בכל זאת חטאו. וזה מבהיל, כי כמה מטמטמת עבירת ליבו של האדם. וזה לימוד גדול, כי האדם יהיה מי שיהיה.

אפילו בעל רוח הקודש, כל זמן שהוא לא תיקן את מידותיו,

הוא עלול להיכשל וליפול בפח היצר עד שהוא נאבד מן העולם.

בייחוד לומדים מפרשת קורח,

איך שצריכים להיזהר מתאוות הכבוד,

שבמצודתה נלכד קורח

בחללים רבים מפילה.

כמה צריך להיזהר מתאוות הכבוד.

במצודה הזאת נלכד קורח,

בחללים רבים מפילה.

הוא כבר כתב על זה המסילת ישרים.

יתרה עליה חמדת הכבוד,

כי כבר היה אפשר שיכבוש אדם את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות.

אך הכבוד הוא הדוחק,

כי אי אפשר לא לסבול ולראות את עצמו פחות מחבריו.

ועל דבר זה נכשלו רבים ונעבדו.

הנה רבעם בן נבט, לא נטרד מהעולם הבא,

אלא בעבור הכבוד.

זה מה שאמרו, זיכרונו לך, תפסו הקדוש ברוך הוא בבגדו,

אמר לו, חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן.

יבא ביי,

בורא עולם, פונה אליו אישית,

אומר לו, חזור בך,

חזור בך.

אפילו עוד אל תעשה תשובה, רק נראה שאתה חוזר בך.

חזור בך.

לא ביקש ממנו הכנעה גמורה כבר, אמר לו, רק חזור בך.

ולא מסכים.

ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו, מי בראש?

מי בראש?

מה זה, מי מה אכפת לך? כמה אתם? כולה שלושה, מה זה, מי בראש?

אמר לו בני ישי בראש.

אמר לו, איהכי לא בעינה.

לא רוצה.

דוד המלך בראש,

הוא לא מוכן.

לא מוכן.

שמעתם, ירבעם בן נבד.

לא מוכן, דוד בראש, מה בטוח?

מי גרם לקורח שיאבד הוא וכל עדתו עמו,

הכבוד.

ומקרא מלא הוא. וביקשתם גם כהונה.

וחכמים זרניו וחי יגידו לנו, כי כל זה נמשך מפני שתרע יתן לי צפן בן עוזי אל נשיא. והיה רוצה להיות הוא נשיא במקומו.

כלל הדברים, הכבוד הוא מן המכשלות היותר גדולים של האדם,

ואי אפשר לא להיות עבד נאמן לקונו כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו,

כי על כל פנים יצטרך למעט בכבוד שמיים מפני שכלותו.

לא יכול להיות עבד נאמן לקונו

אם הוא חס על כבוד עצמו.

כי אם הוא צריך להיות נאמן לקונו...

אז הוא יצטרך למעט בכבוד שמיים מפני שכלותו, כי הוא חס על כבוד עצמו ולא על כבוד שמיים.

הדברים הם קשים ואיומים, ואנשים לא יודעים עד כמה כבוד מדריך את חייהם כל הזמן.

עד שאדם אפילו צריך להרים טלפון לאיזשהו מקום לעשות הזמנה,

הוא לא מוכן שמישהו אחר יעשה את זה, כי זה לא מתאים לו לדבר בצורה כזאת, או להגיד שצ'ק נותנים את הארכבות קדימה,

זה לא יאומן כי יסופר.

אפילו דברים כאלה יכולים להחזיק את הראש של בן אדם.

לא יכול להיות דבר כזה, זה לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר, עד כמה זה יכול להיות.

והנה על הפסוק, אשרי האיש

אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב.

אשרי האיש, אי, אשר לא הלך

בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב.

אמרו החכמים, זכרו הברכה.

זהו שאמר הכתוב,

אשרי האיש אלו בניו של קורח

אשר לא הלך בעצת רשעים, שלא הלכו בעצת אביהם

ובמושב לצים לא ישב,

זה קורח שהיה מתלוצץ על משה ואהרון,

כי אם בתורת אדוני חפצו ובתורתו יהגה יומם בלילה,

אלו בניו של קורח.

זה מה שהציל אותם ברגע האחרון.

שהרהרו תשובה ברגע האחרון ונתבצר להם מקום בגיהינום.

והם הבנים שעליהם יש עשרה מזמורים של קורח בתהילים.

וכל ישראל הקשיבו לבור איפה שהם נפלו לשמוע את הנבואות שהם אמרו באותה שעה, הם אמרו את כל הנבואות, את כל התהילים האלה, הם אמרו.

הרי קורח שהייתה לו נגיעה וטוען שמשה בדה הכל מליבו,

כפר בתורה ולא הועיל לו כל פיקחותו ברוח הקודש שבו ונאבד מן העולם.

ומה הציל את בניו?

כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.

לכן הכבוד שהם חלקו למשה ברגע האחרון,

זה הציל אותם משאול תחתית.

עד היום אבא שלהם צועק בגיהנום

משה אמת ותורתו אמת, והוא בדאי, בדאי שקרן נמי,

והם ניצלו.

ולכן מרים אותם הכתוב על נס,

והם קיבלו את התואר אשרי,

שנאמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת הרשעים, אלו בני קורח.

מה זה אשרי?

לשון מאושר.

אישרו אותו מן השמיים.

קיבל אישור.

מאושר.

כמעט כמו טלפון כשר.

מאושר.

אבל בלי אפשרות של פריצה.

מאושר סופי.

זהו.

רבי יחנן בראשה אומר,

שנאא אמורתנוח וסמל סביבה.