אהבת עצמו = אוטם הלב | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ויגל אדוני את עיני בלעם, וירא את מלאך אדוני ניצב בדרך,

וחרבו שלופה בידו,

וייכוד וישתחו לאפיו.

הרמב״ן העיר על לשון ויגל,

הלא היה זה מראה נבואה.

מה זה ויגל אשר את עיני בלעם? כי לא היה כיסוי והוא גילה אותו.

גלל אותו,

ראה לו.

אבל זה מראה נבואה, אז מראה נבואה זה כאילו

יורד עכשיו.

הרמב״ן העיר על לשון ויגל, הלא היה זה מראה נבואה. ומזה שנבואה בכל העתיד,

מזה יוצא שהנבואה בכל העתיד אינה בריאה חדשה.

וביצירת האדם יש כבר הכל.

ורק כשאינו רואה זאת, מחמת אוטם הלב וכיסויו.

כשמסירים אוטם הלב, אז רואים הכל.

ונביא כאן דבר אחד, שהנה הוא מעיקרי עבודת האדם.

האדם באמת עוסק בזה כל היום, ואינו יודע מזה כלום, מחמת אוטם הלב.

חסד

הלא הוא יסוד כל הבריאה ועבודת האדם.

חסד הוא יסוד כל הבריאה ועבודת האדם.

חסד

הוא יסוד כל הבריאה

ועבודת האדם.

עולם חסד ייבנה.

ומה אדוני דורש ממך?

כי אם עשות משפט

באהבת חסד.

לעשות משפט

ואהבת חסד,

לא חסד רק לעשות,

לאהוב חסד,

לחפש חסד,

להשתדל לעשות חסד,

לאהוב חסד,

לא לעשות חסד,

לא לעשות משפט וחסד.

כשמזדמן חסד עושים חסד, זאת אומרת רק אם אומרים לך,

אתה נשאר לעזור בבית כנסת? לא,

אהבת חסד, אתה בא לבד,

אוהב חסד.

תחסד עם הבריות,

תחסד עם כולם.

אז מה השם דורש ממך? הנה דרישה.

מה השם דורש?

הוא דורש

לעשות משפט ואהבת חסד.

ובאמת תוטבע כן כל הבריאה שאין בה שום מעשה ופעולה שלא תהיה בה פעולה של חסד.

אין שום מעשה ושום פעולה שאין בה חסד.

והאדם לא ידע מזה כלל.

והוא רק משום הסיבה שכתב הרמב״ן.

מה הסיבה? אתם זוכרים?

אוטם הלב וכיסויו.

כיוון שיש אוטם על הלב,

והלב מכוסה,

אז אדם לא יודע אפילו מה הוא עושה.

על ההערה הזאת התעוררנו במגילת רות.

ותאמר נעמי,

יעשה אדוני עמכם חסד

כאשר עשיתם

עם המתים ועם מדי.

ולכאורה,

הלוא בכל המגילה לא נזכר שום מעשה חסד שהם עשו לבעליהם.

רק מה שהם נישאו להם,

התחתנו איתם, זה הכול.

וכי נישואי אישה

עם בעלה בחייהם ההדדיים,

מעשה חסד הם?

מה שייך על זה החסד?

וכן,

ביען בועז ויאמר לה,

הגד הוא גד לי את אשר עשית את חמותך

אחרי מות אישך.

ולכאורה איזה חסד עשתה עם נעמי.

הלא נעמי הפצירה בלשו,

ברות עשתה זאת לטובת עצמה.

אז איך נוכל למנות פעולה

שאדם עושה לטובת עצמו בין פעולת החסד?

וכן,

ויאמר

ברוכה את לאדוני ביתי,

הטבת חסדך האחרון מן הראשון.

לכאורה איזה מעשה חסד עשתה בזירוב, ולא עשתה זאת רק לטובת עצמה.

וכמו שכתוב מעיד, ותאמר לה נעמי חמותה,

ביתי הלא אבקש לך מנוח אשר יטב לך.

וכי נוכל לחשוב פעולה שאדם עושה לטובת עצמו,

בשביל איזה שידוך הגון וכדומה למעשה חסד.

ובאמת, כשנתבונן נראה שכל ההנחה שלנו שמעשה שהאדם עושה לטובת עצמו אינו מעשה חסד הוא טעות.

לדוגמה,

מצוות צדקה ודאי שהוא מעשה חסד.

ואמרו חכמים, זכרונו למרכה,

שאומרת, תן צדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור.

ומעשהו הוא מעשה חסד,

אף על פי שהוא עושה זאת לתועלת עצמו.

דאין הכוונה מגרעת את המעשה.

אמנם

ידונו עמו על העניין של לשמה.

למה לא עשית לשמה? נתינה לשמה.

רצית להרוויח מזה משהו.

אבל בעניין חסד אין כאן שום גירעון.

וכי מניין לנו שאסור לעשות חסד לתועלת עצמו?

והרי מצינו בדיין שכל מעשה ומעשה חסד.

שהרי אמרו בשבת יוד, כל הדן דין אמת לאמיתו,

נעשה שותף לקדוש ברוך הוא מעשה בראשית.

ואף על פי כן מותר לקח שכר בטלה.

נמצא שאף על פי שהוא לוקח שכר פעולה,

אין זה מגרע את מעשה החסד.

ואם כן, באמת הוא טעות שאנו חושבים שהחנוונייה עסוק כל יום במכה או ממכה, הוא מרוויח מזה את הפרנסה, אין זה חסד.

זה חסד שהוא פותח בארבע בבוקר, שיהיה לך חלב מוקדם,

שיהיה לך לחם ולחמניות.

והדבר שמביא לך את הדואר,

זה חסד.

מה, אבל הוא מתפרנס מזה?

אבל זה חסד.

וכיוון שהפעולה בפני עצמה פשוט שהיא מעשה חסד.

אדם הולך ערום, יחף ורעב,

וזה בא מהכילה ומשקה ומלבישו.

הלוא אין לך חסד גדול מזה, נכון?

ומה אכפת לנו אם הוא מרוויח מזה גם כן?

אם אחד מטפל בנוער שוליים מטעם החירייה

והוא מרוויח, אבל הוא הציל את הילדים של השכונה,

מה, זה לא חסד שהוא מתעסק איתם?

שהוא בחר את המקצוע הזה?

שהוא רוצה לחזור לאנשים האלה וכו'?

וגם אם לא בחר ונכפה בגלל שאין לו משהו אחר,

זה לא חסד?

תודה. ואחד מצינו שאסור לקחת ממעשה חסד לטובת עצמו,

והלא יכולנו לכוון כאן גם לשם חסד.

כשאדם יביט במבט כזה על העולם,

יראה שכל הבריאה כולה,

כל מעשה ופעולותיה, כל עסקיה,

אך עסקי חסדנו.

זאת אומרת,

אמרתי לכם

על פי התורה, מזבל אפשר לעשות חסד.

מזבל אפשר לעשות חסד.

למה?

כשאתה מוריד את הזבל מהבית,

אתה אומר, הרי אני מכוון, קיים מצוות גמילות חסדים

מבני הבית, ואתה מקיים מצוות חסדאורייתא.

המאבק של בית כנסת זה חסד.

כל טיטו,

כל תיאטו,

כל פעולה, כל עלייה במדרגות, הורדה למכונה וכו' וכו',

הכל זה חסד.

חסד.

הכל זה חסד.

צריך רק לכוון משם חסד.

ולפי זה כל מצוות בין אדם לחברו,

פשוט שהיסוד של כולנו הוא חסד.

וגם יסוד המצוות שבין אדם למקום הוא חסד.

אלא שכאן נצטרך להוסיפו שפה קלה, והוא שהחסד בזה הוא אם הבורא יתברך כביכול לעשות נחת רוח ליוצרו.

מה חסד אתה עושה לקדוש ברוך הוא? נחת רוח.

ולא זהו באמת יסוד כל הבריאה כולה.

ביסוד הקורבנות אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

ריח ניחוח,

נחת רוח למי שאמר ונעשה רצונו.

כשאתה עושה מה שה' אמר, ואתה עושה לו נחת רוח ונעשה רצונו,

זה הקורבן, זה הריח ניחוח.

זה הריח ניחוח שאתה עושה נחת

לבורא.

אז כל דבר שאתה עושה מה שהבורא ביקש זה נחת רוח לבורא. זה חסד גדול, תחסד במקומו.

וזה יסוד כל האדם.

זאת אומרת שהנה חינמי, כל יסוד הבריאה הוא לעשות חסד עם הבורא כביכוחו.

אז גם כשאנחנו עושים בינינו חסדים,

זה גם חסד עם הבורא יתברך, כי זה עושה לו נחת כשילדים מסתדרים.

אמרו חכמים זיכרונם מלוכה,

בסותה יד',

תורה תחילתה גמירות חסדים,

בסופה גמירות חסדים.

פירוש, כשרואים לנו סוגיה שנגמרה באותו עניין שפתחה בו,

זוהי הוראה שכל משא ומתנה של הסוגיה הוא מעניין זה.

אם התורה מתחילה בגמירות חסדים מסוימת, אז מה כל המשא ומתן של התורה?

גמירות חסדים.

שכל פלפול התורה והמקח והעמים קרבה, השורש שלו זה חסד.

המתבונן היטב בתורה הקדושה יראה שיסודה הוא חסד.

אחד מעיקרי המשפטים הוא קניונים, קניינים,

שלכאורה אין לזה שייכות לחסד.

והמתבונן נראה שיסוד הקניינים באמת הוא חסד.

עניין בעלות,

שחנן הבורא יתברך את האדם, נובע ממידת החסד.

מהיסוד

שרצה הקדוש ברוך הוא להיטיב עם בריאותיו, אז נתן להם בעלות.

הוא על דרך שהרמח לוצתו מבאר שכל עניין עבודת האדם הוא בכדי שלא יאכל נחמא דחיסופה,

שלא יאכל לחם בושה.

לחם חינם.

דמאן דאכין מדחברי בהית להסתכלו לבה.

מי שאוכל משל חברו,

הוא נפחד ומתבייש מלהסתכל בו.

וכמו כן ניתן לאדם עניין קנייני בכדי שהאדם ירגיש שהוא אוכל מיגיע כפיו.

ואז הוא לא יתבייש.

היסוד והשורש המקיף את כל הבריאה.

זה חסד.

יסוד התורה חסד.

יסוד הבריאה חסד.

האדם שרוי כל היום בחסד.

כל מעשה ופעולותיו מעשה חסד הם.

כל משא ומתן.

כל עסקי האדם ההדדיים.

כולם בנויים על חסד.

שכן זה הוטבע בכל הבריאה.

הקדוש ברוך הוא דאג שלא נוכל להסתדר אחד בלי השני.

אדם צריך לבנות בית.

הוא לא יכול לבנות בית לבד.

צריך רצף,

צריך אינסטלטור,

צריך נגב, צריך את כל המקצועות.

עכשיו זה לא רק כל המקצועות, זה גם כל הכלים למקצועות.

זה לא רק כל הכלים, זה גם כל הדברים של המקצועות. זאת אומרת, אתה צריך עצים, ואתה צריך פה, ואתה צריך מזגנים,

ואתה צריך פה, ואתה צריך שם.

ואם אתה תעסק בבניין דירה שלך, אתה לבד מאלף עד תו,

והכל.

ואני לא מדבר איך קוראים לו שאתה מביא את המזגן מוכן, אתה גם צריך לייצר את המזגן.

כי הרי מישהו ייצר לך את המזגן, מה זה? אתה בא לוקח מוכן, אז הוא עושה חסד.

הוא הכין לך מזגן.

אז אם אתה תצטרך לקחת ולצא ולהמציא ולעשות תוכנה ותוכנית וכרטיס וזה, וג'וקים ומוקים והכל,

איפה תחיה? לא תגמור שום דבר, לא תוכל לעשות כלום.

אם אתה רוצה עכשיו לעשות בגד,

אז לך עכשיו, תחפש לך איזה כבשה,

תוציא ממנה את הצמר,

תתחיל איך קוראים לו, תתבע אותו, ואחרי זה ככה, ותלקח אותו, ותמתח אותו, ותעשה אותו, ותלחץ עליו, ותעשה ככה,

ואחר כך תיקח מידות וזה, וזה מדרימה, ואתה צריך לערבב אותה עם משהו,

ואיפה תגמור את הבגד, ואיפה זה, אם אתה תתלבש, ואיך תהיה בינתיים.

שום דבר אי אפשר לזוז בלי חסד.

השם תקע את כולנו שצריכים זה את זה.

כי עולם חסד ייבנה.

אחד תלוי בשני.

אין מה לעשות.

אז צריך להכיר בזה.

צריך להוקיר את זה.

עולם חסד ייבנה.

אין מה לעשות.

אבל בן אדם במחשבה שטותית אחת, מוחק הכול.

בהרהור קל הוא עושה את זה לטובת עצמו,

מוחק את כל יסוד הבריאה,

הכל נבלע, ונעלם את החשבות.

פשוט הוא אומר,

מה עושה לי? מה?

מה מרוויח כסף? מה?

קצת טובה, אם לא, קצרו, קצרו.

ומה, הוא לא עושה לך עדיף?

המזל שהקדוש ברוך הוא נותן לאנשים

את האהבה לכסף.

אם לא, הם לא היו עובדים.

אז אין לך כלום.

אולי הם מפתחים כלום, לא עושים כלום, לא מייצרים כלום. מי צריך?

מגדל לו, איך קוראים לו, עץ עם פירות,

לוקח כבשה שתיים ופרה, יש לו חלב, יש לו זה כמו בדואי.

שלום, יושב על איזה אוהל או בצל של עץ,

ושולם עליך.

‫אפשר לחיות ככה.

יותר טוב.

כן?

לא שיש ולא פורצלן ולא חרית ולא כלום.

‫חול מייחף

ומבסוט ושקט ואין הוצאות ואין ארנונה ואין מיסים ואין חרית.

זה נקרא השתכללנו.

איזה השתכללנו?

התחרבשנו.

‫-מודרניזציה. כן.

זה מדרוניזציה.

ועל זה יאות להמליץ.

מה שאמרו חכמים זכרון המלכה, ‫הופך קערה על פיה.

בא בן אדם ומוחק את כל החסד העולמי.

ועל ידי הפיכת קערה, ‫הוא הופך בניינים הרבה.

זה מבהיל עד מאוד. אמרתי לכם פעם דוגמה.

יש אנשים שבטבעם הם אפס אפסים.

‫אין להם הערכה לשום דבר חוץ מעצמם,

‫ותמיד הם רואים באספקלניה של עצמם ‫בכל השאר בתל ובותם.

אחד עובר מיד,

מגדלה עזריאלי.

‫הוא מסתכל ככה וגונן ככה, ‫מה קראנו את זה?

‫אחד משולש ואחד מרובע ואחד עגום, ‫מה הוא התחרפן?

איזה שטויות. לא חבל על הכסף?

‫למה הוא עשה את זה? והולך,

‫ביטל את כל העבודה. ‫עשרות אלפים עבדו, ‫הבאנו בניינים, תוכניות, ‫אדריכלים, בטיח, וזה וזה וזה.

‫הוא עבד, מה עשה? בום.

‫אתה רואה? שלום, הלך.

‫הולך במנהטן, רואה איזה אגורד שחקים, ‫בום, תקוע פה, פה.

‫זה כזה ארוך וזה קטן וזה קטן, ‫אין סדר, מה זה?

‫אז זה העיר מצ'וקמקל, אין סדר.

‫תלך ללוס אנג'לס, ‫הכול אותו גובה, הכול מסודר, ‫הכול זה רחובות, הכול שם.

‫זה.

‫גדלים, זה.

‫מבטל את מנהטן? צוין.

‫מאות שנים בונים שם,

‫מיליונים עבדו.

‫ככה אנשים.

‫אולי בן אדם, יש לו מפעל חיים, ‫פעל, עשה, עשה, עשה, עשה, עשה. ‫הוא לא עשה כלום,

‫רק דבר אחד לא עשה, ביטל את ההוא.

‫-מה הוא עשה שם?

‫כן, מה הוא עשה? כלום. ‫הכול, בן אדם נאמר, הפסיד הכול. ‫שלום. הוא העליף שהוא הפסיד הכול, ‫אז הוא הפסיד את הכול.

‫מה דינו? ‫-מה? מה דינו? ‫-בתל ומבוטל.

‫בעל זה יאות להמליץ,

‫מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

‫בבבא בת רטוז,

‫הופך קערה על פיה,

‫ועל ידי הפיכת קערה,

‫הוא הופך בניינים הרבה,

‫ומבהיל עד מאוד באמת האדם.

‫באמת, אדם, הדור כולו מחסד.

‫היטבת חסדך אחרון וראשון. ‫החסד הגדול על הזה הוא פשוט.

‫השידוך עם מועז מעשה פשוט.

‫זה מעשה חסד הוא.

‫בחורה צעירה לוקחת אחד בן 80. ‫-ישכאלה אומרים לעוד שנים. ‫-כן, פילמן דאמר,

‫הרבה יותר.

‫אז חסד.

ועד כמה מבין זה שאחרי כל אלה,

‫כשישאלו לאדם איפה עוזרנו בתורה על חסד,

‫יניע בכתפיו, כאילו לא יודע כלום.

‫קריאת מגילת רות משבועות זה כדי להורות ‫שיסוד התורה ומהותה הוא חסד. ‫תורה תחילתה גמילות חסדים,

‫סופה גמילות חסדים.

‫הכול זה חסד, חסד, חסד, חסד אל בכל יום.

‫חסד אל בכל יום.

איי, אז רואים מפה שהכול נמצא,

‫הכול נמצא, ויגאל.

‫אתם זוכרים מה התחלת התחלנו?

‫ויגאל אדוני את עיני בלעם, ‫אז אמרנו, מה זה ויגאל?

‫הלא זה מראה נבואה.

‫אבל למדנו שנבואה בכל העתיד ‫זה לא בריאה חדשה, ‫כבר ביצירת האדם יש את הכול.

‫אז למה הוא לא רואים הכול כבר נמצא?

‫מחמת אוטם הלב וכיסויו.

‫כשמסירים את אוטם הלב,

‫אז רואים הכול.

‫אז מה רע?

‫ויגאל ה' את עיני בלעם, ‫וירת מלאך ה' ניצב בדרך. ‫זאת אומרת, לפניו עומד מלאך.

‫האתון רואה אותו,

‫האתון רואה אותו, והוא הנביא הגדול, ‫לא רואה את המלאך.

למה?

‫אוטם הלב, מה שלא רוצים לראות, לא רואים.

מה שלא רוצים לראות אפילו זה נכחכה, ‫כולם רואים, רק אתה לא רואה. ‫למה אתה לא רואה? אתה לא רוצה לראות.

‫העיניים פקוחות, אבל לא רוצה לראות, ‫אז לא רואה, מסתכל ולא רואה.

‫מסתכל ולא רואה.

‫איפה שמתי את המשקפיים?

‫ראית את המשקפיים שלי?

‫הנה הם עליך.

‫אה, הנה, הנה.

‫אה, הנה.

‫אתם מכירים את זה?

‫ויפקח השם את עיניה,

‫ותרא והנה באר, והנה,

‫היא עדה פה.

‫ואצבעה הולכת הגר במדבר, ‫והיא לא רואה שום דבר, ‫מחפשת מים. ‫ואיפה המים? לידה.

‫הכול נמצא לידינו.

‫הכול, הכול, הכול נמצא לידינו.

‫כל מה שצריכים לידינו.

‫רק צריך לפתוח את העיניים.

‫הכול, הכול, הכול, הכול, הכול.

‫אני בבית כנסת רואה עכשיו ‫שהכול נמצא לידינו.

‫מה שצריך נמצא.

‫נא יאומן כי סופר.

‫רק מי שייכנס אצלי למחשבה ‫ויראה מה אני חושב, ‫מה צריך, מה לא צריך, מה לא צריך, מה צריך, מה לא צריך, ופתאום זה מגיע,

‫רק אז הוא יראה שהכול נמצא לידינו.

‫הכול נמצא לידינו.

רק ביגאל,

ביפקח,

ביפתח.

זהו.

הכל נמצא פה.

אם תרצה לראות, תראה. אם לא תרצה, אתה יכול להמשיך כל החיים ולא תראה כלום.

לא ראית את העולם בכלל.

ראית רק את עצמך.

רק את עצמך. כמה זה משעמם.

בן אדם ראה רק את עצמו.

זהו.

קראר לך בן אדם עושה בית,

הכל זה רק מראות.

אין שום דבר, אין ראיתים, אין כלום. איפה שהוא הולך, הוא רואה את עצמו.

כמה פעמים.

תסתכל לפה, רואה אותו כמה פעמים, רואה ככה כמה פעמים ככה.

כן.

הוא השתגע.

זה באמת המצב. אדם רואה רק את עצמו, הוא משתגע.

בקיצור, למדנו שבלעם לא רוצה לראות,

וכשהוא לא רוצה לראות,

היה צריך אשר מגלות את עיניו, ורק אז הוא ראה את המלאך שעומד לפניו,

והאתון ראתה בלי שום בעיה.

והוא לא רוצה לראות, אפילו שהוא היה נביא.

אז זאת אומרת, יכול להיות אדם במדרגה הכי גבוהה, והוא לא רוצה לראות,

ויש לו כיסוי, ועוטם הלב, והוא לא יראה.

אז אל תגיד לי מה, אבל אין, ואתה, מה, מה?

מה זה מה, מה, מה?

והנה, נביא שבאומות,

ששקול למשה.

הנה, לא רואה. מה לא רואה?

לא שלא רואה בנבואה, לא רואה במציאות.

לפניו מלאך, מלאך זה לא גם מד.

לא רואה.

אז מה הוא ראה?

אז מה הוא ראה? כשהוא הלך בדרך, מה הוא ראה לפניו?

רק את עצמו.

חושב על עצמו, איך לקחת כסף,

כמה כסף ייתן לו בלק, מה יעשה עם הכסף, מה הוא יגיד לו, איך הוא יגיד לו, מה הוא יעשה.

‫אז הוא לא רואה כלום.

‫ג'מבורי בורנטו.