היסורים הם הנביאים של דורנו | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

חכמי הדור שבימי הנביאים היו יודעים את התורה בידיעה ברורה.

ידיעה שלא נמצאת כמוה בימי חכמי המשנה והתלמוד.

ברורים היו כל ההלכות ופרטיהן ופרטי פרטיהן,

כמו שניתנו מסיני,

בלי צד שאלה וספק,

בלי שום מחלוקת בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה.

בדאורייתא ובדרבנן.

המחלוקת הראשונה הייתה בעניין שמיכה ביום טוב בין יוסף בן יועזר הנשיא ויוסף בן יוחנן האב בית דין,

תלמידי שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוחו,

שהיו אחרי אנשי כנסת הגדולה.

כמובן בירושלמי ואוהבה בתוספות בחגיגת טזן,

וברשי ורבינו חננאל.

ובכן, למה צריכה הייתה נבואה?

אם כולם ידעו הכל והכל מכל כול.

אלא שהנבואה לא באה לחדש דבר בתורה.

כמו שכתוב, אין נביא רשאי לחדש דבר.

מגילה ב'.

אלא לחדש דבר במציאות.

הכל ידעו את התורה ומצוותיה והכל קיימו אותה.

כלומר, רצו לקיימה.

אלא שטעו במציאות של הקיום.

לפעמים אדם קיים מצוות וטועה במציאותן של המצוות.

חושב שקיים ובעצם לא קיים.

כשאול המלך,

שקיים מצוות מחיית עמלק,

וגם ברך את שמואל הנביא על שזכה לקיים מצווה זו,

ושמואל השיב לו, מאסת את דבר אדוני.

אז רואים שהוא חשב שהוא קיים ובעצם הוא לא קיים.

וכן דורו של ישעיה הנביא,

שהקריבו קורבנות בבית המקדש הרבה מאוד.

והנביא עומד וצווח, למה לי רוב זמחיכם

ודם פרים לא חפצתי?

הם מעלו לרגל שלוש פעמים בשנה, ככתוב בתורה, וגם הביאו עולות ראייה.

והנביא אומר,

מי ביקש זאת מידכם, רמוס חצריי?

הם שמרו שבת ביום טוב.

והנביא קורא, חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי.

הכהנים ברכו את ישראל, ברכת כהנים,

וכל העם הרבו להתפלל.

והנביא מגלה,

ומפריסכם כפיכם, מעלים עיני מכם,

גם כי תרבות תפילה אינני שומע.

וכאלה רבות בכל דור.

זאת אומרת,

הנביא בעצם מגלה את המציאות,

הוא לא בא לחדש דבר.

זאת הייתה עבודת הנביאים לפענח נעלמות,

לגלות מצפוני לב,

ולומר לאנשי דורם,

כי אין מצב נפשם מתאים למעשיהם הטובים.

ובכן,

אין טוב במעשיהם ואין קיום התורה שלהם לרצון לפניו יתברך.

כי כל לבבות דורש השם.

כל מצווה נערכת

כפי מצב ליבו של אדם.

ואם אין הלב מתאים אל המעשים,

אין המצווה שלמה.

וכפי חוסר שלמות הלב,

כן יקטן ערך המצווה.

אם כן, מטרת הנבואה לגלות את המציאות שבלב,

שכל האדם עלול לטעות.

גם השכל היותר זך של שאול המלך,

שהכתוב מעיד עליו שהוא בחיר השם.

בחכמים זיכרונם לברכה אמרו עליו שהוא כיוון שנה לחטא.

אז זאת אומרת, הנביא,

תפקידו לברר את עבודת האדם ואת החטאים

שלו במציאות.

ובכן, זקוקים אנו לנביאים,

שיעירו את עיני אנשי דורם בדברים השייכים לכלל,

וגם לעורר כל אחד ואחד דבר אשר לא בפרט.

כי הנביא היה אומר לכל אחד דרכו,

אשר הלך בה לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו.

כך מביא הגרם במשלטת זן.

וכשבטלה הנבואה,

היו מודיעים ברוח הקודש.

ובכן, יש לשאול,

מה יעשו אלה הדורות

שלא זכו לא לנבואה וגם לא לרוח הקודש?

האם אין מנוס ומפלט להם?

דורות אלה הלא-קטנים הם בהרבה מדורות הראשונים.

הרבה הלכות נשתקעו,

הרבה ספקות נתרבו,

רבו חילוקי דעות כבר בימי חכמי המשנה והתלמוד.

וכל שכן בין הראשונים והאחרונים,

השכל הולך ודל,

הטעות הולכת וגוברת,

ומי יורה דעה,

ומי יבין שמועה,

האם מפני שחטאנו ולא זכינו לנבואה,

מותר לנו לטעות במעשה וגם בלב?

הלוא תורה אחת היא לנו ולאבותינו דור של הנביאים.

בהתאמת הלב למעשה של המצוות נחוצה לנו כמו להם.

אז מי ימלד מקום הנביאים?

מי יגלה לנו משתרי ליבנו ומצפוני נפשנו?

לראות באור בהיר את המיטה של התורה,

ולהתאים אליה את מעשינו ומחשבותינו.

ובכן, על זה אני אומר כי ההשגחה זכתה וזיכתה אותנו, סליחה, ההשגחה זיכתה אותנו בדבר הממלא את מקום הנבואה.

מה ממלא את מקום הנבואה?

הייסורים.

הייסורים זה הנביאים היום.

הייסורים,

אין המה עונש

על חטא שעבר,

אלא לימוד והוראת דרך על חטא שלא יבוא.

שלוחים של מקום הם הייסורים.

להורות לנו על שגיאותינו וטעויותינו בעבר,

ולהאיר לפנינו את דרכנו בעתיד.

הכתוב אומר באיכה,

נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה.

אז צריך לחפש בדרכנו, הדרכים שאנחנו הולכים בעבודת השם,

נחפש

ונחקורה על מה ולמה ומה היא הדרך אשכון אור, ונשובה.

נו, ואיי היא הדרך לחיפוש.

איזהו האופן לחקירה

שבלעדיהם אי אפשר להגיע לתשובה,

כי רק נחפשה דרכנו ונחקור אז ונשובה אל השם. אי אפשר בלי לחיפוש ובלי חקירה.

הדרך היא איסורים.

אם רואה אדם שאיסורים באים עליו, יפשפש במעשיו,

יביא בחשבון את מעשיו הרעים,

אשר לא הכיר בהם עד עתה,

ויבדוק גם במעשיו הטובים,

אולי יש בהם חלק של רע,

מחשבה, הרגשה ומידה רעה

שהוא לא עמד עליהן מעודו.

זוהי הדרך שנחפשה דרכנו.

אז איך מחפשים את הדרכים?

מביאים בחשבון את כל המעשים הרעים שהוא לא שם לב ולא הכיר במעטם.

בודקים את המעשים הטובים,

אולי יש בהם

חלק של רע.

מחשבה,

הרגשה

או מידה רעה שלא עמד עליהם מעודו.

צריך לחפש.

זה הדרך שנחפשה דרכנו.

מהו אופן החקירה ונחקורה,

כפי שבהארו הראשונים?

לחקור במידה כנגד מידה.

למצוא עבירה בידו שבשבילה ראויים איסורים הללו לבוא.

כי זהו דרך המשפט של מעלה.

ככתוב בסוטה ט'

שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך ניקרו פלישתים את עיניו.

אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו.

זאת אומרת, מידה כנגד מידה.

כל השנויים במשנה, בעונש וגם בשכר, אותו דבר.

האיסורים האלה רב כוחם לחפש ולגלות,

לחקור ולהבין על ידם את מצפוני הלב והסתרים שלו

כנביא השם.

ועוד יותר

כוחם של האיסורים.

ועוד יותר.

יותר מהנביא האיסורים משפיעים.

מאיפה לומדים?

כך אמרו חכמים, זכרונם לברכה, במגילה י״ד.

גדולה עשרה טבעת.

יותר ממ״ח נביאים

וזן נביאות.

יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות.

הגדולה עשרת טבעת של אישוורוש.

לא מנביא אחד גדול עם האיסורים,

אלא מכל הנביאים יחד.

שכולם לא החזירום למותם, כל הנביאים,

ואילו עשרת טבעת החזירתם למותם.

מגלה עמוקות עם האיסורים.

עמוקות של גדולים חקרי לב.

ואם לדורות כאלה כך,

לדורות אחרים לא כל שכן.

זאת אומרת, אם לדורות ההם של אישוורוש,

שהיהודים היו בדרגה גבוהה מאוד,

לעומת הדורות האלה,

אז אם הם לא עזר להם כל הנביאים,

רק הסרת טבעת זה איסורים,

לדורות אחרים לא כל שכן.

ואם לציבור כן, ניחיד על אחת כמה וכמה שיש בכוחם של האיסורים הגלון,

נסתרות ומפענח, נעלמות.

דברים שלא היה אדם רואה אותם כלל,

ואם ראה,

לא היה משים לב עליהם.

כי אינם נחשבים בעיניו.

ועל ידי איסורים אדם רואה ומבין,

שומע ומרגיש,

ושם בתשובה שלמה.

אמרנו דוגמה על זה, מהמכוניות שמדליקות נורות, שאומרות לך מה חסר לך ברכב.

אך יש דבר אחד

שמונע את האדם מלשמוע גם לדברי הנביאים האלה,

וזה המלומדה.

מלומדה ההרגן.

ההרגן

זה אסון.

אסון.

כשאדם חי בחיים של מצוות

אנשים מלומדה,

ולא מדברים מאדם פושט,

מדברים מירא שמיים

עם מלומדה.

ותהי יראתם אותי,

מדברים על יראי השם,

מצוות אנשים מלומדה.

המלומדה,

זה לא נוהג רק בתפילה ובברכות, שהוא מברך מלומדה,

או בכוונת המצוות וצורתן,

או רק בלימוד התורה והבנתה,

שכל אלה עניינים רוחניים הם הצריכים מחשבה ועיון.

וממילא יש מקום לעצלות שעל ידיי תשתלט המלומדה בהן.

אבל גם בעניינים גשמיים, דברים מוחשים ומורגשים,

יש מקום להרגל,

להעשות טבע ולאיסורים להיות מלומדה.

דבר נפלא הוא להתבונן על עונג ושמחה שלנו,

ועל דאגה וצער שלנו.

במה אנו שמחים,

ועל מה אנו מצטערים.

אין אנו מצטערים לא על גלות ישראל,

ולא על חורבן המקדש,

ולא על כל הצרות והתלאות הבאות אחריהם ובגללם.

שמחים אנחנו אם אין גזרות מתחדשות.

מתענגים אנחנו אם נותנים לנו רשות לחיות,

אפילו אם בדוחק גדול.

מצטערים אנחנו מצטערים אנחנו על חוסר לחם ממש,

על מחלות שסכנתן קרובה.

אבל אם אין הסכנה קרובה כל כך, לא שמים לב על זה.

שפעת, דבר רגיל.

אנשים

חיים

בריאים,

עם שפעה.

החכמים, זכרונם לברכה, אומרים,

גדול נס

שנעשה לחולה

יותר מן הנס

שנעשה לחנניה, מישאל ועזריה.

של חנניה, מישאל ועזריה אש של הדיוט,

והכל יכולים לכבותה.

וזו של חולה

של שמיימי,

ומי יכול לכבותה?

קדחתו חמה.

אם הקדוש ברוך הוא שולח אש,

חום,

מי יכול לעצור את עליית החום?

אדם קודח מחום.

אם השם מחליט שזה ככה ימשיך,

גמר הבן אדם.

אש,

אפילו של כבשן, אפשר לכבות.

זה מהדיוט.

מביאים הרבה מים ומכבים.

אבל אש של שמיים,

אי אפשר לכבות.

אז מי שניצל מאש זאת,

זה יותר מההצלה של חנניה, מישאל ועזריה מכבשן האש.

ואיך אנחנו מסתכלים על זה?

כוס תה, כדורים, ועושבים, זהו, נגמר הסיפור.

ולא מבינים שזה איתות.

איתות.

ואיתות

יכול להיגמר לא טוב.

אם לא בפעם הזאת, פעם הבאה, ואם לא בפעם הבאה, ועוד פעמיים, וכן הלאה.

אבל האיתותים באים להגיד, חביבי,

אתה עובר עבירות.

אתה לא מדקדק במצוות.

אתה לא עושה כראוי.

השמיים מודיעים לך

שיש איתך בעיה.

מזהים אצלך בעיות.

תבדוק מה קורה.

נחפשה דרכינו ונחקורה.

תבדוק במידה כנגד מידה על מה זה בא ובאיזה עבר ומה תלוי בעבר כדי לדעת.

לכן התורה ניתנה

תרי״ג מצוות כנגד תרי״ג איברים נגידים,

כדי שתוכל לזהות.

מכל אחד, איפה נפגמת?

מה העבר שהמצוות תלויות בו?

איי, איי, איי, איי.

ההסבר לשינוי הגדול הזה הוא כי ההרגל על כל דבר שלטון.

התרגלנו כבר לחיים כאלה, לחיים של איסורים,

עד שאנחנו לא מרגישים בהם.

כמו שחסרה לנו בחשכת הלילה

ההרגשה של חסרון אור השמש,

עם כל הנוחיות שבו,

מפני שיש לנו הרגל יומיומי.

אם בחצות יום פתאום

השמש תרד, כולם, היי, יבהלו, אוי ואי,

אוי ואי, ראית?

ב-12 בצהריים נהיה חושך מכל העולם.

אוי ואי, אחרית הימים.

אבל אם זה בא בערב בשקיעה,

אז אנחנו כבר הרגנים,

זה כבר לא ארגן,

אנחנו לא מרגישים את החסרון של השמש וכמה האור מוחיל וכו' וכו'.

ונוח לאדם להתרגל ליסורים אם הם נמשכים הרבה זמן.

אה, אני כבר רגיל, כל הכאבים האלה, וזה בסדר, זה יעבור, זה לא כלום, זה שום דבר.

לא, אני אשן יומיים וזה הכל יעבור, אז זה לא יעבור.

אבל הוא לא מבין שמוטטים לו, מודיעים לו, אומרים לו, הלו, הלו, תתעורר.

זה לא בסתם.

אי, אי, אי, אי, פעם הסברנו.

בוודאי היום לא מקבלים בדואר, בתיבת הדואר לא מקבלים היום שום דבר טוב,

רק חובות ותשלומים וכל הצרות מגיעות רק מתי הדואר.

אז אחד כל יום היה פותח את התיבה, מקבל עצבים, וזה עולה במדרגות,

ואשתו שנו, מה היום?

פתאום הוא מצא עצה,

והחליט, הוא יותר לא פותח את תיבת הדואר.

הוא עולה כל יום במדרגות, שורק, שמח,

‫אין לו שום בעיות, כאילו.

‫שחרר, ראה אותו, תגיד, מה קורה לך? ‫כל יום היית מקלל, ועכשיו הייתי שמח.

‫הוא אומר, מצאתי פטנט, אני לא פותח את התיבת דואר. ‫מה אכפת לי מה עם שביים? ‫מה אכפת לי? עזוב אותך, מי צריך לדעת?

‫יום אחד ניידות, שב״כ,

‫מכל העבילות.

‫פחות עזוב.

‫כן.

‫אי אפשר להתעלם לאורך זמן. ‫אתה יכול ללכת לשרוק כמה ימים, ככה.

‫אבל אחרי זה,

‫הייסורים מגיעים מצרורות,

‫השמי רחם פתאום נתקלים במחלה.

‫מצב זה של חוסר הרגשה בייסורים ‫הוא המפריע הגדול לעלייה ‫על ידי ייסורים.

‫הרי יש לנו אפשרות לעלות על ידי ייסורים.

‫חביבין ייסורים, במה הם חביבים? ‫מה חביב בייסורים?

‫הם מגלים לך, מודיעים לך,

‫כמו אדם שאוהב את התוכחות ‫ומתקן את עצמו,

‫ומיישר את עצמו.

‫הייסורים מעלים את הבן אדם עצמו.

‫כי מאחר שאין הייסורים מורגשים,

‫אין משים לב להם, ‫אין שומע את דבריהם,

‫אין מחפש וחוקר אחריהם, ‫אז הם כלא היו,

‫אז הם לא מועילים לו כלום. זה רק כאבים,

ואין בזה כלום.

‫הוא לא משיג את המטרה שלהם.

‫אז מה נעשה עכשיו

לחסרון הזה? ‫אם נבואה אין לנו,

‫ואיסורים שהם במקום הנבואה ‫גם אין לנו וגם לא מועיל לנו,

‫אז מי יגיד לנו את הנסתר מעינינו? ‫מי יגלה את הנעלמות?

‫מי יעורר אותנו לתשובה?

‫נחפשן דרכינו ונחקורה ונשובה.

‫איך נשובה?

‫אז העצה היחידה

‫היא להחיות את הרגשות שלנו.

‫למצוא דברים שהם רבי ערך, ‫שבכוחם להפיח רוח חיים בקרבנו.

‫ואם נחיה את נפשותנו ‫בהרגשה של דברים גדולים,

‫לאט-לאט נרגיש גם דברים קטנים,

‫גם את הדברים של חיי יום-יום.

‫את זה לא ניתן להשיג בשום דרך, ‫רק על ידי לימוד מוסר תדיר,

‫מינימום שעה ביום.

‫ואז כל פעם מתעוררת נקודה להתבוננות,

‫כמו שרבנו יונה אומר, ‫שאדם שחי בלי התבוננות, ‫אוי ואבוי לו.

‫אוי ואבוי.

זה כמו בהמה.

‫אדם צריך לחיות בהתבוננות, ‫בהתבוננות אין לו זמן,

‫אבל אם הוא לומד מוסר, ‫אז הנה, נקודות.

‫עכשיו למדנו נקודה, ‫איסורים לא באים סתם, זה נביאים.

‫אם היה נביא מגיע, ‫איך היינו מקבלים את פניו?

‫ששים ושמחים, אה?

‫מי שש ושמח שבא לו איזה בעיה ‫או איזה צרה או איזה זה?

‫צריך היה לקבל את פני הבעיה.

‫אה, השתבח הבורא הקדוש ברוך הוא ‫שלח לי נביא להודיע לי משהו.

‫קיבל שיחת טלפון אישית.

‫מודיעים לו שיש בעיה כך וכך.

‫אבל איפה אנחנו חיים בתבוננות?

‫גורניש מתגורניש.

‫אז אם כן, הייסורים ‫הם הנביאים של ימינו,

‫וצריך לשמוח

‫כדי להבין מה הם מוסרים לנו.

‫השם נתן לנו כלל, ‫מידה כנגד מידה תבדוק,

‫ושם תמצא.

רבי חנין יאמר איזה שהוא אומר.

‫אז שם זמן מאוד זמן שואל, אני יודע.