תיקון הכישלון | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

הנה האש והעצים,

והיה עשה לעולה.

נאמר חידוש גדול ונכבד

בעניין העקדה בעזרת השם.

בעניין העקדה נעשה פה ניסיון אשר לא היה כמוהו בכל הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו עליו השלום.

שבכל הניסיונות נתנסה אברהם אבינו בכל מיני צער,

הן בגופו והן בנפשו ועמד בכולם.

אבל במעשה עקדה

לא היה חידוש גדול וניסיון חדש,

כי אם תוספת צער גדול שלא טעם טעם כזה בכל הניסיונות שעברו.

והיה בזה צער שלא ידמה ולא ישווה לו בכל הייסורים שבעולם שאפשר לצייר בדמיון של אדם.

זהו צער חילול השם יתברך.

בוודאי שכבוד שמיים היה לאברהם אבינו יקר וחביב מכל החמודות שבעולם,

אפילו מאהבתו את יצחק בנו,

שכל עמלו וטורחו של אברהם אבינו,

כל ימי חייו היה לגדל ולהודיע שמו הגדול יתברך בעולם.

והנה לעשות דבר משונה ובלתי מתקבל על שכל האדם כזה,

להקריב קורבן אדם על גבי המזבח,

על לא דבר ובלתי אנוס,

כי אם על פי רצונו הטוב

היה העולם כולו מביטים על זה בגוען נפש וחרפה ובוז,

ולדבר משונה וסר טעם.

והיה אברהם אבינו מוכרח להודות שעשה זאת על פי מצוות השם יתברך.

ודבר זה טוב ישר בעיני אלוהים שיקריב האב את בנו יחידו לקורבן.

מה שאין הלב והשכל סובל זאת,

הוא מתנגד בהתנגדות גדולה מאוד.

ואם היה טוען את הטענה הזאת ואומר שהשם ציווהו,

היה מזה חילול השם שאין כמוהו.

ומזה היה צער גדול לאברהם אבינו יותר מהצער על יצחקנו.

צער של חילול שם שמיים בעולם,

אשר היה יקר לאברהם אבינו יותר מכל החמודות שבעולם.

מאשר על מזבח כבודו יתברך, הוא הקריב את כל ימי חייו,

קפץ לכבשן האש,

נלחם נגד כולם.

היה במערה שלוש עשרה שנה.

מה לא עבר?

הכול לכבד את השם,

ופתאום יוצא ממעשה שלו חילול השם כזה גדול.

לא היה כזה בכל הניסיונות שנתנסה עדינה.

ובכולם היה קידוש השם ופרסום כבוד שמיים בעולם, כל ניסיון קודם.

אבל במעשה עקדה, מלבד הצער הגדול על בנו ועל חמודותיו שהלכו ממנו,

עוד נתוסף לו צער רוחני גדול ונורא,

הוא הצער של חילול כבוד שמיים בעולם

שלא היה עוד כמוהו.

אז זה דבר אחד שבניסיון הזה לא היה דומה לו בניסיונות הקודמים,

וזה הניסיון הכי קשה והכי גדול יותר מעצם העקדה.

עוד דבר הראוי לדעת בעניין העקדה,

שאברהם אבינו לא קירב את בנו לשחוט אותו בדרך אכזרית.

הוא לא שכח את היחס שבינו לבין יצחק ואהבתו אותו.

ושלא נחשוב שזה כמו איזה שוחט

שלוקח בעל חי כדרך העמים הפראים הקדמונים,

עובדי האלילים,

שהיו מוסרים את בניהם ובנותיהם הקטנים לשרוף אותם באש,

והיו מתופפים בתופים לבל יישמע קולם וצעקתם הגדולה והמרה.

והיה זה מעשה אכזרי ורציחה כדרך כל רוצחי נפשות.

וזה היה מפאת התאווה של הכהנים שלהם לראות איך תצא נפשם של העוללים,

ואיך יפרפרו בייסורי מוות נוראים כאלה. היה להם עונג גדול מזה.

לא כן אצל אברהם אבינו עולם השלום.

הוא נצטווה,

קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק.

אמרו חכמים זכרונם לך ליתן שכר על כל דיבור ודיבור.

מה השכר שמגיע לאברהם אבינו על כל דיבור ודיבור?

אז מתחו את המשפט עוד קצת, אז בשביל זה צריך לקבל שכר? איזה שכר?

על כל דיבור ודיבור. מה זה על כל דיבור ודיבור?

כל דיבור שאמר לו השם היה עניין בפני עצמו.

קח נא את בנך.

כשאתה לוקח אותו,

תזכור ואל תשכח אפילו רגע אחד שזה בנך יוצא חלציך.

בשעה שאתה הולך לעשות את זה,

תתמקד בנקודה שאתה עוקד את הבן שלך היחיד שלך.

קח נא את בנך שלא תשכח אפילו רגע אחד.

שהוא בנך יוצא חלציך.

את יחידך שלא תשכח שהוא יחידך. אין עוד אחת כזה בעולם.

אשר אהבת,

שלא תסור אהבתך אפילו רגע אחד ממנו,

לא שתעקוד אותו כאילו כבר ויתרת עליו, אתה יודע שהוא כבר איננו,

ועכשיו מבצעים את הפעולה.

שבכל רגע אתה זוכר שהוא בנך,

שהוא יחידך,

ושאתה אוהב אותו, ורגע אחד לא תפסק אהבה.

את יצחק,

שלא תשכח כל העת שהוא יצחק הגדול בחוכמה ודעת ובעבודת האלוקים.

ככה, במצב הזה,

על כל דיבור ודיבור לתת לו שכר. כי כשעוקדים

את הבן יוצא החלצים ושמים לב לנקודה הזאת,

כשיודעים שזה היחיד ואין בלתו בעולם,

כשיודעים שזה האהוב שאין כדוגמתו,

וכשיודעים שזה היחיד

איי, איי, איי, איי, איי.

אז כל זה נותן שכר על כל דיבור ודיבור.

זה השכר שהגיע לאברהם אבינו, עליו השלום.

בעד כל דיבור ודיבור.

שמפאת כל דיבור שנצטווה,

גדל ניסיונו של אברהם אבינו.

ועשה את המעשה לא בגתר אכזרי,

כי אם בכל מידת הרחמים באהבה לבנו יחידו.

והיה מעורר בקרבו, בכל כוחו, את רגשי החמלה והאהבה אליו.

אבל בכל זאת היה צריך שתתגבר אהבתו לשמו הגדול והנורא יתברך על אהבתו וחמלתו על בנו יחידו.

זהו עיקר גדול הדעת בעניין העקדה.

כמו שיעקב אבינו אחרי 22 שנה שלא התנחם כשידע שיוסף חסר לו,

הוא עומד לפגש איתו.

אז בפגישה כזאת רצים אחד לקראת השני.

הוא עוצר ואומר קריאת שמע, שאת כל האהבה שיש לו לקדוש ברוך הוא,

את כל האהבה שיש לו לבן שלו, הוא מעביר לקדוש ברוך הוא.

זה היה אבות הקדושים.

והניסיון היה, למרות שאתה אוהב אותו באהבה גמורה,

ככה אתה עושה.

אותו דבר היה עם אברהם אבינו, כמו שלמדנו,

שגירש את ישמעאל,

שהוא אוהב אותו, ואהב אותו כמו יצחק.

אשר אהבת, אמר לי, שניים שאני אוהב,

ישמעאל ויצחק.

וכשאמר לו השם גרש, עשה את זה במלוא מידת הגירוש.

כמה היה אוהב

את הקדוש ברוך הוא, אברהם אבינו. אברהם אוהבי, אוהבי.

השם קורא לו אברהם מואבי. מי זכה עוד לכזה דבר?

אברהם אוהבי.

אשר על כן יש לנו לעיקר ויסוד במעשה העקדה.

דברי החכמים,

זכרון הלכה שאמרו שהיה יצחק בן,

37 שנה בעת העקדה,

שכבר היה גדול בדעתו,

ועשה אברהם אבינו מעשהו בהסכמה גמורה עם יצחק בנו.

והיה יצחק משתתף במעשה של העקדה.

ועובד השם במידה ידועה, כאברהם אביו.

עוקד ונעקד, הולכים ביחד.

חזק מאסרי.

הוא מבקש מאברהם, תחזק מאוד את

המאסר שלי, שאני לא אזוז ואפסל כקורבן.

כמו שכתוב בפסוק, וילכו שניהם יחדיו, בדעה חד-צלולה.

הבן להיזבח והאב לזבוח.

וכל זה אחרי שהודיע לו שהוא יהיה עשה לעולם.

אז אם כן, מעשה אברהם אבינו לא היה אכזרי, כי אם

ניסיון של מעלה, שהסכימו שניהם האב והבן,

שצריך לקיים את ציווי השם ידברו.

כמאמרו,

בלי שום הרהורים.

ונעשה כל זה בכל ההרגשים הטובים של אהבה וחמלה,

ויקרע את החיים מפאת שניהם, גם אברהם

וגם יצחק.

אז בניסיון הזה רואים שהצער הגדול ביותר שהיה לו אי פעם

זה החילול השם שהיה יכול לצאת מכל העקדה,

עקדה,

ואף על פי כן הלך על זה אברהם אבינו.

ואני בתומי אלך,

כי תלך לפניי ואהיה תמים,

והוא הלך עם השם בתמימות, בלי חוכמות,

בלי חשבונות, בלי קל וחומר, בלי שום דבר.

השם אמר, אז הוא עושה.

הדבר השני שבעקדה הזאת זה הכל היה בשיא החמלה,

בשיא האהבה,

בשיא ההבנה שזה היחיד שבעולם

ושאין זולתו.

ואפשר שלא תהיה יותר אומה ישראלית,

ובזה מסתיים הכל.

עם כל זה שום חשבון לא נכנס

ושום הרהור אחרי מידתו של הקדוש ברוך הוא.

למעלה ממשה רבנו.

זה אברהם אבינו,

ובמידות שלו צריך להידבק.

רבי יחנניהו ברגשו אומר, עושה הקדוש ברוך הוא זה כל ישראל.

לפי כוח ארבונות על המצווה שלנו, בואו נעבור למען זה.