מסירותו של אברהם אבינו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ויאמר אברהם,

אלוהים יראה לו עשה לעולה בני.

גדולתה של העקדה איננה בפעולת העקדה עצמה,

אלא בהיקף של כל מהלך החיים.

אין הניסיון מתייחס רק לפעולה הזו שנצטווה אברהם אבינו עליו השלום לעצמו,

אלא היה בזה ניסיון ובחינה על כל הדרך של מסירות נפש בעד רצון השם,

דרך אשר נשארה לנו לדורות.

וראיה לזה שהרי פעולת העקדה לא הייתה תכלית רצונו של השם,

שכן לא יצא מעשה אל הפועל.

ובכל זאת אנו מתפללים

לזכור לנו עפרו של יצחק,

ולא עפרו של אלו של יצחק,

כי אין כל נפקא מינא,

והרי זה כאילו קרב יצחק אבינו עליו השלום ממש,

מפני שהתכלית לא הייתה הקרבת יצחק,

אלא בחינה של מסירות הנפש הכללית בכל חייהם של אברהם ויצחק.

ומטעם זה אמרו חכמים זכרונו לברכה, כשאתם זוכרים עקדת יצחק,

מעלה אני עליכם

כאילו עקדתם עצמכם לפניי.

היא לא הייתה תכלית העקדה הפעולה עצמה,

כי אז אין לנו שום שייכות למעשה הזה.

ואיך יזכור לנו הקדוש ברוך הוא העניין של אין לנו שום קשר מציאותי עימו?

אלא על כורחנו,

שגם לפנינו יש ניסיון העקדה,

לא במעשה העקדה עצמה,

אלא בדרך העקדה ומסירות הנפש בעד רצון השם.

ועל כן, כשאנו משלימים את דרכינו ומזדהים עם דרך העקדה,

דהיינו למסור את הנפש בתכלית לשם יתברך,

מעלה עלינו כאילו עקדנו עצמנו ממש.

וכיוון שהייתה העקדה ניסיון החיים של אברהם אבינו, עליו השלום,

והוא נקט כל חייו בדרך זו,

לכן בא הניסיון לבחון את דרכו.

כמו שאמרו חכמים, זכרונו לברכה, שביקש הקדוש ברוך הוא מאברהם אבינו, עליו השלום,

עמוד לי בניסיון זה,

שלא יאמרו הראשונות אין בהם ממש.

שאם לא יעמוד בניסיון,

יתגלה למפריע, כי חסרה לו דרך העקדה כל חייו.

אולם אם יעמוד בניסיון,

אין כל חידוש במסירות נפשו העכשווית בעת הניסיון,

כי זו דרכו במסירות נפשו מקדמת דנא.

ולכן מצינו טענת השטן בעניין הקורבן,

כי באמת, מפני מה לא הרגיש אברהם אבינו, עליו השלום בעצמו, שבעת שמחה גדולה כזו צריך להביא קורבן למקום,

מפני שביטל בקרבו כל התקשרות עם יצחק.

והראיה ממה שאמרו חכמים, זכרונו לברכה, ביום מגמל את יצחק,

שגמלו מיצר הרע לטוב,

ובזה כבר השלים בפנימיותו את מסירות נפשו של יצחק

לרצון השם.

ויצחק עצמו הוא הקורבן גם בחייו.

המסירות נפש בעד רצון השם,

ועל כן לא היה הכרח להביא קורבן.

ואדרבא, עדר הקורבן

מוכיח על מסירות נפשו.

ובאמת, יצחק עצמו הוא הקורבן.

אבל השטן לא רצה להכיר שהוא ניתק קשר עצמי עם יצחק,

וחשב שהשמחה אינה נובעת מתוך גמלו מרע לטוב.

ועל כן צריך קורבן להשלמה.

אכן, כשנסתבך אברהם אבינו עליו השלום בניסיון,

רואים כי הניסיון היה נורא מאוד,

כי מטבעו של אדם הנדרש לעמוד במסירות נפש,

מחשב את העניין בעבורו,

הוא מוסר את נפשו,

והוא משקיט את עצמו מאז שמוצא עניין נשגב במסירות נפשו.

ככל שתוצאות העניין הן יותר נעלות בעיניו,

כן יקל עליו למסור לנפשו,

מה שאין כן מניסיון העקדה של אברהם אבינו עליו השלום.

כל עיקר הניסיון בא לו מפני שלא הביא קורבן פר בעיל.

והרי עומד כעת במצב כזה כי בנו יחידו יצחק, אשר בו ייקרא זרע,

מכל העתידות הנשגבות נשענות עליו.

צריך להיות הקורבן במקום פר.

כלומר,

אילו היה מביא פר,

היה שומר על קיומו של יצחק.

ומכיוון שלא הביא פר,

צריך להביא את יצחק כקורבן תמורת פר.

ניסיון כזה הוא קשה מאוד,

כי לפי שכלנו אין בזה תוצאות חשובות במסירות הנפש.

ועוד יותר קשה לסבול לקבל ניסיון שבא כעונש

ואינו נובע מנימוקים של מסירות נפש,

ובפרט בעת שהחידק

והעונש כל כך קשה,

כי חסרה בו רוח חיים של מסירות נפש.

כל מעשה העקדה נובע ממכשול ובא בתור עונש.

ואין כאן התנדבות עצמית למסירות נפש.

ובהיותו עומד במעשה עקדה,

היה ניסיון

עוד יותר קשה לאור דברי החכמים, זיכרונך,

שאמר אברהם אבינו, הואיל והתחלת

על רביעית דמך יוצרך, יזמין לך קורבן אחר תחתיך.

קודם טען השטן,

עשה לעולה, ולא יצחק לעולה.

ואברהם אבינו השיב לו, קח עונשו של בדאי, שאין מאמינים לו.

ואילו עתה ידעה שמזומן לו קורבן אחר.

אז אם כן, מה ניסיון בעקדה?

אך לפי דברנו,

שכל עיקר העקדה הייתה לברר את דרך חייו בפועל,

ומפני זה לא היה צורך למעשה עקדה ממש,

נמצא כי מצד אחד צריך להביא קורבן,

ומצד השני אין צריך.

וגם ציווי השם על עקדה משתמע לטראמפין.

אלוקים יראה לו עשה לעולה בני.

מן הצורך שתהיה עולה,

אבל מי ישמש עולה?

על זה נרמז מצד אחד עשה לעולה,

ומצד שני, לעולה בני.

כל העניין עמד להכרעתו של אברהם אבינו עליו השלום עצמו.

אם יהיה מושלם בפנימיותו שיהיה לעולה בני,

אז יוכל להיות עשה לעולה,

אבל אם לא,

אז יהיה מוכרח להיות לעולה בני.

ועל כן זלקו עיניו דמעות,

כי ידע בבירור שאם יתעורר צורך לקיים למעשה את העקדה,

הרי זה בגלל חסרון פנימיותו.

לו היה שלם ממסירות נפשו, כי אז לא היה צריך לזה.

והיה מחליף לו הקדוש ברוך הוא סלע עולה תמורת יצחק,

כי העיקר צריך להיות כאן קורבן או פר או יצחק.

וכיוון שלא הביא קורבן פר ביום מגמל את יצחק,

גרמה טענת השטן להביא את יצחק לקורבן.

ומפני מה לא הביא באמת קורבן?

מפני שחשב שיצחק עצמו הוא הקורבן.

ומעתה תבוא הבחינה.

אם אמנם מסור הוא בפנימיותו

ושלם במסירות נפשו אל עקדת יצחק,

החלפת הקורבן בפרעו איל תוכיח.

זאת אומרת, אם יקבלו ממנו את האיל במקום יצחק, סימן שהוא עמד בניסיון.

או שמא לא יזדמן לו פרעו איל,

ואותו כי אינו שלם במסירות נפשו,

כי הקורבן שלא הקריב אז, יצטרך להקריב עכשיו את בנו.

ולכן צריך להביא את יצחק דווקא.

הוא בכה לגודל תביעתו על חסרון מסירות נפשו.

ובזה יובן,

מה שאמרו חכמים זכרון רשע, שטן טען,

למחר יאמרו שופך דמים אתה.

ואכן, אם כל מעשה העקדה נובע מחסרון פנימיותו,

הרי הוא בזה שופך את דמו של יצחק,

כאילו תיקן את עצמו במסירות נפש,

כי אז היה נשאר יצחק קיים ותמורתו היה קורבן פר ואיל.

על כן התפלל אברהם אבינו עליו השלום, מאין יבוא עזרי,

כי עמד במצב מסובך מאוד. ממה נפשך?

אם יחשוב שיתרצל השם יתברך תמורת אין,

כי אז יש פגעה ממסירות נפשו ואז הוא עשוי, חלילה, להתחייב ההפך,

הן בפנימיות והן במעשה, יש על שניהם להפסד.

ואם יחשוב כי המעשה מוחלט, בלי שום תמורה,

וצריך לעקוד את יצחק,

שמעיט חיים חס ושלום על שפיכות דמים, הנובעת מתוך אי השתלמותו, שהוא לא השלים את עצמו.

אז מאין יבוא עזרי,

שתהיה פנימיותו שלמה,

מי בכך שהוא מרוצה לשמיים בלי שום טענה,

לא מטענת השטן בעניין הקורבן,

ולא מהטענה של שפיכות דמים.

על זה השיב,

עזרי מעים אדוני עושה שמיים בארץ,

כשם ששמיים בארץ הם כוחות נפרדים,

ואינם סותרים זה את זה,

כן הוא יקיים,

ואני בתומי אלך.

להשלים מצוות השם לחשבונות והיקפם מצד האמת,

וישאר בתמימותו,

וזה יציל אותו מכל צעד נפתל.

הוא מסובך ברעיונותיו,

וגם העיל מסובך.

השטן העומד לשטנו מסבך את העיל

בכדי לקיים את העקידה בפועל.

דרכו של אברהם אבינו, הרב השלום, הייתה איתנה ובטוחה.

אבל כדי לברר את המציאות,

לבל ייכשל חס ושלום

בשום צעד

היה זקוק לעזר

מעים השם.

עזרי מעים השם, עושה שמיים בארץ.

זה היה המבחן הגדול של אברהם בעניין הזה.

שואל הגאון מווילנה,

כל הדרך השטן בא ואומר לו כל מיני רעיונות,

תשמע, אתה כבר במצב שאתה לא מפוקס כל כך, ואתה הולך לעשות שטויות ולהרוג את הבן שלך, ויש לך הבטחה,

ואתה

משחית את זרעך, וכו', ומה יאמרו לך, ותפסיד את כל העבודה שלך, ואת העמל שלך, ובלבל לו את המוע כל הדרך.

הוא אמר לו, אתה בדאי, אתה שקרן הרי,

ואתה יודע, מסחרו של בדאי, לא מאמינים לו,

כמו דוראי,

לא מאמינים לו.

לא מאמינים, לכן לא מאמינים לך. שתוק, שתוק, לא רוצה לשמוע אותך.

אז הוא הלך לצחק, גם הוא אמר לו, תודה, עזב,

אני ואבא מסתדרים, וילכו שניהם יעדיו, הכל בסדר.

אז כשהמלאך אמר לו,

אברהם, אברהם,

אל תשלח ידך אל הנער. מה פתאום הוא שמע עליו?

ואולי זה הסטן?

מה כתובו שמע עליו?

למה? הוא ראה את העין.

אז מה הוא ראה?

מה הוא ראה?

הוא ראה את העין מסובך.

אם העין מסובך,

זה לא מהשטן.

כי אם זה היה מהשטן,

אז הוא היה מזומן לו.

בא לו ככה, הלא, השחטתי.

כמו שהנהר בא לו פתאום,

כמו שהזקן הזה, השטן בא לו, כאילו, ופתאום נותן לו עצות,

הוא שואל קושיות וכל מיני.

השטן הוא מזדמן בקלות, בחינם.

אבל מה שבא בקדושה זה תמיד מסובך.

כשהוא ראה שהעין מסובך, הוא ידע את זה מהקדושה.

אז לכן הוא ניאות להפסיק את העקידה.

ככה מסביר הגאון.

אז זאת אומרת, רואים מפה, רבותיי,

שהמבחן הגדול בזה זה היה מסירות הנפש עד הסוף.

האם הוא הולך עם זה עד הסוף, והיה לו מקום להתבלבל.

בשיעורים קודמים אמרנו,

שכיוון שהשם לא ציווה אותו ממש, אלא אמר לו, קח נא,

בלשון בקשה, קח נא את בנך,

אז היה מקום שיחשוב

אברהם אבינו שאולי הכוונה שהשם אומר לו,

שיקול דעת, שהוא לא ישתגע באמת לעשות.

זאת אומרת, המטרה היא שאפילו שהוא שומע או יכוון לדעת האמת של השם,

שהכוונה לא לעקוד.

היה לה מקום מפלט כזה,

לחשוב גם הפוך,

הפוך לגמרי ויותר בטוח ויותר ברור.

כן, אבל מה שקופץ לך יותר קל,

סימן שאתה נוטה גם נשאר.

מה שאתה נוטה,

גם זה הגאון לימד אותנו, כשיש לך שתי החלטות,

אחת קשה לך ואחת יותר קלה לבצע.

הקלה שיותר קל לבצע זה מצד הספר האחרון בדרך כלל.

למה?

כי אתה זורם לכיוון ההוא.

מה שקשה לך,

כל דבר שבקדושה הוא צריך להיות קשה.

אז החלטה טיפה יותר קשה.

ממילא, אם אתה לא יודע ואין לך את מי לשאול ואין לך מקום לברר,

מסתבר שהצד שיותר קשה הוא הצד היותר נכון.

בכל אופן, אברהם אבינו, עם כל החשבונות שהצגנו בשיעורים האחרונים,

וכל מה שיש עוד ומה שדיברו כל החכמים,

עמד בניסיון הזה שבו הוכרע מעמדו של אברהם אבינו,

האדם הגדול בענקים שממנו תצא האומה הישראלית, שתהיה מסוגלת לעמוד בכל הניסיונות,

גם בשקרים של שס,

ולהתחבר אל האמת באמת.

רבי יחנניהו ברקה שאומר,

ארצו הקדוש ברוך הוא של קדוש ישראל נפיקות ארצו.