http://live.shofar-tv.com/videos/4035

1-7-14

"ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק, אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי לעשות קטנה וגדולה". אין אלו אמירת דברים בעלמא מן השפה ולחוץ, שערי תורה הם. מפה רואים ראיה גדולה לגודל אמונתו של בלעם, הוא אומר, אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי, לעשות קטנה וגדולה.

גודל אמונתו של בלעם רואים, זה התורה אומרת, כבר הוזכר כמה פעמים בספרי בברכה ל"ד י', לא קם נביא בישראל כמשה, בישראל שלא קם, אבל באומות העולם קם, ומי הוא - בלעם. ועליו נאמר "מחזה שדי יחזה" ובלעם ידע בעצמו את כל האחרית הצפויה לכלל ישראל, כמו שראינו שהוא אמר "תמות נפשי מות ישרים" מכל מקום למרות כל גדלותו ואמונתו מעשיו היו להיפך, לבבו מלא שנאה לישראל, למרות שידע והכיר שזה כנגד רצון ה' יתברך. ורואים את גודל השחתתו ורשעתו, שבשעה שנודע לו שעל פי עצתו נהרגו 24 אלף איש מבני ישראל, בא לבלק לבקש שכר עבור העצה הזו, והרי זה מעשה זה לבד ראיה על עוצם השחתתו, לכאורה איך מתאים הנהגתו זו עם גודל האמונה שהיתה לו? הרי בעינינו דומה שבשעה שנתחזק באמונה ובידיעת הטוב האמיתי ודאי שהוא נתרחק מהרע, וכל מעשינו יהיו מודרכים על ידי אמונה והשלמות. אז אם אנחנו מתחזקים, ככה דומה בעינינו, באמונה ובידיעת הטוב האמיתי אז ודאי שאנחנו מתרחקים מהרע, וכל המעשים יהיו מודרכים ע"י אמונה מושלמת. לכאורה היה אפשר לומר שענין בלעם הוא יצירה מחודשת בבריאה בהיפך הטבע, והקב"ה הרי כל יכול, מסוגל לשנות את הטבע בבריאה כפי רצונו, וכיון שהיה נצרך שבלעם הרשע יברך את כלל ישראל עם כל מידת הרוע וההשחתה הנמצאת בו, שכך עלתה בדעתו של מקום, שבלעם יברך את כלל ישראל עם כל מידת הרוע וההשחתה הנמצאת בו, לכן יצר ה' יתברך בריאה מחודשת של עירוב הטוב והרע, צירוף האמונה והנבואה יחד עם ההשחתה והמידות הרעות. וכן באמת ראינו, שענין  נבואתו של בלעם היתה למען מטרה מסוימת, ככתוב "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" וחכמים אומרים, שלא הניח הקב"ה פתחון פה לגויים שלא יאמרו אתה ריחקתנו, לכן נתן הקב"ה נביא לאומות כשם שנתן נביאים לישראל. אז כל הנבואה שהיתה לבלעם זה היתה סתימת פיות לאומות העולם שלא יאמרו אתה ריחקתנו, לכן נתן להם, על זה נאמר "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" ומעתה כיון שיצירה מחודשת היא הענין של בלעם, לכן אין לנו ללמוד מכאן לדרכי הנהגת עבודתנו, כך היינו אומרים לכאורה, שזה יצירה מחודשת בבריאה שהיא היפך הטבע.

אמנם נראה שאין הדברים כן, שהרי שנינו, כל מי שיש בו שלש מידות הללו הרי הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, כל מי שיש בו שלש מידות אחרות הרי זה מתלמידיו של בלעם הרשע. מלמדת אותנו התורה, תסתכל במעשה של בלעם, ותבין איך היא האמת הצרופה, כל מי שיש בו שלש מידות רעות הרי הוא מתלמידי בלעם, כי האמת האמיתית שבדרכי העבודה שאין לנו להביט על העשה טוב, אדם לא צריך להסתפק על פי האמת רק כמה הוא עושה טוב, אלא בעיקר חובתנו להתבונן על הסור מרע, כי יתכן שאדם עוסק בטוב, אבל כל שלא הרגיל עצמו לסור מהרע עדיין טמון בקרבו רע והשחתה ללא תכלית. ומעתה יתכן והעוסק בתורה ויושב בישיבתו של אברהם אבינו ע"ה, אך כיון שנמצא בו שלש מידות אלו, אינו מתלמידי אברהם, אלא בכלל תלמידיו של בלעם יימנה, ז"א אדם יושב בבית מדרש של אברהם והוא בלעמי, עמרמי, ככה יכול להיות, ז"א אדם יושב ועוסק בתורה של אברהם אבינו ע"ה, אך כיון שנמצא בו שלש מידות אלה אינו מתלמידי אברהם אלא בכלל תלמידיו של בלעם יימנה, והיינו דאיתא בחכמים ז"ל, לגבי דואג ואחיתופל, שנאמר עליהם שאין להם חלק לעולם הבא, גמרא בסנהדרין צ', ודואג ואחיתופל היו מגדולי ישראל, ומצינו בחכמים ז"ל, דואג ואחיתופל ראשי סנהדראות היו, ודואג היה אביר הרועים אשר לשאול, ועל אחיתופל נאמר, שעצתו היתה עצת ה', והוא היה רבו של דוד המלך ע"ה. ובמדרש אמר רבי אלעזר, עצת מינות היתה בהם, למה היו דומים? לבית שהוא מלא תבן והיה בבית חורים, והיה התבן נכנס בהם, לאחר ימים התחיל אותו התבן שהיה בתוך אותן החורים יוצא, ואז ידעו הכל כי היה אותו הבית של תבן. כך דואג ואחיתופל, לא היו בהן מצוות מתחילה, אע"פ שנעשו בני תורה, הוה כתחילתן, הוה כי רעות במגורם בקרבם, והדברים ברורים.

מה כתוב כאן? דואג ואחיתופל היו בשיא המדרגה, היו לעילא ולעילא, היו ראשי סנהדראות, תארים מדהימים, דוד נתייעץ עם אחיתופל, והוא נקרא רבו, הוא קורא לו רבו אלופו ומיודעו, אבל רבי אלעזר אומר שהיתה בהם עצת מינות, למה הם דומים? יש בית מבחוץ הוא נראה מפואר, מה זה מפואר, אנשים עומדים מתפעלים, מה יש בפנים? תבן, היו בו סדקים, ולאט לאט התבן התחיל לבצבץ החוצה וראו בסוף שזה כולה כולה כולה בית של תבן. אדם מסתכל בחוץ רואה מפואר, חושב מה יש בפנים, הדמיון עובד, אבל פתאום שהתחיל לבצבץ הם רואים, רואים שהיה להם עצת מינות, אז רואים ממה הם עשויים, קודם מתפעלים , ראש הסנהדרין הגיע, ראש הסנהדרין הגיע, פששש תראה איזה גלימה יש לו, תראה איזה זה, תראה איזה זה, תראה איזה זה, ראש הסנהדרין הגיע, יו אחיתופל בא, פששש כולם מתפעלים, אבל פתאום שומעים מה העצות שלו ומה זה, זה בית של תבן, זה קש. לא היה בהם מצוות מתחילה, אע"פ שנעשו בני תורה, אתם שומעים באיזה דרגה הם הגיעו? לא היה בהם מצוות מתחילה, והוה כתחילתן, ונשארו על ראשיתם ויסודותם, כי רעה במגורם בקרבם.

יתכן ואדם עוסק בתורה ובמצוות והוא הגיע לדרגה שהוא גדול מכל ישראל עד שנעשה לראש הסנהדרין, ומכל מקום הוא נקרא שאין בו מאומה והוא כבית לא תבן, ואת זה אמרו חכמים ז"ל על דואג ואחיתופל, שהיו כתחילתן, ז"א השורש שלהם היה לא טוב, שורש רע, מידות מושחתות, ולמרות שהם למדו תורה המידות לא השתנו. וכל התורה שלמדו ועסקו בה לא הועילה לשפר את מעשיהם ולתקן את מידותיהם הרעות, ונשארו כתחילתם עם כל הרע שהיה בהם, היינו דכתיב "כי רעות במגורם בקרבם", אפילו שלכאורה נראה שהם מלאים בתורה ומעשים טובים, כל מי שלא מתייגע להסיר את הרע הרי הרע נמצא בקרבו וכולו אומר רע. תלוי מה השורש של הבן אדם, מאיזה בית הוא בא,  מי הוא, איך הוא גדל.

ומעתה, בעת שאדם רוצה לבדוק את מעשיו אם טובים הם וראויים לפני הקב"ה, אל לו להסתפק אם קיים את העשה טוב, אלא בעיקר חייב לבדוק את פנימיותו, לא המעשים החיצוניים הם אמורים לתת לנו להתפעל אלא הפנימיות של האדם, האם מידות רעות נמצאות בו או לא, האם קנאה תאוה וכבוד מדריכים את מעשיו ופעולותיו, וכל שלא יפשפש במעשיו בענינים אלו אין תקוה לאחריתו. כל שלא יפשפש במעשים, בענינים האלה לבדוק אם יש לו קנאה תאוה וכבוד, ואפשר שהם מדריכים ונעשה פעולתם, לא תהיה תקוה לאחריתו. לכן נתנה תורה פרשת מעשה בלעם ללמדנו, היכן תלוי עיקר העבודה, היינו כמו שמובא בחכמים בתנא דבי אליהו רבה כ"ח, שניטלה רוח הקודש מאומות העולם. למה אין לאומות העולם רוח הקודש? למה זה ניתן להם? משום לגבי בלעם ראינו היאך סופו של אדם אשר רוח הקודש בו, אם מידותיו אינם נכונות כמידותיו של אברהם אבינו ע"ה אז לאן הוא יכול להתדרדר עד כדי תאות ממון ובוצע ורציחה וזנות וכל המעשים הכי גרועים כולל האתון שלו. אז אדם יכול להגיע עם כל המעלות שהעניק לו הקב"ה ונתן לו נבואה ורוח הקודש והכל, ועם כל זה הוא נשאר בהמה גרוע ופחות מהאתון שלו. האתון שלו עשרות מונים במעלה יותר גבוהה ממנו. ומכיון שאומות העולם אינם בעלי מידותיו של אברהם אבינו ע"ה, אז אין להם מקום לרוח הקודש. לכן הקב"ה נטל מהם את רוח הקודש. ככה אומר תנא דבי אליהו רבה בכ"ח.

אני חוזר, שניטלה רוח הקודש מאומות העולם משום דגבי בלעם ראינו איך סופו של אדם אשר רוח הקודש בו אם מידותיו אינן נכונות כמידותיו של אאע"ה ומכיון שאומות העולם אינם ממידותיו של אאע"ה אין להם מקום לרוח הקודש, לכן ניטל מהם רוח הקודש.

יש והאדם עמל ומתייגע בעבודת ה' יתברך, ברוך ה' הוא זוכה ומשיג להתעלות לאיזה מעלה ומדרגה, ואפילו יצר בקרבו כוחות טובים, אמנם את שרשי הרע שבקרבו עדיין לא עקר, כי ההשרשה הראשונה שבאדם אינה מסתלקת בנקל. מה הושרש באדם מתחילת הוייתו, איזה מידות מה הוא למד, איפה הוא התחנך? מי האנשים שסביבם הוא חי? ההשרשה הראשונה היא מוסיפה לעבוד וליתן פריה אפילו שאדם מגיע למדרגות מסוימות, אם בן אדם בקטנותו היה רגיל לקלל, הוא יכול להגיע בגדלותו גם כן לקלל, וכמה זה מגונה לראות אדם מקלל כל הזמן. יכול להיות שבן אדם יגיע אפילו להיות גדול בדור ויהיה מקלל, ומקלל חופשי כאילו אדם מן השוק, איך זה התחיל? השרשה ראשונה. באיזה בית היה, מקללים או לא מקללים, באיזה חברה, באיזה בית ספר, באיזה מסוד, באיזה מה, שמה היו מקללים זה נשאר אצלו, אם הוא לא יעבוד לעקור את זה הוא יישאר מקלל. אם אדם היה כעסן, ככה, אמא שלו כעסנית, אבא שלו כעסן, סבתא שלו כעסנית, כולם כעסנים מסביבו, ויש להם הצדקה, מה זה הוא הכעיס אותי, מה זה, הוא יישאר ככה, הוא יכול להתפרץ על אנשים לדבר שטויות בלי שום אבחנה, גם אם הוא יהיה גדול בישראל. הרי גדולי הדורות האחרונים הם לא יותר גדולים מדואג ואחיתופל, ודואג ואחיתופל ההשרשה הראשונה שלהם כתוב כמו שהם היו בתחילתם כך הם היו בסופם, זה נקרא עם כל התורה שלהם, עם כל התורה שלהם - בית מלא תבן. כי מי שלא עבד לעקור את המידות הרעות שבו, אפילו אם הוא ירבה במעשים טובים וילמד תורה וידע הכל הכל הכל מצויין, אבל אם הוא לא עקר את השורשים הרעים הוא עדיין מתלמידיו של בלעם. ואפילו מי שקיבל,

ש. הרב, מה עם המאור שבתורה?

הרב:  המאור שבתורה זה רק אם הוא ילמד מוסר, בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, אומר החפץ חיים, זה תורת המוסר, איזה תורה זה התבלין ליצר הרע - תורת המוסר. אם לא ילמד מוסר כל יום כל יום בשביל עקור את המידות, שיזכיר לו המוסר כל יום איפה הוא לקוי, ויעבוד על זה לשרש את הדברים, לעקור אותם משרשם, האדם הזה ישאר אותו דבר. אתה יכול ללמוד כל הגמרות, את כל הראשונים ואת כל האחרונים ואתה תשאר מתלמידיו של בלעם.

ואף מי שקיבל חינוך למידות טובות בילדותו, לא נעלם השרשה ראשונה, כתוב גם במעלליו  יתנכר נער, כבר מתחילתו משרשו מהוייתו כבר רואים מה יצא מהנער הזה. בוצין בצין מקטפי ידיעה, דלעת שרואים אותה עוד שהיא קטנה יודעים כמה היא תתפתח לאיזה גודל וכמה היא תהיה טובה, בוצין בוצין מקטפי ידיע, ז"א שוטא דיונקא או דאבו באימי, כשאתה שומע את הדיבורים של ילד בשוק, זה או של אבא שלו או של אמא שלו, איפה הוא קיבל את זה, מאיזה חינוך הוא קיבל, מאיפה הוא למד את זה. לכן חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה, לכן צריך להתחיל לחנך אותו דוקא כשהוא בתחילת הדרך, כי מה שהוא מקבל בגרסא דינקותא זה ילווה אותו עד הסוף, אלא אם כן הוא יעבוד כל ימיו לשרש את המידות. החפץ חיים אמר שבמשך חייו הוא תיקן שלש וחצי מידות. וזה עם עבודה אמיתית. ואמרו חכמים שזה ללמוד את הש"ס בעיון ולסיים אותו זה יותר קל מלתקן מידה. אז לא נעלם מאיתו של אדם ההשרשה הראשונה אפילו אם קיבל חינוך למידות טובות מילדותו, וביאור הדברים שכל כוחות הרע וההשחתה שנמצאים בבריאה, נמצאים באדם מתחילת בריאתו. הרי יצר לב האדם רע מנעוריו, זה התורה מעידה, אז אם כן אפילו לו יקבל אדם חינוך למידות טובות מנערותו, גם כן יקשה מאד להגמל מהשרשה הראשונה הנמצאת בו מעת לידתו, השורשים מסוגלים לחזור ולהתעורר. ומעתה כמה שמירות ובדיקות חייבים אנו לעשות תמיד ללא הפוגה, ואף בעת עשיית הטוב גם כן עליו לחשו שמא יתעוררו מחדש כל שרשי הרע שבקרבו.

וביסוד ענין זה ייפתח לנו ביאור בדברי חכמים ז"ל. "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי", פה רואים יסוד שמבאר לנו את זה, את מה שלמדנו עכשיו. כתוב שה' מעיד על פנחס, שהוא בן אלעזר והוא בן אהרן הכהן, והוא השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי, למה ה' צריך להעיד עליו? למה צריך להגיד את השושלת שלו המפוארת שהוא בן אלעזר בן אהרן הכהן? למה הוא צריך להעיד עליו שהוא קנא את קנאת ה' שהקנאה שלו היתה אמיתית? הרי מעשה קנאת פנחס לא היה הריגה בעלמא, אלא זה היה מלווה בשנים עשר ניסים שהקב"ה עשה לו, בשנים עשר ניסים, וחכמים אומרים, וקנא לשמו של הקב"ה ועשה לו שנים עשר ניסים. ככתוב במדרש רבה כ' כ"ה. והנה מובא במדרש והובא ברש"י במדבר רבה כ"א ג', מה ראה הקב"ה ליחס פנחס אחר מעשה זה? אחרי מעשה הקנאה שהוא הרג את זמרי ואת כזבי בת צור, מה ראה הקב"ה לייחס אותו אחרי זה לומר שהוא בן אלעזר בן אהרן הכהן? אלא אתה מוצא שבשעה שנדקר זמרי עמדו השבטים עליו ואמרו, ראיתם בן פוטיאל זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, הרג נשיא מישראל, זה האיש הזה הוא הורג נשיא בישראל, אבי אמו פיטם עגלים לעבודה זרה, יתכן שאחד כזה שהשורשים שלו הם כאלו הוא יהרוג נשיא בישראל? מה הוא נקי במידות שלו, אתם מעלים על דעתכם שאדם כזה יכול להיות נקי במידותיו ושהפעולה שלו היא פעולה נקיה? איך יתכן? לפיכך בא הכתוב לייחס את פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, לכאורה הענין תמוה, למה הם מגנים אותו השבטים? המעשה שלו היה קנאת ה' והוא זכה לשנים עשר ניסים שנעשו לו, הרי זה יוכיח שהמעשים שלו ראויים, מי שעושים לו ניסים זה לא בגלל שהקב"ה לא אוהב אותו לא מחשיב אותו או שמעשיו לא ראויים, לא עושים ניסים לרשעים, עושים ניסים לצדיקים, וה' עשה לו ניסים, ורואים שבמעשה נעשו לו ניסים, יש לך עדות יותר טובה מזה שה' מלווה אותו בתהליך? אז מה עולה בדעתם לומר כך? וכי משום שהוא מתייחס על יתרו אז אסור לו לקנא קנאת ה'? אלא הן הדברים שביארנו, שהרי הריגת זמרי נובעת מדין שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו, והדין הזה של בועל ארמית הוא תלוי דוקא בעת שקנאת ה' בוערת בו, לא שהוא עצבני, לא שלא בא לו על האיש, לא שיש לו תאוות רצח, לא שהוא רוצה לעשות שהו, אני אמחה ואני יעשה ואני תן לי ואני ואני ואני, לא, אלא צריך שיהיה קנאת ה' אם לא זה רצח, אם לא זה רצח! ויכול לקום זמרי להרוג אותו ולא יתחייב עליו. אלא מה, הבועל ארמית זה דוקא דוקא שזה קנאת ה' בוערת בו, ואזי יש לו רשות להרוג את הבועל ארמית. אמנם בשעה שאינו נובע מקנאת ה' אסור לעשות כן, זאת היתה הטענה של השבטים. הפנחס הזה, השורש שלו נובע מיתרו, שהוא פיטם עגלים לעבודה זרה, אם כן נמצא בו השרשה מסוימת של עבודה זרה, אם כן איך יכול לילך להרוג נשיא שבט מישראל, שלמעשה קנאות זה דורש שרשים נקיים מהשרשת רע, וכיון שנמצא בו שרשי הרע שהם אינם נמוגים לעולם, לא יתכן שיוכל לעשות מעשה קנאות מושלם, ואף על גב שאמו צדקנית גמורה, מכל מקום השרשה ראשונה של הרע טמונה בו, ולכן היה לשבטים טענה על מעשהו, עד שבא הקב"ה וייחס אותו ואמר, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, הוא כהן בן כהן וקנאי בן קנאי.

כמו שלוי הוא היה קנאי, נכון? הוא היה אבא של אהרן, והוא קינא על מה שעשו למי? שכם מה שעשו לדינה בתו של יעקב, זה מאותו שורש, זה כהן בן כהן וקנאי בן קנאי, שהעידה התורה שהמעשים האלה נובעים מהשורשים של אהרן הכהן.

ומעתה מובן כמה קשה לאדם לבוא להעיד שמעשיו טובים המה, שהרי יתכן שאף שמעשיו טובים מכל מקום כיון שהשרשה הראשונה שבקרבו לא בטלה, אפשר ששרשי הרע מעורבים בתוך מעשיו הטובים.

והנה רואים, שנגיעה קלה פוסלת את האדם לדין. רק נגיעה קלה, אם יש לו נגיעה בא מישהו והקדים לו פירות, בא מישהו ואמר לו יש לך פה נוצה, בא מישהו נתן לו איזה טובת הנאה קטנה, זה כבר נקרא שוחד, נגיעה קלה, הנגיעה הקלה הזאת כבר פוסלת בן אדם לדון, פסילנא לך לדינא, לא יכול לדון אותו, כי יש לו נגיעה, נגיעה. אז פוליטיקאי יכול לצאת נגד מישהו אחר ולהגיד שהוא לא בסדר כי הוא פותח מפלגה? הרי הנגיעה שלך ברורה, כל כולך נגיעה, הרי אתה משוחד למה שאתה רוצה, אז איך אתה יכול בכלל לדון מישהו אחר ולהגיד לו, ומה אתה יותר ראוי ממנו? יש על זה קונטרס שאני אלמד בימים הקרובים, דעת רבותינו, שמסביר עד כמה שטות והבל כל אלה שחושבים שאדם שרוצה להקים איזה מפלגה או לעשות איזה פעולה בתורה או ביהדות, אז הוא צריך להכנע מפני פלוני או אלמוני וכו' וכו' ואסור לו, הוא חייב להשמע למי שהם חושבים ולא אחרת. יש קונטרס יפהפה שמסביר את כל הדינים וההלכות נדבר עליו בימים הקרובים.

מכל מקום, אם רק יש נגיעה קלה אז היא פוסלת כבר אדם לדין. אז על אחת כמה וכמה בשעה ששרשי הרע בקרבו והוא ספוג בנגיעות רבות מחמת כוחות הרע שבו, ואם אין לו כוחות רע שבו אפשר שאלה שסובבים אותו גיחזים שכוחות הרע שלהם מטים אותו, מכשילים אותו, מרמים אותו, מזייפים לו את הדברים, מונים אותו, וכן הלאה, כאילומתוך דאגה כמובן חס ושלום, ומציר לו ציורים חמורים ואיומים מה יקרה אם ו.

היצר מוצא מקום  להשתמש בהשרשה הרעה שבו, של אותו אדם שיהיה גדול אפילו כאחיתופל ודואג, ולכן הסכנה גדולה עד מאד, והוא אשר נתבאר בתחילת דברינו שעיקר עבודת האדם חייבת להיות בסור מרע, סור מרע לא מספיק שאת הטוב ואתה למדן ואתה חכם, לא לא לא, פה העבודה היא בסור מרע, לא להסתפק בעשה טוב כי אתה יכול לשבת בבית מדרש של אברהם אבינו להיות ראש הבית מדרש, ראש הסנהדרין ואתה מתלמידי בלעם.

כי בשעה שלא הסיר מליבו את הסור מרע גם העשה טוב אינו טוב כלל, זה הכל תבן. כיון שיתכן שמעורב בו ענין וכוחות של רע, ממילא מובן עכשיו שפיר כמה בדיקה חייבת להיות אף במעשים הטובים, וזו כוונת הרמח"ל במסילת ישרים פרק ג', בביאור יפשפש במעשיו וימשמש במעשיו, שחייב לבדוק את המעשים בשני אופנים, שלא יעשה מעשים רעים, ועוד, שאפילו במעשים הטובים לא יתערב מחשבה רעה. אז יפשפש זה לברור בין הטוב לרע, ואח"כ בטוב שנשאר צריך למשמש, לבדוק שלא יהיה מחשבה רעה. כמו שאדם ממיין בדים אז הוא לוקח את הטובים ואח"כ הוא ממשמש לראות את איכות הבד, שהבד באמת הוא באיכות גבוהה, ככה צריך למשמש את המעשים הטובים שאין בהם מחשבה רעה או מידות רעות ופסולות.

עכשיו מובן הענין של הבדיקה במעשים הטובים, כי ללא בדיקה מקיפה האדם יראה לעיניים ודומה שמעשיו מושלמים ונקיים מכל מחשבה רעה, ולא ירגיש כלל במה שעומד אחר מעשהו והוא בסך הכל עמרמי.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.