טוב עין | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אם יתן לי בלק מלובטו כסף וזהב, לא אוכל לעבור את פי אדוני,

לעשות טובה או רעה מליבי.

אשר ידבר אדוני, אותו אדבר.

המשנה באבות אומרת,

כל מי שיש בו שלושה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו,

ושלושה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע.

עין טובה

ורוח נמוכה

ונפש שפלה,

תלמידיו של אברהם אבינו.

עין רעה

ורוח גבוהה ונפש רחבה,

תלמידיו של בלעם הרשע.

מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע?

תלמידיו של אברהם אבינו אוכלים בעולם הזה ונאכלים העולם הבא,

אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשים גיהינום ויורדים לבאר שחת.

זה מול זה עומדים אברהם אבינו ובלעם הרשע

זה מול זה עומדים

אברהם אבינו ובלעם הרשע

תנא משום רבי שמעון בן אלעזר

אהבה מבטלת

שורה של גדולה

מנה לאן מאברהם?

דכתיב, וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו

מה זה אהבה מבטלת שורה של גדולה?

קו היושר

של גדולה, של אדם גדול,

זה שהוא לא יטפל בחמור שלו

אדם גדול לא מטפל בחמור שלו

אבל אהבה

כשאדם אוהב מאוד זה מבטל

שורה של גדולה, את קו היושר של הגדולה והוא יכול להתעסק משום אהבתו גם בחמור

על מי זה נאמר?

על אברהם אבינו

שאברהם אבינו כתוב וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו

שמואל

יש לאברהם אבינו נערים

למה הוא צריך בעצמו לחבוש את חמורו

שהם יתעסקו בזה

רב גדול מתעסק בחמור שלו?

מה הוא מתעסק בחמור? מילא, נרכב עליו

אבל להתעסק?

אלא אהבה, כל כך אהב את הקדוש ברוך הוא אברהם אבינו שאפילו שהוא הולך לעקוד את הבן שלו

הוא משכים בבוקר והוא בעצמו מתעסק

עם החמור

בשביל להזדרז ולעשות את זה כראוי שלא יהיה שום עיכוב והוא יצא לדרך מייד

זו אהבה מקלקלת

שורה של גדולה

לעומתו

שנאה מקלקלת שורה של גדולה

מנהלן

מבלעם

שנאמר ויקום בלעם בבוקר

ויחבוש את אתונו, אותו דבר

אצל אברהם זה היה אהבת הבורא שהוא התעסק

בחמור

וזה קלקל את השורה

ואילו אצל בן עם השנאה שלו לישראל

היא שקלקלה את השורה של הגדולה והוא ויתר על כבודו

מרוב שהוא להוט בשנאתו

לקלל את ישראל

אז רואים לכאורה פסוקים דומים, נכון? וישקיעם אברהם בבוקר מאחבוש את חמורו ויקום בלעם

בבוקר מאחבוש את אתונו

באדרת אליהו מובא,

הגאון מוילנה כותב,

שכמו שאברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות

ועמד בכולם,

כך התנסה בלעם בעשרה ניסיונות

ולא עמד בכולם

זאת אומרת, ההבדל בין אברהם לבין בלעם הוא מן הקצה אל הקצה

אברהם עומד בעשרה ניסיונות הכי קשים שיכולים להיות

והוא עומד בכולם, ובלעם נותנים לו ניסיונות קלים יחסית

והוא לא עומד באף אחד, הוא נכשל בכולם

והנה ידוע הכלל

אדוני צדיק יבחן את מי בוחן הקדוש ברוך הוא את הצדיקים

וכתוב בבראשית רבה ל״ב ג׳ כשם שהיוצר הזה

אינו בודק קנקנים מרועעים

שאינו מספיק להקיש עליהם אחת עד ששוברן

אדם שיוצר קנקנים

הוא לא בודק

קנקן שהוא יודע שהוא רעוע,

שאם הוא נותן לו מכה אחת הוא כבר נשבר. מה יש לבדוק?

הוא יודע, מכה אחת נותנים לו, הוא נשבר.

הוא לא בודק דבר כזה.

כשם שהפשתני אינו קוטש פשתן רע

שאינו מספיק לקוטשו עד שהוא פוקע

וכשם שהעיקר אינו נותן את העול על פרה שכוחה רע

כך אין הקדוש ברוך הוא

מנשא את הרשעים

אין את הצדיקים כי הם לא יעמדו

הרשע תיתן לו אפילו ניסיון קטן, הוא נשבר.

מה יש לנסות פה? מה יש לבדוק?

השם צדיק יבחן.

הקדוש ברוך הוא נשא רק את הצדיקים.

אם כן,

קשה לפי זה מפני מה נתנסה בלעם בעשרה ניסיונות?

אם אמרנו שלא בודקים אחד רעוע,

אז למה ניסו אותו בעשרה ניסיונות? הרי ברור, בראשון הוא לא עומד, בשני הוא לא עומד. מה יש להמשיך?

הוא כבר נשבר בראשון.

מילא אברהם הצליח בראשון, נשים עוד אחד, עוד אחד, עוד אחד,

אז מרים את הכוח שלו. איך עושים היום מבחני רכב?

מריצים אותו לפני קיר או לפני זה, ובום!

ורואים כמה חוזק יש לו, איזה דרגה.

עומד או לא עומד?

מה הדרגה

של בטיחות?

אז אם כן, מה הטעם שננשא בלעם בעשרה ניסיונות? מה הטעם?

אלא ישנם שני סוגי ניסיונות.

ישנו ניסיון, שזה להרבות שכר.

הניסיון הוא להרבות שכר.

על ידי כך שהוא מוציא מן הכוח אל הפועל

את התכונות הנכונות שבנפש האדם.

זאת אומרת, בכל בן אדם יש כוחות שהם עלומים,

שהם טמונים.

מתי הם יכולים לצאת? רק בשעת הניסיון.

נגיד, אדם במצב שלווה

הוא רגוע.

אבל אם יבוא מישהו ויכעיס אותו,

אז אדם ניכר לכעיסו, בכוסו ובכעסו.

עכשיו הניסיון יבחן אותו איך כעסו.

אם הוא יישאר שלו,

אז הוא עמד בניסיון.

אם הוא יתפרץ,

אז הוא לא עמד בניסיון.

מתי הוא נבחן?

בניסיון.

עכשיו, יש ניסיונות שיודעים שהאדם כן יעמוד.

אז כשמאים ניסיון לאדם, שיודעים שהוא כן יעמוד,

אז בשביל מה הניסיון, אם יודעים שהוא כן יעמוד?

כי על ידי הניסיון הוא מוציא את הכוח לפועל.

פירושו של דבר,

רואים בפועל, בשעת הניסיון, שהוא עומד בניסיון.

אז מי גרם עכשיו שיצא לפועל כוחו העלום?

הניסיון.

לשם מה בניסיון כזה?

להרבות שכרו.

אתה ידעתי כי יראה לו כמעטה.

הכל יצא לפועל.

אני בידיעה ידעתי שאתה תעמוד בזה, כי לא בוחנים, אלא צדיק.

אבל להרבות את השכר.

בניסיון הזה בוחנים רק את הצדיק.

להרבות את שכרו.

ואין מציבים ניסיון כזה למכשול, לכן השם לא רצה לבחון

ולנסות את דוד המלך.

הוא אמר לו במפורש, אתה לא תעמוד בניסיון.

אני מנסה רק את מי שעומד בניסיון בתור צדיק.

בזה אתה לא תעמוד.

וגם אמר לו, במה אבחן אותו?

ולמרות זאת,

הוא נכשל.

זאת אומרת,

יש ניסיון שמנסים את הצדיקים להרבות שכרם.

אבל ישנו סוג ניסיונות ממרום

שהם לברר ולהכיר את האמת.

ובניסיונות כאלה מנסים גם את הרשעים.

זה מסוג הניסיונות שנתנסה גבלעם.

ומי שאינם עומדים בניסיון, ניסיון שבא לברר את האמת,

ומתגברים על כל המכשולים בדרך לרשעותם,

זאת אומרת, הם לא עומדים בניסיון, ואם יש מכשולים

שיכולים לגרום שהם לא יגיעו לרשעות,

הם בכל אופן, במקום להתגבר

על מכשולים לעמוד בניסיון, הם מתגברים על המכשולים כדי לעבור על הניסיון

ולעשות את הרעה שלהם.

כמו שהשם ניסה לעכב את בלעם מספר פעמים כדי שלא יהיה חטאב, הוא התגבר על כל המכשולים והמשיך לכיוון העבירה.

אז יש כאן עדות ברורה כנגדם שהם רשעים גמורים שאין להם תקנה,

כי אם שמים לך מכשול שלא תגיע לעבירה,

אתה מדלג מעל המכשול, שמואל,

שמואל,

שמואל, שמואל.

זה בשידור ישיר, שמואל.

הם שומעים בבית.

אז זאת אומרת,

כשאדם מדלג

מעל המכשולים כדי להגיע לעבירה,

זה מוכיח שהוא רשע, הוא לא יכול להגיד שהוא לא רשע.

הנה, ניסו לעכב אותך שלא תעבור עבירה.

וניסו עוד פעם, ואתה ממשיך לכיוון העבירה.

מה אתה יכול להגיד?

שאתה לא רשע?

עובדה, אתה רשע.

ואין להם תקנה.

ומה יהיה איתנו?

וכגון אנו שאנו בינונים, ועל זה נאמר הלוואי,

וכגון אנו שאנו בינונים,

שיצר טוב ויצר הרע שופטים ומנהיגים אותנו לסירוגין.

מה פירוש?

פעם יצר הרע עובד, פעם יצר טוב עובד, פעם ככה, פעם ככה. בדברים מסוימים יצר הרע, יצר הטוב.

ככה.

אין אצלנו קו ברור.

אי אפשר להגיד שאנחנו רשעים גמורים, אי אפשר להגיד שאנחנו צדיקים גמורים.

אנחנו ככה, יש דברים ויש דברים.

אז אנחנו צריכים להתנסות בשני ניסיונות.

יש ניסיונות לבדוק מי אנחנו בכלל במצבים מסוימים אחרים,

ויש פעמים שיכול להיות שייתנו לנו בשביל להגדיל שכר, ייתנו לנו ניסיון כזה וכזה.

ולכן אנחנו מתנסים בשני סוגי ניסיונות.

פעם עומד מולנו מכשול בדרך לעשות טוב,

ורוצים לראות

אם נדלג על המכשול ונמשיך בכיוון הטוב.

הרי זה בחינה של צדיק יבחן,

השם צדיק יבחן,

כדי שנתגבר על המכשול וירבה זכרנו.

יש לנו לשמוח על כך

שבזה אנחנו נכתבים בספרן של צדיקים.

ומן השמיים סומכים עלינו שנתגבר על הניסיון ונתעלם מעלה-מעלה.

מתי אדם יוכל להבחין שהוא עמד בניסיון?

אם הוא ראה שהיו לו הרבה מכשולים והוא לא התייאש בדרך,

והוא המשיך עד שהגיע למטרה שהוא רצה והיא מצווה,

זה סימן שהוא צדיק שנבחן ועמד בניסיון,

והוא נכתב בספרן של צדיקים גמורים.

והוא נתעלה מעלה-מעלה.

והניסיון שלו במקרה הזה הוא בבחינת נס להתנוסס.

על ידי זה הוא מתרומם למעלה.

ופעמים מוצב לרגנינו מכשול בדרך לעשות רע.

החלטנו לעשות רע.

איזשהו רע.

על פי ההלכה זה רע.

ונקראת אצלנו אפשרות,

דוגמה,

להסיט את השיחה לפני סיפור לשון הרע.

הולכת להיות פה שיחה על לשון הרע,

והייתה איזה משהו, מישהו פתאום נכנס לדבר אחר שיכול להסיט את השיחה מלשון הרע.

עכשיו באה ההתעוררות להפסיק את רגע הבטלה.

עכשיו,

האם מישהו יגיד שרגע וימשיך

עם הלשון הרע, כאילו, אל תפריע,

אנחנו באמצע הדיבור,

או שההסתה הזאת תגרום שבאמת אנשים יעדיפו ללכת לכיוון הזה ולהתפטר מהשיחה הרעה

שהיא לשון הרע.

אתה מבין, אריאל, כן?

אז זאת אומרת,

הנה נתנו לאדם מכשול מלעשות רע,

לטובתו כמובן, מכשול כדי שלא יעשה רע.

אז זה ניסיון

בשביל לבדוק אותו.

באה התעוררות להפסיק את רגע הבטלה אל הניסיונות של רשעים

לבחון ולראות

האם השתמשו בניסיון הזה כדי ליישר את אורחותיהם,

או שהיו מתגברים על המפריעים ומראים בכך את עומק נחישותם לרע.

וזוהי עבודה קשה שמוטלת על כל אחד שאם אין הקדוש ברוך הוא עוזרו,

אינו יכול לעמוד בכל אלו.

זאת אומרת,

בן אדם

יש לו ניסיונות.

יש ניסיון

שהוא ניסיון להגדיל את מעלתו.

השם צדיק יבחן.

ויהיו לו מכשולות לא להגיע למדרגה הזאת.

אם הוא יתגבר עליהן ויגיע,

אז הוא זכה נס להתנוסס.

יהיו פעמים שהוא יגיע למצב שהוא רוצה

לעבור עבירה.

מן השמיים יעזרו לו, ישימו לו מכשולים,

שהוא לא יעבור את העבירה.

אם הוא יתגבר על המכשולים האלה שהם לטובתו וימשיך בדבקות לכיוון העבירה,

זה מראה שהוא רשע,

והוא נכתב בספרן של רשעים גמורים.

אז הניסיונות האלה אצל הבינונים הם פעם כך, פעם כך, פעם כך, פעם כך.

ואדם יבחין מה יש לו ריבוי יותר וככה, ככה הוא יראה את הממוצע שלו,

כמה הוא שווה אצל הקדוש ברוך הוא.

בלעם נתנסה בעזר ממרום שלא היה לשום אדם כמותו.

עוד לא היה בן אדם שהשם עזר לו כמו בלעם.

חמש פעמים דיבר איתו הקדוש ברוך הוא והורה לו דרך הטוב.

ופעם אחת המלאך וחרבו שלופה בידו למנוע אותו מלהמשיך בדרכו.

האתון מאנה ללכת שלוש פעמים ודיברה איתו פעמיים,

ולא עלה בדעתו אפילו פעם אחת

שראוי להיכנע לפני רצון השם יתברך.

נו, אדם שמקבל כזאת סיעתה דשמיא,

ומדלג עליה,

ומסביר אותה איך שהוא רוצה כדי למלא את אהבתו.

אדם כזה,

מה עוד אפשר להגיד עליו?

בזה נתגלה הסוד,

שאת המהות שלו תופסות שלוש המידות הרעות שגדשו את ליבו ונפשו תמיד.

רוח גבוהה, הוא היה בעל גב הסרוחה,

רוח גבוהה, עין רעה,

שרואה רק חסרונות של אחרים ולא רואה שום חסרון בעצמו,

עין רעה,

ונפש רחבה כל-כולו מלאת אהבה.

זה האיש.

רוחו הגבוהה דחפה אותו בכוח אדיר לרדוף אחרי הכבוד הרם הזה,

שהשם יתברך ידבר עמו עד למדרגה,

שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

ולא קם נביא בישראל כמשה,

בישראל לא קם, אבל באומות של העולם קם.

ומי הוא? בלעם.

נו,

להתפאר במעלותיו.

הוא שאף תמיד שהוא יודע דעת עליון ומחזה אדוני יחזה.

הוא רואה עד לאחרית הימים.

הראינו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב.

ובנפשו הרחבה, הבעל טייבה הזה התענג על השם בקרבת אלוקים,

שאין לך עונג גדול מזה.

ועל הכל היה לו עין רעה. לא יכול לסבול שיש מי שמקורב לבורא ממנו,

ויש מי שקרוי בנים לאדוני בשכינתו בתוכם. זה הוא לא יכול לסבול שיש יותר חשובים ממנו.

וחפץ לשמור על כל הרוחניות,

כבודה ואושרה לעצמו בלבד.

כמו הפוליטיקאים שזורקים כל מי שיכול להתקרב לצלחת או לרב החשוב,

כאילו, הזמני,

ויכולים להתקרב אליו יותר את כל אשר הם זורקים ומרחיקים,

שחס ושלום לא יהיה מישהו שייהנה או יוכל להשתמש בכתרה של התורה למטרותיו הנלוזות.

בעל הכל עין רעה.

הוא לא יכול לסבול שיש מי שמקורב לבורא יותר ממנו,

ויש מי שקרוי בנים לשם משכינתו בתוכם. הוא חפץ לשמור את כל הרוחניות. כבודיו אושרה לעצמו בלבד.

הנה כי כן היה.

ככה היה בלעם.

גם בגובהי השגותיו היה נתון לאנוכיותו ולשפלות מידותיו.

אוזנו הייתה אטומה, אטומה לכל רמז,

שיש בו כדי להראות על גדולת וחביבות ישראל.

בשכל הוא הכיר את המעלה של ישראל.

ועל יתרו שהתחבר עימם וזכה,

יתרו התחבר וזכה, הוא היה יועץ איתו ביחד.

איתן

מושביך ושים בסלע קיניך.

אה,

איך אתה זכית?

איך אתה זכית?

המדרש אומר שהוא דימה אותו איתן מושביך ושים בסלע קיניך,

שהוא הצליח לברוח מפרעה יתרו.

ובסוף כמו אנדרטה

של גיבור, מלך גיבור עומדת

ויש לו יד,

ובאה ציפור וישבה לו על היד.

יש מישהו שיעז לירות

על הציפור כשהיא יושבת על היד של המלך באנדרטה?

אף אחד לא היה, אז הוא מבזה את המלך.

אם יראו אחד מכוון לכיוון

האנדרטה של המלך,

אז הוא מבזה את המלך.

אז ציפור שיושבת שם, היא נמלטה.

ככה הוא אמר

על יתרו, איתן מושביך ושים בסלע קיניך.

אי, אי, אי, אתה חכם, ידעת איפה להתדבק, אה?

אבל הוא עצמו כל רצונו היה לקעקע את הסלע האיתן הזה,

כי הוא לא יכל לסבול שיתרו זכה יותר ממנו להתקרב לעם הקדוש הזה, עם ישראל.

הוא לא יכול לסבול גדולת מישהו זולתו.

לכן הוא מזכיר אותו. מה אתה צריך להזכיר אותו?

בגלל שהם היו חברותה אצל פרעה.

איך אתה הגעת למעמד הזה?

והתורה באה ללמד אותנו שצריכים אנחנו לפחד משלוש המידות האלה שמקננות בלב כל אדם.

בכל אדם

יש רוח גבוהה, גייבה.

בכל אדם יש עין רעה

שהוא רואה חסרונות אחרים ולא חסרונותיו.

בכל אחת יש נפש רחבה,

טייבה.

לכל בן אדם

צריך לפחד מהמידות האלה, שהן מקננות.

לא תמיד הן יוצאות לפועל,

אבל הן מקננות.

ורבנו יונה אומר,

הוזהרנו להרחיק מנפשנו צרות העין.

הרי שמידתו של בלעם מקננת בנו ויש להרחיקה.

אז בכל אדם יש בלעם,

בכל בן אדם יש אברהם.

תחליט לאן אתה משתייך.

תחליט.

אם תדכא את המידות של בלעם,

תתבלטו המידות של אברהם.

ואם לאו, הפוך.

ובזה ניכר האדם.

בזה ניכר האדם.

ובזה גם ניכר הרבה שלו.

בזה ניכר הרבה שלו.

פעם היה אחד

שהיה תלמיד חכם גדול,

וממש התלהבו ממנו בני העיר, וכשנפטר הרב,

אז הם החליטו למנותו.

והנה לימים התברר שהוא רפורמי.

הוא היה לבוש בדיוק כמו הרב הקודם.

אותה גלימה הכול, רק הוא רפורמי.

ולא ידעו מה לעשות.

והוא התחיל לדרוש, התחיל להקל כל מיני קולות וכל מיני דברים, ופה ושם.

אה,

לא ידעו מה לעשות.

אז הוא טען, מה אתם רוצים?

אני לבוש כמו הרב הקודם או לא?

כן.

אני לומד אותן גברות שהוא לומד? כן.

אני כותב חידושי תורה וליקוטי הלכות?

הכול בסדר, מה אתם רוצים ממני?

מה,

בגלל שאני מתיר כמה דברים,

בגלל שאני מבין שאפשר להתיר מה שהקודם לא התיר,

אז מה, זה אומר שאני רפורמי?

אז קם אחד ואמר לו,

אתה יודע איך יודעים אם אתה רפורמי או אתה לא רפורמי?

אני אגיד לך איך.

המשנה אומרת

מה בין אברהם לבין בלעם?

אז כולם אומרים, לא, מה פתאום? לא כתוב ככה. כתוב מה בין תלמידיו

של בלעם לתלמידיו של אברהם.

לא כתוב מה בין אברהם לבין בלעם.

למה לא כתוב? אז הוא הסביר.

כי מי שהסתכל על אברהם והסתכל על בלעם ראה אותו דבר, אותה חליפה, אותה גלימה,

אותם דברי תורה, משתמשים באותם מקורות.

אי אפשר להבחין שום דבר, זה אותו דבר.

אבל המשנה אומרת מה בין תלמידיו

לבין תלמידיו.

או, תראה איך התלמידים מתנהגים האלה,

ותראה איך מתנהגים התלמידים האלה.

אלה מאופקים, מכובדים,

לא בעלי תאווה, לא זה, שומרים על עצמם והכול.

זה מורה, שאת כל זה הם קיבלו מהרב שלהם.

מי זה הרב שלהם? אברהם?

אלה, כל אלה רק שררה, וכבוד, ופוליטיקה, וכולי וכולי וכולי, וזה מה שמעניין אותם כל היום בבוקר עד הערב, ולאשון הרע,

מחרית ופה ושם,

זה מראה מי הרב שלהם.

כי מאיפה הם קיבלו את זה?

הנה, התלמידים של זה יצאו ככה, והתלמידים של זה יצאו ככה.

אז זה...

או ראה מי זה הרב, הוא בלעם או אברהם?

מפה רואים.

זאת אומרת,

אדם צריך להיזהר, אומר לנו רבנו יונה, מצרות העין,

כי בכל אדם יש צרות העין.

הרי שמידתו של בלעם מקננת בנו ויש לה רחיקה,

ואנחנו בני אברהם אבינו עליו השלום,

עלינו להיות מתלמידיו בשלושת המידות שנמצאו בו.

עין טובה לחפש מעלות באחרים,

לראות את החסרונות בעצמך,

לרומם את האנשים ממקום שבהם הם נמצאים.

לא להסתכל מגבו על אדם ולומר, מה, נתעסק איתו? מה יש לי להתעסק איתו?

אלא הפוך, לקחת את מי שנראה פושט בעיני האחרים ולרומם אותו. זו עין טובה.

להגיד כמה מידות טובות ומעלות יש בו, ומשם לרומם אותו.

ויש רוח נמוכה,

שאדם לא כל חייו מחפש

שיכבדו אותו ויבליט את עצמו ויקפוץ מחתונה לחתונה ומעניין לעניין וממסיבה למסיבה וילך ממקום למקום.

העיקר שיתראה בכל מקום וידבר בכל מקום וכו' וכו'.

יש לו רוח נמוכה.

הוא עושה את עבודת השם

בשקט ובצנעה.

ויש גם נפש שפלה.

הוא לא בעל תאווה.

כל מקום רק אעבלע עטחן לפלף.

לא כל מקום רק ממון, רק זה, רק כיבודים, רק פה, רק שם.

אדם כזה זה מתלמידיו של אברהם אבינו.

גם כשהקדוש ברוך הוא דיבר עמו עם אברהם, הוא לא החזיק מעצמו.

הוא אמר שמואל ואנוכי עפר ואפר,

שהוא לא ראוי לכך שהשם ידבר עמו.

זה נקרא רוח נמוכה.

וחלילה היה לו מלתאוות, להתענג על גילוי השם,

על אור השם, לשם תענוג.

חלילה,

להתענג על גילוי אור השם רק לשם תענוג

ולא לשם עבודה, חס וחלילה.

הרי זו מעילה ממש בקודשים.

וזוהי נפש שפלה.

והוא יתפלל על סדום שלא תחריו.

אולי ישובו ויחזרו למותיו.

אדרבה, אם ימותו סדום,

הוא צריך להיות מבסוט, אברהם, לא?

למה?

כי אז יוכלו להגיד, הוא צדק,

והרשעים מתו והוא נשאר. לא.

הוא רצה שהרשעים בעצמם גם כן יחזרו בתשובה.

למרות שהיו רעים וחטאים.

הם היו ההפך הגמור משיטתו ועבודתו של אברהם אבינו להרבות חסד ולהכניס אורחים.

הם היו הפוך ממנו.

הם, כל מי שעשה חסד, הרגו אותו.

מכל מקום, מידת עין טובה שלו.

ביקשה מהשם להשאיר אותם בחיים.

והרבה חסד עם אלה שהתעלמו מחסד.

אולי ישובו מדרכם הרעה.

זה אברהם.

זה אברהם.

זה רוח נמוכה.

זה נפש.

נפש?

מה?

רחבה.

אויבה, היא שפלה.

ועין נמוכה.

כן.

זאת אומרת,

עין טובה זה עין שישנה.

למה? היא לא רואה חסרונו.

שישנים לא רואים חסרונו.

והמשנה לא באה להשמיענו את גנות הגאווה וצרות העין ומעלת הענווה וההטבה.

כי זה מושכל ראשון לכל בן אדם.

מי שראוי להיקרא בן אדם מבין

שגאווה וצרות העין זה שלילי

וענווה והטבה זה חיובי. זה כל אחד מבין. זה לא בא לדון, המשנה.

המשנה ביקשה להשמיענו

שגם בגדלות והרוממות של ההשגה עד למעלת הנבואה ושיא הרוחניות,

ייתכן שיקננו באדם מידות שפלות כאלה שיורידו אותו לבאר שחת

ויירש גיהינום.

זאת אומרת, יכול להיות דרגה של נביא,

נביא, בלעם, נביא,

ויכול להיות עם השכל והראש שלו בתחתית של התחתית, בשפלוט של השפלוט.

היינו,

אם כל רצונו גם ברוחניות זה לעצמו,

זה מראה שהוא בתחתית של התחתית, עוזיאל.

הוא דואג רק לעצמו ולטיפוח מידותיו הרעות. נכון, אריה?

וכך שנינו באבות.

עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו.

בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

היינו,

שיעשה האדם את רצונו של הבורא כאילו היה זה רצונו שלו,

ולא ישתייר בו כל רצון עצמי,

כי רצון עצמי פירושו בלעם.

בעל רצון עצמי פירושו בלעם.

אדם שדואג רק לטובתו, להנאתו, לכבודו,

בלעם.

וכל זה כדי שיעשה רצונך כרצונו.

אין הפירוש שהעובד יחשוב כך,

שיעשה רצונך כרצונו. אם תחשוב כך,

שכל זה אתה עושה רק בשביל שהשם יעשה רצונך כרצונו,

אז אתה גם בלעם, כי זו עבודתו של בלעם.

שהוא עבד את הקדוש ברוך הוא רק כדי להדיר ולהגדיל ולרומם את עצמו.

הוא רצה שתגבע רוחו ותתרחב נפשו בהשגות אלוקיות כדי שיעשה רצונך כרצונו.

פירושו

שעל ידי אהבתנו את הבורא

ללא שיעור

אנחנו מעוררים את אהבתו אלינו.

אם אנחנו אוהבים את הבורא באמת ללא שיעור,

זה מעורר את אהבתו אלינו. כי כמיים הפנים לפנים,

או כפי שהמדרש אומר, השם צילך על ידי מיניך. איך שאתה עם השם,

הוא מודד לך.

מה הצל הזה אתה מראה לו אצבע? מראה לו מתחה אצבע.

כפי שאמר משה רבנו עליו השלום,

הודיעני נא את דרכיך למען אמצא חן בעיניך.

והקדוש ברוך הוא בשרו, כי מצאת חן בעיניי.

היינו שיאהב אותנו ונכיר אהבתו,

ומתוך כך

נוסיף לאהוב אותו.

אנחנו מחפשים שהשם יאהב אותנו

ונכיר את אהבתו,

ומתוך כך אנחנו נוסיף לאהוב אותו, שזה יסוד האהבה.

מפני שהוא אוהב אותי,

על כן אני אוהבו.

לכן הודיעני נא את דרכיך למען אמצא חן בעיניך, ואז הודיעו השם.

אז אם כן, ההוראה של המשנה עבורנו היא כך,

שגם כשאנחנו לומדים,

גם כשאנחנו מתעלים,

אנחנו צריכים שהרצון שלנו יהיה להתקרב לבורא,

ולהתבטל בפניו,

ולמצוא חן בעיניו,

כדי להתקרב עוד יותר ולהתבטל בפניו עוד יותר.

וזו הייתה עבודתו ודרכו של אברהם אבינו.

עבדות על עבדות על עבדות על עבדות על עבדות על עבדות על עבדות, ותוספת עבדות.

כמה שאפשר להוסיף יותר בעבדות.

ועושה כן,

אשרב בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא.

ואם חלילה,

המידות שלו מקננות בו ומדריכות אותו,

המידות מדריכות אותו,

בכל כוונתו, בהתעלות שלו, כדי לגדל את שמו,

כדי שהוא ישיג יותר והוא יתענג יותר והוא ישיג קרבת אלוקים,

הרי זה משתמש בקודשים.

ונגיד שמא,

אבד שמא,

כסופו של בלעם הרשע

לכל מי שמתמשכת

תהילתו וכבודו ושמו,

ככל שככה יהיה לצורך עצמו,

יאבד שמו מן העולם בסופו של דבר ויתגלה קלונו

כמו בלעם הרשע.

אם כן, אנחנו רואים שבעצם לימדו אותנו פה במשנה איך אנחנו מזהים מי אנחנו.

האם אנחנו התלמידים של בלעם או אנחנו התלמידים של אברהם?

כל אחד עכשיו יכול לבדוק בדיוק

מה המטרות שלך בחייך.

עכשיו תבחן את שלושת המידות

ותראה האם אתה מתגאה בלימודך,

האם אתה רואה חסרונות בחבריך, אפילו אם אתה לא אומר אותם,

אפילו אם אתה חכם להסתיר אותם.

אבל האם אתה כל הזמן חושב עליהם את השליליות,

או אתה רואה בהם מבט של אהבה וטובה וערכה וכו'.

כל אחד יבחן את עצמו.

האם הוא נמשך אחרי החמין ורץ מהר אחרי החמין,

או הוא רץ מהר לחזור, או שאחרי החמין הוא הלך בכלל,

כי הוא כבר גמר.

המטרה הייתה ללמוד כדי לקבל את החמין והולכים הביתה לישון,

או שהוא אפילו ויתר על החמין וישב ללמוד.

האם לפני החמין הוא היה ער בשביל לא להפסיד את החמין,

או שאחרי החמין הוא כבר נרדם,

כי הוא כבר עשה את שלו.

הוא כבר אכל את החמין ועכשיו שלישון.

מה יש עוד לצפות?

אין עוד לימוד ועוד ארוחה.

מספיק, נגמר האוכל.

אז תלוי, כל אחד יבדוק אם הוא שייך מתלמידיו של בלעם או מתלמידיו של אברהם,

וזה ניתן כל יום לבדוק מחדש.

כל יום לבדוק מחדש.

טוב,

עד כאן רבויסאי.

ברוכים תהיו רבי חנניה ברגשי אומר, עושות ראש וחוסר, כל צפויהן, אבי גאון ורשמוד,

שנה אמור אדנה.