מי אתה ברנש | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם

ואם לא תעשון כן

ואם לא תעשון כן

הנה חטאתם לאדוני

ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם

כתב בספר ערבי נחל

בתחילת פרשת ויקהל

שכמה מיני רוחניות ניתנו באדם בתחילת יצירתו

והם בו בכוח ולא בפועל

זאת אומרת כל מיני רוחניות שניתנו באדם בתחילת יצירתו

הם לא בפועל הם רק בכוח בפוטנציאל

ובידו להטותם לכל מקום שירצה

אם מהפך חלק אחד מהם לקדושה

נברא מזה מלאך קדוש שהוא החלק מנשמתו שיצא לפועל

ומיד הוא פורח למעלה

זאת אומרת

אדם יכול להוציא מן הכוח

אל הפועל

את מיני הרוחניות שניתנו בו

ואם הוא מהפך חלק אחד מהם לקדושה

נברא מזה מלאך קדוש שהוא החלק מנשמתו שיצא לפועל

זאת אומרת כל רגע חלק מנשמתו של האדם

יוצא לפועל

ומיד הוא פורח למעלה

ואם לא, אם הוא לא בחר בחלק של הקדושה

נעשה מזה חלק מן הסיטרא אחריו

חס ושלום

זאת אומרת חלק מנשמתו שיוצא לפועל

הופך להיות חלק מן הסיטרא אחריו

ועולה למעלה

וככה כל הזמן

כל זמן שהנשמה מלובשת בתוך הגוף

אין האדם מרגיש זאת שנפרדים ממנו בכל רגע

אבל אחרי פטירתו במקום שהניח כל ימיו את חלקי נשמתו

שם ימצאים

זאת אומרת לאחר שהוא נפטר מן הגוף

והוא מגיע למעלה מה הוא ימצא?

הוא ימצא במקום שהניח את כל ימיו

ימצא שם את חלקי נשמתו

זאת אומרת במקום שהניח כל ימיו, כל יום יצא ממנו חלק מן הנשמה

נגיד עכשיו יוצא ממך חלק הנשמה שאתה מקשיב לי

אם אתה נרדם

אז יוצא חלק רדום

וכן הלאה

זאת אומרת כל רגע עולה ונפרד מן האדם חלק

והחלק הזה הופך להיות מלאך רוחני

וכשהאדם ייפטר מן העולם כפי היפרדות חלקי נשמתו ממנו

ככה במקום שהניח כל ימיו את חלקי נשמתו שם ימצאים

חלק יהיו בצד הקדוש וחלק בסדרה אחרה

לפי מה שהוא יתעשה כל ימיו

זה דבריו של ערבי נחל בקיצור

כל זמן שהנשמה בגוף מסביר המכתב מאליהו

כל זמן שהנשמה בגוף

האור שלה מכוסה על ידי הגוף

והיא נסתרה מעצמה

רק חלקים קטנים מאורה מתגלים בזה אחר זה

כי בכל רגע מתגלה חלק אחר

ומיד נכסה שוב

יש חלק שנגלה והחלק הקודם נכסה, מתכסה

זה נקרא אצלנו רגע ההווה

זה כמו שאני מסתכל עכשיו עליך

אז אתה בהווה

ואם אני מתקדם לכאן זה העתיד

אתה הפכת להיות העבר

וזה שפה

הופך להיות ההווה

וזה שאחריו העתיד

כשאני עובר מההווה אל העתיד

ההווה הקודם הפך להיות עבר

ככה זה הולך

כל הזמן

זאת אומרת רק חלקים קטנים מאורה של הנשמה מתגלים בזה אחר זה

כי בכל רגע מתגלה חלק אחר

ומיד נכסה שוב

זהו הנקרא אצלנו רגע ההווה

ציור לזה, אור גדול

מכוסה במכסה כדורי

ובמכסה יש רק חלון אחד פתוח

והמכסה מסתובב

ובכל מקום מגיע חלון

מגלה קצת מן האור

אבל מיד מכסה שוב

ומגלה הוא במקום אחר

כך צורת חיינו בעולם הזה

דבר זה הוא מעיקרי ההסתר

של העולם הזה

והוא מאפשר את הבחירה

כי אם יהיה לנו גלוי העבר הווה עתיד

לא תהיה בחירה

כי אם היו העבר והעתיד מגולים לאדם בכל שעה בשלמות היה חטא בלתי אפשרי

רק בהיות העבר רק בזיכרון

והעתיד לגמרי מכוסה

אז לב האדם מלאו לעשות רע

זאת אומרת אם העבר שלו קיבל עונש

זה כבר נשכח ממנו זה לא כל כך עכשיו בהווה הוא רואה לפניו פיתוי חדש

והעונש שכוח ממנו אבל אם הוא ראה אותו בנגלה

חווה אותו עוד פעם בהווה הוא היה עושה עכשיו עבירה? לא היה עושה עבירה

בגלל שזה עבר כבר

אז יש לו מצב של בחירה

ואם הוא רואה את העתיד איזה עונש הוא יקבל

ודאי שלא היה עושה אבל העתיד מכוסה

והעבר עבר ויש לו את ההווה רק ועכשיו הפיתוי

אז יש לו בחירה

אבל אם לא היה ככה בהכרח לא היה יכול לבחור כי זה היה ברור לו שאי אפשר. כמו שבאמצע המכה כשפרעה מבקש

שיסירו מעליו את המכה אז באמצע המכה הוא מרגיש מה ההווה,

מה עובר עליו, הוא לא רוצה את המכה.

אבל ברגע שחדלה המכה הוא חוזר לסורו,

חזרה הבחירה.

אבל תוך כדי ההווה

אז האדם מוכרע.

אסתר זה אינו קיים

קודם שתיכנס הנשמה לעולם הבחירה.

כל מה שאמרנו אסתר זה ברגע שהנשמה התחברה לגוף.

אבל עוד בהיותנו,

לפני כן,

כשהיינו עוברים הנשמה הייתה חוץ לגוף

ולא התחברנו נשמה לגוף,

אז עדיין לא היה המצב הזה. האסתר הזה אינו קיים קודם שתיכנס הנשמה לעולם הבחירה.

כי בירכי העיבור ידיעת הנשמה מתפשטת בכל העולם.

כמו שאמרו, זיכרונם לברכה,

גמרא בנידה ל', צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו.

בעולם הבחירה כל זה בהסתר.

אתה לא יכול לצפות מסוף העולם ועד סופו.

וכל חלק מהנשמה מתנוצץ ויוצא מהכוח אל הפועל

בזה אחר זה.

כל זמן שאתה מחזיק מעמד ולא ישן,

בזה אחר זה.

חלקי הנשמה עולים עם דברי תורה.

אם אתה מקשיב,

אם אתה מהרהר במקום אחר,

אז עולים

עם ביטול תורה.

יושב בשיעור תורה, מבטל תורה.

זאת אומרת, כל רגע נפרד חלק מן הנשמה של האדם

ועולה אל מקומו שתפגשהו ברגע שתצא מכאן,

ותמצא את מהותך כמות שהיא.

אז מי שלא מנצל רגע,

הרגע עולה. אין לחזור להגיד, אה, ב, זה, זה. לא.

מה שעובר, עובר. יוצא, יוצא, יוצא. השאלה באיזה מצב.

אז בעולם הבחירה כל זה בהסתר, וכל חלק מהנשמה מתנוצץ ויוצא מהכוח אל הפועל בזה אחר זה, כי כך סידר השם יתברך בבריאה,

שתהיה לאדם בכל רגע הזדמנות חדשה להידבק בנשמתו ולבחור בטוב,

או להפך חס ושלום.

לאחר שכבר עברו כל רגעי הגילויים שהוקבעו לו.

86,400 שניות יש ביממה,

שזה גילויים, גילויים, גילויים, גילויים, מהכוח אל הפועל, מהכוח אל הפועל.

כל זה יוצא, יוצא, יוצא, יוצא, יוצא, יוצא.

כשיגמרו כל אלה החלקים,

כל הרגעים של הגילויים, שהוקבעו לו לאדם כמה...

והאדם נפטר מן העולם, יוצא מן הגופה,

אז חוזרת אליו ראייה שלמה והוא רואה כל חלקי נשמתו,

הכל, מההתחלה עד הסוף,

ומה נעשה מהם?

ואז ימצא האדם את מהותו, מיהו?

שמעתם?

אם נמצא שרוב רגעיו היו קדושים,

אז מהותו קדושה, כפולה ומכופלת,

על מספר ההתנוצצויות של נשמתו במשך כל ימי חייו?

ואם ההפך,

אז חלילה להפך.

וימצא את אור הנשמה כהה ונדעך

ולבוש נשמתו קרעים קרעים,

וטומאתו כפולה ומכופלת.

ראיתם איש חמאס לאחר שקיבל טיל?

ככה ייראה הבן אדם למעלה.

עיסה כזאת של משהו של טומאה גדולה מאוד.

אבל מה יגדל התענוג בראות האדם עצמו קדוש בקדושה מכופלת

מכל רגעי חייו?

ומאידך, כמה גדול יהיה צערו אם ימצא עצמו טמא בטומאה כפולה כזו?

וזהו גדר גן עדן וגיהינום.

שכר ועונש לעולם הבא.

אם אדם מתלכלך,

סתם דוגמה,

ונודף ממנו ריח רע,

הוא יכול לסבול את עצמו ומחפש מיד אמבטיה להתקלח.

ואם אין,

הוא צריך לסבול את הריח הזה?

וכולם מריחים את הריח שלו?

ואף אחד לא רוצה להתקרב אליו?

איך ההרגשה?

זה הם מדברים על ריח, זה כלום.

אבל אם יש לו טומאה

שזה מהות,

וזה בנשמה,

וחטאים,

וקלון,

וביזיונות,

ודברים איומים ונוראים שהוא עשה,

בסתר כמובן, בסתר,

וכל זה יתברר ויתגלה לעיני חול.

כי אי אפשר להעלים את זה, זה מציאותו,

הוא ימצא את זה, זה מה שהוא שחרר מפה,

זה ישתחרר.

זה ישתחרר ונוצר מזה מלאך רוחני.

האדם הזה ידע, זהו הגדר של גן עדן שלו או גיהינום שלו.

וזה יהיה שכר ועונש לעולם הבא.

הבה ונתבונן בעניין גדול זה עוד יותר בעומק.

על פי ציורי החוש שלנו בעולם הזה.

אנחנו מבחינים שכל רגע לאחר שעבר הרי הוא מת.

ההווה הוא חי.

ברגע העתיד עומד להיוולד.

כן?

ההווה חי, העבר מת, העתיד עוד לא בא,

עוד לא נולד.

על פי מבט זה אנחנו מאמינים שאחר הפרידה שלנו מן הגוף,

כשכל היותנו בעולם הזה יהיה רק בעבר,

אחרי שניפטר לא יהיה יותר עתיד, יהיה רק הכל עבר, כל מה שעברנו.

זה מה שנמצא.

נגיע למקום אחר וזמן אחר,

ושם בעולם ההוא

יהיה שכר או עונש עבור מעשינו בעבר.

ושוב נאמין,

על פי דעת התורה הקדושה,

שלאחר זמן מסוים בעולם ההוא,

נשוב לעולם הגופני ונתחבר שוב עם גופנו.

זה מה שנקרא דחיית המתים.

עכשיו בואו נסתכל על העניין במבט אחר,

על פי הבחנה רוחנית.

אז נמצא תמונה לגמרי אחרת.

העבר והעתיד,

אחד הם עם ההווה.

אלא שעל ידי היותנו בגוף,

מסתתרים מראייתנו העבר והעתיד.

כי נראית המציאות

אך לחלקים דקים מאוד.

סדר ראיותנו נקרא עבר, אובב ועתיד.

כי כיוון שאנחנו מכוסים בגוף,

אז אנחנו יכולים לראות רק את הזמן שלפנינו.

כל גדר השגתנו בזמן ומקום

הוא מושרש במסגרת זו של סדר ראיות.

במבט העליון אבל אין זמן.

ואין מקום.

גם לא מתת רגע ולא לידת רגע.

אלא שזה כך מצויר לנו בדמיוננו על ידי כוח הגוף שמסתיר לנו את הכול.

חוץ מהחלקים הקטנים הנגלים לנו בזה אחר זה היפרדות נשמתנו בכל רגע נתון.

כשגמרתי את המילה נתון זה כבר עבר.

אנחנו עכשיו נמצאים בה, עכשיו אנחנו נמצאים.

זאת אומרת, כל הזמן כבר נפרד נפרד נפרד ואנחנו בחדש.

גם מה שאנחנו קוראים מיתה,

פרידתנו מהגוף,

אינה אלא הסרת הסתר הגוף.

ועל ידה או על ידי ההסרה הזאת אנחנו מגיעים להבחנה אחדותית,

שכל חיינו כהוויה אחת ממש

אז נמצא שלא באנו בהיפרדנו מהגוף

מהעולם הזה אל עולם אחר

שהוא כעין העולם הזה,

אלא שיש בו בחינת מקום וזמן שהן שונות מאשר העולם הזה.

לא באנו אל מקום אחר כלל,

אלא השגתנו היא שנשתנתה.

אנו בדיוק מה שהיינו,

אלא שאנו מוצאים את עצמנו בלי הסתר הגוף שצמצם את ראייתנו לראייה חלקית.

לפי זה מה שהורגנו לקרוא מיתה היא באמת התחדשות החיים.

ונמצא ששבנו אל כל העבר שלנו בהיותו מקובץ יחד

והוא הווייתנו.

זה אתה!

זה מה שעשית, זה אתה!

וההוויה זו היא כמו שאנחנו עיצבנו אותה

בהיותנו בעולם זה, עולם עבודת השם,

כשעברה על ידינו כל חלק חלק בנפרד.

כל רגע מצטרף עד שנהיה הוויה אחת.

לא תוכל לבוא בטענות לאף אחד כי אתה תראה מי אתה בדיוק בדיוק בדיוק.

זה אתה!

אבל הכל ביחד עכשיו.

זה אתה!

הבנת?

יש הרבה אנשים שלפני שהם נפטרים, ברגעים האחרונים הם מספרים שעובר להם סרט של כל החיים שלהם בבת אחת.

מה שהם רואים כסרט אחד בשניות,

איך שנפטרים?

רואים את זה במציאות?

הכל לא כסרט שעובר,

אלא מציאות אחת מחוברת.

לא זיכרונות,

אלא מהות.

לא זיכרונות,

אלא מהות. מציאות.

לא פעם עשיתי וזה כאילו היה פעם איזה מעשה, הוא איננו.

לא!

הכל נמצא.

אפשר לומר שאחר המוות אנו נמצאים בתוך העבר שלנו.

אם התדבקנו בהיותנו בעולם הבחירה בתורה ומצוות,

נמצא את הווייתנו השלמה כשהיא דבוקה ומחוברת לתורה ומצוות

ולנותן התורה ברוך הוא.

לא כבעבר,

אלא בהווה ממש נהיה דבוקים בתורה ובקדוש ברוך הוא.

וכן בעבירות, חס ושלום.

אנו נרגיש ממש כי בה בשעה אנו עושים את העבירה

או את המצווה.

אבל עכשיו יש לנו כבר ידיעת האמת

מה זה מצווה ומה זה עבירה.

מה זה הגדר של שכר ומה זה עונש.

כי עונג זה וחרטיו ייסורים אלה אין גרוע מהם.

כמו שכתוב פה בפסוק,

הודעו חטאתכם

אשר תמצא אתכם.

מכאן יש את עונג.

עוררות נוראה

כי בכל רגע שומה עלינו להתבונן מה אנו עושים מרגע זה

איך מנצלים כל רגע שנשתמש בו כי שוב נשוב אליו ממש

אתה מתאר לך ציור כזה בעצם באמצע השיעור

ככה ככה ככה

ועוד פעם כן

עוד פעם צולל עוד פעם ככה ככה ככה ועוד פעם

זה ככה יהיה אחר כך זה המהות שלך אתה הולך

נפגש עם רבי שמאן בר יוחאי וזה לא ככה ככה

יואו איזה פדיחות כל מקום שאתה הולך עוד פעם

זה אני אומר את הדברים הקלים כן אבל אם אתה תהיה במציאות חס ושלום עבריין מעבר את העבירות והכל

אפילו זה היה בסתר כל זה הולך איתך דבוק בך

זה המהות שלך יא באביי אתם יודעים איזה פדיחה זאת

זה איום ונורא זה אי אפשר לפטר מזה

רק אם עושים תשובה בעולם הזה עוד אפשר לתקן אבל אם מישהו כבר יצא מפה שמר אחר

אז כמה עלינו להשתדל שנמצא בו עונג ולא איסורים וחרטה כשנגיע לשם

בסור ההסתר של הגוף

שלא נמצא חס ושלום שכל ימינו בהבל עסקנו

רק בהכנות

אני מתכונן לעבור דירה ולבוא ללמוד

ובלישון

ובמקום ללמוד ביום לומד בלילה

ועייף בלילה ועייף ביום

ומהפכת הסדר אש הדה מה זה הדבר הזה

ובסוף מה יגידו לו? שכל ההכנות היו מלא דבר אל לא דבר

להתבטל בחינות עבר בעתיד

נמצא כי ההוויה האמיתית שלנו אינה אלא העמל של רוחניות

ואוי ואבוי לנו כאשר נמצא אחר כך

כל כך הרבה מעצמותנו שהטבענו אותו בים הדמיון

בהכנות למחר

תמיד אני מכין מחר בלי נדר אני מתחיל

מה לא זה לא היה לי יום סידורים ממחר בעזרת השם אני מתחיל

וכן הלאה עולם הדמיון כשתתעורר שמה מה תמצא הבל הבלים

הבן

אדם מדומיין

ויש מעשה נורא שמביא הרב פתאיה משר טורקי של לגלה קצת שמע שיש הארי הקדוש אדם קדוש יודע דברים וכולי וכולי

אז הוא החליט לנסוע מה אכפת לו לנצל את הממשלה הטורקית לנסוע ככה לטיול לצפת

אז הוא הגיע אבל כשהוא שואל בצפת איפה נמצא הארי הקדוש

שאומרים לו שמה בבית האחרון צריף כזה

אז הוא ניגש פותח לו

שואל אותו איפה הארי נמצא אומר לו או אתה השר הטורקי

הוא עושה לו כך מה זה איך אתה יודע שאני אסביר לו לפני שיצאת הרמת לחיים עם כל החברים שלך שמה ואמרת אני הולך לפגוש את הארי הקדוש לראות אם הוא יודע משהו אה נכון

אמר לו כן וזה איך אתה יודע כל דבר מה לו כנס בבקשה

התחיל להגיד לו את כל העבירות שלו מה הוא עושה והוא התאדם התבייש אמר נכון נכון נכון

אבל הוא אמר לו אתה גם היית עם השפחה שלך

זה אמר לא נכון

לא נכון כי בשבילהם זה בושה שאין כדוגמת השר עם שפחה

זה בושה שאין כדוגמת השר לא נכון לא נכון אפילו שאף אחד לא שומע הוא רק ביניהם

אבל זה ככה זה

טורקים זה ככה זה כמו ארדואן

בקיצור, אז הוא אמר, לא נכון, לא נכון.

טוב.

אמר לו, האם אתה תכחיש,

אני אביא אותה לפה,

את השפחה.

תביא.

אמר שם קדוש, והשפחה יצאה מתוכו,

מתוכו יצאה השפחה ועמדה לידו.

אמר, הנה,

הוא ראה אותה התעלף על המקום.

התעלף על המקום.

אומר הרב טאיה,

זה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

עבירה קשורה בו ככלב.

קשורה בו ממש ככלב.

עבירות זה לא היה איזה מעשה ונעלם, כמו שלמדנו עכשיו.

זה אתה, זה המהות שלך, זה דבוק בך.

זה אתה, זה מה שתפגוש.

אין משהו אחר.

זה אתה.

בסופו של דבר ההוא הסכים להתגייר, ואמר, אני מוכן לקבל עליי את הדינים,

ומה שחטאתי אני מוכן לשלם,

ומה על פי דיני התורה אני חייב?

אמר לו שרפה. אמר, הנה כסף, הנה תקנה עצים, תשרוף אותי מה שאתה רוצה,

העיקר שאני אצא מפה לגן עדן נקי.

אמר לו, אצלנו שרפה זה לא בעצים, זה שופכים עופרת יצוקה לתוך הגרון של הבן אדם.

ברור לו מיטה יפה, לא שורפים,

מעוותים לו את הגוף.

עופרת לבפנים, וככה פורחת הנשמה.

מוכן.

הארי אומר לו, תשכב, משכיב אותו על השולחן,

אומר לו, תפשוט את ידיך, רגליך, עצום עיניך וכו', פתח פיך,

פותח, שמע ישראל, השם מנוקנו, השם אחד,

ושופך לו לתוך הפה דבש.

ההוא מתעורר, נו,

אומר לו, לא צריך.

קיבלת עליך את המיטה,

אתה לא צריך לעבור את המיטה,

וזהו.

ונשאר בישראל כגר צדק וכו'.

זה המעשה, אבל אנחנו לומדים ממנו מה זה דבוקה בו ככלב.

עבירה

זה מהות.

וגם אם לא הייתה דבוקה בו ככלב,

תאר לך שכל עבירה

היה נברא לך כלב.

בכלב הוא מציאותי,

לא כמו שאנחנו לא רואים עכשיו.

תאר לך, אתה הולך לאיזשהו מקום,

בכלב נדבק אליך, הולך איתך לכל מקום. נכנס לחתונה,

הוא מתיישב לידך. אתה הולך לפה, הוא קופץ איתך.

ואם עשית שתי עבירות, יש לך שני כלבים. אם עשית היום עשר עבירות, עדר הולך אחריך.

בכל מקום שאתה הולך, כלבים אחריך.

ולא עוזבים אותך, ואתה לא יכול להתפטר מהם. אין להתפטר.

בכל מקום הם הולכים אחריך, וזהו.

ואם יודעים כולם שכל כלב זה עבירה, יא בה בה, איזה פדיחה.

איך תצא? אז אתה לא יכול לצאת מהבית. אבל הם נובחים מהחלונות, הם מציצים מהמרפסות.

אז כולם יודעים שיש שם עבריין.

אתם יודעים איזה פדיחה זה?

זה מיום אחד של עשר עבירות. ואם בן אדם עשה יותר,

ואם זה שנה, ואם זה שנתיים,

ואם זה פתאום לא היה לו, כל פעם נוצר לו כלב.

פתאום נהיה מנהרה, ויצאו כל הכלבים יום אחד,

ומלווים אותו מעכשיו. זהו. עכשיו המנהרה נפתחה,

ומהיום הכלבים מלווים אותך. לך תתפטר מזה עכשיו, נו.

מה אתה יכול לעשות?

כשבן אדם יגיע לעולם האמת, הרבה יותר גרוע, יצאו לו מלאכים,

ויצאו לו שדים.

איזה שדים מפחידים? כל אחד כמו הציור של העבירה שהוא עבר.

אתם יודעים איזה בושות?

יגיעו כמה, אני יודע, אלף, אלפיים, שלושת אלפים כאלה, לבנים,

מלאכי השרת עם כנפיים ככה וזה,

ויבואו חמאסניקים כאלה שחורים, וזה, ופה ושם, יאבא ביי, גדודים אין מספר.

מה יעשה הבן אדם כשהוא עומד בבית דין של מעלה, ויושבים לפניו

גאוני עולם,

והוא צריך עכשיו, בואו, הוא שומע את הרעש, יואו, כמה, בואו,

מה הוא יגיד?

מה הוא יגיד?

הוא יכול להכחיש?

אומרים לו, אלה, אתה בראת אותי.

אני נבראתי ביום פלוני מעבירה פלונית בשעה פלונית.

ואני נבראתי ביום פלוני בשעה פלונית מעבירה פלונית.

אתה יכול להכחיש? הנה, אני פה, אני ברור.

אני ברור.

אתה לא יכול להכחיש.

מה יעשה בן אדם?

אז אומר להם משה רבנו

בני גד ובני ראובן,

ואם לא תעשון כן, הנה חטאתם לאדוני,

ודעו חטאתכם

אשר תמצא אתכם.

כל החטאים שאדם עושה, הוא ימצא אותם בו, בעצמו,

במהותו,

בהווייתו,

וזהו האדם.

כתוב חוכמת אדם תאיר פניו.

מה זה חוכמת אדם תאיר פניו? לעתיד לבוא,

יראו ויזהו כל בן אדם לפי החוכמה.

שתאיר את פניו.

אז אדם, שהוא יהיה חכם גדול,

כמו שקרן

עור פני משה,

יצא לו קרני הוד,

ככה כל אדם ואדם.

ויהיו כאלה שאין להם פנס קטן.

כזה פדיחה, רואים אחד שחור כזה, והוא הולך עם פנס קטן.

אחד שהיה קורא לעצמו דוקטור זה, פרופסור זה,

ויש לו פנס קטן כזה.

אתם יודעים איזה בושות.

בקיצור,

כל רגע נפרדת חלק מן הנשמה שלנו.

אם אתה ממלא אותה בטוב,

אתה תהיה טוב.

זה המהות שלך.

אם לא, לא.

אם אתה מאנס, אז תהיה לך נשמה של מאנס.

רמבי חנניהו ברגע שהוא אומר,

נושא הקדוש ברוך הוא זה הקדוש ראין.

לפי כוח רבות ראשון שנעמור אדם אבי סמן שלגו יחדיל תאורו יעדים.