"וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". הנסיון הוא המברר הגדול לכל הספקות, כשאדם נכנס לנסיון זה המברר הגדול לכל הספקות. האם מצינו ספקות ומחלוקת על תכלית יצירתו של סוס וכדומה? יש לנו איזה ספק למה משמש סוס? מישהו  מסתפק אם סוס נוצר לרכיבה? הרי הנסיון בעצמו מראה לנו זאת, אין מי שמסתפק אם צריך אדם לאכול כדי להחיות את נפשו או לא, ינסה נא לא לאכול מספר ימים ויראה שכוחותיו כלים. כך זה בכל הדברים הגשמיים המציאות עצמה מבררת את תכליתם ואין שום מקום להסתפק. ז"א בעניני גשמיות המציאות מבררת ואין שום מקום להסתפק.

אמרו חכמים ז"ל, והנה טוב מאד - זה יצר הרע. כל סוד עבודת האדם הוא דוקא ע"י היצר הרע והוא מעיקרי הבריאה. ולו אך יתבטל יצר הרע תיכף יתבטל האדם. אין לו על מה ולמה להשאר, זה לא היתה כוונת הבריאה, כוונת הבריאה זה שיהיה לאדם מלחמה, פנים ואחור, וכל הזמן הוא יהיה במצב של נסיונות כדי לברר מצבו, מהותו, תכליתו, לאן הוא שואף, מי הוא? מה הוא? לאן פניו מועדות? מה העיקר? מה טפל? בלי יצר הרע אין בירור. גדלותו ושלמותו של אדם משיג רק מיצר הרע, אע"פ שענין זה הוא מסודות התורה ומסודות הבריאה, אכן גם הנסיון מאמת לנו את זה ומגלה לנו שבאמת כך הוא, סוד הצלחת כל הגדולים ואנשי ה' הוא דוקא מיצר הרע. ממנו הם גדלו, ממנו הם התרוממו, וממנו הם עלו מעלה מעלה. והיסוד הזה שכל עבודת האדם והצלחתו היא ע"י היצר הרע, צריך שיתאמת אצל האדם מנסיון ליבו גם בלי אמונה. והחיים עצמם מעידים על ענין זה שהרי זה מושכל ראשון, דבר ראשון שהשכל מבין זה זה. בלי נסיון לא נוכל לאמוד שום אדם ביחס לחברו, אחד שקם בתשע עשר אחד עשרה בבוקר, אחד שקם כל יום בשבע, אחד קם כל יום שש וחצי, אחד כל יום בשש, אחד כל יום שעה לפני הנץ, אחד קם בארבע ללמוד כבר, אחד קם בשתיים ללמוד כבר, יש הבדל בין האנשים האלה? ברור שיש הבדל. לכולם קשה לקום, לא? אבל מי שמתגבר על יצרו הוא הגיבור האמיתי. אם לא היה קשה לקום אז איך היינו אומדים מי יותר גיבור? איזהו גיבור - הכובש את יצרו. הפוך, איפה שקשה ואתה מצליח לגבור על הקשה, זה הגבורה שלך. זה הגיבור. מה, מתי שבא לך כמו שאומרים החבר'ה, מתי שקל לך, מתי שכיף לך, זה נקרא שאתה גיבור? מתי שזה נגד רצונך, מתי שזה קשה לך, מתי שזה הכי לא מתאים לך, שמה אתה נבחן.

ענין הממון הוא מקור ההשחתה בעד האדם. ממון משחית את האדם. משחית. אתם רואים יש עכשיו בחירות, רב העיר ירושלים, אה כמה מתמודדים, יחביבי, זה אומר אני אמלוך, וזה אומר אני אמלוך, וההוא מאשים את ההוא שהוא משלם מאות אלפי דולרים לאנשים שיצביעו בעבורו ולא יצביעו בשביל ההוא, וההוא אומר ככה וההוא ככה וההוא ככה, וכולם עולים ומכפישים אחד את השני וזה אומר על ההוא וזה אומר על ההוא, ויבבי וכולם רצים לכולם לכל הרבנים לכל האדמו"רים, תבחרו בי ותבחרו בי ותבחרו בי ותבחרו בי, ואני אמלוך ואני אמלוך ואני אמלוך, מה נשאר כבר מהרב הזה? מה נשאר? החפץ חיים אמר אני אמלוך ואני אמלוך ואני אמלוך, הרב וסרמן אמר ואני אמלוך ואני אמלוך ואני אמלוך? גדולי עולם שהיו מישהו מהם רץ ואמר אני אמלוך ואני אמלוך ואני אמלוך? הרב שך רץ אמר אני אמלוך אני אמלוך? הרב קניבסקי אמר תבחרו בי הוא לא הוא לא אני אני אני אני, הרב שטינמן רץ ואמר אני אני אני אני? לא. זה גדולים אמיתיים. אבל קטנים רצים, אני אמלוך, אני אמלוך, אני אמלוך אני אמלוך, בושה וכלימה. בושה וכלימה. אייייי.

ענין הממון הוא מקור ההשחתה בעד האדם, חמדת הממון גורמת לו לעבור על כל איסורים ועבירות שבתורה. ואמר הכתוב "ואנשי סדום רעים וחטאים" ואמרו חכמים ז"ל בסנהדרין גט, רעים בגופם וחטאים בממונם. קבעו חכמים ז"ל את חמדת הממון למדור בפני עצמו, ולעומת זה, אמרו חכמים ז"ל, מה זה מדור בפני עצמו? רעים וחטאים, זה מדור בפני עצמו, רעים בגופם חטאים בממונם, זה מדור בפני עצמו. זה מין רעות מיוחדת עם ממון, ז"א הוא יכול לעשות את כל העבירות, עריות והכל אני לא רוצה לפרט, בגופו זה נקרא רע, אבל יש עוד, יש חטאים בממונם. זה מדור בפני עצמו.

ואמרו חכמים ז"ל, רעים בגופם וחטאים בממונם, משמע שהחטאים בממונם לא פחות מרעים בגופם, לא שמים שניים, אחד הרבה, אומרים זה רוצח וגם גונב שקלים, מי יגיד דבר כזה, אם הוא רוצח וגונב שקלים מי יזכיר גונב שקלים? אבל אם אומרים חטאים בממונם מול רעים בגופם, אז צריך להבין מה זה רעים בממונם זה מדור בפני עצמו. חמדת הממון זה אחד הדברים שקשה מאד לעשות תשובה עליהם, אומר הרמב"ם, יותר קשה מגניבה וגזל ועריות, יותר קשה. תאות המון, רדיפת הממון יותר קשה. זה מתלמידי בלעם. בכל אופן, מצד שני אמרו חכמים ז"ל, "ואהבת את ה' אלהיך ... ובכל מאודך", בכל ממונך, אומרים תאהב את הקב"ה בכל ממונך. רגע, עכשיו שמענו דרשה כמה הממון מקלקל ומשחית את האדם, ופתאום אנחנו שומעים פסוק מפורש בכל מאודך - בכל ממונך תאהב את ה'.

וגילו לנו חכמים שע"י הממון אפשר להשיג את אהבת ה', ובלי ממון אי אפשר להשיג אהבת ה' במציאות. איך אתה תגיד שאתה אוהב את ה'? מה, מה תעשה? מה תגיד אני אוהב אותך, מה תפתח את הידיים יותר, אני אוהב אותך מפה וגם מפה, מה תעשה? איך תוכיח? אתה רואה בית כנסת כזה, אתה יודע שאוהבים את ה'. משקיעים על כל פרט ופרט, שמים עוד אבן ועוד אבן ועוד סברובסקי ועוד שנדלירה ועוד ועוד ועוד, מה שאפשר להוסיף בלי הגבלה, כמה שאפשר. מי שאוהב את ה', מי שלא מביא כסאות ספסלים כריות יאלה תשבו, אבל מי שאוהב את ה' רוצה לפאר את בית אלוקינו כמה שאפשר, לכן צריך לבנות בתי כנסת היום זה לא ככה לצערנו הרב, אבל לבנות את זה בגובה ולבנות את זה יותר גדול מבניני הערים והבתים וכו' וכו', אבל כל זה לפאר את בית אלוקינו. מכל מקום עם ממון אפשר להוכיח את אהבת הבורא יתברך באמת.

ואמרו חכמים ז"ל, גדול מה שהעני עושה עם בעל הבית יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני. מי שנותן צדקה משיג יותר ממי שקיבל את הצדקה. אחד נתן פיתה שווארמה לעני, עלה לו נגיד שלשים שקלים, אבל הוא קנה בזה הצלה ממוות, כי צדקה תציל ממוות, וכמה הוא פדה את חייו? בשלשים שקלים, זה לא עסקה טובה? עסקה טובה מאד. אז מי קיבל  יותר? הנותן או המקבל? הנותן קיבל יותר. הוא נותן לחברו פרוטה וזוכה בזה גם לחיי העולם הבא. כי על ידי זה הוא מתדבק במידותיו של הקב"ה והוא הופך להיות איש חסד ובעל רחמים, כמו הקב"ה, שהקב"ה חסד ורחמים וגם הוא נדבק במידה הזו. לכן הרמב"ם אומר שעדיף לתת מאה פרוטות למאה עניים  מאשר לתת לעני אחד, וזאת למה? כי בזה שאתה נותן מספר פעמים רב אתה קונה את מעלת הנדיבות בנפשך, והמטרה היא שאתה תקנה את מעלת הנדיבות. אם כן, לכל השלמות זוכה אדם אך ורק מממון.

ואמרו חכמים ז"ל בבבא בתרא בי', שאל טורנסרופוס הרשע את רבי עקיבא, אם אלהיכם אוהב עניים למה הוא לא מפרנסם? אמר לו כדי להנצל אנו בהן מדינה של גיהינום. הנותן מעות לעני ניצל מגיהינום, אז אנחנו לא נותנים לפרנס אותם, לפרנס הוא יכול לפרנס אותם ישר, אבל במה נציל את עצמנו מהגיהינום? בזה שאנחנו נותנים, שאנחנו נותנים אנחנו ניצולים בהם מגיהינום. אז אחרי שהקב"ה תכנן את זה ככה, ונתן לנו מפלט ומוצא, בסוף כולם שומרים את הכסף בכיס ומבסוטים ללכת לגיהינום עם הכסף הם חושבים. את הכסף הם ישאירו פה, בסוף הם לא קנו כלום בזה, שום דבר.

נמצא שכל העולם הבא להנצל מדינה של גיהינום יוצא דווקא מממון. אז קודם אמרנו את הגנות ואח"כ אמרנו את השבח, אם משתמשים בממון לא בדרך שהתורה רוצה ומבקשת, נתון תתן הענק תעניק, פתוח תפתח וכו', אם לא כפי מיסת ידך אשר תתן, אם אתה לא פותח את הידיים שלך כמו ה' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, אם לא תהיה ככה אז אתה תירש גיהינום, אבל אם תפתח - תנצל מגיהינום. כי יש גיהינום מיוחד לעשירים,  מיוחד, כן, מה אתה חושב זה גחלים עגולות מיוחדות יפהפיות כאלה, לא נותנים להם סתם גחלים ככה פשוטות, נותנים להם משהו אתה יודע, שמתאים לעשירים, כמו שהם שמו באח הם דאגו שיהיה להם אח, אח, אח, אח, אח, כן.

והנה טעות בידינו כשאנו חושבים שהיצר נוצר לקלקל את האדם. טעות. אלא זכה נעשה לו עזר, לא זכה - כנגדו. כמו האשה, זכה - עזר, לא זכה - כנגדו. מי לא רוצה שיהיה לו אשה? אבל אם זכה - עזר, אם לא זכה - כנגדו. אותו דבר אתה צריך שיהיה לך יצר.

הגמרא אומרת, יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. איייי. צריך את היצר, צריך את היצר, בלי היצר אין עולם הבא, אין עולם הבא בלי יצר הרע, אבל זה תלוי בך, אם זכה, אם זככת את עצמך אז הוא יהיה לך עזר, כמו אברהם אבינו, יצר הרע הפך להיות חבר שלו, עוזר לו, לא הולך נגדו, מלמד עליו סנגוריה. ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו, גם היצר הרע וחילותיו כולם ישלימו איתו. אז זה הכלל. אם לא זכה יצר הרע כנגדו, אבל אם זכה אז כל סוד האהבה והעולם הבא, כל סוד השלמות יוצא אך ורק מהיצר הרע. "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" זה מתי מתקיים? במצב של אי רצון, שאתה לא רוצה, אז ה' אומר עכשיו אני רוצה לראות בכל לבבך שאתה עובד אותי, כשאין לך רצון, כשאני רוצה ליטול את נפשך, את נפשך רוצה ליטול, אין לך רצון למות, נכון? עכשיו אני רוצה לראות שאתה מוסר נפש. כשאתה לא רוצה לבזבז כסף ואני מבקש שתוציא כסף ואני שולח לך כל מיני נסיונות, לתרום פה ולעשות שם ולעזור שם ולעזור בבניה כאן ולעשות כאן ולעשות כאן ואתה מתעלם, בורח כל פעם. איפה אבא שלך? אתה אמרת היום בבוקר ואמרת בערב ואהבת את ה' ובכל מאודך, ככה אמרת, שמעתי שאמרת, ובכל מאודך, מה זה בכל מאודך? בכל ממונך, נו, שחרר, שחרר, לא הוא לא משחרר, מתעלם. את מי סידרת - את עצמך. אייי.

פעם אמרתי למישהו, שמע, הכיסים שלך סתומים בכסף, ה' לא ימלא לך, רק אם תשחרר, אם תשחרר יהיה מקום, מה הוא יתן לך שישפך לרצפה? תשחרר הוא יכניס עוד, אבל בינתיים אתה העברת למעלה, העברת למעלה העברת למעלה, אתה מעביר למעלה, והוא ממלא, ונתנו, ונתנו, איך אתה קורא ונתנו - מהתחלה ונתנו ומהסוף ונתנו, כשנותנים זה הולך וחוזר, זה אין, כל הזמן. יהיה לך כל הזמן מצב של ונתנו.

אז בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך זה דוקא במצב של אי רצון, דוקא במקום שיש מפריעים ויש מעכבים, דוקא במקום הרצונות ואהבת עצמו שאתה אוהב את עצמך בכל התוקף אתה אוהב את עצמך בכל נפשך אתה אוהב את עצמך, דוקא משם יוצא הסוד של אהבה והתדבקות בה' יתברך. אתה מוותר או לא מוותר, הנה היה עכשיו מעשה מזעזע, לא קראתי את הפרטים אבל בחור אחד בשם נדב כשמו כן הוא, נדב את חייו להציל את חבריו מהמפולת בנפאל, אז הוא נלחם נלחם להציל את חייהם והוא קפא למוות. אבל הוא קנה את עולמו, קנה את עולמו, כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. זה מסירות נפש, מסירות נפש בשביל חברים. ומסירות נפש בשביל ה' זה לא יותר גדול? יותר גדול, לא? וזה אפשר כל רגע, לא צריך לחכות למפולת בנפאל, אפשר כל יום כל יום כל יום כל יום כל יום כל יום כל יום כל יום כל יום, יש אנשים שהוא משחרר חמישה שקלים זה מסירות נפש, כן, בשבילו הנשמה יוצאת כשהוא רואה, הוא עוקב אחרי חמש שקלים איך הלכו לאן הלכו ולאיפה הגיעו, כן, זה קשה לו להפרד מזה.

אז ז"א, אפשר למסור נפש בשביל הקב"ה בכמה אופנים, בכל לבבך בכל נפשך בכל מאודך, פשששש מהבוקר עד הערב אתה יכול למסור נפש לקב"ה להראות לו את אהבתך, להראות לו את אהבתך. אבל איפה זה נבחן? דוקא איפה שיש מעקשים, איפה שיש עיכובים, איפה שהרצונות שלך לא מסכימים, איפה שאתה לא מעוניין, שמה ההתגברות. היה אדם היום לדוגמא באחת הערים, והיה עושה שמה עבודות חשמל, ופתאום אחרי זה הוא הבטיח שהוא צריך לבוא לעשות שנדלירה באיזשהו מקום, והוא הגיע ועד שעה כזאת הוא נשאר ואפילו שומע שיעור, זה בשבילו מסירות נפש, למה כי אתם יודעים, כשמגיע ארבע אחרי הצהריים כבר רוצים לראות את הבית, רוצים לראות את המשפחה, רוצים לראות זה, בשבילו זה נקרא מסירות נפש. זה בן אדם מפונק שהיה רגיל שתיים כבר לאסוף את הכלים ללכת, ואומר לערבים יאלה, תאסוף אנחנו כבר הולכים, תזדרז שים הכל באוטו נוסעים, זה כן, זה מצב של מסירות נפש. כל אחד לפי מה שהוא.

אבל שהוא יתרגל לזה לזה כבר יהיה לא מסירות נפש זה כבר יהיה הרגל, הוא צריך יותר מזה שיהיה לו קשיים גדולים הוא יישאר כבר שלשה ימים רצוף, זה כבר נסיונות יותר קשים, אבל הוא יעמוד בזה, הוא יעמוד בזה, כולם עומדים בזה בסוף. מי שבאמת רוצה להתקרב לבורא הוא עומד בזה.

ובכן "וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ", מגלים לנו חז"ל שלמה המלך אומר שתזכור את הבורא כשאתה עוד בחור, כי יגיעו ימים ושנים שאתה תאמר לא רוצה, אין לי חפץ בהם. מתי זה? אמרו  חכמים ז"ל במסכת שבת קנ"א, אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה, זהו, ברגע שיגיע המשיח נעצר העולם, זהו. זהו. אין יצר, אין בחירה, אין בלגן, זהו, הכל ברור, יודעים מה טוב, יודעים מה רע, אף אחד לא רוצה לגעת ברע, הקב"ה מתגלה, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" כל העולם מודים ומכירים, זהו, אז אין מבחנים יותר, אין מבחנים אין ציונים, אין ציונים אין שכר אין פרסים אין שום דבר, אין עבודה, אין להוכיח, אין תחרות. כשהיינו ילדים כן כל דבר בא נראה מי רץ יותר מהר, בואו נשחק מי זורק יותר טוב, בא נראה מי זה מי זה, כל דבר תחרות תראו את הילדים כל דבר תחרות, כל דבר תחרות, הילדים גדלים גם, גם בכביש היום אתה רואה אנשים בתחרות, דררררר זה נותן דרררר זה עוקף דררררררר דררר תחרות, כולם בתחרות. אבל כשמגיעים לעבודת ה', פשששש הוא רגוע, שלו, בשביל מה לרוץ, מה בוער, למה לקום בנץ, אפשר קריאת שמע עד ככה ותפילה עד ככה, מה בוער, תגיד מה בוער, מה בוער, מה בוער, נראה אותך בכביש ככה, סע על שישים נראה אותך. התפילה שלך זה כמו שאתה נוסע על שישים, בדיוק אותו דבר, בשעה עשר הוא הולך עם טלית ותפילין, אנשים הולכים למנחה הוא הולך לבית כנסת שחרית, מה זה?

אז "זכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ", אמרו חכמים ז"ל אלו ימות משיח שאין בהם לא זכות ולא חובה. הזירוז הכי גדול שהיה לשלמה המלך ע"ה, ההתעוררות הכי גדולה כדי לעסוק ולעמול בתורה ובמצוות ולא לדחות עבודה לימים יבואו, למה? פן יגיעו הימים שאין בהם חפץ אלו ימות משיח. אלה הם הימים של ביטול היצר, ובמצב כזה הרי הוא נשאר בלי עבודה ככלי ריק. זהו, נגמר הסיפור, הגענו לסוף, עכשיו כל אחד נתקע, נתקע במצב שהוא הגיע אליו, אין יותר, זהו. אין עוד אפשרות לעלות, נתקע.

פעם אמרתי בהרצאה שעוד שלשה חדשים המשיח בא, אחד קם, לא, לא, אמרתי לו מה קרה? מה יש? מה? אומר לי לא, אמרתי לו מה קרה? אומר לי אני עוד לא מוכן, אני עוד לא למדתי כלום אני לא יודע כלום, אם הוא ישאל אותי משהו אני לא יודע מה לענות לו, שום דבר אני לא יודע. אמרתי לו אם הוא יבוא עוד שלשה חדשים אתה בפחד מה תענה לו, ואף יקח אותך ה' מחר יש לך מה לענות לו? אין לך מה לענות לו, אז מה' אתה לא מוטרד, אם אני יעמוד לפני בכלל לא במחשבה שלך, יש אחד שבעים שמונים תשעים, אבל עוד שלשה חדשים משיח בא? אני לא מוכן. ככה פחד שלמה המלך, יגיעו ימים שאין לי בהם חפץ, זה יכול לבוא בכל רגע, יכול לבוא כל רגע, ואם זה יבוא עוד רגע אז אח"כ זה סיפור, אין עליה יותר, עכשיו אתה עוד יכול לעלות, אח"כ כבר לא.

אם כן ימות משיח מטילים מורא על האדם והם הינם הזירוז הכי גדול לאדם, כל כך תלוי סוד הצלחת האדם בהשגתו לדבר מה, רק במקום שיש יצר הרע. ובהתבטל היצר נשאר האדם עצמו בטל לגמרי.

לפי זה, נמצא שאין די לאדם מה שאינו בורח ממצב של קושי ונסיונות, אלא להיפך, כל המגמה של האדם צריכה שתהיה אך ורק לישב לצפות מתי יבוא לידו מצב של נסיון שיוכיח את ההצלחה שהוא מתגבר על יצרו להראות אהבתו לה' יתברך. תן לי להוכיח, תן לי הזדמנות להוכיח בורא עולם שאני אוהב אותך, ברגע שהיצר בא ורוצה למנוע ממנו מעבודת ה' כמו שצריך לעשותה כמאמרה, שמה זה המבחן, ויש לנו את זה כל רגע, כל רגע. אתה יוצא לרחוב, מה מותר להסתכל מה אסור, מה מותר לשמוע מה לא, מה מותר לדבר מה אסור לדבר, כל רגע יש לך את הנסיונות האלה, כל רגע, יש לך תפילה איך להתפלל, איך לעמוד, מה לחשוב, מה להסתכל וכן הלאה כל דבר, ברכות איך מברכים, אומרים לא אומרים, מתכוונים לא מתכוונים, מבינים לא מבינים מה אומרים, מה כל רגע, כל רגע, תוכיח לה' שאתה אוהב אותו, תוכיח לה' שאתה נמצא בקונטרול, שלא שכחת אותו, שיויתי ה' לנגדי תמיד, הוא הולך איתי, הוא לימיני, הוא לימיני, הוא לימיני, הוא מסתכל עלי, הוא לידי, הוא לידי, הוא לידי, אם אתה הולך כל הזמן ככה אתה מוכיח לה' את אהבתו שאתה לא עוזב אותו רגע. כמו אדם שאוהב אשה אז הוא לא מתיק אותה ממחשבתו, הוא כל הזמן שוגה באהבתו אליה כלשון הרמב"ם, הוא שוגה אחריה,  חושב עליה כל הזמן. ככה האדם שאוהב את ה' חושב עליו כל הזמן, איך אני מוכיח לך שאני אוהב אותך, מה אני יכול לעשות כרגע שאני יראה לך את אהבתי אליך, מה אני אשקיע, מה אני אתאמץ, מה אני זה, כל הזמן. מתי זה בעיקר? כשהיצר בא אומר, אתה פטור, אתה לא חייב, אתה לא צריך, למה לך, אל תסתבך, איך תדע, איך תצא מזה, אתה תתחיל, אתה לא יודע איך תגמור תתת, ושמה אתה בא ואומר אין דבר כזה, אני מצליח. שם אתה תצליח להוכיח את אהבתך לה' יתברך.

כשהוציאו את רבי עקיבא להריגה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, אמרו לו תלמידיו, רבינו, עד כאן, עד כאן? אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך, למסור את הנפש לבורא יתברך באהבה, מתי, מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? רבי עקיבא היה יושב מצפה כל ימיו לאיזה מצב? למצב שואקיימנו במסרקות של ברזל, שיסרקו את הבשר, לו דאעש, דאעש זה כלום, דאעש זה טררר טררר טררר טרר הורידו לו את הראש נגמר, יש להם שיטה חדשה עכשיו עם סיף טוז התזה אחת ונגמר, זהו, אבל עם מסרקות ברזל לסרוק בשר של בן אדם חי, יש לו עצבים כל הגוף, אהההההה אתם יודעים איזה צעקות, הוא אומר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, מה זה, זה עם הרדמה? זה בלי הרדמה, וסורקים וסורקים וסורקים ולזה הוא חיכה ולזה הוא ציפה ולזה הוא זכה. זכה. הוא לא נמלט מזה, הוא לא בחר מזה, הוא חיכה לזה יום יום יום יום. אומר רבי עקיבא, הייתי יושב ומצפה כל ימי למצב שאקיימנו את אהבת הבורא אני אוכיח לו במסרקות של ברזל, ואף על פי שלרבי עקיבא לא חסר רפש וטיט בחייו ובכולן היה רץ כסוס בין בצעי המים, בכל זאת לא היה רוצה רבי עקיבא להשאר במצב של שלוה אפילו רגע, אפילו רגע, והיה רוצה לבחון את עצמו בביצה היותר גדולה איך הוא ירוץ בביצה של "ואקיימנו" במסרקות של ברזל. האם אני אגביה את קומתי לןפני ה' ואמסור נפשי אתה מבין בגאון מה שנקרא, או בכפיפות או בחולשה או בהפסד או. והוא עמד בזה, הוא אמר שמע ישראל נפחה נשמתו באחד, אתם מבינים מה הגבורה הזאת?

ומזה מתבאר שכל עבודתו של האדם והצלחתו הוא דוקא במצב של קשיים. כל מה שירבו הנסיונות, כל מה שיגדל היצר בשעת הכעס, אוה איך הוא יודע לפוצץ אנשים יצר הרע, תענה לו תענה לו אל תוותר, אל תשתוק כולם מסתכלים עליך, מה אתה שותק, מה אתה שותק, שששששש זה הגבורה, אתה יכול למסור נפש, תקבל את הבזיונות ולכבוד ה' יתברך תולה ארץ על בלימה, שותק, שום דבר, כאילו לא קרה כלום הכל חלף, כאילו זה מה זה, כאילו זה מנגינה צורמנית, מישהו פה כעס לא יודע משהו היה פה איזה רעש, כאילו שמעתם איזה רעש. אתה יודע מה זה שבן אדם מתנהג ככה, אנשים צועקים עליו מבזים אותו והוא בשבילו כאילו לא מבין מה קרה, מסתכל עליהם ככה ככה. אתם ראיתם פעם נסיון כזה? ראיתם? איפה ראיתם? איפה ראית? בבית כנסת? ראית בבית כנסת דבר כזה? תראה את הסרט האוניברסיטה אז תבין, כן, שלש שעות צועקים מקללים אותי מסלקים אותי, תסתלק מכאן ככה וככה וככה וככה, ואני חחחח חחח ומחלק להם קלטות על חשבונם, ועושה עליהם סרט וחחח זה נסיון על הכיפאק, אתה מבין, לך תעמוד בזה נראה אותך. אתה נמצא באוניברסיטה, המקום הכי חשוב שלהם, בית שימוש של ממש, ושמה אתה נמצא ואתה רואה איך כל הגדולים האלה צועקים וכו' וכו' וכו', ואתה נמצא בתוך זה ואתה צריך לחייך, אתה מבין? אתה אורח ואורח בד"כ נפגע, נכון? זה לא בבית שלך, אתה נפגע כאילו, וכולם עליך, וכולם עליך, אמנם מידי פעם עומד איזה סטודנט אומר תשתקו, תני לי לריב איתו, אני באתי לריב איתו, אתם לא נותנים לי לריב איתו, אני רוצה לשאול אותו, לא שהוא בא לצד שלי, אומר תשתקו בשביל שאני אתקוף אותו, ואני צוחק מבסוט איייי, זה יופי של נסיון זה, נראה כמה יעמדו בזה.

מכל מקום, הנקודה היא ככה, מקום שיש לך דווקא קשיים, כמה שירבו הנסיונות, כל מה שיגדל היצר בשעת הכעס רק במצבים ההם שם התורה הקדושה מתבררת אם יש בך תורה, אם אתה יכול לגבור על היצר, שמה זה המבחן. שם כל עבודתו של האדם, וזהו שאמר הכתוב אדם לעמל יולד, זה העמל, להלחם מול היצר ולחייך לו. חחחח חחחח, זהו, לחייך. ראיתם בתקופת הבחירות יצאו נגדי אלפים אלפים, עם מגבעות, עם זקנים, עם חליפות, יצאו ויצאו, ולא החזרתי להם מלחמה, רק עניתי, עניתי "והייתם נקיים", לא החזרתי מלחמה אם הייתי מחזיר מלחמה יבבי, לא היו דתיים. פה נבחנת התורה של הבן אדם, זה התורה של הבן אדם, איפה אתה נמצא, איפה, אתה מבין שזה יצר הרע וחילותיו שעומדים מולך? אתה מבין? תחייך. אבל והייתם נקיים, תענה מה שראוי לענות וזהו, אל תחזיר מלחמה לפי מה שאתה יכול, החכמה זה אם אתה יכול להשתמש במינון, במינון, היה לי נשק יותר קטלני משלהם, לא הוצאתי אותו. זה המבחן, זה המבחן, פה נבדק הבן אדם. כשיצר הרע בא עם כל המגבעות, ועם כל החליפות, ועם כל הזקנים נגדך, ווי ווי ווי אתה מבין שנבחרת לנסיון גדול והקב"ה סומך עליך שתעמוד בו, אז אסור לאכזב את הקב"ה נכון? אז צריך רק להיות מתון ולענות ככה לאט לאט, שוואיה שוואיה, ואחרי זה מתבררת האמת ורואים שזה שיטתם והם הורסים אחד את השני, כמו שהיום אני אמלוך, אני אמלוך, אני אמלוך, אני אמלוך, אני אמלוך, אני אמלוך, זה הכל כבוד וכסף. חורבן הדת מהממון והכבוד והכל שקר אחד גדול.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.