להבדיל בין אחים לאחים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ובני בנימין בלע ובכר ואשבל, גירה ונעמה, נחי וראש, מופים וחופים וארד.

אמר לו יוסף לבנימין,

יש לך אישה?

אמר לו, הן?

יש לך בנים?

אמר לו, יש לי עשרה.

בלע, ובכר, ואשבל, ונעמה, נחי וראש, מופים וחופים וארד.

אמר לו יוסף, מי שמע שמות כאלה?

אמר לו, כולם,

על אחי בן אמי.

אומר לו, אני קראתי להם על שם של אחי

בן אמי.

על השם שלך, הוא לא יודע בן זה הוא.

אני קראתי להם על השם של אחי בן אמי,

שהיה גדול ממני.

קראתי להם, אלו השמות.

בלע,

שנבלע בין האומות.

בכר,

שהיה בכור לאמי.

אשבל,

שנשבה.

גרה,

שנעשה גר.

נעמן,

שהיה נעים.

אחי,

על שם שהיה אחי בן אמי.

וראש,

שהיה ראש וגדול עליי.

מופים,

שהיה יפה ומייפה.

בחופים,

שלא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו.

פערד

שירד בגוליו, שהיו פניו דומיין לוורד.

ומיום שגלה יוסף אחי,

ירד אבי מעל המיטה,

ישר על גבי הקרקע,

ולא עוד אלא בשעה שאני רואה את אחי.

כל אחד יושב לו אצל אחיו,

ואני יושב לבדי,

זולגין עיניי דמעות.

אתם שומעים עשרות שנים.

בנימין

לא יכול לשכוח

שהיה לו אח.

ואת כל התלאות שעבר אחיו,

ואת כל השבחים והמעלות,

הוא קרא בשם של בניו לתזכורת.

ולא רק זה, כל הזמן עיניו דמעות כשהוא רואה את אחיו יושבים זה אצל זה,

ורק הוא

יושב לבדו.

טבעו של אדם בדרך כלל,

כשקורה לו איזה אסון במשפחה, חס ושלום,

הרי ככל שצערו ועבלו גדולים, הוא מתנחם

כשהוא מתברך מאיזו שמחה,

אם זה שמחת נישואין,

נישואיו שלו,

או כשנולד לו בן,

מתחיל לפוג האבל והוא מתנחם.

כשנולדים לו עוד צאצאים,

הרי הוא מרגיע את עצמו יותר ויותר.

כי השמחה מקצרת וממעטת את הדאגה והאבל.

וכאשר

יחונן אותו השם,

ומשפחתו

מתפתחת

עד לעשרה בנים,

אז הוא שוכח לגמרי את העבר.

כי השמחה משתלטת עליו לגמרי,

על גופו, על רגשותיו.

בית מרובה, משופע בילדים.

זה מביא שמחה, שמחה גדולה.

אז דבר כזה צריך להשכיח כל יגון וכל צער.

ואילו כאן,

אצל בנימין הצדיק,

רואים לנו כי צערו והאבלו על יוסף אחיו,

לא הופחת.

גם לאחר שנשא אישה

וגם לאחר שהוליד עשרה בנים.

עשר השמחות לא השכיחו אותו

את זה שאחיו נעדר,

לא הפקיעו את הנאמנות שלו לאחיו,

לא ערפלו לו את הצער.

להפך,

בכל שמחה הבליט מחדש

את צערו.

ועלהו על ראש שמחתו.

אנחנו אומרים,

אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני,

תדבק לשוני נחקים, לא אזכרכי,

בשעה של שמחה.

לא רוצים לשכוח את הצער

שאכן עוד לא הגענו לגאולה.

והוא,

כל בן שלו,

הוא לא רוצה לשכוח את הצער

שאחיו נעדר.

להפך,

בכל שמחה היה מבליט מחדש את הצער ומעלה אותו על ראש שמחתו.

חריפות הצער הייתה במלוא תוקפה,

ובכל פעם שנתן שם לבנו,

היה צער מתעורר מחדש.

זיכרון אחיו היה גדל יותר בעיניו.

משנשא אישה

לא שכחה שמחת הנישואין את זכר אחי מלבו.

נצטער על שאינו יכול להשתתף בחתונתו,

ושלא ראה ולא זכה לראותו בגדלותו.

כשנולד לו הבן הבכור,

בוודאי שימחה יציפה את ליבו,

ובכל זאת הוא מעלה את זכר אחיו במלוא הרעננות,

במלוא הצער.

כך גם כשנולדו יתר הבנים,

לא נעשה שיכור מרוב נחת.

לא שכח את הצער,

גם שישב

ברוב שלווה בבית אביו הזקן.

ולא השיח את דעתו מהבל בהיותו מסודר בתוך משפחתו.

תמיד העלה זאת בראש מאווייו.

זכר את אחיו השבוי בין האומות.

לידת בניו

לא השקיטה את צערו.

בדרך כלל אב מתענג

כשזוכה בבנים יפים, נחמדים,

שוקע כולו בעולמם,

שוכח מה שנעשה סביבו.

אין גבול לאושר של אב

באותם רגעים יפים ונעלים.

כל דמיונו וכל מחשבתו דפוסים

בחיי ילדיו.

אך לא כך בנימין הצדיק.

שמחת עשרת בניו היפים ונעימים לא ערפלה את תמונת יוסף אחיו.

להפך,

בכל אחד מבניו ראה דמות

של אחיו

בצורה יותר מעמיקה.

כל אחד מבניו גילה לפניו

דמות נוספת מזיכרונו של אחיו.

באחד ראה את יופיו של יוסף.

בשני נעימותו.

בשלישי שכלו.

במידה כה גדולה היה בנימין מרוכז בצער אחיו.

משקל רגשות לבבו של בנימין

יכול לקבל אצלנו מושג רחב יותר.

אם מתבוננים אנו בדרכי בני האדם בדורותינו,

כאשר רק מעט כסף,

מעט רכוש ושמחה קלה כלשהי

כבר מטשטשים את כל הזיכרון

של הקדושים שנספו על קידוש השם

בשואה הנוראה.

מעט הון כלשהו.

תגמולים מגרמניה

כבר משקר את הדעת וכבר מתנחמים על כל אשר נעשה.

שוכחים את אבותינו,

ריבותינו,

גדולי ומנהיגי העם האמיתיים,

ואם אנו מעלים את זיכרונם

בצורה יבשה, ללא חמימות.

כמה עלובה היא הנפש הענייה הזו,

שבמעט שמחה,

בכורטוב של נחמה מדומה,

נעלמת מעינינו הטרגדיה הנוראה והגדולה.

ומה שהיה בשואה

זה מלחמת גוג ומגוג השנייה.

אם יש את מלחמת גוג ומגוג השלישית,

ששני שלישיות מעולם ימותו.

ואם לא יהיה לנגד עינינו מה שהיה שם,

ואם לא נדע מה הפתרון של לא למות במלחמה השלישית,

ומה ניתן לעשות בשביל למעט

את האבדות בישראל, כמו שיעצתי אתמול, שכל אחד יחזיר אחד בתשובה,

אז אנחנו פשוט לא רואים נכוחה מה הולך להיות.

ומעט שמחה, כורטוב של נחמה,

בורקס עם גבינה.

זה כבר מספיק לנו

בשביל לשקוע טרגדיה גדולה.

ויקרא יעקב שמלותיו,

וישם שק במותניו,

ויתאבל על בנו ימים רבים,

ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו,

וימיין נתנחם.

מי אין לשמוע דברי תנחומין,

כדי לא להעביר דאגה מליבו.

אף שכל בניו

התכוונו להרגיעו לנחמו בזה שנשארו לו עוד הרבה בנים ובנות,

כולם עומדים מסביבו לחפות על הצער

ולהשכיח את אבלותו,

אבל יעקב לא נתן עצמו לנחם

התאבל על יוסף

ופחד מהעונש.

כך

שמאמצי בניו ובנותיו לא היו להשקיט ולהשכיח את האבל.

יוסף,

שהרגיע את אחיו אשר פחדו שמא יתנקם בהם, אמר

אומה עשרה נרות

לא יכלו לכבות נר אחד,

על אחת כמה וכמה נר אחד לא יוכל לכבות

עשרה נרות.

אז הוא אמר להם, אם אתם עשרה אחים רציתם לכבות את הנר שלי ולא הצלחתם,

אם עשרה לא יוכל לאחד אז אני אחד אוכל לכבות עשרה נרות.

ככה הרגיעם.

שאם האחים

לא יכלו להבליג את צערם

ולשכוח את היגונם

מזה שכבה נר אחד,

אף על פי שהם נשארו הרוב מכל מקום, לא יכלו להרגיע את עצמם,

בצער על היעדר האחד השיג אותם כל הימים.

הרי כל שכן

שלא יוכל להרגיע את עצמו

כאשר נר אחד יכבה עשרה נרות.

אז לא רק שזה לא באפשר,

אלא איך יוכל

לכבות נרותיהם.

הרי עשרה לא יוכלו להתנחם

על אחד מרוב צער,

אז אחד יוכל להנחם

על עשרה אם יכבה אותם.

האחים לא הרגיעו את עצמם בזה שנשאר כמעט כל המניין והבניין של השבטים.

הצער אצלם היה כה גדול שנראה להם כאילו

קבעו כל הנרות.

ואם כן,

איך יכול נר אחד בדורנו

להשכיח את כל הנרות שקבעו?

כאשר שכינתה מקוננת על בניה,

איך יכולים אנו להשקיט

את עצמנו?

איך נוכל לבקש מותרות בעולם הזה?

איך נשאיר שיר

על תענוגות

עולם חולף זה?

רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא אמר

שלוש עשר חופות קשר לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן

שנאמר בעדן גן הייתה.

יחזקאל כח

בעדן גן אלוהים הייתה.

כל אבן יקרה משוכתך

הקדוש ברוך הוא סיכך מעליו חופות

שלוש עשרה חופות של אבנים טובות.

כל חופה אבן טובה.

כל אבן יקרה משוכתך.

עודם.

פיתדה.

ויהלום.

תרשיש.

שוהם.

יושפה.

ספיר.

נופך.

וברקת.

וזהב.

מלאכת תופיך ונקבך בך ביום מבראך קוננו.

אחרי כל השבח הזה.

כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

כל הבריות שברא הקדוש ברוך הוא

העבירן לפני האדם הראשון.

עוקרן בשמן.

אמר לו הקדוש ברוך הוא ואני מה שמי.

אמר לו אדוני.

האדם הראשון,

אפילו לאחר כל השמחות שנפלו בחלקו,

לאחר שהכתירו הקדוש ברוך הוא בכמה עיטורים וכתרים,

וראה כל מיני עונג,

לא נשתכר ולא טעה בעצמו.

אפילו שטעו בו המלאכים ורצו לומר לו שירה,

הוא בעצמו ידע את שמו שעפר הוא.

הוא קרא לעצמו אדם,

כי מן האדמה הוא לוקח.

אתם שומעים?

אבל הוא היה יכול להגיד

שם אחר.

לא.

הוא ידע שמציאותו היא יותר שייכת לעפר,

מאשר אדמה לעליון.

זאת אומרת,

ידע לקרוא את שמות על פי מהותם.

לקדוש ברוך הוא קרא אדוני,

שהוא אדון על כל הבריאה,

ולעצמו הוא קרא

על שם העפר,

אדם, אדמה.

אלא כל זה אחרי 13 חופות,

שהוא ישר בגן העדן.

והמלאכים צולעים לו בשר, הוא משכין אותו יין.

ועם כל זה הוא ידע מה מהותו,

וקרא לעצמו עד שם מהותו.

ואנחנו,

קטני המוח,

משיגים שמחה קטנה מהנאה,

שוכחים בגלל זה צער גדול

שאי אפשר לשכוח.

אצלנו, פרוטה קטנה ועלובה

כבר מכסה ומייבשת ים של דם שפוך מעם ישראל.

מעט הון אוטם את האוזניים מלשמוע את כל הצעקות והזעקות של קדושים

שעונו בכל מיני מיתות משונות.

מעט תענוגי העולם הזה גם משכחים מאיתנו,

את חיי הנצח והעונג הצפון.

והכי גרוע,

שהגאולה בעצם מסורה בידינו ואנחנו יכולים להביאה.

אבל כי אנחנו עסוקים כל אחת בהנאותיו,

אז אנחנו לא רואים את הציבור המסכן, העיוור, הסתום,

הרחוק,

המרוחק, המנוכר,

המתנכר,

תלוי איזה.

שלא רוצה להכיר באמת.

ואנחנו המעט, חובה עלינו שמעט מן האור ידחה הרבה מן החושך.

אתם רואים היום בימים אלו ממש

איך הקדוש ברוך הוא פוקח עיניים עברות ועדיין אנשים רוצים לעצום אותם.

התפרסמה אתמול הקלטת

שהרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וברכה,

מקלל

את דור העי שהסריח תבשילו ואומר לו, רשע וגנב שקר שקרים.

עצמאי,

מה פירוש עצמאי?

עצמאי זה לא שומע בדעת חכמים,

אין לו אמונת חכמים,

הוא רק אומר לכולם מראן, מראן, מראן.

אבל הוא בעצמו לא שומע לי,

עושה מה שהוא רוצה,

השתלט על מראן,

עושה מה שהוא רוצה.

מי צריך אותו? שילך יפתח לו מפלגה, יעזוב אותנו.

מה, נשים גנב בראש מפלגה?

ובסוף,

הצליח דור העי על מראן

והשתלט עליו.

והכריח אותו.

אתם שומעים?

אתמול שאלו את יצחק יוסף

מה יש לו להגיד.

אז הוא אומר שכמו שבהלכה,

כשאבא היה רואה

שהוא טעה בהלכה, אז הוא חזר בו.

אז גם פה הוא יכול לשנות את דעתו, כמו שהוא משנה בהלכה וחוזר בו.

אז גם פה הוא יכול לשנות

ולחזור בו,

והעיקר זה מה שנפסק בסוף.

ככה הוא רוצה לגונן על דעתו.

רעי.

איי איי איי, זה פוסק זה, זה מחבר ספרים, ככה אפשר להגיד, זה דומה זה לזה, זה דימוי מילתא למילתא, אוי ואבוי, אוי ואבוי.

האם השתנה שהוא גנב?

שהוא שקרן?

שהוא לא שמע לו?

שהוא לא רוצה אותו?

שלמרות שהוא הבטיח לו,

אבל הוא אומר, יש לי פה אדם ישר,

מה אני אקח? גנב?

לוקח שוחד?

אז איך זה השתנה?

מה זה השתנה?

מה זה חזר בו?

חזר בו פירושו.

אז הוא לא גנב,

הוא לא ישב בכלא.

הוא פתאום שמע לי.

הוא היה נאמן.

הוא לא היה עצמאי.

הוא היה כפוף לי.

מה זה חזר בו?

השתנתה המציאות?

זה אותו בן אדם

וזה אותם אירועים.

אז מה זה חזר בו?

כמו שחזר בו בהלכה,

חזר בו במידות.

איזה דבר זה?

כשאני אמרתי כל הזמן שלא לוקחים עבריין מורשע ושמים בראש מפלגה חרדית,

לא יאומן כי יסופר.

מרן החליט.

מרן נאנס לא החליט.

אנסו אותו.

ולא רק דורעי, גם יהודית הייתה אשמה בחזרתו,

כי היא הבינה שהפרנסה תלך.

לכן

היא דאגה שהוא יחזור כי יפחיד אותה עם הסקרים,

שיהיה נזק

ושס תיפול.

אבל היא הייתה בעלת הבית.

היא עומדת ומצלמת

את הרב עובדיה יוסף.

והיא מודיעה, כן, אני צילמתי.

אתמול היא הודיעה, נכון, אני צילמתי,

אבל אני לא שחררתי את הקלטת.

מישהו לקח אותה והפיץ אותה. מה פירוש?

לקחו לך מה, כספת?

למשטרה מיד להודיע, פריצה לקחו.

את אומרת שיש לך קופסה שחורה בכספת של ארבעה חודשים אחרונים, שזה יותר גרוע,

והארץ תרעד.

זאת אומרת, הכנת ובישלת כל ואספת כל ליום הדין שתוכלי להפיל את מי שאת רוצה, כמו שעשית כל ימי חייך בבית.

מי שרצית, הכנסת, מי שלא רצית, זרקת.

מי שרצית, איללת עליו, ומי שלא, לא.

בדיוק אותו דבר.

את ניהלת בית ועשית כל,

כמו שאומרים,

מאנשי הבית.

ואני אשמיע את ההקלטות.

את חושבת שרק לך יש קופסה שחורה על אחרים?

יש קופסאות אצלי שחורות עלייך.

מה אמרו לי אנשי הבית עלייך?

מה אמרו האחים עלייך?

עומדת ומצלמת את מרן

בפוזה לא כל כך,

שוכב שרוע על הספה,

מקריאים לו ומחממים אותו, ואומרים לו מה אומרים עליה.

יכול להיות שגם הכתבה הייתה שתולה על ידי גורמים אינטרסנטיים,

שיחשוב הרב שבאמת אומרים ככה,

שהיא מכשפת את האוכל, מרעילה את האוכל, כל מיני דברים כאלה.

למה זה?

בשביל שאפשר יהיה להרגיז את הרב,

ואז לצלם,

ואז יהיה לנו תמיד חומר שמור.

יושב הבן,

מוישי,

ואומר לרב,

אומר לו,

אבא,

מה אתה מתכוון לעשות? הוא משתחרר עוד מעט, מה אתה מתכוון לעשות?

מה זה מה אתה מתכוון? מה זה עניינך מה הוא מתכוון?

מה אתה עושה עם זה?

מה פירוש מה אתה עושה? אתה רוצה להגיד לו מה לעשות?

מה אתה רוצה? אתה רוצה להוציא ממנו מה שאתה רוצה?

אבא הבטיח שכשרגע שהוא יצא הוא יחזור

מה אתה שואל?

אלא אתה לא רוצה שהוא יחזור

אתה לא רוצה שהוא יחזור

אז לכן אתה שואל אותו מה אתה מתכוון לעשות?

אתה מצליח להוציא מאבא

תשובה בשלוף

נכון הבטחתי לו אבל יש לי אדם ישר אז למה אני צריך להחליף?

ומה עם ההבטחה?

אבל הייתה הבטחה

מילה של יהודי זה מילה מילה של גדול זה עוד יותר

ואם אתה אומר כמו יוסף שנכנס

לתוך הכלא הוא יחזור וימלוך

נו

אז מה עכשיו

ומה יהיה אם הוא זכאי הוא זכאי?

מה קורה פה? אני יכול להבין מה קורה פה?

איך אתם מפרסמים כזאת הקלטה שמביאה סתירות מיני וווה?

איך השפעתם

על הרב?

איך הלחצתם אותו להגיד דברים? איך הוצאתם?

אפשר שהיו עוד דברים שהוא אמר אחרים אבל כמובן שאתם תשלפו את הקלטות

איזה שאתם רוצים תלוי את מי אתם רוצים להוריד

איי איי איי ואתם דואגים לכבודו של מרן כן כשאתם מביאים דברים כאלה זה ממש

לכבודו של מרן

העיקר שההוא לא יהיה העיקר שיהיה כך וכך

ואבא

הוא כבר לא כאן

אז זה לא נורא הכל בסדר אפשר להעביר את זה ולהגיד זה לא אני

זה לא אני לקחו בלי רשות והפיצו איפה התלונה במשטרה?

אין תלונות במשטרה אה אין תלונות יפה

ככה זה עובד רבותיי

תראו מה זה אחים

עם כל מה שהיה לזכור מה זה אח

שמה איי איי איי איזה אחים אחד שונא לשני

כל אחד שונא לשני

לא יאומן כי יסופר

ובקלטות הבאות

שאנחנו נוציא

נראה

מה באמת התרחש מאחורי הקלעים

שתמיד אמרנו

שיהודית ויוסף

הם מנהלים את הבית הם שולטים והם קובעים

לא אני אמרתי רבותיי

בני הבית אמרו

לא אמרו רק לי אמרו גם בטמבלוויזיה

בלי בושה בלי כחל

ובלי סרק וכולם יודעים את זה

גם חברי הכנסת השקרנים

שכל פעם אומרים בצליל כזה או אחר כשהיו עם אלי

דיברו נגד אריה

כשיש אריה מדברים נגד אלי העיקר תשאירו אותנו בכיסא

לא לעזוב את הכיסא

מה שצריך להגיד נגיד

העיקר שישרת את המטרה

שיהיה לנו המשך משכורת נעימה תודה