שלוש עצות נגד היצר | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת מרדכי בן מזל, מנוחתו עדן, אמן.

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה.

רשי הקדוש מפרש שיחקב שלח את יהודה כדי להורות לפניו,

דהיינו לפני יעקב, לתקן לו בית תלמוד,

שמשם תצא הוראה.

זאת אומרת, תמיד האבות הקדושים למדו תורה בלי הפסק,

אז קודם כל תרד למטה,

תתקן בית תלמוד, כדי שאני אגיע למצרים, יהיה הכול מוכן,

ויש מקום ללמוד תורה כראוי.

באור נאה על זה מצינו בדברי ישמח ישראל,

על פי מה שאמרו חכמים שיש שלוש עצות,

איך להכניע ולהתגבר על יצר הרעה,

על פי הכתוב בתהילים,

ריכזו ואל תחטאו,

אמרו בלבבכם על משכבכם,

ודומו סלע.

שנינו בגמרא בברכותיה, אמר רבי שמעון בן לקיש,

לעולם ירגיז אדם את יצר הטוב על יצר הרע,

שנאמר ריכזו ואל תחטאו,

תמיד יכפה האדם את יצרו הטוב

על יצרו הרע,

שנאמר ריכזו ואל תחטאו,

על ידי שתרגזו,

תכפו

ליצר הטוב,

לא תחטאו.

טוב,

ואם נצחו את יצר הרע, אז מוטב.

ואם לאו, מה עושים?

יעסוק בתורה.

זו העצה הראשונה, יעסוק בתורה.

על ידי שהוא יעסוק בתורה,

ינצח את יצרו הרע,

שנאמר,

אמרו בלבבכם,

אם נצחו, מוטב.

ואם לא,

זאת אומרת, ייתכן שאדם גם ילמד תורה וזה לא יועיל,

אז מה יעשה במצב כזה? יקרא קריאת שמע.

זו העצה השנייה,

שנאמר, על משכבכם.

אם נצחו מוטב,

ואם לאו, יזכור לו יום המיטה.

זאת העצה השלישית, שנאמר, ודומו סלע.

המפרשים תמהים,

גמרא בקידושין ל', ככה הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בנאי

בראתי יצר רע

ובראתי לו תורת ולין.

ואם אתם עוסקים בתורה,

אין אתם נמסרים בידו.

אם כך, צריך רק עצה אחת,

ללמוד תורה.

זה מה שהשם אומר, בראתי יצר רע, בראתי תורת ולין. זהו, מספיק.

אז איך אומרים חכמים, כדי לנצח את יצר רע צריכים עוד שתי עצות.

קריאת שמע,

וגם להזכיר את יום המיטה.

אומר על כך הארי הקדוש,

לימוד התורה והמצוות שאדם עושה בעודו רשע, בעודו רשע,

אינם עולים למעלה לצד הקדושה,

אלא להפך, הולכים לצד הקליפות,

לצד הטומאה.

ורק לאחר שהוא חוזר בתשובה,

אז הוא מחזיר את כל הלימוד והמצוות שחשה לצד הקדושה.

כל זמן שלא עשה תשובה,

כל המצוות שלו טורפים בפניו.

לכן נתנו החכמים, זיכרונם ברכה, עוד שתי עצות

איך מכניעים את יצר הרע.

קריאת שמע,

שבה חייב אדם לכוון בעת אמירתה למסור את הנפש

על קדושת השם יתברך.

והדבר הזה נחשב לו,

כאילו מסר את נפשו בפועל,

כשהוא מתכוון באמת

נחשב לו כאילו מסר בפועל.

על ידי כך יש לו תיקון לנשמה.

ואז עולים התורה והמצוות

לריח ניחוח לפני השם.

ואם גם העצה הזאת של קריאת שמע לא מוחילה לו,

כי עוונותיו

טמטמו את נפשו, חן נביילס וטרייפס,

מטומטם גדול.

הוא אינו יכול למסור את נפשו

על קדושת השם, אפילו למסור

את נפשו על שניצל הוא לא יכול.

אז הוא ימסור את נפשו על קדושת השם.

אז יזכיר לו את יום המיטה,

כיוון שעל ידי כך

יהיה ליבו נשבר לשברי שברים.

ואז הוא יוכל לקרוא קריאת שמע בכוונה ראויה

למסור את נפשו על קדושת השם,

ועל ידי זה יתכפרו כל עוונותיו,

ושוב יוכל לעסוק בתורה שהיא תעלה למעלה למעלה,

דרך ניחוח לפני השם.

לפי זה אומר, הישמא ישראל,

כאשר השיג יעקב אבינו ברוח קודשו שצריכים לרדת למצרים

כדי לקיים את גזירת בין הבתרים,

והשם אמר לאברהם אבינו ידוע תדע כי גר יהיה זרע אחרון בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

נפל יעקב,

נפל בפחד גדול,

איך יכלו הבנים לעמוד בקדושתם נגד יצר הרע של מצרים שהיא חרבת הארץ?

שיקגו של היום

זה חריט לעומת מה שהיה במצרים.

לכן,

שט עצה בנפשו ללמד את בניו את שלושת העצות האלה

כדי להתגבר על יצר הרע. עצה ראשונה,

ללמוד תורה, נכון?

אז ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות

לפניו גושנה

לתקן בית תלמוד שמשם תצא הוראה. זה הדבר הראשון.

זאת העצה של עסק התורה.

אלא שאחר כך ראה יעקב שלפעמים עסק התורה אינו מועיל

כי מחמת העוונות שביד האדם אין התורה עולה למעלה לצד הקדושה,

כמו שאמרנו,

אז הוא הוסיף עצה שנייה

לקרוא קריאת שמע ככתוב

ויאסור יוסף מרכבתו

ויעל לקראת ישראל אביו

ויפול על צוואריו.

מי נפל על צווארי מי?

יוסף נפל על צווארי אביו יעקב.

רש״י אומר אבל יעקב

לא נפל על צוואריו של יוסף

ולא נשק אותו.

ואמרו ריבותינו למה?

שהיה קורא קריאת שמע.

את כל האהבה שהיה לו בהמתנה ובציפייה ליוסף הוא הפנה את הכול להשם יתברך.

מסירות נפש.

ובכך עשה יעקב הכנה לעצה השנייה לבנים בדורות הבאים.

לקרוא קריאת שמע כיוון שאם לא תועיל העצה של עסק התורה מחמת העוונות

קריאת שמע במסירות נפש תועיל

להחזיר הכול לקדושה.

אולם אחר כך ראה יעקב שלפעמים

מחמת גודל העוונות

לב האדם עד תום

אינו מסוגל לקרוא קריאת שמע במסירות נפש.

לכן נוסיף עצה שלישית יזכיר לו יום המיתה,

יזכור לו יום המיתה.

זה שכתוב

ויאמר ישראל ליוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי.

והתכוון בזה להזכיר לעצמו את יום המיתה

כדי להשלים את שלושת העצות של עסק התורה, קריאת שמע

בהזכרת יום המיתה. כל זה עשה כהכנה לקראת גלות מצרים

כדי שיוכלו בני ישראל לעמוד שם בקדושתם.

ומעשה אבות

סימן לבנים.

ולאביו שלח כזאת

עשרה חמורים וכו'.

ידוע מדברי רבנו הארי זיכרונו לחיי העולם הבא שישנם שלוש שמות של פרנסה.

ראוי ונכון להתכוון בשמות האלה כשאומרים פותח

את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

ואלו הם השלוש שמות פאי,

פאי ואי ויוד.

מקורו מהשם,

מראשי תיבות,

פותח את ידיך.

והשם חתך,

שזה סופי תיבות של פותח את ידיך.

אז ראשי תיבות וסופי תיבות.

בסמ״ך וא׳ ול׳מד,

שמקורו משם חתך בחילוף אותיות אתב״ש.

אם אתה מחליף

באתב״ש את חתך, אתה מקבל סמ״ך א׳ל׳.

על כך אומר הרב הקדוש המקובל האלוקי ריבי צבי הירש מזידי צ'וב,

זכותו תגן עלינו אמן.

שנינו במשנה בראש השנה טוז בפסח נידונים על התבואה.

התבואה מסמלת את הפרנסה.

מתי נידונים על הפרנסה, על התבואה?

בפסח.

לכן נרמזו בשם פסח

שלושת השמות.

פ׳ זה כנגד פ״א,

ס׳ כנגד ס׳ל,

וח׳ כנגד חתך.

הכל נמצא, כל שמות הפרנסה נמצאים בפסח,

שאז אדם

נידון על התבואה.

והנה יעקב

בגימטריה

זה פ״אי וס׳ל.

ואם כך,

חסר לו רק עוד שם אחד של הפרנסה, חתך.

והיות והייתה שנת רעב.

לכן, ולאביו שלח כזאת,

יוסף שלח לאביו כזאת.

מה המקום של המילה הזאת כזאת?

מיותר, מהממשלה, עשרה חמורים.

מה זה כזאת?

כזאת בגימטריה חתך.

להשלים ליעקב את שלושת השמות של פרנסה,

כי הוא היה ברעב גדול בארץ כנען.

בעניין הזה אומר הרב הקדוש רבי ברוך ממג'יביץ'

בספרו בוצינא דינורא

כי העצבות מקלקלת מאוד את הפרנסה.

כשאדם עצוב,

זה מקלקל את הפרנסה.

לעומת זאת, השמחה

סגולה גדולה לפרנסה.

הדבר עמוס בפסוק, והיית אך שמח, סופי תיבות, חתך.

פרנסה.

אם אתה שמח,

יש פרנסה, אתה עצוב,

אתה מונע פרנסה.

וידוע שכל זמן שיוסף היה במצרים,

יעקב אבינו היה בצער גדול,

ככתוב, ויתאבל על בנו ימים רבים,

וימיין להתנחם.

לכן לא שרתה עליו רוח הקודש,

כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה.

ואם כך, לא יכול יעקב אבינו להמשיך את השם חתך,

שיוצא מסופי תיבות, והייתך שמח.

אולם, כאשר נתגלה יוסף אל אחיו,

ושלח אל יעקב את החגלות,

והזכיר בכך לאבא שלו שהם למדו,

כשנפרדו, פרשת חגלה ערופה,

כדי שידע אביו שעומד יוסף בקדושתו במצרים,

והוא חי ברוחניות,

כי הוא זוכר את התורה, זה העיקר אצלו,

אז כתוב, ותחי רוח יעקב, אביהם,

מתמלא יעקב שמחה,

ושרתה עליו השכינה,

והיה יכול להמשיך עליו את השם חתך,

מסופי תיבות, והייתך שמח.

נסיים את העניין בעצה כתובה בספרים הקדושים,

כי מי שאומר תהילים של נעים זמירות ישראל, גם זה סגולה לפרנסה,

ונרמז הדבר בפסוק,

תודיעני אורח חיים,

שבע שמחות את פניך,

נעימות בימינך נצח.

נעימות בימינך נצח, סופי תיבות חתך,

שם הפרנסה, נעימות זה הזמירות,

תהילים.

אז אם אתה אומר,

אתה מביא לך פרנסה בעזרת השם,

לכן נוהגים לומר מזמור לדוד, השם רועי לא אחסר.

איך שהולכים להגיד ברכת המזון,

אז אומרים את המזמור הזה שיש בו זן תיבות,

זן תיבות.

אז אומרים את זה,

וזה גם כן סגולה לפרנסה,

ומודים לשם שהוא זן את הכל,

ואומרים מזמורי תהילים, ולמנצח גם,

וכולי

והנה אתם רואים שהכל מרומס,

כל הסודות מרומזים מתוך המילים,

בפרשיות, בפסוקים, הכל.

רק לזכור ולהשתמש,

ובעזרת השם לנצח את היצר, אמן.

רבי יחנן יאמר גשי אומר, עושה כל זכות ישראל לפי כוח,

ירבו לוהם תורו ומשרוד שנה, אמור אדונאו וסלמנו, סיפוקו יחדיל תורו, יאדיר.