מדוע אמר יוסף לפרעה שמשפחתו אנשי מקנה? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לרפואת אורה בת נעמי ברכה רפואה שלמה מהרה ותקום ממיטת חוליה לחיים טובים

ולשלום מהרה.

והאנשים רועי צאן כי אנשי מקנה היו.

כותב הרמב״ן,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

אמר להם שהם רועים,

אבל לא שירעו בהמות של אחרים,

כי גם בשל עצמם יש להם עבדים ובני בית,

ירעו אותם.

אלא שעושרם במקנה.

והיה להם עושר ועבודה רבה מאוד במקנה אשר רב להם.

כי לא רצה להזכיר,

רק לכבוד.

הרמב״ן מסביר

שמה שהוא אומר בעצם יוסף

לפרעה ולעבדיו

זה שהמשפחה שלו

הם בעצם רועים,

אבל לא הם עצמם אלא על ידי אחרים,

כי יש להם עבדים שעושים זאת,

אבל הם סוחרים גדולים, אנשי מקנה.

ויש להם עושר גדול ועבודה רבה במקנה אשר רב להם.

כי לא רצה להזכיר, רק לכבוד.

זאת אומרת, שיתכבדו,

ויהיה כבוד בזה שהוא אומר שהם אנשים עשירים גדולים וכולי וכולי וכולי.

לכאורה זה תמוה.

איך זה תופס מקום עניין כזה בדעתם של יוסף ואחיו, לפי הכרתם וחוכמתם,

את האמת?

וכי באמת יש להתגאות

בעושר ובנכסים?

בהאם זה חרפה לאדם אם הוא עני או אם הוא רועה

אצל אחרים?

ידוע הפתגם, אין חרפה בעניות.

אבל אצל האנשים זה רק פתגם.

כי סוף סוף רחוקים הם מהכרת האמת.

אבל קדושי העליון, שבטי יה,

הייתכן שהם יתחשבו עם דברים כאלה? מי עשיר? מי עני?

האם תהיה בעיניהם תוספת כבוד

או גרעון כשאדם עשיר או דל?

וכי תעלה על דעתנו כי נפל בעיניהם במשהו כבודו של יעקב אבינו כשראה את צאן לבן?

ולא היה לו עדיין לא צאן ולא בקר ולא עבדים

ובני בית שירעו אותם.

אז מה נגיד עליו באותו זמן?

ואם נאמר שהכוונה של יוסף הייתה להחשיב אותם בעיני פרעה

כי לא הייתה לו הכרה זו,

כמו שהחכמים השבטים היו יודעים שאין הבדל בין חשיר לזה, אלא עומדים את האדם לפי מה הוא,

אם הוא חשב שפרעה הוא כן מחשיב עושר וכבוד,

הלא אנחנו רואים מכל המשא ומתן שהיה לו עם יוסף

שגם פרעה היה איש רם המעלה,

כי בהכירות גדולתו של יוסף אמר כי אין נבון וחכם כמוך,

והמשיל אותו על כל עם מצרים.

הוא לא עשיר? הוא יצא מהכלא והוא עבד.

אז הוא אומר לא,

הוא מביט על המעלות שלו. נבון

זה שהוא שלם במידות.

חכם,

שלם בחוכמה.

הוא אומר, אין נבון בחכם כמוך.

זאת אומרת, הוא מעריך מידות וחוכמה, לא עושר.

בזה רואים את גדולתו של פרעה ורוחב ליבו ותוקף דעתו.

הרי באותו מעשה שגידל את יוסף והמשיל אותו להיות משה על כל עמו,

הוא מעיד כמה לא התחשב בעשירות,

כי החליט למסור את רסן המלוכה לעבד

שיוצא מבית האסורים,

כי בהכרתו הבהירה במעלותיו של יוסף,

החליט בדעתו הכבירה כי לא ייאטה המלוכה.

אם כן, קשה להבין.

למה היה לו ליוסף להודיע לפרעה

כי יש להם מקנה ועבודה רבה?

על מי אתה עושה רושם?

על עצמכם אתם לא צריכים לזה,

על פרעה הוא לא צריך לזה.

אז למה אתה אומר את כל זה באופן הזה?

שאלה.

אנחנו עכשיו מסבירים לפי הרמב״ן,

אולם נוכל להבין

כי לא רק להנאתם של אחיו דיבר כהל פרעה.

אדם נהנה כשאומרים שהוא עשיר וזה וזה וזה. הוא אומר, לא, לא להנאתם של אחיו.

לא רק להנאתם של אחיו דיבר כהל פרעה.

למען יכבדם ויקבלם בספר פנים יפות.

אלא רצה להגדיל כבודם בעיניו שלו.

בעיניו שלו הוא רצה להגדיל את כבודם.

באשר כל רגש, שימו לב,

באשר כל רגש המתעורר באדם,

מתעורר הוא בכל העולמות.

ופועל שם

שתשוב השפעה מלמעלה למטה,

כמו הרושם הנעשה שם

על ידי הרגש הזה.

לכן היה חשוב בעיניו

כל מקצת רגש של כבוד שהתרבה לאחיו

ורצה שירגיש פרעה יקר בגדולה

בכל קירות ליבו לבני ישראל,

שהם נושאי דגל האמונה בשם,

שהם המאמינים הגדולים בשם ונושאי דגל האמונה בשם,

ויקבל אותם בכבוד גדול,

שבזה ירום כבודם

בכל הבריאה

ותגבר ההכרה בכל העולמות.

כי אמרנו, מה שאדם חש ומרגיש פה,

פועל בכל העולמות ומשפיע מלמעלה למטה.

יש לנו דוגמה נוספת,

שכבר דיברנו בזה ונתנו דרשה על זה,

זה לגבי אברהם אבינו.

אברהם אבינו כתוב בפסוק,

ועפרון יושב בתוך בני חטא.

אומר רש״י,

בעפרון יושב כתיב חסר.

כתוב ישב,

לא כתוב יושב עם וו.

למה?

אותו היום מינוהו שוטר עליהם.

מה קרה באותו יום מינוהו שוטר עליהם? אותו יום שבא אברהם ורוצה לקנות את המערה, למה באותו יום?

מפני חשיבותו של אברהם.

כיוון שאברהם חשוב מאוד, והיה צריך לו לעפרון,

עלה לגדולה עפרון,

שלא יתעסק עם הדיוט.

למה? כי גם זה רגש

קטנטן שפועל. כשאתה מדבר עם אדם פשוט,

אז

אתה במשא ומתן איתו,

זה משפיע משהו בנפש,

בעולמות העליונים,

וכלפי מטה וכו'.

אדם שהוא לא שמח,

עצוב,

עצוב,

זה משפיע בכל העולמות, מוריד לך דיכאון.

אדם שמח למטה,

משפיע בעולמות העליונים, מוריד שמחה בכל העניינים.

מה שאתה מרגיש פה למטה, אתה פועל מלמעלה למטה בחזרה.

יסוד גדול זה.

אז לכן, אפילו רגש כבוד, שהוא מיותר, כאילו,

אבל אם אפשר יותר להגיד

שזה ישפיע בעולמות וכלפי מטה ויתפוס את כל קירות ליבו של פרעה,

שווה.

ומלבד הטעם שבזה,

שזה פועל ככה וכו', גם ירום כבוד הצדיקים,

כשיודעים שהצדיקים הם חכמים ונבונים ועשירים,

שזה אחד התנאים אפילו בנביא,

שיהיה גבוה,

ינאה,

יהיה עשיר.

למה?

יותר מקבלים דעתו,

בעל המאה,

בעל הדעה. ככה זה עובד, מה לעשות? אנשים מסכנים,

הם רואים לעיניים, הם שומחים באוזניים,

ומלבד הטעם הזה, שירום כבוד הצדיקים.

אז יש עוד טעם להזכיר את עושרם וטובתם של הצדיקים,

כי בזה מתראה כוח הטוב והצדק.

כי טבע האדם,

אם הוא רואה צדיק נעזב,

אז יש לו קושייה.

הוא לא רואה שהעולם עובד בהנהגה הרמונית.

ואף שהוא יודע ששכר מצווה בה יהיה על מליקה,

אין שכר בעולם הזה, מה אתה מחפש? שכל אחד יהיה לו כסף וזה שתי שולחנות, גם תורה, גם גדולה?

לא מחייב.

אפילו שאתה יודע את הדבר הזה, שאין בעולם הזה שכר על המצוות,

והעולם של הגמול זה העולם הנצחי, ודע מתן שכרן

של הצדיקים לעתיד לבוא.

אף על פי כן, בהיות ענייני העולם הזה קרובים להרגשתנו,

אז אנחנו מרגישים כאילו קיפוח הצדק

שרואים צדיק סובל ושם שמיים מתחלל.

אבל אם רואים את הצדיק בגודלו ותפארתו, בעושרו וטובו,

ובהיות כבוד הצדיקים מרומם בעולם הזה,

מתעשרת בהרגשתנו דרך הטובה,

והאמת מתגברת ושם שמיים מתעלה. אומרים, הנה,

זה מראה שכדאי להיות צדיק וכדאי להיות ככה.

היום זה קצת הפוך, אבל לא נורא.

מכל מקום,

ככה זה עובד אצל אנשים,

מה שהם רואים בעיניים, מרגישים, שומעים,

ככה זה משפיע עליהם, אפילו כשהם יודעים את האמת אחרת.

ויש פה הרגש,

של קידוש השם או חילול השם, חס ושלום.

לא רק שמתעורר בנו,

אלא באותה המידה הוא גם מתעורר בכל העולם כולו.

ולכן לא דייה הידיעה עצמה שאדם יודע שטוב לה צדיק,

אלא צריך להזכיר תמיד באופן כזה שיאמר לו כבוד ויקר.

לכן הקפידו חכמים שיזכיר אדם תמיד זכר צדיק לברכה.

תמיד תגיד זכר צדיק לברכה, אל תגיד זצ״ל.

תגיד זכר צדיק לברכה, להזכיר תמיד

כבודם של הצדיקים.

וכל מה שתגבר הידיעה אצל המדבר והשומע,

גם המדבר בעצמו,

שהוא לא צריך את התוספות האלה להגיד על פלוני.

זה מועיל לו גם,

כי זה משפיע מלמעלה למטה בחזרה.

גם לו גם לשומע.

ובזה יגדל כבוד הצדיק,

וכבוד שמיים יתעלה.

ולכן יוסף הצדיק, שהזכיר את אחיו

שבטי ים,

לא רוצה להזכיר באופן שישמע כאילו הם עניים,

אלא הזכיר אותם באופן

שישמע כבודם ועושרם.

ובזה תגבר הידיעה זו,

כי השם משלם שכר טוב ליראיו וקרנם תרום בכבוד.

והנה להבין את עניין ההשפעה הזאת מלמעלה למטה,

עלינו לדעת שכל הכוחות הנמצאים בנפש האדם

שורשם

בעולמות העליונים.

שגם שם נמצאים עניינים וכוחות אלה. מה שיש בך פה זה מתחיל מהשורש למעלה.

ואף כי הם במעלה יותר עליונה לאין שיעור וערך אלה שהם נמצאים למעלה,

שנשתלשל מלמעלה מעולם לעולם בדמות ואופן המתאימים לעולם ההוא,

עד שהגיע לעולמנו אנו בדמות זו המתאימה לו,

אבל בעצם הכל אחד הוא.

נמצא שכל כוחות האדם ועניינם

מתקשרים ומתאחדים עם כוחות העליונים האלו,

ולכן כל כוח המתעורר

בנפש האדם

פועל הוא גם בשורש העליון,

וגם שם מתעורר ומתגבר אותו כוח.

אז שימו לב,

אם אתם שמחים, אתם עוררים שמחה בכל העולמות, וגם אתם תעסקו בזה.

אם אתם עצובים,

אז תדעו לכם שאתם מפעילים עוד עצבות מלמעלה

למטה כלפיכם,

ואין לכם בזה תועלת, אלא הפסד.

ואם אתם בוטחים,

אז הביטחון עולה למעלה ומוריד משורשו יותר ביטחון ושפע,

וכן הלאה על כל הסובבים גם, וזה פועל בכל העולמות.

אז לכן זה סוד גדול

שלימד אותנו הרמב״ם, הרמב״ן,

שכל מה שהוא אמר,

לכבד אותם זה בשביל שתהיה השפעה עליו

ועל פרעה,

למרות ששניהם ידעו שעושר לא עושר, זה לא קובע את האדם.

שהרי פרעה ידע שהוא נבון וחכם ולא עשיר,

ואפילו לא בן חורין עבד.

ומכל מקום זה תופס,

וזה עושה את הפעולה.

חוץ מזה יש את העניין לכבד את הצדיקים,

כי אז רואים צדק בעולם,

ושהדרך הזאת נכונה ומשתלמת, וכולי וכולי.

וכמה שמשבחים את הצדיקים,

זה גם משפיע על האדם המשבח, כמו כן על השומע.

וכיוון שכבר דיברנו בזה,

אז נשמע מה עבר בן אל, יש לו להגיד צדדים נוספים,

למה אמר את הדברים האלה יוסף.

אז ככה הוא אומר,

ויאמר יוסף אל אחיו אל בית אביו,

אעלה ואגידה לפרעה

ואומרה אליו,

אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אליי.

ואנשים רועי צאן,

כי אנשי מקנה היו,

וצונם ובקרם בכל אשר להם הביאו.

אז הוא מתכנן איתם מה הוא הולך להגיד, שידעו על מה הוא מדבר ולמה.

כן, אז אומר, אחרי שיוסף ראה לאביו ולכל ביתו,

אמר להם, תשמעו, אני אעלה ואגידה לפרעה,

אני לא רוצה להתעכב פה עמכם,

כי אני צריך להודיע לפרעה שבאתם,

מוטב שאני אודיע לו ולא אחר.

ולא אמר את זה יוסף, לא אמר את זה לאביו,

אלא לאחיו ולכל בית אביו.

כי לא רצה שיחשוב אביו שהמושב שלו בארץ גושן יהיה בספק.

אבל הודיע לאחיו,

והבטיח שהוא ידבר אל פרעה

באופן שפרעה מעצמו ייתן להם את ארץ גושן, היא תיישב שם. זאת אומרת, זה עוד לא היה סגור.

עוד צריך היה את האישור

של פרעה.

אז לכן הוא אמר את זה להם ולא לאביו, שאביו לא יישאר בספק,

כי הוא לא רצה לשבת במצרים,

כן, בעיר הבירה,

שם יש הרבה טומאה. הוא רצה מקום נפרד, ששם היו בני ישראל בנפרד.

כי רצה יוסף שלא יתוודעו לרשות.

למה הוא רצה שישבו בארץ גושן? למה מתחילה הוא הציע ארץ גושן?

הוא לא רצה שיתוודעו לרשות וישנאו את הרבנות.

שאין ספק שאם היה יוסף חפץ,

היה ממנה את האחיו, שרי אלפים, שרי מאות,

על ארץ מצרים. כתוב, יפקד פקידים. מי שהוא רוצה, הוא יכול לעשות.

אבל רצה שלא יזיזו מאומנות אבותיהם שהיא מלאכה קדושה.

לכן

אומר להם

שהם רועי צאן, הם ואבותיהם,

כדי שישבו הם ואבותיהם בארץ גושן.

הוא לא רוצה שיהיו פוליטיקאים.

הוא לא רוצה שיהיו בתוך מצרים, בשררה.

ויאבדו

מלאכת אבותיו.

אז הוא אומר להם, והיה כי יקרא לכם פרעה

ואמר מה מעשיכם?

ואמרתם, אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה.

גם אנחנו,

גם אבותינו.

למה?

בעבור תשבו בארץ גושן.

כי תועבת מצרים,

כל רועי צאן.

אז יש בשביל זה שני פירושים, תכף נראה.

תועבת מצרים זה תועבה, ותועבת מצרים זה אלוהי מצרים.

זאת אומרת, זה לשון חשיבות.

ואם היות שאמר יוסף לאחיו

כדי להבטיחם שידבר כל זה לפרעה,

הנהו בחוכמתו ראה שיהיה יותר טוב שיתגלגלו הדברים באופן שפרעה עצמו ייתן להם את ארץ גושן,

בלי שהוא יבקש אותם ממנו.

לכן ציווה אותם. בהיה,

כי יקרא אליכם פרעה,

ואמר, מה מעשיכם?

רוצה לומר,

אני אדבר עליכם.

אני אנסה לפתור את זה כבר לבד.

אבל אם לא ישיב על דבריי כרצוני,

זאת אומרת, לא יגיד לי, תשמע, אז תן להם את ארץ גושן.

אני אעשה שיקרא אתכם

כאשר ישאלכם מה מעשיכם,

איך הוא יודע שהוא יקרא? כי כך דרכו לשאול אנשים הזרים.

ואמרתם אנשי מקנה,

היו עבדיך מנעורינו.

רוצה לומר אנשים שהיה להם מקנה, לא רועים,

אלא אנשי מקנה,

כדי שיחזיק אתכם באנשים נכבדים,

עוד פעם חוזר הטעם שאמר הרמב״ן.

ולא ייתן לכם אומנות אחר,

כיוון שמנערותכם,

אתם ואבותיכם לא מתעסקים בדבר אחר.

ואמר שהיה בוחר בזה בעבור שישבו בארץ גושן,

כי בהיותם אנשי מקנה ירחיקו אותם

מלשבת במצרים,

כי תועבת מצרים כבר רועה צאן.

וכיוון שמתעבים את רוחי הצאן,

אז הם ישיבו אותם הרחק מהם בארץ גושן.

אומר אברבנאל,

ואולי אמר כי תועבת מצרים לא מהלשון, כמו שאמרנו עכשיו, לשון תועבה שלילה,

אלא מלשון הן נזבח את תועבת מצרים.

מה זה הן נזבח את תועבת מצרים? אלוהי מצרים.

ולכן תועבת בני עמון זה אלוהי בני עמון.

אז הכוונה תועבת מצרים, אלוהי מצרים.

כשהתורה קראה לאלוהים שלהם תועבה,

אבל הכוונה לאלוהים שלהם.

אז כאילו אמר שכל רועה צאן למצרים,

כל מי שהוא רועה צאן הוא בחזקת אלוהות.

ולכן יחלקו להם כבוד ויושיבו אותם במיטב ארצם.

אז שוב רואים עניין הכבוד,

כמה הוא תופס מקום בחישובים,

גם שמביא הרמב״ן, גם שמביא אברבנאל,

ויש הרבה מה לדבר בזה, אבל למדנו יסוד גדול.

כל פעולה שלנו למטה, ואפילו בעלת רושם קטן,

משפיעה עלינו,

על סביבתנו בעולמות העליונים,

וחזרה למטה בשפע לפי מה שאנחנו מרגישים פה.

לכן צריך להיות תמיד בשמחה,

תמיד בביטחון.

זה רק משפיע עלינו טובות.

וכל רשרוש קל בנשמה בכיוון אחר גורם רק נזק.

אז כדאי לעבוד על זה ולשים לב בהצלחה.

רבי חנני אומר, כשהוא אומר,

עושה הקודש וחוזר קודש ישראל,

שנה אמורה לנו בסלומה צדקו, יחדיל אותו רוב יעדי.