חנון ורחום וצדיק זה יוסף הצדיק | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום רפואה שלמה מהרה לאסתר בת אישה

אל נא רפא נא לה אמן לא תצטרך להשתמש עם חמצן יעבירו מעליה כל כאבי ראש

יעברו מעליה כל כאבי ראש

תהיה בריאה חזקה לעבודתו יתברך אמן

זיווג הגון מהרה ליאיר שלמה בן אסתר אמן

ריבתן ג'קלין עדן בת אסתר בהצלחה גדולה ואת המדרש ואת הכנסת קילות פז

באר שבע אמן ואמן

ולא יכול יוסף להתאפק ויקרא הוציאו כל איש מעליי

אמרו חכמים זיכרונם לברכה חנון ורחום וצדיק זה יוסף הצדיק

לכאורה איפה היא רחמנותו שהרבה כל כך לצער את אחיו

ולא יתוודע להם תכף ומייד

אמנם מכל הפרשה משמע שיוסף

נטל לעצמו דרך בהתנהגותו כנגד הטבע

טבע האדם

כשהוא עולה לגדולה

הרי הוא רץ להודיע לאחיו, לקרוביו ומיודעיו

יצר הפרסום מלווה את האדם בשעה שיש לו במה להתפאר

מצינו ששיבחו את שאול המלך עליו השלום על ענוותנותו

שלא הגיד את דבר המלוכה

שהיה בורח מן הכבוד

ונרשם שמו שהיה נחבא אל הכלים

משמע מטבע האדם דווקא להתפרץ לעת מצוא בכל מד אפשר

עוד מידה מופרזת של הנעת הפרסומת מצינו אצל המן הרשע

שלא יכול היה להתאפק בשעה שהוכתר בכיבודים

התרוצץ אצל אשתו, קרוביו, אוהביו

למען ספר להם את רוב גודלו ותפארתו.

אפילו לפני אשתו התפאר על רוב עושרו ורוב בניו

ולכאורה מגוחך הוא

עד טרם ידעה אשתו את מספר בניו?

אלא זהו טבעם של בעלי תאוות הפרסומת

לשוב ולהלל בשערים את כבודם ותפארתם

ככלבים משאבים אל קיים.

אם כן,

לכאורה הנהגת יוסף את אחיו

מוזרה היא.

אבל זהו העניין, כאן רואים את רוממות נפשו של יוסף.

הופעה פתאומית יכולה להבעיט ולסכן חיי אחיו.

יוסף הצדיק,

המושל ביצרו, אחז בדרך אחרת לגמרי.

הוא אחז בדרך של התגלות איטית.

אמנם הייתה מלווה איסורים ועינויים לאחיו,

אבל הדרך הזו הייתה לטובת אחיו

שצריכים היו לבוא לידי הזדככות בהדרגה.

הוא התנכר עליהם למען צערם.

אמנם לא להכלימם ברגש של נקמה.

להפך,

הוא שאף ורצה למרק,

להרחיק מעל אחיו זאת הכלימה הגדולה,

ואת הצער האיום הנועד

לכל איש חוטא לעתיד לבוא.

זאת אומרת, מה שהם עברו פה זה אפס קצה ממה שצריכים לעבור למעלה.

אבל אם עוברים פה,

אז בזה מוותרים על הלמעלה.

מה פעוט הוא הצער הרגעי

של העולם הזה מול הצער והכלימה של העולם הבא?

שהפרצוף של כל אדם ואדם יעמוד מול האור הנצחי

ויוציאו את דינו לשבט או לחסד.

לכן חס יוסף על כבוד אחיו לעתיד לבוא

בהואין לצער אותם.

כי מוטב לאדם להצטער לרגעים אחדים בעולם הזה מלהתבייש ולהצטער בקביעות

רגעים נצחיים.

בזה שישהה יוסף את התגלותו לפני אחיו

ובצער הזה שציער אותם,

כל זה היה כדי למנוע צער וכלימה לעתיד לבוא.

בזה הייתה מונחת כל רחמנותו של יוסף הצדיק,

כמו שאמרו חכמים במדרש,

רחום וחנון וצדיק זה יוסף.

ושמחתי עד מאוד שכיוונתי בהסברי זה להערת בעל הספר צרור אמור,

שכל תכלית הנהגתו של יוסף הייתה למרק עוונותיהם בייסורים,

אחרי שהוא ראה שהם אמרו אבל אשמים אנחנו,

וכל זאת כדי לנקות מעליהם עוונם.

כמה גבורה של חנינות ורחמנות גם יחד

נחוצה הייתה לי יוסף

כדי לשנות את טעמו ואופיו האמיתי ולהתנכר אל אחיו,

כמו שכתב ספורנו,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

שינה טעמו ולא דיבר בענווה כמנהגו,

פן יכירוהו בקולו.

ויבוא אחת רב אייבק,

כיוון שחשב וחישב בצער אביו ואחיו.

אז הוא עשה הצגה חיצונית,

וגם בשביל לשנות את טבעו, שלא יזהו אותו.

כמה צער

היה ליוסף להתנהג בהנהגה שהיא לא לפי רוחו ומנהגו,

אך כל זאת עשה כדי לעכל את הדין מאחיו.

אחרי כל הזהירות הנפלאה הזאת,

אחרי כל המגמה העילאית הזאת מצד יוסף,

מכל מקום נענש יוסף,

מפני שגרם צער לשעה שקרעו את בגדיהם במעשה הגביע,

שאסר את שמעון,

שטבע שיביאו את בנימין הקטן,

ואת כל הקנאה שהטיל בשעת סעודת המשתה,

שנתן מנות לכולם,

וטרף משאת בנימין

ממשאת כולם חמש ידות.

ואף שהכל היה במגמה למרק את חטאיו,

מכל מקום נפרע ונענש בן בנו יהושע בן אנון

לקרוע את בגדיו במלחמת העיל.

וגם מנשה,

שגרם להם לקרוע את הבגדים,

כשהם מצאו את הגביע,

נקרעה נחלתו,

ואפילו כשהוא היה בשליחות מצווה מצד אביו.

משמע שהיה לו על יוסף

לוותר על הנהגה מחושבת זו

מטעם הצער הגדול שהם נשאו בהווה.

ולכן נענש גם על מה ששמע עשר פעמים,

עבדך אבינו.

כל פעם הם אמרו לו, עבדך אבינו.

עשר פעמים.

והוא לא מחה.

הוא שומע שכאילו אבא שלו

הוא העבד שלו, עבדך אבינו,

והוא לא מוחה.

אבל לכאורה, איך הוא יכול למחות?

הלוא הוא אחז בשיטה של להתנכר להם

לשם תכלית גבוהה, לתקן אותם בעולם הזה.

אבל אין חוכמה ואין עצה ואין תבונה נגד השם.

היות וכאב ליבם של האחים,

והכאב ניכר על פניהם,

מוטב היה לו לוותר על חשבון העתיד

ולא לצער אותם בהווה.

כי בהדי כו שדרך המנה, למה לך?

ולא עליך המלאכה לגמור.

עצור באמצע הנהגה, אפילו הגבוהה ביותר,

בשעה שאתה רואה שצער אחיך כל כך עמוק,

וכבוד אביך מזולזל.

כשאתה רואה שהעניין נכנס בגדר הפרזה,

וזה עלול לשבר את גופם ורוחם יתר על המידה,

אז היה ליוסף להפסיק מהנהגה זו ולהתוודע מוקדם יותר אל אחיו.

משום כך,

נתקצרו ימיו של יוסף עשר שנים,

בגלל ששמע עבדיך אבינו עשר פעמים.

אפילו שהוא היה אנוס,

אבל האינוס הזה היה מצד חשבונות עילאיים מאוד,

אבל הם לא שקולים נגד הזלזול הגלוי בכבוד אביו.

אז כמה יש לנו ללמוד ולהתלמד,

כמה עדינים דרכי המוסר, אפילו הדקים ביותר,

ויש לנו אחזים בשיטה אחת

ובדרך ידועה,

ומובטח לנו מראש שהיא טובה,

אבל אם בביצוע של אותה שיטה מתגלות לפנינו פגימות ידועות,

ובעיקר כשהן נוגעות

לצער אב,

צער חבר,

צער תלמיד,

צער רב,

צער תינוק,

עלינו לחשוב ולעיין

מראש

כי אמנם יש כללים נשגבים במוסר,

וצער אדם עולה על כולם.

לכן,

אדם צריך לפשפש האם הכוונות שלו הן מספיק טובות

כשהוא הולך לעשות משהו בחשבונות גבוהים לפי דעתו,

אבל טמון בהם דברים לא טובים,

כי הכוונות שלו הן לחפש פגמים ומומים

וכל מיני הוצאת דברים מהקשרם,

כגון אנשים שבאים בשבת

על מנת להגיד שאנחנו חיים בסרט,

והם באים עוד פעם בשביל להמשיך את הסרט.

והמבין יבין.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

רוסו הקודש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיקו חרבו לעם תורו ומסעוד,

שנה אמר אדנו חופש למען סדגו,

יגדיל תורו ויאדיר.