מה המשותף לאני יוסף ואני השם? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

הלית בת נחמה ושמואל בן רחל,

זרע קודש בר-קיימא, בן זכר, בריא ושלם, מהרה.

ויאמר יוסף אל אחיו, אני יוסף,

ולא יכלו אחיו לענות אותו,

כי נבהלו מפניו.

אמרו חכמים,

זיכרונם לברכה, אוי לנו מיום הדין,

אוי לנו מיום התוכחה.

ומה יוסף הצדיק, שהוא בשר ודם,

והיה הקטן שבאחים,

שהוכיח את אחיו?

מה הוכיח אותם? אמר להם, אני יוסף, זה הכול.

לא יכלו לעמוד בתוכחתו,

כמו שמעידה התורה, ולא יכלו אחיו לענות אותו.

הקדוש ברוך הוא,

שהוא מלך מלכי המלכים,

ודיין,

ובעל דין,

ויושב על כיסא דין,

ודן כל אחד ואחד,

על אחת כמה וכמה שאין כל בשר ודם יכולים לעמוד לפניו.

אז זה פשוט, ביום שהקדוש ברוך הוא יגיד, אני השם,

אם אני יוסף,

לא יכלו לעמוד מפניו,

כשהשם יגיד, אני השם, מי יוכל לעמוד לפניו?

ונשאלת השאלה,

למה משווים חכמים את ההתגלות של יוסף אל אחיו

להתגלות של הקדוש ברוך הוא בפני כל אחד ואחד מאיתנו באחרית הימים, ביום הדין?

אז נקדים לבאר.

כתוב, ויכר יוסף את אחיו,

והם לא הכירו הוא.

מקשים המפרשים,

כיצד האחים לא הכירו את יוסף?

הרי כשהם מכרו אותו,

היה יוסף בן 17 שנה,

בסוף בגרותו.

וכי בגלל זקן שצמח לו אי-אפשר להכירו?

הרי אנחנו רואים היום חברים נפגשים אחרי עשרות שנים של פרידה,

ומכירים ומזהים זה את זה,

למרות שיש חתימת זקן,

וגם שיער יכול להיות שיורד על הכתפיים,

והאחים לא כל שכן שיכירו את אחיהם.

הרי לתלמיד חכם יש טביעת עין.

ויותר מזה,

מדובר בעשרה אחים.

אין אחד

שזיהה אותו?

כל העשרה מסתכלים לו בפנים ולא מזהים אותו.

אומר על כך המדרש,

מדרש אור חדש,

האחים שנפגשו עם יוסף

זיהו את הפרצוף,

ידעו שזה פנים,

פני יוסף אחיהם.

אבל לא רוצים להאמין

שיוסף הוא המלך.

הרי לא ייתכן שעבד יגיע למלכות.

לכן אמרו, זה מצרי שדומה לאח שלנו שתי טיפות מים.

אבל זה לא יוסף.

זה לא יכול להיות יוסף.

הוא גם מדבר מצרית.

ידוע שלפעמים אדם רואה מראה ברור,

הוא בכל זאת מפרש לא נכון את מה שהוא רואה.

כך היה עם אחי יוסף.

רואים את יוסף,

מזהים את פניו.

לא רוצים להאמין שזה יוסף,

כי הדבר נגד רצונם ותפיסתם.

אין דבר כזה בחוק המצרי שעבד יהיה מלך ומכרו אותו לעבד.

זה לא ייתכן בעולם.

לכן,

כשאמר להם יוסף,

אני יוסף,

נבהלו פרחה נשמתם,

כי ההתגלות שלו הייתה נגד הבנתם

ונגד ההיגיון.

עכשיו נבין את הקשר

עם המאמר של חכמים.

אוי לנו מיום הדין,

אוי לנו מיום התוכחה.

למה?

כי אנחנו רואים את מעשה הקדוש ברוך הוא

יום-יום בנפלאות הטבע ובכל הנסיבות הבאות עלינו,

ואנחנו רואים שהעולם

לא נוצר מעצמו.

אנחנו רואים איך נוצר ולאד,

וכיצד חי ונושם אדם.

מבשריח איזה אלוהו.

אלא מה?

לא רוצים לראות ולהאמין.

רואים

ולא רוצים לראות נכון.

רואים את מעשה השם יתברך בכל,

אבל מכחישים

ולא רוצים להאמין.

וכך אנחנו מבינים את מה שרואים בדרך לא נכונה.

בדיוק כמו אחי יוסף,

רואים את יוסף,

לא רוצים להאמין, זה יוסף.

לכן נבהלו כשאמר אני יוסף.

אז על אחת כמה וכמה שרואים את מעשה השם,

נפלאותיו בטבע היום-יום,

ולא מאמינים, רואים ולא מאמינים,

שהכל בהשגחתו יתברך.

כשיגיע יום הדין

והקדוש ברוך הוא מלך מלכי מלאכים יאמר אני אדוני ודאי שאנחנו ניבהל

ואוי לנו מי נאמר ומי נצטדק.

איך אנחנו תולים כל דבר שקורה לנו?

הוא עשה לי, הוא אמר לי, הוא הבטיח, הוא לא קיים,

זה לא קרה, ראית מה קרה, איך קרה.

תולים את זה בסיבות טבעיות, כל דבר תולים.

אבל הכל מושגח מאיתו יתברך.

בשכל אנחנו יודעים,

אבל לא רוצים להאמין.

לא רוצים.

לכן אנחנו סוגרים חשבונות.

לכן אנחנו מטפלים בעניינים.

לכן אנחנו רואים שאנחנו צריכים לטפל בכל דבר ודבר.

מאיפה ההשגחה?

אם אתה מאמין שהכל מאיתו יתברך ואין עוד מלבדו,

ולא הסיבות הטבעיות הן הגורמות,

אלא הן סיבות מאת השם יתברך.

זה כמו שאדם רואה את הזרע ששמים באדמה,

והוא בטוח, הנה אני אשים את הזרע, אני אשקיע אותו מים ויצמח פה.

הזרע הוא מצמיח, הזרע?

או שהשם?

מה אתה אומר?

ברוך אתה השם.

הוא מוציא לחם מן הארץ.

למה אתה לא אומר הזרע מן הארץ?

הוא מוציא זרע מן הארץ.

אתה אומר המוציא לחם מן הארץ.

בורא פרי העץ.

אבל אתה זרעת, אתה נטעת, אתה עשית.

אבל אתה אומר הפוך. אתה אומר הפוך. אתה אומר זה לא אתה.

אתה אומר זה הוא.

אבל איך אתה חי?

שאם אתה לא תעשה, לא יעשה, ואם אתה לא זה, אז לא יהיה.

זאת אומרת, אתה רואה

ולא מאמין למה שאתה רואה.

כמו שאחרי יוסף,

רואים, זה פנים של יוסף,

אבל אף אחד, אפילו לא מדברים ביניהם, כאילו זה

כל כך ברור שזה לא יכול להיות יוסף,

שאף אחד לא אומר לו, מה אתה אומר, הוא לא דומה לו?

אולי זה הוא?

אף אחד.

נפגשים איתו מספר פעמים,

אף אחד לא מעלה על דעתו שזה הוא.

ברור, זה שטנץ.

שטנץ.

אבל לא.

כתוב שהוא היה דיוקנור של יעקב.

אז הם רואים את אבא שלהם ממול.

לא.

לא מאמין.

רואה ולא מאמין.

יודע, מכיר ולא מאמין.

ככה אנחנו חיים.

לכן כשיגיע הרגע שהשם יגיד אני השם יפורחת הנשמה זאת אומרת בכל המעשים בכל החשבונות בכל הדקויות בכל הדברים

אני אשם.

לא הוא ולא בטיח ולא זה ולא כל מה שאתה חושב.

אני.

והיית צריך להתבונן. למה אני עושה לך את כל זה?

למה אני מאשים אתכם מרגלים?

למה אני אומר שאתם גנבים, לקחתם את הגביע?

למה?

תחשבו והם חשבו והם אמרו שזה מאת האלוהים.

אבל בסוף עשו חשבון לא מוצדק.

רק בהתחננו אלינו ולא שמענו, אבל לא על עצם המכירה.

אז גם אחרי שאתה יודע שיד השם בזה,

אבל אתה מפרש את זה איך שנוח לך,

לא איך

שבאמת.

אתה לא מעלה על דעתך אשמה עד כדי כך?

לא יכול להיות מה אני כזה?

לא יכול להיות מה אני רשע?

מה פתאום?

מקסימום טעות בשיקול הדעת.

לא!

זה מה שצריך לשים לב.

בכל דבר רואים את השם.

שיב�יתי השם לנגדי תמיד תמיד

וביחד אני אומר, כשהוא אומר

עשו הכל וכל זה כל ישראל, לפי כוח.

הרבו לעולם תרו ומצוות שנה אמור אדונו ושמחן סדגו יחדיל תרו ויאדיר.