מידה טבעית מביאה שלמות | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם.

‫רש״י,

איש אשר כברכתו

‫ברכה העתידה לבוא על כל אחד ואחד.

‫עניין הברכות שבירך יעקב את השבטים,

‫כל אחד ואחד כפי הראוי לו,

‫לפי טבעו ומידותיו,

‫כשחפץ יוסף שייתן יעקב ‫את ברכת הבכור למנשה,

‫השיבו ידעתי בני ידעתי,

‫באולם אחיו הקטון יגדל ממנו,

‫ולכאורה, מה תשובה היא זו על שאלתו?

‫הלא יוסף

ביקשו שאת הברכה על לזו ייתן למנשה.

‫בואו נבין מה אמרנו.

‫ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם.

‫אז אומר רש״י, איש אשר כברכתו. ‫מה זה איש אשר כברכתו?

‫את כל אחד הוא בירך בברכה עתידה לבוא עליו, ‫על כל אחד ואחד.

‫זאת אומרת, ברכה שבדיוק ראויה ‫לבוא על כל אחד.

‫זאת אומרת, מה הוא בירך? ‫מה שראוי לברך.

‫לא שהוא פלט מה שהוא רוצה,

‫אלא כברכתו,

‫כברכה הראויה לבוא על כל אחד ואחד.

‫מה זה לתת לו ברכתו הראויה?

‫כל אחד ואחד,

‫כפי הראוי לו, לפי טבעו ומידותיו.

‫ברכה שמתאימה לטבע ולמידות שלו.

‫כשחפץ יוסף שייתן יעקב אביו ‫את ברכת הבכור למנשה, ‫כי מנשהו הבכור,

‫השיב לו יעקב,

‫ידעתי, בני, ידעתי,

‫ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו.

‫לכאורה, מה זה תשובה על השאלה?

‫יוסף ביקש את הברכה, ‫אזו ייתן דווקא למנשה,

‫הוא הבכור.

‫אלא משום די יעקב לא היה בידו ‫לשנות מסדר הברכות כלל.

‫יעקב לא פולט מי שבנת לו ברכה.

‫יש סדר לברכות.

‫סדר הברכות צריך להיות כך, ‫שיתברך אפרים לפני מנשה.

‫והוא לא יכול היה לברך לכל אחד ואחד, ‫אלא לפי כוחותיו ותבעיו.

‫ומקרא מלא הוא,

‫איש אשר כברכתו ברך אותם.

‫כמו שאמר רשי, ברכה עתידה לבוא

‫על כל אחד ואחד.

‫וצריך להבין את זה בגדר פך השמן באלישע.

‫שלולי פך השמן לא היה מקום לחלוט הברכה.

‫אלישע

אמר לשונמית שצריך שיהיה לה משהו.

‫מה יש לך בבית?

‫כי אם אסוך שמן,

‫אז תביא את הטיפה שמן,

‫ותביא הרבה כלים, הרבה כלים, ‫כל מה שיש לך,

‫ותשימי, ואני אברך את השמן, ‫והשמן יתרבה, יתמרה,

‫ימלא את כל הכלים.

‫אז צריך שיהיה משהו, ‫קודם כול, בשביל חלוט הברכה.

‫אז אם יש באדם איזה משהו,

‫איזה טבע, איזה מידה מסוימת,

‫צריך לברך את המידה הטובה שיש בו,

‫בשביל שהיא תמשיך לעלות על גדותיה לטובה, ‫ותשפיע על מידות שחסרות,

‫או שהן לקויות או מושחתות.

‫וכו'.

‫אז צריך להבין את זה ‫בגדר פך השמן באלישע,

‫שלולי פך השמן לא היה מקום ‫לחלוט הברכה.

‫כן, בברכותיו של יעקב,

‫שלא היו חלות על עין.

‫לכן, כשאנחנו נותנים ברכה,

‫אז מבקשים שיעשו איזה מצווה,

‫או מצוות,

או קבלות,

‫או תשובה שלמה, תלוי לפי

‫גודל הסכנה, לפי גודל הדרישה,

‫כדי שיהיה חלוט.

‫אז אם אתה עושה דברים שבקדושה, ‫אז היא תתרבה קדושה.

‫אבל על ריק, על עין, לא יאכול שום דבר. ‫אדם שלא רוצה לקבל כלום, ‫לא יאכול שום דבר.

‫כך היה בברכותיו של יעקב,

‫שלא היו חלות על עין,

‫רק בא במידה שהיה ‫לכל אחד ואחד פח השמן,

‫כל אחד לפי מעלתו ‫קיבל בפח הלזה את הברכה.

‫כן, במקרה הזה פח השמן זה רק משל.

‫כל אחד מה שהיה בו.

‫יוצא לנו מזה לימוד נפלא.

‫לפי זה נמצא שכל מעלותיו ‫של כל אחד ואחד מהשבטים,

‫היו המעלות האלה טבעיות בו.

‫פרישותו של יוסף הצדיק,

‫הנקרא פרישא דאחוהי,

‫הפרוש מאחיו,

‫כל גבורתו במעשה פוטיפרה ‫היה אצלו מצד הטבע.

‫כי הוא היה פרוש,

‫משום שהיה בטבעו פרוש וקדוש.

‫וכן יהודה,

‫אתה יודוך אחיך,

‫את הודת ולא בהיטת.

‫אתה הודת ולא בושת.

‫המעלה הזאת של הודאה ברבים ‫היה לו ליהודה מצד טבעו.

‫עד שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

‫אמר רבי לוי,

‫לאה תפסה פלך הודיה,

‫ועמדו הימנה בעלי הודיה.

‫כמו שהיא אמרה, פעם אודה את השם.

‫והיא עמדה והודתה להשם, ‫היא הראשונה שהודתה להשם,

‫והיא תפסה פלך הודיה,

‫עמדו ממנה בעלי הודיה.

‫גם ממנה עמדו בעלי הודיה,

‫כגון יהודה.

‫ויקר יהודה ויאמר צדקה ממני.

‫הנה הוא הודה בפרסיה לפני כולם,

‫וזה טבע מוטבע בו ‫מאמו לאה שהודתה ראשונה.

‫דוד, גם מזרעה של לאה,

‫מה אמר הודו לאדוניי? ‫כי טוב, הודיה.

‫דניאל,

גם מזרעה של לאה,

‫אמר,

‫לך אלה אבהתי מהודה ומשבח אנא לך,

‫לך אלוקי אבותיי, אני מודה ומשבח.

‫אז רואים שהוא גם מודה, דניאל, ‫מזרעה של לאה.

‫רחל,

אחותה של לאה,

‫תפסה פלך שתיקה.

‫אצלה זו השתיקה שהיא שתקה ‫ולאו גילתה ליעקב,

‫שהיא מסרת הסימנים ללאה.

‫ועמדו כל בניה בעלי מסתירין,

‫בעלי סוד,

לשון סתר,

‫כגון בנימין,

‫שהאבן שלו בחושן

היא יא שפה.

‫מה זה יא שפה?

יש פה.

מה זה יש פה?

‫הוא היה יודע במכירתו של יוסף,

‫ואינו מגיד לאביו ליעקב,

‫לא מגלה לו.

‫אפילו שיש פה,

בעל מסתורין מסתיר את הדברים ‫ולא מגיד.

‫כמו אימו רחל.

‫שאול גם מזרעה.

‫ואת דבר המלוכה לא הגיד לו. ‫כשהוא פגש את דודו,

‫הוא סיפר לו שהוא מצא את האתונות,

‫אבל לא הגיד לו ששמואל הנביא ‫משך אותו למלך על ישראל.

‫היה ענוותן, שאול.

‫בעל מסתורין לא מגלה.

‫ואת דבר המלוכה

לא הגיד לו.

‫אסתר,

‫אין אסתר מגד את מולדתה ואת עמה. ‫גם היא,

מזרע רחל,

‫לא מגידה מולדתה ואת עמה לאחשוורוש.

‫בעלת מסתירין.

‫ויש כאלה גם כן שהם בעלי מסתירין, ‫במשך שלושים שנה מסתירים את הקלטות ‫ולא מוציאים,

‫עד שהגיע הזמן לגלות את האמת.

‫מבואר בזה.

דכל מעלתו של יהודה,

מעלת ההודאה הייתה לו בירושה מלאה.

בגדר טבעים העוברים בירושה מהאם לבנה.

אז מה המעלה לכאורה?

אם זה טבע,

אז מה משבחים אותו על הטבע שלו?

ומה מתאוננים על מי שאין לו את זה בטבע?

אם זה ככה, לא.

וכן יחסו מלאה, וכן יחסו ללאה

כל ענייני ההודאה של דוד.

אז מה אשמח?

ובמקום אחר מבואר

על הודאת עכן,

שעל ידי זה זכה לעולם הבא שזה גם כן מתייחס ללאה.

כנראה שדור רעי הוא לא מלאה.

אם הוא היה מלאה הוא היה מודה על הגנבות ועל השוחד ועל הכול.

למרות שהוא הודה בפני השופט

והוא קיבל קיצור שליש.

מי מקבל קיצור שליש?

רק מי שמודה על הגנבות והשוחד ומתחרט,

אם הוא לא מבקש מחילה וחרטן אז שופט לא משחררים אותו.

אז מה הוא יגיד? שהוא שיקר את השופט?

אז ממה נפשכת שקרן?

מרן אומר שאתה שקרן

ואם אתה אומר ששמו לו בפה אז שיקרת את השופט כי איך יצאת וקיבלת שליש?

רק אם הודית אז את אומרת זה בעיה אבל הוא לא כנראה מזרעה של לאה

כי הוא לא מודה הוא לא רוצה להיכנס למלכודת

הוא לא עונה על שאלות שזה מלכודת

מה פירוש שאתה לא עונה על שאלות שזה מלכודת

שוטר עוצר אחד שנסע מאה שמונים

אומר לו גש לניידת

אתה רואה על כמה נסעת? אומר לו סליחה אני לא רוצה להסתכל אל תכניס אותי למלכודת הזאת

רגע אבל נסעת על מאה שמונים הנה יש פה את העובדות

אני לא מוכן אפילו לזכות את עצמי בעניין

אני לא רוצה להיכנס למלכודת שאתה שמת לי

נו בטח זה מלכודת בשביל מה אני עומד פה בלילה עם הניידת?

בשביל ללכוד אותך ולכדתי אותך

מה זה אתה אומר אתה לא רוצה לנכנס למלכודת?

נלכדת אני מראה לך שאתה לחוד

גנב שקרן לא שומע עצמאי זה המלכודת מה זה אתה לא רוצה להיכנס?

אתה בפנים אתה כבר מצולם מתועד

מרן אומר בפירוש נלכדת

לא אני לא רוצה להיכנס כאילו זה רק עוד לא התחיל

עכשיו זה רק אולי יכול להתחיל אז אני לא רוצה להיכנס למלכודת שמעת כזה דבר?

הוא רוצה לחזור רוורס עם האוטו אומר לו סליחה עצור רגע את הצילומים אני חוזר רוורס בסדר?

תמחק תמחק אני חוזר בחזרה ואני אסע בסדר עכשיו אני אסע בסדר עכשיו תצלם מה זה הדברים האלה?

תגיד לי זה רציני והוא אומר את זה בטלוויזיה

לאילנה דיין

הדיין של המדינה תופסת אותו על חם

הוא אומר לה לא

לא יאומן כי יסופר

אריה מכלוף דרעי גימטריה שמעי בן גרה

בדיוק שש שבע שש

הוא לא מזרע שלה לא יכול להיות מזרע שלה כי הוא לא מודה על שום דבר

עוד דבר מדהים שאני שומע אותו חוזר עליו

שאני לא יודע מה יש בקלטת לא מעניין אותי מה ש... אני יודע רק מה היה בסוף אני תפסתי את ידו

של הרב עובדיה יוסף והוא אמר לי אתה תמשיך את מפעליי

במכתב זה לא היה כתוב שהוא כתב בהתפטרות עכשיו זה נוסף נוסח חדש

והוא תפס את ידו ויש לי קושייה עצומה

גם אלי ישי אומר שהוא תפס את ידו

רגע אז מה שניכם תפסתם את אותה יד או כל אחת יד אחרת

ואיך אף אחד לא ידע שהשני תפס את היד של השני

ואיך אף אחד לא מכחיש את השני שהוא לא תפס את היד כי אני תפסתי

אבל לאלי ישי יש יתרון בינתיים מה יתרון הוא אומר שהיו אותו עדים לא עדים כשרים אבל עדים

היה שם משה

והיה שם חקק

אבל הוא אומר לפחות שהיו שניים

והיה רב עובדיה

ואריה לא אומר שיש שם מישהו,

רק הוא תפס את ידו.

ואתה היית לבד?

מי עוד היה איתך? אפשר לשאול אותו?

אין לו להגיד מישהו.

אז או ששניהם שקרנים,

אבל שניהם לא יכולים להיות אמיתיים. מישהו ודאי שקרן פה.

מי זה השקרן?

אחד בא בלי עדים,

אחד בא עם שני עדים.

עדים פסולים, אבל עדים.

נו,

עכשיו למי נאמין?

מה היה?

היה כזה דבר, תפסו לו את היד או לא תפסו?

נו, זו עוד סוגיה שצריכה להתברר בין מסת השקרים

של שני המועמדים.

אבל הוא לא, הוא לא מזרעה של אה.

נמצא שכל עניין האט עודת ולא בהיטת,

כל מעלתו זו היה דבר טבעי

של יהודה. ואם כן, לכאורה, מה כל הרעש על הזה שעל ידי זה זכה למלכות?

והלא, לא היה זה אצלו אלא דבר טבעי.

הלא, זה היה רק דבר טבעי אצלו.

אבל למדנו מזה יסוד נפלא.

תשמעו דבר מדהים.

רק

על ידי שמירת המעלות הטובות,

הקנויות,

אצלנו בטבע,

זוכה האדם

לכל שלמותו וזכותו.

כל יסוד עבודת האדם

אינו אלא במעלות הטובות שאצלו בטבע.

אם רק ישמור עליהם

ויחזיק על המעלות והמידות הטובות

כראוי לו לזוז מהטבעים הטובים,

מתוך זה יגיע לתכלית השלמות

שיתהפך כולו לטוב,

וגם הטבע והמידות הרעות

יתהפכו לטוב אצלו.

שמר מידה אחת אפילו בטבעך שהיא טובה מאוד.

אל תניח אותה, אל תתפשר עליה, תתמיד איתה.

היא תכריע את כל הרעות עד שכולך תיהפך לטוב.

כל אדם יש לו מעלה מיוחדת

שהיא אצלו בטבע,

בתכלית הטוב.

עד שבמעלה זו

אינו משיא כלל את חברו המושחת ומקולקל במידה זו.

למשל,

איש מתון

שלועג על חברו המושחת במידה של כעס על כל דבר קטן,

ולעומת זה

חברו הכעסן

יש לו מידה אחרת טובה

שבמידה זו הוא עצמו המתון מושחת.

לכל אדם ואדם

ניתנה מידה ומעלה מיוחדת

שעל ידי מעלה זו

ישנה ויהפוך עצמו כולו לטוב

ובזה כל עבודתו שמתוך זה ישיג את כל שלמותו.

והנה לכאורה

אם נאמר לאדם

שישמור הדבריו הטבעיים

הלא דבר קל מאוד

שהרי זה הטבעים שלו, מה הבעיה לשמור על טבע הטוב שיש לך? תשמור עליו.

דבר קל מאוד.

אדם ששומר את הטבעים שלו

סוף כל סוף

לא ניסיון אחד יפגוש בדרכו,

כי תמיד המידות האחרות

ינסו לזנב על חשבון המידה הזאת שלך הטובה,

כי כל מידה רוצה לפלוש למקומות כאלה ואחרים.

נגיד אדם שהוא כעסן,

כן? אבל יש לו כמה מידות טובות.

הוא נדיב נגיד,

אבל הוא כעסן.

כשהוא כועס

אם מישהו יבוא ויבקש ממנו עכשיו נדבה,

הוא ישבר עליו משהו. טעוף מפה.

אתה לא רואה שאני עצבני?

זאת אומרת,

המידה הטובה שלו, נדיבות,

כשתתנגש עם הכעס,

אם הנדיבות חזקה מאוד,

אז גם בשעת הכעס, אם הוא כועס, יש לו מידה פחותה זו,

והוא בא, ראה אדם עני שניגש אליו,

הוא ישקיט את כעסו וייתן לו את הנדבה, ואחר כך ימשיך לכעוס.

אם הוא לא כזה,

והמידה רעה שולטת עליו,

אז הוא יזרוק את העני ב...

חרפה ובבושה.

נגד טבעו הטוב במידת הנדיבות.

זאת אומרת, תמיד יהיו ניסיונות על המידה הטובה שלך מצד המושחתות.

אי אפשר בלי ניסיונות כאלה.

אבל אם ירצה שלא לזוז מטבעיו,

אז בכדי להתגבר על הניסיונות העומדים לנגדו,

עליו להתגבר גם על כל מידותיו המושחתות.

עד שיהפך כולו לטוב,

על ידי שישמור על מעלה אחת שיש לו בטבע,

להחזיק בה כראוי,

מתוך זה בהכרח יתגבר גם על כל הטבעים המושחתים

שיפגוש בדרכו,

עד שגם טבעיו הרעים יתהפכו לטוב.

האדמו״ר, זיכרונו לברכה בחוכמה ומוסר, מבאר בזה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

בבראשית רבה,

פרק ל״ג.

צדיקים

מהפכים מידת הדין למידת רחמים.

רשעים

מהפכים מידת רחמים למידת הדין.

והוא מכנה את מידת הרחמים למידות הטובות של האדם שיש לו ביצירתו.

לזה הוא מכנה מידת הרחמים.

שהשם ברחמיו

הטביע בו מידות טובות אלה.

זה מידת הרחמים.

מידת הדין

זה הטבעים הרעים של האדם.

עייר פרא אדם ייוולד. יש בו מידות של בעל חי.

צדיקים

מהפכים מידת הדין, פירושות המידות הרעות,

שהן נקראות מידת הדין,

למידת הרחמים, והופכים אותם לטוב, למידות טובות.

תמיד הם מחזיקים במידה הטובה ולא זזים ממנה,

ובמקום של ניסיון נדחים הטבעים הרעים מפני המידות והמעלות הטובות.

תמיד ידן על העליונה של הטובות.

זה נקרא צדיקים, מהפכים מידת הדין למידת הרחמים.

עד שלאט לאט בהמשך הזמן יהפכו גם המידות הרעות לטוב.

נמצא

על ידי מעלתו הטובה שיש לו בטבע,

זוכה ומשיג את כל שלמותו ונוחל חיי עולם הבא.

אבל רשעים הם להפך.

מהפכים מידת רחמים למידת הדין.

יד מידותיהם הרעות על העליונה,

ובשעת ניסיון דוחות המידות הרעות את הטובות,

עד שלאט לאט בהמשך הזמן

נפסדים גם מידותיהם הטובות לגמרי.

נמצא

שעל ידי מידה רעה האחת

אשר להם

מתהפכות כולן לרע

והם נעשים רעים ומשחיתים לגמרי.

הניסיון יורנו,

שכן הוא.

כל אחד יוכל לחוש מעצמו שמידה שלפני זמן מה הייתה אצלו בטבע,

עד שגם בסכנה הכי גדולה

לא היה יכול לעבוד עליה.

לדוגמה,

מי שהייתה מושרשת בו בטבע מידת האמת

לא יכול היה בשום אופן ואופן להוציא דבר שקר מפיו.

בהמשך הזמן, כשנזדמנו לו ניסיונות שונות,

מדחה מידתו זו

מחמת הניסיונות.

ולאט לאט הוא בא לידי דרגה שהוא נעשה שקרן גדול.

דוגמה,

אדם שיש לו מידת האמת והוא אוהב בצע כסף,

אז בשביל להשיג את הבצע כסף,

אפילו שהוא איש אמת,

הוא עלול לשנות ממידתו כדי להשיג את הכסף.

ואם הוא מבין שאם הוא לא ישנה בדיבורו, הוא לא יקבל.

והוא לא יכול לעמוד בזה כי מידת בצע הכסף אצלו יותר, תאווה זו יותר חזקה ממידת האמת שבו.

הוא ישתנה ויתחלף ויחניף ויהפוך להיות רשע ושקרן גמור.

איך מגיעים להיות גנב ולוקח שוחד אם לא תאווה ובצע הכסף?

אז אדם כזה ודאי שהוא גנב ושקרן, הוא לא יכול להיות איש אמת, הוא שקרן, שקרן זה מהות.

איך הוא יכול להגיד אמת?

הרי מה הכריע אותך לגנוב? מה, אתה חשבת שיתפסו אותך, אתה תגיד, כן,

גנבתי,

לא רק זה, אתם תפסתם רק חלק,

יש עוד הרבה כסף במקומות אחרים, בבנקים שאתם לא יודעים,

יש מזוודות שאני לקחתי, יש כמה, מה אתם חושבים?

אני איש אמת, אני אומר, בוא, הנה, בוא, תראה, שם החבאתי,

פה החבאתי, שם זה, לזה מסרתי,

חילקתי למשפחה, שמתי פה, שמתי שם, מה אתה חושב?

אני איש אמת.

מה פתאום?

שקרן יגלה כזה דבר?

הוא איש אמת? אם הוא איש אמת, הוא לא היה גונב,

כי הוא יצטרך להגיד את האמת, מה פתאום שהוא יגיד את האמת?

הם רוצים להכתיר גנב שקרן

על ציבור של ירעים.

אבל זה ציבור שירעים ממנו,

כי גם הוא יודע עליהם הרבה דברים,

וכולם מפחדים לפתוח עליו, שלא יפתח עליהם.

מזה מתבהר,

שכשישמור אדם את מידתו הכי טבעית, הקלה ביותר,

אבל ישמרנה כהוגן,

בזה יזכה לכל השלמות.

אנו מביטים על מעלות טבעיות בביטול.

אצלנו זה דברים קטני ערך,

אבל בזה מתבהר,

שמזה זוכה האדם לכל השלמות.

נמצא שכל עבודת האדם באמת אינו אלא עניין קל,

שהלוא אין נדרש ממנו

אלא שישמור את הדברים הטבעיים שלו, הטובים,

ושיעמוד בהם רק בניסיון.

זה כל יסוד העבודה.

שהרי כל השבטים לא נתנסו אלא במעלותיהם הטבעיות.

ומזה הגיעו לכל מה שזכו.

במה ניסו את יהודה?

בטבע שלו שהוא איש אמת.

ואז הוא היה צריך להגיד, צדקה ממני או לשתוק.

לא לשקר,

לשתוק.

לא, לשתוק זה לא אמת.

הוא לא שותק, הוא אומר, צדקה ממני.

אז במה ניסו אותו?

במידה הזאת.

במה ניסו את יוסף פרישה,

שהיה פרוש וקדוש?

מטבעו הוא היה כזה.

במה ניסו אותו? בזה שלחו לו את הדובה,

אשת פוטיפר.

והוא עמד בזה.

אז מה ביקשו מהם?

תעמדו במידה שלכם הטובה.

לא באו אליהם במידה אחרת.

דווקא במידה הטבעית שלכם.

אבל תשמרו עליה.

לא לזוז.

וכשמצליחים לעמוד ולשמור מידה אחת כהוגן,

מצליחים לתקן את הכל.

זאת הייתה הברכה

שברך יעקב

כברכתו ברך אותם.

איש אשר כברכתו ברך אותם. אתם שומעים איזה גאון הגאונים היה יעקב אבינו?

לברך כל אחד לפי מהותו. כל ספרי המוסר יכתבו ספרים,

מיליון עם דפים,

והוא אצלו זה בקטנה,

מברך בדיוק כל אחד כברכתו הראויה לו.

ברכה ראויה לבוא על כל אחד ואחד.

דרק על דרך זה הוא סוד הברכה וההצלחה.

אז גם בשביל לברך צריך לדעת מה לברך.

וכל אחד לפי מה שראוי לו כברכתו.

מה שראוי לברך אותו.

אחד בא אליי וביקש ממני,

תתפלל עליי

שיהיה לי עושר רב ואני אתן לך בעזרת השם כך וכך.

אז בירכתי אותו.

שתזכה למידת ההסתפקות.

אנשים חושבים שהקדוש ברוך הוא לא יודע למי לתת מה.

הוא יודע. אם הוא היה רוצה שתהיה עשיר, הוא היה נותן לך להיות עשיר. אבל הוא יודע שאחרי שתקבל עושר תבעט בו.

וישמן ישורון ויבעט.

שמנת עביתה כסיתה.

איי איי איי.

מה אתם חושבים?

היהירות

של מיסיו דה רעי

הביאה אותו לכלא.

הוא היה יהיר,

הוא חשב שהוא יוכל לגנוב את העולם,

ותפסו אותו בקטנה, זה המזל שלו, בקטנה.

אם לא היה סוגר לו רבין את התיק הגדול הציבורי,

הוא היה נכנס עד סוף ימיו.

כמו מיידוף, מאה שנה היה נכנס.

תקראו את הספר קלילת דרעי, מומלץ.

תראו מי האיש,

תבינו את מי רוצים להכתיר

על הספרדים, לא יאומן כי יסופר.

אבל צריך לדעת,

נותנים מן השמיים מכה לבן אדם שיתעשת,

שיבין, שישכיל, שישוב,

אבל יש כאלה שאין תקנה אפילו על פתחה של גיהינום,

אינם שווים בתשובה

ונשארים כפי מהותם.

כמו שהגמרא מביאה

שיעלו באוב

כמה מראשי עולם,

בלעם וטיטוס ועוד. הם לא השתנו, אופיים לא השתנה, הם בגיהינום, הם יודעים כבר שם את האמת.

ולמרות זאת הם אומרים, אל תשאל טובתם, אל תדרוש טובתם, אל תדרוש שלומם וטובתם

של ישראל.

אפילו שהם האמת.

אל תדרוש.

ככה יש אנשי ש״ס.

לא מעניין אותם

אם האמת מתבארת, אם הקלטות מבארות את הדברים. לא מעניין אותם.

אצלהם העיקר, אל תדרוש שלומו וטובתו.

זה הכול.

זה לא מעניין אותם בכלל.

שנאתם גדולה.

כתוב ששנאת עמי ארצות גדולה מאוד לתלמידי חכמים.

אבל ככה זה.

העולם מתבהר אבל.

אתם שמים לב שאומנם יש עננים בחוץ עכשיו,

ונכון הסערה ביום הקרוב,

אבל אחרי זה מתבהר הכל,

והשמש תצא, תפציע ותזרח.

ומי שרצה להרים את העיניו

הסתנוור מגודל האמת.

רבי חנניו ברגשיו אומר,

רוסוה גדוש ברוך הוא רוסוה גדוש ישראל.