מעשה נורא בהרמב"ן

איתא במדרש רבה פרשת בראשית, כשחטא אדם הראשון בחטא אכילת עץ הדעת, נתקללו הנחש וחוה, והאדמה נתקללה עבור אדם הראשון. כדכתיב "ארורה האדמה בעבורך", לפי שאדם הראשון נברא מן האדמה.

משל לבן שיוצא לתרבות רעה, אזי הבריות מקללים את השדיים שהתינוק ינק מהם ואמרין לית בזיאד הדין מניקתא, שזה התרגום בארמית.

אדם הראשון חטא בחטא אכילת עץ הדעת, והם נתקללו, אבל האדמה נתקללה בעבור אדם הראשון כמו שכתוב, "ארורה האדמה בעבורך", בגלל שאתה חטאת ואכלת, היא תיענש. למה? כי אתה נעשית מן האדמה, וכיון שהאדמה חטאה, והיא לא עשתה את מה שציווה ה', היא לא נתנה את העץ עם טעם הפרי, והיא שינתה, אז כיון שהיה בה חטא, אז היא הולידה בדומה לה, מה פירוש, כיון שהוא גובל מן האדמה ונעשה מן האדמה שחטאה, אז גם בו היה כבר המוטיב הזה של החטא. אז בשעה שהוא חטא היא הואשמה, והיא נענשה. "ארורה האדמה בעבורך".

והנה יש לדקדק בזה המדרש, הלא אדם הראשון נברא גם מן העליונים, הנשמה שלו היא מן העליונים, הגוף שלו מן האדמה, אז הוא ברוא משניים, אז למה נתקללה האדמה לבד שהיא מהתחתונים, ולמה לא נתקללו העליונים בחטאו של אדם הראשון?

והנראה בעיני לתרץ כי ענין של בריאת אדם הראשון היה על ידי דכר ונוקבא – זכר ונקבה, כי הארץ היא מצד הנוקבא, מצד הנקבה, והנשמה בתוך האדם היא מסתרא דאיתחורא, מצד הזכר, כי הנשמה אינה מסיתה לאדם שיחטא, כי אם החומר שנברא מן האדמה הוא המסית ומדיח להחטיא את האדם שהוא עפר מן האדמה, אז לנשמה אין מעורבת בחטא, לכן נתקללה האדמה שהיא מן התחתונים, ולא נתקללו העליונים שבאה הנשמה מהם, כי הנשמה אינה חוטאת כלל. וזהו שהבריות אומרים, ליתא הדין ביזיא דהדין מניקתא, לכן מקללים דוקא את האמא, כי האמא היא מולידה, והנולד נולד ממנה, ולא מקללים את האב, כי אם את האם.

אתם רוצים דוגמא? תשמעו במגרשי כדורגל כשמקללים את השופט, את מי מקללים, את אמא שלו או את אבא שלו? סתם דוגמא, כן.

כי זהו כלל גדול, אשה שהיא, ככה אומרת הגמרא במגילה י', כל אישה שהיא צנועה במעשיה ובמחשבותיה, זוכה שיצאו ממנה נביאים וחסידים ואנשי מעשה. וראיה מתמר, מה היה עם תמר? היא היתה צנועה בבית חמיה ועל כן לא הכיר אותה יהודה מעולם, הוא לא ראה את פניה, צנועה מאד היתה, כדכתיב, "ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כיסתה פניה". בשעה שיהודה הלך בדרך והמלאך הטהו אל תמר שהמתינה לו שם כדי שייבם אותה, כי הוא ברח מן היבום, הוא פחד שהיא אשה קטלנית, כי שני בנים שלו מתו אצלה, אז למה הוא ניגש אליה, הוא חשב שהיא כזאת, למה הוא חשב שהיא כזאת? כי היא כיסתה פניה, איפה? בביתו, אז הוא לא הכיר אותה, וברחוב כשהיא עמדה בפתח עיניים היא עמדה עם פנים מגולות, אבל הוא לא מכיר אותה כי היא היתה צנועה, אז היא היתה כזאת צנועה שהתורה מודיעה את זה: ויראה יהודה, פה הוא כן ראה, אבל ויחשבה לזונה, למה? כי כיסתה פניה בביתו, והוא לא הכיר אותה. ועל כן היא זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים, כי היא קיימה מצוה, שהיא רצתה להעמיד זרע קדוש ממנו כמו שהוא היה חייב, מדין יבום. ויצאו ממנה מלכים ונביאים, מלכים יצא ממנה אמציה מלך יהודה, ונביאים יצא ממנה ישעיה הנביא. אז רואים מפה, כמו שאומרת הגמרא, אשה שהיא צנועה במעשיה ובמחשבותיה, זוכה שיצאו ממנה נביאים וחסידים ואנשי מעשה, וראיה מתמר, וכל אשה אשר איננה צנועה במעשיה או שיש לה מחשבות רעות וזרות, אזי יוצאי חלציה הולכים אחריה. כי רחלה בתר רחלה אזלה, רחל הולכת אחר רחל תמיד. אז ז"א כי אמה בתה, כמו האמא הבת תצא. הילדים יוצאים כפי שהאמא, אז כל אשה שאיננה צנועה במעשיה, או שיש לה מחשבות רעות וזרות, אזי יוצאי חלציה הולכים אחריה.

הזוהר הקדוש בפרשת נשוא אומר דברים קשים ביותר, אמר רבי חזקיה, תבוא מארה על איש שמניח לאשתו להתראות בשערות ראשה חוץ לכיפתה והיא בתוך ביתו, שגורמת עניות בבית, גורמת שבניה לא יהיו גדולים בדור, גורמת קללה, זה בגלל שהיא מוציאה כמה שערות חוץ לכיסוי הראש, חוץ לכיפתה בבית, ואם היא יוצאה ככה לשוק על אחת כמה וכמה. אז ז"א ואם היא צנועה אז "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'" אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתיך, אם היא נסתרת בירכתיים של הבית, אז בניך יהיו כשתילי זיתים סביב לשולחנך, לא מסתובבים ברחובות. מי יבורך כך? הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' שזכה באשה כזאת שהיא צנועה, ומתברך הבית ובנים יוצאים גדולים ובאות ברכות על הבית וכו' וכו'.

ולכן נראה לי, אומר בעל קב הישר, דמחמת זה כתוב בתורה כרחם אב על בנים, כרחם אב על בנים למה כתוב כרחם אב ולא כתוב כרחם אם על בנים? כי טבע הזכר אשר הוא אוהב את בנו הוא מייסרהו, אבא הוא לא כמו האמא, האמא היא לכאורה רחמנית יותר, רכה יותר, קשה לה בחינוך הילדים באופן כזה שהיא תייסר אותם, כואב לה, כואב לה על הבנים שהיא סחבה תשעה חדשים בבטן, כואב לה, אבל היא לא יכולה לחנך אותם כראוי בגלל זה, לכן היא לא מרחמת עליהם, מה בדוק הפוך, אנחנו רואים שהאבא נותן פליק והיא לא רוצה לתת, והיא צועקת למה  אתה נותן לו? אז מי יותר רחמן לשיטתנו? היא. אבל התורה אומרת לא היא, הוא. כי הוא רוצה ליישר אותו, אחד שרוכב על סוס והוא רוצה לרכב ישר, נו, הוא אוהב את הסוס או לא אוהב את הסוס? בטח אוהב את הסוס, הוא מאכיל אותו, הוא מלטף אותו, הוא שוטף אותו, הוא אוהב את הסוס, הסוס משרת אותו, למה שלא יאהב אותו? אבל אם לפעמים הוא נותן לו עם הדורבן, בשביל מה הוא נותן לו? או להאיץ אותו, ואם הוא עם המושכות עושה לו ככה, אז מה הוא רוצה להכאיב לו? הוא מכוון אותו, כי אם הסוס הולך לכאן הוא מכוון אותו, אז מה הוא מתעלל בו? הוא רוצה את רעתו? הוא רוצה את טבותו.

אותו דבר פה בבן, הבן הזה לא הולך בדרך הישר, אז האבא שלו שאוהב אותו מייסר אותו, כמו שכתוב אצל הקב"ה "כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך" אז התורה אומרת שצריך לייסר את הבן, בהתחלה אומרים לו דברי מוסר, אם הוא מקבל הנה מה טוב – זה בן חכם, אבל אם הוא לא חכם כל כך אז צריכים גם לייסר אותו. אז זה נקרא ככה גם ה' מייסר אותנו, בהתחלה הוא נותן לנו תוכחות מוסר כתובות בספר, לא שומעים לא מקבלים אז לפעמים הוא מצליף, חולי, מחלות, צרות, בעיות וכו'. אבל זה מאהבתו. וכמו שאמר במשלי, חוסך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר, מי שחוסך את השבט ולא רוצה להכות במקום שאין ברירה, הוא בסוף יהיה שונא את הבן שלו. כי הוא יצא לתרבות רעה, ואוהבו, מי זה שיהיה אוהב אותו תמיד? מי ששחרו מוסר, שמשחר ילדותו הוא כבר נתן לו מוסר, כי כל איש אשר ייסר את בנו הוא אוהב לבנו, אבל לא לתת לו מכת שונא, אלא אם צריך לתת מכה חינוכית, שהילד יבין שזה לצורך חינוך ולא עצבים. כמו שהאריך במדרש רבה פרשת שמות, מה שאין כן האשה היא רכת לב, ואינה רוצה שהאב יכה את בנו, או המלמד שלא יכה את בנה, ובעוד שהתינוק קטן אמו נותנת לו כל חפצו וכל משאלותת ליבו, ואח"כ כשיגדל הילד הוא מבקש לימודו, מה שהוא התרגל, והוא כבר לא ילד שצריך לפתות אותו בסוכריות וכל מיני דברים וכל מיני פיתויים וכל מיני משחקים וכל מיני וכל מיני, אז מה יקרה עכשיו? אם הוא לא יקבל לימודו כמו שאמרנו, אז הוא יצא לתרבות רעה. והכל בסיבתה של האשה. כי הפינוק היתר שפינקה אותו באהבתה אותו, תגרום לו לצאת לתרבות רעה כי יבקש לימודו ולא יהיה לו.

ואני אתן לכם כמה דברים שנכתבו בספרים נוספים, שבהם הדברים מבוארים.

אור החיים הקדוש על הפסוק הזה, כאשר ייסר איש את בנו, אומר שטבע מוטבע באנוש להכות את בנו בעשותו דבר אשר לא יעשה, זה כמו אינסטינקט שהאבא רוצה בטובת הילד והילד סורח מן הדרך הטובה והישרה, אז בטבע שלו הוא מכה את בנו על דבר שלא יעשה, מה שאין כן בראותו בן חברו, אבל אין לו טבע כזה כשרואה בן חברו עושה מעשה כזה הוא לא יכה אותו, כי זה לא טבע כלפיו, הוא לא אמור לשמור על השני. וכל אמרנו קודם זה בגרמא של האשה, וזהו לשון השלה הקדוש בשער האותיות, הנשים מצוות על תוכחת בניהם כמו האב ויותר מהם, מטעם שהן פנויות ומצויות יותר בבית, ממה נפשך, אם האב ת"ח אז הוא טרוד מאד בגרסה ולא יכול לעיין בכל עת ובכל שעה על מעשה הנער, ואם הוא טרוד במשא ומתן, דהיינו בעבודה ובהליכת דרכים, אז על הרוב אין האיש נמצא בביתו, ויען כי טבע הנשים רכות, על כן החיוב מוטל על הנשים במקרה זה ללבוש כלי גבר, כביכול להכנס בתוך נעליו של האבא ולמלא את התפקיד, רוצה לומר שיהיה לה לב אביר לב להוכיח בשבט מוסר ולהכות אותו הכאות בטוב, גם כי ישווע ויזעק לבלתי שמוע אליו, עד שיסור מדרך הרע וילך בדרך הטוב והישר. תראו איך המשטרה מתנהגת לאנשים חפים מפשע, רק לא שומעים להם, מצליפים וכו' וכו', נגד החוק. אבל זה כאילו לישר אותו, זה לא מוטל עליהם, אבל ההורים בשביל שלא יגיעו לפשע ושיכו אותם אחרים, אז עדיף שההורים יעשו הרבה תוכחות מוסר בדיבור ואם אי אפשר אז לפי מה שכתוב בספרים הקדושים, מותר להכות מכה טובה, מכה חינוכית, בשביל שהילד יבין שהעולם לא הפקר, וצריכים ללכת בדרך טובים.

ודרך רמז אני אומר, ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן. אתם יודעים שבאיכה כתוב כך, בזמן החורבן היו נשים שממש מהרעב שהיה במצור לקחו את הילדים ובישלו אותם בסיר ואכלו אותם. הילדים מתו  מרעב, והם אכלו אותם בשביל לחיות. אבל פה הוא אומר בדרך מוסר, אותם נשים שמרחמות על ילדיהן לבלתי הכותת אותם, הן מבשלות אותם, כלומר, כמו בשר חיה ועוף, דהיינו הן גורמות להם חס ושלום להתבשל אח"כ בגיהינום, ז"א אם הן יותר מידי רחמניות הילד יצא לתרבות רעה, כמו בן סורר ומורה שלא רוצה לימודו לאכול, אז מה הוא עושה? מלסתם את הבריות ואפי' הורג ורוצח, כי הוא לא מצא לימודו. אז לכן צריך לדעת שאשה צריכה להיות יותר אבירת לב, כי אם היא מרחמת היא בעצם מרחמת על עצמה כי כואב לה, אבל צריכה את האינטרס של הילד, אם את צריכה לעקור לילד שן, אז את מרחמת עליו ולא עוקרת שן? כי את לא יכולה לשמוע אותו צועק אה, אה, אמא אמא, אז את לא תעקרי לו שן, תשאירי אותו עם הכאבים? ואם תעקרי לו את אכזרית או רחמנית? ברור שאת רחמנית כי את מסירה ממנו את הצער, את הצעקות, את מסירה ממנו את השן שהיא צריכה לרדת, מה לעשות, צריך להוריד שן.

אלא מאי, בדרך כלל אנשים הם כך, לכן אומרת התורה בתהילים ק"ג "כרחם אב על בנים" ולא "כרחם אם על בנים", כי טבע הזכר הוא אוהב את בנו ומייסרהו, מדברים באנשים נורמלים, כן, לא מדברים באנשים לא מהישוב, כמו שאמר "חוסך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר". אמא של שלמה המלך, בת שבע, ביום שהוא התחתן עם בת פרעה אז הוא ישן, עד שעה רביעית, והמפתחות היו אצלו של בית המקדש, וישראל פחדו להעיר את המלך מאימת מלכות, אז הלכו לאמא שלו, אמרו תשמעי, לא הקריבו את קרבן התמיד, וצריך שזה יהיה במועדו, אז היא הלכה והעירה אותו, מה היא עשתה לו, אתם יודעים? היא קשרה אותו לעמוד ולקחה את הנעל והרביצה לו, ואמרה לו אבא שלך צדיק היה, ואתה ישן עד שעה כזאת? עכשיו מה יגידו שזה אני אשמה, כי זה בא מהאמא, ואני מה ברי מה בר בטני מה בר נדרי, על מי אני כל הזמן התפללתי שיצא, על אחד שיישן עד שעה רביעית? באמת למה הוא ישן עד שעה רביעית? כי כל הלילה הוא היה ער עד שעה שהיתה שמחת המשתה שלו, חתונה, אבל בת פרעה מה עשתה לו. עשתה לו כילה עם כוכבים ועם ירח וזה, מעל אפיריון כה מעל המיטה, אז כשהוא קם הוא ראה כאילו יש כוכבים עדיין חושך, אז הוא חזר לישון, אלק אלה המצריות האלה, אני אומר לך, זה בת פרעה. אז מכל מקום זה היה הסיפור אז היא הכתה אותו. אתם יודעים מה הוא אמר אחרי זה, אחרי שהיא הכתה אותו, "אשת חיל מי ימצא", את כל זה הוא חיבר אחרי המכות, ואמר אשת חיל מי  ימצא ורחוק מפנינים מכרה, באת בש אומרים ליל שבת, בכל בית יהודי, מברכים את האשה ואת הזה שתהיה כמו אמא של שלמה המלך, אייי, היא העמידה אותו, אוי ואבוי אם היה ככה ממשיך עם המצרית הזאת ככה, מי יודע מתי היה קם.

וראיה שמעתי, תשמעו דבר מדהים מעשה נפלא שהרמב"ן ז"ל כתב בספרו דרוש אחד ואמר, כל בר ישראל שהמיר דתו ועובד איזה עבודה זרה מן האומות, אזי צריך לידע שאותו הבן אינו מזרע ישראל הוא, כי בודאי הוא מזרע האומות או שהוא בן תמורה. מה זה בן תמורה? זה אחד מבני תשע מידות שאסור במצב כזה לשמש עם האשה, אחד מהם זה בן תמורה. תעיינו בשו"ע סימן ר"מ שם תראו בן תמורה – זה סבור לבוא על אשה אחרת ונמצאת שהיא אשתו, וזה קרוב לממזרות שהרי נתכוון לניאוף. ז"א, הוא חשב להיות עם מישהי אחרת ונזדמנה אשתו, אז הוא לא התכוון אליה, אז זה קרוב לממזרות שהרי נתכוון לניאוף, וזה בן תמורה.

אז הוא אומר הרמב"ן, כל בר ישראל, כל בן ישראל שהמיר דתו אם נראה חלילה אחד כזה שהמיר דתו, ועובד איזה עבודה זרה מן האומות, צריך לידע שאותו הבן אינו מזרע ישראל הוא כי בודאי הוא מזרע האומות, או בן תמורה, כמו שאמרנו. ולא היו ימים מועטים עד שהמיר בן אחד מבניו של הרמב"ן את דתו! ואז שלח האפיפיור אחר הרמב"ן ואמר, ראה הדרוש שלך שנתפס מקרוב ועתה נכשל זרעך בדבריך, הדרוש הזה התפרסם והביאו לאפיפיור ואמרו לו תראה, הוא בא אלינו, הוא המיר את דתו, הבן של הרמב"ן גדול הדור המיר את דתו והוא אצלנו עכשיו בכנסיה, הנה תראה, וזה הדרוש שהוא דרש, אז חס ושלום חוזר עליו מה? או שזה לא מיהודי, או שחלילה היה לו מחשבת ניאוף חס ושלום על הרמב"ם לפי הדרוש שלו, חילול ה' שאין כדוגמתו, חילול ה' שאין כדוגמתו. ולא היו ימים  מועטים עד שהמיר בן אחד מבני הרמב"ן את דתו, ואז שלח האפיפיור אחר הרמב"ן ואמר, ראה הדרוש שלך שנתפס מקרוב ועתה נכשל זרעך בדבריך? ואז הלך הרב הרמב"ן ז"ל לביתו סר וזעף, כשבא לביתו היה יושב ובוכה על הארץ והיה מסגף בסיגופים גדולים והיה יותר מצטער על הדרוש שהדפיס, יותר מהצער של בנו שהמיר דתו. זה שבנו המיר דתו זה חילול ה', אבל זה חילול ה' קטן, זה לא התפרסם, אבל זה שהתפרסם הדרוש כולם יודעים מהסיפור מה הדין ולמה ואיך. ולא היה אוכל ושותה כמה ימים, עד שבאה אשתו אליו והיתה מדברת על ליבו שלא יהיה בצער. וכך היא סיפרה לו: פעם אחת שהיתה הולכת לבית הטבילה שהיה רחוק מביתה, וכשהיה לילה היתה רוצה לילך לבית בעלה, אז ראה שר אחד את הוד יופיה, וציוה השר לעבדיו שיקחו את האשה לביתו, והיה השר מאנס אותה וממנו התעברה, ואם לא תאמין לי, היא אומרת לבעלה הרמב"ן, הרי יש אצבע שלו עדיין בידי שגרסתי בשיני את האצבע שלו, היא שמרה את החתיכה של האצבע אצלה לעדות.

כששמע הרב הרמב"ן ז"ל את דברי אשתו, קם מהארץ והיה שמח שמחה גדולה ואמר לאשתו ניחמתיני, אז תיכף אזר כגבר חלציו והלך לאפיפיור וסיפר לו את הדברים האלה. ותכיף שלח האפיפיור לאותו השר ובא אליו, והיה על ידו בית היד, כפפה שקוראים הנצ'יך, וציוה האפיפיור להסיר את ההנצ'יך מעל ידו, ולא רצה השר, ואז ציוה האפיפיור לעבדיו להסיר את בית היד, את הכפפה בחוזקה מעל ידו, וראה האפיפיור שחסרה אצבע אחת מידיו. ושאל אותו מה טיבה של אצבע זו, איפה האצבע הלכה? ואז הודה השר שפעם אחת היה מאנס אשת איש אחת מבני ישראל והאשה גרסה את אצבעו בשיניה, אז אמר הרמב"ן, ראה שהתורה שלנו היא אמת, ודברי חכמים הן אמת.

על כן מן המעשה הזה לומדים שהכל תלוי באשה, כי לפעמים יש אדם רשע ויש לו אשה צנועה, יהיו לו בנים טובים צדיקים וישרים, ולפעמים יש אדם צדיק ויש לו אשה רעה ויהיו לו בנים רשעים, שהכל תלוי באשה. והמדרש רבה בבראשית י"ז ז' מביא מעשה: מעשה בחסיד שהיה נשוי לחסידה אחת, וגרשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת החסידה ונישאת לרשע אחד ועשתה אותו  צדיק, הוה שהכל מן האשה.

התרגום של אשה בארמית זה איתתא, איך כותבים איתתא – א' ת' ת' א', או שהיא מעלה את הגבר מא' עד ת' או שמורידה אותו מת' ועד א', הכל תלוי באשה.

והובא בספר חסידים בסימן קל"ה, בנוהג שבעולם האיש כרוך אחר האשה, והפסוק אומר "ונקבה תסובב גבר", הכל מן האשה, תלוי איזה אשה. אם זכה עזר, לא זכה – כנגדו. אז רואים שהקב"ה ברא את האשה כעזר לאדם או כנגדו. בקיצור כמה שתשתפר יותר האשה במעשיה הטובים ככה היא תשפיע על בניה ובנותיה.

על כן צריכה כל אשה לראות להדריך את בניה בדרך טובים, ולא לחוס על בניה כשהמלמד או בעלה מכה בעת הצורך את בנה, וכל אשה צריכה ליקח ראיה מבת שבע, אשת דוד המלך, אמו של שלמה המלך ע"ה, שהיתה בעצמה מכה את שלמה המלך בנה כשהיה ישן פעם אחת, שלש שעות על היום, והיו מפתחות של בית המקדש נתונים תחת מראשותיו, כמאמר הכתוב במשלי ל"א א', אשר יסרתו אמו ואשרי האיש והאשה שמדריכים את בניהם בדרך הישר והטוב ואז יראו ישרים וישמחו בעולם הזה ובעולם הבא.

להוסיף קצת על הדברים, במכתב מאליהו בחלק ג' מכתבים עמוד 360, האריך נגד אלו שיצאו לדון נגד הכאת בנים, והביא שם בשם אגרת הגר"א שיש עניןב הכאה בכדי לעשות לנער לב נשבר ונדכה לפתוח את לב האבן עד שתתפוצץ. כל זה מדובר רק בהכאה טובה בחמלה ועל מנת להועיל במקום שאין שום ברירה והוא סר מן הדרך.

ובדרך עץ חיים להרמח"ל מאריך בדברים עמוקים, כי הכאת הבנים היא בבחינת הפרדת ערלת הלב ובחינת חיבוט הקבר.

ובשם ספרים קדושים הביא, שאם הבן שומע להוריו, ילד טוב, מותק, ראוי למצוא עלילה למען הכותו על כל פנים קצת, הדה כזה, הדה, למה? שידע שיש מרות וצריך יראה מההורים. וכמו שאמרו חז"ל בגמרא במכות דף ח' על האב המכה את בנו, אף על גב דגמיר מצוה כעביד, אע"פ שהבן לומד תורה מצוה עושה אם האב הכהו בשעת הצורך. כמובן שהאריכו בספרים למעניתם שיזהר לא להכותם בשנאה או בכעס, כי אז לא יועיל ורק יכניס שנאה בלב הנער, ועיין בפלא יועץ בערך הכאה.

אז ז"א ולואי שלא יזדקקו ההורים לכך, אבל אם צריך צריך לדעת באיזו מידה ואיך שלא לחרוג ממה שמותר, על מנת לתקן את הילד שלא יגיע למצב חלילה שהמשטרה תדפוק בדלת ויגידו, איפה הוא כי צריכים לכלוא אותו, בגלל מעשים שההורים לא טיפלו עוד מקטנות, להבהיר לו את חומרת הדין.

סיכומו של דבר, רואים שכמו שהאדמה נתקללה שממנה כביכול נוצר האדם, אז ארורה האדמה בעבורך, ככה רואים שמקללים, לצערנו, אסור לקלל, אבל כשמקללים מקללים בד"כ את האמא של בן אדם ולא את האבא שלו, אז זה לא סתם מושרש אצל אנשים, הם לא מודעים לזה, הם לא קראו את המאמר, אבל זה עובר מדורי דורות, זה לא מהיום התחיל, וזה מה שאומרים את מה שאמרנו, ליתא הדין ביזיא דהדין מניקתא, לא רוצה לחזור על התרגום. ואמרנו שלא מקללים בד"כ את האב וזה תלוי באשה אם היא צנועה במעשיה ובמחשבותיה זוכה שיצאו ממנה נביאים וחסידים ואנשי מעשה, וקמחית שכסתה את ראשה מעשה ידוע בגמרא, זכתה לשבעה בנים כהנים גדולים, וכו' יש הרבה מאמרים בזה, דיברנו בעבר, וכל אשה שאינה צנועה במעשיה או שיש לה מחשבות רעות וזרות אז יוצאי חלציה הולכים אחריה כי רחלה בתר רחלה אזלא. אז זה דבר שצריך להבין עד כמה הוא חשוב, ועל זה הרב עובדיה יוסף היה יוצא בקיתונות של אש נגד אלה שהולכות בפאות ולא הולכות בכיסוי ראש מלא, ושמענו ביום חמישי שיש מי שאומרים שלא צריך לשמוע לו בענין הזה, וזה היה פלא גדול.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.