מסכת ברכות - ג: | הרב עמנואל טולדנו [009]
תאריך פרסום: 10.12.2016, שעה: 21:27
- - - לא מוגה! - - -
אחזנו בגמרא בדף ג' עמוד א' למטה
תנו רבנן
מפני שלושה דברים הם נכנסים לחורבה
חורבה זה בית חרב
יש הרבה בשדרות
עם הפגזים
לא נכנסים לחורבה
מפני שלושה טעמים
א', מפני חשד
אומר רש״י
שמה יחשדו אותו שהוא שמה חוטא עם זונה,
שהזונה מזומנת לו שם.
מעניין מה שיצר הרע עושה.
הזונה לא מפחדת ללכת לחורבה?
לא מפחדת, לא מן המזיקין,
לא מן המפולת, היצר הרע.
אז חוסדים אותו שהוא
זה הפשט מפני חשד.
מפני המפולת
שמה ייפול עליו?
הקיר הרי הבית רעובה אז הקיר הוא קיר
כמו שאמרו חז״ל אסור לעמוד על יד קיר נטוי.
ראיתי דבר יפה,
חס ושלום,
עם אדם מסכן עצמו.
זה מהרגת שובר. כשהייתי שם הייתי קורא קצת בספר האמונה על ידי.
הוא אומר שכשהיה הולך
ברחוב
היה מאוד נזהר איך לעבור הכביש. יש עגלות.
בזמנו אולי היו גם כבר מכוניות.
בסוף היה אולי.
אז הוא אומר שזו שכנת נפשות
וזו העבירה הזאת להסתכן.
אי אפשר לעשות שובה.
למה הוא אומר?
אם אתה מת אתה לא יכול לעשות שובה.
העבירה לאבד עצמו,
לא להשגיע על החיים שלו,
לא יוכל לעשות שובה.
כי אם הוא ימות לא יכול לעשות שובה.
וזו עבירה לא לסכן את עצמו.
אז מפני המפולת אמרתי כבר שברמב״ם כתוב,
ברמב״ם
הביא את ההלכה הזאת והלכות רוצח.
שאסור להיכנס לחורבה בגלל שאתה מסכן את עצמך.
אתה עלול הקיר ליפול עליך.
הרי אם היא חורבה אז הקירות הן רעועות.
ומפני המזיקין.
יש מזיקין, יש שדים.
יש מזיקין,
יש מזיקין.
אמנם אמרו שבארץ ישראל אין מזיקין,
אבל הברייתא הזאת
לא דיברו רק על חוץ לארץ,
בפשטות מדברים כאן
גם על ארץ ישראל.
ונראה תכף בגמרא, הגמרא שואלת קושיא,
מה אתה אומר לי פה שלושה טעמים?
לא מספיק טעם אחד?
על כרחך,
כי לפעמים הטעם ההוא לא מספיק, לא בכל מקום הוא טעם.
למשל,
הגמרא שואלת, למה צריך לומר מפני החשד?
מספיק מפני המפולת, זה כבר אסור להיכנס לחורבה.
מה אתה צריך לומר לי גם מפני החשד?
אבל לפעמים זו חורבה חדשה.
זאת אומרת, הבית נבנה מחדש,
אחרי כן היה, אני יודע, אולי,
לא הבנתי טוב את הגמרא.
אם זה בחדתי, אומר, מונטרץ את הגמרא,
אומרת הגמרא משום,
ותיפוק לה משום מפולת,
בחדתי, חדשה.
אז איך היא חורבה?
ואם ירד עליה פגז,
אז זה יכול גם כן להרוס את הקירות.
רק יש איזה קרעות קיים,
אבל הוא עלול ליפול עליך, מה הרווחנו?
מה יש עימו חדש?
אז רש״י אומר,
אומר רש״י,
אומר רש״י,
שנפלה מחדש,
שהחומה שלה
חזקה בעזקתה.
לא הבנתי, חסר משהו פה, מה זה,
איך היא נפלה? אבל אם היא נפלה, זו חורבה.
בחורבה, אז גם הקיר,
נפל פגז על הבית,
ולכן נחרב הבית.
אז הקיר הוא קיר נטוי, הקיר הוא עלול ליפול.
לא הבנתי מה מועיל. אם זה בחטא, למה בחטא אין מפולת?
מה גמרא מטרצת?
מה שאמרנו, מפני החשד,
באיחור בחדשה,
שאין חשש מפולת.
לכן הוא אומר לנו, אבל מפני החשד אסור לך להיכנס לעורבה.
יחשידו אותך חס ושלום,
שאתה הולך עם נובלת אחת.
אז זה התירוץ. אז אני לא מבין, מה התירוץ של הגמרא?
תיפוקה משום מפולת,
נפקא מינא וחתי שאין מפולת. למה אין מפולת? אומרת שישה חומה חזקה.
אז איך זה חורבה?
מה פירוש המילה חורבה?
דווקא מקום נטוש, לא?
אה?
מקום נטוש.
נטוש? זה נקרא חורבה?
נראה לפי זה.
זה נטוש בגלל שהתרועע.
המילה חורבה
זה בגלל שזה נחרב.
טוב, על כל פנים,
יכול להיות שחורבה זה לאו דווקא
נחרב,
אלא
בית נטוש.
כן, זין?
עכשיו שאלה שנייה.
מה אמרת? משום חסד.
אז מה אתה צריך את הטעם הזה? הרי מישהו מפולת.
אה, וחדש.
חדש אין מפולת.
ותיפוקלה משום מזיקין.
תישאר השאלה, תיפוקלה משום מזיקין.
אומרת הגמרא, ביתרה.
ביתרה.
מזיקין השדים, זה בגמרא, בכמה מקומות,
בקידושין דף כט עמוד בית,
שהיה שם איזה בית כנסת שהיה בו
שדים שאפילו כשהיו נכנסים שניים.
אז בא איזה חכם, אני כבר לא זוכר את השם שלו,
והרבנים של המקום אמרו לא לתת לו
הכנסת אורחים.
הוא ילך לישון בבית כנסת הזה וככה הוא יהרוג את המזיק.
וככה הוא הלך ויצא מזיק
כמו נחש גדול והוא הרג אותו.
והוא הצליח. אתם יודעים?
את הגמרא הזאת.
אה?
היה רב הונא. רב הונא,
יכול להיות.
אני לא זוכר את השם.
אני זוכר, לא עיינתי עכשיו.
אז הוא הרג את המזיק.
אז הגמרא גם אומרת כאן
שכשיש שני אנשים המזיקין לא פועלים.
גם שם כתוב,
שם כתוב שהיה מזיק כזה גדול שאפילו
אם שני אנשים היו ניזוקים.
אבל בדרך כלל המזיקים
מפחדים וגם חיות אותו דבר.
גם חיות, כלבים.
אני חושב,
הם לא התעסקו עם שניים.
אחד, כן.
שואלת הגמרא, היא ביתרה?
אם דובר שיש שניים,
לכן אין טעם של מזיקין? אז גם טעם של חשד אין.
חושדים אחד, לא חושדים שניים, אחד בפני השני עשו דברים מנובלים.
אומרת הגמרא, ביתרה ופריצה.
אז רשי מביא,
שיש גמרא בקידושין,
בדין ייחוד,
ששניים יכולים להתאחד עם אישה.
אבל אני מילא אם הם כשרים,
אבל שניים ופרוצים אסור.
-מה פרוצים? אסור לפרוצים להיכנס.
מה?
אסור לפרוצים להיכנס.
אני לא שומע טוב. -אם הם פרוצים.
כן.
אז הברית אומרת להם שאסור להם להיכנס.
הפרוצים הם שמואל אברייתא.
אנשים פרוצים כאלה, שמואל אברייתא, שאסור.
או שיש כבר שניים ועכשיו מדברים ליהודי, טוב,
של תיכנס,
כי הם פרוצים, זה לא מציל.
גם אחד ופרוץ אחד לא יצא.
אז האחד על האחד הזה, שהוא לא פרוץ, אומרים לו לא להיכנס.
אפילו למה? יש חשד.
אל תיפוק להם משום מפולת וחתי.
משום מזיקין יש טרל,
אבל חשד יש.
משום מזיקין, המזיקין מפחדים משניים, זה לא משנה אם הם פרוצים או לא פרוצים.
אז מדובר על אחד, ויש שם כבר אחד שהוא פרוץ.
אז אומרים לאחד הזה, תיזהר, יחשדו אותך,
כיוון שהוא לא מציל מן הייחוד.
הוא פרוץ, גם אם אתה איתו, יחשדו שגם אתה.
יחשדו אותך.
זה פרוץ, לא אכפת לו.
גם הוא פרוץ.
זה לא מציל.
אומרת הגמרא,
אבל רסי אומר,
אם הם היו כשרים,
זה גם הגמרא תיכף אומרת.
מפני המפולת, עכשיו מטפלים בטעם השני.
אמרנו טעם אחד מפני החסר.
כי לפעמים אין טעם אחר.
מפני החסר שואלת הגמר, תיפוקרי מפני המפולת.
הגמרא אומרת, תירוץ אין מפולת, כיוון שהחורבה הייתה,
בית חדש, נטוש.
ומפני המזיקין היו שניים
אי מהם שניים ואין גם חשד
כשר ופרוץ.
עכשיו הגמרא מטפלת בטעם השני.
מה הטעם השני? מפני המפולת.
וטיפוק להם מפני החשד ומזיקין.
למה אמרת מפני המפולת? לפעמים יכול להיות שאין הטעמים האחרים אבל יש מפני המפולת.
אז אני יכול לומר תירוץ
שאין חשד
כמו בתרי כשרים.
שתרי גם אסור להם להיכנס.
לא מפני המזיקין,
אין מזיקין בתרי,
ולא מפני החשד, הם היו כשרים.
אבל נשאר הטעם של מפולת.
המפולת לא מבחין בין אם יש שניים או אחד.
אז טעם שמפני מפולת לחוד. לפעמים יש רעייה.
מגלל הטעם הזה לבד אסור להיכנס.
עכשיו הטעם השלישי, מפני המזיקין.
זה שאלת הגמרא.
מפני המזיקין וטיפוק להם מפני החשד ומפולת.
בחורבה חטי
וביתרי וקשרי
אי ביתרי מזיקין נמליקה.
אם יש שניים, אז אין מזיקין.
אומרת הגמרא,
יהיה במקומן חי שינן.
חורבה זה מקום
שיש שדים.
כל השדים, כל המזיקין, כל זה, אוהבים
מקומות חשוכים
במדבר.
למה יש חיות בעיקר במדבר?
שם,
כשאין יישוב, אז שם הם מזיקים.
יזעקב פונים אומר את הגמרא,
אומר רשי, יש כאן רשי,
אומר רשי.
מה פירוש במקומן?
כי בחורבה שכיחי מזיקין.
ואז אפילו תרי גם כן צריך לחשוש.
וטוסות אומר,
פירוש ידוע,
טוסות אומר, לא ככה, לא שכל חורבה
יש בה מזיקין.
אלא מדובר, הגמרא מתכוונת, במקום שידוע שיש שם מזיקין.
אני זוכר בילדותי,
היו אומרים על איזה בית,
בית נטוש,
היו אומרים שיש שם מזיקין.
לא, לא, זה סתם איוב.
פחדנים.
שידעו, אבל טויסס אומר, וידוע שיש שם מזיקין.
והאי דלעל דוויטרי ופריצי דליקה משום מזיקין,
אי ריב סתם שאין רגילים.
הרי התוספות מקשה,
לפי פירוש רשי, יש פטירה.
לפי פירוש רשי, שכל חורבה זה מקום של מזיקין,
ומקום של מזיקין לא מספיק שיהיו בשניים.
אז איך הגמרא אמרה מקודם?
מפני החסד,
ותיפוק להם משום מפולת וחטיא,
ותיפוק להם משום מזיקין, ויתרה.
הרי אם הכול חורבה, זה מקום שיש מזיקין,
לא מזיקין, הרי.
זו סתירה.
-איפה רשי אומר?
רשי אומר על במקומן.
תראה מה אומר רשי במקומן,
במקום שמצוין תדיר.
חיישינה אפילו בתראה.
אולי גם רשי מתכוון כמטוסות.
במקום שמצוין תדיר,
איך יודעים שזה מקום שמצוין תדיר? -יודעים.
אולי גם רשי אפשר לפרש אותו כמטוסות, יכול להיות.
מה הכוונה אומר הטוסות? מקום שיודעים.
אבל לא כחורבה,
היא נקראת מקום שיש בה מזיקין.
ויבעט אימא לעולם בחד, ובחורבה חטא,
דכאי בדברה, היא עומדת במדבר.
עומדת במדבר.
ואישה בדברה לא שכיחה.
במדבר,
תודה,
אישה, אין חשב.
אישה לא הולכת למדבר, היא פחדת.
אז בדברה אין חשד,
ומשום מזיקין איכה,
לעולם בחד ובחורבה חטא, אז אין מפולת,
אבל יכול להיות,
אבל,
ובמדבר, אבל משום מזיקין איכה.
לא, זה כבר למדנו, עכשיו אנחנו,
ואמר בזריקה,
אמר רבי עמיר.
אמר בי יהושע בן לוי,
אין אומרים בפני המת,
אלא דבריו של מת.
לא רק מת גלוי,
זה גם על יד קבר.
אסור לומר דברי תורה,
תכף נראה.
דברי תורה בכלל לא עקבע לרש.
הרי אם אתה אומר דברי תורה, אתה
אתה הרי מאושר שאתה אומר דברי תורה,
אבל הוא, מסכן שהוא כבר מת,
לא יכול לומר דברי תורה. אתה לועג לו,
אתה הפסדת.
אז זה לועג לרש חרב עושהו.
אסור לומר דברי תורה על יד המת,
וגם אסור ללכת
עם תפילין על יד המת,
או עם ציצית.
כשהולכים לבית הקברות,
אז או לא להיות על יד הקבר,
או להסתיר את הציציות.
להסתיר את הציציות.
לפי שאסור,
משום לועג לרש.
אז כאן...
הרב, אז למה יש דבר כזה שצריך לקרוא תהילים ליד המת בלילה לפני שקוראים אותו?
התהילים זה לצורכו, לעילוי נשמה.
כתוב כאן, תראה,
אין אומרים בפני המת,
אלא דבריו של מת.
מה פירוש דבריו של מת?
דברים שהם לטובתו.
לומר דברי תורה לעילוי נשמתו אצלנו,
היה נהוג לומר תהילים, כולם,
אפילו מתי שאחד נפטר, עד שמתארגנים בקבורה,
יושבים על יד המת, ממש, לא יודע, בוודאי.
ובתור תלת המות של המת.
ואומרים תהילים,
אבל התהילים הזה אומרים לעילוי נשמתו.
אז זה לצורכו.
זה מותר.
אז לא נועגים לו, זה לצורכו.
לא, עושים במקומו. אנחנו אומרים תהילים במקומך,
בשבילך.
זה מוסיף לו זכויות, אז הוא
מתבזה על דברי תורה.
לא אכפת לו להתבזות בשביל לזכות מקצת פער.
איך אמרו על
יחזקאל בן בוזי הכהן?
למה קוראים לאביו של יחזקאל בוזי?
שמבזה עצמו על דברי תורה.
ולכן הוא זכה
לנביא כזה גדול,
יחזקאל.
יחזקאל, הנבואה שלו,
על מעשה מרכבה, גם ישעיה,
ועל אללה ישעיה.
אמרו שהוא שקול כמו שרבנו.
לא יודע אם יחזקאל גם, אבל על כל פנים,
בן בוזי הכהן, בגלל שהם עובדי עצמו על דברי תורה,
לכן זכה
שיהיה לו בן יחזקאל, הנביא.
אז אין אומרים בפני המת, אלא דבריו של מת.
מה זה דבריו של מת?
לצורכו.
נראה תכף.
אמר רבי אבא בר-קנא, לא אמרן,
אלא בדברי תורה,
אבל במילי דה-עלמא ליטלנבא.
לדבר דף ג' עמוד ב',
רק בדברי תורה, אבל במילי דה-עלמא,
סתם דבר דברים, דבר כל מיני דברים בטלים.
אין איסור, כי אין כאן לועג לרש.
דברים בטלים זה לא...
אתה לא מקבל מזה כלום. לא מעלה ולא מוריד. מה? לא מעלה ולא מוריד. לא מעלה ולא מוריד.
אולי מוריד, אבל לא מעלה.
אז ואיכא דה-אמרי אמר בי אבא בר-קנא,
לא אמרן, אלא אפילו בדברי תורה,
וכל שקר מילי דה-עלמא.
למה לא טוב לדבר מילי דה-עלמא על יד המת?
לא בגללו עגלרה שלה.
אולי כנראה
זה לא כל אמת שתדבר.
מה האיסור לדבר דברים בטנים על יד המת?
הרי לא עגלרה שאין כאן.
יותר טוב שלא לדבר דברים בטנים.
הוא יותר טוב, הוא יותר מאושר ממנו שהוא כבר לא מדבר.
אז מה פה העניין?
אבל אתה מראה חיות
והוא לא משתתף.
אתה מראה,
אתה חי, מדבר, והוא...
זה לא כבוד. אני חושב, אולי גם משום כבודו של מת, לשתוק.
לא הבנתי בו את הסברה,
מהי הסברה של לא לדבר דברים בטנים.
עכשיו, יש כאן תוצאות קטן.
אין אומרים בפני המת,
אלא דבריו של מת.
ופסק רב אלפס,
רב אלפס הזה נמצא בפרק משמתו.
בפרק משמתו.
זאת אומרת, התוצאות,
היו לומדים את רב אלפס.
בשם רב האי,
רב האי גאון, דווקא דברי תורה,
אבל דברים בעלמא לא,
ליטלנבא.
ודווקא בארבעה אמות שלו,
בתוך ארבעה אמות שלו.
אני חושב שיש כאן,
בטוסות הזה,
יש כאן חידוש.
הרי לפעמים הם פוסקים
כמו נשנה בטרה בדרך כלל, כי אם נשאר הגמרא ככה,
זה הסוף, זו המסקנה, נשמה של נשנה כמה,
אבל יש במקום אחד בתוספות,
בשבת דף מ״ב עמוד ב׳,
והתוספות אומר שלנשנה כמה עיקר.
כי כאן הלשון, ואיכא דאמרי, ויש אומרים.
כשאתה קורא בהתחלה,
זה כמו סתם ויש, הלכה כסתם.
תראו מה כתוב בהתחלה.
אמר בי אבא בר כהנא,
לא מישהו אמר בשמו, הוא בעצמו אמר.
אז סתמה דגמרש כך אמר אבא בר כהנא.
לא אמרן אליו דברי תורה, אבל מלדה עלמה מותר.
ואיכא דאמרי, ויש אומרים, אמר בי אבא בר כהנא,
אפילו וחוסקת מלדה עלמה.
אז הריף אומר שהלכה כלשנה כמה,
לא כלשנה בתרה.
ואני תכף אמצא את הריף,
נראה את הריף בפנים,
אולי הוא אומר טעם, למה הוא פוסק.
כמו לישנה כמה,
לא כמו לישנה בתרה.
אז אפשר, התוספות בשבת מ״ב ובשבועות דף מ״א.
התוספות אומר הסבר.
שוויכא דאמרי,
זה כאילו אמרנו, זה מה שאמר רבי אבא בר כהנא.
אבל יש האומרים שכך אמר.
זה טפל.
ויש אומרים,
זה לסון שזה טפל למקודם.
לכן הלכה כריסנה כמה.
יש שמה בדף מ״ב וסבת מחלוקת אם מלח מתבשל בכלי שני,
או להפך, מלח לא מתבשל אפילו בכלי ראשון.
רק על האש.
זה שני דעות בגמרא.
ועל זה אומר התוספות,
הלכה כלשנה קמה, כלשנה בת ריתא, מתפלה ללשנה קמה.
אני אומר, בגלל הלשון משמע כמו סתם ויש.
יש בשולחן ערוך כלל.
אם המרן אומר וסתם.
אחרי כן אומר ויש, אומרים.
הכלל הוא הלכה כסתם.
ואני כבר אמרתי פעם מאיפה יודעים את הכלל הזה.
לומדים את זה בתוספות הזה בשבת מ״ב,
עמוד ב׳.
שם כתוב הכלל הזה.
הלשון הראשון הוא בסתם.
אמר בי אבא אמר כאן.
אחרי כן, יש אומרים.
יא נקי דיס, יש אומרים. זה לסון טפל.
אז לכן הלשון הראשון הוא יותר עיקר.
אבל אני תכף, אני מסתכל בפרק מישהו מתו.
באמת, זה כתוב, כשהולכים לבית הקברות,
אסור ללכת עם תפילין וצריך
להרים את הציציות.
תודה רבה.
אמר רבי זריקה, אמר בי עמי,
אמר בי שמעון בן לקיש,
אין אומרים בפני המת,
אלא דבריו של מת.
אמר בי אבא בר כהנא,
לא נצרכה אלא לדברי תורה,
אבל אם מלידי עלמא מותר.
ואיקא דאמרי, אמר בי אבא בר כהנא,
לא נצרכה אלא אפילו לדברי תורה,
וכל שכן מלידי עלמא.
וכא כתב רבנו...
תנועי גאון,
זכר צדיק לברכה,
משמיה דקמאה
דכלישנה קמא עבדינה
דאין אומרים דברי תורה לפני המת, אלא דבריו של מת בלבד.
אבל מי לדע על מה אמריננו? לא אומר שום טעם.
לישנה קמא עיקר.
אומרת הדין רק כלישנה קמא,
אבל בגלל שלישנה קמא עיקר.
זה מה שנראה.
עכשיו נמשיך הלאה.
ודוד ופרגדל אליה הבקאה,
וכי דוד היה עומד
רק מחצות, חצות לילה, קום להודות לך.
והמעורתא הבקאה,
מתחילת הלילה הוא היה קם שנאמר,
דכתיב
קידמתי בנשף ואשביע.
אני קידמתי כבר בנשף.
בתחילת הלילה אני כבר קידמתי ואשביע.
וממי דע הנשף וורתע?
מי אומר לך שנשף זה הלילה?
וממי דע הנשף וורתע?
דכתיב בנשף בערב יום, באישון לילה ואפלה. יש פסוק.
איפה הפסוק הזה?
איפה הפסוק הזה? הנה.
קידמתי בנשף ואשביע, לדברכי יחלתי. זה כתוב בטילים.
בנשף,
בערב יום במשלה.
באישון לילה ואפלה.
ונשף בערב.
הערב, כשזה מתחיל לעריב, כשמעריב,
זה נשף.
תחילת הלילה זה נשף.
אז הוא קם כבר מתחילת הלילה. מה כתוב שהוא חצות לילה? קום להודות לו.
אומרת הגמרא, אמר רב אושעיה, אמר רב אהא,
אחי כאמר,
מעולם לא עבר עליי חצות לילה ושינה.
הוא היה לומד גם בתחילת הלילה.
רק אף פעם, חצות לילה, קום להודות לו, זה אף פעם לא עבר חצות לילה עליי בשינה.
רב זירא אמר,
עד חצות לילה,
רב זירא אמר, עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס.
היה לומד אבל היה עיין.
מתנמנם.
אבל מגיע חצות לילה
היה מלגבר כארי.
מכאן ואילך היה מלגבר כארי.
רב אשי אמר,
עד עצות לילה יעוסק בדברי תורה.
מכאן ואילך בשירות ותשמחות.
קצת קשה לי, כי בפסוק כתוב, קידמתי בנשב
ועשרבע.
מה זה בהשבע?
התחננתי.
מה זה
בצר לי אקרא ה' ואלוהי השבע?
אשמע מאיך לא קוראים ושבעתי לפניו תבל הזמן. מה זה השבע?
תחנונים.
אז זה אומרת הגמרא, בהתחלת הלילה הוא היה לומד תורה.
מחצות שירות ותשבחות.
לא הבנתי, הרי בפסוק משמע
כי דמתי בנשב, אשבע זה תחנונים.
הפוך הייתי אומר.
בתחילת הלילה הוא משירות ותשבחות,
ומחצות יושב ללמוד.
אמרתי פעם לרבי,
אמרתי לא פעם,
מי המלך
שהיה
כמו עבד כושי.
הוא אמר לי,
אולי איזה בעל טייבה גדול,
הוא היה,
אמרתי לו, אדוננו דוד,
אדוננו דוד, הייתי מתאר לעצמי,
אם הייתי פוגש את אדוננו דוד בבוקר,
בעשר בבוקר,
מה הייתי רואה?
הייתי רואה עיניים אדומות.
למה?
כל הלילה למה?
מחצות לילה ברור.
וגם לפני כן הוא לא ישן,
היה מתנמנם כמו סוס,
אבל לא,
קצת מנוחה,
נותן מנוחה ללב,
קצת מנוחה, אבל הוא לא ישן.
אז איך היה נראה המלך הקדוש הזה? איך היה נראה?
היה נראה כמו איזה בן אדם שעובר קשה מעור הפרך.
כל הלילה הוא לא ישן.
כך היה נראה היהודי הזה. אז מה נראה?
כי הוא היה עבד,
עבד של הקדוש ברוך הוא.
ענה עבדה לקוצה בריחו.
דוד המלך היה עבד כושי לקדוש ברוך הוא.
ענא עבדה דקות שבריך.
הוא היה ממש כמו עבד. כל הלילה הולך לשנות, כל הלילה לא יושב.
כתוב חצות לילה?
אה?
בחצות, כשהוא קם, מה כתוב בחסות?
מה?
מה אתה שואל?
כתוב בחצות, כתוב שהוא קם לבטחה לפתוחים.
כן, הנה, הגמרא עוד מדברת על זה.
שירות ותשבחות.
אבל עד חצות היה לומד.
כך הגמרא אמרה, ואני אמרתי, הלשון של הפסוק קידמתי בנצף
ואשבע
דבריך יחלתי.
מה זה דבריך יחלתי? דברי תורה.
בחצות לאודות לך.
טוב, על כל פנים, אני,
על כל פנים.
שואלת הגמרא קושייה.
הרי יש פסוק אחר,
ויקם דוד מהנשף עד הערב.
מה זה מהנשף? לכאורה מן הבוקר.
אז הגמרא אומרת שיש שני נשפים.
יש נשף שהוא מתחילת הלילה,
ונשף של הבוקר.
ותלוי בעניין. אז שמה כשאומר קידמתי
בנשף ואשבעה הוא מתכוון
הנשף של תחילת הלילה.
עכשיו, יש כאן שאלה בגמרא.
מה זה חצות לילה?
אקום להודות לך. ודוד מהווידע פלגא דליליה אמת?
איך הוא היה יודע מתי זה חצות לילה?
אשתא משה רבנו להווידע.
דכתיב
כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים.
מה זה כחצות?
בערך וחצות.
הוא לא ידע, לא אמר, חצות לילה אני יוצא.
אתה רואה שמשה רבנו
לא ידע בדיוק
מתי זה חצות, לומר, זה חצות.
הוא אמר כחצות הלילה, בערך, בערך וחצות.
עלמא מספק עליה.
ודוד אבה ידע.
דוד סימנה אבאלה.
או רגע, דילגתי משהו.
הנה אם אדם מלא קודשא בריחו כחצות.
שהקדוש ברוך הוא אמר לו כחצות לילה אני יוצא בתוך מצרים והכיתי קול בכור.
הקדוש ברוך הוא לא יגיד כחצות, רק הקדוש ברוך הוא יש לו ספקות.
מתי זה חצות?
אלא מה?
הוא אמר חצות,
אז למה הוא אמר ככה חצות?
כי הוא לא ידע לומר בדיוק מתי זה חצות.
הוא היה עומד בליל שלושה עשר ואמר, היה אומר להם,
כמו שאמר להם
על הברד
הוא אמר לו, או על הארבה אמר לו לפרעה
כשהשמש יגיע כאן מחר
ייפסק הרבה.
כשהצל או השמש תגיע לכאן,
ייפסק.
אבל כאן הוא לא יכל להגיד חצות.
אומרת הגמרא נכון,
הוא מספק עליה, אבל דוד היה לו סימן.
דמר אבא חבר בזנם מרבי שמר חצידה.
כי נור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד.
וכיוון שהגיע חצות לילה,
בא רוח צפונית,
ונושבת בו
ומנגן מאליו.
ביד היקו ועוסק בתורה.
רש״י אומר, מה זה כינור?
מי יודע מכם מה זה כינור?
היום נדמה לי אומרים כינור
למנדולין.
נו?
שלוקחים ככה ו...
אז איך רוח יכולה לעשות את זה?
רואים שכינור,
זה שעומד ויש חורים.
רש״י אומר.
כשהחורים היו מכוונים נגד הצפון,
וכשיש רוח,
אז זה היה מנגן.
בהתחלה אני חשבתי, בילדותי,
בראש שלי זה חלילה, חליל.
אני יכול להבין שהיה מכוון,
ואז החליל צפצף.
אבל כינור,
מה זה כינור?
אולי זה טעות מה שאומרים למנדלינה שזה כינור.
מה שאומרים היום למנדלין, you know what is למנדלין,
זה שיש חוטים,
משחקים כרסמים,
חלק פה וחלק ביד,
וכו'
אבל יש כזה עומד,
העומד הזה.
נבל, אבל. נבל, זה נבל.
לא יודע, רש״י אומר שמכוון כנגד הצפון, החורים שלו מכוונים כנגד הצפון,
וכשהרוח צפונית
בחצות נושבת רוח צפונית,
אז זה מצפצף.
רש״י אומר לנו דבר
לא רשי, טויסס.
טויסוס שואל מגמרא במסכת בבא בתרא,
אני זוכר איפה הדף הזה,
בפרק לא יחפור, אני חושב דף כה.
שם כתוב מתי הרוח
של הבוקר,
מה בבוקר איזה רוח.
מתחילת הלילה עד חצות יש רוח עד,
ואחרי כן יש עוד רוח, הרי בבוקר
ואחרי כן עד הערב.
ורוח צפונית מנשבת עם כולם.
הרוח הצפונית,
יחד עם רוח הדרומית, יחד עם רוח המערבית, שעם לאו לא היה יכול העולם להתקיים.
היא מעיטה אותם, כי הם באים מכאן, והיא, על ידי שהיא באה מכאן,
אז היא
מעיטה את הרוחות.
אז אומרת הרצות, אז מה זה שכתוב פה רוח צפונית?
הרי רוח צפונית הייתה גם בתחילת הלילה, עם כל הרוחות.
עוברות תוספות,
אבל בחצות
רק היא לבד
מנשבת.
בכל השלוש עונות תחלק את היממה, היממה,
לארבע עונות.
בכל הש... הוא מביא, רש״י מביא פה את ה...
מביא פה
את הרוחות,
מתי הרוחות.
הנה, רש״י מביא את זה.
כיוון ש...
כינור היה תלוי
למעלה ממיטתו ומכאביו לצד צפון.
כיוון שהגיע חצות הלילה,
רוח צפונית מן השבט,
דה מרמר ובבבא בתרא דבכפי.
ארבע רוחות מנשבות בכל יום ויום.
שש שעות ראשונות של יום
מנשבת רוח מזרחית.
מהילוכה חמה ושש אחרונות של היום רוח דרומית,
ובתחילת הלילה רוח מערבית,
ובחצות הלילה רוח צפונית.
ומסבירה תוצאות לבד.
כי רוח צפונית יש כל היום קצת.
כי היא מאיטה
את הרוחות האחרות.
אבל בחצות הלילה רק רוח צפונית.
אז במשך, נגיד, בתחילת הלילה,
אפילו שיש קצת רוח צפונית גם,
אבל היות שיש גם רוח...
איזה רוח יש בתחילת הלילה? רוח מערבית.
אז הרוח המערבית
לא נותנת לרוח הצפונית
להפעיל את הכינור.
לא פועלת, היא מעיטה אותה, היא נוגדת לה.
אבל בחצות רק רוח צפונית
מנשבת
ואז הכינור
שר
ואז דוד המלך קם.
כנראה שהכינור זה הנבל, כמו שאתם אומרים.
שהיום קוראים לזה נבל.
אבל הכינור הזה אין לו חורים.
יש לו, יש לו.
אבל בלי חורים הוא שר לו.
יש לו. זה מן החוטים.
חוטים, אבל יש חור כמו בגיטרה.
בגיטרה, נו. כמו בגיטרה, גם.
יש גם חורים.
בכינור, כן.
בכינור יש חור כמו בגיטרה. גם בנבל יש אחד גדול.
בנבל יש יותר חורים, לא? לא, אחד גם, אבל גדול.
מה?
אחד, אבל גדול.
אה.
לא,
אז אם כן... גם לפני אי אפשר לתלות מעל המכר. אז היה לו לדוד המלך,
לפילי פלאים,
בדיוק בחצות לילה,
זו הייתה חוכמה של דוד.
הוא רצה לקום באמצע הלילה ללמוד.
אז מי העיין אותו?
אז הוא עשה כינור
כנגד רוח הצפונית,
ושהיא מתחילה לנשב בחצות לילה.
ואז הרוח הזאת
היא מנגנת בכינור.
והוא מתעורר ויושב ללמוד.
מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.
כיוון שעלה עמוד השחר,
נכנסו אצלו
חכמי ישראל.
אמרו לו, אדוננו המלך,
עמך ישראל צריכים פרנסה.
אמר להם, לכו והתפרנסו זה מזה.
זאת אומרת שעשירים ייתנו לעניים.
אמרו לו, אין הקומץ משביע את הארי.
אין הרבה עשירים כנראה,
ואין, לא מספיק הכסף שהם נותנים בשביל לספק לעניים.
אבל אחרי זה אמרו,
ואין הבור מתמלא מחולייתו.
אז מה זה אין הבור מתמלא מחולייתו?
רש״י מסביר,
בור קרוי,
שהוא כבר קרו אותו,
תיקח עכשיו האפר שבתוכו,
ותחזיר.
...אותה מתמלא?
במה התמלא? בעפר שאתה לוקח ממנו הוא התמלא?
אני קורא את רש.
אין הבור מתמלא מחולייתו, העוקר חוליה מבור קרוי,
וחוזר ומשליכו לתוכו,
אין מתמלא בכך.
אף כאן אם אין התא
אם אין התא מכין לעניים
שבנו מזונות,
ממקום אחר,
אין אנו יכולים לפרנסה משל עצמנו.
היה קצת קשה, הרשי.
במשל של הבור,
אתה לקחת מן הבור ומחזיר לבור, ואיך התמלא?
הוא היה בור קרוי כבר.
ואתה לוקח עוד חוליה, נגיד, ואתה מחזיר,
ומה התמלא?
אבל כאן אני לא לוקח מן העניים ומחזיר להם,
אני לוקח מהעשירים.
אז אם אני לוקח מהעשירים, זה יכול ל...
זה טוב שאת שואל על רשי.
יכול להיות שגם רשייה.
עני אחד יעבוד אצל עני אחר,
כל אחד יעבוד, יפרנסו זה מזה שאחד יהיה מלאכה אצל השני.
אבל אם יש עשירים,
למה שאני אתן לעניים, מאיפה ייתן?
לא ייתן, אחד יעבוד אצלי.
יפרנסו זה מזה, אולי כמובן לעבוד.
יעשו סחורה, סחורה.
אבל זה מה שטוסות שואל על רשי.
בישלמה, אם היינו לוקחים מן העניים ומחזירים לעניים,
אין הבור מתמלא מחולייתו.
אבל אם אתה לוקח מן העשירים, לעשירים יש כסף,
והם ייתנו לעניים.
המשל הוא לא טוב, אז זה אין הבור מתמלא מחולייתו.
לכן אומר הטוסות, נקרא את הטוסות,
פירש רשי,
אם יחזור, יחפור
ויחזיר בו עפרו,
לא יהיה מלא.
וטיימה, דיינן נידון דומה לראיה שהרי לא היה אומר להם
אלא ליטול מן העשירים וליתן לעניים.
ואם היה מצווה ליטול מן העניים
ולחזור וליתן להם,
אז היה דומה למשל.
ומפרש רבנו תם,
מחולייתו מנביעתו.
כלומר,
אין הבור
מתמלא מן המים
הנובעים בו.
צריך להביא מים ממקום אחר. ובתוספתא יש,
אין הבור מתמלא מחולייתו.
אלא אם כן
מושכים לו מים מצד אחר.
וריב פירש שאם תחבור מצד זה ותניח מצד אחר, לא תמלא.
שמה שנותן כאן חסר כאן.
כמו כן, מה שנותן מן העשירים מתחסר מן העשירים.
מה שנותן מן העשירים מתחסר מן העשירים.
אז מה ענה להם אדוננו דוד, מה לעשות?
אמר להם, לכו פשטו ידיכם בגדוד.
יש איזה גדוד של אויב, של אויב,
או פלישתים,
או שמה בצפון ארמים.
ארם מקדם
ופלישתים מאחור.
תלכו ללחם איתם
ותבזזו אותם.
כל יום היו מלחמות.
אמרתי מייד הגמרא הזאת, מה זאת אומרת? כל יום היה הסיפור הזה.
כל יום היו באים ואומרים ואומר להם, לכו לגדוד.
כמה גדודים יש, כל יום מלחמות.
אז כתוב, אמר להם, לכו פשטו ידיכם בגדוד.
מייד יועצים באחיתופל.
אחיתופל היה יועץ.
ונמלכים בסנהדרין, מבקשים רשות מן הסנהדרין,
ושואלים באורים ותומים,
והולכים להילחם.
אמר רב יוסף, מה יקרא? ואחרי אחיתופל,
בנייהו, בן יהודה ואביתר.
ושר זבא למלך יואב,
אחיתופל זה יועץ.
וכן הוא אומר, ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם,
כאשר ישאל איש בדבר האלוקים,
ממש כרוח הקודש.
בנייהו בן יהודה זה סנהדרין.
ואביתר, אלו אורים ותומים.
אביתר היה כהן,
אז היה לו החושן.
אז הוא אורים ותומים.
ואחרי כל זה,
וכן הוא אומר, ובנייהו בני יהודה, על הקרתי ועל הפלתי.
מה זה על הקרתי? למה נקרא שמם קרתי ופלתי?
פשטות הגמרא זה חוזר על הסנהדרין.
שהסנהדרין פוסקים,
כורתים.
הסנהדרין פוסקים.
שכורתים דבריהם פלטיש, מופלאים בדבריהם,
ועל כך שרציבה למלך יואב.
אמר רב יצחק ורדה ואמרי לה,
אמר רב יצחק ורד רב עידי, מה יקרא?
עורה הכבודי,
עורה הנבל וכינור, עיר השחר.
נראה מה אומר רשי,
מה מביאים מן הפסוק הזה.
עורה כבודי אומר רשי,
אל תתכבדי בשינה
כשאר מלכים.
אל תתכבדי בשינה.
לא לישון, איזה כבוד יש לישון כמה מלך, מלך מה?
מלך ישן,
מה אפילו עד שמונה, עד עשר,
עד שלוש שעות.
עורה כבודי,
עורה נבל וכינור, עיר השחר.
אני מעורר את השחר.
אני לא ממשיך לישון.
עורה כבודי.
הפסט המילה כבודי זה הנשמה.
הנשמה של האדם זה הכבוד.
למען איזה מרחק כבוד ולא ידום.
כבוד זה הנשמה של האדם.
הוא היה מתעורר
בגלל הנבל והכינור.
מחצות לילה היה מתעורר.
הוא היה לוחם.
לוחם עם יצר הרע
לישון יותר. היצר הרע אומר לו, תישן עוד קצת.
אבל הוא צריך ללמוד.
פחד אלוקים שהיה לדוד
היה מעורר אותו.
לא יכול לישון.
לא יכול לישון.
אף לילות אשרוני כליותיי.
בלילה, כשהוא ישן,
הכליות היו מעירים אותו.
מייסרים אותו. מה אתה ישן? כמה אתה ישן?
תקום ללמוד.
נסיים.
אבל אין מניין. יש מניין.
אנחנו שישה, שבעה,
חסר שלושה.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.