"בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה".

תרגום יונתן בן עוזיאל: "בך יוסף בני, יברך ישראל את התינוק ביום המילה לאמר: ישמך ה' כאפרים וכמנשה". ואינו מובן מהיכן למד שהמדובר ביום המילה. ואם מברכים את הבן שיהיה כיוסף. "בך יברך ישראל". מה יש להוסיף "כאפרים וכמנשה"?

אף אחד לא הבין מילה. מי יכול לחזור?

הפסוק אומר: "בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה. וישם את אפרים לפני מנשה". רבי יונתן בן עוזיאל מתרגם: "בך יוסף בני- יברך ישראל את התינוק ביום המילה לאמר "ישמך ה' כאפרים וכמנשה".

נשאלת השאלה: מהיכן שהמדובר ביום המילה? מאיפה רבי יונתן אומר שיברך ישראל את התינוק ביום המילה לאמר? ואם מברכים את הבן שיהיה כיוסף, "בך יברך ישראל", מה יש להוסיף כאפרים וכמנשה?  מה הקושיות?

כמה נפלאים דברי החתם סופר! על הפסוק "בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה. וישם את אפרים לפני מנשה. תרגם יונתן: "בך יוסף בני, יברך ישראל את התינוק ביום המילה לאמר ישמך ה' כאפרים וכמנשה". לא מובן! מהיכן שהמדובר ביום המילה? ואם מברכים את הבן שיהיה כיוסף, "בך יברך ישראל",  מה יש להוסיף "כאפרים וכמנשה"? הרי אם אומרים "בך יוסף בני יברך ישראל", אז בך יוסף בני יברך ישראל, אז בך! אם מברכים שיהיה כיוסף, שאומרים "בך יברך ישראל,, "בך" הכוונה שיעקב אבינו אומר לו, ליוסף, "בך יברך ישראל,, מה יש להוסיף "ישמך ה' כאפרים וכמנשה"?  

אלא שלעולם אם אין קמח אין תורה. ויעקב אבינו ומשה רבנו הקדימו בברכותיהם את שבט זבולון, מחזיק התורה. הקדימו לפני שבט יששכר שלמד תורה. וכן הוקדם גם בדגלים שבט זבולון לפני שבט יששכר.

ואברבנאל ביאר: לפי כך הוקדם בכל מקום השולחן הרומז לעושר. הוקדם תמיד השולחן למנורה. שהיא רומזת לחוכמה? למה? שאם אין קמח אין תורה. והמנורה צריכה לשולחן.

 וידוע שמנשה היה הממונה על בית יוסף. ואפרים למד תורה לפני יעקב אבינו. אז מנשה הוא המגיד, כל הסיפור עם האחים והגביע והכל, את מי שלחו? את מנשה. מנשה היה הממונה על בית יוסף. והבן השני אפרים למד תורה לפני יעקב אבינו. וזה העניין שמשנה הבכור. ויוסף ביקש שיעקב ישיט עליו יד ימינו. למה? שאם אין קמח, אין תורה. צריך לברך קודם את מנשה, שהוא היה ממונה על בית יוסף. ואמר יעקב אבינו "ידעתי בני ידעתי. גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו". ופירשו בו: "יגדל" מהבן הגדול, ממנשה. כי לומד התורה גדל ומתעלה ע"י מחזיק התורה.

ויותר, אם יש מי שזוכה לשני שולחנות, דוגמת רבנו הקדוש, שאמרו: בימות משה רבנו ועד רבי, לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. משה רבנו עצמו היה עשיר מופלג. מתי נהיה עשיר? מתי שהקב"ה הצמיח לו מחצב של סנפירינון בתוך האוהל. ממנו הוא נתעשר. למה? שיהיה מעל המאה בעל הדעה. אפילו שזה משה רבנו עוד צריך כסף בשביל שישמעו לו. אם לא, לא שומעים.

ורבי אלעזר בן חרסום, רבי אליעזר בן עזריה, ורבי עקיבא וריב טרפון, כל אלה היו עשירים. ודאי שאיש לא ישבח אותם בעושרם, אלא אך ורק בתורתם. ממתי אנחנו משבחים את רבי או את משה רבנו או את רבי עקיבא, רבי אלעזר בן חרסום, רבי אליעזר בן עזריה בעושרם? אנחנו משבחים אותם על תרתם. אבל הם היו עשירים אדירים.

ואין זה רק בעניין העושר והתורה. כידוע היה שמואל רופא. והרמב"ם והרמב"ן היו רופאים. הייתה זו פרנסתם. אבל לא מעלתם וגדולתם.  שהתחילו לדרוש בגרמניה תארים אקדמיים, והרבנים התחילו להתעטר בתואר "הרב דוקטור", אמר אחד הגדולים שהדוקטור עומד ליד הרב, סימן שהרב חולה. אם הרב צריך תוספת של תואר "דוקטור", לא מספיק לו שהוא רב, צריך להיות גם דוקטור, אז זה מראה שהוא חולה.

ואמר החתם סופר: אצל יוסף הצדיק הייתה תורה וגדולה במקום אחד. כי היה בן זקונים. בר חכים, בן חכם. כי אין זקן, אלא זה שקנה חוכמה. שכל מה שלמד יעקב אבינו משם ועבר, מסר לו. למה מסר לו? כל מה שלמד משם ועבר? למה לא מסר לשאר השבטים? דווקא לו מסר, שם ועבר? כל תורה שלמד אצל שם ועבר מסר לו.

תשובה מהקהל: כי ידעו במפורש שהוא יהיה גדול בתורה.

תשובה נוספת מהקהל: הרב אמר לנו פעם שבגלל שהוא הלך ללבן וגם יצא למצרים, אז את התורה שהוא למד בשביל להיות איפה שהרעים, אז הוא צריך למסור ליוסף הצדיק בשביל שהוא.. הוא ידע שהוא ילך.. יגיע לכזה מקום.

כל מה שהוא עבר ,הוא עבר.

הרב:  מה זה קשור לתורת שם ועבר?

תשובה מהקהל: משם ועבר הוא למד שמה 14 שנה את התורה, איך לחיות עם אדם רשע.

הרב: לא. הוא למד לבד. 14 שנה הוא למד. אבל אבא שלו יעקב לימד אותו את כל תורת שם ועבר. למה לימד אותו?  בדור של שם, שם היה בדור המבול, ודור המבול היה פרוץ עם עריות. ודור של עבר זה היה דור הפלגה. והם היו פרוצים בעבודה זרה וכל הטומאות. וכדי להכין אותו לירידת מצרים שהוא יוכל לעמוד בכל ניסיונות של מצרים, אז הוא היה צריך לדעת את שתי התורות האלה, בשביל להתמודד מול עבודה זרה ועריות והכל.

אז הוא למד את כל התורה של שם ועבר ואח"כ שמו אלוקים לאדון לכל מצרים. וזהו שאמר לו יעקב אבינו: "בך יברך ישראל", שיהודי ירצה לברך את בנו ביום המילה, יברכו "בך". מה זה "בך"? בתורה ובגדולה במקום אחד. כמו שבך יש גם תורה וגם גדולה במקום אחד. כי יוסף ידע את כל התורה של שם ועבר וגם היה משנה למלך, אז היה לו תורה וגדולה במקום אחד. "בך יברך ישראל". "בך" הכוונה: כמו שאתה יש לך תורה וגדולה במקום אחד. אבל לאמור "ישמך אלהים כאפרים וכמנשה" . קודם כל כמו אפרים שזכה לתורה, אח"כ כמנשה שזכה לגדולה. כשהם בנפרד אז הקמח קודם לתורה, וזבולון ליששכר. אבל שהם במקום אחד. ושהם באיש אחד, אז "וישם את אפרים לפני מנשה,, הגדלות בתורה העיקר והעושר טפל לה.

זאת אומרת, את מי מחשבים קודם? את מי מברכים קודם? את בעל הממון שמחזיק את התורה. כי אם אין קמח אין תורה. זה בשני אנשים נפרדים. אבל אם זה באדם אחד שיש בו גם תורה וגם גדולה, מקדימים את גדולתו על עושרו. כמו יוסף. שיש בו גם תורה וגם גדולה. "בך יברך ישראל". "בך", שיש בך את התורה והגדולה, אבל לברך כאפרים וכמנשה. אפרים הוא היה לומד תורה אצל יעקב, מנשה היה המשק ביתו של יוסף. לכן כמו שאמרנו אם יש רב ודוקטור, אז צריך לדעת מה באמת החשוב.

וכך פירשו את דברי הגמרא: שהחורבן בא על שלא בירכו בתורה בתחילה.וביאר ברמב"ם: שהקדימו וכיבדו פרנסים ועשירים לקרוא בתורה לפני החכמים. כמו שהזמרים לפני הטיפשים. ויש שפירשו: שכאשר בירכו פתחו ואחלו שיהיה בריא, מאושר עשיר ונכבד וגם בן תורה.  לא בירכו בתורה תחילה. לכן נוסח ברכתנו "שתזכה לגדלו לתורה" בראשונה ורק לאחר מכן לחופה ומעשים טובים.

אבל צריך שנהיה כנים עם עצמנו, האם זה המודד שלנו? אין כבוד כתורה? האם באמת זה המודד? אין כבוד כתורה?  המשנה אכן אומרת: אין כבוד אלא תורה. שנאמר: "כבדו חכמים ינחלו". אבל אם היו נכנסים עכשיו לחדר גדולי הדור... מי היו גדולי הדור שמוזכרים ראשונים בנחמיה? מוזכרים עזריה, רעמיה ונחמני, אם היו נכנסים גדולי הדור האלה עם מרדכי היהודי המשנה למלך, בלבוש מלכות, תכלת וחוט ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, אל מי מהם היו מופנות העניים? את מי היו מלווים בהערצה? את מי שהוא בעל הלבוש. מישהו בלבוש מלכות. מי שיש לו גלימה.

כמה נוקבים דברי בית הלוי, זצ"ל, בהסבר למשנה: רבי אליעזר הגדול אומר: "יום שחרב בית המקדש החלו החכמים להיות כמלמדים. והמלמדים כחזנים. והסביר: רואים אדם נכבד בעל צורה, יראתו על פניו, קסם בשפתיו, שולט בכל מכמני התורה, ואז מתעניינים "מי זה? מי זה?". פלוני מעיר פלוני.מה הוא עושה? ראש ישיבה, פלוני. או! או!

אבל אם יאמרו "מי זה?", יוסי בלמד. ישרבבו שפתיים בביטול. החכמים נהיו כמלמדים, כמו האלה שלומדים. והם נחשבים רק אם יש להם משרה. "מלמד". יש משרה? יש משכורת? ראש ישיבה? או! יש משרה. רב... אברך...? נו... האם זה לא זילות לתורה?

והמלמדים כחזנים. שמתעניינים אודות בחור בישיבה והמידע עליו נפלא: למדן, בעל מידות טובות, יראת שמים. אבל עליה בקוץ בה. הוא לא משולם לגמרי. מה יש? הוא לא חזן. אז אומרים: "אני אומר לך בפירוש, שלא תגידו שלא הסתרנו את זה". הרי זה צחוק! חזן זה מעלה, אבל אם אינו חזן, זה לא חסרון. ככה אמר הבית לוי. שמתעניינים בבחור מה השאלות הקבועות? בריאות, יש לו בריאות? בריא? ודאי! הוא איש חברה? חברותי? רהוט שיחה? הוא נאה, מסודר? מובן, מובן. המידות טובות חשובות כל כך, ויראת שמים נצרכת. ואם הוא גם למדן, ודאי מעלה! לפחות כחזן.

 כמה נוקבים דברי החזון איש, זצ"ל, שהביא את הסיפור מהגמרא בהוריות: רב פפא הסתפק: האם כהן גדול שנצטרע נשאר בקדושתו? קם אחד התלמידים, רב הונא, בנו של רב נחמן ופשט את הספק מדברי הברייתא. נשקו רב פפא על ראשו ונתן לו את ביתו לאישה. הוא ישב קושיה, ספק, ידע לישב את זה מברייתא, אמר לו: "אתה תהיה חתן לבתי". מובן שהיה לו גם מדיות טובות והיה לו גם ייחוס. רם ונשיא, וניחן בכל המעלות. אבל המעלה העיקרית שהכריעה: תורה! תורה! אם יש תורה...

נסכם:

החת"ם סופר אמרנו אמר:" בך יברך ישראל" לאמר "ישמך אלוהים כאפרים וכמנשה" וישם את אפרים לפני מנשה.

ותרגם יונתן: "בך יוסף בני, יברך ישראל", כל אחד מישראל יברך את התינוק ביום המילה לאמר: "ישמך ה' כאפרים וכמנשה".

ולא מובן. אמרנו למה? איך הוא לומד שמדובר ביום המילה? ואם מברכים את הבן שיהיה כיוסף, כי אומרים "בך יברך ישראל", אז למה מוסיפים "כאפרים וכמנשה"?

עכשיו נראה איפה מתחבר פה התירוץ על המילה. איפה זה?

תשובה מהקהל: השם של האדם, שהרב אמר.

הרב: מה?

קהל: הרב אמר לנו באמצע...

הרב: שמה?

קהל: שהשמות של האנשים.. אתם תראו.. צריכים לדעת לתת שמות לילדים. שהשם הוא מסתכלים עליו, משמעותי. אז זה יום ביום המילה.

קהל: שיזכה לגדול לתורה.

הרב: זה אח"כ אמרנו, אבל איפה התירוץ? אם מברכים אותו ורוצים שהוא יהיה כמו זה, מתי יעשו את זה?

הקהל: בהזמנה.

הרב: בהתחלה. מתי שהתינוק נולד אנחנו רוצים שיזכה גם לגדולה וגם לתורה, אבל התורה תהיה קודמת. בדר"כ קמח קודם לתורה, כמו שראינו שזבולון מוזכר לפני יששכר, גם בדגלים וגם ב... אבל זה מדובר ששני אנשים נפרדים, אז מקדימים קודם את זה לזה. כי זה המעמיד של זה. אבל אם יש באדם אחד שתי המעלות, מקדימים את התורה שלו לגדולה שלו.

אז אם כן, למדנו פה יסוד רציני: מה צריך להעריך ומה לא. על זה אמרו שלא ברכו בתורה תחילה. מה פירוש? לא החשיבו את לומדי התורה. בתחילה היו מביאים דווקא את העשירים, את הפרנסים, מכבדים אותם, שיהיה לך עושר וכבוד והכל וגם תורה. זאת הבעיה. שסדרי העדיפויות השתנו. שהחכמים הפכו למלמדים והמלמדים כחזנים. וזה הולך לפי מי שיש משרה. מי שיש לו תפקיד, מי שיש לו שררה, הוא יותר מוכשר. כמו העסקנים היום. כמו שכל מה שרואים היום. כל זה בדיחה אחת גדולה! אבל לומדי תורה אמיתיים, אלה שיושבים ועוסקים בתורה, לא מפורסמים, אלה עם חליפות, אלה עם שטריימל, הם יושבים ולומדים תורה. אלה עבדי אלוקים. אלה חשובים בפני האלוקים, ואותם צריך לכבד, כי הם עושים את מה שהקב"ה רוצה.