אתה בחרתנו מכל העמים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה עליי.

עטה וחרטנו,

כשחיבר החפץ חיים את ספרו,

היה עליו להגישו לאישור הצנזור הרוסי.

הצנזורים היו מומרים

או פורקי עול בורים

שווידאו

שאין בספרים פגיעה בדת הנוצרית.

לכן, בכל מקום שהם מצאו את המילים

מין

כופר

שיכול להתפרש עליהם,

החליפו את זה בעכו״ם.

עכו״ם

עובד כוכבים ומזלות.

לומר שהכוונה היא לגויים הקדמונים.

וכך

מחק צנזור אחד את שבעת המינים וכתב שבעת העכו״ם.

במקום מין קטניות

כתב עכו״ם קטניות.

במקום פאה נוכרית

פאה עכו״ם.

במקום ערל שפתיים

עכו״ם שפתיים.

במקום גוי קדוש עכו״ם קדוש.

במקום ונוכרי לבני אמי ועכו״ם לבני אמי.

בספר אהבת יונתן בהפטרת שבת חול המועד פסח נדפס במקום וצדקת רומם גוי וצדקת רומם עכו״ם.

ובמקום מין במינו אינו בטל עכו״ם בעכומו.

היש עכו״ם כמוהו?

ומהם היה צריך לקבל הסכמה כשהוא כותב בספרו שמותר לדבר לשון הרע על הגויים ועל הכופרים ועל המלחיגים על דברי החכמים זיכרונם לברכה הקדושים.

כמו שכתוב ברכות רכילות

סוף כלל ט'

וברכות לשון הרע כלל ח'

ה' עד ז'.

אז למרות שמותר לדבר עליהם הם הקפידו מאוד על כבודם והחליפו כל מקום שיכול להתפרש עליהם על אקדמונים.

על אקדמונים עובדי כוחם מזלות אין בעיה מבחינתם זה בסדר כמו שאומרים תלכלך עליהם לא עלינו.

היה צנזור משכיל המשכילים זה אלה שהלכו ונטו אחרי הגויים ואחרי התרבות שלהם

לימודים שלהם.

אז הצנזור המשכיל יהושע שטיינברג

חתנו של אדם הכהן

זה היה היהודי היחידי

שהחפץ חיים הסמיך לשמות הכינוי

יימח שמו

כי היה חוטא ומחטיא

מסית ומדיח

וניסה לצוד את החפץ חיים עצמו בנערותו ולפתותו להשכלה

להסיתו לכפירה.

הוא ריחם על האברך המוכשר המשקיע עצמו בחיבור ספר הלכה

וניסה לפקוח את עיני החפץ חיים

לראות את האור

שבהשכלת האומות. כמו שדור העים משתדל לקלקל כמה שיותר אברכים ולתת להם ללמוד באקדמיה והוא מתפאר הוא ואשתו

וכל החבר'ה האלה.

תמה החפץ חיים

איך אפשר להשוות בין התורה הקדושה לחוכמה האנושית?

בין ישראל

להבדיל לאומות

על אחת כמה וכמה להפנות עורף לתורת ישראל ולהעדיף את חוכמת האומות.

תשובתו

של החפץ חיים הציתה את זעמו של המשכיל.

איך אפשר לומר להבדיל

בין יהודים לגויים?

אין שום הבדלה.

כל בני האדם שווים.

התעניין החפץ חיים,

האם במסגרת עבודתך כצנזור

בסמכותך לצנזר גם את התנ״ך?

להשמיד פסוקים מן התורה?

לא.

הודה שטיינברג,

מדוע אתה שואל?

כי מקרא מפורש הוא

ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.

פסוק בספר ויקרא, פרק כ',

פסוק כ״ו.

אני אדוני אלוהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים.

בספר ויקרא, פרק כ', פסוק כ״ד.

את הפסוקים האלה אני לא כתבתי, אמר לו החפץ חיים.

הם מופיעים בתורה גם בתרגום רוסי.

הדברים אמורים בגויים הקדמוניים שהיו עובדי אלינים,

ענה שטיינברג,

לא על העמים המתורבתים שבזמננו.

אז החפץ חיים ענה, לשיטתך,

כשעם ישראל משך ידו מעבודה זרה בגאולת מצרים והכיר בבוראו,

נעשה מובדל מהעמים, עובדי האלינים שבזמנו.

אכן כן,

ענה שטיינברג.

ועם זאת,

עדיין לא הפך לעם הנבחר

עד שקיבל את התורה.

ורק אז נאמר לו,

וייתם לי סגולה מכל העמים.

אז מה המבדיל?

התורה הקדושה היא מבדילה בינינו לבין אומות העולם.

כשסיפר זאת החפץ חיים אמר, לכאורה ההבדלה זועקת.

המבדיל בין קודש לחול

ובין אור לחושך

ובין ישראל לעמים,

כמו שיש הבדלה מוחשית בין אור לחושך,

כמו שיש הבדלה,

שהיא מהות שונה לחלוטין.

שני הנפחים,

כך בין ישראל לעמים.

ואיך ייתכן שהמשכילים יחפרו בכך?

מה התירוץ, אתם יודעים?

אבל כבר אמרו בירושלמי בברכות פרק ה' על ה' ב',

שאם אין דעת,

הבדלה מניין.

אתה חונן לאדם דעת.

אחרי שאתה חונן לאדם דעת, אם יש דעת,

אז יש הבדלה,

יכולים להבדיל,

אבל אם אין דעת,

איך מבדילים?

נו, ולמה אין הבדלה? למה אין דעת?

למה אין דעת?

מאכלות אסורות מטמטמים את הלב.

המשכילים אוכלים נביילס וטרייפס, מי ששמע את מורץ השיעור מבין

מה טמון פה.

וכל עבירה הוטמטו, גם עבירה מטמטמת.

לא רק מאכלות אסורות,

כמו שכתוב ביום הל״ט.

אז מניין להם השגה באותה הבדלה? איך הוא יכול להבדיל?

איך הוא יכול להשיג את זה? הרי הוא מטומטם.

לנו ברורה היא,

אמר החפץ חיים.

השר הצדיק, סר משה מונטיפיורי,

שר האוצר בממשלת אנגליה,

גדול ליהודים

ורצוי לרוב אחיו, נשאל בפרלמנט הבריטי

האם זה קשה להיות יהודי שומר תורה ומצוות?

וענה תשובה ניצחת.

אם זה קשה ואם לאו,

זה עדיף מאשר לא להיות יהודי שומר תורה ומצוות.

אין אנו מברכים בשם ומלכות

שלא עשני גוי.

על אחת כמה וכמה שכאשר מתקלפת מסכת הנימוסים

בשכבת התרבות השטחית,

מתגלה מהותם האמיתית.

חיות אדם חסרות מעצורים.

מדברים על אכזריות הגרמנים.

האם הפולנים לא כלאו יהודים בבתי כנסיות והעלו אותם באש

על נשיהם וטפם?

האם האוקראינים

לא ערפו ראשי יהודים בעטי חפירה?

וכשחוקר רוסי הכהני עד זוב דם,

אומר הרב יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא,

בניסיון לחלץ ממני הודעה כוזבת,

שאלתיו,

כמה מהמכות

היו במסגרת תפקידך וכמה משום שאני יהודי?

שתק במבוכה.

שתיקה כהודאה.

כשהרבי מקלויזנבורג, זכר צדיק לברכה, עבד בפלוגות הכפייה במחנה המוות,

תחת מגלב הנוגסים,

שאל אותו יהודי שעומד לצדו,

נו רבי,

התמשיך להתרונן ב'אתה בחרתנו מכל העמים'?

ענה לו, ודאי,

עכשיו יתר שאת ועוז,

אשראי,

שאני מן הנרדפים ולא מן הרודפים.

ההיית מתחלף בחיות טרף אלו?

‫הארץ רעשה וגעשה בביקורו הממלכתי ‫של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר.

‫כותרות הענק בעיתונות

ומקום בראש החדשות,

‫אבטחה לאורך המסלול,

‫שיבוש סדרי התנועה והחיים.

‫באותם ימים עליתי, אומר רב ינקל'ה,

‫בבית מרן, הרב שך, זכר צדיק לברכה, ‫וקיבל את פניי משועשע.

‫אמור לי, שאל,

‫ברכת יום ברכות השחר?

‫טמעתי, מה השאלה?

‫ברכת ברכת שלא עשני גוי?

‫תמיהתי גברה.

‫על מי חשבת כשברכת?

על מי?

על הפולנים, על הרוסים, על מי לא?

‫אני בירכתי על קרטר.

‫אמר הרב שך, אתה מבין?

‫מה רבותא להודות שלא עשני מוז'יק רוסי ‫או פוייר פולני,

‫איכר סיני או עמד כושי?

‫אבל כשהארץ נועשת

‫מנשיא המעצמה הגדולה בעולם,

‫מרגיזה ממלכות,

‫שבידם עוצמה כה רבה,

‫והכול מחניפים לו,

‫רועדים ממנו

וחפצים קרבתו,

‫ואני איני מוכן להתחלף עמו ‫בעד שום הון שבעולם.

‫להפך, אני בז לו.

‫איפה הוא ואיפה אני?

‫הוא גוי

ואני יהודי.

עלינו נשבח לאדון הכול,

‫לתת גדולה ליוצר בראשית,

‫שלא עשנו כגויי הארצות,

‫ולא שמנו כמשפחות האדמה,

‫שלא שם חלקנו כהם,

‫וגורלנו ככל המונם.

‫כיוון שכך שאלתיב,

‫מדוע מברכים אנו בשלילה?

‫שלא עשני גוי?

‫מדוע איננו מברכים בלשון חיוך?

‫ברוך אתה השם, שעשני ישראל,

‫שעשני יהודי.

‫הרי אנחנו לא מברכים

‫שלא עשני עיוור,

‫פוקח עיוורים,

‫ושלא עשני משותק.

‫חייך את החיוך הנפלא,

‫ואמר, אה, יא יא יא יריביאנקה,

‫הלא אתה מנובר דוק.

‫איך אתם שואלים כזו שאלה?

‫שלא עשני גוי,

‫זו ההודאה לבורא.

‫אבל להיות ישראל,

להיות יהודי,

‫זו עבודתנו שלנו.

‫וזה קונים בעמל וביגיעה.

‫בכל מצווה ומצווה אנו יותר יהודים.

‫בכל דף גמרא אנחנו יותר יהודים.

‫כמו שהגמרא דורשת,

‫ושמרתם את חוקותיי ועשיתם אותם,

‫אל תקרה אותם,

‫אלא אתם,

‫כאילו עשיתם את עצמכם.

‫על ידי ושמרתם את חוקותיי ועשיתם אתם.

‫אתם עושים את האתם שלכם,

‫על ידי חוקותיי, תנהיה יותר יהודי.

‫וכשנעיה נראה

שזהו שאמר הקדוש ברוך הוא ‫לעם ישראל לפני מתן תורה.

‫ועתה,

אם שמוע תשמעו בקולי,

‫ושמרתם את בריתי,

‫והייתם לי סגולה מכל העמים,

‫כי לי כל הארץ.

‫והקדוש ברוך הוא יכול להחליט מה שהוא רוצה, ‫והוא מחליט שאנחנו סגולה, ‫מה אני יכול לעשות?

‫הוא יודע מה שהוא מדבר לו, הוא יודע מי.

‫מי הוא ברא, איך, מה אמרו.

‫ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.

‫אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל.

‫הקשה אורח חיים הקדוש, זכר צדיק לברכה.

‫צריך לדעת למה הוא צריך לומר, ואתם.

‫כיוון שעד עתה היה מדבר להם.

‫כך גם הקשה המלבים.

‫אבל לפי מה שאמרנו,

‫יש כאן שתי דרגות.

‫האחת,

עלינו לשבח לאדון הכול,

‫לתת גדולה,

ליוצר בראשית,

‫שלא עשנו כגויי הארצות,

‫ולא שמנו כמשפחות האדמה.

‫זאת הפעולה של הקדוש ברוך הוא.

‫שלא עשני גוי.

‫ויהייתם לי סגולה מכל העמים.

‫אבל, ואתם,

מה מוטל עליכם?

‫מה עליכם לעשות?

‫ואתם תהיו לי ממלכת כהנים,

‫משרתי השם

וגוי קדוש.

‫להיות יהודי בעל מעלה ודרגה,

‫זו העבודה שלנו.

‫וזה לא נקנה מאליו,

‫אלא בעמל וביגיעם.

‫אז זאת אומרת שלא עשני גוי, ‫אנחנו מודים לשם,

‫אבל כשעשני ישראל, אי אפשר להגיד.

‫אתה עושה את עצמך, ‫אתם עושים את עצמך. ‫ועשיתם אתם.

‫וזה רואים בפסוק במפורש,

שהוא מחלק.

‫ואתם תהיו לי ממלכת כהן.

‫אתם, אתם תהיו לי ממלכת כהנים. ‫זה לא אוטומט, אתם תהיו לי.

‫אז זה התבשרנו לפני מתן תורה,

‫ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.

‫ומה זה ממלכת כהנים?

‫הגמרא בקידוש אינן ב', ‫בבבא קמא יב' ובחולין קק,

‫אומרת שהכהנים משולחן גבוה כזכו.

‫אוכלים כביכול על שולחנו של הקדוש ברוך הוא. ‫שולחן גבוה זה שולחנו של הקדוש ברוך הוא.

‫הם אוכלים כביכול על שולחנו של המקום.

‫וכשכתוב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים,

‫כל ישראל יש להם את הבחינה הזו.

‫שהרי אמרו בברכות נ״ה, ‫כל זמן שבית המקדש קיים,

‫משה,

‫כל זמן שבית המקדש קיים,

‫מזבח מכפר על ישראל.

‫ועכשיו שאין בית המקדש,

‫שולחנו של אדם מכפר עליו.

‫שהשולחן הוא כמזבח והמאכל כקורבן.

‫השולחן שלך בבית, במטבח, בסלון.

‫ואפילו יותר מקורבן, ‫השולחן שלנו היום הוא אפילו יותר מקורבן.

‫איך?

כשתמא יצחק אבינו,

‫מה זה מיהרת למצוא בני?

‫ותמא, איך חזר יעקב כל כך מהר ‫עם המטעמים?

‫צריך לצות ציד.

‫זה לוקח זמן.

‫הוא חזר מהר.

‫ענה הוא יעקב,

‫כי יקרא אדוני אלוהיך לפניי.

‫פרשו במדרש,

‫אם לקורבנך המציא לך הקדוש ברוך הוא,

‫שנאמר וישא אברהם את עיניו,

‫וירא,

בהנה איל,

‫ויעלהו לעולה תחת בנו.

‫אז למאכלך על אחת כמה וכמה,

‫מה כתוב כאן?

‫יעקב עונה לו, ‫כי יקרא אדוני אלוהיך לפניי. ‫הקדוש ברוך הוא המציא לפניי במהירות.

ומה הוא טוען לו?

‫אם לקורבנך,

‫הרי הוא היה צריך להיות קורבן,

‫יצחק בעקדה,

‫ואז הקדוש ברוך הוא המציא לו את העיל תחתיו,

‫שנאמר וישא אברהם את עיניו,

‫אה, אה,

‫וירא והנה העיל,

‫ויעלהו לעולת ועד בנו.

‫אז אם לקורבנך המציא הקדוש ברוך הוא צ'יק צ'יק,

‫אז למאכלך?

‫על אחת כמה וכמה, כך אומר המדרש.

‫הרי שהמאכל אף נעלה מן הקורבן,

‫והאדם האוכל,

הרי הוא ככהן המשרת לפני ה'.

‫אז והיתם לי ממלכת כהנים,

‫כמו שהכהנים אוכלים משולחן גבוה, ‫גם אנחנו.

פעם היה קורבן מכפר,

‫היום שולחנו של האדם מכפר ‫והמאכל שלפניו כקורבן.

‫הרב שך, זכר צדיק וברכה, סיפר,

‫בשעתו התגלה בנובהרדוק דיבוק,

‫נשמה נידחה

‫שנכנסה בבחור,

‫והייתם גלה לכל אדם חטא.

‫איימו עליה שיביאו את הבחור ‫לפני פלוני ופלוני,

‫שהם ידועים כמקובלים,

‫יכריחו אותה לצאת בהשבעות ובקמיעות.

‫לעגה עליהם.

‫אני לא פוחדת מהם.

‫איימו שיביאו אותה לפני הגאון מווילנה, ‫זכר צדיק וברכה.

‫ואז היא אמרה, כן,

‫אם הוא יגזור שאני אצא, אצא.

‫שאלו אותה, מדוע את פוחדת ממנו ‫יותר מהמקובלים שמסתקפים ומתענים?

‫אז היא ענתה, ‫האכילה שלא עושה רושם בשמיים ‫יותר מהתעניות שלהם.

‫כי בגמרא אמרו שבני נוח,

שימו לב,

‫הגמרא בזבחים,

‫כט זן,

‫בני נוח מקריבים עולות,

‫ואילו ישראל מקריבים גם שלמים.

‫מה הביאור?

‫הביאור הוא שגם גוי יכול למסור ‫לשמיים תא אבותיו ולהינזר מהן.

‫יש גויים שיכולים להינזר,

‫כמו הנזירים, יעני, יעני, כן, נזירים.

‫אז הוא יכול לנזר מתאוותיו,

‫והוא יכול למסור לשמיים תאוותיו,

‫כמו קורבן עולה,

‫שקורבן עולה מוקרב קליל לשם, ‫כולו לשם.

‫אבל לאכול לשם שמיים,

‫ליהנות לשם שמיים, ‫זה יכול רק יהודי.

‫גוי לא יכול להנות לשם שמיים, ‫הוא אוכל.

‫קולינרי.

‫זה תרבות אכילה, וזה, מה זה? ‫זה עניין, עניין. גם עכשיו התחילו ‫להכניס את זה פה לישראל.

‫אין מטבח יהודי, כידוע, ‫אין מושג כזה מטבח יהודי.

‫יש, אלה אוכלים ככה, ‫אבל אצל הגויים זה תרבות,

‫שפים, זה עם כובע גדול, לבן,

‫עד התקרה,

זה אדם חשוב.

‫אז אצלנו יש קורבן שלמים. ‫מה זה קורבן שלמים?

‫שאתה גם נהנה ממנו. ‫הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים.

‫מהאכילה

של הכהן נהיה לך כפרה.

‫אתם שומעים?

‫גוי לא יכול להקריב שלמים, ‫אין דבר כזה.

רק עולות.

‫כי הם לא יכולים ליהנות ‫מהאכילה לשם שמיים.

‫ידוע שיעקב ועשיו חילקו ביניהם את העולמות.

‫עשיו נטל לחלקו את העולם הזה,

‫ויעקב את העולם הבא.

‫כשראה עשיו את הכבוד והכבודה ‫של יעקב אבינו,

‫את הנשים בילדים,

‫ויאמר, מי אין לך?

‫איך זה מגיע אליך?

‫על העולם הזה חלקי הוא.

ענאו יעקב,

הילדים,

אשר חנן אלוהים את עבדך.

העולם הזה הוא בסיס לרוחניות אצלי,

והוא שייך לעולם הבא.

ומובא שזה העניין שאמרו בפסחים ס' ח',

הכל מודיעים בעצרת.

דבעינן

נמי לכם.

עצרת, חג מתן תורה.

כולם מודיעים

שצריך יהיה גם לכם.

דהיינו שאנחנו נהנה גם מאכילה ושתייה.

גם לכם, לכם.

לא רק לשם,

אלא גם לכם.

כולם מודיעים.

הביאור הוא של שיטת רבי אליעזר, יכול אדם לעשות כל החג.

כולו לשם,

בלימוד תורה,

או כולו לכם,

בעכינה ושתייה.

אבל בחג השבועות,

בחג מתן תורה, הכל מודיעים

שאין להקדיש כולו לתורה,

אלא יש לחלקו. חציו לשם וחציו לכם.

ולכאורה,

צריך היה להיות ההפך.

שבחג מתן תורה ירבה בלימודה ויהיה כל-כולו לשם.

זה יום מתן תורה.

אבל לפי מה שאמרנו קודם, והיתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.

ביום הזה שאנחנו הפכנו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש,

גם אכילתנו היא בקדושה ובטהרה ומשולחן גבוה.

מאליו יובן שככל שזוכה האדם יותר לתורה,

הוא זוכה יותר לבחינה זו של קדושה.

כמו שכתב המסילת ישרים פרק כ״ו,

והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו,

אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש.

וסימנך,

אכילת קדשים,

שהיא עצמה מצוות עשה.

ואמרו בה שהכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים בכך.

והנה איש כזה,

הוא בעצמו נחשב כמשכן,

כמקדש וכמזבח.

וכמו שאמרו בבראשית רבה פ״ב,

שהצדיקים מרכבתו של המקום.

כי השכינה שורה עליהם

כמו ששורה במקדש.

ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקורבן שעולה על גבי האישים.

וכל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביקורים.

ככתוב בכתובות קו״ה.

וכן אמרו ביום הע״ה שהרוצה לנסח יין

על גבי המזבח בזמן הזה,

ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין.

וכך נבין מה שאמרו בירושלמי שבת,

פרק ט״ו.

הוא מובא בבית יוסף באורח חיים רפ״ח בשם התנחומא.

שהפועלים העוסקים כל ימות השבוע במלאכתם

יקדישו את השבת לתורה.

ואילו תלמידי חכמים העוסקים בתורה כל השבוע יתענגו בשבת יותר במאכל ובמשתה.

למה?

היינו שאצלם גם מאכל ומשתה הם רוחניות

ועבודת השם.

וכך הסביר הגאון מווילנה זכר צדיק וברכה את דברי הגמרא בסנהדרין ל״ט שבאותם ימים קדמונים היו מאמינים בשניות.

זאת אומרת לא היו מאמינים שהקדוש ברוך הוא אחד

יש בו גם טוב וגם רע כביכול.

אמרו אין דבר כזה, יש אחד טוב

ויש אחד רע.

זה הם מאמינים בשניות,

בשניים כאילו, שתי רשויות.

אחד מהכהנים שלהם אמר לה ממר

חצייך העליון

שייך

לפועל הטוב

וחצייך התחתון

שייך לפועל הרע.

היינו אדם מחציו ולמעלה ונעלה.

שם בחצי העליון

משכן השכל והנשמה,

כוח הדיבור שמייחד את האדם מן הבהמה ומידותיו הטובות שבליבו

אבל חציו התחתון

וחציו הבהמי.

הקרביים,

התאוות,

הוצאת הפסולת.

ענה הוא המימר

אם כדבריך

איך מניח החלק הנעלה

להעביר מאכל ומשקה בתחומו

אם זה שייך לחצי התחתון

מה פתאום שעה עליון

יעביר את הרע, כמו שאתה מבין,

דרכו.

והיינו מדוע אותו עבר שמשמש לדיבור

הנעליו הרוחני

הוא בעצמו משמש לאוכל הגשמי.

תחליט,

זה טוב או לא טוב?

על כורחנו שגם הגשמיות יכולה וצריכה להפך לנעלה

ולעבוד את השם לא פחות מהתפילה שבמקום הקורבנות.

התפילות הן במקום קורבנות

והאכילה במקום קורבנות.

ושניהן בפה.

אז זה לא חצי ולא חצי ולא שניות ואל תבלבל את המוח.

ואפילו רבי שמעון בר יוחאי

ואפילו רבי שמעון בר יוחאי

שאמר בירושלמי ברכות פרק א' הלכה ב'

שאילו הוא היה בהר סיני

היה מבקש שתי פיות

שתי פיות

אחד לדבר בדברי קדושה ולימוד התורה

והפה השני יהיה לשאר הדיבורים דיבורי חול.

אבל הוא לא ביקש פה מיוחד לאכילה.

כי ודאי

שהיינו אוכלים בפה המיועד לדברי תורה גם אם היה מקבל אדם שני פיות

פה אחד לדברי תורה ופה אחד לדברי חולין לאכול.

ודאי הוא היה אוכל בפה של דברי תורה. למה?

שהרי אכילתנו

היא גם עבודת השם צרופה.

זה בהתאם לי ממלכת כהנים בגוי קדוש.

כמו שהכהנים אוכלים משולחן גבוה,

גם השולחן שלנו

זה היום במקום מזבח והאוכל במקום קורבן,

וזוהי עבודתנו. נו, אז יש קצת הבדל בינינו לבין הגויים. לא?

הם ממש אוכלים לשם שמיים.

רבי חנניהו בן הקשי אומר, עושו הקודש ברוך הוא זה כל ישראל,

להביא כוח ארבונו תורה ומצפות השנה אמור אדם ובסלמה על סבגו יחדיל תורה ויעדיר.