למדנו ארחות חיים | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: אלעזר בן פנינה, חזרה בתשובה שלמה, שיזכה להשלים את התיקון שלו בגלגול הזה, שימשול ביצריו, יתעלה ביראת שמים, לא יאבד את מצוותיו בזכות זיכוי הרבים אמן, אמן!!

"אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, ז) מדובר על שבט שמעון ולוי. "אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים". ושבטו של לוי, עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות ונתן לו תפוצתו דרך כבוד. עד כאן דברי רש"י. זאת אומרת: אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון למה? כדי להפיץ אותם, "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" שהם לא יהיו ביחד עם שבט לוי, וכל זה כדי שיהיו נפוצים. 

והשבט של לוי גם כן, עשה, עשה אותו מחזר על הגרנות, לבקש את המעשרות, תרומות ונתן לו תפוצתו בדרך של כבוד. למה יש חילוק בין שמעון לבין לוי? למה לוי דוקא בדרך כבוד ושמעון לא דאג לו באופן הזה? {תכף נבין} ביקש יעקב אבינו לגלות לבניו את הקץ, ולא עלתה בידו, רצה להגיד להם מה יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (בראשית מט, א), לא עלתה בידו נסתלקה השכינה, אבל הדרך להגיע לשלמותם ולקרב את הקץ - מסר לבניו. 

מתי יהיה הקץ? איך יהיה הקץ? לא מסר להם, אבל איך הם יגיעו לשלמות ועל ידי זה הם יקרבו את הקץ? זה כן מסר להם. בעין שכלו וברוח קודשו, הבין יעקב את התכונות השונות של בניו, וכשכולם הצהירו אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים, ראה לנחוץ להדריך כל אחד לפי תכונותיו את הדרך ילך בה, ואת המעשה אשר יעשה, שכל אחד יוכל לפתח כישרונותיו ולנצל אותם לעבודת השם. 

לפני פטירתו של רבי אליעזר אמרו לו תלמידיו: "רבנו, למדנו אורחות חיים", 

נענה להם ולמדם כמה הנהגות טובות, גמרא בברכות כח'. אז רבי אליעזר טרם פטירתו, התלמידים באים ורוצים לבוא ולבקש ממנו עוד משהו לפני שהוא הולך, מה הם מבקשים? "למדנו אורחות חיים". מה זה למדנו? מה עשיתם עד עכשיו? לא למדתם ממנו כלום? מה זה למדנו אורחות חיים? הוא נענה להם ולימד אותם כמה הנהגות טובות, 

מה אמר להם? זה גם טוב בשבילנו! "היזהרו בכבוד חברכם, ומנעו בניכם מן ההגיון" מה הכוונה "מן ההגיון" מנעו בניכם מן ההגיון? רש"י אומר: "לא תרגילום במקרא יותר מידי משום דמשכא". אדם נמשך ללמוד מקרא וזה על חשבון לימוד התורה שבעל פה. ולשון אחר "מנעו בניכם מן ההגיון" שיחת הילדים. זאת אומרת: להרגיל אותם שלא ישוחחו דברים הגיון כאילו, הגה משלון הגות לדבר, אלא לנצל את הזמן לשבט לעסוק בתורה כמו שצריך. 

ולכן הוא ממשיך ואומר: "והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים". אבא שלי המנוח מגיל צעיר, הסבא שלי המנוח, שילם כסף והחזיק מלמד במשך שלוש שנים, כל הפרנסה של המלמד היתה עליו וכל בני המקום נהנו ממנו, אבל בעיקר הוא הביא אותו בשביל אבא שלי. 

ואבא שלי סיפר לי: שהוא הושיב אותו בין ברכיו ממש ככה כמו שכתוב: והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים. ככה היו לומדים פעם, לא היה כמו היום, כיתות וספסלים ויושבים וזה... היו על הרצפה סביב הרב או המורי, והוא ישב בין ברכיו ממש, זאת אומרת הוא כאן והוא יושב בין ברכיו והוא מלמד אותו. 

"וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים", מה פרוש דעו לפני מי אתם עומדים? כדי שתתפללו ביראה ובכוונה, אם אתה לא יודע בפני מי אתה עומד, אין לך יראה אין כוונה איזה מן תפילה זו? אתה לא מתפלל אתה רק אומר טקסט וגומר אותו. אחרי כל מה שהוא אמר את הדברים האלה קצרים, 

הוא אומר: "ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא!", שמעתם? כל כך מעט דברים ואם עושים אותם זוכים לחיי העולם הבא, מה? היזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא. אז זה בעיה להישמר ולכבד את החברים? ואם אתה מכבד את החברים, ובין אדם לחברו אתה בסדר - דבר אחד. 

שתיים - אם יש לך ילדים, תדאג תמנע מן הגיון לפי מה שאומר רש"י, ותשיב אותם בין תלמידי חכמים, תשקיע שילמדו תורה כמו שצריך, ואם צריך לקחת גם חונך, ואם צריך לקחת גם חברותא, העיקר שהילד יהיה כל הזמן לומד תורה. ואתם, אתם כשאתם מתפללים, תדעו לפני אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא. זה דבר מפליא! 

אחרי שהיה רבי אליעזר היה דומה לספר תורה, ולימד הרבה תורה לתלמידיו, כמו שכתוב בגמרא בסנהדרין סח', אז בודאי במשך חייו גם הספיק ללמד אותם אורחות חיים, מה הם עשו אצלו כל הזמן עשרות שנים מה עשו? ועוד במה נתקררה דעתם? בתשובה הקצרה בהנהגות טובות, זהו לא מספיק לכם כל מה שלמדתם ממנו כל החיים? רק מה שהוא אמר לכם עכשיו, רק בזה מתקררת דעתכם והכל בסדר? איך נבין זאת? 

הגאון מווילנה מבאר לנו מה ההבדל בין דרך לבין אורח. דרך - הוא רחב. ואורח - זה דרך צר. "דרך" הוא רחב "אורח" - הוא דרך צר. התלמידים לא בקשו "למדנו דרכי חיים" זה כבר ידוע להם, אבל האורחות הצרות שבהם מגיעים לדרכים הגדולים - רצו לדעת. משל למה הדבר דומה? למי שפורש למדינת הים, בספינה או במטוס, וכל הנסיעה מתנהלת על מי מנוחות, אבל מה שמוטל על הנוסע זה להגיע לתחנה, וזה כולל את כל הסידורים הדרושים, צריך להכין פספורט צריך להכין כרטיסים וכדומה. 

זאת אומרת: הדרך זה המטוס או הספינה שאיתם אתה תגיע לאן שאתה רוצה, אבל אם לא תעשה את "האורחות" את הדברים המקדימים בשביל להגיע לדרך - אז אתה לא תגיע לדרך, אין בעיה, המטוס מביא אותך מנקודה לנקודה, אתה רוצה מהעולם הזה להגיע לעולם הבא - אין בעיה, הוא יביא אותך, אבך אתה יודע איך לעלות למטוס, הכנת את עצמך כדי שתוכל להגיע, יש את הדרכים לפני כן "אורחות" זה נקרא. 

כך הדבר בעניינו, דרך התורה, מי שהולך דרך התורה זה דרך בטוחה שתביא לו את העולם הבא זה ברור, אבל האדם צריך קודם כל את האורחות הקטנים שיוליכו אותו לדרך התורה, איך אתה תגיע לדרך התורה? אז בואו נחזור רגע לדברים שהוא אמר אולי נוכל להבין קצת את עומקם. הוא אומר: "היזהרו בכבוד חברכם - פירושו של דבר זה תיקון המידות. כי להיזהר בכבוד החברים פה זה מלחמת המידות, יש נקמה יש נטירה יש קינאה יש שנאה יש מחלוקת, יש הוווווווו!! בשביל להיזהר לכבוד חברך 

- הרי כתוב שאחת מהשאלות כשאדם מגיע לעולם האמת שואלים אותו: "המלכת את חברך? המלכת את קונך?" 

באותו לשון! אתה צריך לראות את חברך מלך! אין מתנהגים עם מלך? בשיא הזהירות! אם לא זה מוות! המלכת את חברך? הוא היה מלך עליך! או הסתכלת עליו ככה מלמעלה למטה כאילו מה אני חייב לך משהו? מה קרה? אז היזהרו בכבוד חבריכם - זה אורחות, אם אין לך מידות טובות מה יועיל לך? מה יועיל לך כל הדרך שלמדת כל התורה? אם אתה לא ממש אותה, אם המידות שלך לא מתוקנות? היזהרו בכבוד חברכם. 

"ומנעו בניכם מן ההגיון" - אז לפי זה שלא יהיה ביטול תורה, לא להתעסק במשהו פחות חשוב ממשהו יותר חשוב. אז זאת אומרת צריך לדעת להאריך את הזמן וצריך לעשות אתו את המקסימום, אז אם אומרים לך מנעו בניכם מן ההגיון - אז בודאי אם אתה לא יודע שאתה לא תעשה בבן שלך אז אתה לא תעשה, אז ברור שגם אתה צריך להקפיד על הזמן ולדעת מה לעשות יותר ומה לעשות פחות, מה להקדים מה לאחר, מה להרבות מה למעט, אז אם אתה שולט בזמן ויודע איך לנצל אותו - אז ודאי שזה האורחות אחרת, אז מה אם אתה יודע את הדרך? אבל אם אתה לא מגיע לדרך כי אתה מבזבז את הזמן, אז איך תצליח?

ודבר שלישי: כשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, מה פירוש? פירוש צריך להיות יראה וכוונה, אם אין לך יראת אלוקים, אם אתה לא יודע לפני מי אתה עומד, אם אין לך את ה"לשמה" אז איך אתה יכול בכלל לעמוד לפני בורא עולם, אז מה זה מועיל שאתה בדרך, בדרך אז אתה כמו תוכי חקיין, אתה עושה דברים רק בגלל שכולם עושים ואתה מבין שצריך לעשות ואתה עושה, אבל איפה הכוונה איפה היראה? כדי שתתפללו ביראה ובכוונה. 

אז כשאדם יש לו את זה, שלושת הדברים האלה, בזה תזכו לחיי העולם הבא. דרך כבר יש לכם למדתם, אבל האורחות האלה יבואו אתכם אל זה, אם תחסרו אותם אז מה יועיל? זה מה שהשאיר יעקב ברכה לבניו, למען ידעו כל אחד את "האורח" בו ידרוך לפי תכונותיו להגיע לדרך המבוקש. אז מה הברכות שהוא בירך אותם? הנחיות, מה כל אחד תפקידו בעולמו ומה עליו לעשות ולנצל את כוחותיו, וזה האורח שבו ידרוך לפי התכונות ויגיע לדרך המבוקש לדרך המשותפת לכולם, להגיע עד לחיי העולם הבא, לשלב, לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לשולחו (משלי כב, כא). 

שמעון ולוי לא חטאו בזה שהם הרגו את אנשי שכם, כמו שהאריכו לבאר לנו הרמב"ם והרמב"ן, שאנשי שכם היו חייבים מיתה {כמו שהזכרתי בהרצאה יש עוד כמה טעמים} אבל בהרמב"ן לד, יב תוכלו לראות שם. החטא שלהם היה שהם עשו את מה שעשו מתוך כעס וגם בלי להתייעץ עם אביהם, ויעקב סבר שהצעד הזה עלול להמית עליהם אסון מצד יושבי הארץ, ובאמת נלחמו בהם שלוש מלחמות בגלל זה, והם נצחו ברוך השם! איך אמר יעקב אבינו (בראשית מח, כב): "בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" בצלותי ובבעותי" שהוא ניצח בזכות התפילות וכו'. 

אבל שמעון ולוי, מה השיבו לו ליעקב אבינו? הם צידקו את מעשיהם בזה שאמרו (בראשית לד, לא): "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" אנחנו יכולים לשתוק על דבר כזה? אי אפשר לוותר על דבר כזה. 

ויעקב אבינו הכיר שמידת הכעס גרמה למעשיהם. ועל כן הוא אמר: "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" על ידי שהם יתפזרו בין השבטים. והפרנסה שלהם תהיה בידי בשר ודם, זאת אומרת יהיו תלויים בבשר ודם, אז תשבר רוחם ולא יבואו לכעוס. אם הפרנסה שלך ביד מישהו - אתה יכול לכעוס עליו? 

'הב הב הב!' 

הוא יתן לך משהו? – 'תעוף מפה!' הוא לא יתן לך. אתה חייב... חנווני, אם ישפיל את כל אלה שבאים לקנות אצלו יצעק עליהם או ז... הם לא יקנו אצלו, הם לא יבואו הוא יישאר לבד, ימכור לאשתו ואשתו תמכור לו זה הכל. זאת אומרת: הוא דאג שמידת הכעס תשבר - אז הם צריכים להיות תלויים באנשים. אבל גילו לנו חכמים זכרונם לברכה: שיש חילוק שהכעס של שמעון ולוי כל אחד היה ממקור אחר, ממקורות שונים הם נבעו. אצל שמעון - הכעס נבע ממידת הרגזנות. רגזן! איפה אנחנו רואים את זה? הסוף הוכיח במעשה זימרי. זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא שבט השִּׁמְעֹנִי (במדבר כה, יד). 

בא לפני משה: "אתה! מי התיר לך מדיינית!?" 

לקח לה את המדיינית, תפס לה בציצית ראשה והביא אותה לפני משה 

ואמר: "ואתה! מי התיר לך מדיינית?!" כאילו 'מה, אני אסור לי מדיינית, ואתה מי התיר לך מדיינית?! אתה לקחת מבנות מדיין!" 

משה רבנו גייר אותה, וזה לוקח אותה בלי שום גיור בלי כלום נכנס איתה לאוהל ועושה מעשה, רואים שיש פה כמו רגזנות, כעס פתע. אבל אצל לוי - השורש היה קנאות לכבוד השם, לכבוד שמים. ואמרו בספרי: 'שעל ידי זה שהוא קינא לכבוד שמים, בעגל ובשיתין {כמו שהסברנו אתמול בהרצאה בהרחבה} פרעו את החוב והראו שגם הקנאות שהיתה במעשה דינה היה כולה קודש. 

לכן (דברים לג, ח) "תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ", הוא נתברך על ידי משה רבנו, משה רבנו נתן לו ברכות, בכל זאת למרות שזה נבע ממקור טהור, גזר יעקב להפיץ אותם אבל בדרך כבוד. למה? כי ההנהגה הזאת של הקנאות גם לשם שמים אינה ראויה לנהוג תמיד רק לעת הצורך, כמו שהיה בזמן חשמונאים, שהתחילו להעביר את כל העם על הדת, גזרות שמד! אז חייבים למסור את הנפש לקנא להשם. אבל לא משתמשים בזה בכל דבר, בכל דבר קנאות, 

- 'יאללה, מסירות נפש! יאללה' שבור לו את החנות! יאללה תעשה ככה...' 

יש אנשים קיצוניים סתם! וזה לא נובע מקנאות להשם, זה רגזנות עצבנות גאווה, מידות כאלה שהן הגורמות, כאילו מחשיבים עצמם יותר דתיים יותר חרדים יותר קיצונים. וכך יעקב אבינו הדריך את שאר השבטים, וגילה לכולם את התפקיד ואת התכונות שלהם. כמו שאמרו בגמרא: "ההוא דאמר: "דונו דיני" ובדקו אחריו ומצאו שבא משבט דן שנאמר (בראשית מט, טז): "דָּן יָדִין עַמּוֹ" אומר רש"י: "בכל דבר משא ומתן שהיה לו עם אדם היה אומר תמיד: "בא איתי לדין!" ולא נשמע דבר אדם אלא על פי דיין! 

- "דונו דיני, עזוב בלי דיבורים, אתה בא לבית דין? קדימה בית דין מה שיגידו – בסדר". 

זה משבט דן. זאת אומרת: התכונות מושרשות בכל שבט ושבט מושרשת מידה, והמידות האלה חוזרות על עצמן בכל אורחותיהם. 

לפעמים שואלים אנשים: "תגיד למה צריך כל כך הרבה ישיבות נפרדות, ישיבת זה וישיבת זה וישיבת זה..." 

יש כל מיני שמות וכל מיני ערים וכל מיני..... 

"למה צריך כל כך הרבה ישיבות? למה לא התאחדו כולם, תהיה ישיבה אחת בעיר ויהיה עשרת אלפים ועשרים אלף ביחד ישבו כולם וילמדו, איזה קידוש יהיה יה בה בי!". 

נו, למה? נו תגידו לי למה? לא יודעים... 

ובכן, כבר הקדים יעקב אבינו כשהוא נפרד מהבנים לפני מותו זה היה (בראשית מט, כח) "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" כל אחד ברכה אחרת, מה הבעיה? אפשר לברך את כולם ברכה אחת! "תזכו לא' ב' ג' ד' ה ו'", זהו כלל את כולם "וכולם בכלל הברכות ונאמר אמן!", ככה הוא היה יכול להגיד. לא! כל אחד הוא ברך אותו בנפרד, וכל אחד מה שמתאים לו לעניינו, אפילו שהוא כלל את כולם, אבל בכל זאת לכל אחד נתן ברכה מיוחדת כדי שידע מה היא הדרך המיוחדת לו. 

כך אותו דבר בנוגע לישיבות, לכל ישיבה יש תכונה משלה וגוון משלה. 'כשם שדעותיהן של אנשים שוות' כך אי אפשר שהישיבות יהיו שוות. הדעות מחולקות בטעמה של התורה. יש ישיבה שאוהבים בה פלפול, יש שאוהבים פשטות, יש שאוהבים את לימוד השיטות, ללמוד את כל השיטות ראשונים ואחרונים, יש שאצלהם זה הבנה, הבנה, מחפשים את ההבנה, כל ישיבה יש לה גוון ויש לה דעה משלה. 

אבל מה העיקר? העיקר שכולם מאוחדים בקבלת עול מלכות שמים, ואז כל האורחות האלה - הולכים לנקודה מרכזית, לדרך המרכזית, דרך המלך. כשאנחנו נמצאים בעת של חושך כה שהעולם חשוך, ואנחנו לא יודעים מה ילד יום, אין שום עצה אלא להרבות בישיבות בישיבה בכוללים ובתלמודי תורה ובכל מקום שרק עוסקים בתורה, כדי שכל אחד ימצא את המקום המתאים לו. 

כי אנחנו חיים בתקופה שנתקיים בנו (ישעיה סו, ג) "וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה" אנשים היום מתאווים לשיקוצים לא לתורה, כל העולם צווח {עולם התורה אני מתכוון} 

כל העולם צווח: "שהטמבלויזיה והאינטרנט והכל זה תועבה תועבה ופה פי פה!" 

אבל בלי התבלין של התורה והטעם של התורה לא מוצאים עוז בנפשם להרחיק את השקצים האלה מביתם. 

אתמול הגיע אדם להרצאה, לקח את הסמסונג-7... שבר אותו כמו שצריך וקיים מצווה (דברים יז, ז) "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" אבל כמה יש כאלה? כי לאנשים קשה להתפטר מן השיקוצים, הם משקצים את הנפש וקשה להם להתפטר מהשיקוצים, אבל מי שנכנס בו התבלין של התורה, טעם התורה, הבנת התורה, ערך התורה - אוטומט הוא יעשה את זה! הדרך היחידה היא להרבות ישיבה, ולהרבות לומדים, ועל ידי העמל של התורה והתחבולות של יראת שמים - אז מצליחים לשמור על זכות השכל, ולהתרחק מכל כיעור ומכל הדומה לו. 

אם עושים כך מגיעים לתכלית המבוקש. להראות לעולם ובעולם שהשם הוא אלוקי כולנו ולא כמו שרואים היום מחלוקות גם בעולם התורה, וכל מיני שטחים כאלה ואחרים, למרות כל ההבדלים שבתכונותינו, למרות שאלה חסידים, ואלה ליטאים, ואלה ספרדים, ואלה תימנים, ואלה ככה ואלה ככה, אנחנו צריכים... אנחנו צריכים להגיע לתכלית המבוקש להראות שהאלוקים הוא אלוקי כולנו עם כל ההבדלים בתכונות במנהגים וכו' ובהשקפות וכו' ו"השם אלוקינו השם אחד" (דברים ו, ד). 

יהי רצון שנזכה לכוון לתכלית המבוקשת כל אחד מאיתנו לנצל את מידותינו וכישרונותינו במלואם ולהביא לקידוש השם תמיד אמן. 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".