למה נקרא משה בשמו? | הרב אמנון יצחק

נציב יום: כנרת בת בתיה בנייה - שזכות זיכוי הרבים תעמוד לה ושהמחלה תסתלק במהרה ושלא תצטרך לעבור ניתוחים – אמן! 

הקהל: אמן! ! 

(ע"פ חכמת המצפון ויקרא, מאמר ב) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א).

אמרו חז"ל: 'עשר (10) שמות נקראו לו למשה: יֶרֶד, חֶבֶר, יְקוּתִיאֵל, אֲבִי גְדוֹר, אֲבִי שׂוֹכוֹ, אֲבִי זָנוֹחַ...';

יֶרֶד – לפי שהוריד את התורה מלמעלה למטה. 

אֲבִי גְדוֹר - אביהם של גודרים. 

חֶבֶר - שחיבר את הבנים לאביהם שבשמים. 

אֲבִי שׂוֹכוֹ - אביהם של נביאים שסוכים ברוח הקודש ועוד...

כל זה נלמד מהפסוק (בדברי הימים- א פרק ד' פסוק יח) כתוב: "וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד". 

אז הפסוק מדבר על: "וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה" זו יוכבד, היא נקראת "הַיְהֻדִיָּה" משום מי שמציל יהודים - אז הוא נקרא: "יהודי" כמו "מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי" (אסתר י, ג) - שהציל את היהודים! 

וכיוון שיוכבד הצילה את היהודים, כשפרעה ציווה אותה: 'להרוג את העוברים במעי אימן! ' והיא היתה מהמיילדות; היא וביתה מרים והן לא הסכימו, אז לכן "וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה" זה יוכבד. 

"וְאִשְׁתּוֹ היהודיה יָלְדָה אֶת יֶרֶד" אז אלה השמות: "יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ" - אין לה ילדים כאלה! אבל כל ספר "דברי הימים" הוא נכתב להידרש! לשם דרשות, לא כמו הפשט. אז לכן רואים פה שכתוב שהיו לה ילדים; אחד קוראים לו יֶרֶד אחד אֲבִי גְדוֹר ואת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ, איפה היה ליוכבד את אלה?! היה לה שלושה (3) ילדים; מרים, אהרן ומשה. אלא כל אלה הם השמות של משה רבינו.

"וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד" - אלה הבנים של בִּתְיָה, מי זה הבנים? - זה בן אחד (1) שקראו לו עשר (10) שמות. מי הוא? - משה. ולכן זה נקרא "בְּנֵי בִּתְיָה" לא בַּתיה "בִּתְיָה" ככה קראו לבת פרעה. 

למה היא נקראה "בִּתְיָה"? 

אמר הקב"ה: 'את לקחת את משה שהוא לא בנך ועשית אותו בנך - אני לוקח אותך אפילו שאת לא בתי אעשה אותך ביתי! אז את בִּתְיָה. ביתי של י-ה. והפירוש: בת של י-ה בתיה. לכן אנשים קוראים בַּתיה אבל השם הוא בִּתְיָה.

והיא התחתנה עם מָרֶד, מי זה מָרֶד? "אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד" - זה כלב בן יפונה, הוא התחתן אתה עם בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה. למה? - יבוא מורד ויתחתן עם מורדת; הוא מרד בעצת המרגלים והיא מרדה בעצת אביה: 'להטביע את כולם! ' והיא הצילה את משה, אז יבוא מורד ויתחתן עם מורדת. 

יש אומרים: 'הוא הציל את הצאן והיא הצילה את הרועה! הוא הציל את הצאן - את עם ישראל שהוא הציל אותם מעצת המרגלים והיא הצילה את הרועה את משה רבינו! אז ככה ניצלו עם ישראל כולם. אז הם מתאימים להתחתן. 'מין במינו' מה שנקרא. טוב, זה הרחבתי לכם קצת שיהיה מושגים על מה ולמה.

אז נחזור: 'עשר (10) שמות נקראו לו למשה...' פה לא מוזכרים כולם, יש עוד אומרים ששמו: 'טוביה' ועוד 'שמעיה, נתנאל' וכו'. 'עשר שמות נקראו לו למשה; יֶרֶד, חֶבֶר, יְקוּתִיאֵל, אֲבִי גְדוֹר, אֲבִי שׂוֹכוֹ, אֲבִי זָנוֹחַ;

יֶרֶד למה נקרא שמו? – לפי שהוריד את התורה מלמעלה למטה, זה שם חשוב מאוד! 

חֶבֶר - שחיבר את הבנים לאביהם שבשמים! 

יְקוּתִיאֵל - שנתן תקוה לכל עם ישראל. 

אֲבִי גְדוֹר - אביהם של הגודרים, לגדור את ישראל מעבירות ומייסורים. 

אֲבִי שׂוֹכוֹ - אביהם של נביאים שסוכים ברוח הקודש! הוא רבן של הנביאים. 

אֲבִי זָנוֹחַ - שהזניח את ישראל מעבודה זרה, מהעגל! 

והנה, ענין השם, הוא לתאר ולהגדיר את מהותו של הדבר ואיכותו. זאת אומרת אם אחד קוראים לו: 'שלום' - אז הוא תמיד צריך להיות בשלום עם כולם! זה המהות שלו, שלום לא רק עם... (???6: 58) הוא גם צריך להשכין שלום בין אחרים! מכל מקום, ענין השם הוא לתאר ולהגדיר את מהותו של הדבר ואיכותו.

שאלו אותי השבוע: הם רוצים לקראות לילדה אחת שנולדה 'אסתאר' במקום לקרוא לה "אסתר" – 'אסתאר' למה? לא! באל'ף 'אסתאר' למה אסתאר? שאלתי: למה אסתאר? 

אמרו: 'שיהיה שם מודרני! אסתאר'. 

אז אמרתי: 'במקום זה תקראו לילדה 'קורנפלור' עוד לא קראו קורנפלור - זה מודרני וחדיש גם! ' 

מה זה הג'ננה הזאת של אנשים?! כל אחרות בתחרות מי קורא הכי משונה! 'סברס' תקראו לה: 'סברס' מה זה השטויות האלה?! 'אסתאר'?! יש "אסתר" שם קדוש! של אשה קדושה, צדיקה, מצילה של כל ישראל! - לא, אסתאר...

אז שם מתאר ומהגדיר את מהותו של הדבר ואיכותו.

מצינו בחז"ל: 'בשעה שאמר הקב"ה לברוא את אדם הראשון, 

שאלו מלאכי השרת: 'אדם זה מה טיבו?'

אָמַר לָהֶם: 'חָכְמָתוֹ תְּהֵא מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם! הביא לפניהם בהמה חיה ועוף 

אמר להם: 'זה מה שמו?' ולא היו יודעים, העבירם לפני אדם 

אמר לו: 'מה שמו?' 

אמר לו: 'זה שור זה חמור וזה גמל', 

אמר לו: 'ואתה מה שמך?'

אמר לו: 'אני נאה להקראות 'אדם' שנבראתי מן האדמה. 

- 'ואני מה שמי?' 

אמר לו: 'נאה לך להקראות "ה'" (בשם אדנו"ת) שאתה אדון לכל! 

אמר הקב"ה: "אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי" (ישעיה מב, ח) שקרא לי אדם הראשון – 'חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם! '. 

חכמה זו של קריאת שם לדבר - היא חכמה עליונה למעלה מחכמת המלאכים! כשאדם מסוגל להגדיר דבר ע"פ מהותו - זה חכמה גדולה מאוד. כי שמו של הדבר, הוא ההגדרה הקצרה ביותר, הממצה כל מהותו וענינו של הדבר; 

(דודי – הרב דוד יוסף, איציק – הרב יצחק יוסף, צעקני - הרב דניאל זר, במילה אחת (1) להגדיר - זה למעלה מן המלאכים! )

ואם די לכל הברואים בשם אחד, אשר בו בא לידי ביטוי כל עצם מהותם. לא צריך שני (2) שמות, שלושה (3) שמות, אך למשה רבינו ע"ה נצרכו עשר (10) שמות כדי להגדיר אותו! ולתאר את קווי גדלותו הא-לקית. לכן;

יֶרֶד - שהוריד תורה לישראל, חֶבֶר - שחיבר את הבנים לאביהם שבשמים. יְקוּתִיאֵל - שנתן תקוה לישראל. אֲבִי גְדוֹר - שגדר את ישראל מעבירות וכו', כל השמות מגדירים... לא מספיק לכאורה שם אחד! 

ואמרו חז"ל: 'אמר לו הקב"ה למשה: 'חייך! מכל שמות שיש לך, איני קוראך אלא בשם שקראתך בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה" (שמות ב, י) לכן כתוב בפרשה: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה ויְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א) הקב"ה קורא למשה בשם! איזה? - שקראה לו דווקא בִּתְיָה. 

ויש להתבונן: מה מצא הקב"ה בשם זה יתר על שאר שמותיו של משה? שהם לכאורה מביעים את גדלותו של משה יותר מהשם "מֹשֶׁה" עצמו. היא קראה לו מֹשֶׁה – "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י) ע"ש הפעולה שהיא עשתה. 

אומנם שואלים היו צריכים לקרוא לו: 'משוי' אם "מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" אז איך צריך לקרוא לו? שהוא 'משוי' למה מֹשֶׁה? - תכף נבין...

לכאורה, השמות האחרים שהזכרנו מביעים את גדלותו של משה יותר מאשר השם מֹשֶׁה. ועוד, הרי הוראת שם זה, אינו מתייחס למשה כלל, זה לא מביע לכאורה משהו ממעלותיו לכאורה, זה לא מביע משהו ממעלותיו של משה וכו'; יֶרֶד - שהוריד תורה, חֶבֶר - שחיבר את עם ישראל, זה שמות שמגדירים את ההוויה שלו, את המהות שלו, מה הוא פעל בעולם, מה שהוא עשה. אבל "מֹשֶׁה" זה מה שעשו לו, זה שם שמתייחס ל: בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה; "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" אז הוא נקרא ע"ש הפעולה, למה ה' בחר דוקא את השם הזה מכל השמות? 

נראה לבאר: כי "מְשִׁיתִהוּ" והמשייה של מֹשֶׁה מן המים היתה ע"י מסירות נפש של בִּתְיָה! כי היא עברה על מצות אביה כדי להציל את נפשו - והיא חייבת מיתה! ! היא עוברת על דבר המלך. וכיון שהצלת מֹשֶׁה היתה ע"י מסירות נפש - נכנס הכח זה בגופו ובנפשו של משה רבינו! כי כל מה שהנותן נותן למקבל - מגיע אל המקבל בלא שיור.

וכח מסירות נפש שהיה למשה רבינו היה ע"י המסירות נפש של בִּתְיָה! ולכן שם מֹשֶׁה - הינו תמצית אופיו של מֹשֶׁה יותר מכל שמותיו! זה שם שהוגדר ע"י בִּתְיָה והשם הזה כיוון שהוא ניתן ע"י מי שמסרה נפש למשה רבינו, אז הכח של הנותן עובר למקבל בלי שיור! ממש הכל עובר. 

אז לכן נקרא: מֹשֶׁה, לא 'משוי' מֹשֶׁה, שעד היום הוא מֹשֶׁה את ישראל להעלותם לאביהם שבשמים! במסירות נפש! ! לכן, 'היה נושא בעול אתם' והיה נלחם על כל דבר, הכל במסירות נפש! מאיפה הוא קיבל את הכל הזה? - מאצל בִּתְיָה שמסרה את נפשה. 

ככה היה עם חוּר הבן של מרים - גם הוא מסר נפש! למה? - כי אמא שלו היתה מוסרת נפש! ! וככה זה עובר. כל הילדים של רחל כל הילדים של לאה - כל אחד היה תופס פלך שהיתה אמא שלו. כולם; - אחד הודאה, אחד שתיקה וככה כל הצאצאים, זה נותן כח.

אמא שלי מנוחתה עדן, היה לה כח של חסד, גמילות חסדים לאין שיעור! היא הדביקה לנו את הדבר הזה. ('אמהּ של מלכות' ראה אתר חדש לזכרם של ההורים מרת רומיה ע"ה...)

זאת אומרת כל בן אדם שהוא מקבל מכח מסוים - הכח הזה פועל בו. 

כתוב: "וְשָׁמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד" (דברים ז, יב) 

ובירושלמי (בקידושין פרק א' הלכה א') 'תניא: שלש (3) מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל; רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים.

גומלי חסדים מאיפה אנחנו לומדים? - שנאמר: "וְשָׁמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד". 

בעל "התורה תמימה" תמה: פשט הכתוב מורה, שהקב"ה יתנהג עם ישראל במידת החסד! ככתוב: "וְשָׁמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד" שהקב"ה יתנהג אתנו במידת בחסד, איך לומדים מהפסוק הזה, איפה מרומז כאן שמידת החסד נטועה בישראל? אתה רוצה ללמד אותי: שה' נתן לנו שלש (3) מתנות; רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים. ואתה אומר לי: בא תלמד מאיפה אתה רואה שהקב"ה נתן לנו את הכח של גומלי חסדים? - מזה שכתוב: "וְשָׁמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד". 

אומר בעל "התורה תמימה": איפה זה כתוב? – כתוב: שהקב"ה הוא יתנהג אתנו במידת החסד! אבל איפה כתוב שאנחנו נהיה גומלי חסדים?

אבל לפי מה שלמדנו, שמתוך שהקב"ה נוהג עם ישראל במידת החסד - נספגת המידה הזאת בתוכן של ישראל! ובתוכם של ישראל! שע"י הנהגת הקב"ה עם ישראל במידת החסד - הוא נותן להם במתנה את החסד 'ונתן' זאת אומרת זה מתנה! 'וזה אחת משלוש מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל' ועל כן בחר הקב"ה בשם מֹשֶׁה מכל השמות, כי מה נדרש בעיקר ממנהיג של ישראל? - מסירות נפש עבור כל יחיד ויחיד! והשם מֹשֶׁה מעיד על התכונה הזו: שהוא מֹשֶׁה כל אחד ואחד להצילו.

וכן אמרו חז"ל: 'בדק הקב"ה לדוד בצאן – ומצא אותו רועה יפה! היה מוציא הקטנים לרעות - כדי שירעו הם קודם את העשב הרך. ואח"כ מוציא את הזקנים - כדי שירעו את העשב הבינוני. ואח"כ מוציא את הבחורים - שיהיו אוכלים את העשב הקשה! ' כי אם הוא יוציא את כולם, כולם יוכלו את הרך ואז מה יִשאר לזקנים? מסכנים! 

'אמר הקב"ה: 'מי שהוא יודע לרעות הצאן איש כפי כוחו - יבוא וירעה בעמי! '

אַה! אם יש לך הנהגה כזאת - אתה ראוי לרעות את עם ישראל. 

'ואף משה לא בחן אותו הקב"ה אלא בצאן, ברח ממנו גדי אחד ורץ אחריו! ונזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו 

אמר: 'אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא! עייף אתה! ! ' הרכיבו על כתפו והיה מהלך. 

אמר הקב"ה: 'יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם – חייך! אתה תרעה צאני ישראל'. אייי...

רועה ומנהיג הדור צריך להיות דואג לכל אחד! ומספק צרכיו לכל אחד לפי כחו! כמו שאמר ביהושע (במדבר כז, יח): "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" פירש רש"י: 'מה זה "יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ"? - שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד!' 

צריך מנהיג לדעת איך להתנהג עם כל אחד ואחד, כל אחד יש לו רוח אחרת, זה עצבני, זה מדוכא, זה אין לו תקוה! מיואש, זה ככה... כל אחד יש לו פלונטר של בעיות, לך תפרק עכשיו את כל זה ותסדר את הכל. וצריך סבלנות! ואורך רוח וכו'. אז צריך שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, אין די בהשפעה כללית על הדור! אלא צריך להתאים את ההנהגה עם כל אחד ואחד לפי רוחו וכחו. וללא מסירות נפש - אי אפשר לדאוג לכל אחד מישראל. אז זאת אומרת חייבים בשביל להנהיג את ישראל מסירות נפש. 

לא כמו שמצלצלים לרב הראשי (הרב יצחק יוסף...) לשאול שאלות בכשרות, אחרי חודש! (כ-30 יום) הוא עונה: 'שבעצם לא הוא, צריך לפנות לרב הראשי השני!' אֶה אֶה, מסירות נפש זה?! אדם צריך לענות בכל שעות היממה! תינג תינגתינג תינג תינגתינג... לעזור ליהודים לצאת ממצבים! תינג תינגתינג - כל רגע.

אתמול סיפר מישהו בהרצאה (כרמיאל - את מי מחייבות הלכות דרך ארץ? 19.03.2018) סיפור מלפני עשר (10) שנים! שהוא היה בהרצאה בחדרה, שאל אותי שלוש (3) שאלות ובסוף ביקש: 'טרמפ לרכבת!' ולקחתי אותו, שאל שאלות והכל, היום הוא אברך! והכל, הוא בא לספר את הסיפור וכו' וכו'. אני זוכר את המקרה הזה. 

אחרי שהוא ירד מהאוטו אמרתי לאלה שהיו אתי באוטו: 'זה יכול להיות מורה הוראות!' 

ואתמול הוא בא 'אברך שמנת!' למה? - כי כל השאלות שהוא שאל היו שאלות בטעם, לא היתה שאלה אחת מיותרת, שאלות של בירור אמיתי, אתה רואה את הכנות בשאלות. איך שהוא ירד – אמרתי: 'זה יכול להיות מורה הוראות בישראל!' למה? - כל הדרך הוא שואל אותי שאלות. עכשיו בן אדם קצת עייף, יום שלם, הרצאה, בחזור אולי קצת לנוח ככה... אבל ההוא 'מרביץ' שאלות ועונה לו על כל אחת ואחת! - הוא ציין את זה! אבל ראיתי מה הוא שואל, מה הוא... אמרתי זה... ותראו את הציור שלו, איך הוא נראה! איך הוא דיבר אתמול - ישתבח הבורא!!

כל ויהודי ויהודי צריך לטפל בו כמו שצריך לטפל בו, יש כאלה שצריך לקרב יש כאלה גם צריך לרחק, גם זה צריך לדעת למה? יש כאלה שיכולים להיות אסון, אסון- אם הם נמצאים בחברה הם יכולים רק לקלקל, וצריך גם אומץ לדעת להגיד לאדם, "סוּר מִמֶּנּוּ, צֵא טָמֵאתֹּאמַר לוֹ"! גם זה צריך לדעת, אי אפשר ככה הכל לפלף. 

משה רבינו היה איש חסד גדול, אוהב ישראל מאין כדוגמתו, אבל כשהיה צריך להגיד "מַמְרִים אתֶם" או שצריך לעשות איזה מעשה- הוא לא פחד, נכנס! צריך לריב עם הרועים, צריך להרוג את המצרי, מה שצריך. החכמה באדם שצריך להיות המידות שלו שהוא יודע להתנהג בהם. לא אדם תמיד הוא שקט, תמיד הוא עצבני, תמיד... אין תמיד, צריך לגוון. אברהם אבינו היה איש חסד, "עמוד החסד" עמוד החסד כל העולם עומד עליו. עמוד החסד אז איך הוא יכול להתאכזר לבן שלו, ולעקוד אותו? איך הוא יכול לגרש את הבן שלו ישמעאל שהוא אוהב אותו ולסלק אותו למדבר כשהוא חולה, רק עם קצת מים וכ"ו.. איך אפשר?

צריך לשלב צריך לדעת מתי כן ומתי לא, וזה לא סתירה זה לא הפכפך, מי שמתנהג לפי אמות לפי מה שהתורה אומרת-זה לא הפכפך זה לא פעם כך ופעם כך זה כמו שצריך. הפוך מי שכל הזמן הוא בטון אחד - זה הפכפך! אלה שתמיד אומרים אהבת ישראל אהבת ישראל וכ"ו וכ"ו וכ"ו רק אהבת ישראל , אלה לא חוששים לישראל. שיש אנשים מחטיאי הרבים צריך להזהיר מפניהם, מפרסמים את החנפים מפני חילול ה', יש הלכות לכאן והלכות לכאן, צריך לדעת את כולם ולהשתמש בכולן, לא לבחור צד אחד כבר למדנו דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם"זה גם שצריך להוכיח את האדם. זה הנועם.

ובכן כתוב אצל משה רבינו: "וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם", ואמרו חכמים היה רואה בסבלותם ובוכה ואומר, "חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, {נכון אתם יודעים עמה קשה עם הטיט לערבב טיט..... כל הזמן יבביי} והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן. זה משה רבנו (שמו"ר א' כ"ז).

ורש"י פירש הכתוב: וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם", נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהן וע"י מסירות נפש זכה לגילוי שכינה. וכן אמרו חז"ל: אמר הקב"ה אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל, אני מניח את העליונים ואת התחתונים ומדבר עמך, איזה עסקים היו למשה רבנו? הוא היה אב בית, כמו דמשק אליעזר אצל אברהם הוא היה אצל פרעה, והוא היה אחראי על כל הכלכלה והכל בארמון. 

ואתה הנחת עסקך, נסיך, נסיך מצרי לכאורה, איך הם אמרו בנות יתרו מה הן אמרו? הן אמרו "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ" ז"א הוא היה נסיך מצרי, ואתה הנחת עסקך והלכת לראות בצערן , אני מניח את העליונים ואת התחתונים ומדבר עמך, 

זה מה שכתוב: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת", ראה הקב"ה במשה שהוא סר מהעסקים שלו לראות בסבלותם של ישראל, לפיכך "וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה"

אתם רואים איך הקב"ה מתנהג עם כל אחד, "אה אתה עושה ככה אז גם אני אעשה איתך ככה" מידה כנגד מידה, מה שאתה משקיע בבני של ה' ככה הוא ישקיע בך. כל מה שאתה עושה הכל בא בחשבון.

אמרתי לאישה אתמול- את רוצה להציל את זה שאת אומרת, את גיסך את רוצה להציל אותו? אין בעיה תחזרי בתשובה, אם תחזרי בתשובה גמורה ומיד- אז הוא גרם בגלל המחלה שהוא הציל אותך, ואם הוא הציל אותך אז מגיע לו שהוא יינצל, מידה כנגד מידה. 

"לא תן לי רק דבר אחד" צריך לעשות ניתוח אז את מבקשת כדור? זה לא עובד ככה. נו בסוף עם כל מה שהיא רוצה "זה חשוב לי וזה וזה וזה.." בסוף ברחה להלכה. היא השאירה אותו עם המחלה, להתראות, העיקר שהיא לא תצטרך לעשות מה שהיא חייבת לעשות גם בלעדיו מגיל שתיים עשרה. רק אח"כ שזה מתגלגל לפתחם של אותם אלה אנשים- או אז הם גם רוצים מישהו שיהיה מוכן בשבילהם להציל אותם, וגם אז לא יהיה. 

מסכנים אנשים- לא מבינים עד כמה הקב"ה טוב, הוא מעורר ונותן לאנשים רמזים וסימנים כמו שאנחנו לומדים תמיד, תתעוררו תעוררו.

כתוב: "הָשִׁיבוּ וִחְיוּ" מזה "הָשִׁיבוּ" השיבו אנשים בתשובה "וִחְיוּ" בזכות זה אתם תחיו.אז אם אדם במחלתו גרם לאחרים להתעורר- אז יש לו את הזיכוי "שבמידה כנגד מידה" הוא ירפא, כמובן אם זה בגזרה בטיט.

אבל בכל מקרה רואים מפה שנבחר שמו של משה ע"י הקב"ה, שבדוקא שהוא השם שפחות לכאורה מגדיר אותו כי שם שבחרה בתיה בגלל שהיא משתה אותו מן המים, אבל כיוון שהיא עשתה את זה במסירות נפש, שהיא הטביעה בו את המסירות נפש, ולכן משה רבנו היה מוסר נפשו תמיד. 

ולא רק היא שאימצה אותו כבן, גם אמא שלו יוכבד שהיתה מוסרת נפש "היהודיה" שמענו למה היא נקראת יהודיה? שהצילה יהודים רבים ממיתה.

אז ז"א: הוא בא משורש של מסירות נפש ממה שהשקיעו ההורים, או המחנכים, או המטפלים, זה הכל נטבע גם כן באחרים.

נו, אז נאמץ לנו מידות טובות, נוכל להטביע אותן בילדים, באלה שאנחנו משפיעים עליהם וכ"ו.

כל אחד יראה תמיד שיקבל מידה כנגד מידה, אתה עושה כך- משמים יעשו אתך כך, אז תמיד כדאי לבחור בדברים הטובים שהייתה רוצה שיהיה לך, תעשה אותם עם אחרים ומן השמים יעשו עמך, "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל המתאכזר מתאכזרים אליו" מאן דכפין כפתיו בהדא, אתה מקפיד יקפידו עליך. אתה ככה ... 

כמו שאתה מתנהג כתוב: "יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" מזה צלך? אם הולך ומתכופף הצל שלי מתכופף, ה' הוא צלך- איך שאתה מתנהג גם הוא. איך אתה רוצה שה' יתנהג אליך- תתנהג הוא יתנהג אליך איך שאתה מתנהג, 

(ע"פ שיחות מוסר ח"ב מא' כ"ה). 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"