מדוע יצר הרע כועס על האדם? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, כנרת בת בתייה בנייה,

שזכות זיכוי הרבים תעמוד לה,

ושהמחלה תסתלג במהרה,

ושלא תצטרך לעבור ניתוחים, אמן.

ושמח ידו על ראש העולה,

ונרצה לו לכפר עליו.

אדם שחטא מקריב קורבן,

הוא צריך לסמוך ידיו על ראש העולה,

ואז ונרצה לו לכפר עליו.

הוא אומר וידוי דברים,

ונרצה לו לכפר עליו.

הרמב״ן

אומר כך,

ולשון ונרצה לו

יחזור אל השם הנכבד,

הנזכר,

שיתרצה לו בקורבן הזה לכפר עליו.

אז פירוש ראשון,

אומר הרמב״ן,

שעל ידי הקורבן, קורבן העולה,

אז השם יתרצה לו בקורבן לכפר עליו.

זאת אומרת, האדם צריך כפרה על החטא שהוא עשה,

ואז

השם יתרצה לו.

דהיינו, יהיה השלמה.

ישלימו, כמו שאומרים,

ונרצה לו.

לפי המפרשים ולפי מה שאומר פה הרמב״ן,

בעצם הרי כשהוא מתוודה,

אז הוא עושה תשובה

ווידוי

כשהוא סומך את ידיו על ראש הפר.

והתשובה והווידוי בעצם הם מכפרים.

תשובה ווידוי וקבלה לעתיד לא לעשות,

זה מכפר.

אז למה צריך קורבן?

אז מסבירים

שגם כשהקדוש ברוך הוא על ידי התשובה והווידוי והקבלה לעתיד מקבל,

אותך ומכפר לך על עצם המעשה שעשית,

אבל אתה עדיין לא רצוי לפניו,

כמו לפני החטא.

לפני החטא היית בשלום עם הקדוש ברוך הוא.

הכל היה בסדר,

אתה היית בסדר, השם איתך ודאי בסדר, הכל בסדר.

באת והרמת יד נגד השם?

עשית עבירה?

אה, עכשיו אתה צריך להביא גם קורבן.

אבל תשובה מספקת, למה צריך להביא קורבן? בשביל ונרצה לו.

כדי שתחזור

לאותם יחסים בינך לבין השם כמו לפני החטא,

צריך להביא קורבן.

התשובה מספיקה לכאורה,

אבל בשביל ונרצה לו,

אומר הרמב״ן,

בלשון ונרצה לו, יחזור אל השם הנכבד,

לקדוש ברוך הוא,

הנזכר

שהתרצה לו בקורבן הזה לכפר עליו.

איזה כפרה עכשיו?

לא כפרה על עצם החטא,

אלא כפרה על זה שהוא קלקל את היחסים

ופגע בקדוש ברוך הוא ובכבודו,

והוא לא כבר כמו שהיה איתו קודם,

ובשביל שאתה תחזור להיות כמו שהיה קודם, אתה מיטה כפרה.

את מה אתה קורבן הזה לכפרה?

כדי שיתרצה לך השם.

כמו אדם שחטא לחברו,

ביקש ממנו סליחה ומחילה ויותר לא עושה כזה דבר והכול.

אבל נשאר פגם בכל אופן ביחסים, כי איך עשית לי את זה וזה, נגיד שהוא מחל לו.

אם אתה רוצה בכלל שלא יישאר שום רושם,

אז אתה גם נותן לו דורון, מתנה.

אתה נותן לו מתנה,

או,

אז זה מראה ידידות חדשה,

וכאילו די, נגמר הסיפור,

סגרנו את הפרק הזה.

אז גם פה הקורבן בא לכפר על הזה בשביל ונרצע לו,

לא לעניין הכפרה ממש,

כפרה היא על ידי התשובה והווידוי,

לקבלה לעתיד כדין תשובה.

הקורבן,

לכפר עליו כדי שיתרצה לו בקורבן, כמו שאומרים,

שיחזרו היחסים לכמו שהיו קודם.

עוד דבר אומר הרמב״ן עכשיו,

וזו הנקודה שעליה אנחנו עומדים עכשיו,

וייתכן

כי בנרצע כינוי לחטא,

לא מדבר על הקדוש ברוך הוא.

ושמח ידו על ראש העולם ונרצע לו לכפר עליו.

החטא עצמו נרצע לו.

נרצע,

כינוי לחטא,

שנרצע לו חטאו לכפר עליו. החטא מסכים,

החטא מסכים לכפר עליו,

מלשון

כי נרצע עוונה.

כי נרצע עוונה, העוון מתרצה לך.

כי נרצע עוונה.

והם ירצו את עוונם.

זאת אומרת, העוון

ירצה בך.

זאת אומרת, יתפייס איתך, ישלים איתך.

העוון עצמו, החטא עצמו,

הוא נרצע, הוא ישלים איתך.

תכף נבין מה זה אומר.

נרצע, מלשון השלמה.

וייתכן שהוא כעניין הראשון.

כמו שהשם נרצע להשלים איתך,

אחרי שאתה נותן לו את הדורון, את הקורבן הזה,

בשביל להחזיר את היחסים לכמות שהיו,

גם החטא עצמו הוא נרצע להשלים איתך.

מי זה החטא עצמו?

מי זה?

תכף נראה.

אז כאילו העוון רצוי לפני השם

לא ייחרפו עוד.

מי ייתכן שהוא כמו העניין הראשון?

כאילו העוון רצוי לפני השם

לא ייחרפו עוד.

תשמעו איך זה עובד.

רואים אנחנו כאן

שכל המשא ומתן של החוטא

הוא לרצות את החטא.

כי יחד עם מעשה העבירה

ייחר אף החטא בו.

וזהו האימה והיראה מפני האף והחימה.

ובמה תהיה כפרתו לשכך את האף והחימה?

זה דווקא לרצות ולפייס את חטאו.

לפייס את חטאו ממש.

מי זה חטאו שצריך לפייס ולרצות אותו ושהוא לא יפגע בו וכו'?

הרי כשהוא עושה, הוא אומר את החטא.

כשהוא עושה את החטא בעצם מעשה העבירה,

החטא כועס עליו.

מי זה?

חידש לנו כאן הרמב״ן,

זיכרונו לברכה, תורה שלמה בעבודת כפרת החטא,

וגילוי בסוד הקורבנות.

תורה שלמה בעבודת כפרת החטא

וגילוי בסוד הקורבנות.

אנו מורגלים תמיד לחשוב שבכל פעם כשאדם נשמע להסתת היצר

ועובר עבירה,

הנה יצרו מתבשם בה

כשהאדם עשה דבר כרצונו

ועשה לפניו נחת רוח.

אנחנו רגילים ככה לחשוב.

עכשיו נגיד את זה במילים שלנו.

כשבכל פעם כשאדם נשמע להסתת היצר ועובר עבירה,

היצר מתבשם.

מה זה מתבשם?

בסומי.

משתקב מאושר, כמו שיכרון.

היצר מבסוט, וואלכ, סידרתי אותו, איך הפלתי אותו?

ככה אנחנו מציירים שהיצר מתבשם.

וואלכ, הוא שמע לי,

הבן אדם עשה את מה שרציתי.

וזה עושה לפני יצר הרע נחת רוח, הנה עוד אחד מסמן וי, עוד אחד הפלתי וי, עוד אחד וי.

וככה אנחנו מבינים שהעצם, וואי, וואי, וואי, ככה הוא עשה לי, תראה איך הוא מבסוט יושב פה בצד, מחייך, צוחק עליי, הפלתי אותו. ראית?

וכשאדם עוסק בתשובה,

עבודתו אז אינה עם החטא, ככה אנחנו חושבים.

כשאדם עושה תשובה, אין לו קשר לחטא,

אין לו שום עסק עם החטא,

אלא אדרבה, כשהוא עושה תשובה, הוא עוקר אותו,

שובר אותו ומסלק ממנו את החטא.

כי מה התשובה עושה?

שוברת, עוקרת ומסלקת את החטא. ככה אנחנו מבינים.

אבל הרמב״ם, זיכרונך, משמיע אותנו ההפך מזה לגמרי.

הוא אומר לנו שהחטא

זה היצר.

מה זה החטא?

עשית חטא?

מי עשה את זה?

היצר.

היצר. הוא נמסך בתוך דמך.

אתה חושב שאתה עשית.

לא אתה עשית.

היצר. הוא השותף שלך.

הוא קובע. הוא אומר.

החטא הוא היצר.

לא רק שאין לו, תקשיבו,

לא רק שאין לו נחת רוח ממעשה העבירה של האדם,

לא רק שאין לו נחת רוח מהמעשים של האדם,

אלא הוא גם כועס עליו בתכלית.

למה שמעת לי?

אני באתי אליך כניסיון כדי שאתה תתרומם.

נס,

ניסיון זה נס,

להרים נס,

להרים דגל, להתנוסס,

לעלות למעלה,

כמו מדרגה.

מדרגה מעכבת, אבל היא מגביהה.

אני באתי

בשביל להרים אותך. הרי מה זה הבחירה?

שיהיה לך ניסיונות ואתה תבחר בטוב.

אבל אם יהיה לך רק יצר הטוב, תמיד תבחר בטוב, אז אין בחירה.

לכן עשו אותי יצר הרע,

כדי שאתה תבחר בטוב.

ואני הגורם להביא אותך לגן עדן.

כי אם אתה מתגבר עליי,

אתה זוכה לגן עדן.

עכשיו מה התפקיד שלי להביא אותך לזה?

ואתה, במקום לא לשמוע לי, שומע לי.

אז כועס היצר הרע. למה?

כי הוא לא הצליח להביא אותך למה שה' רוצה.

ה' רוצה שאתה תעלה, לא תרד.

אלא הוא כועס בתכלית.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בבבא בתרא ט'זן,

במתניתא תנא.

יורד ומטעה

ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה.

היצר הרע הוא יורד ומטעה את האדם.

עשה ככה, עשה ככה.

תאחר 19 דקות, תישן את זה, אל תשמע, די, הגזמת.

מה קורה מיד? ועולה ומרגיז.

עולה, מקטרג למעלה בש... תראה, תראה, תראה,

תראה, תראה, תראה, תראה. ונוטל רשות, אומר,

תוציאו לי פסק דין שאני נוטל את נשמתו.

עכשיו, עכשיו אני רוצה פסק דין, גזר דין.

להרוג אותו.

להרוג אותו!

הוא יצר הרע.

הוא השטן.

הוא מלאך המוות.

איני יודע מתי הוא מטעה

ומתי הוא מרגיז.

אז ודאי כי שניהם כמעט ממש ברגע אחד,

תוך כדי שזה טוז ולמעלה כבר, הופ!

כמו שכתוב בבאבא בתרא, טוז,

עמוד טז.

מה כתוב? שהוא מטסטז, ישר,

עולה למעלה,

ישר.

ומתוך הרוגז,

מתוך הרוגז עולה ומרגיז.

איך שהוא התרגז מזה ששמע לו הבן אדם,

הוא עולה ומרגיז. ראיתם? הוא שמע לי, במקום.

לא לשמוע לי, הוא שמע לי.

ונוטל רשות ונוטל נשמה.

מדי פעם נותנים לו פסק על המקום.

ומה הדרך היחידי להינצל?

הוא רק לרצות אותו ולהשלים איתו.

אתה רוצה שהוא יפסיק?

אתה רוצה שיתבטא לגזר דין הבקשות שלו, הדחופות, הדחופות להרוג אותך?

תשלים איתו.

תרצה אותו.

תראה לו שדי, די.

די, די, די, אני לא שומע לך יותר.

די.

ואגב,

כשמתבוננים בעניין של יורד ומטעה, עולה ומרגיז,

אוה, איך צדק הגאון, החסיד, הקדוש,

חובת הלבבות, רבנו בחיה,

שעליו אמרו, שניים הכירו את יצר הרע על בוריו,

הקדוש ברוך הוא, ובעל חובת הלבבות, רבנו בחיה.

והוא כותב,

ואומרו, לבש לך בגדי הידידות,

יצר הרע,

מתחפש לידיד שלך.

די, אתה הורג את עצמך.

כמה אתה מצטער על המצוות,

כמה תבלינים, כמה, תגיד, אתה גזמת, בואנה, מי חייב אותך בשטויות האלה?

תשתחרר, עזוב אותך, ללך לבית שמש,

תהיה בן אדם, תירגע, זהו, אתה במנוחה עכשיו, נגמר הסיפור.

הוא לובש לך בגדי הידידות,

כאילו ידיד שלך.

כמו המתכסה, הוא מסתיר עצמו תחת תמונה שאינה שלו,

להתנכר ולהטעות הרועים.

קומדיה הוא עושה עליך, קומדיה.

וכשהוא יורד ומטעה,

מציג עצמו כמו ידיד שדואג לך שאין כמוהו.

בעת שבו בעת, ואין כל הפסק,

אפילו של כל דהואו,

הוא כבר יור, עולה ומרגיז באף ובחימה ומבקש את הנשמה.

ויש עבודה גדולה לאדם.

יש עבודה גדולה לאדם.

לרצות אותו ולפייס אותו ולהשלים איתו.

עם מי?

עם מי?

עם החטא! עם החטא עצמו!

איך עושים את זה?

איך משלימים איתו?

איך מרצים אותו לאהוב אותנו? איך?

איך?

זה סוד הקורבנות.

הסגולה שהם מקרבים את האדם לשם.

כשאדם רואה

מה הוא צריך לעשות,

מה עושים בקורבן שהיו צריכים לעשות בו,

ששוחטים אותו ולוקחים את הדם והולכים למזבח ושמה זורקים את זה,

נותנים את זה על פינות המזבח מסביב,

ועושים את הכול, ומנתחים אותו לאיברים,

ואחר כך מעלים אותם למעלה, למערכה הגדולה, ושמה שמים את זה להיסרב.

הוא רואה את הכול,

וכל זה היה ראוי להיעשות בו

כדי לכפר,

אומר הרמב״ן, וכל קורבן לשון קריבה באחדות.

למה זה נקרא קורבן?

כי זה מקרב אותך אל השם ומאחד אותך איתו.

אתה אומר, יואו, זה מה שהיה צריך,

והשם הסכים לקבל תמורה בעבור הגוף שלי והנשמה, שהיו צריכים פה להיסרב.

הרי מה יהיה בסוף אם בן אדם לא תיקן את עצמו?

זה מה שיקרה לו באמת.

הרי לוקחים אותו לגיהנום, ושם עושים לו את זה.

מה שהיה אפשר לעשות פה עם קורבן,

עושים בו בעצמו.

ובהתקרבות לשם,

כשאדם מתקרב לשם,

גם החטא עושה שלום איתו.

גם החטא עושה שלום איתו.

עכשיו זה מסתדר, מה שאומר הרמב״ן,

שלשון ונרצח חוזר על השם הנכבד הנזכר, כמו שהסברנו,

שהתרצה לא לחזור להיות איתו בידידות,

כמו שהיה פעם.

אמש היה זה מובדל ומורחק מאת השם יתברך,

ביום ריע בידית, כמו שאומר הרמב״ם בלשונו בלקו תשובה.

אתמול היה כך, והיום הוא כך.

מה גרם?

עשה תשובה, הביא את הקורבן ונרצה לו.

אבל לא רק השם

נרצה לו,

אלא גם החטא נרצה לו, משלים איתו.

גם החטא עצמו משלים איתו.

והוא העניין שאמרו חכמים זיכרונם רכה,

ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבביך

ובכל נפשך ובכל מועדיך.

אז מה זה בכל לבביך?

בשני יצריך.

אתה צריך לאהוב את ה' בשני היצרים.

יצר רע, הוא צדיק,

הוא רוצה שתעלה.

הוא אומר, אל תשמע לי, אני רק מבחן,

אני רק ניסיון.

אל תשמע לי, אני אומר לך, אל תשמע לי.

אם תשמע לי, אני עולה לבקש שיהרגו אותך. אתה שומע?

אל תשמע לי.

ואם אתה בסוף חוזר בתשובה ומביא את הקורבן,

הוא מתרצה.

כתוב, ברצות השם

דרכי איש,

גם אויביו

ישלים איתו.

על מי נאמר? על אברהם אבינו.

יצר הרע הפך להיות אוהב שלו.

יצר הרע, אוהב של אברהם אבינו.

יצר הרע,

כמו יצר הטוב.

אוהב שלו.

לא אויב,

אוהב.

ברצות השם דרכי איש,

כשאדם הולך בדרכים שהקדוש ברוך הוא רוצה בהן,

גם אויביו זה השטן מחילותיו,

ישלים איתו.

מה זה ישלים?

נרצע לו.

עד שהשטן מלמד זכות על אברהם אבינו.

כשהשם אומר לשטן,

הראית את איוב עבדיל?

ואומר עליו שבחים,

ירא אלוהים ושר מרע,

אומר לו השטן,

מה?

יש לך את אברהם אבינו.

איך אתה אומר על איוב?

יש מישהו יותר גדול מאברהם אבינו?

מלמד זכויות על אברהם אבינו, מי השטן?

למה?

למה?

בגלל שברצות השם דרכי איש גם אויביו השלים איתו.

סוד האחדות והאהבה הגמורה זה שהחטא עצמו נעשה טוב ואוהב.

בגדר, ברצות השם דרכי איש, גם אויביו ישנים איתו, כמו שאמרו זכרונם לברכה, שזה מדובר על יצר הרע.

והעניין,

כי אמנם כל החטאים,

הנה לא עצם מציאות המעשה, הוא החטא.

כי הכל היה

אה,

הגורם למעשה של החטא,

שיתהווה חטא,

זה האדם בעצמו.

בנטיית ליבו ומזימתו

אשום הוא אשם

ובראשו אשמתו

לשאת פרי חטאתו.

מי כועס עליו?

החטא כועס עליו.

והעונש הוא מזה שהוא רוגז עליו,

עולה ומרגיז.

הוא מתרגזח את עצמו

והוא עולה ומרגיז.

למה הלכת בעצתי?

למה הלכת בעצתי?

ולהינצל מה משחית,

לבוא אליו

ולגבות את דינו אחת יעצה.

אם אתה רוצה להינצל מהמשחית,

כי כשאתה עושה חטא כבר יש משחית שמקטרג ורוצה שתמות.

להינצל ממנו,

שלא יבוא ויגבה את הדין,

יש עצה אחר, לפייס אותו,

להשלים איתו.

איך?

ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך,

כי אז ירצה החטא

לכפר עליו.

החטא יתרצה.

והזדונות

יעשו לו כזכויות.

אתה לקחת את העבירה והפכת אותה עכשיו למצווה.

הזדונות יהפכו להיות זכויות.

יוצא לנו פה דבר מדהים,

שלפי הרמב״ן,

החטא עצמו לא רוצה שנכשל.

הוא היצר הרע.

הוא לא רוצה שנכשל.

הוא אומר, אני נותן לך מבחן.

זה כמו מישהו שיבוא לדרשה ויגיד,

רבותיי,

מי שמתכוון לישון,

שילך הביתה לישון.

כשהוא אומר את זה, מה הוא מתכוון?

שילכו לישון?

או שהוא אומר להם, בשביל שלא יישנו בדרשה?

מה הוא מתכוון?

כל מי שמתכוון לישון, שילך הביתה לישון.

קמים שבעה אנשים, הולכים לישון.

הוא רוצה שהם ילכו לישון?

הוא רוצה שהם ישמעו את הדרשה.

אבל מה הוא עורר אותם?

שלא תלכו לישון.

אבל מה הם?

למה הם החליטו? כי הם רוצים לישון!

הם רוצים לישון, הם בעצמם מייצרים את החטא,

הם, בראשם אשמם.

זאת אומרת, הם בעצמם גרמו לעצמם.

אבל...

ויצר הרע לא בא ומחייב את הבן אדם, אלא אומר לו, יום כך, אחר כך,

לא יקרה כלום אם אתה אחר, לא יקרה כלום אם אתה מתחפף קצת. מה, אתה בסך הכל בן אדם, בוא הנה, אתה לא מלאך,

אתה לא מלאך.

אתה לא יכול לעמוד כל הזמן, אתה מבין, על הדברים.

אין.

מה, אתה רוצה להגיד לי שאתה מלאך?

בחייאת, נו, אתה מלאך?

אתה לא מלאך, אתה בן אדם, אתה בן אדם.

כן, הוא גם אומר לאנשים,

אתן לכם דוגמה,

תגיד, מה אתה מלאך,

כל פעם אתה יכול להסתכל בכביש שמאלה,

ימינה, שמאלה?

אז פעם אחת לא תסתכל, אתה יודע, כל פעם, תעשה כמה פעמים בחיים שלך, הסתובבת, אתה יודע, אתה יכול להיתקע לך ראש בסוף,

מרוב סיבובים וזה, פעם אחת אל תסתכל,

ופעם אחת זה עלה לו בחיים.

זה מה שהוא רוצה, זה הכל פעם אחת, הוא לא רוצה יותר.

אבל הוא אומר לך, הוא דואג לראש, שהראש לא ייתפס, שלא יהיה לך תמין,

אולי סיבוב ראש, ערעורות, מרוב שאתה כל כך חוצה כבישים,

כל הזמן אתה זה.

אז פעם אחת, מה יקרה? מה, אתה מלאך, אתה לא מלאך,

אתה בסך הכל בן אדם.

ככה הוא עושה.

ואם תישן עוד חמש דקות, אז מה יקרה? ואם תאחר חמש דקות, אז מה?

יגידו לך, מה קרה שחתם? מה הייתי ער?

מה?

מה?

מה אני?

אני בן אדם, לא?

מה, בן אדם לא עייף?

אני עייף, אני עשוי מחומר,

אני עייף, אני עייף.

כן,

אבל אלף דולרים קמים כל יום, אתה לא עייף.

אז אתה לא עייף.

אתה לא עייף.

אלא יצר רע, הוא מפנק אותך,

הוא לובש בגדי ידידות,

הוא דואג לשלום חייך.

מה אתה, יותר מדי פה, מותחים אותך יותר מדי, בוא'נה, אתה תקרע בסוף,

אתה יודע, מה שמותחים יותר מדי,

בסוף הוא נקרע.

הוא אומר, עדיף לך, בלי להגיד, בסיסמה, בנוסחה מוסתרת,

הוא אומר לך, עדיף שאני אקרע אותך ממה שהם יקראו אותך. למה שהדתיים יקראו אותך? אני אקרע אותך.

אבל אני קורא אותך בסבבה, בכיף.

יהיה לך טוב, יהיה לך נעים, תיענה בינתיים מהחיים. אני אקרע אותך, אבל בסדר.

תראה, אתה צריך להיות קרוע בכל מקרה.

רק השאלה, מי יעשה את זה?

והאמת, זה לא קרוע, הפוך.

על פי הדת, אתה נהיה גמיש.

לא נקרע, הפוך.

אתה רואה שאפשר למתוח אותך, ולמתוח, ולמתוח. אתה נהיה גמיש, אלסטי, אלסטי.

אדם שמתכופף הרבה, הוא נהיה אלסטי,

הוא נהיה גמיש.

אדם שלא מתכופף, כי הוא אומר, לא, שלא יהיה לך אחר כך בקע בגב, יהיה לך ככה.

אז אתה, באמת, יהיה לך בקע, ויהיה לך כל מיני בעיות.

אבל אם אתה עושה הרבה התעמלות, אתה נהיה אלסטי, אתה נהיה בלט, איש בלט.

מה, זה אפשר שבן אדם ירים את הרגל מעל הראש? יש בן אדם שמסובב אותם מפה, ויש ככה ויש כאלה מתקפלים כמו פלסטלינה.

איך זה נהיה?

הוא לא נקרע,

הוא לא נשבר.

הפוך, ככל שהוא חזר על הפעולות,

אז הוא נהיה גמיש.

אז אותו דבר, ככל שאדם חוזר לפעולות, הוא לא עייף,

הוא נהיה יותר ערני,

הוא נהיה יותר זריז, הוא נהיה יותר עובד השם.

והפוך, כמה שזה, והוא רואה שעוד לא מספיק לו 24 שעות, הוא רוצה עוד.

עוד להספיק, עוד להספיק, עוד להספיק, עוד להספיק. הוא מבין שלישון זה מוות.

כמה שפחות לישון זה יותר טוב,

וכמה שזה. ואז הוא נהיה אלסטי, אלסטי. לא נקרע בכלל, נקרע.

זה רק אצל היצר הרע.

רבי יחנניהו בן אגשי אומר,

עושה קדוש ברוך הוא זכות ישראל נפיקו חרבו לעם תורו ומסורו שנה אמור אלא נאבד למען סבגו יחדיל תורו ויעדיו