לתאוה יבקש נפרד | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום לרפואה שלימה החלמה מהירה לאורה בת נעמי ברכה תקום ממיטת חוליה לחיים טובים ולשלום מהרה.

קהל: אמן.

הרב: ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. בעניין התחברות של אנשים זה לזה רואים דבר פלא, יתכן שאחד עשה לחברו טובה גדולה מאד בנפשו, הציל אותו ממש ממוות לחיים, בכל זאת אין מתהווה מהם שום התקשרות והתדבקות ואם אפילו יקיר טובתו וירגיש את עצמו מחויב לו, אבל דבוק בו אינו נעשה. ז"א אחד הציל את חברו מתביעה הוא לא מרגיש שהוא דבוק אח"כ למציל, אחד נותח וניצל הוא לא מרגיש שהוא דבוק לרופא, אפילו שהוא מבין שהוא חייב לו את חייו כמו שאומרים והוא הציל אותו והוא מכיר את הטובה והכל לא נעשה דבוק איתו. ובענייני רוחניות אם אך יש להם איזה התקשרות בדבר מושכל בשכל או בתורה כשרק יעסקו יחד בדברים רוחניים מרגישים מיד התדבקות בניהם בנפשותם ונעשים אוהבים גמורים זה לזה. ברוחניות זה מדבק בפרט שמדברים בדברי תורה ובדברים רוחניים והדברים מושכלים מדברים בשכל זה מחבר. עד כדי שאמרו חכמים בקידושין ל' "את והב בסופה" מתחילה אויבים בסוף נעשים אוהבים, לומדים, לפעמים מתקדשים, רבים דופקים על הסטנדר, זה לא סברה, זה לא נכון, לא ככה לומדים, צריך ככה.. ככה.. ובסוף אהבה, בסוף אוהבים, בהתחלה רואים כאילו אויבים אח"כ אוהבים, ואת והב בסופה, רואים מזה שאם רק ההתעסקות ברוחניות סגולת הדברים שמוכרחים להתהוות אוהבים גמורים ומדובקים זה לזה בתכלית, אז איך יכולים להבין את זה, מאיפה זה נובע, למה אם בגשמיות הוא הציל אותו בגשמיות ועשה לו טובה ואפילו הציל את חייו לא מדובק אליו לא מחויב בכלל ואילו ברוחניות אפילו לא מכירים זה את זה רק דיברו בדברי תורה כבר נהיה קישור וחיבור ואחד זוכר את השני וכן.. וכן.. ומה.. איך זה? סוד הדבר היסוד הוא שברוחניות אין במציאות נפרדים כלל, אלא אחדות גמורה בנפש אין ענין של פירוד לגמרי משום שעניין הנפשות הוא אחדות, מציאות של אחדות, צריך לצייר זאת באותו אופן שמציירים אנו את סוד האחדות של הבורא וזה הסוד של איחוד הנפשות שהמה מאוחדים בתכלית, סוד אחדות הבורא אתה רואה הרבה פרטים בבריאה והכל זה אחדותו יתברך אפילו שאתה רואה שיש עולמות ויש כוכבים ויש גלקסיות ויש ברואים ויש זה.. הכול זה אחד, הכול זה אחדותו יתברך, הכול זה באיחוד גמור, ככה אתה רואה הרבה נפשות, הרבה אנשים, הרבה זה זה.. זה.. צריך לדעת שהכול זה מאוחד, החלק הרוחני מאוחד, וזה מה שאנחנו אומרים אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, גוי אחד, הכול אחד, אתה אחד, שמך אחד, ועמ"י אחד גוי אחד, ועל כן כשנוגעים רק נגיעה קלה ברוחניות, בחוכמה, בשכל, שזה ענין נפשי מתחברים תיכף למקום האחדות ומתאחדים בו וזה כמו טיפת מים שהיא נפרדת ונופלת לים מיד מתאחדת אתו, אתה לא תרגיש ולא תבדיל בכלל איפה הטיפה הכול נהיה מאוחד, אותו דבר בדיוק, ככה כל דבר שהוא חוכמה, שכל, מחשה, שזה נפשיות מתחבר ומתדבק ונעשה אחד וכשנעשה אחד מרגיש, וכשנעשה אחד מרגיש, אחד את חברו ואוהבים זה לזה בנפשם, שבאותו סוד של איחדו הנפשות הרי הוא אחד ממש, והנה כמו שרוחניות זה, כל משהו ומשהו ברוחניות מדבק ומאחד לעומת זאת ההיפך מרוחניות זה המפריד והגוזר את המאוחדים, מה מפריד הכי גדול? לתאווה יבקש נפרד,  התאווה מפרידה וגוזרת בין אנשים, זה מתאווה לזה וזה מתאווה לזה או מתאווים לאותו דבר אבל זה על חשבון זה מה אתה תיקח את העוגה לא יישאר לי כלום, לתאווה יבקש נפרד, כתב רבינו יונה בשערי תשובה כי מי שהולך אחר תאוותו נפרד, מצד הטבע של הנפשות הרי הם אחד ואדרבה ענין הפירוד שאנחנו רואים זה דבר פלא איך זה אפשר להפריד לגזור את האחד, מגלה לנו הפסוק סוד גדול, תאווה ורצון זאת המכונה הגוזרת המחתכת וכורתת נפשות, אתם רואים יש אחים לדגומא אחים בנפש כל הזמן אתה רואה אותם באחדות, הגיעה הירושה טראחחח כורתת אותם לחתיכות, מה קרה? זה מתאווה לירושה וזה מתאווה, זה רוצה וזה רוצה זה המכונה שכורתת הכי הרבה. וכמו שמצינו בגשמיות דברים שיש בהם סגולה לחתך כמו הדיאמנט יו נאוו וואת דיאמנט, יהלום, היהלום חותך זכוכית כמו כן דבר החותך ומפריד את האחדות את איחוד הנפשות זה תאווה ורצון, וזה הסוד שלתאווה יבקש נפרד, זהו מה שקראה התורה ליצר הרע מפריד אלוף שזה כל מציאותו להפריד ולעשות פירוד בין הדבקים, נמצא שכל עסק האדם זה איחוד ופירוד לברוח מן הפרוד ולהדבק באיחוד, כנישתא חדא, לא פרוד, אחדות, מה מקשר רוחניות, זה המקשר זה המחבר כמו טיפה בים, אבל כל בעל תאווה כל בעל רצון הוא כבר מפריד את עצמו אני רוצה, אני רוצה פרושו לא אכפת לי מאחרים, אני רוצה, אני רוצה זה נפרד כבר, אדם שלא מתבטל אצל אחרים, אדם שלא ממליך את חברו עליו הוא נפרד הוא כורת את עצמו מהאחרים, וזה מצינו בגמרא בבבא בתרא ט"ז בעניין שלושת רעי איוב אמר רב יהודה אמר רב מלמד שכולם נכנסו בשער אחד ותנא בין אחד לאחד שלוש מאות פרסה, אלף מאתיים קילומטר היה מרחק בין שלושת רעיו של איוב, מרחק ביניהם, וכולם נכנסו לבוא לבקר אותו בחוליו וממה ששמעו שעבר עליו כולם נכנסו בשער אחד בבת אחת, מנה אבא ידעי מאיפה ידעו? איך ידעו להגיע בדיוק בזמן? אין טלפון אין אס אמ אסים אין שום דבר איך הם הגיעו? "איכה דא אמרה כי לי הוו אילנא...." יש אומרים שהיה להם כתר ובו היו רואים את האבנים וככה יודעים ויש אומרים שזה היה אילן אם היו העלים שלו כומשים אז הם היו יודעים שמישהו  מהחברים יש לו בעיה וכו' וכו' אמר רבא היינו דאמרי אינשה או חברא כחברא דאיוב או מיתותא, או חברותא או מיתותא, מה זה חברותא אם יש לך חברים כמו החברים שהיו לאיוב או מוות, זה נפרד, לפי המובן לכאורה שרק איזה סגולה הייתה להם אז איך לומדים מזה או חברותא או מיתותא אלא לפי דברנו מבואר היטב מתוך האיחוד והדיבוק של זה בזה הם היו בסוד איחוד הנפשות, נפשותם מאוחדות ממש על כן אף שהיה בין איש לרעהו מרחק שלוש מאות פרסה לא היה זה שום חציצה בניהם והרגישו תיכף את הצער של איוב כמו בעצמם ממש בלי שום הבדל, כי זה הסוד של איחוד הנפשות להרגיש ממש זה את זה בלי שום חוצץ, כמו שאימא לפעמים מרגישה, איפה הבן שלי, היא מרגישה שמשהו קרה לו, ואח"כ מתברר שבדיוק באותה שעה קרה מה שקרה וכו'. אצל משה רבינו כתוב "וירא בסבלותם" מפרש רש"י נתן עניו וליבו להיות מצר עליהם אין הפירוש שראה איך הם סובלים אלא ראה את הסבלות שלהם ממש היינו שהרגיש את מכאובם ויסורם ובצרתם לא היה צר, שהסבל שלהם נגע לליבו ולנפשו ממש ומפני שהיה משה רבינו עליו השלום מאוחד בנפשות כלל ישראל הוא היה נשמה כללית על כן הרגיש בצרתם כמו הם ממש וזה הסוד של ראה ראיתי את עוני עמי כי ידעתי את מכאוב לא בגדר השתתפות בצער אלא בצרתם לא צר, כביכול מרגיש בצרתם של ישראל, זה מה שמצינו בחכמים זכרונם לברכה שמשה רבינו עליו השלום היה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד בעבודתו היינו כמו שהנושא משאו כאשר יכבד לו על כתפו האחד נוטל את המשא ומשים על כתפו השנייה כן הוא ממש הדבר הזה שהיה אצלו איחוד הנפשות ממש עד שנעשה כתף אחת, עד כדי להחליף המשא על כתף השנית, ומבהיל הדבר עד כמה מגיע סוד איחוד הנפשות ז"א משה רבינו היה הכתף השנית של כל אחד מבני ישראל ולפי זה מבואר מאמרו של הסבא זכרונו לחיים.. חיי העולם הבא שהיה אומר שסיפורים אלו שכתבה התורה אודות משה רבינו עליו השלום היה מההקדמה והביוגרפיה של משה רבינו שבזה היה סודו שהוא היה מנהיג נושא את הכלל ישראל כאשר יישא האומן את היונק שהיה מאוחד בנפשותיהם של כלל ישראל, יוצא לנו מזה יסוד חדש וענין אהבת הבריאות ושנאת הבריות, שאדם עוסק במושכלות, בדברי תורה, בחוכמה, במחשבה, הוא עוסק בסוד אהבת הבריות כי על ידי זה מתהווה אצלו אחדות ונכנס בסוד איחוד הנפשות וכשנעשה אחד כבר יש אהבה גמורה בתכלית ולהיפך כשאדם עוסק בתאוות ורצונות הרי הוא עוסק בשנאת הבריות למה? לבקש.. לתאווה יבקש נפרד והוא דואג לעצמו ועוסק בתאוות והרצונות שלו וממילא הוא עוסק בשנאת הבריות הוא לא יכול להתחבר איתם, כי זה על חשבונו, נמצא שאפשר לו לאדם לשבת יחידי בודד בחדרו ולהתעסק בשנאת הבריות שכשהוא יושב ועוסק בתאווה ורצון הרי הוא מפריד את עצמו מכל סוד האחדות, מה אתה רוצה ממנו מה אתה שונא את הבריות, כן הוא יושב לבד הוא דואג רק לעצמו הוא לא אכפת לו מאחרים הוא לא מעניין אותו כלום אבל יכול לשבת בן אדם בבית בבני ברק והוא אוהב את כל העולם כולו כגון החזו"א יושב ועוסק במושכלות זה המחבר הכי גדול לכל ישראל, כשאתה מתחבר לחוכמה אז אתה מקבל חשק לחבר עוד לה' יתברך ועוד ועוד ועוד ועוד זה סוד החיבור, אז כמה שאדם פועל עם הציבור, דהיינו משתתף בצערם, פועל למענם וכו' וכו' זה לא לתאווה יבקש נפרד, אם לתאווה, מה לי ולהם מה אכפת לי מהם שישברו את הראש כל אחד יעשה מה שהוא רוצה שלום ביי מה זה מעניין אותי, זה לתאווה יבקש נפרד אבל אחד שדואג לכלל זה מראה שלא לתאווה יבקש נפרד אלא שסוד האיחוד החלק הרוחני, מאחד אותו, מחבר אותו יותר ויותר אל האחרים, ולמה האחרים לא תמיד מתחברים למי שרוצה לחבר אותם? בגלל שהם בעלי תאווה ורצון.

רבי חנניא בן עקשיא היה אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפי כך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.