חטא אדם וחוה | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" על מצות שמירת השבת מצינו בתוה"ק שני טעמים, טעם ראשון - זכירת בריאת העולם כמובא בפרשת יתרו. בעשרת הדברות כתוב "זכור את יום השבת לקדשו כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי" אז טעם ראשון זה זכירה של בריאת העולם. טעם שני זה זכירת יציאת מצרים, ככתוב בפרשת ואתחנן בעשרת הדברות, "שמור את יום השבת לקדשו וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן ציווך ה' אלהיך לעשות את יום השבת".

וצריכים אנו ביאור, מדוע בכלל מביאה התורה טעם לשמירת השבת? שהרי לרוב המצוות אין התורה מביאה טעם לעשותן, ועוד צריך אנו לדעת מדוע מביאה התורה דווקא את שני הטעמים הללו לשמירת השבת?

אומר על זה הרב הקדוש רבי צבי הירש מזידיטשוב זיע"א, בשם חותנו רבי צבי יהודה מראזלה, שני טעמים הנאמרים בשבת הוא האחד מן האין ליש בבריאת העולם, והטעם השני יציאת מצרים הוא מי שלאין, לשדד את המערכות של הטבע.

כדי להבין את עומק דבריו של הרב שהם יסוד נפלא במצות שמירת שבת, נקדים להסביר שאחד מיסודות האמונה זה שהקב"ה ברא את העולם מאין, דהיינו מן האפס והתוהו וכלום, וברא אותו מאין ליש, במציאות וממשות, כלומר לפני בריאת העולם היה הכל אין גמור, וכשברא הקב"ה את העולם בראו מהאפס המוחלט ומהאין הגמור ליש חדש. וכמו שאנו מאמינים באמונה שלמה שהקב"ה ברא את העולם מאין ליש, כך מוטלת עלינו החובה השלמה שהקב"ה יכול לשנות את סדרי הטבע, ולהפוך את העולם חזרה מיש לאין. דוגמא לכך מצינו ביציאת מצרים, שם שידד הקב"ה את מערכות הטבע בעשר המכות ובקריעת ים סוף.

והנה הנחש הוא היצר הרע, רוצה לעוור את עיני האדם ולבטל ממנו שתי אמונות אלה כדי להחטיאו, וזאת כפי שאנו למדים מהכתוב בחטא עץ הדעת. "ויאמר הנחש אל האשה, לא מות תמותון כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים" ופירש רש"י בשם המדרש, שהנחש אמר לחוה, מן העץ אכל כביכול הקב"ה ברא את העולם. אם כך, הרי שהנחש ברוב ערמימותו השחיל כאן כפירה נוראה באמונה שהעולם נברא מאין ליש. שהרי אם הקב"ה אכל מעץ הדעת וברא בו את העולם לפי טענתו, הרי מוכרח שהעולם לא נברא מאין ליש, אלא היה קיים לפני כן, שכן העץ היה קודם לבריאת העולם. ואכן הארס הזה שרצה הנחש להטיל בחוה, כדי שתכפור באמונה שהקב"ה ברא את העולם מאין ליש, שכן ע"י כפירה באמונה ידע הנחש שבקלות יוכל להכניס בה כפירה אחרת, שאין הקב"ה יכול לשנות את העולם מיש לאין, ואם הקב"ה חלילה לא יכול לברוא את העולם מאין ליש הרי מסתבר שהוא גם לא יוכל להפוך את העולם מיש לאין, ובכך רצה הנחש להגיע למסקנה, לא מות תמותון, למה? כי אין הקב"ה יכול להמית את האדם ולהפוך אותו מיש לאין, אז ממילא לא תמותו.

ש. אבל איך הנחש יכול לדבר כך?

 

הרב: מה זה איך? זה התפקיד שלו.

 

ש. אבל הוא יכול לדבר, אבל אנחנו מדברים על יציר כפיו של הקב"ה, אנחנו לא יודעים מה זה דור התנאים, שהתנאים הם היו בני אדם אבל הם היו כמלאכים, אז אנחנו מדברים על יציר כפיו של הקב"ה, הוא בא לקפד מהם את האמונה? הם ידעו אני חושב את הספר של

 

הרב: זה התפקיד שלו.

וזה שהתנצלה חוה לפני הקב"ה, לאחר שאכלה מעץ הדעת, ותאמר האשה, הנחש השיאני ואוכל, ומבואר בספרים הקדושים, שיאני הן אותיות יש אין. כוונתה של חוה היתה שהנחש בארס שלו הכניס בה הרהורי כפירה באמונה של יש מאין, והדבר גרם לה לאכול מעץ הדעת, ולהתגבר על הפחד של מות תמותון, שכן חשבה היא שאין הקב"ה יכול להמית אותה ואת אדם ולהפכם מיש לאין.

כדי לחזק אדם בשתי אמונות אלה, שהקב"ה ברא את העולם מאין ליש, וכן שהוא יתברך יכול להפוך בכל רגע את העולם מיש לאין, נתן לנו הקב"ה את מצות שמירת השבת, ואף הביא שני טעמים לקיום המצוה. טעם אחד, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי" שזה מחזק את האמונה בבריאת העולם שהקב"ה ברא את העולם מאין ליש, והטעם השני "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה" דהיינו שי שלו את הכח והיכולת להפוך יש לאין, על כן ציוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת.

כדי לחזק את האמונה שהקב"ה יכול לשדד את מערכות הטבע כפי שעשה מצרים בעשר המכות ובקריעת ים סוף ולהפוך את הבריאה מיש לאין.

 

ש. אז היא לא הבינה את זה?

 

הרב: מתוק, אתה צריך להבין, כששומעים את הנחש, כמו שאתה שומע אותו כל יום ואוכל ברוקס, וכל מה שהוא אומר לך אתה בעצם יודע שזה אסור, ובכל אופן אתה נהנה ממה שהוא אומר כי הוא נותן לך עצה טובה, אומר לך תאכל היום ומחר תרוץ, הוא אומר לך תאכל היום ובסוף תעשה דיאטה.

 

ש. אבל אני הקטן

 

הרב: הקטן כמוך קטן, אז הוא מדבר עם כל אחד בשפה שלו.

 

ש. אבל הוא צריך לדבר איתם בשפה

 

הרב: אז הוא יודע לדבר, הוא ערמומי, אתה יודע מה זה נוכלים, איך נוכלים מוציאים כסף מבני אדם, ואתה מאמין בהם כאילו זה צדיק יסוד עולם שבא להציל אותך ואת ממונך

 

ש. הם צריכים להיות בדרגה הזאת

 

הרב: בדרגה של נחש, כן.

 

ש. לא, בדרגה, יכולים לבוא לתנא להגיד לו שאין אלקים?

 

הרב: למה יצר הרע לא הצליח על התנאים?

 

ש. אבל לבוא להגיד להם כאלה טענות

 

הרב: יש עוד מישהו שהוא לא הצליח?

 

ש. אבל לא בשטויות כאלה

 

הרב: שטויות? זה לא שטויות, זה פלפול חכם

 

ש. לא יודע, שיבוא עם איזה טענה

 

הרב: הוא בא עם טענה

 

ש. כמו בטענה שהרב אמר בשיעור הקודם שהוא בא אליהם למה תמותון, ז"א הם ידעו שהם יאכלו וימותו, ככה אני מבין, אבל הוא בא אליהם עם טענה צודקת, מה אמר להם הקב"ה, תמותו - כן אתם תמותו, ובכל זאת אתם תאכלו ותמותו

 

הרב: אבל הוא גם אמר להם עוד טענה

 

ש. אבל פה הוא בא אליהם אומר להם שאין אלקים?

 

הרב: לא, הוא לא אמר להם, הוא אמר שהוא אכל מהעץ וברא את העולם לכן הוא לא רוצה

 

ש. אבל זה שטויות, הוא לא יכול להגיד כזה דבר

 

הרב: למה זה שטויות? מאיפה הם יודעים מה היה קודם?

 

ש. לא יודע

 

הרב: למה אומר לו לאכול מהעץ? עכשיו אומרים לך שמע, אתה אומר שמעתי שיש עבודה טובה ביהלומים, מרויחים הרבה כסף, אז אני אומר לך תשמע, לא לא לא אל תלך לזה לא כדאי לך לא כדאי לך, אבל לא מסביר, מה אתה אומר? למה הוא אומר לי לא, למה כולם כן, למה זה, כנראה

 

ש. אם הוא היה יהלומן אז הייתי מכיר

 

הרב: מה זה משנה עכשיו, כשאני בא ואומר לך משהו אתה ישר חושד, מה הוא אמר, למה הוא אמר, למה אני דווקא לא, למה זה, הוא אומר להם תגידו, הכל הוא נותן לכם לאכול רק זה לא? מה אתם חושבים, הוא לא רוצה שתהיו כמוהו, למה? כי ככה הוא יכל לברוא את העולם ואתם תוכלו לברוא עולמות אח"כ.

 

ש. מה הוא השתולל בגן עדן, בגדר של מה?

 

הרב: בגדר של נחש, נחש שהולך על שתיים ככה

 

ש. אין בעיה אבל הוא ידע שהוא יצר הרע

 

הרב: הוא נראה הכי דומה להם, אתה מבין?

 

ש. אבל היא ידעה שהוא יצר הרע, היא ידעה שהוא חתול

 

הרב: היא לא ידעה, היא ידעה שהוא כבש, היא ראתה אותו איך קוראים לו ככה הולך וזהו.

 

ש. הולך ומדבר, כי הוא החיה היחידה שדיברה, מי דיבר,

 

הרב: שמעת? הוא הלך ודיבר, מותר לשמוע עצות מכל מיני, אתה מבין? עכשיו הוא ידע לדבר, הוא ידע לדבר, הוא ידע מפלפל

 

ש. אבל הוא היה אחד

 

הרב: אחד, אחד, אחד, לא צריך יותר. אחד, מה צריך עוד? כמה צריך, שתיים?

 

ש. אבל הוא עומד מול הקב"ה

 

הרב: הוא לא עומד מול הקב"ה, הוא עומד מול חוה ואומר לה מה שאומר.

 

ש. אבל הקב"ה אמר לאדם הראשון, אל תאכל מעץ הדעת, ז"א הוא עומד יצור

 

הרב: אז הוא מסביר למה לא לאכול. כמו ששאלת שאלות, לה שאלת שאלות? מההיצר הרע, שאלת מה דוד, מה פתאום דוד, למה שימות דוד, שאלות. ככה, מתחילים עם שאלה ומ

 

ש. בשביל להבין

 

הרב: גם הוא, הוא הסביר לה בשביל שהיא תבין, מה את חושבת שסתם אמרו לכם לא לאכול? יש לזה סיבה, אתם יודעים מה הסיבה? אני אגיד לכם.

 

ש. מי שאמר להם זה הקב"ה כביכול בכבודו ובעצמו אמר להם לא לאכול מעץ הדעת

 

הרב: נכון, וגם לך הוא אמר לא לאכול בכלל

 

ש. לי הוא לא אמר,

 

הרב: אמר אמר

 

ש. אני יודע כי סיפרו לי שהיה מעמד הר סיני

 

הרב: גם לה, גם לה, יש אומרים שרק אדם נצטווה והוא אמר לה, אז היא לא שמעה ישירות, אז יכול להיות שהוא התבלבל, שהוא לא הבין טוב,

 

ש. בסדר אז זה טענה

 

הרב: הוא בדיוק קם מהעפר, הקימו אותו, הוא רק התעורר,

 

ש. אבל איך היא הצליחה לשכנע את אדם הראשון

 

הרב: איך אשה, נקבה תסובב גבר מאז ומתמיד, מה זה איך?

 

ש. כבוד הרב היה להם מצוה אחת

 

הרב: שלום בית, שלום בית, היה בעיה של שלום בית

 

ש. מצוה אחת היה להם, מצוה אחת, לא יכלו לשמור אותה?

 

הרב: מאה אחוז, הם קיבלו תירוץ אחד והכל הסתדר. אתה מבין?

 

ש. אנחנו יש לנו תרי"ג מצוות ווו אנחנו צריכים בשביל לקיים מצוה ואולי ואולי לקיים איזה מצוה אחת, פה יש לו את כל העולם, אומרים לו אל תאכל מעץ אחד, יש פה מיליונים של עצים

 

הרב: ואם מביאים לו תירוץ יפה ומסתבר ומתקבל אז קונים את זה. מה לעשות?

 

ש. אומרים לך לא לאכול אל תאכל, מה אתה מסתבך עם האלקים?

 

הרב: הכי טוב, נכון, ואיך היה עם כל הגדולים אחריוש גם כן שמעו

 

ש. אנחנו קיבלנו תרי"ג מצוות וקיבלנו ויש דעה כזאת ויש כזאת, שמה לא היה דעות, יש אלקים והנחש, שתי גופים

 

הרב: אז יש מרכבה קדושה ויש מרכבה טמאה וזה הכח של המרכבה הטמאה לפעול. זה הכח, אחרת מה, אם לא יהיה כח להסית לא יהיה בחירה. אם לא יהיה כח להסית לא יהיה בחירה, אם כל טענה תהיה טפשית אף אחד לא ישמע ליצר, אז מה כוחו? אז איפה אתה תמדד? איפה הבחירה שלך תצא לפועל? גם זה לעומת זה עשה אלקים.

 

ש. אנחנו מתמודדים עם דברים הרבה יותר מאדם הראשון

 

הרב: תגיד מה שאתה רוצה.

 

ש. לא אני שואל

 

הרב: זה לא נכון אבל לא חשוב

 

ש. למה זה לא נכון, הוא אמרו לו עץ אחד לא לאכול

 

הרב: כי הבחירה שלו התחלקה עכשיו ל-6000 שנה לביליונים של בני אדם שיביאו לתיקון של מה שהוא עשה. אז הוא היה לו אחד שהכיל את כל זה. וכיון שהוא חטא זה התפרק על כולם שיתחילו כל אחד לבחור עד שיתקנו אותו. אז כל זה היה בבחירה האחת. זה לא פשוט. בשביל זה אתה לא אדם הראשון.

 

ש. ישב בגן עדן, לא היה לו בעיות של פרנסה, לא היה לו בעיות של בריאות, לא היה לו שום דבר, המלאכים צלו לו אוכל

 

הרב: אתה לא יודע שבד"כ כשאין שום בעיות אז "וישמן ישורון ויבעט" בדיוק הפוך, בגלל שאין בעיות מתחילים לחפש בעיות

 

ש. אז מה, יש אומרים שזה היה תפוח עץ, יש אומרים שזה היה אתרוג, מה יש, אומרים לך לא לאכול מעץ אחד, אל תאכל

 

הרב: זה חזרת על זה כבר ענינו.

"אחת דיבר אלהים שתיים זו שמעתי כי עוז לאלהים ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". על הכתוב בתחילת התורה "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" אמרו חז"ל, בראשית ברא אלהים, ולא כתוב בראשית ברא ה', כיון שבתחילה עלה במחשבה של הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, ה' אלקים מציין את מידת הדין, וראה שאין העולם יכול להתקיים כך לכן הקדים את מידת הרחמים, מידת הויה שהיא מידת הרחמים ושיתף אותה עם מידת הדין, שנאמר לאחר מכן ושיתף ה' אלהים ארץ ושמים.

על פי האמור אפשר לפרש את דברי נעים זמירות ישראל דוד המלך האומר, "אחת דיבר אלהים שתיים זו שמעתי, כי עוז לאלהים ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", אומר דוד המלך, אחת דיבר אלהים - כשברא הקב"ה את העולם הזכיר במאמר הראשון את השם אלהים, בראשית ברא אלהים, שזו מידת הדין. בסופו של דבר שתיים זו שמעתי, זו - שתי פעמים זו זה בגימטריא שם הויה, שתיים זו שמעתי, שתיים זו, זו זה 13 כפול שתיים זה 26 זה שם הויה. לרמז לנו על שהקדים הקב"ה את מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין, כמו שכתוב בהמשך "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים".

הטעם לכך הוא, כי עוז לאלהים, מידת הדין מה' אלהים יש בה עוז - תוקף הדינים, ולך ה' חסד, אתה הקב"ה מנהיג את העולם במידת החסד והרחמים, בכך כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, אפילו על מחשבה טובה אתה משלם לאיש כמעשהו, כאילו עשה בפועל.

על פי האמור, יתכן להבין את מעשה האבות בפרשת תולדות, "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'". פירש רש"י, לנוכח אשתו, זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת. צריכים להבין מה הענין שיצחק עומד בזוית זו ואשתו בזוית זו.

הענין הזה יובן על פי הגמרא, שם שואלים חכמים בסוכה י"ד, למה נמשלה תפילתם של הצדיקים לעתר? זה קלשון? עונים חז"ל, מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפילתם של צדיקים מהפכת את דעתו של הקב"ה ממידת האכזריות למידת הרחמים, דהיינו מן הדין לרחמים. ולכן כאשר ראה יצחק שמידת הדין מה' אלהים מתוחה, כי רבקה עקרה היא, התפלל הוא לה', מידת הרחמים כמו שכתוב "ויעתר יצחק לה'", מה זה ויעתר? העתיר בקלשון, העביר ממידת הדין אל מידת הרחמים, שכן ה' הוא כאמור מידת הדין ורק ע"י שם ה' יוכל להפוך את מידת הדין למידת הרחמים.

והנה ידוע מה שכתב הרמב"ם בבראשית י"ב ו', שלפני כל נס צריך לעשות מעשה ופעולה למטה, וזאת כדי לעורר את הנס מלמעלה. וכן כתב הספורנו במדבר כ' ח', שהניסים שעושה הקב"ה ע"י עבדיו הנביאים הם ע"י פעולה שהם עושים, כגון, הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, וכן "והכית בצור" יצאו ממנו מים, כך גם יצחק ורבקה, כדי להפוך את מידת הדין למידת הרחמים עשו פעולה בתפילתם בבחינת שיים זו שמעתי, דהיינו זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת, כדי להמשיך פעמיים זו שהם גימטריא שם הויה, מידת הרחמים, ע"י כך הצליחו והפכו את מידת הדין למידת הרחמים ככתוב "ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו".

אם כן אנחנו רואים אחת דיבר אלהים שתיים זו שמעתי" ששיתף מידת הרחמים עם מידת הדין, כי עוז לאלהים זה תוקף הדין, ולך ה' חסד אחרי שהקב"ה רוצה להתחסד עם הבריות, כי אתה תשלם לאיש על המחשבה כמעשהו. ורואים שהצדיקים שיודעים להשתמש בעתר עם הקלשון להפך מידה זו למידה זו ע"י זה שהם מרמזים במעשיהם כנגד המידות האלה.

"ותראה האישה כי טוב העץ"

 

ש. סליחה כבוד הרב, מה ההבדל בין לברוא עולם במידת הדין לבין לברוא עולם במידת הרחמים, ז"א כביכול במחשבתו הראשונה היה לברוא את העולם במידת הדין, פירוש שזה ככה היה צריך להיות העולם, מה טוב במידת הדין יותר מאשר במידת הרחמים? שרבי עקיבא אמר לו הקב"ה ככה רציתי לברוא את העולם, רציתי לברוא את העולם במידת הדין, כשהראה לו את המיתה שהיתה, עכשיו מה ההבדל שיהיה עולם קיים במידת הדין?

 

הרב: האמת שהעולם קיים גם עכשיו במידת הדין, רק הקב"ה שיתף את מידת הרחמים שיהיה אריכות, ארך אפיים, כדי שאדם יספיק לעשות תשובה, כדי שכך. אבל האמת, מידת הדין זה הדבר ה טוב ביותר, למה? רוב הצדיקים שהיו בעלי מדרגה רצו לעבוד את ה' במידת הדין בלי רחמים, ככה היה רבי עקיבא. ז"א, הדין שומר עליך שאתה לא תעשה טעויות, כי כשיש רחמים אתה לא יודע בכלל שאתה חוטא, כי אתה לא מקבל איזה תזכורת או איזה הערה או איזה גערה משהו על המקום, אם אתה היית עובר ליד קיר והיה בו זרם, דזזזזז אתה כבר יותר לא עובר שמה, אם כל עבירה זה היה דזז אז אתה לא היית עובר עבירות, אז לא היתה בחירה, לא היתה בחירה, ואם היית עושה יותר מיידי דזזזזזזז אז אתה היית הולך.

 

ש. אבל ככה רצה הקב"ה שיהיה דדזזזזז

 

הרב: אז לכן הוא אומר, אבל ראה שלא כל העולם יכול לעמוד בזה

 

ש. למה? יכול לעמוד בזה. אם בן אדם יעשה עבירה וישתתק לו היד לא יעשה יותר עבירה

 

הרב: או שהוא ימות לפי תוקף העבירה, כי לפי הדין זה תלוי מה גודל העבירה

 

ש. אבל הוא כבר יפחד לעשות עבירה

 

הרב: אבל יש בן אדם אתה יודע שאפילו להוציא את היד מהחשמל הוא כבר נדבק, הוא לא יכול.

 

ש. אז מה, עבירה אחת שהוא יעשה וטק הוא ידבק?

 

הרב: מה חשבת? מה חשבת?

 

ש. מתחילים לעשות עבירות קטנות

 

הרב: אתה חושב שמתחילים לעשות עבירות קטנות, מתחלים לחלל שבת זה סקילה.

 

ש. אבל הוא מחלל שבת הוא התחיל עם משהו

 

הרב: מה התחיל, עם מה? הוא התחיל עם לחלל שבת, אבא שלו לקח אותו לטיול ושניהם מתו. על המקום דזזז נגמר, נו. אז הקב"ה סידר את זה בצורה כזאת, אבל למה הוא עשה את זה קודם ככה ואח"כ ככה? כי הוא באמת רוצה להעמיד אתה עולם ככה. זה שהוא שיתף אח"כ, אם הוא היה בורא מהתחלה ככה, אז כאילו כוונת הבריאה היה בצורה זאת מעורב, אבל הקב"ה לא רצה מעורב, לכן הוא ברא כמו שהוא רוצה, ואח"כ זה בא אתה מבין כאילו לשפר את המצב כדי שהם יוכלו ככה, לא שהוא לא ידע מהתחלה ככה, אלא מתחילה הוא ברא באופן הזה כי כך עיקר הכונה, ואח"כ בשביל שהעולם יתקיים יוכל לעמוד אז

 

ש. כשיבוא משיח אז זה יחזור להתקיים במידת הדין?

 

הרב: כבר לא תהיה בחירה בכלל אז ודאי, כולם יהיו במצב אתה מבין, טסססססס כמו אדם הראשון לפני החטא בלי חטא.

 

ש. אז יהיה העולם זה האורגינל, בן אדם עשה עבירה מת

 

הרב: לא עושים יותר, די. מספיק, די. מספיק די. די.

"ותרא האשה כי טוב העץ ותתן גם לאישה עמה ויאכל" רש"י פירש, לא נתן בו - באדם הראשון את יצר הרע, עד אכלו מן העץ, ונכנס בו היצר הרע וידע מה בין טוב לרע. תמהו על כך המפרשים, הפלא ופלא, כיצד רש"י הקדוש אומר, לא נתן בו יצר הרע, איך יתכן לומר שלפני חטא אדם הראשון לא היה בו יצר הרע? הלא אנו רואים שאדם הראשון עבר על ציווי הקב"ה ואכל מעץ הדעת. ואם לא היה בו היצר הרע מה גרם לו למרוד באזהרת ה' יתברך?

עוד אמרו חכמים ז"ל, שתכלית בריאת האדם בעולם הגשמי הזה היא שילחם מלחמת חרמה ביצר הרע המפתהו, כדי לקיים את רצון הבורא, ככתוב "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" בשני יצריך, יצר הטוב ויצר הרע צריכים לעבוד את הבורא. אם כך הדבר, איך אפשר לומר שבאדם הראשון לא היה יצר הרע לפני האכילה מעץ הדעת, אז איזה תכלית ותועלת יש באדם שאין בו יצר הרע? הרי כל זה הענין של הבחירה.

אלא אומרים חז"ל, אין ספק שהקב"ה ברא את האדם עם אפשרות של בחירה בין הטוב ובין הרע, אלא שהיצר היה חוץ לגוף האדם, בדמות הנחש, ואילו גוף האדם היה קדוש זך ונקי ונמשך רק אחר הצד הטוב, ולפני חטא עץ הדעת היה פירוד מוחלט בין היצר הרע דהוא הנחש לבין היצר הטוב שהוא האדם. אולם לאחר שאכל האדם מפרי עץ הדעת, גרם הוא שהיצר הרע שהיה חיצוני נכנס לתוכו ונתערבבו הטוב והרע בתוך האדם, האדם שהיה מהותו טוב וקדוש התערב עם היצר הרע, ונוצר מושג חדש, יצר הרע. לא רק יצר הרע הפועל מחוץ לגוף ומנסה לפתות מבחוץ, אלא גם יצר הרע מסוכן יותר הפועל גם מבפנים ומפתהו, דהיינו האדם בחטאו גרם שיצר הרע החיצוני נכנס לתוכו ולכן הוא חש עתה שהוא עצמו מצד גופו שנברא זך ונקי נמשך עתה לעשות דברים מנוגדים לרצון ה' יתברך. וזו הסיבה שדקדק רש"י בלשונו, לא נתן בו יצר הרע, לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ, ונכנס בו היצר הרע, כלומר היצר הרע נברא גם הוא ע"י ה' יתברך, אבל היה חיצוני לאדם,ונכנס לתוך תוכו, לתוך גופו הזך והקדוש של האדם רק לאחר שאכל מעץ הדעת.

 

ש. ומה אמר לו לעשות?

 

הרב: כל מה שאמרנו.

 

ש. לא, מה אמר לו לעשות? יש מצוה אחת, לא לאכול מעץ

 

הרב: כבר שמענו שני תירוצים, תחזור עליהם בשידור חוזר.

"ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים", על הכתוב "ויתהלך חנוך את האלהים" פירש רש"י ויתהלך חנוך - צדיק היה וקל בדעתו לשוב ולהרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו, כדי שלא ירשיע.

אולם בתרגום יונתן בן עוזיאל מבואר, שחנוך בגודל מדרגתו בעבודת ה' זכה לעלות לשמים בעודנו חי, ונעשה מלאך מ"ט, ספרא רבא, הסופר הגדול. וכמו שאומר רבי יהונתן בן עוזיאל, הופלח חנוך בקושטא קודם ה' וסליק לרקיעא וקרא שמיה מ"ט ספרא רבא. והלך חנוך באמת לפני ה' ולקחו ה' לשמים וקרא שמו מ"ט.

צריכים אנו להבין, מה ראה הקב"ה לבחור דוקא בבשר ודם שהוא יהיה המלאך מ"ט הסופר הגדול? הלא אין ספק שהוא יתברך יכול לברוא בשמים מלאך מיוחד לכך, כמו שברא אלפים ורבבות מלכים משרתי רצונו.

אומר על כך הרב שלום מבעלזא זיע"א, הנה תפקידו של המלאך המ"ט הוא לשמור על ישראל, כפי שכתוב "הנה אנכי שולח מלאך לפניך" פירש רש"י, זה מ"ט, ששמו כשם רבו, בגמיטריא שדי. ומקור לדבר, שתפקידו של המלאך מ"ט הוא לשמור על ישראל, יש ללמוד מדברי חכמים ז"ל בחגיגה ט"ו, חזה מ"ט דאתהי בה לי לרשותה למיטב דזכותה דישראל, המלאך מ"ט קיבל רשות לכתוב את זכויותיהם של ישראל. מוסיף ואומר רבינו בחיי בפרשת משפטים, מ"ט שמו כשם רבו גמטריא שדי, ונקרא השם הזה, אני אומר בקיצור, כן זה מ'ט'ט'ר'ו'ן', כיון שהשם הזה הוא מלשון שמירה שמירה בארמית, והוא הנקרא שומר בישראל, נטיר, נטרת, נטירותא, זה נקרא שם של שמירה.

מוסיף הזוהר הקדוש, כתוב במשלי כ"ב ו' "חנוך לנער על פי דרכו" חנוך לנער דה הוא מ"ט, דימשיך ליה הקב"ה מתת, ככה אומר הזוהר הקדוש.

על פי דברי הזוה"ק, אומר הרב שלום מבעלזא, דמטעם זה בחר הקב"ה דוקא בחנוך שהיה בשר ודם להיות מלאך לתפקיד שומר ישראל, ולא ברא מלאך מיוחד בשמים, שכן כידוע למלאך אין יצר הרע, ולכן אין לו שום השגה עד כמה גדול היצר הרע להחטיא את האדם בכל מיני תחבולות, ועל כן אינו יכול להמליץ טוב על ישראל ולשמור עליהם מכל המקטרגים, אבל המלאך מ"ט שהיה קודם לכן אדם בשר ודם בעולם הזה, והוא מכיר ויודע עד כמה גדול כח היצר הרע להפיל את האדם ברשתו, הוא יכול להמליץ טוב על ישראל ולשמור עליהם מכל המשטינים והמקטרגים בשמים ובפרט שהוא בעצמו כמעט נפל איתו וה' לקח אותו לפני.

ראיתי בספר טעמי המנהגים שהוא מסביר מה היתה צדקותו של חנוך, אז הוא היה מסקל אבנים בדרך שלא יכשלו בהם בני אדם, ועל זה רמז שלמה המלך באמרו, "חנוך לנער על פי דרכו", שחנוך היה הולך בדרך ומסקל את האבנים, ולא רק בצעירותו, גם כי יזקין לא יסור ממנה, היה עושה זאת. אבל זה כתוב בטעמי המנהגים.

 

ש. במה הוא היה מרשים?

 

הרב: אדם הראשון קיבל שש מצוות, ונח קיבל עוד אחת, אבר מן החי, אז היה לו שש מצוות, איסור עריות, איסור שפיכות דמים, שבע מצוות של בני נח, שש קיבל האדם ועוד אחת קיבל נח, אז היה לו לשמור, הרי הם נכשלו בעבודה זרה, נכשלו בעריות, נכשלו בשפיכות דמים, בהרבה, לא העמידו דיינים, כל מיני דברים.

על הכתוב "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" כתב בעל הטורים, רבינו יעקב בן אשר, "בראשית ברא אלהים" סופי תיבות אמת, מלמד שנברא העולם באמת, כמו שנאמר "ראש דברך אמת", ראש דברך - מתחילים את התורה שזה דבר ה', אמת. בראשית בסוף זה ת', ברא זה א', אלהים זה מ' - זה אמת.

והנה אומרים חכמי ישראל בפסוק הזה רמוזה עוד פעם המילה אמת בסופי תיבות ברא אלהים את. לא רק בראשית ברא אלהים, אלא גם ברא אלהים את סופי תיבות אמת. למה פעמיים המילה אמת, פעם אחת שלא לפי הסדר ככתוב "בראשית ברא אלקים" זה טעם, פעם שניה לפי הסדר ברא אלהים את - זה אמת.

אומר על כך הרב הקדוש משינאווא זיע"א, בספרו דברי יחזקאל, הנה בראשית ברא אלהים סופי תיבות אמת, אך אותיות אמת לא נרמזו לפי הסדר, ואילו ברא אלהים את - סופי תיבות לפי הסדר, לרמז שצריך אדם לעבוד על מידת האמת.

והנה, למרות שבתחילה מידה זו אינה בשלמות אצלו, דהיינו היא לא לפי הסדר, בעזרת ה' יתברך יגיע ויבוא אל מידת האמת לפי הסדר, שהיא תהיה אצלו בשלמות. ודבר זה אומר הרב הקדוש, דומה לבנין, אמנם צריך לבנותו לפי הסדר, בתחילה היסודות אח"כ הכתלים ואח"כ הגג, אולם כאשר מכינים את צרכי הבנין הקבלן לא תמיד קונה לפי הסדר, אלא כפי שמצאה ידו, ורק כאשר הוא בונה את הבנין הוא בונה אותו לפי הסדר. ועל כך רמזו חז"ל בגמרא בפסחים נ', אמר רב יהודה, אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

ומעתה יש לומר שצירוף אמת שלא ביושר, שלא לפי הסדר, רומז על התורה והמצוות שאדם עושה שלא לשמן, ואילו הצירוף אמת ביושר רומז שאדם יגיע לשלמות ועוסק בתורה ובמצוות לשמן. אז תחילתו של האדם זה לא מסודר ואח"כ נהיה מסודר.

זה מה שאומר הרמב"ם על המשנה שאומרת, שבעה דברים בחכם והיפוכם בגולם, מה זה גולם? אנחנו מבינים גולם זה הטמבל, גולם זה לא טמבל, גולם זה כמו חומר גלם, שהחומר גלם עדיין לא מעובד. אז לכן הוא מדבר לא לענין, לא בזמן, בפני אנשים מבוגרים בפני זה וכו' וכו', עדיין חומר גלם, צריך ללטש אותו לעבד אותו ולהביא אותו להיות חכם. זה נקרא שבעה דברים בחכם והיפוכם בגולם. אז זה לפי הפירוש הזה יוצא טוב, בהתחלה זה תאם ואח"כ זה אמת. אז תאם זה כמו צריך לתאם האת הענינים בשביל שיגיע לאמת, זה עדיין לא מתואם, לא מסודר, זה עדיין גולם. הבנת?

התורה מתחילה באות ב', "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", תורה שבע"פ מתחילה באות מ', מאימתי קורין את שמע בערבית, שתי האותיות מצטרפות למילה בם, זה מה שדרשו חכמים "ודברת בם", בם יש לך רשות לדבר וללמוד, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שהדברים האלה קיימים ועומדים לעד ולא בדברים אחרים. ועוד אמרו חכמים, התורה מתחילה באות ב', ומסתיימת באות ל', ישראל באותיות אלה מצטרפות למילת לב, כדי לומר שאין התורה נקנית אלא בלב, וכוונות טובות וטהורות הנובעות מתוך הלב, כמו שאנחנו אומרים רחמנא ליבא בעי, ותורה צריכה להיות גם כן כמו שהלב, כמו שהלב מפמפם כל הזמן, טוק טוק טוק טוק טוק טוק, כך האדם צריך דברי תורה כל הזמן, אם הוא יפסיק מדברי תורה זה שבץ. ז"א צריך לדבר דברי תורה, "ודברת בם" בום בום בום בום בם בם בם בם בם, בשביל זה הלב עושה בם בם בם בם בם בם בם.

הגאון רבי אליהו מוילנא אמר פעם במילת בראשית נוטריקון המידות העיקריות הנחוצות לאדם בחייו. בראשית, ב' - בטחון. ר' - רצון. א' - אהבה. ש' - שתיקה. י' - יראה. ת' - תורה. אם יש לך את הבראשית יחביבי. בטחון רצון אהבה שתיקה יראה תורה.

הצדיק רבי ישראל מרוז'ין אמר שבמילה בראשית יש שש אותיות, כנגד ששת ימי הבריאה, ארבע אותיות בשני קצוות המילה מצטרפות למילה ברית, ב' ור' וי' ות', רמז לדבר שהעולם נברא על מנת שישראל יקבלו עליהם את התורה בברית עולם, ושתי האותיות האמצעיות במילה בראשית - אש, לפי שהמילה נמשלה כדברי חכמים ז"ל לאש, זכה האדם מאירה לו התורה וחממת את גופו ונשמתו באש דת, לא זכה - פוגעת ושורפת אותו כאש אוכלה. אז התורה זה בראשית, בראשית זה ברית אש, אם לא בריתי יומם ולילה בום בום בום בום בום בום זה אש.

אמרו חכמים, העולם נברא בשביל התורה שהיא נקראת ראשית, שנאמר "ראשית דרכו", ובשביל ישראל - ראשית תבואתו, וכן אומר רבי אלעזר בפסחים ס"ח, אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר בירמיהו ל"ג כ"ה, "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" אם לא התורה שהוגים בה יום ולילה הקב"ה לא בורא את העולם.

הקדמונים מצאו רמז לדברי חכמים אלה, בלשון שבה מסתיימת פרשת הבריאה, "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי". לא נאמר כאן יום שישי אלא יום השישי, יום השישי בה' הידיעה, דהיינו התנה הקב"ה שיקבלו עליהם את התורה ביום השישי - שישי בסיון שהוא יום מתן תורה.

ורבינו חיים בן עטר, אור החיים הקדוש היה אומר, כיון שחכמים הורו לנו שהתורה היא תכלית הבריאה כולה, מי שזכה בתורה זכה בעולם ומלואו, מי שלא זכה בה אינו רשאי ליהנות מן העולם אפילו כהוא זה, אלא אם הוא מחזיק בלומדי התורה ותומך במוסדותיה.

 

ש. אולי אפשר להגיד חוקות שמים וארץ לא שמתי, כי באמת הקב"ה רצה לברוא את העולם במידת הדין, עכשיו העולם לא יכול להתקיים אא"כ יש מידת הרחמים שזה התורה, אז עכשיו אלה שלומדים תורה הם באמת מחזיקים את העולם, למה כי אם לא העולם יהפך לתוהו ובוהו, העולם לא יכולים להתקיים במידת הדין.

 

הרב: אומרים משמו של הגאון מוילנא, העולם הזה מתקיים ע"י ששה דברים המרומזים במילה בראשית. ראשי תיבות ביאה, חיי אישות, רחיצה, אכילה, שתיה, ישיבה, תרדמה. כיוצא בכך מתקיים גם העולם הבא ע"י שישה דברים שמרומזים גם במילה בראשית, בינה, ראיה, אמירה, שמיעה, ישוב, תלמוד. אז אם אתה רוצה להשיג את העולם הבא צריך שיהיה לך בינה, ראיה, אמירה, שמיעה ישוב תלמוד. אם אתה

 

ש. מה זה ישוב?

 

הרב: ישוב, ישוב הדעת, לשבת בישיבה, ליישב את דעתך.

על לשון הכתוב בפתח הפרשה, אמר הרבי שמחה מבונים, כידוע רבי שמחה בונים, נוהג כל מחבר לציין את שמו בראש ספרו, או במפורש או במרומז, גם הקב"ה קבע את חותמו בתחילת ספר התורה, שכן סופי תיבות של בראשית ברא אלקים אמת. וקבע רבי חנינא במסכת שבת נ"ה, חותמו של הקב"ה אמת. אז כמו שסופר שם חותמת בספר גם הקב"ה שם חותמת בהתחלת הספר.

מוסיף על כך רבינו יעקב בן אשר בעל הטורים, שגם בסוף פרשת הבריאה מוצאים בסופי תיבות ברא אלהים לעשות, יום השישי ויכולו השמים ברא אלהים לעשות את חותמו של הקב"ה אמת. וזה בא ללמדנו שכל מעשה בראשית מתחילתם ועד סופם נבראו במידת האמת, טבועים בחותם האמת ואינם מתקיימים בקיום האמת.

הצדיק רבי יצחק מברדיטשוב היה אומר, בכל יום אנחנו אומרים בתפילת שחרית, "יוצר אור ובורא חושך" בלשון הווה, ואיננו אומרים יצר אור וברא חושך בלשון עבר. למה? כיון שתהליכי הבריאה והיצירה נמשכים בהתמדה, ולא נפסקו אפילו שעה אחת מימי מעשה בראשית עד עצם היום הזה. והדבר שאנחנו אומרים בברכת קריאת שמע בשחרית, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", זה מה שאנחנו אומרים להגיד שהקב"ה ממשיך בלי הפסקה, המחדש המאיר לארץ ולדרים עליה, יוצר אור, כל זה בא להגיד שזה כל זה ממשיך כאילו לא נפסק לרגע שפעו של הקב"ה להשפיע. אם הוא יסלק את השפע צ'ט נעדר הכל. כמו זרימה חשמלית, כל זמן שיש זרם אתה יכול לקבל אור בקצה, אם אין זרם אין כלום, יש זרם אלקי, שפע אלקי שיורד בכל רגע, לכן המחדש בכל יום תמיד כל הזמן.

מוסיף על כך האדמו"ר רבי אהרן מקרלין, כשם שהבורא יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ככה אנחנו צריכים לחדש חידוש תורה בכל יום. ומי שאין לו משהו חדש בכל יום סימן שגם ישן אין לו, זה רק איסתרא בלגינא קיש קיש קריא.

ידוע שאצלנו בעם ישראל מתחיל היום מהלילה שלפניו, כלומר היממה מורכבת מלילה אח"כ יום, אצל הגויים ההיפך, היממה שלהם מורכבת מיום אח"כ לילה. מדוע כך הדבר? אומרים כל חכמי ישראל, הלילה מסמל חושך ואפילה צרות ויסורים דינים ופרעוניות, היום מסמל אורה שמחה וישועה ונחמה, לכן אצל אומות העולם תחילה זורח להם היום, כי הם מאושרים בעולם הזה, כי הוא אצלם עיקר. אך מה סופם? לילה. אימה וחשיכה תיפול עליהם בעתיד בגיהינום כי דרך רשעים אפילה. ואילו אצל ישראל, הדבר הפוך, בתחילה הם שרויים ביסורים בצרות בקדרות ובאפילה, אולם בסוף יזרח להם היום וזה שאמרו חכמים בבראשית רבה ס"ו ה', רשעים תחילתם שלוה וסופם יסורים, צדיקים תחילתם יסורים וסופם שלוה.

בענין זה מסופר על רבי משה מפשוורסק, שהלך באחד מימי החורף לטבול במקווה טהרה, אחד מילדיו לקח איתו, כשהגיע למקום ראה שמרוב קור המקווה מלא גושי קרח, לא נכנע, בכל כוחו התאזר בעוז ותעצומות, ירד וטבל עלה ונסתפג, משנגש גם בנו הצעיר לטבול בעקבות אביו, רק הכניס את רגליו למים הקפואים, התחיל לצעוק אוי אוי ונרתע לאחורה, אבל לבסוף גם הוא חגר בעוז מתניו והתגבר וירד וטבל במקוה. בצאתו מהטבילה עלה ונתנגב ונתחמם מעט, והרגיש הנאה וקורת רוח והתחיל לקרוא אה אה אה, מתוך הנאה ושמחה. נהנה אביו ואמר לו, ראה בני חביבי מה ההבדל בין עוברי עבירה לבין עושי מצוה, עוברי עבירה אומרים תחילה הא הא הא הא, ולבסוף אומרים אוי אוי אוי, ואילו עושי מצוה אומרים בהתחלה אוי אוי אוי, אבל אח"כ אומרים הא הא הא.

"ויקרא אלהים לרקיע שמים" אש ומים, עירב אותם הקב"ה ועשה מהם שמים. שואלים חכמים ז"ל, מדוע קרא הקב"ה לרקיע שמים ולא השאיר את השם רקיע? אומר על כך כלי יקר, ה' יתברך לא רצה בשם רקיע כי זה מורה על פירוד ומחלוקת, כגון "וירקעו פחי זהב", וכן "לרוקע הארץ", כי כל רקיע הוא מסך המבדיל והמפריד בין שני דברים. לכן קרא הקב"ה לרקיע שמים, כי השם שמים מורה על השלום, שכן נגזר מלשון אש מים, שהם עשו שלום ביניהם נתחברו למרות שהם הפכים ויצרו את השמים. על כן אומרים חכמים במסכת אבות, כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, צריך ביאור ללשון "לשם שמים", כל מחלוקת היה צריך להגיד לשם ה', למה דוקא לשם שמים? אלא כמו שאמרנו, לשם שמים, אם המחלוקת תכליתה שלום, כמו שם השמים שהוא מורה על השלום בין אש ומים, אז סופה להתקיים. אבל כל מחלוקת שהיא לא לשם שמים אז מה כוונתה - פירוד. אז סופה לא להתקיים. הבנת? זה נפלא מאד הדיוק הזה.

"ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא" במילה דשא אומר הגאון רבי אליהו מוילנא, אתה מוצא את ראשי התיבות - דין שלום אמת, וכך מרומזים דברי התנא רבן שמעון בן גמליאל מסכת אבות, על שלשה דברים העולם עומד על הדשא - על הדין בזכות משפט צדק של השופטים, על האמת בזכות הדבקות באמת ביחסים שבין הזולת, ועל השלום שבין אדם לחברו ובין מדינות העולם. זה בנאות דשא ירביצני. ויש אומרים דשא - דולר של אמריקה.

 

ש. גם זה ירוק ודולרים ירוקים

 

הרב: הוא שנאמר.

"ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו" הגאון רבי צבי אלימלך שפירא כותב בספרו בני יששכר, נוהגים לאכול דגים בשבת בגלל שלש הברכות שניתנו במעשה בראשית. הברכה הראשונה ניתנה לדגים, ככתוב "ויברך אותם אלהים לאמור פרו ורבו ומלאו את המים בימים". הברכה השניה ניתנה לאדם, ככתוב "ויברך אותם אלהים, פרו ורבו ומלאו את הארץ". הברכה השלישית ניתנה לשבת, ככתוב "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו", ובשעה שאדם אוכל דגים בשבת הוא זכוה שמתקיימות אצלו כל שלשת הברכות הללו כאחת. למה? דגים מבורכים זה מביא לפריה ורביה, והשבת מבורכת נפלא מאד.

ידועה האמרה העממית, האוכל דג ביום דג ניצל מדג. מי שאוכל דג ביום דג זה דג זה שבע, ניצל מדג - מדין גיהינום.

"וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ כי לא המטיר ה'". רש"י אומר, וכי למה לא היה מטר? משיב כיון שעד היום השישי לא נברא האדם ולא היה מי שיתפלל על האילנות והדשאים, ולכן הם לא צמחו, ורק משנברא האדם ביום השישי וראה האדם שאותם האילנות הם נחוצים לו מאד, התפלל עליהם וירד המטר והם החלו לצמוח.

למדים אנו מכאן יסוד חשוב, אין נותנים לאדם שום דבר בלא תפילה, ורק לאחר שאדם מבקש ומתפלל אל ה' מקירות ליבו, ה' שומע לקולו.

יסוד זה מוצאים במקומות רבים בתורה, האבות הקדושים עם כל מעלתם הכבירה, לא השיגו שום דבר בלא תפילה. אברהם אבינו התפלל לפני הקב"ה על שרה אשתו שהיתה עקרה, ואמר "ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי", וכן יצחק ורבקה "ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו", וכך גם אצל לאה ורחל. אם כן נשאלת השאלה, וכי לא היו לאבות הקדושים ולאמהות די זכויות כדי להיוושע? אלא לומר לנו, אעפ"כ לא זכו לכלום בלא תפילה. וגם גאולת מצרים אף שהובטחה לאבות לא התממשה עד שזעקו בני ישראל לשמים, כמו שכתוב "ויזעקו ותעל שוועתם אל האלהים", אח"כ כתוב "וישמע אלהים את נאקתם" משמע, ללא תפילתם לא היו נושעים. גם לגבי מעשה העגל, קיבל ה' תפילתו של משה וסלח לעם.

רואים שכולם לא נושעו אלא ע"י התפילה. זה מה שאומר הכתוב, "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל האדמה" אד ראשי תיבות - איתערותא דלתתא - התעוררות מלמטה, שזה התפילה שלנו. ואד זה משקה את פני כל האדמה בגשם, בכל הענינים הגשמיים הנחוצים לנו.

נמצא, שנחקק בבריאה מראשיתה שום דבר לא יצמח ולא יינתן, לא הישג גשמי ולא רוחני, עד שיבוא אדם ויקח אותם בכח התפילה, שזה יסוד גדול, אין נותנים לנו שום דבר אלא על האדם בעצמו לקחת, במה? בתפילה. ולא יסמוך ויבטח אדם על עצמו, אלא על כל דבר ודבר ש נחוץ לו, ואפילו קטן שבקטנים יתפלל לשוכן מרומים, ויבקש ויתחנן לפניו שיצליח בידו. ז"א לעולם אדם צריך לבקש לדעת שבלי לבקש לא מקבלים, והנותן זה מי שמתפללים אליו.

"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" אומרים חכמי ישראל בדרך הרמז, שכאן בא הכתוב להוקיע את אותם פשרנים בתורה ובמצוות שסבורים שאפשר לקיים מצוות מצד אחד ומצד שני להמשיך לעבור עבירות קלות וחמורות, מה שקרוי אנשים מודרניים, או דתיים לייט, וברוב טפשותם הם טוענים שהם מסורתיים

הטעות היא טעות ביסודה ואין שחר לדבריהם, כיון שחייבים לקיים את כל התרי"ג בלי פשרות וויתורים. ברור הדבר שאסור לעבור אפילו על מצות לא תעשה אחת, זה מה שרמוז כאן, ומעץ הדעת טוב ורע, הרוצה ללכת בדרך לא דרך ולעשות טוב ורע, לא תאכל ממנו, אין לך לאכול מעץ כזה, ללכת בדרך כזו, כיון שיש סכנה באכילתו. "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" מי שהולך במקום עץ החיים, הולך בעץ הדעת טוב ורע, עץ החיים זה התורה והוא הולך בעץ הדעת טוב ורע, רוצה לגוון, לערבב גם טוב ורע, אומרת התורה לא תאכל ממנו, תזהר, אל תלך בדרך הזאת למה מות תמות.

לכן אמר אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, אם ה' האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו. מה, אין באמצע? מה לא יותר טוב קומסי קומסה? לא, או זה או זה, אין ביניים.

"והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן", הרמב"ם למד מכאן שעל האדם להתגבר מפיתויי היצר הרע ולנדב ככל האפשר מן המשובח ביותר, הן לחפצי שמים הן לצרכי אנשים נזקקים. וכותב הרמב"ם בהלכות איסורי המזבח, הרוצה לזכות עצמו יכוף את יצרו הרע, דהיינו יכבוש אותו. ירחיב ידו ויביא קרבנו מהיפה והמשובח ביותר, מאותו המין שממנו יביא. והתורה אמרה "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" הוא הדין בכל דבר שהוא לשם האל הטוב יהיה מן הנאה והמשובח ביותר, אם בנה בית תפילה יהיה נאה מבית מגוריו, מאכיל רעב יאכיל אותו מן הטוב והמתוק משולחנו, לא בררא, כיסה ערום מן הטוב שבכסותו, לא דברים ישנים, הקדיש דבר - יקדיש מן המשובח שבנכסיו.

"ועפר תאכל כל ימי חייך" תמהו המפרשים, אין ברכה גדולה מזו שהנחש מוצא מזונו בכל מקום בלא עמל וטורח כמו שאר בעלי החיים. אולם אם נתבונן נראה ההיפך, שאר בעלי החיים שואגים לטרף ואלו מבקשים מהקב"ה מזונם יש להם קשר עם הקב"ה, כשבכל ארוחה הם מרגישים צורך לפנות אל הקב"ה שוב, אבל הנחש לא מעוניין הקב"ה איתו בקשר בכלל, נותן לו הקב"ה את מזונו באופן חד פעמי ובשפע, שלא יצטרך לפנות לקב"ה בכלל ואין הרגשה קשה מזאת וממילא הברכה הזו אינה אלא קללה נמרצת.

לסיום, "ויאמר ה' אלהים אל הנחש, ארור אתה מכל הבהמה". מדוע הוא נענש ונתקלל? הרי תפקידו להסית את האדם לעבירה. על כך אומרים חכמים, שוחט משום מאי מחייב? הגמרא אומרת בשבת, הרב אמר משום צובע, מי ששוחט בשבת בשביל מה הוא חייב? רב אומר משום צובע. ביאר הבעש"ט על פי הסוד, השוחט זה כוונה ליצר הרע, כמו שאנחנו אומרים בחד גדיא, השוחט את כל העולם הקושיה משום מאי מחייב? מדוע עתיד הקב"ה לשחוט את היצר הרע? כמו שמובא בגמרא סוכה נ"ב. לעתיד לבוא מביאו הקב"ה את יצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים, והלא זה תפקידו בגללו נברא להסית ולפתות את האדם לעבירה, למה הוא אמור להענש? משיב הבעש"ט משום צובע, נכון, אמת הדבר שיצר הרע נברא לפתות את האדם להסית לעבור עבירות, אך לא כדי שיצבע את העבירה ויעשה ממנה מצוה, כמו שהוא פיתה את אדם שלמדנו קודם. כמו שאמרו חז"ל, שפיתה הנחש את אדם וחוה לאכול מעץ הדעת, אמר להם כי ע"י אכילה מעץ הדעת הם יהיו כאלקים יודעי טוב ורע, ואז תהיה להם בחירה לבחור ברע או בטוב, ושיבחרו בצד הטוב מצד הבחירה ולא מצד ההכרח אז תהיה עבודתם הרבה יותר נעלית והם יקדשו שם שמים, על כך עתיד היצר להענש, שכן הוא נצטווה להחטיא את האדם ולומר לו תעשה עבירה, אבל לא לעשות מאכילת עץ הדעת מצוה. לא לעשות מעוון חמור עבודה נשגבת של מסירות נפש.

 

ש. הוא קיים את ציווי הקב"ה, רק הוא קיים את ציווי הקב"ה

 

הרב: בדיוק, הוא צבע את זה

 

ש. הפך עבירה למצוה

 

הרב: בדיוק, כמו שמוכרים לך היום חרתה ברתה בשקיות צבעוניות, ואתה משלם בגלל הצבע של השקית, אתה רואה איך הארטיקים וכל הביסלי והבמבות והכל, ומרשרשים גם, הכל צבוע. היצר אומר לך קח תאוות העולם, קח קח קח קח קח ואתה הולך ישר מלא ממלא ממלא ממלא ממלא.

 

ש. אין לו רגליים, הוא לא יכול לדבר, זה הנחש

 

הרב: צובע צובע צובע צובע.

 

ש. אבל הוא נהיה נחש

 

הרב: השתמש בנחש, הס"מ רכב על הנחש, זה לא הנחש עצמו, הנחש נקרא על זה שנתן לו את השירות. אבל לא בצביעה, בלי לצבוע, בלי לצבוע. זהו שיבחר, שיבחר, שיגיד לו זה עבירה מהנה שאין כדוגמתה, אתה תיהנה חבל לך על הזמן, תאכל תטעם. כמו שבאים אליך אומרים לך זה ארטיק משהו זה זה מצויין, ככה אומרים לך, לא אומרים לך שזה עכשיו ביקורים.

 

ש. כבוד הרב זה היה ס"מ מלאך שהתלבש על הנחש

 

הרב: נכון, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם