מדוע התעקש אברהם אבינו לבן יורש? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ואלה תולדות יצחק בן אברהם,

אברהם הוליד את יצחק.

רש״י פירש

לאחר שקרא הקדוש ברוך הוא שמו אברהם,

הוליד את יצחק.

דבר אחר, על ידי שכתב יצחק בן אברהם,

הוזכק לומר אברהם הוליד את יצחק.

כוונתו ליישב הד הכתיב אברהם הוליד את יצחק.

ונראה להוסיף

עוד ביאור בזה.

כתוב, אחר הדברים האלה היה דבר אדוני אל אברהם.

אל תירא, אברהם,

אנוכי מגן לך,

זכרך הרבה מאוד.

ויאמר אברהם,

אדוני אלוהים, מה תיתן לי?

מאנוכי הולך חרירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר.

הפשט של כוונת אברהם היה,

מאחר שאין לו בן,

אין מי שימשיך

את עבודתו לפרסם את שם הקדוש ברוך הוא בעולם,

ואין מי שילמד תועל לבב את דרך האמת.

לכן בהכרח שייתן לו הקדוש ברוך הוא בן,

ואם לא ייתן לו בן,

אינו שווה כלום.

דעה לא יתקיים עבודתו וישכחו שם השם מבני העולם.

וצריך ביאור, דעה לא כבר כתוב, וייקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט בין אחים ואת כל רכושם אשר רחשו

ואת הנפש אשר עשו בחרן.

הוא פירש רש״י, הנפש אשר עשו בחרן זה שהכניסן תחת כנפי השכינה.

אברהם מגייר אנשים ושרה היא מגיירת נשים.

ואם כן, יש להם תלמידים הרבה שימשיכו בדרכה ויפרסמו שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

ומה הייתה טענתו?

צריך לומר, כמו שמובא בספרים הקדושים,

דעותם גרים כולם חזרו לסורם ולא עמדו באמונת הקדוש ברוך הוא.

ככה אומר הפרקי דרבין העזר. אחרי שני דורות לא נשאר מהם כלום.

וזוהו טענת אברהם אבינו,

אף על גבדי יש לו תלמידים הרבה,

אלו הנפש אשר עשה בחרן,

אבל מזה אין קיום והמשך.

ואין שום עצה לזה, רק שייתן לו הקדוש ברוך הוא בן

שיהיה יורשו הרוחני.

וילך בדרכיו ויפרסם את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

וילמד טועה דרך

את דרך האמת.

וזוהו, אברהם הוליד את יצחק.

ומכל עמלו לעשות את הנפש בחרן ולפרסם את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם,

לא נשאר לו כלום, רק יצחק.

וזהו היורש האמיתי ההולך בדרכיו.

אברהם הוליד את יצחק.

זאת אומרת, כל כוחו של אברהם נמצא רק ביצחק.

פחד

זו מידתו של יצחק.

פחד

הוא מידת היראה.

ויראה

זה קיום.

כשיש יראה, יש קיום.

כמו שנאמר, יראת השם טהורה עומדת לעד.

אם יראת השם

היא טהורה אמיתית בכל היקפה,

היא עומדת לעד ולעולם.

כיוון שעל ידי יראה יש קיום לדבר.

כן מצינו בבריאת העולם,

שעל ידי יראה נתקיימו.

כל הבריאה כולה.

כמו שכתוב בגמרא בחגיגה יב.

אמר

רב יהודה, אמר רב,

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער הקדוש ברוך הוא ועמידו.

הגערה,

היראה,

היא עשתה את הקיום שעד עכשיו הוא עומד.

וכן פרש רש״י

יהי רקיע,

זה יתחזק הרקיע.

אף על פי שנברא השמיים ביום ראשון,

עדיין לחים היו

וקרשו ביום שני.

מגערת הקדוש ברוך הוא,

שאמר יהי רקיע.

אז מה היראה הזאת?

עד עכשיו זה מתקיים.

אז רואים שהקיום

והיראה זה הולך ביחד, יראה מביאה לידי קיום.

ומידתו של יצחק הייתה פחד,

ופחד זה מידת היראה,

ויראה זה קיום.

במדרש תנחום העם,

תולדות יג',

אמר רבי נביא בשם רבי חמא בר חנינא,

שתי חרדות

חרד יצחק.

תשמעו דבר מדהים.

חרדה אחת על גבי המזבח,

וחרדה אחת כשנכנס עשו,

אחרי שהוא בירך את יעקב.

ואין אתה יודע איזו מעין גדולה יותר,

איזו חרדה גדולה יותר.

אלא ממה שאתה קורא כאן,

גדולה עד מאוד,

אתה יודע שזו גדולה.

החרדה כשנכנס עשו

הייתה חרדה גדולה מאוד.

השקלא וטריא,

המשא ומתן כאן, הוא במדרגת יצחק אבינו במידת היראה.

וחקרו לדע איזוהי המדרגה העליונה במידת היראה.

האם היראה שהייתה לו בעקדה,

או יראה שהיה לו ברכת יעקב שהוא בירך אותו.

והסכימו חכמים שמידת היראה שהגיעה אליה בברכת יעקב,

היא גדולה מהיראה שהגיעה אליה בשעת העקדה.

אתם שומעים?

הביאור הוא

שיראה מחייבת את האדם להיות עומד

תמיד תחת ביקורת של טעות.

כשאדם ירא,

יש לו יראה אמיתית, הוא תמיד חושש

מביקורת על טעות,

כי אפשר שהוא טעה.

אפשר שהוא טעה.

אדם היראה לא אומר סמוך,

לא בטוח בעצמו.

כל דבר הוא יודע שיש חשש של ביקורת על טעות,

שיבקרו אותו על טעות שהוא עשה.

יראה מחייבת את האדם להיות עומד תמיד תחת ביקורת של טעות.

הוא צריך להיות עומד על המשמר תמיד, אולי הוא טועה.

יצחק אבינו חשב שהברכות מגיעות לעשיו.

ונתגלה לו שטעה בזה.

וחי חיי טעות.

כל הזמן הוא חשב שהברכות מגיעות לעשיו.

והתברר לו שמן השמיים שלחו את יעקב.

יעקב קיבל את הברכות,

אז הוא חרד חרדה גדולה מאוד.

זאת אומרת, הוא חי חיי טעות

בנוגע לעשיו.

זה לימוד במידת היראה.

עד כמה חייב אדם לפחוד אם הוא טועה.

ולכן, מידת היראה של הברכות

הייתה יותר מהיראה של העקדה.

כי בעקדה לא היה מקום לטעות.

זה היה על פי נביא

אברהם אבינו.

מכל מקום רואים מפה שאפשר שגם גדול מאוד מאוד מאוד מאוד בתורה,

יעקב אבינו, רגל במרכבה, יכול לחיות

בנוגע לדבר מסוים

או אחר, חיי טעות.

והיראה צריכה להיות

כיוון שאפשר שאדם טוען.

רבן יוחנן בן זכאי, באיזה דרך מוליכים אותי? בוכה.

אני לא יודע.

לא אניח שום דבר בעולם שלא למד ולא ידע ולא קיים.

הוא מפחד, יש לו יראה.

באיזה דרך מוליכים אותי?

ואנשים מסדרים לכולם כניסה חופשית, גן עדן, עולם הבא, צ'יק צ'אט.

ועמך כולם צדיקים.

ומכוח זה חזר

ופתח הבארות אשר סיתמו הפלשתים.

מכוח היראה.

מבואר בה הרמב״ן,

כוו קו,

עניין הבארות

הן רמז על בית המקדש,

ושני פעמים נחרב המקדש.

וכנגדם שני פעמים סיתמו הפלישתים את הבארות אשר חפר אברהם.

והבאר השלישי לא נסתמה, והיא נקראת רחובות.

אברהם אבינו התחיל בחפירת הבארות.

כי כוחו גדול עד מאוד בתחילה.

אבל הקיום הוא על ידי פחד יצחק.

אברהם אבינו הוא כוחו גדול עד מאוד.

אבל הוא פתח בתחילה.

אצלו זה היה דבר חדש.

והוא פתח את הבארות.

הוא גם פתח את ליבם של האנשים להביהם שבשמיים.

אבל הקיום הוא על ידי פחד יצחק.

ולכן חזר וחפר הבאר של הרחובות

ולא נסתמה.

למה?

דירת השם טהורה עומדת לעד.

מה שאברהם פתח,

סיתמו הפלישתים.

בא יצחק,

חפר שוב את הבארות,

והבאר רחובות לא נסתמה.

דירת השם טהורה עומדת לעד. ואמרנו, זה רמז על בתי מקדש שנבנו וחרבו.

אבל הבאר השלישית זה כנראה בית המקדש השלישי שלא ייסתם,

יתקיים.

זו טענתו של אברהם אבינו.

ואנוכי הולך ערירי.

דבלי יצחק ומידת יראתו אין קיום מכל מה שעשה,

מכל מה שהוא פעל כל ימי חייו.

מי יקיים את הכל? רק ביראת שמיים של יצחק אפשר לקיים את הכל.

אמר אם בחלבו, אמר רב הונא.

כל אדם שיש בו יראת שמיים,

דבריו נשמעים.

כשנאמר סוף דבר, הכל נשמע.

את האלוהים ירה ואת מצוותיו שמור,

כי זה כל האדם.

מהי כי זה כל האדם?

אמר רבי אלעזר, אמר הקדוש ברוך הוא,

כל העולם כולו לא נברא, אלא בשביל זה הם.

זאת אומרת,

אמר אם בחלבו, אמר רב הונא. כל אדם שיש בו יראת שמיים, דבריו נשמעים. מאיפה תלמד? מהפסוק? כשסוף דבר הכל נשמע. למה שומעים לו?

כי את האלוהים ירה,

ואת מצוותיו שמור.

כי זה כל האדם. מה זה כי זה כל האדם?

כל העולם כולו לא נברא, אלא בשביל זה, בשביל האדם הזה.

ובשביל העניין הזה.

של היראת שמיים.

אז כל העולם שווה שייברר, רק בשביל זה

שיהיו דבריו נשמעים בגלל שהוא ירא שמיים.

רבי אבא בר כהנא אמר,

שקול זה כנגד כל העולם כולו.

והאיש הזה והעניין הזה שקול כנגד כל העולם כולו.

הרי מבואר דה תכלית הבריאה זה יראת שמיים.

כל תכלית הבריאה זה יראת שמיים.

ולכן קיום

הוא על ידי יראת שמיים.

וכל מי שיש לו יראת שמיים,

בהכרח דבריו נשמעים, כי דבריו לא בטלים, כי יש קיום. יראת שמיים זה קיום.

אז אם הוא אמר דברים, הדברים נשמעים כיוון שהם באים מיראה,

וכל שבא מיראה יש לו קיום.

אז לכן דבריו נשמעים.

אז כל מי שיש לו יראת שמיים בהכרח שדבריו נשמעים.

ואם אינם נשמעים לאלתר,

נשמעים לאחר זמן.

גם כשלא מקבלים את הדברים כרגע מסיבות חיצוניות של האנשים השומחים,

אז זה רק עכשיו.

אבל לאחר זמן

הם יתעשתו ויבינו שהדברים שנאמרו להם מפיו היו נכוחים ואמיתיים

וצריכים לקבלם.

וזהו שדרשו, סוף סוף יהיו דבריו נשמעים.

סוף סוף, בסוף של הסוף

דבריו יהיו נשמעים.

יש כאלה שלא זוכים בחייהם ורק לאחר מותם

דבריהם נשמעים.

כי יש כאלה שחלקו עליהם בחייהם מלחמות גדולות,

ורק אחרי שהם נפטרו

דבריהם נשמעו, כמו שהרמב״ם חלקו עליו.

אפילו שרפו את ספריו.

והרמח״ל אותו דבר, האחרים.

וכן מבואר במסכת שבת ל״א.

לאחר פטירת האדם מן העולם בא לפני בית דין של מעלה.

שואלים אותו, נשאת ונתת באמונה?

קבעת עיתים לתורה?

עסקת בפריה ורבייה?

ציפית לישועה?

פלפלת בחוכמה?

הבנת דבר מתוך דבר?

אחרי כל השאלות האלה והידיעות הנצרכות,

הוא שצריך להגיד כן, כן,

כמובן שהוא עשה.

ואפילו האחר,

אי יראת השם מאוצרו, אין אי לאו לא.

כל זה מותנה שכל זה שווה

אם יש לו יראת שמיים.

אם יש לו יראת שמיים, כן, ואם לאו לא.

משל למה?

משל לאדם שאמר לשלוחו,

אעלה לי כור חיטין ענייה.

העלה לו.

אמר לו, ערבת לי בעין קו חומתין,

חומר משמר,

מפני תולעין.

אמר לו, לאו.

אמר לו, מוטב אם לא העלית.

מה שווה עכשיו?

העלית לי למעלה, עכשיו הכל לרכב. אם אין קו חומתין בפנים,

אם אין יראת שמיים, אם אין מוסר בתוך הלימוד שאדם לומד,

לא יהיה קיום לתורה שהוא לומד.

פלפלת, צפית במרכבה, הכל טוב, יפה. בסוף היה בפנים קו חומתין, היה יראת שמיים.

יראת השם היא אוצרו?

האוצר, המחסן שבו הכנסת את כל הדברים, זה היה בתוך יראת שמיים?

אם כן, יש לזה קיום, אם לא, אין לזה כלום.

הרי מבואר להד ידע, העיקר הוא יראה.

מכאן לומדים שהעיקר

זה היראה.

ואפילו אי קיים כל הנמילא שואלין אותו,

גם אם הוא יגיד שהוא קיים את כל הדברים ששאלו אותו,

מכל מקום רק אי עוצרו מלא יראה, אז יש לו את הכל.

רק אם האוצר שלו מנהירה.

ואם אין לו יראה, אין לו כלום.

כלום, כלום, כלום.

דעיקר הקיום הוא רק על ידי היראה.

ואפילו

למד כל התורה כולה.

ועשה כל ימיו במצוות, לא מועיל לו כלום, דעיקר תלוי בו יראה.

הכל תלוי אם יש בו יראה.

דעיקר היראה הוא להיות ירא מטעות.

ובלא יראה אפשר להיות ברום המעלות.

ומכל מקום הולך בטעות.

כגון דואג האדומי,

ראש הסנהדרין,

אביר הרועי.

כל העולם שואלים אותו שאלות בהלכה והכול.

וכל-כולו טעות אחת גדולה.

כיוון שהייתה טינה בליבו ולא הייתה לו יראת שמיים,

אין לו חלק לעולם הבא.

אז אפשר לחיות כל החיים בטעות.

מקיימים תורה, מצוות, יודעים הכול.

אבל אין יראה.

אין קיום.

אין חומר משמר.

בראתי עצר הרע.

בראתי לו תורת וולין.

במסילת ישרים, פרק ה',

מובא

שזה מדובר על תורת היראה.

מה זה תורת וולין של יצר הרע?

זו תורת היראה.

מה זה תורת היראה?

זה לימוד המוסר, מה שאנחנו לומדים עכשיו.

לימוד המוסר זה תורת היראה, וזה הטבלין נגד יצר הרע.

ועל דבר זה מוסר היצר הרע כל חוכמתו וכוחו לבטל את האדם מלימוד המוסר.

כיוון שיודע היצר הרע

שאם אדם ילמד מוסר באופן עקבי ושוטף,

הוא ייתן לו נאק אאוט.

לכן,

כל מה שהוא מנסה לבטל אותו זה מלימוד המוסר.

כי שמה זה התרופה ליצר.

אז הוא רוצה להרחיק אותו.

וזהו סוד קיומו של אדם.

דאפילו למד כל התורה כולה לא מועיל לו כלום.

דאעיקר תלוי באם יראת ה' היא אוצרו.

אם יש לו יראה טוב,

ואם אין לו יראה, מוטב שלא עלית.

לכן הרוצה שתורתו תתקיים וכל מעשיו יהיה להם קיום,

צריך להתחזק בלימוד המוסר,

שהוא לימוד ביראת שמיים.

כשלומדים מוסר, לומדים איך לירוא את ה'.

איך להיזהר מטעויות.

איך להימנע מפיתויי יצרה וכו'.

ואז מובן מה שאמר רבי יונתן בן עוזיאל בתרגומו

על דברי שלמה המלך,

הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל.

כשהוא אמר שכל מה שהוא בנה את בית המקדש הוא והאביו דוד הכל הבל. למה? כי לא היה לזה קיום.

כי נכשל שלמה המלך בעניין היראה.

במה שאמר שהוא ירבה ולא יסור.

התורה אסרה עליו כמלך להרבות נשים סוסים וכסף וזהב, הוא הרבה.

הוא אמר שהוא לא יסור מדברי ה'.

הוא הוסר.

ולכן הוא חותם את כל ספרו.

סוף דבר הכל נשמע את האלוהים יירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

בשביל זה נברא האדם בכל העולם.

ולכן הוא מתחיל, הבל הבלים הכל הבל. כי אם לא נשאר קיום, בתי המקדש נחרבים,

אז הכל הבל.

לא היה קיום, כי לא היה מספיק יירא.

דבר שנעשה ביראת שמיים טהורה יש לו קיום.

המשכן נעשה ביראת שמיים טהורה על ידי בצלאל, משה,

באו ליהב.

ויש לו קיום, הוא לא נחרב.

כל דבר שהוא בא מיראה יש לו קיום. לכן כל מי שיש לו יראת שמיים, דבריו נשמעים.

יש לזה קיום.

אמנם זה גם תלוי במקבלים,

כמה זמן זה יחזיק.

לכן ביקש אברהם אבינו בן יורש.

ולא בעלי תשובה שלו או דברים כאלה, שזה יכול להתחלף.

כמו ששני דורות לאחר מכן לא נשאר כלום מכל עבודתו הגדולה של אברהם אבינו.

אמנם אברהם לא איבד כי הוא זה מכל עבודתו,

ועל כן התורה הנציחה ואת הנפש אשר עשו בחרן.

אבל מכל מקום,

בן יורש הוא רצה,

כי הוא ידע שרק בן

אברהם הוליד את יצחק.

את כל הולדת כוחותיו הוא הוליד ביצחק.

זה אפשר על ידי בן, אבל לא בכל אדם אחר.

אדם אחר לוקח מה שמתאים לו, ממה שהוא שמע והכול, וזהו. אבל הוא עוד לא הופך להיות ממשיך דרכו.

אמנם הוא זכה, אברהם אבינו, שהיה לו גם דמשק אל-יעיעזר,

אבל דמשק אל-יעיעזר

זה היה עבד,

אמנם יצא מכלל ארור בסופו של עניין,

אבל לא המשיך את עבודתו של אברהם אבינו.

לא הנחיל אותה לאחרים אחר כך.

היחידי שצריכה לעשות זאת זה יצחק. לכן

אברהם התעקש לבקש

שיהיה לו בן שיוכל לרשת אותו בעבודת השמיים שהוא התחיל להנחיל לכל העולם כולו.

ולכן מה שסיתמו הפלישתים פתח יצחק, מה שפתח אברהם

בסיתמו הפלישתים

הוא פתח.

את כל מה שרצו להשכיח מתורתו של אברהם

הוא חזר ופתח את כל המעיינות מחדש של החוכמה ושל היראה ושל האמונה והכול.

וביחד אני אומר גשירו ואומר עוסוקו,

אז ברוך הוא זוכו נשארנו לתור עוסוקו.