אומץ הלב | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

מתחילים

ויאמר יהודה אל אחיו

מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו?

לכאורה קשה טובה.

הנה כל האחים ישבו לדון את יוסף, אי חייב מיתה או לא?

ופסקו כולם דחייב מיתה משום שהיה רודף עליהם.

אם כן, מה זה שעכשיו חזרו מהפסק?

ואמרו מה בצע כי נהרגנו?

הלא בן מוות הוא. אתם פסקתם שהוא חייב מיתה כדין רודף,

ואיך אתם חוזרים מהפסק?

מה הביאור?

הביאור בזה דלב טהור הוא הפוסק של אדם.

אם יש לאדם לב טהור, זה הפוסק הכי גדול.

ממנו יוצא הוראה מה לעשות

ומה למנוע.

זה מה שאמרו בכמה מקומות, ליבי אומר לי.

עיין באבן שלמה שביאר זה באריכות וכתב בזה עניין

ותהי על יפתח רוח אדוני ותצלח עליו רוח אדוני,

שהכוונה בכולם הוא שירגישו בלבם אומץ להלוך נגד הטבע.

ואם לא כן, לא היו מכניסים עצמם לסכנה.

עד כאן דבריו.

בעוד הביא מהזוהר הקדוש,

איך שמח אברהם אבינו עליו השלום על הנס לרדוף אחרי ארבעה מלכים?

בתירוץ משום שראה שכינה מהלכת לפניו?

הוא פירש שהכוונה היא

על ראיית הלב שהרגיש בלבו עזר אלוקי,

ולכן הלך ורדף אחרי המלכים.

וזה העניין דוד עם הארי והדוב,

שדוד נלחם עם הארי והדוב וניצח.

וגם גבורת דוד נגד גוליית.

מאיפה הוא יודע שינצח? אף אחד לא מעיז.

אלא מה?

ליבי אומר לי.

מה זה ליבי אומר לי?

בלב טהור מרגיש ששכינה מהלכת לפניו,

רואה שייעתא דשמיא ועזר אלוקי.

וכן מאידך גיסא. שים לב, מאיר.

אם אדם מכניס מורך בליבו במקום שלא היה לעשות כן, יש תביעה עליו.

וזו התביעה על יעקב,

הנה ומה ששלח המלאכים לעשו.

בהכניס יראה בליבו במקום שהיה לו להיות בטוח,

באומץ הלב.

במה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא.

וכן הצביעה על יוסף הצדיק,

שביקש משר המשקים להזכירו לפרעה,

ומאחר שראה שהשם עמו ובכל אשר עשה הצליח,

היה לו להיות בטוח באימוץ הלב שהשם יאשיעו.

איך אומרים היום?

אם אתה רואה שזה זורם,

תזרום.

אם אתה רואה שהקדוש ברוך הוא הולך איתך ומסייע לך בכל דבר, תמשיך.

למה אתה עוצר? למה אתה מהרהר?

למה אתה מפחד פתאום? מה קרה?

אתה בולם בעצמך את הסייעתא דשמיא. אתה אומר, כאילו לא ניתן לסמוך על השם עד הסוף.

פה אני כבר פוחד.

שמא השם לא ילך איתי.

למה שאתה עושה את זה?

הלכת,

שילמת, עשית, סע.

זה הביאור במה שמצינו אצל מרים.

כתוב, וילך איש מבית לוי,

וייקח את בת לוי.

פרש רשי, פרוש היה ממנה מפני גזירת פרעה.

וחזר הוא לכך,

שלח בה עצת ביתו,

שאמרה לו מרים,

גזירתך קשה מפרעה.

פרעה לא גזר אלא על הזכרים, ועדתה גם על הנקבות.

לכאורה תמוה.

מרים הייתה בת ארבע שנים,

ועמרם היה גדול הדור,

איך העזה להוכיח את אביה על מעשיו ולחוות דעתה בפניו?

בער המשגיח, שהיה לה לב טהור,

והרגישה שכן צריך להיות,

לכן לא דחתה הרגשת ליבה,

והלכה להוכיח לאביה בפניו.

הנה אצל יוסף מצינו,

אמר, אבא נתנסה.

זקני נתנסה,

ואני, אני מתנשא?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שאני מנשא אותך יותר מהם.

בעלו תמוה, אנו מתפללים שלא תביאנו לידי ניסיון.

אז איך הוא ביקש ניסיון?

אלא דיש לומר כנזכר לעיל.

הרגיש יעקב אבינו בלבו אומץ וגבורת הלב לעמוד בניסיון.

תמיד ראה שהשם עמו וכל אשר עשה הצליח,

ומזה לקח גבורת הלב לבקש ניסיון.

המדובר, סליחה, לא על יעקב אלא על יוסף.

ביקש ניסיון, מזה לקח גבורת הלב לבקש ניסיון.

זהו גם הביאור ביהודה.

הנה מה שפסקו השבטים על יוסף, שיהרג,

הפסק שלהם היה גם על יעקב אבינו,

כי הרי ידוע להם שצריך להיות 12 שבטים שהם יסוד כלל ישראל.

ואם הורגים את יוסף,

נמצא שעדיין לא השלים יעקב 12 שבטים ומיתתו אינה שלמה,

והנה יהודה הוא מלך ישראל היה,

הוא מלך, הוא הלב של העם,

והרגיש בלבו הטהור שעדיין יש אחווה עם יוסף.

ואם כן, ובכלל השבטים,

ומיתתו של יעקב שלמה,

נמצא שמה שפסקו למיתה אינו נכון.

דהה עדיין הוא באחווה,

ואי-אפשר להורגו. זאת אומרת, אם הלב לא נותן לבצע את הפסק,

משהו לא בסדר.

עדיין הוא באחווה. אם הוא באחווה, עדיין יש 12 שבטים.

לכן מה בצע כי נהרגנו.

וזהו גם היסוד של ימי חנוכה.

דהנה מתתיהו מתחילה, החביא את עצמו בכל הנלווים עמו.

רק אחר שראו שהגויים הקריבו דבר טמא על המזבח,

נתלבש ברוח גבורה ויצא למלחמה על היוונים,

שהיו רבים ועצומים ממנו.

מסרת גיבורים ביד חלשים.

לא הוא ניצח, השם מסר.

מסרת גיבורים ביד חלשים.

איפה אתה יודע שהוא ימסור?

ליבו אומר לו שעד כאן.

מפה זה כבר לא עוצרים.

על הכול הולכים.

דיוונים היו גיבורים לעומת מלחמה,

ומתתיהו ואנשיו מועטים בכמות וחלשים באיכות.

לכאורה איך יוצאים ללחום במחנה גדול ועצום,

אלא נתלבש בגבורת הלב,

והלך בעצת ליבו הטהור.

אנחנו רואים בתחילת הזמן רוח של התעוררות.

לומדים בהתמדה, באים לתפילה בזמן.

בהמשך הזמן מתרפים כמעה-כמעה, עד שלבסוף-סוף הזמן אי-קריפיון.

והעניין הוא,

הבא לתאר, מסייעים אותו,

אז יש לו סיוע מן השמים.

אבל אחר כך הוא צריך ללכת מעצמו. כמו תינוק, כשמלמדים אותו ללכת בהתחלה, נוטלים לו יד.

אבל אחרי כמה צעדים שהוא יודע ללכת, אפילו אם ייפול קצת, אומרים לו, תסתדר לבד.

לא כל הזמן ייקחו אותו ביד.

גם אדם, הבא לתאר, מסייעים לו, אבל אחרי זה צריך לעמוד בזכות עצמו.

גם בעל תשובה בהתחלה מסייעים לו, ואתה רואה התלהבות והקור מדקדק וזה,

אחר כך הוא נהיה דתי.

ואם אינו עומד בקשרי מלחמה להחזיק מעמד עם הסייעתא דשמיא שנתנו לו מן השמים בהתחלת הזמן,

אז באמת הוא נחלש.

עד שבא לי רפיון.

וכן היה מורגל בפומדה המשגיח.

תמיד צריך אדם לזכור את הזמנים של גילוי והארת פנים. איך יכולת בהתחלה?

איך בהתחלה היה לך חשק?

איך היה גשמק?

מה קרה?

קודם היה שיחתא דשמיא,

אחר כך רצו לראות איך אתה עומד לבד.

ואז אתה התחלת לרדת.

כי הכוח שקיבלת בהתחלה זה מכוח הבא לטהר.

רוצה להתחיל את הזמן כמו שצריך.

אבל אחרי זה הקדוש ברוך הוא לא יכול כל הזמן לקחת אותך ולטייל איתך.

אתה עוד לא בגן העדן.

בגן העדן הוא מבטיח שהוא ייקח את הצדיקים ויטייל איתם.

אבל אתה עדיין פה, אתה צריך לעבוד.

מכל מקום, מאיפה שואבים כוח, עוד פעם,

צריך לזכור את הזמנים של גילוי והארת פנים.

ומשם ייקח התחזקות הצריכה לזמנים של אסתר

ושל רפיון, שלא ייתן מקום לרפיון ולירידה.

וזה חלק מהלימודים שלומדים מימי חנוכה,

להתחזק באימוץ הלב.

אפשר להילחם נגד מעצמה, מעטים נגד רבים.

אם הלב טהור והכוונה אמיתית ואתה מרגיש שיש עזר אלוקי או שזה כבר בלתי נסבל,

כשנכנסים למערכה הקדוש ברוך הוא מלווה ומצליחים.

אני הכרתי בן אדם אחד שהיה מאוד שמן, גבוה ושמן,

שהחליט לעשות דיאטה.

הוא התחיל לרוץ עשר קילומטר, לא ביום הראשון, אבל עשר, כי פגשתי אותו, ירד ארבעים קילו.

אמרתי לו, מה זה?

דוגמן, איך זה נהיה?

הוא אומר, לא, החלטתי, זהו, החלטה וזהו.

היום הוא חזר להיות שמן, עוד פעם, גבוה ושמן, הוא כבר לא רץ.

רפיון, ככה זה.

אנשים לא יכולים להחזיק לאורך זמן.

מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו?

מי יעלה זה קשה מאוד, לעלות בהר ה', תמיד לעלות, לעלות, זה קשה ברוחניות.

אבל עוד יותר קשה הוא מי יעמוד,

לעמוד בהר קדשו, להישאר במקום גבוה כל הזמן על ראש הפסגה, זה קשה מאוד.

אחרי שעולים, מתעייפים, ואז בא חליקה,

למטה.

צריך להתחיל הכול מחדש.

בקיצור, יש ללמוד מכאן

שיש לנו כוח.

אם הלב טהור, ונטהר אותו, וטהר ליבנו לעובדך באמת, נתקן את המידות שלנו,

ונוכל לראות בזכות הלב דברים שמשיגים אותם ברוח הקודש.

כמו שכתוב פה במפורש,

על יפתח ותהי, על יפתח רוח ה' ותצלח עליו רוח ה', הכוונה שבכולם הרגישו בליבם אומץ להלוך נגד הטבע. זה האבן שלימה, מסביר הגויים.

אז אם כן, צריך לדעת

שזה הכוח של האדם, ליבו הטהור יכול לפסוק לו.

החזון איש אומר כמה פעמים, וליבי אומר לי, ליבי אומר לי.

שלוימי המלך אומר, בקהלת,

שלוימי המלך אומר,

ליבי,

ליבי

מדבר עם ליבו, שואל את ליבו, מתייעץ עם ליבו, ליבי.

זה מקור נאמן, הלב.

אבל בתנאי שהוא טהור,

רבי חנניהו ברגשי אומר, עושה הקודש ברוך הוא זכר ישראל לפני כותב אשמאן, שנעמוד עלינו.

תודה רבה.