השוחד של האחים הקדושים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

כבוד.

ויאמר יהודה אל אחיו מבצע כי נהרוג את אחינו.

לכו ונמכרנו לישמעאלים.

הנה העניין של מכירת יוסף על ידי שבטי יהא אינו כל כך פשוט,

כי עשו זאת בהתייעצות.

כדעית במדרש תנחומא,

מעשר ראובן,

הלך וישב באחד ההרים לרד בלילה להעלות את יוסף.

בתשעה אחיו יושבים במקום אחד כאיש אחד בעצה אחת להמיתו.

הספורנו מבאר שחשבו את יוסף בלבם נוכל להמית,

ובזה הודיע מי היה לעמו.

בהיות כולם צדיקים גמורים,

עד שהיו שמותיהם לפני השם לזיכרון.

הרי השמות של השבטים מופיעים בחושן, לפני השם לזיכרון.

איך נועדו לב יחדיו להרוג את אחיהם או למוכרו,

ולא ניחמו על הרעה?

כי גם כשאמרו אבל השמים אנחנו על אחינו,

לא אמרו שתהיה אשמתם על מכירתו או מיתתו,

אלא על אכזריותם בהתחננו אלינו ולא שמענו.

והנה גיד הכתוב, כי ציירו בלבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם, לעמיתם בעולם הזה,

או בעולם הבא,

או בשניהם.

והתורה אמרה, הבא להורגך, השכם להורגו,

אפילו אחיך.

ופסקו כדין לפי דעתם,

ועשו מה שעשו בכוח התורה.

וכדעית בתנחומה אמרו,

נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו.

אמר להם יהודה,

ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה.

מה עשו? שיתפו לקדוש ברוך הוא באותו החרם שלא יגיד לאביהם.

ואף הקדוש ברוך הוא,

אף על פי שכתוב בו, מגיד דבריו ליעקב,

דבר זה לא יגיד מפני החרם.

לפיכך אמר יעקב,

טרוף טורף יוסף, כי אם השם לא יגיד לו,

אז ממילא, טרוף טורף יוסף.

ואם לא בכוח התורה הם דנו, איך יכולים לשתף את הקדוש ברוך הוא עמם?

נו, ולמה נשתתף הקדוש ברוך הוא עמם אם הוא יודע שפסק הדין הוא לא נכון?

אלא, צריך להתגלגל. הרי הנושא שיוסף ירד למצרים ושתהיה הגזירה שצריכה להיגזר,

אז ממילא זה משרת את התוכנית שצריכה להתגלגל, ודווקא באופן זה.

עוד איתה בספורנו על הפסוק, וישבו לאכול לחם,

שלא היה כל זה בעיניהם תקלה או מכשול שימנעים לקבוע את סעודתם.

הוא נמצא בבור והם עושים סעודה.

דיינים שדנים דין מתעטפים ולא סועדים.

למה?

חרדת קודש, אימת דין.

פה אלה חורצים את דינו ויושבים לסעוד סעודה,

משוחטים.

ואוכלים בשר.

אז למה הם עשו כן? כי כך ראוי לצדיקים כמותם.

הם דנו דין אמת על-פי הבנתם,

כמו שעשו ישראל כשראה תקלה על ידם שהרגו את שבט בנימין.

כאמרו, וישבו עד הערב לפני האלוהים ויישאו כולם ויבכו בכי גדול.

ויאמרו, למה ה' אלוהי ישראל היתה זאת בישראל?

וזה קרה להם מפני שחשבו את יוסף לרודף,

שכל הקודם להורגו זכה,

כשאין דרך להציל את הנרדף בזולת זה.

והם ראו שדבריו מתקבלים אצל אביהם,

כי הוא מעיר להם והוא מקבל את דבריו.

ויש להתפעל מזה שבתורה נאמר, וישנאו וייכנאו ויוסיפו עוד שנא אותו,

לכו ונהרגהו,

ונראה מה יהיו חלומותיו,

על מכרם בכסף צדיק,

באביון, בעבור נעליים.

ולא נזכר שהיה פסק דין.

בכל התורה לא נזכר שהיה פסק דין,

אלא שהשוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.

וכיוון שהיו משוחדים,

כל פסק דינם לא נחשב בתורה ולא נזכר כלל,

כי כל זה נבע מהשוחד,

מפני שלא היה להם לסמוך על פסק דינם שיוסף נקרא רודף,

ולחשוד עצמם אולי הם טועים.

למה?

כיוון וייכנאו וישנאו,

והתורה מעידה שבאמת טעו,

וכל הפסק בא מכוח וייכנאו וישנאו.

לכן התורה לא מזכירה בכלל את הפסק הזה. זה לא פסק בכלל.

הם לפי דעתם דנו דין אמת, הם באמת כיוונו לאמת, חשבו כך,

אבל השיקולים שלהם נבעו מנגיעה פנימית בלתי נרגשת,

שזה נבע מקנאה שהפכה לשנאה.

וזו הטעות של אנשים.

כשהם מחליטים שדבר מסוים ככה הוא,

הם לא בודקים מאיפה זה נובע אצלם, שככה הם מחליטים במהירות.

וככה הם חוטאים ומחטיאים את הרבים,

והם סוברים שהם צודקים.

יכולים להישאר 22 שנה ולא להרגיש בכלל,

ולא לדעת. יעברו ימי כיפורים 22 פעם,

ויבדקו את עצמם כל מה שעשו השנה ושנים קודמות ולא ימצאו מאומה.

עד שאמר להם יוסף,

אני יוסף,

פרחה נשמתם.

החלומות התקיימו,

הוא מלך במצרים והם משתחווים לו והם עבדים לו,

בדיוק מה שהוא אמר.

כי הם אמרו, לכו ונהרגהו.

נכון?

ונראה מה יהיו חלומותיו.

מה פירוש? אם תהרגוהו,

איך תראו מה יהיו חלומותיו? הוא כבר מת.

אז איך יתקיימו החלומות?

אלא עד כאן הם אמרו, לכו ונהרגהו.

ובת קול מן השמיים אומרת,

ונראה מה יהיו חלומותיו.

אתם חושבים שאתם יכולים להרוג.

בואו נראה עכשיו מה יהיו חלומותיו.

והחלומות התגשמו אחת לאחת.

איתא בגמרא שניים שבאו לדין,

אחד לבוש בגדים נעים והשני בגדים גרועים.

אחד עם טלית של מאה מנים והשני לבוש סמרטוטין.

אומרים לראשון לבוש אתה כמותו או הלבישו כמותך.

וזה דבר פלא.

איך אפשר לבקש דבר כזה?

ואז יהיה דין דין אמת.

כי התורה אומרת, מדבר שקר תרחק.

ואם תדון שניים,

אחד לבוש אצטלית בת מיה מנה ואחד לבוש סמרטוטין, זה דין שקר.

חייבים לצאת החוצה וילבשו או שניהם אצטלית בת מיה מנה או סמרטוטין.

מה זה?

אבל הבן-אדם של האצטלית בת מיה מנה הוא שני מטר גובה ורחב מאוד.

וזה לבוש סמרטוטין נמוך ורזה.

ואם הם יחליפו בגדים ויחזרו,

לא ייזהו מי זה העשיר ומי זה העני.

אז מה זה מדבר שקר תרחק? זה לא חרטא ברטא עוד יותר.

בשביל מה להטריח אותם להתלבש ככה?

אלא לא.

אם בבית-דין רואים את הלבוש סמרטוט זה משפיע עליהם להטות את הדין,

כי העיניים כזווניות.

אדם רואה לה עיניים, הוא מושפע מהעיניים.

אם הוא רואה אדם לבוש מלוכלך ומטונף, אפילו שהוא אדם חשוב,

אפילו שהוא אדם חשוב מאוד,

הוא קל בעיניו,

אבל הוא יודע שזה האיש החשוב.

ולכן, תלמיד חכם, אסור שיהיה רבב בבגדו,

יבואו לזלזל בו.

תלמיד חכם שיושב וסועד עם אחרים הופך להיות אצלם מזהב לכלי חרס.

ככה מושפע אדם מהעיניים.

יש גבאים,

כשנכנס אחד ככה עם חליפה, עם פרק,

עם כובע וכו',

בכבוד, כבוד הרב, בכבוד, מוביל אותו למזרח,

אבל אם ייכנס אחד עם קסקט ככה, אדם מבוגר כזה הולך ככה מדדה ופה ושם,

יגיד לו, כבודו יושב, כבודו יושב.

יושב אותו שם, אי שם.

ואפשר שזה ריק ובור,

חוץ מחליפה וכובע, אין פה כלום,

והוא מלא וגדוש לאין שיעור.

רק בא צנוע וחסר אמצעים.

אבן עזרא היה גאון הגאונים,

אבל היה תפרן, מסכן, אני הנזקק לצדקה באנשים.

נו, אז אם הוא היה נכנס, מה היו אומרים לו? כבודו יושב, כבודו יושב.

ואם היה נכנס בחור צעיר, ככה, הדור בלבושו,

בכבוד, כבוד הרב, כבוד הרב.

למה? כי העיניים שקרניות. למי רצה גבאי?

לחליפה,

לא לבן-אדם.

מה הוא רואה?

לבן.

הגמלים הגיעו, ישר רץ.

העיניים שקרניות אפילו של הדיינים הכי-הכי צדיקים.

כי השוחד יעבר עיני צדיקים.

השוחד יעבר עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.

מה זה דברי צדיקים? אפילו דברים המצודקים,

שכל אוזן ששומעת יודעת מה נכון ומה לא,

הם ישנו.

זה כוחו של שוחד. על כל אחד זה פועל.

אז ויקנאו,

וישנאו, אין לך שוחד יותר גדול מזה, ממילא פסק דין.

הוא היה פסק דין של טעות.

ואוי ואבוי אם היו הורגים אותו.

אוי ואבוי אם היו הורגים אותו.

ואם הראשון ילביש אותו, אף-על-פי שבבית-דין יודעים שהבגדים אינם שלו, מכיוון שהם רואים שהוא לבוש בגדים טובים, כבר לא משפיע עליהם.

נפלא לראות כמה אדם מושפע בשכלו מדבר דק ועדין מאוד,

שרק החוקר לב ובוחן כליות יכול להגיד את זה.

אז זאת אומרת,

כל בן אדם שממהר לחשוב שהוא דן דין אמת,

והוא בוחן את הדברים,

רחוק רחוק מלהבין באיזה מצב הוא נמצא.

או,

שיתברר לאנשים כמה הטעו אותם בש״ס וכמה גרמו להם נזק שיפסידו את העולם הבא,

איי איי איי מה שיהיה,

איי איי מה שיהיה.

אבל מי יעיר את עיניהם השכליות

או השכלות?

מי יעיר את עיניהם לרואות שטעו וטעו מחמת השוחד? אין לך שוחד יותר גדול,

הם רוצים שתהיה להם מפלגה לבד.

יש לך שוחד יותר ברור מזה?

שהם רוצים שרק הם יהיו ולא זולתם.

מה זה, לא ברור שזה שוחד? מה זה?

זה צידוק הדין?

מה זה?

אז איך הם יכולים להוציא משפט?

אלא ברור שזה מעוקל.

אז אם האחים,

האחים שבטי יש שכתובים על החושן יכולים לטעות עד כדי כך בגלל וייקנאו בו,

ופה ברור שהכול נובע מקנאה?

נו, איך זה יכול להיות?

פשוט.

אין יותר פשוט מזה.

מה, נכחיש את התורה?

לא נכחיש.

יש דבר פלא פלא פלאות.

ממש פלא פלאות.

אנחנו מדברים בדרך כלל,

אנחנו מדברים בדרך כלל,

שיקראו ספר שערי תשובה.

ספר שערי תשובה

בסימן פז.

בספר שערי תשובה כתוב כך, בסימן פז.

לא תעשו עוול במשפט.

הרי הוא אומר אחרי כן, לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך.

איי, איי, איי, איי, בסימן פז רבנו יונה.

לא יאומן כי יסופר.

איי, איי, איי, איי, איי.

ובפרשה הזאת, בהפטרה,

בהפטרה הזאת, בספר עמוס, פרק ב',

פסוק זן,

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי,

אתם יודעים מה כתוב.

ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חללת שם קודשי.

ואיש ואביו, זו פרשת השבוע,

אבל זה גם בהפטרת השבוע.

ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חללת שם קודשי.

אין בושה,

אין ענווה,

אין כלום, רחמנא לצלן.

והכל, כל שבוע מופיע בפרשה איפה שצריך להופיע.

איי, איי, איי, איי, איי, איי,

כי השוחד,

יעבר.

אז אם את החכמים,

כל שכן את הנקלים.

רבי חנניהו בנגשי, הוא אומר,

רוסו הקודש ברוך הוא רוסו קודש ישראל,

אבי כוח ארבעם תרום יעדים.

שנה אמור אדנא אבי סמאן סדוי, יחדים תרום יעדים.

אמן.