הכבדת הלב שווה שקר | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ויאמר אדוני אל משה בוא אל פרעו כי אני הכבדתי את ליבו

מהו הכבדת הלב?

אם אומרים כן על היד שלו הפירוש שנעשית היד כבדה וקשה לו להגביה אותה

אבל איך מפרשים כבדות

לגבי ליבו של אדם?

כבדות הלב פירושו מרגיש בליבו

את האמת והשקר

ומודה בם בבירור מעל כל ספק

ובכל זאת אינו יכול

ואין בכוחו לסלק את השקר לגמרי

כי השקר מתגבר בו

ומחשיך את האמת שלא יזדקר בפניו.

זה נקרא הכבדת הלב,

וזה לפתח חטאת רובץ.

כלומר, החטאת

הוא השקר רובץ על האמת ומכסהו.

נמצא כי לבו יודע גם את האמת הטמון תחתיו,

אבל את השקר הוא רואה לפניו בגלוי,

כמו שאדם רואה היום את נאות העולם הזה לנגד עיניו,

והוא שוכח את האמת הברורה לו,

את העונג של העולם הבא.

מי שאינו מבין כלל,

נמשל כבהמות נדמו,

ואינו בגדר אדם בכלל,

מי שלא מבין בכלל.

אבל, מי שרואה ומבין,

ואינו מתגבר על התאוות, זה כבדות הלב.

וזהו יצר הרע המכונה פרעה.

זה פרעה,

רואה את האמת,

אבל לא יכול להשתלט על התאוות, על השקר.

מה התרופה לזה?

התרופה לזה זה התורה הקדושה.

כמו שאומרת הגמרא בקידוש א-נאמן,

אמר הקב' ברוך הוא, בראתי יצר הרע,

בראתי לו תורת טבלים.

עיקר כבדות הלב

זה מסך שמכסה את עיני הדעת.

מה העצה לצחצח את הדעת מהאבק המחשיך?

זה התורה הקדושה.

כי התורה היא אמת והיא ההפך מהיצר הרע.

כשם שהיצר הרע עיקר כוחו בהכבדת הלב עם השקר והתאוות,

לכסות את האמת ואת ההכרה האמיתית,

כך בתורה הקדושה יש אור מצוחצח בהיר לראות את האמת בטהרתה.

אז כנגד החושך צריך אור.

כנגד יצר הרע המחשיך צריך תורה אור.

אבל אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בחגיגת אדבר.

דברי תורה קשים לקנותן ככלי זהב

ונוחים לאבדן ככלי זכוכית.

ומכיוון שאמרו לנו את זה חכמים,

אם כן, אין הדבר כל כך פשוט.

כי יש כוח כזה באדם שמסמא את עיניו ומטמטם את לבו

לחשוב שיקנה דברי תורה דרך אגב.

שיעור פה, שיעור שם, הוא חושב, הוא כבר מסודר.

וכן אפילו אדם גדול

שכבר עמל בתורה בכל כוחו וקנה דברי תורה,

עלול להטעות את עצמו ולחשוב שהתורה תישאר בידו לעולמים

גם אם הוא ישיח דעתו.

לכן היו צריכים חכמים להזהיר שלא כך הוא הדבר.

אלא דברי תורה קשים לקנותן ככלי זהב

ונוחים לאבדן

ככלי זכוכית.

להודיע לנו על הצורך הגדול בעמלות בתורה.

כמו שכלי זהב לא משיג רק אדם אחד מתוך רבבות,

שהגיעה לעושר מופלג,

כך דברי תורה לא יזכה בה אלא מי שעלה למעל הראש

בעמלות והגיעה לקנות דברי תורה.

ומשים לילות כימים להגות בה.

ובאהבתה ישגה תמיד יותר מכל אהבה אחרת.

מאף אותו בן אדם

נבחר ונעלה שכבר עמל ויגע וזכה,

ומצא כבר כדי מידתו בתורה יותר מכל בני גילו הרבה מאוד,

בכל זאת עלול הוא ברגע אחד,

באסח הדעת אחד לאבד כל תורתו שקנה,

ביגיעה ועמל שנים רבות.

נוחים לאבדן ככלי זכוכית,

שאם יסיח דעתו מהם יפלו מידו ויישברו לרסיסים שאין להם תקנות.

כמו שכתוב, התעיף עיניך בו ועינינו.

בחכמים במגילה י״ח אמרו על דברי תורה זה מדובר.

אם תעזבני יום,

יומיים יעזבקה.

לא כמו שסוברים, שאם עבר יום והוא לא עסק בתורה,

יצטרך לתת דין וחשבון על אותו יום שביטל ותו לא.

לא כן הדבר.

כי בהפסיקו מתלמוד תורה גם הימים הראשונים שעסק בתורה ייפלו.

וכשיבוא לעסוק בהם אחר כך,

יקשה לו הרבה לקנותם

מפני ההפסק ואיסח דעתו מהם.

אתם רואים ששיעור ששמענו היום,

נדבר עליו מחר, לא זוכרים את הפרטים?

אז אם מהיום למחר לא זוכרים,

אז מה יהיה אם אתה למדת הרבה ושנים הרבה?

איך תזכור?

אם אתה לא מונח כל הזמן ומשנן וחוזר, איך תזכור?

וכל הפסקה מגרעת הרבה.

אמר רבי שמעון בן לוי,

רבי שמעון בן לקיש,

יצרו של אדם מתגבר עליו,

ובכל יום מבקש להמיתו.

ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו,

אין יכול לו.

אין אדם שיכול לנצח את יצר הרע בלי עזרת שמים.

אבל אם חס ושלום הוא לא ראוי לעזרה מן השמים, הוא אבוד לעולמים,

רחמנא נצלן.

נו, אז מה יעשה אדם אם יזכה לנצל מציפורניו של יצר הרע?

צריך להתפלל חזק מאוד

ולעובדו בכל לבבכם

כדי להצילו ממערב יצרו,

לטהר אותו, לקדש אותו,

לעובדו בכל לבבכם.

זו עבודה שבלב.

זו התפילה.

שישעבד את ליבו לשמים.

על ידי זה יזכה להינצל מיצר הרע שבלבו.

עיקר התפילה היא בלב.

עבודת הלב זה מלשון עבדות

שנעשה עבד לה' יתברך.

ומה מוזר שאדם

לפיו מכריז ואומר אני עבד

אבל בלבו חושב בדברים אחרים לגמרי.

כמו שכתב חובת הלבבות,

אדם שאינו מכוון בתפילתו דומה לאחד ששלח שליח למלך

לבקש עבורו רחמים בדינו.

אבל מה בחר לו שליח טיפש?

איך ייקווה שישתדל עבורו?

לאחד יש משפט

פלילי

שהוא צפוי ל-25 שנה,

במקום לקחת

עורך-דין מדופלא בעל ניסיון

ורקורד עשיר בהצלחות,

שולח אחד מהשכונה,

לך תגיד לשופט שאני ככה וככה.

נו, יש לו סיכוי לצאת מהתיק הזה?

אז איך אדם מתפלל רק בפיו

ושולח שתי חתיכות בשר

לקדוש-ברוך-הוא שעשו ככה, פק, פק, פק, פק, פק, פק, פק,

שאין לב.

אין לב.

פק, פק, פק, פק, מילים, כמו ברווז.

אין לב, איך זה יפעל?

זה יותר גרוע מזה ששלח טיפש למלך.

טיפש, עוד יש לו נפש חיה, עוד הוא יכול לגמגם משהו.

אבל זה ברווז, פק, פק, פק, פק, פק, פק. הוא לא מבין בכלל מה הוא מדבר.

הוא רוצה שזה ימליץ עליו?

ולכן צריך אדם לדעת שהתפילה היא עבודה שבלב.

עבודה שבלב זה עבדות.

זה שאדם משעבד את לבו לקדוש-ברוך-הוא,

הוא מחליט שהוא הופך להיות עבד לקדוש-ברוך-הוא.

כשזה ככה והוא מבקש מהקדוש-ברוך-הוא זה אחרת.

כי עבד שמבקש מהמלך,

המלך צריך לתת לו את צרכיו כדי שהוא יוכל לעבוד אותו.

אבל כשהוא עבד, אבל אם הוא בן חורין ורק מבקש,

תביא לי, תביא לי,

תביא לי, תביא לי,

על מה ולמה?

תגיד לי, על מה ולמה בדיוק?

מה, אני חייב לך משהו?

מה עשית? מה אתה עושה? מה אתה מתכוון לעשות?

מה תשתמש במה שאני אתן לך?

עבד דנאי חילה בהפקרה.

אתה רוצה הפקר, אה?

לחיות בהפקר, בלי התחייבויות,

בלי עמל, בלי כלום.

זה נקרא הכבדת לב.

הכבדת לב

זה שהשקר מכסה את האמת.

זה החטאת רובץ

על לבו של האדם.

ובשביל לנצל מזה צריך

סייעתא דשמיא.

ובלי זה אי-אפשר להינצל.

וצריך הרבה תורה.

וזה לא מספיק, צריך תפילה.

ותפילה לא ששולחים שתי חתיכות בשר לברווז לו,

אלא צריך שזה יהיה עם הלב.

תפילה שהנשמה מתפללת.

השפתיים רק מבטאים

את מה שהנשמה אומרת.

כמו שאמרו חכמים, הלשון קולמוס הלב.

אז צריך להיזהר מכבדות הלב, כי זה פרעה. פרעה יושב לנו בלב.

ואני הכבדתי את לבו.

הבנתיוכם.

נראה אם תזכרו את זה מחר, מחרתיים,

עוד שלושה ימים,

ואם תפעלו בהתאם.

אז יש סיכוי.

אם לא, זה בדיוק מה שאמרנו.

ומי חנני אומר מה שאומר.

תודה רבה.