כח הרצון | הרב אמנון יצחק שליט"א

"לא כן לכו נא הגברים ועבדו נא את ה' כי אותה אתם מבקשים ויגרש אותם מאת פני פרעה". אחרי שכבר לקה שבע מכות על ידי משה ואהרן, ואחר שראה במו עיניו את כוחם הגדול, בעוד פרעה זוכר כיצד הוא עומד ומתחנן לפניהם אחר כל מכה ומכה, "העתירו אל ה'", "העתירו בעדי", אחר כל אלה "ויגרש אותם מאת פרעה" כאילו עסק בעסק עם פחותים וריקים. מנין הזלזול הזה אחר ההתבטלות וראיית ערכם הנשגב והאלהי של משה ואהרן? "ויגרש אותם". מה קרה פתאום הוא התהפך לזלזל במשה ואהרן כאילו זה פחותים וריקים שהוא מגרש אותם וזאת אחרי שהוא התבטל מפניהם וביקש והפציר "העתירו בעדי", אחרי שהוא ראה את ערכם הרב, וזה אחרי שכבר לקה שבע מכות ע"י משה ואהרן. 

ולעומת זאת, בראות פרעה את מכת שחין, כתוב "ויחזק ה' את לב פרעה ולא שמע אליהם". כלומר, לולא שחיזק ה' את ליבו כבר היה משלח את ישראל. מה ראה פרעה במכת שחין יותר מכל המכות שקדמו לה? ומה היה במכה הזו להכניעו יותר משאר המכות, שהיה צריך חיזוק מאת ה' שלא יסכים לשלח. 

אמרו חכמים ז"ל בגמרא בסנהדרין ל"ח, אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה, כיון שסרח - הניח הקב"ה כפו עליו ומיעטו. ונראה שאין הכוונה כפשוטו שארכו וגבהו היו מסוף העולם ועד סופו ומן הארץ עד הרקיע, אלא הכוונה לכוחותיו והשגתו, כל העולם היה בהישג ידו מסוף העולם ועד סופו, מן הארץ עד לרקיע היה תחומו, ולא היה מוגבל מחמת ריחוק מקום, כל זה עד שסרח ומיעט אותו הקב"ה והגביל את כוחו. 

כן נראה במה שאמרו חכמים ז"ל, "ותשלח את אמתה ותקחה", ז"א בתיה שלחה את האמה שלה, למאן דאמר זה האמה השפחה, למאן דאמר זה האמה היד שלה, ותקחה - לקחה את התיבה. אמרו ז"ל, נשתרבבה ידה של בת פרעה, המדרש אומר שישים אמה, שלשים מטר, ואין צריך לומר שנעשה נס ונתארכה ידה ממש, אין צריך, ואחר כך שוב נעשה נס וחזרה לכמות שהיתה, דהיינו נתארכה היד וחזרה, אלא שהמרחק שהיה בין ידה לבין התיבה לא מנע ממנה מלהושיט את ידה ומהשיג את התיבה. בתיה, בתיה בת פרעה אגרה את כל כוחות נפשה להציל את הילד המוטל על פני היאור, נתאזרה באומץ וגבורה והושיטה ידה והשיגה את התיבה, ז"א ריכוז כל כוחותיה התאזרה באומץ וגבורה והושיטה ידה אפילו שהיה מרחק והשיגה את התיבה. 

יש בתי כנסת שנוהגים לשים ביצת בת יענה בבית כנסת, אתמול היה פה האברך הרב מאיר הלוי, ואמר שהרב רצאבי כתב למעלה מארבעים טעמים למה היו נוהגים לשים בתימן ובמקומות אחרים ביצת יענה בבית הכנסת, אחד מהטעמים שידוע איך מבקעת הבת יענה את הביצה - בכח ריכוז הראיה שלה שהיא מביטה על הביצה והיא מתבקעת. אז זה שמים בבית הכנסת להזכיר לאדם שאם הוא יתרכז בתפילה - אז הוא יבקע את השמים והתפילה תגיע לפני כסא הכבוד, זה אחד מהטעמים, יש עוד ארבעים פלוס. אז אם אדם מייחד את כוחותיו, מרכז, מתאמץ, מתאזר, גם מה שרחוק מהשגה יגיע. 

וכן מצינו ביעקב אבינו ע"ה, "ויגל את האבן מעל פי הבאר", פירש רש"י כי מי שמעביר את הפקק מעל הצלוחית באצבע קטנה מלמד שהיה כוחו גדול. גם כאן אין הכוונה כפשוטו על כח גופני, אלא כאשר אמר הפייט בתפילת גשם, "ייחד לב וגלל אבן מפי באר מים בעבורו אל תמנע מים" אז ייחד לב וגלל אבן, בזה שהוא מייחד את ליבו, כח הריכוז לייחד את הלב למטרה מסויימת יכול לגלול אבן גדולה. 

במאמר מוסגר, בספר השיאים של ג'ינס, כתוב שמה שאשה הצליחה להרים משאית בגלל שהמשאית התדרדרה לכיוון העגלה שלה תינוק שלה, וכדי למנוע אותה שהיא תמחץ את התינוק, היא הרימה משאית, אז היא ייחדה את כל תעצומות כוחותיה והצליחה להרים. יש לאדם כח אדיר, הנה אשה, איך זה יכול להיות? תביא עכישו בן אדם מרים משקולות לא ירים משאית, אבל אם אין, זה הברירה האחרונה לפני שהילד נחמץ. 

יש תורות לחימה, שוב במאמר מוסגר, שמסוגלות שגם אדם רזה כמו עלה יכול לייחד את הכוחות שלו ולתת מכות במהירות כזאת שיכולים לחתוך בן אדם, לחתוך בן אדם, רק בן אדם הוא לא חתיך אז הם עושים ניסוי על קרח בעובי שנחשב שאם אתה חותך אותו ביד אז כאילו חתכת בן דם, והם חותכים. יש באדם כוחות אדירים, לא סתם אמרו לנו "הוי עזר כנמר, גיבור כארי, רץ כצבי", עשאל היה רץ על ראשי שיבולים, מרוב המהירות הוא היה יכול לרוץ על ראשי שיבולים, יש באדם כוחות אדירים, אבל הוא לא מנצל אותם, הוא ישר אומר שהוא עייף, איפה אני לא ישנתי, לא קמתי, לא הלכתי, לא ישנתי, שפעת, כדורים, זריקה לא במקום, כל מיני שטויות. 

מכל מקום, אין אנו מבקשים מאת הקב"ה מים בזכות הגבורה הגופנית של יעקב, אלא כוחו היה ע"י ייחד לב וגלל אבן, הוא ייחד את ליבו ובכוחו זה פעל מה שלמעלה מכח אנוש לפעול, בכח זה של ייחוד לב גם למד 14 שנה אצל שם ועבר ולא שכב, ולא רק על מיטה גם על אבן לא, לא שכב, שהרי רק במקום ההוא לאחר 14 שנה שכב על האבן, "וישכב במקום ההוא". גבורה עצומה ורבת כח זו ודאי שלא מתקיימת אלא ע"י ייחוד הלב, שהאדם מרכז את כל כוחותיו בנקודה מסוימת, במטרה מסוימת, במשימה מסויימת, אין מגבלה לכוחו של האדם. 

ויש שאנו רואים מעין זה אפילו בימינו בסתם בני אדם, למשל בשעת שריפה רח"ל מסוגל אדם אחד לעשות מה שצריכים לעשות עשרה אנשים, ההכרח והרגשת הצורך הגדול נותנים לאדם תנופת כח אדירה הרבה למעלה מכוחו הרגיל. לא מזמן היתה התקפה בניירובי, ושמה נכנס בן אדם אחד בריטי, וחילץ מאות אנשים, נכנס ויצא, נכנס ויצא כשהם מחסלים אנשים, מאות אנשים. 

אל יאמר אדם איך אוכל להגיע לכלל גדלות ועמקות בתורה כבזמנו של הגאון רבי עקיבא איגר, הרי הכוחות שלי דלים ומעטים, טעות היא בידו כי הכל תלוי ברצונו וביחוד ליבו. אם יתבונן וידע ולבבו יבין וירגיש את הצורך הגדול לעליה בתורה, על ידי כן יתנוצצו בנפשו רשפי כח וגבורה לאין שיעור, ויגביר חיילים לתורה לרום ולעומק, כמו שאמרו ז"ל "יגעת ומצאת תאמין". אדם חושב שפששש די, מיצו את כל כוחותיו הוא לא יכול יותר, יש פה חבר'ה שמשקיעים פה כבר חודשים בבית הכנסת, אשריהם ואשרי חלקם, באמת בכוחות אדירים, אחרי שעות עבודה יש כאלה, יש כאלה בלי עבודה, כל הזמן עובדים, וזה קשה, אתה רואה עליהם שקשה, אתה רואה חלק מתנדנדים כמו לולב, יש כאלה עושים לך עיניים עצומות כשהם מתקרבים אליך שתבין אותם, יש כל מיני צורות, אבל עכשיו הם החליטו חלק מהם לעבוד במצות, למעלה עושים מצות, מרויחים הרבה כסף, פה זה בהתנדבות, שמה מרויחים כסף, עלו לשעתיים - כמעט התפרקו, הם כבר מתגעגעים לעזוב לפה. אז יש יותר קשה, חושבים שאין לאדם כח, יש לו כח, והם הולכים לעבוד עכשיו שלשה חדשים שמה, גם שמה וגם פה, אבל פה זה יהיה חופשה כבר. יש לאדם כח, ואם יגידו להם שיש עוד מקום עכשיו ולא חמישים שקל לשעה, מאה דולר לשעה, אז אחרי זה הם יספיקו עוד לעבוד גם בזה, יש כח, יש כח, כשרוצים יש כח. יש בן אדם אומר לך אין לי כח, גמרתי יום עבודה, אבל בבית כשאשתו בהריון הוא עובד בצורה סיזיפית כי היא רוצה לחזור עם הילד לבית כבר שהבית, אז הוא צריך להספיק תוך שבועיים לגמור בית מא' עד ת', יש כח יש כח, תלוי למי, תלוי למה, יש כח, יש כח. 

ואיתא בגמרא, בוא וראה כוחם של כהנים, הגמרא בזבחים ס"ד. שאין לך קל בעופות יותר ממורעב ונוצה, ופעמים שהכהן זורקן יותר משלשים אמה, 15 מטר, כהנים הזריזים בעבודתם עבודת הקודש, אין לך מייחדי לב כמותם, בא וראה עד היכן כוחם מגיע, ואם יש צורך הרי נוצה קלה נזרקת שלשים אמה בכוחו של כהן, אפשר לזרוק נוצה, נראה אותך קח נוצה נראה כמה תעיף אותה, שתי מטר אתה הגעת רחוק, שלשים אמה בכוחו של כהן, זה זריזות וייחוד הלב. את הכח הנפלא הזה ראה פרעה במשה במכת שחין, שאלנו למה בשחין פתאום התעורר, מה קרה בשחין מכל המכות? דכתיב "קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה", פירש רש"י, וזרקו משה - כל הדבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת. הרי ניסים הרבה, אחד - שהחזיק קומצו של משה לא חפניים שלו ושל אהרן, למה? כי כתוב "קחו לכם מלא חפניכם", חופן וחופן וחופן וחופן, וזה לא חופן רגיל, זה של אנשים בשיעור קומה של חמש מטר פלוס, זה ווחד חופן, והוא לקח את כל הארבעה חפניים האלה בחופן אחד. ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים, והקשה בשפתי חכמים, ומאחר שבין כך וכך ארע לו נס שהלך האבק על כל פני ארץ מצרים, למה הוצרך משה לזרקו ביד אחת ובכח, יותר היה הנס גלוי אם היה זורקו בשתי ידיו ושלא בכח, ככה עושים. ותירץ כי הנס שהלך על פני מצרים לא היה בכך שהגיעה הזריקה עד לשמים, אלא הנס היה שכמות קטנה של מלא חפניים אבק הולך ומתפזר וממלא את כל ארץ מצרים. הרי שמה שזרק משה את הפיח השמימה - לא היה הכל נס, זה בכלל לא נס, הרי כהנים אמרנו יכולים לזרוק נוצה, אז יחוד הלב של משה יותר מהכהנים והוא יכול כמות קטנה של פיח להגיע עד לשמים, ביחוד לבבו. אלא כיון שזרק בכח בידו האחת, ממילא הגיע הפיח עד השמים, אבל האם שמענו מימינו אדם זורק פיח עד לשמים? האין זה נס למעלה מדרך הטבע? אלא הוא שאמרנו, אין קץ ואין גבול למה שאדם מסוגל לפעול בכח יחוד הלב. אצל משה זה לא היה נס, זה היה כוחו, איזה כח? יחוד לבו למטרה שהוא רוצה, וכיון שראה פרעה כך נמוג ליבו ונכנע. כוחותיו הכבירים של משה רבינו הכניעו אותו יותר מהניסים שנעשו על ידו למעלה מדרך הטבע. וכבר היה מוכן לשלח את ישראל לולא שהכביד ה' וחיזק את ליבו לא לשלח. אתם שומעים? הוא ראה את הכח של דבקות במטרה ביחוד הלב של משה רבינו בכוחו הטבעי, זה עשה עליו רושם יותר מהניסים שנעשו, והוא רצה די, לא מתעסק עם הבן אדם הזה, עם בן אדם כזה אני לא רוצה להתעסק. אבל ה' חיזק את ליבו, ולא נתן לו, עד שיגמור את הסדרת חינוך, שיוכל להגיד - היה עשר. 

מכל מקום יהודים יקרים, מפה ניתן לשאוב כח רב שנמצא בנו, נמצא בנו כח רב, רק צריך לייחד את הלב, אז אם אדם מחליט שהוא רוצה ללמוד הוא יכול להיות מגאוני הדור, גם אם הוא מתחיל מאוחר. רבי עקיבא התחיל בגיל ארבעים, זה מאוחר מאד, והוא היה עם הארץ, עם הארץ, ותוך 24 שנים הוא נהיה רבן של כל ישראל. ארבעים שנה למד וארבעים שנה לימד, בן 120 נפטר, ארבעים שנה עם הארץ. נו, אז יש מישהו שיכול להגיד שהוא לא יכול? תהיה רציני, לך תלמד רצוף, אל תעזוב את התורה בכלל, תאכל תשתה תישן תלמד וזהו, אם לא תתעסק בשום הבלים נוספים תהיה גאון, אבל אתה צריך להיות רציני עד הסוף, שאין מטרה אחרת, זה התכלית זה המטרה זה הענין, ואתה תהיה, כל מה שתרצה ככה זה יעבוד, אבל רצון אמיתי. יש לי קלטת נקראת רוצה רוצה רוצה, תשמעו אותה ותבינו מה זה רצון, כוחו של הרצון של האדם הוא אדיר ואין דבר העומד בפני הרצון. אנשים רוצים לעלות לאוורסט - עולים, בן אדם רצה לעלות, עכשיו היה אחד ששבר שיא עולמי בצניחה חופשית עלה, אני כבר לא זוכר כמה קילומטרים, יותר משלשים אלף רגל, נדמה לי שהוא תכנן שלשים אלף רגל והוא הגיע ל-34-35 אלף רגל ומשמה צנח בצניחה חפשית, אין חמצן, בקושי יש חמצן, וצנח והצליח להגיע לפה, הפעם זה הצליח. יש אחד שצלל לעומק לעומק לעומק במשך דקות ארוכות בלי אויר. אנשים יש להם רצון לשבור שיאים, כל בן אדם יש לו כוחות עצומים, כל בן אדם, רק אלה החליטו להוציא אותם על דברים כאלה, ואנחנו נוציא אותם על הדברים האמיתיים, פשששששש, אבל זה אותם כוחות, רק השאלה לאן מפנים אותם. משה רבינו עם היד פיח יכול להגיע עד שם, אברהם אבינו עם חול חיסל ארבעה מלכים, בית חשמונאי משפחה אחת זרקו את היוונים מהארץ, אם מייחדים את הלב יכולים לעשות מהפכות. אתם מוזמנים. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.