הגמרא בשבת ל"א ע"ב. דרש רבה בר עולא, אמר הקב"ה, לא דיין לרשעים שאינם חרדים ועצבים מיום המיתה, אלא שליבם בריא להם כאולם. אז רבה בר עולא דורש, שהקב"ה אומר, במקום שהרשעים יהיו חרדים ועצבים מיום המיתה ליבם בריא להם כאולם, דהיינו הם חזקים והם לא מרגישים שום רגש של פחד. טמטום הל בוהקרירות עד שאין מכירים בפניהם אימת הדין, וגם ליבם בריא כאולם, חס ושלום, זה משתי סיבות: א' עבירה מטמטמת ליבו של אדם, לכן כשאדם עושה עבירות נ היה לו טמטום פירושו אטימות הלב וקרירות עד שהוא לא מרגיש באימת הדין, והטמטום הזה גם פועל להחליף את האמת בשקר ואת הדמיון למציאות, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, כל שכן רשעים, ועוורון ממש של עיני השכל, ז"א האדם אטום ומטומטם, וזה מחמת העוונות.

סיבה שניה זו השפעת הסביבה, מה שאנו רואים ומרגישים אצל אחרים בדעות ובהנהגה למעשה. כשאדם מסתכל מה אחרים חושבים, כיצד הם מתנהגים זה משפיע עליו. השפעת הסביבה משפיעה, מה זה השפעת הסביבה? מה שרואים, מה שמרגישים אצל אחרים בדעות ובהנהגה למעשה.

כדי להבין עד כמה זה מסוכן, אומר הילקוט שמעוני בתהילים תתמ"ג, שיעקב אבינו הרחיק מבני לבן דרך שלשת ימים, משום שצריך להתרחק מדרך שעבר בו רשע שלשה ימים. רואים עד כמה החרדה מהשפעה, וכבר אמרנו פעמים רבות, "ובמושב ליצים לא ישב", שאפילו במושב שהם ישבו הליצים פעם אל תשב, כי זה ישפיע עליך, לא איתם יחדיו, הם אינם, רק המושב שהם ישבו עליו כבר יש בו השפעה.

גדולה מאד השפעת הסביבה, וכמו שנאמר בפסוק "אשר קרך בדרך", רש"י פירש, משל לאמבטי רותחת, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אמבטיה רותחת מים חמים ובא בן בליעל כדי להקר אותה, שתהיה קרה בעיני אחרים להראות שאין בה ממש, אפשר להכנס לאמבטיה רותחת, מה אתם פוחדים, בא בליעל בשם עמלק וקפץ וירד לתוכה. אף על פי שהוא נכווה, הקרה אותה בפני אחרים. ואפילו שכתוב "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת" וגם ראו את העונש שנכווה עמלק, מכל מקום יש השפעה להקל הדבר עליהם. ז"א, אם אנחנו מסתכלים היום, החמאס זה בחינה של עמלק, אם לא עמלק ממש, והוא מקרר את האמטביה הרותחת, והוא אומר הנה שרדתי חמישים יום ובצדק, שרדתי חמישים יום ומעצמה לא הצליחה נגדנו. נו, אז אם חמאס זה פספוס ליד חיזבאללה, או ליד המג'נין החדשים דאעש, אז מה יהיה, איזה תאבון זה יתן להם? זה נקרא השפעת סביבה, רואים איך מתנהגים, איך פועלים זה משפיע, אפילו שרואים שמתו להם כך וכך ונהיה שמה חורבן, כן, אבל כל אחד רוצה לראות את מה שהוא רוצה לראות, כמו שהם רואים שזה נצחון, וגם אצלנו רואים שזה נצחון, אפילו שזה הפסד, אבל מכל מקום כל אחד רוצה לראות מה שהוא רוצה לראות ובפרט אם הוא מטומטם, אם יש לו אטימות הלב מעבירות ודאי שהוא נמשך יותר להסביר את כל הדברים ברוח הרצון שלו.

ומצינו גם כן בקדושה, שכשאדם נמצא בסביבה גבוהה הוא יושפע ממנה.

כשבאו אצל בני הנביאים נתנבאו אנשים שהיו רחוקים מנבואה, כל כך גדולה השפעת הסביבה שהשיגו מעלות עליונות עד בכלל. כמו שיונה הנביא נתנבא משמחת בית השואבה, רק מההשראה של השכינה שהיתה שם. וכן זה בצד ההפוך, ושלמה המלך אומר בפסוק אחד, "הולך את חכמםי יחכם ורועה כסילים ירוע", מי שהולך איתם עם החכמים אפילו שהוא טיפש הוא יחכם, כי הסביבה היא גבוהה, סביבה של חכמה, מה הוא יכול לשאוב משם, איזה קלקול יכול להיות לו? שהוא יהיה חכם. ורועה כסילים ירוע, מי שמתרועע עם הכסילים אפילו שהוא חכם, אפילו שהוא טוב, הוא יהיה רע.

הפסוק אומר בדברים ד' "והפיץ ה' אתכם בעמים ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן", רש"י אומר שם, משאתם עובדים לעובדיה כאילו אתם עובדים לה, אם אתם עובדים את עובדי העבודה זרה, את האנשים, אז זה כאילו אתם עובדים את העבודה זרה עצמה. והפיץ ה' אתכם בעמים, אז ממילא ואבדתם שם אלהים מעשי ידי אדם עץ ואבן. והגדר הוא, אחרי שבאים בגלות, כמו אמריקה, בהתקרבות עם האומות, ורואים הנהגתם ודעותיהם, וגם צריכים להם בכמה דברים ונושאים ונותנים עמהם במסחר ודברים אחרים, הרי השפעתם רבה בכמה השקפות שלהם ובתשוקת החומריות ורדיפת הבלי העולם כמותם. ובפרט אם מחוברים אל המדיה, ששמה שואבים את כל הטינוף העולמי. ממילא האדם הזה ודאי ודאי ודאי מושפע, אפילו אם הוא ישב כל היום מול המדיה ויגיד איכס, פוי פוי איכס פוי פוי, הוא חלק מהפוי והאיכס.

וזוהי עבודת מעשי ידי אדם, עץ ואבן, שעובדים לחומר, לעץ ואבן. והתורה ירדה לסוף דעתו של אדם, וקוראה בשמות המתאימים באמת, עץ ואבן. ומזה נלמד עד כמה צריך להתרחק מכל ההשפעות הללו, ואיזה אושר הוא לקיים "שבתי בבית ה'" שבתי בבית ה', אה, ביקש דוד המלך כל ימי חיי, מתי הוא ביקש את זה? בזמנו. מה היה אז? היתה נבואה, היתה השראת שכינה וישראל, היה זה בזמן שהמלכים היו צדיקים, וכל ישראל עובדי ה' בקדושה ובטהרה, מכל מקום מה אמר דוד המלך? שצריך להסגר בבית ה', "שבתי בבית ה' כל ימי חיי". ז"א גם כשאתה נמצא בדור המקדש, גם כשאתה נמצא בזמן השראת שכינה םע נביאים, עם מלכים צדיקים, עם עם נפלא, עדיין צריך להסגר בבית ה'. אז כל שכן היום. כמו שהחזון איש זצ"ל אמר, שהרמב"ם אומר שאם לא יימצא עיר שיש בה יראי ה' אז ילך למדבר, מי יתנני במדבר מלון אורחים, שאלו את החפץ חיים, איפה זה היום?  וכי אפשר ללכת למדבר? אמר שהישיבות ובתי כנסיות זה המדבר, שמה האדם מנותק. שמה הוא יכול להיות שבתי בבית ה'.

הגמרא בשבת ק"ה. אמר רבי אבין, מאי קראה לא יהיה בך אל זר, מאיפה הפסוק הזה לא יהיה בך אל זר, איזה הוא אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע. לא יהיה בך, בך - בעצמך לא יהיה אל זר, מי זה האל זר הזה שיש בך - בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע, זה אל זר, זה אלהים אחרים. אחרי שיש בליבו מעין זה, ועל ידי שהוא מתחבר עם האומות, מה קורה עכשיו? מצא מין את מינו וניעור, האל זר מעודד את ההתחברות עם אומות העולם, ואז האדם נמשך בדעותיו ובמעשיו אחרי האל זר. ולכן מתחזקת ההשפעה כל זמן שישנה נקודת מגע עמם. מה התיקון  לזה? איך אדם יכול לתקן עצמו בבחינה זו? כתוב בפסוק שאחריו, "ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך", אחרי שאתה כבר נמצא סמוך ונראה להשפעות הזרות מאד עד כדי שאתה מגיע ועבדתם אלהים אחרים, חס ושלום, בהכרח שצריך לבקש את הקב"ה, ובקשתם את ה' ומצאת, ואתה תמצא אותו, באיזה תנאי אבל? כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.

צריך שהדרישה תהיה בכל הלב בלא שום אפשרות של מזה וגם מזה אל תנח ידך, יש פעמים שאנחנו אומרים מזה וגם מזה אל תנח ידך, פה אסור שיהיה מזה וגם מזה אל תנח ידך, כי אחרי שלא תניח לגמרי את דרך היצר כדי לקבל בשלמות את עול התורה ועבודת ה' יתברך, ותחפוץ לדרוש את ה' במקצת הלב, ומקצת תשאיר לצד האחר, כאילו אי אפשר להתנתק לגמרי מהציויליזציה, אי אפשר לא להיות מחובר למדיה, אי אפשר ככה אומר האדם לעצמו, אי אפשר, אנחנו בדור מודרני, אנחנו ב-2014, איך אפשר להתנתק לגמרי? או, אז אתה תכנס חס ושלום בבחינת עבודת עץ ואבן.

ועוד כתוב "ושבת עד ה' אלהיך אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך", רבי חיים מוולאז'ין זצוק"ל אומר, יש שלש מצוות יהרג ולא יעבור, שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות. זה מה שאנחנו יודעים ומפורסם, הוא אומר ומהפסוק הזה רואים שיש עוד מצוה אחת, מהי? מצות התשובה. "ושבת עד ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך ושבת, כמו ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך. אז הוא אומר שצריך מסירות נפש ואפילו מיתה, כמו רבי אלעזר בן דורדיא שבתשובתו הוא מת, כי כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים, מי שהגיע למינות או לתאוה של עריות, שזה בחינת מינות, כל באיה לא ישובון, אז ז"א הוא חייב להפטר. לא יוותר ויעשה תשובה אפילו וימות, ככה אומר רבי חיים  מוולאז'ין.

ובספורנו שם אומר, תהיה תשובתך לעשות רצון קונך בלבד, בלבד, ז"א ושבת עד ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, זה לעשות את רצונו בלבד. שאי אפשר לצאת מהמוקשים הנפלאים אלא בהשבה בכל לב ובכל נפש, רק אם אדם ישוב בתשובה אמיתית בכל לבו ובכל נפשו, יוכל להנצל מכל המוקשים הנוראים הפזורים ברחבי הגלקסיה בעידן הזה.

ומובן מזה, כמה טועים האנשים שאומרים שבדור הנוכחי מוכרחים לפשר, מוכרחים לוותר קצת, איך אמרנו אתמול, דרכיה דרכי נועם, לערבב קצת איסור והיתר קצת ככה דרכיה דרכי נועם, להתפשר לוותר, ככה אומרים. במקום שיש פשרה אין תשובה, תשובה זה חד ערכי, זה קיצוני בקיצון המקסימלי. אין עם עוד משהו, זה לא תשובה, בכל נפשך ובכל לבבך אתה צריך לשוב אל ה', אומר הספורנו, לעשות רצון קונך בלבד, אי אפשר לצאת מהמוקשים הנוראים אלא בהשבה בכל לב ובכל נפש. ומובן מזה כמה טועים האנשים שאומרים שבדור הנוכחי מוכרחים לפשר או לוותר על זה ועל זה.

גם בני תורה חושבים עצמם לבני עליה מפני שהם קובעים עצמם לתורה, ומדובר על קובעים עצמם לתורה וספונים בבית המדרש, אבל האמת שכן הוא, שאין ערוך לגודל מעלתם של הלומדים תורה ובפרט בתנאים המחפירים שהיום נמצאים, והם ממשיכים ודבקים בתורה, אבל חס ושלום לעשות שום ויתור שעל ידי זה נתקל בכל התקלות הגדולות מקלקולי הדור, אבל מה ירויח אם אתה כבר נמצא בשיא השיאים, שבתי בבית ה', ואתה מניח לך איזה היתרים כאלה ואחרים מקלקולי הדור, מה עשית? זה לא יהיה בך אל זר.

אלא בהכרח להמשיך בהתקשרות גמורה לתכלית הרוחנית ולהתמסר לתורה בכל לב ובכל נפשך, כי זוהי דרישת ה' יתברך, לידע את רצונו ולהתקרב אליו יתברך בלבד. זה מה שצריך.

נחזור להתחלה, דרש רבה בר עולא, אמר הקב"ה, לא דיין לרשעים שאינם חרדים ועצבים מיום המיתה אלא שליבם בריא להם כאולם. כל אחד שיזהה את עצמו בין הקיצון הזה לקיצון השני, ויראה האם יש לו עדיין מכניזם עם קלקולי הדור, עם התחברות לרשעים או לדרכם או כל דרך שהיא שהוא לא ממש חושב רק מה ה' רוצה ממני בכל רגע נתון, ואני מבצע, לי אין רצונות, רצונו חפצתי, לי אין רצון, כך צריך להיות יהודי, שום רצון, דרגה ראשונה עשה רצונך כרצונו, דרגה אמיתית - בטל רצונך מפני רצוני, שלא יהיה לך שום רצון שהוא לא רצונו יתברך, איזה רצון אתה יכול להעדיף על רצונו יתברך? מה שה' רוצה בשבילך זה לא מספיק טוב? אתה יכול להכין לעצמך גן עדן ועולם הבא? מי טרח והכי לך? בורא עולם, איפה הוא רוצה שתהיה? הוא רוצה שתהיה שם, איפה הוא רוצה שתהיה - הכי קרוב אליו, יש יותר טוב מזה? אז איזה רצון עדיף לך מרצונו יתברך, מה זה עול כזה שהעול הזה הוא כל כך מכביד ומייגע ובלתי אפשרי? אם ה' בחר לנו דרך זו צריך להיות חכם, אני הולך אחרי מדריך תיור כי אני רוצה לדעת איפה אני עובר כרגע עם האוטובוס, אז הוא מסביר לי פה היה כך ופה בהיסטוריה היה כך והמקום הזה נקרא כך, הוא המדריך, הוא מתמצא בדרך, יש לנו מדריך יותר טוב מהקב"ה? יש לנו מנהיג יותר טוב מהקב"ה? יש בעל אמצעים יותר טוב ממנו? אפשר להיות ולחיות בלי הקב"ה? אפשר משהו לעקוף אותו לכאורה? לא. זמנית כן, כי הוא נותן בחירה, אבל במציאות לא, לא עקפת אותו, אתה פשוט הזקת לעצמך, כרגע אתה לא רואה אבל שיהיה ברור לך שהזקת לעצמך. גם אם הרווחת איזה מין הנאה כל שהיא.

אז לכן אדם צריך לראות איך הוא עובד את ה' ועושה רצונו באופן מתמיד, תשובה זו תשובה אמיתית בכל הלב ובכל הנפש, תשובה זה רק לעבוד את הבורא, ככה מתרחקים מכל המוקשים של הדור הזה, ובעזרת ה' מי שחפץ באמת "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזרות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" אמן ואמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה...