הטבה גורמת אהבה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ועתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והיה לך ולהם לאוכלה

הקדוש ברוך הוא מצווה את נוח

לקחת לך מכל מאכל אשר יאכל

והיה לך ולהם לאוכלה

לך ולכל בעלי החיים שיהיו בתיבה

פירש בכלי יקר

לך משלך

לא משל אחרים

כדרך שכתוב לכם

במצוות ארבעת המינים שהכוונה ולקחתם לכם

משמעו משלכם

גם לנוח אמר משלך

ועתה קח לך הכוונה משלך

כך מסביר הכלי יקר

לטעם הדבר

שלא יאמר נוח בליבו

הן היום או מחר ימותו כולם

וממונם כלה

למה לא ייקח משלהם

ויהיה סבור כי מותר הדבר

לכן נאמר לו קח לך משלך

ואין אתה רשאי לקחת ממון אחרים כלל

ומסיק

שהיה ציווי זה להגדיל הנס

שכן בדרך הטבע לא יספיק כל אשר לנוח

כדי לזון את כל הנפש אשר איתו בטבע

אז המסקנה היא

שגם הציווי הזה שהוא אמר לו תיקח לך משלך

זה כדי להגדיל את הנס

כי בדרך הטבע אין לו לנוח מספיק לשנה בשביל כל הברואים

מזון משלו לא יספיק

כל אשר לנוח כדי לזון את כל הנפש אשר איתו בטבע

אז זה כדי להגדיל את הנס

לכאורה סוף הדברים סותרים את התחילה

כי אם הטעם לך משלך שלא על ידי גזל

שלא תיקח משלהם אלא משלך כדי שלא יהיה גזל

אם כן היה יכול לאסוף אוכל משל אחרים וייטול רשות

מי אמר שצריך לגזול?

יכול לבקש מאנשים תנו לי קצת אוכל, תנו לי קצת אוכל בעלי חיים ויקבל

אבל בסוף הדברים כתב הכלי יקר הטעם כדי להגדיל את הנס

ולפי זה נצטווה לקחת ממה שיש לו ברשותו דווקא

ולא מטעם גזל

אלא כדי לפרסם את הנס

שהוא הכניס מעט אוכל ביחס למה שצריך

וזה פרנס את כולם במשך שנה

ודחוק לומר

שהיה חשש שמא ייטול נוח משל אחרים

שהרי גזל היא אחת משבע המצוות שנצטוו בני נוח

בנוח כתוב בו צדיק תמים

וכי הוא יהיה חשוד על כך?

יתר על כן, גזל היה עיקר עוונם של דור המבול

ולא נחתם גזר דינם אלא על הגזל

אז איך ייתכן שייכשל בו נוח? אם ככה הוא היה צריך להיספות איתם כי גם הוא היה בגזל

אם היה חשד שהוא ייקח גזל

על כן צריך לפרש באופן אחר

איתה בגמרא בשבת למד אלף

מעשה בנוכרי אחד שבא לפני שמאי

ואמר לו גיירני על מנת שתלמדני את כל התורה על רגל אחת

ודחה אותו

בא לפני הלל וגייר אותו

אמר לו מה ששנוא עליך לחברך לא תעשה

זו התורה כולה

השאר הוא פירוש לך ותלמד

מה הכוונה בזה?

על דרך שאמרו במכות כד תרי״ג מצוות נאמרו למשה מסיני

בא דוד ועמידן על אחת עשרה

בא ישעיהו ועמידן על שש

בא מכאן ועמידן על שלוש

בא ירמיה ועמידן על שתיים

בא חבקוק ועמידן על אחת

וצדיק

באמונתו יחיה.

פירש רש״י שבתחילה היו צדיקים

והיו יכולים לקבל עול מצוות הרבה

אבל דורות אחרונים לא היו צדיקים כל כך.

לימדו אותנו ריבותינו שתרי״ג מצוות

הם תרי״ג כללים ושורשים שבתורה.

על ידי כל שורש וכלל אפשר להשיג את התורה כולה.

שכל התורה תלויה בכל אחד מן השורשים

וכל אחד

קבע את השורשים שהדור ראוי לעמוד עליהם

ומתוכן יעמדו על כל התורה כולה.

דוד ועמידן על אחת עשרה, ישעיה שש, מיכה שלוש, ירמיה שתיים וחבקוק אחת

עד שבא חבקוק ועמידן על אחת מצוות האמונה באדוני

שזהו יסוד ושורש לכל אדם בישראל

ועל ידי השורש הזה יכול להשיג את כל התורה כולה.

וכן כתב הריטפה שם

בא חבקוק ועמידן על אחת

שם קיים אותה, מקיים כל התורה שכוללת כל התורה.

זה מה שביקש הגוי שילמד אותו שורש אחד

שעל ידו הוא ישיג את כל התורה

ואילן לימד אותו שורש אחד שראוי לאותו נוכרי.

מצוות ואהבת לרעך כמוך שהיא שורש לכל התורה והמצוות.

הדרך שעל ידי יגיע אדם לאהבת השם יתברך

ולאהבת חברו.

אנו למדים מדברי המחילתא שובאה ברמב״ן על הפסוק לאוהביי

ולשומרי מצוותיי.

רבי נתן אומר לאהביי אל שומרי מצוותיי

אלו שהם יושבים בארץ ישראל ונותנים נפשם על המצוות.

מה לך יוצא להרג?

על שמלתי את בני.

מה לך יוצא להסרף?

על שקראתי בתורה.

מה לך יוצא להצלב?

על שאכלתי את המצה.

המכות הללו גרמו לי לאהוב

את אבי שבשמיים.

זה רבי נתן אומר לאוהביי ולשומרי מצוותיי.

מרוב אהבתם

הם שמרו את המצוות במסירות נפש,

שיצאו להרג, להסרף ולהצלב

על שמלו את הבנים, קרעו בתורה ואכלו מצות.

המכות הללו גרמו לי לאהוב את אבי שבשמיים.

וברמב״ן פירש שמצוות אהבת השם

היא מסירות נפש על המצוות.

ואנו רואים בדברי המכילתא שאהבת השם באה על ידי מסירות נפש.

כמו שכתוב, המכות הללו גרמו לי לאהוב את אבי שבשמיים.

וכך הוא באור הכתוב, ואהבת את אדוני אלוהיך בכל נפשך.

על ידי שאדם מוסר את נפשו

על קדושת השם,

הוא בא לידי אהבת השם.

וכך אנחנו מוצאים גם באהבת חברו.

במסכת דרך ארץ פרק ב׳

אם אתה רוצה להידבק באהבת חברך,

הביא נושא ונותן בטובתו,

שעל ידיך אין אתה נעשה אוהבו.

אם אתה נושא ונותן בטובתו של חברך,

אתה דואג לו,

אתה נעשה אוהבו.

הכל סבורים שאדם מיטיב

למי שהוא אוהב.

הוא קודם אוהב,

ואחר כך הוא מיטיב למי שהוא אוהב.

ופה אנחנו לומדים הפוך.

שעל ידי שהוא מתים עם חברו, אז הוא נעשה אוהבו.

מי שמטיב לחברו,

הוא נעשה אוהבו.

וכן כתב ארחות צדיקים בשער אהבה,

כי העצה להעשות אוהבו של חברו הוא שישתדל להיטיב עמו בין בגופו,

בין בממונו.

בין בגופו,

בין בממונו.

אז מי שרוצה לאהוב את חברו,

ישתדל להיטיב עמו בין בגופו, בין בממונו. אין לך אדם

שמסר נפשו עבור כל הברואים כמו נוח.

הוא מסר נפשו במשך שנה תמימה לפרנס כל הנפש בתיבה.

וכן אמרו בה תנחומה.

אמר רבי לוי כל אותן שנים עשר חודש לא טעם טעם שינה לא נוח ולא בנם.

שהיו זקוקים לזון את הבהמה ואת החיה ואת העופות.

יש בהמה שהיא אוכלת לשתי שעות בלילה, היא שאוכלת לשלוש שעות, תדע לך

שלא טעמו טעם שינה.

ואמר רבי יוחנן

פעם אחת שהה נוח לזון את הארי

היא כישוע הארי ויצא צולע.

ובראשי הביא מדרש אגדה

ויישאר אך נוח

גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות.

ומטעם זה הותר לנוח לאכול בשר בעלי חיים כשיצא מן התימה.

כמו שנתבאר בפירוש אור החיים

שכיוון שיגע וטרח בהם נוח בתיבה,

הותר בבשרם.

צא ולמד כמה יגיעות יגע בהם

בעליו נאמר הגיע כפיך כי תוכן.

יש

עמותה של תנו לחיות לחיות

מצדם שכל בני האדם ימותו רק כשהחיות יחיו.

שהאדם לא יאכל כלום, יאכל עלים, יאכל פה ומשם,

העיקר לא לגעת בחיות.

כן, אבל נוח, הותר לו לאכול את החיות. למה הותר לו? עד נוח לא היה מותר.

לנוח הותר.

אם נוח לא היה מציל את החיות ומכניס אותם לתיבה שלו,

היה חיות?

לא היה חיות.

נו,

אז החיות לא יסכימו שיכניסו אותם ויאריכו את החיים שלהם ובסוף יאכלו אותם במקום שהם יאמרו סתם במבול?

ודאי שהן מסכימות, לא?

הכרת הטוב, הכרת הטוב, לא?

מה יש?

לפחות ככה הם יעלו מדרגה של בעל חי לדרגה של אדם.

מה, לא טוב?

אז מה מבלבלים אלה מהעמותה הזאת?

פעם שאלתי כאלה, תגידו, ולמה אתם אוכלים ירקות?

מה, לתלוש אותם?

אם הייתם שומעים את הצעקות של המלפפון?

ולמה אתם תולשים פירות ואוכלים בננות?

למה?

אז מה נאכל?

תשתו מים.

מי הבנר צריך לאכול? אם אתם אומרים לנו לא לאכול, גם אתה בל תאכלו.

איי, איי, איי.

תראו את אור החיים במקום, בבראשית ט',

מביא שלושה טעמים

על הדבר הזה.

ובכדי שיוכל נוח להגיע למסירות נפש כזו,

היה צריך להיות אוהבם של הברואים.

איך אפשר להגיע למסירות נפש כזאת שהוא יכול נוח לטפל בברואים?

אין לו קשר איתם, הוא לא גידל כלבים אצלו בחצר, ולא כלום, ופתאום הוא צריך לטפל בכל הברואים.

כל הברואים. כל העופות, כל הבהמות, חיות.

מה זה?

בשביל מסירות נפש כזאת צריך אהבה. אם אין אהבה,

אדם שאין לו רגש בכלל, בעלי חיים, מה?

מסירות נפש.

הרי הוא היה יכול לשים להם ערימות של אוכל, ושיסתדרו כמו בטבע.

והוא נהיה מלצר והלך וחילק להם אוכל כל אחד בשעה שלו.

הוא לא ישן שנה.

זה מסירות נפש.

מסירות נפש.

בכדי שיוכל נוח להגיע למסירות נפש כזו,

היה צריך להיות האוהב של הברואים.

איך הוא יהיה אוהב של הברואים?

בדרך הטבע אי אפשר שיעמל אדם לצורך זולתו במידה קשה כזו,

כדרך שעמל נוח.

אם אדם לא אוהב את האורחים,

הוא לא יגיש להם ויגיש ויגיש ויתרח ועוד, ואתם רוצים לשתות ורוצים לאכול ואתם רוצים זאב,

ואתם רוצים לידה ורוצים זאב, ופאפאא, כמה?

אם הוא אוהב הוא יתרח. אם הוא לא אוהב, הוא ישים ככה עוגיות, ויאללה, שלום.

אבל מי שאוהב תורע.

מאיפה הוא קיבל אהבה לכל הברואים עד ששנה הוא לא ישן בשבילם?

על כן אמר לו הקדוש ברוך הוא קח לך משלך

שכל המזון הנצרך להם הכל יהיה משלך

לא משל אחרים אפילו ברשות

ועל ידי שאתה תפזר את הממון שלך עבורם

ואתה תקנה את האוכל ואתה תיתן להם את זה בעצמך אתה תהפך להיות אוהבן

ובמידה כזו של אהבה שיהיה מסוגל לעמול במסירות נפש שנה תמימה לצורכם

אתם זוכרים את העצה של אורחות צדיקים בשער האהבה?

כי העצה לעשות אוהבו של חברו שהשתדל להיטיב עמו בין בגופו בין בממונו

כדי להיות אוהב צריך להיטיב קודם ואז תאהב את מי שהיטבת לו

לא הפוך מי שאתה אוהב את המיטיב לא

כדי להעשות אוהב

לפני כמה זמן מישהו הביא לפה איזה ארוחה

ארוחת שחרית של שבת

קידוש הרבה

נו הוא השקיע קצת כסף והביא דברים

והוא רצה שכולם יאכלו

מה הוא יזרוק את זה? חבל

שב שב תאכל שבו תאכלו שבו תאכלו דאג לכולם

שבו תאכלו הנה נשאר עוד מה יזרוק

אז פתאום הוא דואג לכולם אם זה לא היה אוכל שלו הוא לא היה רודף אחרי כולם שב תאכל שב תאכל

זה לא שלו הוא אכל והוא הולך

אבל כיוון שזה שלו זה כבר מביא אהבה כאילו הוא כבר דואג

שב שב תאכל יש עוד פה יש עוד פה נשאר כאן

אז כל הרעיון שהשם אמר לו

קח לך משלך הכוונה ושתהיה לו אהבה לברואים

שיעמוד לשרת אותם

לא זו בלבד שמצוות ואהבת לרעך כמוך זוהי כל התורה

אלא שעל ידי מצווה זו זכוי ישראל לקבלת התורה

כמו שכתוב ויהייחן שם ישראל נגד ההר

אז לא רק שאהבת לרעך כמוך זה כל התורה

אלא על ידי המצווה הזו של ואהבת לרעך כמוך

הם גם זכו לקבל את התורה

כתוב ויהייחן שם ישראל נגד ההר

כולם כאיש אחד בלב אחד כך אומר רשי

ויהייחן לא ויחנו

כל המקומות כתוב וייסעו ויחנו

לשון רבים

במריבה בקטטה במחלוקת

אבל פה כתוב ויהייחן כאחד כולם כאיש אחד בלב אחד

ובסוף מסכת דרך ארץ זוטה

מובא שמאי חנשם ישראל

אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת

ואהבו את השלום

ונעשו חניה אחת

הרי השעה שאתן להם את תורתי

היות ושנאו את המחלוקת

ואהבו את השלום

בין העשו חניה אחת

הרי השעה שאתן להם את תורתי

מתי אפשר להתחבר לתורה

כשיש שנאה של המחלוקת ואהבת השלום

נו מי ששומע את החדשות

בימים האחרונים מבין למה אין את החיבור הזה כלל וכלל

עיקרן של דברים הוא

שהתורה לא ניתנה לשישים ריבואי יחידים

אלא לכלל ישראל שהם חטיבה אחת

ועל ידי שעסקו בצורכי חניה שהיה כל אחד עסוק בצורכי החניה של חברו

הגיעו לאחדות גמורה כאיש אחד

בלב אחד

וזוהי השעה הכשרה

לקבל את התורה הקדושה

שעל ידי שהיטיב כל אחד עם זולתו

ודאג לצורכו נעשה אוהבו

בעל ידי האהבה נתאחדו להיות כאיש אחד בלב אחד

מכיוון שקנו את השורש החשוב הזה של ואהבת לרעך כמוך נעשו ראויים לקבל את התורה כולה

כי זוהי כל התורה וכל השאר זה רק פירוש

ואפשר ללכת ללמוד את הפירושים אבל זה היסוד זה השורש

אדם שנתקע בדרך

ופתאום מי שעוצר ידו אתה צריך עזרה

ואומר לזוז ומחליף לו את הגמר, את הצמיג, את הגלגל

וכולי

איזה ערכה יש לו אליו, איזה חיבה, איזה כל הכבוד לך וחיבוקים והכל ופה

מה שמך, איפה אתה גר, תעני טלפון שלך, אם אני אוכל לעזור לך פעם, צלצל אליי והם נתקשרו, גמרנו

למה?

כי הוא השקיע בו.

כשמשקיעים

נהיית אהבה.

זה מה שביקש הקדוש ברוך הוא מנוח.

אתה תיקח משלך,

אתה לא תיקח משל אחרים, אתה תכניס אוכל משלך, אתה תקנה

בכסף שלך.

ככה מובטח

שאתה תתעסק בהם, בברואים כולם ובבריאות כולם,

בגלל שזה מקנה לאדם את האהבה.