עקצתו ולא נעקץ | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויאמר אליהם יצחק, מדוע באתם אלי ויאמרו ראו ראינו כי אהיה אדוני עמך.

רש״י אומר,

ראו, ראו, ראינו, ראו באביך,

ראינו בך.

זאת אומרת, כבר ראינו באביך,

וגם ראינו בך.

מה פירוש?

כי ה' עמך.

הרי מלך קיבל מכות קשות

בהוגה לאברהם אבינו ושרה.

הפעם שנייה זה עם יצחק.

אז הם באו אליו,

ויאמר אליהם יצחק, מדוע באתם אלי?

ואתם זה נתונים.

אז איך אתם באים עכשיו? אז הם אומרים לו, תירוץ, כי ראו ראינו כי היה אדוני עמך.

אז גם ראינו באביך וגם בך.

כשעוברים על הפרשה מתעוררת תמיהה.

לא נוכל לחרות על איש משפט חמור כשהוא נכשל פעם ראשונה,

אם אין לו ניסיון.

השכל טרם מכיר לדעת את תחבולות היצר ששואף להפיל את האדם במחמורות ולהכשילו.

אבל כשנכשל האדם פעם אחת באופן מגונה,

ונתגלה קלונו ברבים,

ועונשים בזויים ומכאומים קשים,

למה לא יזכור את המעשה הראשון, להיזהר,

שלא יאונן נורא בשנית?

אדם שלא נתנסה בדבר, אפשר להבין,

שהאדם הזה, אי אפשר לתפוס אותו על זה, אין לו ניסיון.

אבל אדם שכבר נחשד

והוכה

ובוזה,

למה חוזר על אותו מעשה שוב?

כמו עמי מלך,

שכבר שילם ביוקר כשהתחיל עם אברהם ושרה,

וקיבל עונש כבד על שהעיז לפגוע באיש האלוקים,

ועוד חבלי העונש הראשון נוטפים בגופו,

ושוב הוא שוכח וברשה לעצמו להציג מחזה חדש

על כל התוצאות העגומות.

מופיע לפניו יצחק בן אברהם,

ומזה שהוא לא מאמין באנשי המקום,

גם הוא משנה את טעמו,

ויצחק ולבקה נעזים לאח ואחות.

איך זה יכול,

אבימנה, לחזור כחלם על כאות?

שוב פעם מתעניין

מה קורה עם האישה.

הוא מתענן שוב ליצחק ולבקה, אחרי שכבר קיבל את חומשו

והיטפלו לאברהם ושרה.

אלא מזה שאנחנו רואים

כוח סמין.

כמה עצום ואיום כוחו של היצר

יכול לפתות,

לרמות את האדם,

אפילו שכבר לקה על אותו עונש.

יש בו את הכוח האיום להשקיע את מרינות העונש,

ולעורר ולחדש בלב האדם את המתיקות הרגעית של החטא,

עד כדי שמכשילו שני כשלישית לעפילו ולניחו מופקר, מוכן

לכל פגעי הזמן.

ולא מדברים עם אנשים פשוטים, מדברים במלך.

מדברים עם אנשים חשובים,

שהם צריכים לשלוט על ציבור שלם,

לשמור על הביטחון שלהם,

לכלכל את המדינה.

איך יכול להיות שאנשים כאלה נופלים כאן?

תכף נגיע לחבר'ה שלנו.

והוא, כמו שאמרו, זיכרונם לברכה, אלות

ששתה יין

ושכב עם בנותיו,

בפעם הראשונה היה אונס,

אבל בלילה השני היה כבר מזיק.

לכן נקוד על ובקומה של המכלירה לומר שבקומה ידע,

ואף על פי כן לא נשמר לילה שני מלשתות.

אז איך אתה נכשל פעם שנייה?

קשה להבין, אבל זהו כוחן של המידות,

שהתאווה מסמאת ומעוורת,

משכיחה ומבלבלת

אפילו את עיני החכם,

כל שכן את קטנני המוח אשר רק התאווה מושלת בהם,

בהם יד יצרם כלים.

דוגמה נוספת,

ותמאן המלכה ואשתי.

שלחה ואמרה לו דברים שהם נוגעים בלבו.

אמרה לו,

אם רואים לו תנאה,

הם נותנים עליהם להשתמש בי, מורגים אותך.

אז לא כדאי לך.

ואם רואים אותי כעורה,

אתה מתגנה לי.

רמזן תו ולא נרמז, עקצת תו ולא נעקץ.

לא מבין, לא קולט.

שלחה ואמרה לו,

ממונה על אורמות סוסים של בית אבא היית,

והיית מכניס לפניך נשים מעורתלות,

ועכשיו כשנכנסת למלכות לא חזרת מקלקוליך?

אמרה, בוא נדבר גלויות עכשיו, בלי קונסים.

בוא נסביר לך מאיפה באת.

ורמזן תו ולא נרמז, עקצן תו ולא נעקץ.

שלחה ואמרה לו,

אפילו ענדי תיקו של בית אבא לא נידון וחירומי.

אני רוצה שאני אבוא ככה לפני כל הציבור, אתה נורמלי.

אפילו אלה שהוצאו להורג בתלייה,

לא עשו להם בושה כזאת לתלות אותם על רוחם.

אתה רוצה שאני אבוא המלכה ככה?

סתום.

מרגע שהשתלטה עליו הטערה,

רק גאווה,

רק כבוד, שומרים לו את המילה.

הוא לא מבין שום דבר.

לפנינו תמונה מטמטומו של אדם

שנתפס לעבירה, שיכור הוא,

שום שמחה נאה או קשה,

שום דברי חן,

שום דברים קשים אינם יכולים להפיק ממנו את שיכרון תאוותו הבהימית.

מולך על 127 מדינות.

כבוד המדינות וביטחונן תלוי בהנהגתו ובנימוסו,

אבל כשהותקף על ידי היצר בתאווה של עתים,

עתים,

תאווה של עתים,

איי איי איי, של טיסות חינמיות,

של כל מיני קשקושים.

קשקושים.

הכל מעשה מטושטש.

כל דרכי הנימוסין המקובנים אפילו אצל הגויים,

הכל אבד, ושלטון התאווה גובר על הכול.

יכול אדם להיות בקבינט,

והוא חושב על איך הוא מקבל כסף במזוודות,

בפרושה.

עם ישראל בצרות,

יש בלאגן, אין ביטחון,

ואנשים מתעסקים מלחבל מזוודות,

עם כסף.

מעטפות. כן, מעטפות מכל הצבעים. לא יאומן כי סופר.

זה לא היה פעם,

זה היום, כל יום.

לא רק רמזים דקים, שכלים עדינים אינם משחררים אותו מקבלי תאוותו,

אלא אפילו דיכורים קשים מעוקצים לא מניחים את דעתו.

אפילו ביזיונות וגינויים אינם חודרים ללבו ומטומטם.

גם הקריאה שמעשה זה עלול לסכן את שלום המדינות שבמלכותו אינה מוציאה אותו מזוהמת המחשבה שנשקעה בתוכה.

שום דבר לא מזיז אותם. תסתכלו בכל, כבר הגיע העולם היום, על מה הם נתפסו?

בדיוק כמו ההשגלות.

על אותם דברים, באותם עניינים, בדיוק אותו דבר.

לא מעניין אותנו, לא ביטחון, לא כלכלה, לא שום דבר.

כמו אנשים פשוטים שבפשוטים,

כלי הדעת ושיכונים.

לא יוכוון כי יסופר.

הוא כותו אבי מנט

שבמקרא שמציג את עצמו פילוסוף חכם,

ובאו נימוסים, ובאו יבר.

גם הפילוסופן הזה אינו יכול להשתחרר מהתאבות הסוננות ולמור.

ואף כי קיבל כבר פעם אחת את העונש של האוהד.

בכל זאת כוכן ושנית ייסחף אל החטא המתוק השקט,

השקט בנאחד.

על טיפוסים כאלה כבר אמר הנביא,

במשלחים קיים מגרש השקט לא יאכל,

ויגרשו מימיו רפש שבטית.

גלי הים

קומים בארצים בגבורת עזות לקראת שפת הים.

נראה שהם שואפים לצאת ולשטוף

ולנצח את העולם.

אבל אחרי רגע הם מתנפצים וחוזרים כנועמד שבאו בין העלמים.

מה יוצא מהם בסוף? עולה גל גדול,

והם מגיע לחול וגרגירי חול עוצרים אותו.

הוא עושה קצת רפש בטית,

וחוזר בחזרה.

בא גל השני,

אומר לו לא הבקש, הוא מספיק.

אני ארוא ואני אשטוף את העולם.

וכאבו, חוזר בחזרה.

ומימות העולם עד עכשיו, ככה גני.

כל אחד מהעמים, אני משהו אחר,

וכולם נופלים באותו עניין,

וכל המנהיגים אותו דבר.

השקט לא יוכל.

תבוסת הגלים הראשונים לא מעכבת את הגלים השניים לסתער.

מתיימרים ואומרים, הלא נצליח לנצח את הארץ.

אנחנו לא כמו הקודמים שלא התאזרו בו לצורך כאן,

והם זורמים משחון ברעש איום,

מוגעים בחול שאוספת הים, מתנפצים,

וגורלם נוטוב מגורל קודמיהם.

וכך הלאה, לפי החוק שקבע הגורא.

זה צייר הנביא ישעיהו.

הרשעים קיים מגרש.

מה הגן הראשון אומר, אני עולה ומציף את כל העולם,

כיוון שבעל החול קורע לפניו?

אין הגן השני לומד מן הראשון.

הרשעים אינם מתלמדים ואינם שמים על ליבם וניסיונות העבר

כדי לפתח בקרבם השקטת היצר האורב לבונעם.

ואני תמה לא רק על הרשעים,

אני עוד יותר תמה על אלה שחושבים שהם לא רשעים,

והם מבנים את הרשעים.

רושע זה רשע.

אדם שרוצה מנהיגות,

ודאי שיש לו תוכניות כאלה ואחרות.

הוא לא הלך לשם באמת בשביל להצדיק את הרבים,

כי אם הוא היה מצדיק את הרבים אז הוא היה מאז ומעולם,

עוד לפני התפקיד.

אבל הוא אומר, לא, כשאני אגע לשם, אני אזכה את הרבים, אני אציל את העם,

אני אבטור את הבעיות. זאת אומרת, בלי רקע ופעם הפתעות.

והוא נכשל פעם ראשונה, מוחרים בו קדנציה שנייה, נכשל פעם שנייה, מוחרים בו קדנציה שלישית, ואומרים שגם בנביעית הם חרוגו.

זאת אומרת, שפניהו מטיל להם.

הנקודה היא, הבן אדם הבן שהוא ביטחוניסט, שהוא מאה ואחת, מאה שמונים, איזה מספר שהוא רוצה, אבל תכלס לספוריה הוא לא מביא.

המצב הולך ומתדרדר, אין ביטחון,

והוא גם מודיע לנו שאין מה לעשות,

כי זה אנשים יחידים, ואנשים יחידים אי אפשר לעמוד על קנקנם, זה לא התארגנות שאפשר לעכל את זה ולהתברר, אין, אין מה לעשות, הוא אומר, אין מה לעשות,

יומה אין מה לעשות.

למה אין מה לעשות?

אתה בסך הכול מנהיג על מדינה קטנה מאוד מאוד,

כמה מיליונים בלבד,

ואתה לא מצליח לטפל בתשועה כזאת קטנה כמו פפיון.

אם אתה לא יכול על זה, אז מה אתה מבקש כל פעם מחדש?

עכשיו אמרת שיהיו קווים אדומים בסוריה,

עברנו את הקווים האדומים בסוריה, אמרת אי הכימי,

עברנו את זה, אמרת אי האדום ואי רע,

עברנו את זה, אמרת אם יגיע שוויון שוויון נשק, הגיע כבר עכשיו.

מה אתה אומר? כל פעם אתה מדבר, קשטשת, פשוט אמרת מה עושה.

אולי תלמד מפוטין.

לי יש הצעה, רבותיי, תשמעו את ההצעה,

ואני מציע לפרסם אותה ברבים.

אין פה מספיק רוסים, אבל יש כמה,

אולי הם יפרסמו אותה. הרעיון הוא פשוט,

יש פה כמיליון רוסים לפחות,

הם צריכים לפנות בפנייה נרגשת לפוטין ולהגיד אנחנו בסכנת חיים.

כמו שעזרת לרוסים באוקראינה,

תבוא ותעזור לנו פה בארץ ישראל כי אין לנו פה הגנה,

אנחנו פה מופקרים ויכולים לזכור אותנו.

ואז יכול להיות שפוטין החליט להתערב ולחתור לנו את הבעיה.

ככה הוא עשה באוקראינה, כל מקום זכורים האזרחים רוסים לשעבר או בהווה,

הוא מייד נחלץ לעזור להם, אין לו בעיה לבוא לכל מקום על הכדור ולטפל בעניין.

יש לו ניסיון טוב.

שמעתי,

קראתי יותר נכון,

שהיו כמה מחבלים שתפסו ציבור גדול

ואיימו שאם לא יניעו להם את הדרישות שלהם, הם יתחילו להוציא להורג.

הנה, הנה, הנה, הנה. טוב, הוא בירר מי אלה.

והתברר לו מי אלה.

תפס את המשפחה שלהם.

והוריד לאחד את היד, לא יודע אם זה מצויין בדיוק,

איזה איבר, אני חושב שזה היה היד.

ושלח את היד לחוטפים ואמר להם, זה היד של הדוד שלך.

אם אתם לא משחררים,

הראש של אימא שלך יגיע אלינו.

דאעש נמצא בחוץ, לא בפנים.

ואנחנו נראה לכם. הם שחררו את כל החוטפים, הסגירו את עצמם ונגמר הסיפור.

זהו.

זה פוטין.

מה פירוש?

אתם רוצים לרצוח. המשפחות לא מעודדות. אומרות שהכל בסדר.

אדרבא, אם יש עוד ילדים בתרום אותם גם כן,

שיהרגו כמה שיותר יהודים,

ואין מענה לישראלים.

למה אין מענה? רוסיה גם דמוקרטיה היום.

פעם היא לא הייתה.

אבל היום היא כבר נקראת דמוקרטיה? יש בחירות דמוקרטיות?

ממש מה אצלנו.

אצלנו אפילו לא צריך לעשות את הפטנט של פוטין.

פוטין בא ונשיא, אחר כך ראש הממשלה,

אחר כך הוא עוזר לו, מתחדר עם התבטן.

ככה מדפדפים בזה הם עושים את הפטנטים.

אצלנו אפילו ביבי לא צריך לעשות את זה. הוא כל ארבע שנים נלחץ עליי.

בלי לעשות, אתה מבין?

שום דבר.

נו, אז אם כל כך סומכים הלאה, איפה התוצאות?

איפה מה שהבטחת?

איפה שזה היה המצב? על הפנים.

ועכשיו יש לנו גם רבנים מאוד מיוחדים, רבנים נשיים שנמחרו ממש מתפארת עם ישראל,

שבגלל שהם נכנסו לבית כנסת אז יצא פסק הלכה

של הראשון לציון לא ללכת להתפלל,

אם אין נשק לא מתפללים.

זהו. אז עשרות אלפי בתי כנסת פתורים להתפלל.

לא צריך להתפלל בגיליון כל זמן שאין ביטחון.

איפה נשמור פסק דין כזה?

להגיד לכל היהודים להתפלל?

לנבוך, לנבוך, להתפלל,

לחזור בתשובה, לעשות הכל בשביל שאם כולנו רבים, ינוסו.

אין ולא הלכנו.

אז מה?

אין לנו קווה בתפילות, כי אין לנו אקדח.

אם לא באים עם אקדח לבית הכנסת,

אז איך תתקבל התפילה?

והקדוש ברוך הוא לא מסכים שאנחנו נבוא בלי אקדחים.

הוא לא שומר.

שומר ישראל לא ינון ולא ישן, הוא לא שומר עבודו.

אנחנו צריכים אקדחים, לעקוף אותו.

אנחנו נבוא עם אקדחים, אז אנחנו נוכל,

ככה, להביס את האויב.

מה הולך פה?

באיזה דור אנחנו נמצאים?

לא יאומן כי יסופק.

בערך, אנחנו צריכים להתמודד מול המציאות הזאת,

כי הראשים בדרך כלל הם נגוחים בשטויות שלהם, בטהרות שלהם, בעניינים האישיים שלהם.

הם לא באמת

מפלים את כל הכוחות והיכולות שלהם לטובת העם. פתרונות יש למחדיר.

טיפלו בנושאים כאלה גם למדינות אחרות.

מיגרו טרור בהרבה מדינות. הגיעו לפיוס, עשו כל מיני דברים.

כבר לא יכולים.

יש שמאל, יש ימין, וזה מושך וזה.

זה עולה וזה יורד, וזה אומר אסור וזה אומר מותר.

זה אומר ככה, ומפרסמים אחרת. עד שיכחישו את מה שהוא אמר פה, כל העולם יודע משהו אחר. וככה התרגילים כל הזמן אויבים מבית ומחוץ, ובעיקר מהבית.

נו, על זה אפשר להתמודד בקוצר טוב.

התביעה על כל יחיד ויחיד שיחיין לתוך מראות החיים,

יתלמד ויוציא לקח ומוסר ממכשוניהם של אחרים,

בכל שקט של עצמו,

יסתכל מהאדם ללמוד מניסיונות הזולת על חייו הוא.

ולמה לא לנסות לעבור בכל הייסורים?

תשלומי העבירות שאין יימנע מהם לשום פנים.

אם כן, ישתדל לאדם להיות חכם ונבון,

להרגיש רמז של תוכחת השם על זולתו,

בטרם שיצטרך הוא בעצמו להתנסות לחזות תוצאת החטא על גבו.

אנחנו רואים מה השם מאותק לנו, מה הוא מסמך.

אמרתי כבר כמה פעמים,

אם לא יביאו לו בקטטה, יהיה בגבולה. אתם זוכרים? עוד עשרות שנים התחילו עם אבנים, אחר כך אמרו להם סכינים.

סכינים, אש, חיי, קדחים. אתם רואים? זה כבר חוזר.

אחר כך תת-מקלעים, אחר כך פיגועים בתוך אוטופוסים, אחר כך ככה פיגענו לטילים. מה קרה? חזרנו בחזרה עוד פעם.

ולא רוצים להגיד שזה אינתיפאדה חס ושלום, כי זה כישלון של המשטר שעושה את האינתיפאדה להצליח.

עד שמיגרו אותה, עכשיו היא חזרה,

אז מה עושים המנהיגים?

לא יודע, להסתדר, אי אפשר להגיד ככה.

כל מי שדורס, אומרים שזה קודם כל תאונת דרכים, פגע וברח.

זה לא ניסיון דריסה.

עד שהוא לא יודה,

יודה וישחזר,

זה רק היה תאונה.

אתם יודעים כמה תאונות יש כל יום?

וחלק מהם זה פיגועי דריסה, ורק אומרים תאונת דרכים.

תאונת דרכים נכנסת לחברך אמרו.

משנים את המציאות.

ועוד,

מר שפניהו לא מתבייש,

כל כך החליטים.

הוא אומר במפורש,

אנחנו נהרוס, נפטר מחבלים. נהרוס.

הגיעו תמונות.

מה הוא הרס? מרפסת.

מרפסת. שלחו טרקטורים, ביטחון, אבטחה, הכול, ופה משם, מרפסת.

בושה בחשבון.

אבל בית יהודי שצריך להרוס, יש תמונה,

נשאר רק הקרקע.

אין כלום.

זה נקרא להרוס.

תבין? כמו שמעת.

יוצאים בעזה פחונים.

נו, אם זה גם משהו מפחיד אותם.

תראו, התנאים כל כך טובים

בבית הכלא הישראלי, פי כמה מהרחוב במזרח ירושלים.

אז למה שהוא לא ילד

ויעשה מה שיעשה? אם הוא ימות, הוא שהיף.

ואם הוא לא ימות, הוא יהיה אסיר.

והאסיר, זה חביבי, לומדים השכלה, מקבלים אוכל טלוויזיה,

כל החבר'ה בפנים,

הפותחים שולחן,

מקסותים,

אם לא עושים הפגנה, מאיימים על הסוהרים,

אתה מבין? ועוד מעט יוצאים אותם גם כן.

ואז המשפחות בתנאים מקבלות כסף ותמיכה ומקבלים פסכולת.

למה לא להיות קשה?

מכל מקום אתה מרוויח.

כן?

אז מה עכשיו?

יש הצעה שישלילו להם את האזרחות וכו' וכו'.

מילים.

אתם יודעים מה זה שלילת אזרחות.

אז זאת אומרת,

המצב הוא עד הסבירות, כמו שאמרנו השנה, תהיה קריטית.

וזה הולך ומתגבר.

אז אנחנו מבינים כמה.

נתנו לנו 50 יום ללמוד בצוץ זה קטן.

לא הבנו ב-50 יום, צריך 365 יום להבין.

מה שלא מבינים בבת אחת,

אז לאט לאט, כי כנראה שהתפיסה היא לא ברורה.

לא הכל תמהר. אז צריך כל יום שיהיה, נחמנן נגזל,

פיגועים, פיגועי דריסה,

דקירות, ניסיונות, וכו' וכו'. וזה ילך ומתגבר ליותר ברוח הקרובה.

חוץ מהאיום של חזבאללה שמדינת ישראל עכשיו במקום ללמוד איך לכבוש את החזבאללה, לכבוש.

תוך ימים ספורים נכבוש, לא רק נקציץ מלמעלה.

זו שיטת השפנים.

למה לא רוצים להיכנס עם כוח מבפניך?

חזבאללה הכין כוחות,

מספיק מוכנים לכבוש את הגליל.

אז מה עושים בצה״ל? צה״ל לא מוכן להיות מופתע.

אז לא עכשיו לתרגל את האוכלוסייה איך לגרוח מהערים ברגע שהם יבואו לכבוש.

אז יצטרכו לפנות חצי מיליון, מיליון יהודים מהצפון לדרום.

ואם החזבאללה עושה תרגילים,

ישחק אותה כאילו בנצמות בעצם יתקוף בדרום,

מה יהיה?

כלומר, תראי אם אנשים הלכו לאילת וגיעו לשמה וכן הלאה.

זאת אומרת, המצב על הפנים, על הפנים.

וכתוב שזה יהיה בסוף.

שתהיה אוזלת יד ואפס עצום ועזוב. לא יהיה מנהיג ולא יהיה בעל כוח אחד במדינה

שיוכל לתת פתרון נגד מה שעושים לנו האויבים.

אז צפה לרגלי משיח.

למה?

הוא צריך שיהיה אוזלת יד ואפס עצום ועזוב. לא יהיה שום מנהיג שיוכל לבלום את מה שקורה.

אז אנחנו נמצאים סמוך ונראה. זה הולך ומתקרב כל יום וכל יום וכל יום.

ולא בכדי הרב קניבסקי אומר שמשיח כבר נמצא קרוב,

מתגלה עוד מעט וכולי וכולי וכולי,

נדבר על זה קרוב תקופה ממש אפילו מונע אנשים לבצע דברים כאלה ואחרים.

תכף הוא מגיע לכך.

אז מה שאנחנו לומדים פה רבותיי,

גם אלה שחשבים בעינינו כגדולים קטנים מאוד הם.

אבימלח קטן, פרעה קטן,

אחשוורוש קטן, סנחרים קטן,

כל אלה היו גדולים ששלטו כיפון וקטנים, אנשים קטנים,

תאווה קטנה לפני ערב נושלים, שום דבר, שום דבר.

אז אין לסמוך

על סמוך.

אנחנו צריכים רק לבטוח בשם את דהר, להתחבר יחדיו,

לעשות את רצונו ידבריו.

אני אומר לכם ש-30 שנה בערך, אין

36 בערך, 37,

37 בערך אמרה שזוויתי לעבוד בתשובה.

הספקתי לראות הרבה תהפוכות בעם ישראל,

ראיתי את הדברים כבר לפני, אמרתי אותם מזמן.

ומי שעקב ראה שהדברים מתפתחים בדיוק לכיוון כמו שכתוב בנביאים, כמו שהשכל מחייב,

כמו שהמציאות מראה וכו' וכו'.

אבל אף אחד עדיין לא הגיע למסקנות מה עושים עם זה כדי לתקן.

והיות וזה תלוי אם עם ישראל יעשה תשובה או לא יעשה תשובה.

אז אנחנו משתדלים לעשות מה שאפשר שהעם ימין,

אבל זה תלוי מה העם רוצה לעבוד.

אבל מול מה שאנחנו מדברים,

יש תשקורת של 24 שעות,

ויש תשקורת גם חרדית יותר גרועה מעילונית.

אז ממילא כולם מכוונים לכיוון שהם רוצים.

אז מי שזכה להנצל ולהבין ולהתחבר לנקודת האמת,

שיגיע הרגע הוא יהיה מנהיג צולי,

אבל מה יהיה עם האחרים?

מסכנים, לא יעזור להם שיגידו את העניין.

על טעות משלמים אדם עלה על האונייה הלא-נכונה.

הוא הגיע למקום הלא-נכון,

הוא יגיד מה אני אשם, וגם אני לא אשם, אתה עלית, לא אני אמין לך לעלות.

מי אמר לך לעלות על האונייה הזאת, אתה עלית?

אם היית בודק לפני טוב-טוב,

לא היית טועה בכיוון, לא היית נוזל לתיבעון האחים.

אבל אנשים רואים שהרבה נוהרים לאונייה מסוימת,

אז ממילא רואים כולם על זה, פה זה סימן ראשון.

כמו שיוצאים בשדה התעופה,

אתה לא יודע איפה הוא לוקחים את המזוודות,

הוא רואה לאן כולם אומרים אז הוא הולך.

אבל יש כאן איזה בדיוק שיירה שהולכת לעלות למטוס, לא לקבל מזוודות.

בכלל כיוון שני,

מה לעשות, הוא נכנס למסלול הזה ואחרי זה,

הוא כבר לא מוצא את המזוודה.

יהודים יקרים,

אני אומר לכם שהמצב על הפנים,

אבל יש בידינו ובידכם,

כל אחד להפיץ את אור האמת,

להילחם עליה, מה לעשות?

אברהם אבינו נלחם עם כל העולם, אתם אין לכם כל העולם, רק הסביבה קרובה.

אז כל אחד יהיה בחילת אברהם, יפיץ את האמת הצפופה,

ולא תמיד הוא יקבל הארת פנים.

גם אברהם לא קיבל הארת פנים,

אבל בסוף הוא נמצא, בסוף כולם אמרו שהוא צודק.

צריך רק סבלנות.

ובסוף אנחנו נראה שמה שעשינו היה לטובה, גם עזר לאיזה שהיו עורכים,

וכן עד זה הקדימה.

התפרסם בוואטסאפ באנש איזה מישהו שכתב איזה תודה או משהו כזה, כדאי שתצפו בזה, כן, מה הוא כתב,

איך הוא הגיע מהתשובה פעם ראשונה שהוא קיבל קלטת וכולי וכולי.

קלטת אחת, שיעור אחד,

משמוע אחת בוואטסאפ,

טלפון אחד עם מרכב חדש,

קו שופר, שופר קול, voice, שופר,

לשמוע,

אינטרנט, לראות.

יש היום את כל הכלים להפיץ, איזה עולה במהירות.

אבל לא להיות ישבו, ואחר כך כל אחד ידאג לחזמונה.

אדם צריך לדאוג שלא ייתפס אחר כך שהוא

לא עזר לאחרים. למה?

כתוב, הוא רשע בעוונו ימות,

ואת דמו מידך אבקש.

כי אם יש רשע אפילו בסביבתנו,

אנחנו צריכים להשתדל להשיאו למותר.

אם אנחנו הצלחנו, לא, זה לא עניין בינינו.

אנחנו צריכים להשתדל. אם לא הצלחנו,

לקבל שכר כאילו הצלחנו.

ואם הצלחנו, אשרינו, יש לנו דורות שלמים שיוצאים ממנו.

אבל אם לא ניסינו ולא עשינו,

יכולים לבקש את הדמים מאיתנו.

כמו הסנהדרית, שבזמן כרגש בגבעה,

הם לא לקחו את עצמם והסתובמו,

כמו שמואל הנביא, ממקום למקום להפיץ תורה.

בגלל זה מתו שבועים אלף בעצמם.

את כל הדמים טבעו מהסנהדרין.

אז זאת אומרת, זה לא דבר פשוט.

אי אפשר לעמוד מנגד,

ובפרט כשאנחנו יודעים שהאמת נמצאת אצלנו. צריכים להגיד אותה בקול ברור, לא בקול ענות חלושה,

אלא להגיד אותה בקול רב, בלי להשוש מהתגובה.

אל תצפו להסכמה.

אבל מספיק שהשב מסכים עם מה שאנחנו עושים, שרי נאמר כאן, להוכיח את עמיתך ונומך עליו.

עד הכאילו, כל הזמן של הימוד, ויקללו וננזבו בכך, אתה צריך להגזיר.

אז יש לנו את האפשרות, יש לנו את היכולת.

נגיד הצלחנו, אשרינו בתום חלקים.

וביחד, אני אומר,

כשאתה אמור לבית העם הסביבה, נסתכל על ידי קרוב יהודים,