האדם נבדק בפרטים הקטנים

"וראה ועשה בתבניתם אשר אתה רואה בהר" דברי הרמב"ם בפרקי הצלחה, שכל אחד מישראל יכול לזכות להיות קרוב למשה רבינו ע"ה, ולהיפך, אם יעשה הרע להיות קרוב לירבעם בן נבט. אז הרמב"ם אומר במפורש, שכל אדם יכול לזכות להיות קרוב למשה רבנו ע"ה, והוא אומר גם ההיפך, אם יעשה הרע יכול להיות כירבעם בן נבט. והענין הזה חייב לעורר שמחה בלב כל אחד מאיתנו, שלא יביט אל כוחותיו וכשרונותיו הדלים, אין להתייאש ולחשוב שלפי כוחותנו לא נוכל להגיע לשלמות, כי הרמב"ם מדבר על כל אחד ואחד שהוא יכול להיות קרוב למשה רבינו או כירבעם בן נבט.

אלא כל אחד ואחד יכול עם כוחותיו הצנועים להגיע למדרגות העליונות ביותר, כרגיל, אדם דן לפי השגתו, ולכך הוא סבור שהצלחתו תלויה כפי כשרונותיו, ואינו מבין כי רוחניות זה עולם אחר, ואין ההצלחה קשורה ותלויה בכשרונות האדם. במקצועות החיים אם אין לך כשרות לא תצליח, ברוחניות גם אם אין לך כשרונות אתה יכול להצליח יותר מבעל כשרונות. 

אמר רבי אבין, במדרש שמות רבה ל"ה ו. משל למלך שהיה לו איקונין נאה, דהיינו דמות דיוקנו היתה נאה, אמר לבן ביתו עשה לי כמותם, תצייר, כמו הדמות שלי, אמר לו אדוני המלך, איך יכול אני לעשות כמותם? אתה חי, מאיר, פניך זורחים, אי אפשר להביא את זה למצב שזה ייראה אותו דבר. אמר לו אתה בסממניך ואני בכבודי, אתה תעשה עם הצבעים ותצייר, וזה לא פוגם בכבודי, כבודי  יישאר, אבל אתה תעשה עד כמה שאתה יכול לפי הסממנים שלך, לפי הצבעים.

כך אמר הקב"ה למשה, וראה ועשה בתבניתם, כל מה שאתה רואה את העולמות העליונים, אתה רואה את המלאכים, אתה רואה את הכוכבים, אתה רואה כל מה שיש בעולם העליון, המשכן זה כנגד זה, וראה ועשה בתבניתם. אמר לו רבון העולם, אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו? מה אני בורא עולם שאני יכול לעשות בדיוק כמותם? אמר לו כתבניתם, בתכלת וארגמן, כמו הגוונים שיש למעלה פחות או יותר ככה אתה תעשה כלפי מטה, ואם תעשה כאותה שלמעלה מה למטה, אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה. ואם אתה תעשה כמו שלמעלה למטה, כמובן ביכולות שלך מה שמתאפשר, אני מניח את השרים של מעלה, הפמליא של מעלה, ואני אשרה את שכינתי ביניכם למטה. מה למעלה שרפים עומדים, אף למטה עצי שיתים עומדים. אז כמו שלמעלה מקיפים כביכול הקב"ה שרפים מלאכים עומדים, גם העצים, עצים פשוטים, עצי שיתים עומדים זה יחשב כמו מלאכים. עד כאן דברי המדרש. 

ביאור הדבר, כל אשר נדרש מאיתנו הוא רק לקרב את עצמנו לעבודת הבורא, בעת שאדם מקרב את פנימיות ליבו לרצון ה' הוא כבר ממלא את התפקיד הרוחני והוא חביב בעיני ה' יתברך, לכן הקב" היניח את כל אשר למעלה וישכון למטה.

את היסוד הזה שאנחנו מבארים כעת, היסוד הזה הוא רחוק מאד מהבנת בני אדם, כיון שהם בטבעם שואפים להשיג עניינים שנראים גדולים, ואינם יודעים כי זה לא העיקר, ומשום כך שבירת איזה רצון או התגברות על מידה רעה כגאוה, שנאה וכדומה, אין ערוך להצלחתו בזה, כי בפעולות אלו מתגלה רצונו לקרבתו יתברך, ולכן עלינו להתרחק ממעשים המצלצלים, הנשמעים למרחוק, כי יתכן ולא בהם עיקר ההצלחה, כי מעשים אלו הגדולים נובעים מרצונו הפרטי, אבל לא משום רצונו של ה' יתברך.

אז מה אנחנו לומדים פה, רוב בני האדם שואפים לדברים גדולים, בומבסטיים, לעשות רעש וצלצולים שישמעו עליהם ועל מעשיהם, מי אמר שזה רצון הבורא? זה רצון פרטי שלך, זה אתה רוצה, מה רוצה ה'? ה' רוצה כל דבר ולו הקטן ביותר שהוא רוצה. אז לדוגמא, להתגבר על איזה רצון, לדוגמא אדם סעודה שהנאתך משוך ידך ממנה, אמרו חכמים, פירושו אתה נהנה מאיזה סעודה, אז אל תסיים עד הסוף ותלקק כמו שאומרים את הצלחת, תניח קצת, משוך ידך הימנה וזה נחשב תענית של יום שלם אצל הקב"ה. שבירת הרצון אפילו בדבר מועט, בא לך סיגריה? לא עכשיו, עוד שעה, אסור לעשן, רק אני אומר לאלה שהם רשעים כלפי עצמם, והורסים את בריאותם, ומקפחים את משפחתם, וגורמים לנזק שיצטרכו להפטר מן העולם מוקדם ולהניח אותם יתומים ואלמנות, אז אלה אני אומר, גם אם הוא דחה לשעה, שבירת הרצון הזאת שווה משהו. או התגברות על מידה רעה, כמו גאוה ושנאה וכדומה, אין ערוך להצלחתו בזה.

וזהו ביאור דברי חכמים ז"ל, אתה בסממניך ואתה בכבודי, לא נתבע מאדם אלא לעשות סממנים קטנים, מה שאתה יכול, ועל ידי זה יזכה שהקב"ה ישרה שכינתו עליו, ומשום כך אפילו שלמטה, הרי זה רק עצי שיתים עומדים, עצים פשוטים, מכל מקום הם שווים במאמץ שעשית כאילו העמדת שרפים למעלה מלאכים, ואותה החשיבות שיש במלאכים ושרפים, נמצא עתה בעצי שיתים. ולא עוד, אלא שחביבים מה שלמטה יותר משלמעלה, וזה כל ענין המשכן שגילה הקב"ה, שדי לו בעשיית רמזים וסממנים, אבל בשעה שנובעים ממקור אמיתי של נקודה פנימית ששואפת להתקרבות לה' יתברך. ז"א אבל יש פה תנאי, מה התנאי? אפילו אם אתה תעשה דברים שהם לכאורה קטנים, אבל בשעה שהם נובעים ממקור אמיתי של נקודה פנימית השואפת להתקרבות לבורא. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים. לא מסתכלים על הכמות אלא על האיכות, מאיזה מקור טהור זה יוצא או הפוך.

לכן אין לך מצוה קלה שבתורה שאין תחיית המתים תלויה בה, מצוה קלה מה זה למשל? שילוח הקן, ככה אומרת הגמרא בקידושין ל"ט. כי אין לנו להביט לגודל המצוה אלא למקורה, כיון שמונחת בה נקודה פנימית ואמיתית של התקרבות לה' יתברך, אפילו שהיא מצוה קלה, מכל מקום שכרה רבה לאין שיעור עד שיזכה עבורה לתחיית המתים.

המדרש אומר, איזה מצוה הכי קלה? שילוח הקן. איזה הכי חמורה? כיבוד אב ואם. בזאת נאמר אריכות ימים ובזאת נאמר אריכות ימים. והארכת ימים, ולמען יאריכון ימיך, בשתיהם נאמר, מהקלה עד החמורה כל מצוה יש בה אריכות ימים, ואין מצוה קלה שאין בה תחיית המתים. ז"א אדם לא יזלזל ויחשוב שרק מצוות גדולות, וגם ששומעים עליהם בפרט, שמה זה מונח השכר או החפץ האלוקי, איתא בחז"ל, בבראשית רבה ג' ח', אמר רבי ינאי, בתחילת בריאתו של העולם צפה הקב"ה מעשיהם של צדיקים ומעשיהם של רשעים, והארץ היתה תוהו ובוהו, אלו מעשיהם של רשעים, "ויאמר אלהים יהי אור" אלו מעשיהן של צדיקים, "ויבדל אלהים בין האור ובין החושך" – בין מעשיהם של צדיקים לבין מעשיהם של רשעים, "ויקרא אלהים לאור יום" אלו מעשיהם של צדיקים, "ולחושך קרא לילה" אלו מעשיהם של רשעים, אז ז"א מה אנחנו רואים פה, שיש צדיקים ויש רשעים, אלה תוהו ובוהו ואלה אור וה' מבדיל בין האור ובין החושך, זה בין הצדיקים לבין הרשעים, מה זה ההבדלה הזאת המיוחדת שצריך להבדיל בין הרשעים לבין הצדיקים? על זה העיר הסבא מקלם זללה"ה, הרי פשיטא שיש הבדל גדול בין רשעים לצדיקים, מדוע הוצרך הקב"ה להבדיל ביניהם?

ביאר הסבא, בודאי שלא עוסקים במעשה חטא ועוון, לא מדובר ברשעים שעושים חטאים בעוונות, זה ברור שיש הבדל בין צדיק לרשע, אלא מדובר במעשים טובים, שניהם עושים  מעשים טובים ואחד נקרא רשע אחד נקרא צדיק. כמו שכתוב "ושבתם וראיתם בין עובד אלקים לאשר לא עבדו", עובד אלקים זה מאה ואחד פעם שונה משנתו, ולא עבדו זה שונה מאה פעם. איך אפשר להבין דבר כזה? הנה אותו דבר על אותתו בסיס שימו לב. מדובר במעשים טובים, ויש הבדל בין המעשים, שעדיין קרואים מעשי רשעים, אם עושים רק מעשים הנראים כמעשים גדולים כמסירות נפש וכדומה, זה נקרא מעשיהם של רשעים. אמנם הדברים הקטנים והפשוטים אינם כלל מעניינם, לכן זה נקרא מעשה רשעים. אלה שמחפשים רק את המצוות הגדולות ולא מתעסקים בקטנות, אלה נקראים מעשיהם של רשעים, הם לא עושים עבירות, אבל הם רק מתעסקים במצוות גדולות וכו' ובקטנות הם לא מתעסקים, זה מעשיהם של רשעים.

לא כן הצדיקים, הם עושים אפילו פעולות קטנות ופשוטות, וזהירים במצוה קלה כבחמורה, משום שלהם אין אלא קיומו של רצון הבורא. לכן בכל מה שמתקיים רצונו הם  זהירים מאד מאד.

אאע"ה ביום השלישי למילתו שהיה חולה וזקן ראה שלשה אורחים הדומים בעיניו כערביים, לא התעצל, רץ לקראתם, הכניסם לביתו, טרח את כל הטרחה הגדולה בכל כוחותיו, ואף על גב שלכאורה זה מצוה קלה של הכנסת שלשה אורחים פשוטים, אבל הצדיק האמיתי בראותו לפניו מצות עשיית חסד לא מזלזל בה, ואינו מבחין בין מצוה קלה לחמורה, אלא את כל מאודו משקיע בקיום המצוה, שמכיון שבמעשה זה הוא מקיים רצון ה', ועל זה הוא נצטווה, ולכן חביב בעיניו עד מאד.

מסקנה, נמצא שאין הגדלות תלויה בכשרונות נעלים ומצויינים, אלא אף בדברים קטנים, אך כיון שזה מתאים לרצון ה', בזה נקרא עיקר ההצלחה, והם מעשי הצדיקים שנקראים אור. אמנם אלו אשר מבקשים רק את העניינים הנוצצים והמבריקים ובוחלים במעשים הפשוטים, הרי אין הקב"ה מקבל את מעשיהם כלל, ונקראים חושך. והבדיל אותם ה' לרעה. ז"א, גדלות תלויה לא בכשרונות נעלים ומצויינים, אלא אפילו בדברים קטנים. כיון שזה מתאים לרצון ה', בזה נמצא עיקר ההצלחה. נגיד אחד שואל רב איך זה ממנים את הרשע דורעי להיות בראש מפלגה, נגד מרן שאמר שהוא רשע וגנב וכו', אז לא צריך לדחות אותו ולהגיד איזה שטויות, מה אתה מדבר שטויות, צריך לענות לו בכבוד, יהודי שואל שאלה, רב, מגיע לו תשומת לב ותשובה. אבל לא להגיד לו תוריד את הפאות, מה קשור הפאות להוריד אותם? בגלל שהוא שאל שאלה צריך להוריד את הפאות?

נקודה נוספת יש בענין זה שנתבאר, שאין לאדם להתרפות ולהתייאש כשהוא רואה שכשרונותיו אינם מצויינים, והנה מה שכתב המסילת ישרים, בביאור מידת הענווה, וזה לשונו: אמנם מי שהוא בעל שכל ישר אפילו אם זכה להיות חכם מופלג כשיסתכל ויתבונן יראה שאין מקום לגאוה והתנשאות, גם בעל שכל ישר וגם אם זכה להיות חכם, לא סתם חכם, מופלג, כשיסתכל ויתבונן יראה שאין מקום לגאוה והתנשאות. כי מי שהוא בעל שכל שיודע יותר מאחרים, אינו עושה אלא מה שבחוק טבעו. מה אתה עושה? נתנו לך שכל גדול, לכן אתה מבין דברים. לא הבנתי, אבל זה חוק הטבע שלך, ככה בראו אותך שאתה מבין הכל, אותו ברוא שהוא לא מבין הכל, אז מה אתה מתגאה? במה אתה מתגאה, במה שנתנו לך? אדם מתגאה באף שלו, יש לו אף סולד, מה אתה מתגאה? אתה עשית אותו? אתה הצלת אותו? אתה פיסלת את עצמך? במה אתה מתגאה? ברגע הקב"ה יכול לשנות לך את הכל.

עוף שמגביה עוף, נו אז הוא יכול להתגאות על תרנגול? תרנגול יכול להתרומם קצת ככה, ועוף מתרומם לשמים הרבה, אז הוא יכול להתגאות, אה, אני יותר גבוה ממך, תראה איך אני זה, אתה עוף, בראו אותך עוף שאתה תגביה למעלה, לא רוצים לראות אותך פה, תעוף תעוף, אבל זה שהוא לא יכול לעוף ככה רצו אותו שהוא יהיה תרנגול, איך ישחטו אותו שהוא כל הזמן למעלה, צריכים אותו פה בלול. אז אתה לא יכול להתגאות במה שנתנו לך, זה לא שלך. זה של אחרים. ואילו אותו שעכשיו אינו חכם כמוהו, אם היה לו שכל טבעי היה מתחכם גם הוא כמוהו, מה שה' נתן לאדם, כמה שנתן לו, רמת איי קיו – זה מה שיש, עם זה צריך לעבוד את הבורא. מישהו נמוך הוא לא יכול להניח תפילין? רק מטר שמונים ומעלה? זה לא קשור אם אתה גבוה ונאה, זה לא קשור, זה לא עושה אותך יותר טוב בהנחת התפילין, כשם שביאר הרמח"ל שמסיבה זו אין לחכם להתגאות, מפני שניצל את כשרונותיו שנתנו לו מהשמים, ואין כשרונותיו יצירה עצמית שיהיה בזה מקום להתגאות, נמצא שהוא מתגאה בחפץ שאינו שלו. כמו כן דברים אלו הם סיבה לא להתייאש, מי שחלש בכשרונותיו, שהרי הבעל הכשרון קיבל זאת כמתנה, אז אתה והוא שוים, לאחד נתנו כך ולשני אחר, שניהם צריכים לעבוד את הבורא לפי מה שיש להם.

באמת כשנעמיק מעט נראה שטמון בזה ענין נוסף, הרי כל מה שנברא בעולם נברא לכבודו של הקב"ה, וכל הבריאה עליונים ותחתונים נעשו רק למטרה זו של להגביר כבוד שמים, וסידר הקב,ה את העליונים כפי שעלה בדעתו, וכמו שכתוב ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם כרצונו, וכל אחד ואחד ממלא תפקידו באמונה כפי שגזר עליו הבורא יתברך שמו, ואין מקום כלל למשרתי מעלה להתקנא בזולתם, שהרי כל אחד עושה את המוטל עליו.

יש סעודה, יש שף, יש עוזר השף, יש טבחים, יש שוטפי כלים, יש מלצרים, כולם מכינים את הסעודה ומקיימים אותה. אם אחד מן החלקים האלה יחסר, יחסר בסעודה. אם המלצרים יגידו אנחנו הולכים הביתה, מה יעזור שיעשו את הסועדה והשף הכין אוכל טוב, מי יגיש? אם המלצרים ירצו להגיש והשף ילך, מה יגישו? אם לא ישטפו את הכלים על איזה כלים יגישו? אז כל אחד יש לו חלק, וצריכים את החלקים האלו דוקא, אי אפשר שכולם יהיו שפים או כולם מלצרים, צריך כאלה וכאלה וכאלה, צריך כסא ושולחן. לא יושבים על שולחנות. יושבים על כסאות, אבל לא אוכלים גם על כסאות, צריך שולחנות, אז ה' החליט, זה יהיה שולחן וזה יהיה כסא, ולכל אחד יש תפקיד. אז מה אתה מתגאה? לא אתה עשית את עצמך, לא אתה נתת לעצמך את התכונות, את היכולות, את הכוחות, מאחר שקיבלת אותם אתה צריך לפעול איתם לפי מה שקיבלת, אם תמלא את המאה אחוז שניצלת מכל כוחותיך – מצוין, גם הוא מי שהוא מעוט יכולת, גם הוא אם יעשה את המאה אחוז שלו הוא בדיוק כמוך. עני שנותן מעשר ממאה שקלים, זה כמו עשיר שנותן  ממיליון שקלים, זה מעשר וזה מעשר. ומי שנותן ממיליארד זה אותו כמו העני, בדיוק אותו דבר, זה נתן מעשר וזה נתן מעשר.

כמו כן עלינו להבין, אפילו בנוגע למה שלמטה, כל אחד עושה וחייב לעשות את אשר נגזר עליו ועל ידי הפעולות של כולם יגדל ויתקדש כבוד ה' יתברך, כל אחד כפי תפקידו קיבל מאת ה' יתברך את הכשרונות הראויים לאותו תפקיד, והשכר של כולם צריך להיות ש ווה, שהרי כל אחד מילא את אשר חייב הוא לעשות, וזה לא דומה לעניני העולם הזה שכל אחד ואחד יקבל את השכר לפי כוחותיו וכשרונותיו, פה בעולם הזה מי שיותר מוכשר מקבל שכר יותר, אחד שהוא בהיי טק מקבל ממי שעובד במאפיה, כי הכשרונות שלו נותנים לו אפשרות להתפרנס יותר, אבל בענינים רוחניים שאף הכשרונות ניתנו מאת ה' יתברך, והכשרונות ניתנו לפי התפקיד שעליו הוטל לעשות, אם כן ודאי שאין שום מעלה למי שכשרונותיו עדיפים על זולתו. נתנו לו את הכשרונות בהתאם ליעוד והתפקיד שלו. וזה מה שהוסיף הרמח"ל, אלא אם יש בו חכמה רבה הוא מחוייב ללמדה למי שצריך אליה, אם עשיר הוא ישמח בחלקו ועליו לעזור למי שאין לו, הא למה זה דומה? למשרתים בבית, כל אחד ממונה על דבר מה וראוי לו לעמוד במשמרתו לפי פקודתו להשלים מלאכת הבית וצרכיה. נמצא שכל מה שעליו לעשות זה להשקיע עמל ויגיעה בעשיית התפקיד המוטל עליו, ומעתה יתכן שאדם שהוא דל בכשרונות אך אם תפקידו הוא עושה בנאמנות שכרו יהיה רב לאין שיעור מאלו שניחונו בתכונות נעלות ואינם עושים כפי כוחותיהם. נו, אז זה בשורה גדולה היום, בשורה גדולה היום.

בא וראה איך בפעולה קטנה של שבירת הרצון וכדומה אפשר לזכות להצלחות גדולות.

הפסוק בדברים כ"ג אומר, "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בצאתכם ממצרים, נענשו עמון ומואב והורחקו לבוא בקהל ה' מפני שלא הכירו טובה לעם ישראל על שאביהם לוט קיבל טובה מאאע"ה, לפני 400 שנה אברהם הציל ללוט, בני בניו צריכים להכיר טובה לישראל, מה הם נדרשו? לקדם את ישראל בלחם ובמים. אפילו שישראל לא נצרכים לזה, כי היה להם מן מן השמים ובארה של מרים. אבל על עצם זה שהם לא קידמו להכיר טובה, הם נדחו מזרע ישראל ולא יוכלו לבוא בקהל ה', אז מה דינם של ש"ס, שלא מכירים טובה עד כמה הם קיבלו, ולא עוד אלא מכחישים אותם, עמון ומואב יותר טובים מהם, הם לא הכחישו את הטובה, הם היו כפויי טובה אבל לא הכחישו את הטובה, פה גם מכחישים, ועוד יותר גרועים, לא רק שמכחישים, גם מבטלים את המציאות של אפשרות הטבה לאחרים.

ועיין ברמב"ן, חזינן מכאן עונשם של המידות, שעבור אי הכרת הטובה שיסודה נובע ממידת הגאוה שלהם, והם אומרים הפוך, שאנחנו בעלי גאוה, כמו שקורח אמר למשה רבינו, שהוא רוצה להשתרר, ה' מעיד עליו שהוא עניו הכי גדול, ונותן לו לזכות את הרבים, משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי הבו, אז מי שמזכה את הרבים לא יכול להיות שהוא יהיה בעל גאוה, מי יתן לו? אלא מאי, ככה זה היה, בני קרח ככה עשו, לא בני קרח, ככה קרח ועדתו עשו,  טענו את הטענות של עצמם על משה רבינו. והעונש הזה של אי הכרת הטוב שהנובע מהגאוה עונשו נורא ואיום.

אם כן עלינו לבדוק מדוע אין דורש ומבקש לתקן את מידותיו, שהרי כל ההצלחה והכשלון תלויים בזה, ובעל קרחו הוא מפני שאינו מבקש את האמת, האנשים האלה לא מבקשים את האמת, אם היו מבקשים את האמת ודאי שהיו מתקנים את המידות, וזאת למה לא מתקנים? כיון שפעולת תיקון המידות אינה נוצצת ומבריקה, זה לא איזה מעשים בומבסטיים, ללמוד מוסר כל יום בוקר וערב, זה לא אתה מבין כמו איזה  ווארטים ללמוד ככה בתוך הגמ' עם תוס' וכו', אלא זה כרוך בעבודה מתמדת ויגיעה יום יומית לקלף עוד קליפה ועוד קליפה של מידות רעות. לכן רחוקים מכך בני האדם, והם מבקשים רק פעולות הנראות כחסידות גדולה וכדומה. כי כל מעשיהם שקר, הם נקראים רשעים, אמרנו אלה שעושים מעשים טובים נקראים רשעים, אלה שמחפשים את המצוות הגדולות רק, לא מתעסקים בפרטים באנשים לענות להם על כל אס אם אס ועל כל טלפון ולטפל בהם ולברך אותם ולסייע וגם לרוץ מעיר לעיר וכו' וכו' וגם לזכות את הרבים וגם להפיץ דיסקים וגם... אהה אההה רק בבחירות הפלגנים במפלגות יודעים לדרוש ולבקש את האנשים שיתמכו בהם בשביל לתעתע הלאה בהם, לעשותם שקופים, בושה וחרפה, לקחת בן אדם לעשות ממנו שקוף, מה זה בן אדם, הוא לא שקוף, למה אתה קורא לו שקוף? כדי שהוא לא יראה אותו לאחר מכן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.