הרב יעקב יוסף זצ"ל מסביר הבעיות שבדבש ובציפוי הפירות

הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל: מרן כותב בסעיף ז': שמן בדבש מותר. הדבש שלנו, שמוכרים לנו את זה בשוק, הוא לא דבש אמיתי. הוא לא דבש נטו (רק דבש, ללא רכיבים נוספים) אלא, גם בזה יש תערובות של דברים אחרים, ולכן, גם מזה, צריך להזהר בדבר. אם יש בזה תערובת של... 

הם שמים את המיץ ענבים, בערבית אומרים, קוראים לזה דבס (דבש ענבים). ולכן, אם זה יין נסך של המיץ ענבים, שמעורבב עם הדבש, והצבע של הענבים הירוקות, דומה קצת לדבש, הוא קרוב לזה, והמחיר של המיץ ענבים, הרבה יותר זול מהדבש, הדבש של הדבורים הוא יקר מאוד! לכן, היה משתלם להם (כלכלית) לערבב בין מזה לזה. אז במקום שיש חשש תערובת כזה, אין הכי נמי, גם הדבש שלהם יהיה אסור. 

מתי, אם כן, אנחנו נוכל להתיר? כשאני הולך ביחד אתו לכוורת. 

ללכת לשם, זה קצת מסוכן. אתה יכול לקבל כמה עקיצות מהדבורים. לכן, מה הם עשו? אלה שהולכים, הם לובשים מלבוש מיוחד, יש להם קסדה מיוחדת, וחליפה לבנה, הכל: "כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא" (ויקרא יג יג) לובשים בגד מיוחד כדי... בסדר, תלבש את כל הבגדים האלה. אתה הולך אתו יחד, ואתה רואה שהוא רודה לפניך את חלת הדבש, רק אז זה יהיה מותר. 

הא לאו הכי - לא. מרן כתב את ההלכה הזו לקמן בסימן קכג סעיף כו: דבש של ישמעאלים אסור, ולמה? הרי מרן עצמו, כאן כתב לנו בסעיף ז', שמותר. מה, זה לא סתירה במרן? לא, לא סתירה. בזמנם, כמו שאמרתי, בזמן הגמרא (מתחילת המאה ה-3 ועד לסוף המאה ה-5 למניינם) היה הדבש נטו, לא היו מערבבים. מרן אומר, שבזמנו (מהמאה ה-15 ועד למאה ה-16 למניינם) כבר היו הישמעאלים מערבבים את זה, ויש בזה תערובת של יין נסך, ממילא היה אסור. 

ולכן, חזרנו אחורנית, גם בדבש בכל העולם, גם בו יש חשש תערובת איסור, ולכן גם שם, אנחנו צריכים מלכתחילה הכשר בד"צ. 

כאן בארץ, המקום שמייצרים את הדבש לשיווק, הוא בדרך כלל קיבוץ 'יד מרדכי' יש להם, לקיבוץ הזה, על הדבש שלהם יש הכשר בד"צ. אתה יודע שיש הכשר בד"צ, אז בדרך כלל אין מה לחשוש, בדרך הכלל הדבש שלהם הוא טוב, אין בו שום חשש ומותר מלכתחילה לקחת ו... הם לא מזייפים, לא עשו שום דבר, מבחינת ההלכה, מי שרוצה, יכול לקחת ולאכול מאותו הדבש. 

הנוזל מאיכות שאתה אומר, זה דבר שקיים בתיאוריה, אבל לא קיים במציאות. ולכן, מה שמוכרים לך בחנות, אומרים לך: "זה מזון מלכות" מותר לכתחילה לכל אחד לקחת. 

אם באמת יהיה לך את האורגינל, בזה יש מחלוקת, ולכתחילה כדאי להימנע, בדיעבד, לחולה הדבר מותר. 

למה אני אומר לך שאין דבר כזה? המקום שמייצרים את הנוזל, בדרך כלל זה בלונדון או באותם המקומות, מוכרים צנצנת קטנה, אלף דולר (1,000$) זה המחיר. אז אם ימכור לך, ימכור לך צנצנת כזאת, אומר לך בחמשים (50) שקל, "זה מזון מלכות"  זה דברים בטלים. אולי יש שם אחד מאלף (1 מ-1,000) מזה, ואולי גם מאלף (1 מ-1,000) אין. זה סתם, זה סברות בעלמא, ולכן אנחנו לא חוששים בדבר הזה. 

אם אחד יבוא, אם משהו יבוא ויביא לך את הקטנה באלף דולר (1,000$), יגיד לך: "לכבוד החתונה". הנה, נתן לך מתנה יפה, יקרה. 'ירח הדבש שלי' יביא לך את הדבש ממש, אין הכי נמי. אם היה לי דבר הזה, יש בעיה. מה הבעיה? 

אז פה שואלים, 'היוצא מן הטמא – טמא!' הדבורה היא עוף טמא, איך אנחנו אוכלים דבש? 

הסביר לנו ה'תוספות': "הדבש לא יוצא דרך בית הרעי, אלא הדבורה מקיאה את הדבש, ולכן, הדבר מותר בלכתחילה". אלו דברי ה'תוספות'. 

דבש מלכות, לפי דברי המדענים: הדבר לא מקיאה את זה, אלא זה יוצא דרך בית הרעי. זה הבעיה שם, ולכן יש ויכוח. 

היום, יש בעיה עם התפוחי עץ. אתה רואה תפוחי עץ גדולים, אדומים, יפים, וגם מבריקים! על העץ, זה לא מבריק. איך זה מבריק אצלך בבית, מה קרה? 

הם מורחים על זה דּוֹנַג, שעווה של הדבורים. שוב, איך מיצרים את השעווה הזאת? המדענים אומרים: שהדבורה מזיעה, היא אוספת את הזיעה מהבטן ומורחת שם בכוורת, זה הדּוֹנַג. אם כן, זה לא כמו הדבש שהיא מקיאה אותו. כאן, הזיעה שיוצאת מגופה, 'היוצא מן הטמא, טמא' אלו דברי ה'מגן אברהם' ב'אורח חיים', סימן תלג. 

פשוט... כי לפי דעתו שמותר, אבל יש מחלוקת בדבר. 

מה אני עושה לצאת ידי חובה אליבא דכולי עלמא? יקלף את התפוח עץ, כדי לא להיכנס למחלוקת. היום, כמעט כל התפוחי עץ הגדולים, יש להם את הדּוֹנַג הזה. 

למה הם שמים את זה? לא רק שזה נותן את ה'ברק' את היופי, אלא זה שומר. תפוח עץ, כמה זמן יכול להחזיק מעמד? יומיים? שלוש? בחום הזה, יתקלקל מהר, יהיה מכאנף (מילה בערבית). 

מה היום עושים, כל האולמות? האולמות קונים, פעמים בשנה קונים תפוח עץ. מתי הם מביאים לנו את זה? אחרי שאכלנו ושבענו, לקראת הסוף, באחד-עשרה (23:00) מביאים לך מגש גדול לעשות רושם, שמים תפוחי עץ. אנשים הולכים, מחזירים את זה בפנים, למחרת עוד הפעם, וזה לא מתקלקל, למה? זה מרוח עם הדּוֹנַג, הדּוֹנַג שעווה זה אוטמת, סגור הרמטית, זה לא מתקלקל, מחזיק להם מעמד הרבה ימים, והם לא צריכים לקנות כל יום תפוחי עץ חדשים בשוק הסיטונאי. אלא קונים פעם בחודש 'ברכת הלבנה' או פעמים בשנה, וכן הלאה, זה מה שהם עושים. 

אבל לדידן, מי שרוצה לחוש לדעת ה'מגן אברהם', לא יאכל את התפוח עץ עם הקליפה, אלא יקלף את זה. 

יש מהרופאים הטבעונים, אומרים לך: "כל הויטמינים זה בקליפה, מה אתה מקלף את זה?" ככה הוא יבוא אליך בקושיה. 

טוב, אם זה תפוח עץ לא מבריק, תאכל את הקליפה, אני לא מתנגד. אבל, אם זה מבריק, מן הראוי ולכתחילה לחוש למאן דאמר (מי שאמר) המחמיר – תבוא עליו ברכה. 

נכון, יש שמה גם חומרי ריסוס, נכון הריסוס וגם השעווה, תרתי (שתים) ולכן, אדם חכם, שיקלף את זה. 

אפילו אם קניתי את זה בחנות שלו, בחנות שלו יש לו שלט גדול: "בהכשר הבד"צ עדה החרדית" הכוונה שאין בזה חשש עורלה, והפרישו מזה תרומות ומעשרות, אבל הם לא הכשירו את הדּוֹנַג (להסירו) על זה אין בד"צ. שום בד"צ בעולם אין. אפילו אם תשטוף את זה, שים את זה במים (את הפרי) המים לא מורידים את השעווה, את הדּוֹנַג הזה, המים לא מורידים. אלא, הפתרון היחיד, לקלף. תקח ותקלף, תוריד את כל הדּוֹנַג הזה, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה.