יראת שמים של ילד בן 6 מקהילות פז

אתה יודע בקהילות פז, ילדים לא אוכלים. ילדים קטנים לא אוכלים. אתה רוצה שאני אשמיע לך שיחה? יצחק נמצא פה? יצחק ברדה. תביא את השיחה של הילד שלך. יש לו ילד קטן. בן כמה הוא? בן 6 שנים. תשמע. אתה שומע? תשמע, הדוד שלו צריך להתחתן והוא מצלצל אליו והילד בן 6. ואומר לו מה צריך לעשות בשביל שהוא יוכל עם המשפחה לבוא עם החתונה. אתה לא מאמין! גם הרבנים שמופיעים פה לא יודעים להגיד את מה שהילד  בן 6 אומר.

כן? מה רצית עוד להגיד?

שואל: אם אפשר ברכה לרחל הדס בת מרים, לזרע קודש.

הרב: דתייה או לא?

שואל: כן.

הרב: ושהיא תלמד חצי שעה "שערי תשובה" של רבנו יונה, שלושה חודשים. שמה?

שואל: אתה חיתנת אותם הרב.

הרב: שמה?

שואל: רחל הדס בת מרים.

הרב: רחל הדס בת מרים, ה' יזכה אותה לזרע חי וקיים מהרה!

השמעת שיחה בין הילד אפרים לדוד שלו:

אפרים: דוד יוסי?

יוסי: אפרים, מה שלומך?

אפרים: הכל בסדר.

יוסי: איך אתה מרגיש?

אפרים: הכל בסדר. דוד יוסי, אם אתה רוצה שנבוא לחתונה, אז תעשה את זה בהפרדה ושלא אוכלים נבלות ושלא יהיה זמרים פסולים.

יוסי: הבנתי. בסדר. שניסים התותח יבוא?

אפרים: מה?

יוסי: שניסים התותח יבוא?

אפרים: לא!

יוסי: למה לא?

אפרים: לא, אני לא מכיר אותו. אני מכיר אותו רק בסרט.

יוסי: אה! הבנתי. בסדר. אין בעיה.

אפרים: הוא גר בירושלים.

יוסי: אוקי. בסדר גמור, אין בעיה. מתי אתה בא לבקר אותי?

אפרים: מתי שאבא ואמא יחליטו.

יוסי: אוקי, אז תדבר איתם.

אפרים: אבא, דוד יוסי רוצה שאני אבוא אליו. מתי? הם שואלים.

יוסי: מתי שאתם רוצים.

אפרים: הוא אמר מתי שאנחנו רוצים. הוא אמר "בעזרת ה'".

יוסי: אוקי בסדר.

אפרים: אז אתה תעשה בחתונה את הכל מה שאמרתי לך?

יוסי: לא הכל, אבל חלק.

אפרים: אז גם לא נוכל לבוא.

יוסי: הבנתי.

אפרים: אם תעשה הכל, אז נוכל לבוא.

יוסי: בסדר. אין בעיה. חחחה.

אפרים: מה חחחה?

יוסי: אתה צוחק עליי, נכון?

אפרים: מה אני לא חשוב לך?

יוסי: למה אתה חושב ככה?

אפרים: כי אם אתה לא רוצה לעשות הכל, כל מה שאמרתי לך ולא להחסיר בו אפילו חצי דבר, אז אם תעשה הכל משלם, אז נוכל לבוא.

יוסי: הבנתי. ואם אעשה רק לך מושלם ולכל השאר לא?

אפרים: מה?

יוסי:  ואם אעשה לך  מושלם ולכל השאר לא?

אפרים: אז ..לא, אני רוצה בכל היום שיהיה הפרדה בין נשים לגברים, ושאף אחד לא יראו.

יוסי: הבנתי. אבל זה לא יקרה.

אפרים: אז זה אומר שאתה לא... אז זה אומר שאתה לא, שלא אכפת לך?

יוסי: למה אתה חושב ככה?

אפרים: כי זה המציאות?

 יוסי: זה המציאות? לא. המציאות זה אתה אומר משהו, אני אומר את הדעה שלי ורק הדעה שלך קובעת?

אפרים: אז אנחנו לא נוכל לבוא לחתונה.

יוסי: למה אתה חושב ככה?

אפרים: כי אם הכל לא יהיה מושלם, אז אנחנו לא נבוא.

יוסי: הבנתי. מה אתה רוצה שאני אגיד לך עכשיו?

אפרים: שתעשה הכל ובאמת.

יוסי: זה אני אשתדל בעזרת ה'. זה מה שאני יכול להגיד.

אפרים: לא, לא, לא להשתדל. להשתדל זה לא התחייבות.

יוסי: להשתדל זה לא התחייבות?

אפרים: לא.

יוסי: למה לא?

אפרים: הרב אמר שזה לא התחייבות.

יוסי: כן?

אפרים: כן.

יוסי: אם אני אגיד לך אפרים תסיים עד מחר את כל המשניות, אתה תצליח?

אפרים: לא.

יוסי: למה לא?

אפרים: כי אני אגיד אני אשתדל.

יוסי: למה תשתדל? אבל אתה לא מתחייב?

אפרים: כמו שאתה אומר לי.

יוסי: אז הנה אז אני אשתדל בעזרת ה'.

אפרים: אבל אסור להגיד להשתדל!

יוסי: למה אסור להגיד להשתדל?

אפרים: כי זה לא התחייבות.

יוסי: זה לא התחייבות?

אפרים: כן.

יוסי: תגיד לי אנחנו מתחייבים לקום בבוקר?

אפרים: כן! אבא התחייב.

יוסי: אבא התחייב לקום בבוקר?

אפרים: כן.

יוסי: ואם ה' לא ירצה שנקום בבוקר, אז נקום בבוקר או לא נקום בבוקר?

אפרים: אבל... אבל אני מעיר אותו.

יוסי: בסדר. הוא משתדל לקום, נכון?

אפרים: לא!

יוסי: מה, הוא קם אבל.

אפרים: הוא קם. כן.

יוסי: נו? אבל.. ניסת להעיר אותו?

אפרים: אני כל פעם מעיר אותו.

יוסי: הוא לא יכול לקום לבד?

אפרים: לא, לפעמים קשה לו.

יוסי: נו, אז מה אתה עושה. אתה עושה השתדלות כזה שאבא יקום, נכון?

אפרים: לא, אני לא עושה השתדלות. עד שאני לא מסיים את זה, אני לא עושה.

יוסי: הבנתי. בסדר.

אפרים: כמוש אני אגיד לך עכשיו: עד שלא תגיד לי כן שאתה תעשה הכל, אני לא אפסיק לדבר איתך.

יוסי: אתה לא תפסיק לדבר איתי או שלא תדבר איתי? אה, אתה שואל את אבא מה לשאול אותי או את אמא.

אפרים: לא, היא אמרה לי משהו.

יוסי: היא אמרה לך משהו. בסדר.

אפרים: טוב. אם תשנה את דעתך, תתקשר להגיד לנו.

יוסי: בסדר גמור, אין בעיה.

אפרים: מזל טוב.

יוסי: תודה רבה, ביי, להתראות.

אפרים: ביי.

אתם שומעים? שיחה של ילד בן 6. הוא יודע בדיוק מה מותר, מה אסור. יותר טוב מהמבוגרים. ככה מתחנכים. אצלנו לא אוכלים בגנים. לא אוכלים בשר ועופות. מביאים מהבית. ילדים עומדים בזה, אז איך גדולים לא יכולים לעמוד בזה? אם רוצים, עומדים. אם לא רוצים, לא עומדים. ממציאים תירוצים.