מצב הכשרות בחבלו של משיח

הרב: איציק, תודה רבה, תודה רבה. כן, תן לגברת, פה. כן, גברת? כן?

שואלת: כבוד הרב, ערב טוב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: אה, קודם כל רציתי להודות לך, שעוד מעט שנתיים כבר, שפתחת את עינינו לעניין האכילת נבלות וטרפות. אם אפשר רק לא לצלם, בבקשה.

הרב: לא, לא מצלמים, רק מסריטים.

שואלת: מעדיפה שלא, אם אפשר.

הרב: הלאה, קדימה.

שואלת: לא, זה כבר שנתיים אנחנו עוד מעט, כבר לא אוכלים נבלות וטרפות. חשבנו שנפתור את זה עם הדגים, הבנו שגם עם זה יש בעיה. אז יש לי כמה שאלות קטנות, אם אפשר.

הרב: בבקשה.

שואלת: אה, הבנתי שבעניין הסלמון, זה הנורווגי רק אפשר? יש שינוי לגבי זה?

הרב: כתוב בחוברת של הבד"צ 'העדה החרדית' מירושלים, יש את זה גם בגוגל, מה הדגים המותרים ואין בהם חשש בכלל.

שואלת: כולל ההכשרים?

הרב: אבל טונה, אבל טונה, אפילו של הבד"צ, לא להשתמש.

שואלת: וגם לנדא, ורובין, לא?

הרב: אמרתי בטונה. בסלמון, תבדקי עם הבד"צ 'העדה החרדית', אפשר גם להתקשר ויש את החוברת שלהם.

שואלת: כן, יש אחד מהרבנים שדיבר איתי על זה כבר.

הרב: יש כמה סוגים של סלמון, מכל מיני ימות וימים.

שואלת: כן, הבנתי שכן, טונה אני יודעת שבכלל אי אפשר, כי יש עם זה בעיה.

הרב: הלאה.

שואלת: אמ, שנייה...

הרב: דרך אגב, אני ממליץ שיהיה לכם בבית, מנורת אינפרא-אדום (אולטרה סגול), שמים את הדגים מעל אינפרא-אדום, ואז רואים את התולעים ברור. זאת אומרת, יש תולעים, שאתם נבהלים. אם אתה יכול להקרין, אני אשמח מאוד. תולעים באורך, שאתה לא מאמינים איזה אורך. והם לא רואים, הם נראים בדיוק כמו שהסלמון נראה, וכמו שדגים אחרים (ברקע, תוצאות בדיקת דג סלמון באמצעות שימוש באולטרה סגול). הנה, בבקשה, תראי. תראי פה, תסתכלי, הנה, זה באינפרא-אדום. אולטרה סגול, סליחה. אולטרה סגול, טעיתי.

שואלת: כן, בגלל זה אני משתמשת רק עם מושט, כי אפשר עוד לראות את זה דרך העור, פרוס.

הרב: כן, לכן אני אומר, או שבודקים עם מנורות כמו אלה, שהם לדים, או שבודקים בזה, וזה הכי טוב, כי בזה זה מבליט את זה, רואים מיד. ויש הרבה דגים שיש בהם תולעים. עכשיו, לגבי הבשר. מישהו אמר שאצל הרב לנדא, לא שוחטים תעשייתי. האם זה נכון?

הרב: לא נכון.

שואלת: אוקיי, ויש שחיטה נוספת שאפשר לאכול, חוץ מפרטית?

הרב: לא. גם פרטי לא, אם תרצו, רק שיהיה אצלנו, ואם אין, אין. בשר, לדוגמה, אין. כבר שחטנו מספר פעמים, יצא אפס (0). בפעם האחרונה, שחטנו עשרים ושבע (27) ראשי בקר, יצא אפס (0). לפני כן ארבעים (40), יצא אפס. לפני כן ארבעים (40), יצא אפס. לפני כן מאה (100), יצא שלוש (3).

שואלת: וואה וואה...

הרב: שלושה (3) ראשי בקר. כולם אוכלים נבלות וטרפות.

שואל: כבוד הרב...

הרב: כולם אוכלים נבלות וטרפות.

שואל: אני אזמין אצלך, זה יגיע אליי בעוד שנה.

הרב: אם יהיה. אם יהיה. עופות יש כרגע, בשר אין. כן?

שואלת: אמ, עכשיו, עוד שאלה. נכון יש את ה, כאילו עד היום, שבן אדם חזר בתשובה, אז ה, והמשפחה שלו לא, אני מדבר על מישהו שהוא רווק וגר בבית, אז אמור לכבד את ה, אתה יודע, את המשפחה, ולא לכפות, ולא לדבר בצורה, אתה יודע, להגיד להם שהם לא בסדר, ודברים כאלה? התשובה שלי, שאתה עכשיו תגיד אותה, זה חשוב לי להעביר אותה למישהי, שממך היא תקבל את זה. זה מישהי מה, גם, שהצטרפה, והיא כבר הרבה זמן לא, הכל היא מכינה לבד, אבל היא גרה אצל ההורים. יש לה סירים משלה, והכל. אבל הגישה שלהם, לדעתי היא לא נכונה, כאילו, גם לדעתם. ושוב, אני גם בעצמי שומרת את העניין הזה.

הרב: מה היא אומרת?

שואלת: היא אומרת לילדים שם בבית, שההורים לא מאכילים אותם נכון, "אתה חולה בגלל שאתה אוכל לא כשר", "אתה...", זה משהו שכאילו גורם לאי נעימות בבית. אני לא יודעת להגיד לך בדיוק, כי אני לא גרה שם, אבל זה בערך המה שקיבלתי, שמה שקורה שם.

הרב: אני שואל אותך שאלה.

שואלת: כן.

הרב: אם היית רואה שההורים מגישים לילדים חזיר, כי זה בזול?

שואלת: זה אני יודעת, את התשובה הזאת.

הרב: תעני רק את השאלה.

שואלת: בגלל זה היא גם חושבת אותה תשובה.

הרב: האם היית אומרים לילדים: "אל תאכלו, זה חזיר, זה אסור", או לא?

שואלת: נכון.

הרב: כן או לא?

שואלת: לא, הייתי אומרת להם.

הרב: מה ההבדל בין נבלות וטרפות, לבין חזיר? אין הבדל.

שואלת: אין הבדל, זה ברור.

הרב: אז...

שואלת: אבל השאלה, האם היא באמת צריכה לבוא ולחנך את ההורים, אפילו שההורים, אני אגיד לך...

הרב: מה זה לחנך? להציל. למה לחנך? היא לא מחנכת.

שואלת: כן, אבל ההורים יודעים את העניין של הבשר...

הרב: נו, ובמצוות...

שואלת: אב המשפחה, הוא קרוב לרב...

הרב: שמעתי, שמעתי.

שואלת: אני אגיד לך את הבעיה.

הרב: שואל, שואל. ומצוות "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ" (ויקרא יט יז), כמה פעמים זה?

שואלת: אבל יש מצווה גם לא להוכיח, במקום שלא ישמעו.

הרב: לא, זה לא.

שואלת: ועוד אם זה הורים.

הרב: לא לא לא.

שואלת: אז אתה אומר שאם זה הורים, אין בעיה? כאילו, מבחינת הלבוא ולהוכיח?

הרב: לא הבנתי, את רוצה רק לשאול, כמו איציק, או את רוצה גם לקבל תשובה? אז ככה, הנקודה היא ככה, במצוות דאורייתא, חייבים להוכיח, גם מי שלא שומע, "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ" (שם שם שם) אפילו מאה (100) פעמים. ועד הכאה, אפילו עד שיבואו להכות אותך, אז אתה פטור. כל זמן שלא, אפילו אם יקללו וינזפו, אתה צריך להמשיך להוכיח. למה? להציל מעבירה שהיא דאורייתא. איסור נבלות וטרפות, זה דאורייתא. כמובן שצריך להגיד את זה בדברי נעם, לא בגערה, ולא בכעס, ולא בקול. אבא, אמא, לא חבל? הרי יש אפשרות אחרת, למה צריך זה? יש טופו, יותר זול, יותר בריא. יש אפשרות לקנות עופות, זה לוקח טיפה זמן, לא יקרה שום דבר, לא מתים מזה, מה קרה? מה יש? מה זה? לאט לאט, לאט לאט, עד שזה יחדור. אבל לא בגערה, ולא בתוכחת עזה, בדרך ארץ ובנימוס. כן?

שואלת: עכשיו, כל הזמן אתה היית אומר בהרצאות, אני מגיל קטן שומעת אותך, לעניין ה, שלעתיד לבוא, הקב"ה ימתח חבל, וינפנף את כל מי ש...

הרב: זה משל.

שואלת: כאילו, כל מי שלא יאחז...

הרב: כן?

שואלת: אז חשבתי, זה מדובר על דווקא, היום רואים את זה בעצם, על מה הכוונה.

הרב: כן.

שואלת: אז השאלה, אם זה באמת זה?

הרב: נכון.

שואלת: העניין הזה של הבשר, זה הנקודה?

הרב: אנחנו נמצאים עכשיו בחבלו של משיח, ויש כאלה שמתנערים מהמצוות, הם חושבים שזה הכוונה, זה מה שצריך. למה? יותר טוב לעשות דברים שהם קלים, ולא להחמיר, והם מחטיאים את הרבים.

שואלת: אוקיי, ואני אשמח לברכה, אם אפשר.

הרב: תזכי שמשאלות ליבך יתגשמו לטובה, עם כל המשפחה.

שואלת: אמן.

הרב: שאלה נוספת.