הכח האלוקי מכניע את כולם | הרב אמנון יצחק

נציב יום: חיים סימן טוב בן לאה - הצלחה גדולה בניתוח ויזכה הוא ואשתו דינה ברכה בת רחל לבריאות, פרנסה טובה והצלחה בכל מעשה ידיהם.

קהל: אמן.

הרב: " וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם... וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד" (בראשית נ ח, י)" 

ורש"י ורבותינו דרשו: "על שם המאורע שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה, וכיוון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב עמדו כולן ותלו בו כתריהם, והקיפו כתרים כגורן המוקף סייג של קוצים!" כמו גורן שהוא מוקף בגדר של קוצים כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל באו מזויינים עד ראש כדי להילחם עם השבטים, כי מצאו הזדמנות נאותה ומתאימה להילחם ובטוחים היו שיצליחו, ולמה היו בטוחים כל כך בהצלחתם? כאשר מת יעקב כולם היו שקועים באבל על מיתתו, אפילו הסוסים והחמורים תפוסים בכל רגשותיהם רק במיתת יעקב, וכל האומות מעלות את שבחיו של יעקב: שהביא ברכה למצרים ולעולם כולו! 

ואז זה היה הזמן הטוב ביותר להתנפל על בני ישראל ולהכותם, כי מי יעלה על הדעת שיש בעולם אומה שפלה כזאת שזוממת להתנכל לקיומם של בני יעקב וזרעו שהצילו את כל העולם?! אבל מיד כשבאו וראו שיוסף השליט שהיה אהוב על כולם! שהציל את מצרים ואת העולם כולו מהרס וחורבן, והנה הוא בעצמו תלה את כתרו על מיטת יעקב, משמעות הדבר: שלגבי חוכמתו וצדקתו של יעקב הוא מתבטל! וכי כל גדלותו ומלכותו וכוחו הם אפס לגבי הכוח העליון האלוקי ביעקב, ודבר זה עורר התרגשות עמוקה אצל כל המלכים, וכל כך הושפעו ממנו עד שגם הם הכירו בעצמם: שהם ומלכותם לעומת הכוח האלוקי - אינם נחשבים לכלום. 

ואז לקחו מלכי כנען וישמעאל את כתריהם ותלו אותם גם כן על מיטת יעקב, והתירו אזוריהם והתירו קשרי כתפיהם כמתאבלים, והתבטלו, ופרחה מהם שנאתם ובמקום לצאת למלחמה הם נכנעו, במקום להשפיל את כבודם של בני ישראל השפילו את עצמם ועמדו ביראת כבוד מפני השבטים, הסירו את הכתרים כי הגיעו להכרה שהכתר מגיע ליעקב בעל הכוח האלוקי! ומי השפיע עליהם במעשה זה? יוסף שהיה הוא הראשון שהסיר את הכתר ושׂם אותו על מיתתו של יעקב אביו, שהכתר וההצלחה של יוסף אפילו בגלות המר שהיה במצרים, כל זה בא לו מזכותו של אביו יעקב ש"דמות דיוקנו באה לפניו" וכו' ומהחינוך שחינך אותו לזה הוא זכה לכל, שׂם את הכתר על מיתתו של אביו. 

אבל יש פלא גדול: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו" (בראשית מו כט) יונתן בן עוזיאל מתרגם: "נתקצרו ימיו של יוסף על שהשתחווה לו יעקב אביו כשראה אותו", כשיעקב ירד מצרימה ופעם ראשונה הוא נפגש איתו הוא השתחווה לפניו, ולכן בכה בגלל שהשתחווה לו. ושואלים: מה היה ליוסף לעשות אם אבא שלו ראה אותו והשתחווה פתאום? מה, איך הוא יכול למנוע את זה? מפרש במדרש תלפיות: הטעם שנענש יוסף, משום שיוסף יצא לקראת אביו בתכסיס מלוכה, זאת אומרת הוא בא עם כל ההופעה של המלכות. 

וכיוון שאביו עדיין לא היה מכירו, עבר זמן, הדעת נוטה שיעקב סבר וחשב: 'שהוא מלך מצרים, היינו פרעה שיצא לקראתו!' והיה משתחווה יעקב מפני כבוד המלכות, אם כן היה לו ליוסף להקדים שליח לפניו ולהודיעו: 'שמיד כשיראה אותו ידע שזה יוסף!', כדי למנוע את ההשתחוויה וכיוון שלא עשה כן נענש יוסף, כי גרם שאביו ישתחווה לו, ולכן תיקן יוסף את זאת כשהלך והניח את הכתר על מיטת אביו, ואז כולם עשו כמותו.

רואים מפה: כמה התבטלות צריכה להיות אצל כל בר דעת, אצל מי שמזהים אצלו את הכוח האלוקי שהקב"ה נותן בו, שהוא עובד את ה' בתמימות ובשלמות, ואפילו האויבים הכי גדולים, גם הם במקום לבוא ולהילחם - הם נכנעים, ואם זה אצל האומות השפלות; כמו כנען וישמעאל שבאו למלחמה לנצל את הלוויה הגדולה ולתפוס אותם כמו שאומרים 'על חם!', ברגע שראו את האמת הזאת: שהמלך הגדול יוסף שמולך על כל העולם, מוריד את הכתר בפני יעקב אביו שהיה לו הכוח האלוקי הזה והתברכה כל מצרים והעולם כולו בזכותו, כולם נכנעים מפני הכוח האלוקי, ככה צריך להיות! אבל לצערנו הרב, יש בימינו שאפילו למדרגה של כנען וישמעאל לא הגיעו...

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":