עין יעקב - פסחים י-יב | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסרט פסחים.

פרק שני, כל שעה.

אות יוד

תניא שמעון העם סוני ואמר לה נחמיה העם סוני, היד דורש כל עיתין שבתורה.

כיוון שהגיע לעת השם אלוקיך תיראה, פירש.

אמרו לו תלמידיו, רבי,

כל עיתין שדרשת מה תהיה עליהן? עד עכשיו דרשת, מה עכשיו מה? הפסקת?

אמר להם, כשם שקיבלתי שכר על הדרישה,

כך אני מקבל שכר על הפרישה.

עד שבא רבי עקיבא ודרש את השם אלוקיך תיראה, לרבות

תלמידי חכמים.

יא אמר רבי יעקב, אמר רבי יוחנן, בכל מתרפאין חוץ מעצה אשרה.

הכי דמא, הנה אם הדהיקה סכנה, אפילו עצה אשרה נמי.

אם זה חולי של סכנה,

אז גם עצה אשרה אפשר להתרפות בהם.

אף על פי שזה מיועד לעבודה זרה, ויהי דה דהיקה סכנה,

אפילו כל איסורין שבתורה נמי לא.

אז למה במקומות מסוימים גם דבר שהוא אסור,

על פי התורה אתה כן משתמש בו,

או אומר שצריך להשתמש בו.

אומרת הגמרא לעולם דהיקה סכנה,

ואפילו אך יעצה אשרה לא דתניה.

רבי אליעזר אומר, אם נאמר בכל נפשך,

למה נאמר בכל מאודיך?

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבביך,

ובכל נפשך, ובכל מאודיך. משמע צריך לדבר בכל מאודיך.

ואם נאמר בכל מאודיך, למה נאמר בכל נפשך?

אלא לומר לך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו,

לכך נאמר בכל נפשך.

ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו,

לכך נאמר בכל מאודיך.

אומרת הגמרא כי עתה רבין אמר רבי יוחנן בכל מתרפין חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.

עבודה זרה הדאמרן,

כפשוטו.

גילוי עריות ושפיכות דמים מהי הי?

דתניא הרבי אומר כי כאשר יקום איש על רעהו צחון נפש כן הדבר הזה.

מה העניין רוצח אצל נערה מאורסה שהסמיכה התורה את העניין של פרשיית רוצח לפרשת נערה מאורסה?

אלא זה בא ללמד

ונמצא למד.

מקיש נערה מאורסה לרוצח ורוצח לנערה מאורסה.

מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו?

אף רוצח ניתן להצילו בנפשו.

דהיינו אדם שרואה

אדם אחר שמנסה מה?

לקחת נערה מאורסה ולעשות מעשים אשר לא יעשו בה יכול ללכת ומה? לרדוף את מה? ולהציל.

מזה שכתבה התורה ואין מושיע לה,

זה משהו אחר.

אבל אם יכול להציל אותו,

ודאי ובוודאי.

כנ״ל גם לגבי רוצח,

אדם שרואה מישהו אחר שמנסים לרצוח אותו, צריך להציל אותו.

איך אומרים היום?

אל תתערב שלא תקבל גם מכות.

אבל התורה הקדושה כבר הזהירה ואמרה שאדם מחויב להציל את האחר.

ומה רוצח ייהרג ואל יעבור?

אף נערה מאורסה תהרג ואל תעבור.

ושפיכות דמים גופה מנעלן.

אומרת הגמרא סברה הוא, כי ההוא דעתה לקמא דרבא אמר למרא דורייה.

דוראי, סליחה.

אמר לזיל קטלה לפלניה,

ואילו קטלינה לך.

אז לך ומה? ותוריד אותו? אם לא, חס ושלום, חס וחלילה,

יורידו אותך.

יפה מאוד.

ואמר לרבא לקטלך ולא תקטלנה.

כן?

עדיף שמשהו ייהרג ולא יהרוג.

דמאי חזי דדמא דידך סומק תפה, וכי הדם שלך אדום יותר ממנו, סמוק יותר?

דילמא דמא דאו גברא סומק תפה, אולי הדם שלו יותר, אז למה

הוא עדיף ממך?

ואמר רבי שמעון בן פזי,

אמר רבי יהושע בן לוי,

משום בר כפר הכל ומראה וריח אין בהם משום מעילה.

שתק רבי יהודה ואמר רבי יוסף,

היינו דאם ראין שכפא דחתא נגרא בגוון נשרוף חרדלה.

אומר השיעי הקטוש, כפא דחתא נגרא כף בזך

שחקקה האומן בתוכו, ישרוף את לשונו

ואת חכו בחרדל.

ואמר אביי סדנא בסדני יתיב הנגר

עושה סד כדי לשום בו את רגלי האסירים,

כפי שכתוב באיוב יג' ותשם בסד רגלי או רגליי.

כן.

ורבה אמר גיראה בגיר מיקטיל

מידוויל ידי משתילים

ואמר רבי יצחק מיני לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה לפני ה' אלוקיך אם אינו קונה משכון צדקה מיניין

מכאן לבעל חוב שקונה משכון.

אחמיץ בתלוש

אחי נמי דקדשה

אמר לאין

בגזירת עירין פתגמה ומאמר קדישין

שאלתה זה פסוק בספר דניאל ד'

המקרא הזה מופיע שם

וכן מורין בבי מדרשה כבטא, כמותו

תנוע בנן

לחם עוני פרט לחלות ולעשישה יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא בפת הדראה תלמוד לומר מצות מצות ריבה

ואפילו כמצות של שלמה אם כן מה תלמוד לומר לחם עוני פרט לחלות ולעשישה

דהיינו גלוסקאה נאה וגדולה

ומה אם השמדה היא עשישה אומרת הגמרא למה כתבו את הלשון הזאת?

לישנא דחשיבות ההוא לשון חשובה דכתיב

ויחלק לכל עם ולכל המון ישראל וכולי וישפר אחד ועשישה אחת כל אחד קיבל

גם חתיכת בשר משובחת, אשפר אחת וגם אשישה אחת עוגה אחת ואמר רבי חנן בר אבא אשפר אחת משישה בפר

חלק משובח מתוך הפר

שמחולק לשישה אשישה אחת משישה באיפה

ובלי גדש שמואל דאמר שמואל אשישה גרבה דחמרה

דכתיבו אוהבי אשישה ענבים

זה בכלל מדבר על העניין של מה? של יין דווקא

איפה של יין

ואמר רב אמי חזרת חסה ומאי חסה דחס רחמנא על לבני לבן

ואמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן למה נמשלו מצרים בחזרת כמרור

לומר לך מה מרור זה?

תחילתו רך וסופו קשה אף מצרים תחילתן רכה וסופן קשה

הרי בתחילה צומח העלה ולאחר מכן הגזע שסופו באמת קשה

פרק שלישי אלו עוברין אות י ב'

אמר רב נחמן בר יצחק בתחילה כשהיו מביאים נסכים

מיהודה לא היה יינם של יהודה מחמיץ עד שנותנים לתוכן שעורין

והיו קוראים אותו חומץ סתם ועכשיו אין יינם של אדומי מחמיץ

עד שנותנים לתוכן שעורין וקוראים אותו חומץ האדומי

לקיים מה שנאמר ביחזקאל כ״ו עם מלאה חרבה

ואם מלאה זו חרבה זו ואם מלאה זו חרבה זו

רב נחמן בר יצחק אמר מאח האולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד שעיר פרשת

תולדות,

כה בראשית כה ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל צעודה שאינה של מצווה אם תלמיד חכם רשאי ליהנות ממנה כגון מאי

אמר רבי יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ שהתחתנו אז לא רשאי להשתתף שמה

דאמר רבי יוחנן בת כהן לישראל בת תלמיד חכם לעם הארץ אין זיווגן עולה יפה

כל הזמן יש מחלוקות

אבא שלי, אבא שלך,

אבא שלי מכובד, נביא מתנות כהונה, מה אתה בקושי זה וכו'.

ומה יהי? אמר רב חיסדא או אלמנה או גרושה או זרע אין לה.

יפה מאוד.

ובמתנית תנא או כברה או כברתו או מביאתו לידי עניות.

שואלת הגמרא איני ואמר רבי יוחנן הרוצי שיתעשר ידבק בזרעו של אהרון.

אדם שרוצה להיות עשיר ילך להיות מה שנקרא

להתחתן עם זרעו של אהרון כל שכן שתורה וכהונה מאשרתו, לא?

אומרת הגמרא לא כאשייה בתלמיד חכם או בעם הארץ. יש הבדל בין תלמיד חכם שמתחתן עם בת כהן לבין עם הארץ.

כי עד רב יהודה רב יהושע נסיב כהן אתה התחתן עם כהנת.

חלש אמר לא ניחה לי לאהרון דהידבק בזרעי לא נוח לאהרון שאני אתחתן עם זרעו דהיה ולחתנה

כי ענא ואסתי

ואיצה, סליחה.

רבי דיבר אבי נסיב כהנתה ואהבו לתרי בני סמכה.

אומרת הגמרא סלקא דעתך וכי יעלה על דעתך כזה דבר?

אלא עונה הגמרא אלא אם עד אחזו לשמיכה

שהם זכו למה?

להיות תלמידי חכמים.

אומן אינון מי הם? רב ששת ברדה רבי ידי ורבי יהושע ברדה רבי ידי.

זכה לשני מאורות גדולים.

ואמר רב פאפה אילו דנסבינה כהנתה לא התערה.

ואמר רב כהנא אילו דנסבינה כהנתה לא גלי.

אמרו לב אהל למקום תורה גלית.

אומרת הגמרא לא גלי כדגלו אינשה.

כמו שאר האנשים למה?

כי שאר תלמידי חכמים גולים ויוצאים מדעתם.

ואני על כורחי יצאתי מחמת

מרידתן ואימת המלכות.

ואמר רבי יצחק, כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה שנאמר בעמוס ו',

ואוכלים קרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. וכתיב בטרל, אכן עתה

הגלו בראש גולים.

תנורא בנן.

כל תלמיד חכם ומרבה סעודתו בכל מקום. לסוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו.

ותלמודו משתכח ממנו ומחלוקות רבות באות עליו.

ודבריו אינם נשמעים ומחלל שם שמיים ושם אביו ושם רבו,

וגורם שם רע לבנו ובן בנו.

עד סוף כל הדורות אומרת הגמרא מאי היא?

אמר רבי אה, קראו לבר מחמת נורא.

רב אמר בר מרקד בכוכווה.

כווה.

רב פפא אמר בר מלאחך פנחי.

ורבי יהושמיה אמר בר מח רב אשכול אחד ואחד

קיבל תואר של שם וכל זה בעקבות העניין הזה כי תלמיד חכם שמרבה סעודתו בכל מקום,

לסוף מחריב את ביתו וכו' וכו'.

סיימנו באות יב וסייעתא דשמיא נעבור לפה ליועץ.

זכותו תגן עלינו אמן.

דינים

זה הכותר שלנו להיום.

זו תורת האדם אשר חננו השם דעת להיות יודע ספר.

זו תהיה תורה לשמה.

דהיינו כשהיא לשמור ולעשות ולקיים.

וכן לא יעבור מלהיות לומד בכל יום ויום הלכות הפסוקות, לדעת את אשר יעשה.

כי אשר אינם יודעים דינים בחשיכה יתהלכו

ובכל צואה יתלכלכו. והיה עקב למישור הלוך וחסור ושגגת תלמוד למי שהיה יכול ללמוד עולה בזדון.

והנה כי כן לימוד שולחן ערוך אורח חיים עם כל הפוסקים והאחרונים הוא חיוב

לעסוק בהם מדי יום ביום כמו תפילה ותפילין.

וכן שאר דינים הנצרכים לכל אדם משאר חלקי השולחן ערוך גם בהם יגא.

ומי האיש החפץ חיים ילמד אורח חיים.

והאיש אשר חפץ שלא תאונה אליו רעה ילמד יורד דעה.

ואשר אינו יודע יחפש אחר ספרי הלועזים ולא לסמוך עליהם עשה להקל.

כי לפעמים יש בספרי האחרונים שהוא אסור,

אלא מהנה מיה להחמיר כי המחמיר תבוא עליו ברכה,

ולעניין כולה לא יעשה כי אם על פי חכם הבקיא בחדרי תורה והולך אל חכמים יחכם.

וזהו רעת האדם בארץ שהאיסור דומה לו כמישור ואינו נכנס לבית הספק כדי שישאל ואפילו במה שמסתפק אינו יודע לשאול,

אלא הישר בעיניו יעשה וכה דהיתרא עד יפלה.

והואי לנו אומר הפה ליועץ מיום הדין שהאדם עתיד ליתן את הדין על שלא ביקש

לידע את הדין ולא המדרש הוא העיקר אלא מעשה.

ולכן כל מה שלומד או שומע בלימודים דבר חדש יהיה רשום בזיכרונו או רשום בכתב להיות לזיכרון בין עיניו לדעת את אשר יעשה ולא יעבור.

כי זה כל העיקר הלימוד והשמיעה הוא בספקא דה דינא ילך לחומרא.

כי ראוי לירה מלעבור על הדין יותר ויותר מאשר יגור מפני חרב.

ואפילו במידה דהפסיקה הלכתה לכולה בעל נפש החמיר על עצמו.

ונכתוב עוד בזה במקומו שכן דרכי להיות חוזר ובזה ינצל מכתוב ועליו תבוא ברכת טוב.

ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן.

השיעור לעילול נשמת כל הנסגרים ולהצלחת

כל התורמים והמסייעים, אמן. רבי חננה בן הכשר אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך.

ועליהם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ויאדיר.