עין יעקב - פסחים מח-מט | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העניין יעקב, אנחנו במסכת פסחים, פרק עשירי,

דף קי״ב,

עמוד ב',

והלאה אות מ״ח.

שלושה דברים ציווה רבי ישמעאל ברבי יוסי את רבי,

והם אל תעשמום בעצמך,

אומרת הגמרא,

מה יהי דלא תהווה לך דינה בהד אתלתה,

דחד הוה בעל דינך

ותריה הוהו סהדיך.

ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים.

אשתך טבלה, אל תזדקק לה ללילה הראשון.

ואמר רב, בנידה דאורייתא,

הואיל והוחזק מעיין פתוח,

דילמה משכה עזיבה.

כן, אז שלושת הדיינים הללו בדבר הראשון,

שמצווה רבי ישמעאל את

ברבי יוסי, את רבי,

אל תעשמום בעצמך.

אדם מגיע לבית דין,

ובבית דין הזה,

כפי שמסביר רש״י,

ישנם שלושה דיינים שהם אמורים לשמוע את האדם,

בדיוק לפסוק לו כיצד הוא מתנהג.

וייתכן ושלושת הדיינים הללו

תהיה ביניהם מחלוקת.

האחד יאמר כך, והאחרים יאמרו כך,

ומתוך שנאה שנחלקת עמהם יעשו לך קנוניה

כלפיך.

ועל כן, אתה צריך להיות נזהר באיזה בית דין לפנות, באיזה צורה לפנות,

באיזה אופן לפנות אליהם,

הכל כמובן על פי

התורה הקדושה.

אז גם כשאתה עושה עסק עם אנשים מבחוץ,

וייתכן והם יותר מאחד, צריך מאוד להיזהר.

ואל תעמוד על המקח

בשעה שאין לך דמים,

כי אחרת אתה תפסיד אותו,

כי לא ייקחו ממך.

ממילא אתה, חס ושלום, חס וחלילה, ראוי להפסיד.

ואם תפסיד,

אז כיצד תוכל להשיב את מה שאתה נטלת, או לקחת, או הלוות?

ואחרון זה לגבי העניין של טבילת אישה,

שהיה להזדקק לה בלילה הראשון.

זה אומר רב, בנידה, היות וזה דאורייתא,

כי יחמירו על עצמן שיושבת על עצמה שבעה נקיים,

ולאחר מכן תובלת,

וכולי.

ולא קודם לכן, מהסיבה הזאת, שמא תראה דמים,

ויהי, חס ושלום, אסורה לו,

והעוון הזה חמור,

כי בעל נידה, חס ושלום. ולכן,

צריך מאוד להיזהר בלילה הזה שהזהירה אותו התורה,

ולכן

הזהיר רבי ישמעאל והרבי יוסי את רבי על כך.

כמובן שבזמן הזה,

שכל אישה ואישה מקפידה כדת וכדין על עניין טבילתה,

וכולי,

בוודאי ובוודאי שליל הטבילה זה דבר מאוד מאוד חשוב,

שצריך מאוד להקפיד בו.

ממשיכה הגמרא ואומרת שלושה דברים ציווה רבי יוסי ברבי יהודה את רבי, אל תצא יחידי בלילה, ואל תעמוד בפני הנר עירום, ואל תיכנס למרחץ חדש.

שמא

תפחת.

ועד כמה, אומרת הגמרא, אמר רבי יהושע בן לוי,

עד שניים עשר חודש.

ואל תעמוד בפני הנר עירום.

כדתניא עומד עירום בפני הנר עירום, הווי נכפה.

זה חולי שנקרא כמחלת הנפילה.

כדתניא עומד בפני הנר עירום, הווי נכפה.

והמשמש מיתתו לאור הנר, הוי אין לו בנים נכפים.

תענו רבנן המשמש מיתתו על המיתה שהתינוק ישן עליה, אותו תינוק נכפה.

ולא המרן, אלא דלא הווי ברשתא, אבל הווי ברשתלת לנבאה.

אז כל זה,

וכך נפסק באמת להלכה, רק כשהתינוק מבין,

פיקח וכו'.

אבל אם חס ושלום, או חס וחלילה, סליחה, אם

התינוק הזה קטן, בוודאי ובוודאי שאין בכך שום בעיה, בפרט שבזמנם

לא היה הריסה לתינוק, מיתת תינוק וכו',

כמו

בזמננו אנו.

ממשיכה הגמרא, ואומרת, דלא אמרן, אלא דלא הווי ברשתא, אבל הווי ברשתלה, לית לנבא.

ודלא אבי ברשתא לא אמרן אלא דנים אבל תיר לית לנבא ולא אמרן אלא דגן גבי קרא אבל גבי ריישא לית לנבא ולא אמרן אלא דלא מנח ידעילבה אבל מנח ידעילבה לית לנבא.

ממשיכה הגמרא ואומרת ואל תצא יחידי בלילה דתניא

לא יצא אדם יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלת יוצאת.

היא ושמונה עשר ריבו מלאכי חבלה

הממונת על מלאכי החבלה,

וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו,

להזיק את האחרים.

רואים הרבה אנשים ברחוב,

לא נורמטיביים,

ניזוקים, מזיקים וכולי,

נכנסים בהם כל מיני רוחות טומאה,

ולכן הם מתנהגים כך.

אבל אדם שספוף רחון על התורה ועל המוסר,

על המידות ועל קדושה,

עופפת אותו כל היום,

בוודאי ובוודאי שאין רשות אפילו למזיקים להזיקו.

ומעיקר אהבה את שכיחה כל יומה.

זימנה, אומרת הגמרא, חדא פגה ברבי חנינא בן דוסא.

יום אחד היא פגעה,

אותה רמטכ״לית של השדים פגעה ברבי חנינא בן דוסא.

אמרה לאיליו דמכריזה הלך ברכיה, היזהרו בחנינא בני ותורתו

סכנתיך.

אם לא הייתי שומעת שברכיה, במטיבתא דרכיה, בית מדרש העליון,

בשמיים הכריזו עליך, יצא בת קול והכריזה,

היזהרו ברבי חנינא בני ובתורתו,

שכל כך עפפתו קדושה וכולי וכולי,

אז הייתי, אני, מזיקה אותך,

מסכנת אותך.

אומרת אמר לה, אומרת הגמרא, אמר לה, אי חשיבנא ברכיה?

אם אני כל כך חשוב ברכיה,

שאת כנראה שיוצאת בת קול ומזהירה מפניי ומפני תורתי, גוזרני עלייך

שלא תעברי ביישוב לעולם.

אני גוזר עלייך

שלא תטיילי בשום מקום, בשום מקום.

אמרה לי בבת תותא מנח, אני מתחננת אליך, בבקשה ממך,

שבוק לי רב חפורתא.

תן לי הזדמנות, משהו לפחות שאני אוכל לרדת, אני לא יכולה כל היום להיות כלוא, אני חייבת לטייל לשוט בעולם.

שביק לה לילי שבתות ולילי רביעיות.

נתן לה את מה? את ליל רביעי וליל שבת.

אבל זה את יכולה לתאם.

אומרת הגמרא, ותו יום אחד פגעה באבייה.

יום אחד היא נפגשה עם אמא אבייה.

אמרה לה, אי לאו דמכריזה עליך ברכיה,

יזהרו בן נחמני ובתורתו.

הווה סכנתיך, אם לא היו מכריזים עליך ברכיה, יזהרו באבייה,

בנחמני ובתורתו.

אז אני הייתי מסכנת אותך.

אמר לה, חשיבנה ברכיה, גוזרני עלייך, שלא תעברי ביישוב לעולם.

ואכא חזינא לאו דאיכא.

אומרת הגמרא, ההוא גזיתא נינו

דמישתמתי להוא סוסבטאיו.

ועטא דברי להוא.

אז אומר השיעי,

כשהיו מהלחין,

הרי מצינו אותם שמה שהיו מהלכים במבואות ובשבילי הכרמים, וסוסיהם משתמטים מהם ובורחים ביישוב.

הסוסים היו כנראה מרגישים בהם וכולי, והיו זורקים את מה זה ובורחים מהאדונים שלהם.

אומרת הגמרא, ההוא גזיתא נינו דמישתמתי להוא סוסבטאיו,

ועטא דברי להוא.

ממשיכה הגמרא ואומרת, אמר לרב אסי אל תדור בעיר דרישה אסיה,

כן?

שאין שם תלמיד חכם או רופא וכולי, ואל תדור במטה דלא צניף בסוסיה,

ולא נבח בקלבה, ולא תין סבטרדה, ויהי נא סבטרדה, נא סיב תלת.

ואמר ל...

רב לרב כהנא, הפוך בנבלתה ולא תהפיך במילה.

אתה יכול לפשוט את העור של מה?

להפוך את הנבלה, ולא להפוך במילים שלך.

פשוט נבלתה בשוקה וטול אגרה,

תפשוט את העור של מה של הנבלה בשוק תמכור אותו,

ותרוויח על זה שכר.

ולא תימא כהנא רבה הנא גברא רבה הנא,

וזילה במילתא.

ואי סלקת לאיקרא שירותיך בכנפיך בהדך,

מאה קרא במטה בזוזה תותי כנפיך להבו.

וכשתצא לדרך,

אפילו למקום קרוב,

אז תצא שיש לך את החבילת מזון שלך והמשקה שלך.

ואף על פי שהמזונות הם זולים אולי,

יש מחיר טוב, בשביל מה לסחוב,

אף על פי כן תיקח איתך.

ואמר לרב חיה ברי לא תשתה שמה.

ולא תשבר נגרע,

ולא תעקור ככה,

ולא תקנה בחיביא, ולא תקנה בארמאי.

אז אל תשתה שום סם, שום תרופה,

אלא ליבך תמיד צריך לברר ולבדוק בדיוק,

ואפילו תפסיד על זה מעות,

לא תשתה.

אלא תבדוק מה הסממן הזה, מה הרפואה הזאת.

ולא תפסה פסיעה גסה, לא תשבר נגרע,

כי פסיעה גסה נוטלת, כדברי הגמרא בברכות מ״ג,

נוטלת אחד משישים ממעור עיניו של האדם.

אז תיזהר מפסיעה גסה, ולא תעקר ככה,

לא תעקור שן ממש,

כן?

משום חולי שסופה להתרפות.

אם זה יתרפה בסופו של דבר, אדם יש לו נפיחות, עוקר, לא, סתם לא לעקור.

אתה מפסיד.

יפה מאוד.

ולא תקנה בחיביה, ולא תקנה בארמיה.

מ״ט, ארבעה דברים ציווה רבנו הקדוש את בניו אל תדור בשכניציו.

משום דעין שליצן איננו, יש שם ליצנים,

ממש חילך בליצנותא,

ימשכו אותך במקום לתורה, לליצנות.

ואל תשב על מיתת ארמית,

יקרא דאמרא דלא תיגנא בלא קריאת שמע, לא דשן בלא קריאת שמע,

ואיכא דאמרא דלא תנצב גיורתא, שלא תתחתן עם גיורת, ואיכא דאמרא

על מיתה של ארמית ממש ומשום מעשה דה רב פאפא.

רב פאפא כידוע היה בעל בשר וכולי,

ויום אחד הגיע למה? לאותו בית ששם, שמה את התינוק שלה מתחת למיתה,

ואמרה, יושב כבודו, יושב כבודו.

ומה היא תכננה?

התינוק הזה היה מת, היא תכננה להגיד שרב פאפא רצח אותו.

ועכשיו ישב והרג אותו, ולא שם לב בגלל כובד משקלו וכולי,

וכולי, ואז משום הדבר הזה גזרו חז״ל להיזהר.

ואל תברח את עצמך מן המכס דיל ממש כחילך, ושקלי כולם המונח.

אתה עכשיו תשחק עם מס הכנסה, יתפסו אותך,

יקחו לך את כל מה שיש לך,

ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם,

ולא עצבני עליך,

מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו, אמר שמואל בשור שחור,

מדובר וביום אדי ניסן,

אבל בשער ימים או בשער צבעים,

אין בכך בעיה.

אומרת הגמרא, וטענא רבי הושעיה,

מרחיקין השור תם חמישים אמר ומשור המועד כמלוא עיניו.

טענא רב הושעיה משום רבי מאירש תורה בדיקולה,

שק לאיגרא ושד דרגא מתותח.

כן? אז אל תעמוד אפילו,

שמה כשהראש של השור אוכל.

והוא טרוד באכילה שלו, למה?

הוא יעלה אחריך, ומה יעשה?

הוא יכול לנגוח אותך.

זה תיזהר מאוד.

ככה היום מחנכים את הילדים שלהם. היום זה עבר לא לשברים וכו',

אלא תיזהר, לא ללכת עם החבר הזה, תיזהר.

בתלמוד תורה תלמד טוב וכו', אתה בא הביתה לא לדבר עם כל מיני אנשים זרים וכו' וכו'.

אז זה דוגמה לכך שחזל היו מדריכים בדיוק

את הילדים שלהם,

את התלמידים שלהם, והכול בדיוק כדי שחס ושלום, חס וחלילה, לא ינזקו

ולא ייכשלו.

ממשיכה הגמרא ואומרת, כן?

אמר אב, נזהא דתורה הן הן,

נזהא דאריה זזה,

נזהא דגמלה דדה,

נזהא דארבע אילה נהיה,

ואמר אביי עור ודג,

וכוס חמין וביצים וקינים לבנים, כולם קשים לדבר אחר.

עור, מן דגנה אמשחא דצילה,

דאג שיבוטה ביומי ניסן,

כוס יורי קסא דהרסנא, חמין, חמימה דחמימה,

משדרו עילה וביצים, מן דמדרך אקליפים,

כינים לבנים, מן דמיחוור לבושה ולא נתיר לית, תמניה יומי,

ועד ארלבישלה.

ברין הנח, אומרת הגמרא, כינים וקשים לדבר אחר.

אז כל אחד ואחד יש לו את מה?

את הדבר שלו שהוא גורם או חס ושלום נזק

או סכנה וכו'.

בהם

יצטרך האדם להיזהר.

אמר רב פאפא ביתא הדעית בשונרא,

לא ניהול באינש בלא מסנה.

אז בית שיש בו מה חתול,

לא לנעול אותו על מה? על אנשים.

בלי קן, בלי שיש שם ממש

שמירה או כלוב, כן,

לשים אותו בצד.

מה היא טעמה? משום דשון רעקתי לחיוויה ואחי ל... כי החתול אוהב נחשים.

הוא הורג אותם, ואחר כך,

לאחר

מכן הוא אוכל את זה. ויהי יתבה בחיוויה גרמא קטנא.

ויהי תבלה גרמא דחיוויה עקרא לא נפיק ויסתכן ל...

אם חס ושלום ייכנס נחש,

אז החתול הזה ישתולל שמה ויכול מה?

האדם להסתכן.

אומרת הגמרא איכא דאמרי ביתא דלת בשון רע לא נעול בעין שבעקרא.

מה היא טעמה? דלא מקריך בחיוויה ולא ידע ומסתכן.

כן, אז זה יוכל חס ושלום חס וחלילה שהנחש שמה ישתולל וכולי, והכול בגלל הדבר הזה שהוא ננעל בבית לבדו עם החתול.

כנראה החתול נהיה מג'נון

ברגע שהוא רואה נחש וכולי.

אומרת הגמרא, ומה היא טעמה דלא מקריך בחיוויה ולא ידע ומסתכן?

אה, כן.

שלושה דברים ציווה רבי ישמעאל ורבי יוסי את רבי.

אל תעסמום בעצמך מה יהי, דלא תיהווה לך דינא בעד אתלתא.

דחדה ובעל דינא חוטרי סאה ד...

כן, אז זה שלושת הדברים שהזכרנו באות הקודמת.

ואל תעמוד על המקר בשער שאין לך דמים. אשתך טבלה, תזדקק לה, הלילה הראשונה, אמר רב.

ובן ידע דאורייתא הואיל ואוחזק מעיין בטוח, דין ממשך עזיבה.

ועד כאן נעבור בסייעתא דשמיא לפלו ארץ.

זכותו תגן עלינו, אמן.

הקפדה היא התולדת

של הגאווה.

מנפש ועד בשר תכלה כי חייו אינם חיים, ומאבות יצאו תולדות ותולדי תולדות עד שגורם לבוא לידי שנאה ותחרות,

ומחלוקת ולשון הרע וכהנה רעות רבות.

ומאן דקפד מן שמאי הקפדינן בעלדיה על כל דבר פשע.

כל כבל דנא מעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו,

ואף בשרו ישכון לבטח.

ואין אמת שמידת ההקפדה רוח היא באנוש ומידת רעה מן הבטן ומן ההיריון.

ומי שבטבעו שלא להקפיד כלל, זו מתת אלוקים היא.

וכן על זה הדרך בכל המידות הרעות האסורות,

אבל הן אדם שליט ברוח ועל ידי השתדלותו יום יום,

במחשבו טהורות ושקידתו בספרי מוסר,

יש בו כוח להחליף מידותיו רע בטוב,

ולסור ממוקשי מוות, ולשמור את דרך החיים.

וקצת דברים ייתן האיש את ליבו עליהם להינצל ממידת ההקפדה,

הלא הם כתובים לעיל בערך אהבת רעים ובערך גאווה, וישמע חכם יוסף לקח.

וביותר צריך שלא לזרז להקפיד על אשתו ומשרתיו ובני ביתו, כי יצר סמוך

מסיתו השאת כפול שהתמלא רוגז,

להקפיד מאוד בעבורם על דעתו, אבל האיש היראה את השם,

אז יכנע לבבו ויחשוב, הרי אני אלוד אישה כמור.

ואם אני נכבד ונאבד מצד מזלי, שכנני השם עושר וכבוד,

אפשר שלגבי שמאיהו נכבד יותר ממני.

וכמו שאמרו חז׳ על הפסוק באיוב ג' יח קטון וגדול, שם הוא.

ניכר ועבד חופשי יותר מאדוניו,

ואם הוא חייב בכבודי מצד שמקבל הנאה מועטת על ידי, או מצד שציווהו הבורא בכבודי, על אחת כמה וכמה אני חייב בכבוד בורי.

יוצרי ועושי אשר העדיף טובו עלי, וגמל ימי חסדים טובים עד אין חקר,

ועד אין מספר בהיותי מכעיס לפניו,

ואפילו אחי אני מקצר בעבודו ומכעיסו על פניו, אוי לי כפעולי,

כי ישלם לי השם גמולי, וידוע שבמידה שאדם מודד, מודדין לו.

כפי שאומרת הגמרא במגילה יב׳ ב׳

וכזאת וכזאת ייתן החי אל ליבו ויתחזק מדי יום ויום ושב ורפא לו.

ואומנם מידת ההקפדה ראוי להחזיק בה נגד חברו,

להקפיד על כבודו ושלא לעבור על דעתו, ושלא לעשות דבר נגד רצונו, ואפילו דקה מן הדקה.

כי המצייר את חברו כאילו הוא צייר עולם מלא,

ועל הכל יביא אלוקים במשפט,

ואפילו אם הרע קינא בפני חברו ומאס

ונמאס ונצטייר חברו, גם על זה,

אף על פי שהוא לא התכוון לצייר אותו.

וזה דיסמר שערת בשרו,

ויעמוד על המשמר ככל הבא מידו ויבקש רחמים מהחונן לאדם דעת שיתכנהו בעצה טובה

לעשות הטוב והישר בעיני אלוקים ואדם.

כי לפעמים במה שאדם חושב למצוא חן בעיני חברו ומצערו.

וכל ערום יעשה בדעת ויברח מאוד מכל דבר שיש לחוש אחד מיני אלף,

שמא אין רוח הבריות נוחה אמנו.

ולכל אדם יהיה חושדם כליסטים ומכבדם כרבן גמליאל.

וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.

ויסייעו מן השמיים שיהיה רוח הבריות נוחה אמנו,

וימצא חן בשכל טוב בעיני אלוקים ואדם.

ועל אחת כמה וכמה כותב הרב שצריך להקפיד ולחוש על כבוד כונו לעשות כל אשר בכוחו במצוות ומעשים טובים ומן ידי חסידות על לעשות נוחת רוח ליוצרו.

ולברוח מן העבירה ומלעבור על דקדוקי מצוות ודקדוקי סופרים אפילו דקין שבעין.

כי גדול כבודו וגדלה חובתנו עד אין חקר לעבוד אותו בכל לבבינו ובכל לפשנו.

ולעשות נחת רוח ליוצרנו ושלא לגרום שום צער וכעס ופגם למעלה חלילה וכס.

ואיש

הירא את השם אשריו

הוא יעור משנתו ולא יהיה נרדם כי זה כל האדם.

ברוכים תהיו להשם רבים.